עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן יט · ענף ב
ח
ונתבאר דמוכח מתשובת הרא"ש וכפי שפסק הרמ"א לדינא בח"מ סי' מ"ט סעי' ב' דבטעות דמוכח מתוך השטר דהשטר כשר לכו"ע ובלא שום חולק שם ע"ז וכמש"כ האו"ת לבאר זה. וע"כ בכתבו שם הלוה בדיוק אף דכתבו בשם אשתו בטעות בשם אחר דמ"מ השטר כשר ויכולין לגבות ממנה ג"כ וכדין כל שטרי שיעבוד. משום דכיון דנכתב שם בעלה כפי האמת וידוע לכל כי היא אשתו אף דנכתב שמה בטעות מ"מ מקרי מוכח מתוכו דע"י שם בעלה יהיה לנו הוכחה ובירור מתוך השטר ובלא בירור ע"פ שני עדים דאשתו שלפנינו היא החייבת ולא חיישינן שנשא אחרת דשמה כשם הנכתב בהשט"ח ותלינן דטעו בשמה. א"כ לפ"ז נראה דה"ה במה דבעינן בגט דיהיה ספירות דברים כתוב בהגט וכמש"כ הר"ן וע"כ הצריכו לכתוב שמותיהם בהגט. דאם כתבו שם הבעל בהגט ולא כתבו שם האשה בהגט דהדין נותן לכאורה דיהיה כשר מה"ת משום דעדיין מקרי ספירות דברים כתוב בהגט. דהא חזינן דלמאן דס"ל ע"ח כרתי דבהוחזקו שני יוב"ש הגט פסול משום דלא הוי מוכח מתוכו. ואלו במה דקיי"ל דצריך לכתוב שמו ושמה בהגט משום ספירות דברים ולכ"ע זה מועיל אף בהוחזקו שני יוב"ש ולמאן דס"ל ע"מ כרתי וכדקיי"ל וא"צ לשלש שמותיהם רק בכתבו שמם סגי לצאת הדין דספירות דברים דבעינן לכ"ע משום דבספירות דברים לא בעינן הוכחה אלימתא כ"כ. משא"כ במה דבעי מוכח מתוכו למאן דס"ל דע"ח כרתי דבזה בעינן הוכחה יתירה ובהוחזקו שני יוב"ש בעינן מה"ט לשלש שמותם משום דלצאת חובת דין דיהיה מוכח מתוכו בעינן להוכחה אלימתא ביותר. וכדמוכח כ"ז בגיטין (דף כ"ד) גבי כתב לגרש הגדולה לא יגרש הקטנה ובתוס' שם. א"כ כש"כ במה דמצינו דמועיל לצאת ידי דין במאי דבעי מוכח מתוכו דכש"כ דזה מועיל להיות נחשב לספירות דברים דבעינן בהגט לכ"ע. וכיון דטעות סופר דמוכח מתוך השטר מקרי מוכח מתוכו וכשר השטר אף בלא נמסר לפני ע"מ רק בע"ח לבד אף דבעי מוכח מתוכו משום דזה מקרי מוכח מתוכו. א"כ כש"כ דכזה יהיה מקרי ספירות דברים ומקרי ספר כריתות דהא הגט מספר ומברר לנו מי האשה המתגרשת היכא דיש טעות סופר דמוכחא מתוך הגט וכמו שיתבאר:
ט
ולכאורה יש להקשות ע"ז דהא קיי"ל דשני יוב"ש מוציאין שט"ח על אחרים וכמבואר בגיטין (דף כ"ד) ובח"מ סי' מ"ט משום דתפיסתו מוכחת עליו ואלו בגט לא סמכינן במה דתפיסתה מוכחת עליה ולומר דזו היא המתגרשת ויהא מקרי ספירת דברים וצריך לכתוב שמה בגט. הרי דמצינו איזה אופן דמספיק לענין מוכח מתוכו ועכ"ז אינו מספיק לענין ספירות דברים. אבל באמת אין זה קשה כלל משום די"ל דלכן צריך לכתוב בהגט מי היא המתגרשת לפי דבעינן שיהא מוכח מתוך הגט עצמו מי היא המתגרשת. והספר כריתות מתוך כתבו יספר לנו מי הם המתגרשים. וע"כ להך דבעינן ספר כריתות דיספר לנו לא מהני מה דמוכח מן תפיסתה משום דאם לא תהא מחזקת להגט בידה וברשותה אז לא יהיה לנו הוכחה מן הגט מי היא המתגרשת כיון דאז אין הגט יוצא מן ת"י. וע"כ לא מקרי בכה"ג בשם ספר כריתות כיון דמתוך הגט עצמו אין לנו הוכחה מי היא המתגרשת ואנן בעינן דהגט עצמו יספר לנו כו'. אבל במה דמקריא מוכח מתוכו ע"י מה דנתברר לנו מתוך השטר עצמו מי הוא הלוה אף דלא שייך התם לומר דתפיסתו מוכחת ע"ז דהא ההוכחה הוי לנו מתוך כתב השטר עצמו ומקרי זה בשם מוכח מתוכו. כש"כ דיהיה כזה מספיק להיות נקרא בשם ספר כריתות וספירות דברים כיון דיש לנו הוכחה ע"ז מתוך כתב הגט עצמו וכמו שהוכחתי מן הך דשני יוב"ש דהוחזקו:
י
ועפ"ז כתבתי בקונטרס א' מכבר בגט א' שכתבו כהן על אינו כהן דהאריכו בזה בתשובות האחרונים ובנו"ב במ"ק ובמ"ת ובתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סי' קט"ז וכתבו דיש להחמיר ושאני זה מן שינו שם עירם דכתבו התוס' להכשיר משום דשינו בדבר שא"צ לכתוב הגט כשר וכמש"כ התוס' בגיטין (דף פ') משום דיותר ניכר בשם כהן מן שם עירו. וע"כ הדין נותן דבטל מה"ת בכתבו כהן על אינו כהן משום דבזה נתבטל הספר כריתות ולא הוי ספירות דברים בכה"ג. וכתבתי דיש מקום להוכיח דעכ"פ אין בזה פסול מדאורייתא דעדיין שם ספירות דברים על הגט הזה. דהא מבואר בתוס' גיטין (דף פ') שם שהוכיחו מן כתובות (ד' כ"ד) דבנכתב כהן על אינו כהן דכשר השטר. והא רב ס"ל בגיטין (דף פ"ו) דבשטרות אין הלכה כר"א ובעי ע"ח. וכללא הוא דרב הונא עביד בכל מילי כרב וכמבואר בשבת (דף קכ"ח) ובתוס' ב"ב (דף קנ"ג ע"א) בד"ה שלחו ליה כו'. וגם הא רב הונא גופא אמר שם בשם רב דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות. והתם בכתובות בסוגיא דאין מעלין משטרות פליגי רב הונא ור"ח. וגם רב חסדא ס"ל בגיטין התם דהלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות. וכיון דמוכח דרב הונא ור"ח ס"ל דבשטרות בעינן ע"ח ושיטת התוס' בגיטין (דף כ"ד) ובב"ב (דף קס"ח) ובכ"ד דלר"מ דע"ח כרתי בעינן מוכח מתוכו וכמבואר בח"מ סי' מ"ט. א"כ קשה דאמאי כשר השטר בכתבו כהן על אינו כהן והא בעי מוכח מתוכו. וע"כ דגם בטעו וכתבו כהן על אינו כהן דעדיין מקרי מוכח מתוכו כיון דכתבו שמו ושם אביו. ומוציאין הממון ממנו אף בלא בירור זולת השטר דאיהו הלוה. ותלינן בטעות למה דנכתב כהן עליו. וכיון דמוכח מהך סוגיא דכתובות דאף בכה"ג מקרי מוכח מתוכו ולא נתבטל עי"ז להך מוכח מתוכו. א"כ כש"כ דאף בכה"ג מקרי ספירות דברים דגם בזה אמרינן דגוף כתב הגט מספר לנו מי הוא המגרש. וכמש"כ לעיל דהא לספירת דברים סגי שמם לחודא. ואלו לענין מוכח מתוכו בעינן שמו ושם אביו א"כ כש"כ להך דספירות דברים מהא דמוכח מתוכו וכנ"ל. וע"כ יצאנו בזה מן חשש דאורייתא עכ"פ. וקצרתי בזה הפרט משום דזה אינו שייך לעניננו:
יא
ועפ"ז הארכתי במה שהקשו על תשובת הרא"ש והובא בטור סי' קכ"ט במי ששינה שם אביו וכתב יוסף בן שמואל ואביו היה נקרא בשם שמעון דפסול מחשש לעז מדרבנן וכמבואר בשו"ע שם סעי' י' ומה"ט אם ניסת לא תצא והקשו הא הוי שינוי גמור ופסול מה"ת. וכתבתי כיון דמיירי שם בהחליף אביו דתו ולא רצה בנו להזכיר שם אביו רק היה כותב תמיד בשם בן שמואל א"כ מוכח מתוך הגט עצמו הטעות ומוכח לכל מתוך הגט מי הוא המגרש דהא לא היה שם יוסף בן שמואל אחר. א"כ ניכר מתוך הגט שזהו הבעל המגרש וע"כ לא מיפסל מן התורה רק מדרבנן דהא עכ"פ שינה שמו והארכתי בזה במק"א
יב
והנה מתשובת הרא"ש שהובא בח"מ סי' מ"ט הנ"ל דנתבאר דס"ל היכא דכתבו בשטר שם הבעל הלוה וטעו בשם אשת הלוה ג"כ ומסיק דהשטר כשר ויש לו דין שטר לכל מילי. וכמו שכתב התומים שם כנ"ל. והטעם דכיון דכתוב בהשטר דפלוני לוה עם אשתו וע"כ אף דנכתב שם אשתו בטעות מ"מ הוי מוכח מתוכו דהלוה היא אשתו שלפנינו דהא לא חיישינן שמא נשא אחרת וכמו שנתבאר. א"כ לפ"ז יש לדון דאף דלא נכתב שם האשה בהגט דג"כ יהיה הגט כשר מה"ת דהא בכי האי גוונא מקרי בשם ספירת דברים דכיון דכתיב בהגט דפלוני מגרש אשתו א"כ ממילא ניכר עפ"י כתב הגט עצמו דפלוני גירש את אשתו שלפנינו דהא לא חיישינן שמא נשא אחרת. וכן יש לדון מה"ט אף דטעו וכתבו שם האשה בהגט בטעות על שם אחר דג"כ י"ל דאין הגט פסול מה"ת דהא עדיין שם ספירת דברים על הגט ומקרי ספר כריתות כיון דמוכח הטעות מתוך הגט עצמו וכמו דחזינן דבכה"ג מקרי בשם מוכח מתוכו כו'. ובאמת הא מצינו באה"ע סי' קכ"ט סעי' ג' בשינה שמה דמדאורייתא אינו גט. א"כ חזינן דלא כמו שכתבתי:
יג
ולכאורה רציתי לומר דשאני גט דאינו לשון העדים רק לשון הבעל שאומר לה אנת אנתתי. והעדים אינם צריכים להכיר שזהו בעלה והיא אשתו רק בשם הבעל ושם אשתו צריכים להכיר וכמש"כ הגט פשוט בסי' ק"כ ס"ק י"א וחולק שם על הב"ש. ע"כ היכא דלא כתבו שם האשה ובפרט היכא דטעו אין כאן טעות דמוכח כלל דמנא ידעינן שהיא האשה המתגרשת ואין כאן ספירת דברים כלל. משא"כ התם בתשובת הרא"ש הנ"ל שעדים מעידים שראובן ואשתו לוו מעות הוי שפיר מוכח מתוכו. אבל בגט שהוא לשון הבעל שאומר אנת אנתתי והעדים אינם מעידים ע"ז אין כאן טעות דמוכח כלל ע"כ הגט בטל מה"ת בלא כתבו שמה וכש"כ בטעות בשם האשה. ועפ"ז הארכתי בכוונת הירושלמי פ"ד דגיטין ה"ב במשנה דהיה משנה שמו ושמה התקין ר"ג לכתוב כו'. הגע עצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון וכו' ואין כאן מקומו להאריך בזה:
יד
אכן לפי דברי הב"ש בסי' ק"כ ס"ק ד' דכתב דאף שהעדים יודעים שמותם צריכים להכיר שזו היא אשתו דלפ"ז נסתר החילוק שכתבתי. וגם לפי דברי הג"פ יש לפקפק בהחילוק שכתבתי. והעיקר נלע"ד לחלק דשאני בהך דתשובת הרא"ש הנ"ל דשם מיירי בכתבו שם הלוה שמו ושם אביו דאל"כ הא לא הוי השטר בדין מוכח מתוכו דהא כמה יוסף איכא וע"כ מיירי בכתבו שמו ושם אביו דאז הוי מוכח מתוכו משום דהא לא חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו. ואפילו למאן דחייש כיון דאינו רק מדרבנן וכמש"כ התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) בד"ה איסורא מממונא כו'. ע"כ מקרי מוכח מתוכו. או כמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ד ע"ב) ד"ה בעדי מסירה וכו' ובב"מ (ד' י"ח ע"ב) ד"ה חיישינן לשני שוירי כו' דדוקא כשנפל חיישינן לשני יוב"ש. וכוונת התוס' הזה בארתי היטב בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט' אות כ"ז כ"ח כ"ט ע"ש. ולכן כיון דנכתב שם בעלה בשם אביו בדיוק כפי האמת וגם נכתב בהשטר כי אשתו לותה מעות מן פ' אף דנכתב שמה בטעות מ"מ הוי שפיר מוכח מתוך השטר עצמו דאשתו שלפנינו היא לותה המעות כיון דלא חיישינן שנשא אחרת וע"כ אין להסתפק דשמא אשה אחרת דשמה כפי השם שנכתב בהשטר דיש לה בעל בשם ושם אביו כפי הנכתב בהשטר כיון דלא חיישינן לשני יוב"ש כנ"ל. וע"כ שפיר מוכח מתוכו ותלינן דשם האשה נכתבה בטעות וע"י שם הבעל ושם אביו נתברר לנו כי הטעות הוא בשם האשה וע"כ כשר השטר דמקרי מוכח מתוכו. וע"כ פסקו בתשובת הרא"ש והרמ"א לדינא דהשטר כשר ע"י ע"ח כיון דהוי מוכח מתוכו:
טו
ולפ"ז י"ל דבגט שלא כתבו רק שם הבעל לבדו דבזה בעינן מה"ת לכתוב שם אשתו ג"כ בהגט לפי דבלא כתבו שם אבי הבעל בהגט אין לנו לדון דע"י שם הבעל לבדו יהיה נחשב לספירות דברים לספר לנו מי היא המתגרשת דהא כמה יוסף איכא בעולם. ובאמת גם בכתבו שם הבעל ושם אשתו לבדם בלא שם אביהם אף בנמסר בעדי מסירה דלא בעינן מוכח מתוכו בזה דאף דכשר ומקרי בשם ספירות דברים זהו משום דעכ"פ יש לנו הוכחה קצת דזה הוא המגרש וזו היא המתגרשת וסמכינן על ההוכחה זו להיות מועיל לצאת דין ספירות דברים עכ"פ. אבל היכא דלא כתבו שם האשה כלל רק שם הבעל לבדו בלא שם אביו בזה אין לנו שום הוכחה כלל דזו היא המתגרשת ויש לנו להסתפק דשמא אשה אחרת דשם בעלה הוא ג"כ כפי השם שנכתב בהגט כיון דלא נכתב שם אביו בהגט וכמה יוסף איכא בעלמא. דכיון דלא נכתב שם האשה כלל אז אין לנו שום ספירות דברים כלל ובטל הגט. ומכש"כ בשינו שם האשה דודאי הגט בטל מה"ת משום דטעות זה לא הוי מוכח מתוך השטר והגט כלל. אבל היכא דנכתב שם הבעל ושם אביו בזה אף בטעו בשם אשתו מ"מ כשר מה"ת לפי דבכה"ג מקרי הטעות מוכח מתוך כתב הגט עצמו דכיון דלא חיישינן לשני יוב"ש בלא הוחזקו. [ומה"ת לא חיישינן לשני יוב"ש לכ"ע כנ"ל]. וע"כ מקרי שפיר מוכח מתוכו הטעות ונתברר לנו ע"י הגט עצמו דזו האשה שלפנינו דהיא אשת יוב"ש שנכתב שמו בהגט דהיא המתגרשת דהא לא חיישינן שנשא אחרת ודומה ממש להנידון דתשובת הרא"ש הנ"ל דאף דטעו בשם האשה דמקרי מוכח מתוכו. וה"ה גבי גט דמקרי ספירות דברים ואינו פסול מדאורייתא רק מדרבנן: