עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן יג · ד
ולכן לדינא לפי דעתי לא תנשא ע"י גט זה וכדין כל גט פסול מדבריהם. אך אם ניסת כיון דהלבוש מסתפק בזה דאפשר דאם ניסת לא תצא כיון דלא יתכוונו ימי החודש לימי השבוע בשנת שלשים הנכתב. דאף דלא ידעי בחושבנא כ"כ. מ"מ לענין אם ניסת י"ל דלא תצא. ולחלק בין זה למוקדם גמור. ולכן כתב הלבוש להסתפק בזה. וכיון דיש פוסקים דס"ל בכל מוקדם דניסת לא תצא. א"כ ה"ל בנ"ד כעין ס"ס להיתירא דאם ניסת לא תצא. ובפרט בנ"ד דיש לצרף הסברא דהנישואין הי' בשנה זו ע"כ אם ניסת לא תצא. ואף דהלבוש הכריע דכן מסתבר דמוקדם גמור הוא כו' וסיים דיש להחמיר דניסת תצא. י"ל דזהו מהטעם שכתב שם עוד דשמא במזיד הקדימוהו ע"ש. א"כ בנ"ד דנעשה זה ע"י טעות הסופר. וכיון דלא שייך טעם זה ע"כ שפיר יש לנו לדון ס"ס להקל בניסת. אבל לכתחילה לא תנשא בנ"ד. ולכן אם יש לו מקום להשתדל ולהודיע להזוג הנ"ל שיראו להתגרש שנית בגט כשר. בוודאי יעשו כן. ואם אין לו מקום ידוע אי' להודיעם וכמו שכתב כת"ר דאזדו לעלמא ולא נודע מקומה. א"כ אין לנו שום עצה מה להשתדל בזה. ועכ"ז לא ידאוג כ"כ כת"ר ולחוש דזהו מכשול ואיסור לכל ימי' של האשה שתנשא לבעל אחר. כיון דאם ניסת לא תצא ע"כ אין זה מקרי איסור לכל ימי' ואין זה קרוי מכשול כ"כ. ואף דבמה דאם ניסת לא תצא הדין הוא דהבעל הראשון יכתוב ויתן לה גט אחר כמבואר בסי' ק"נ. עכ"ז במקום דאי אפשר שאני ויושבת בהיתר תחת בעלה השני כיון דהדין הוא דאם ניסת לא תצא. ועיין בסי' קכ"ז ב"ש ס"ק כ"ב מזה. ועיין בתשובת חוט השני סי' ל"ט: