עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן יא · ענף ו
לה
ועכשיו נשוב למה דנשאלתי בנ"ד שנפסק אמצע אות אל"ף מן מנאי דאף דנפסק באופן דלא ניכר לתינוק דלא חכים וכו' מ"מ יש להכשיר לפי מה דהעלה הגט פשוט בסי' קכ"ו ס"ק ל"ט דאף דצריכים לכתוב ודן די יהוי ליכי מנאי מ"מ אין לו דין תורף רק דין טופס כיון דא"צ לכותבם רק משום דיהיה הוכחה וע"כ לא בעינן שיכתבנו לשמה וכמש"כ בתשובת הרא"ש והאריך לתרץ עפ"ז לדברי הרמב"ם. א"כ לפ"ז יש להכשיר בודאי בנ"ד כיון שניכר לכל שנכתב בהגט תיבת מנאי והוי ידים מוכיחות. וכעין זה כתב התורת גיטין בסי' קכ"ה ס"ק י"א דבזמן אף שיש לו דין תורף מ"מ לא מיפסל כ"ז שניכר ומוכח לכל ע"ש ומבואר בסי' קכ"ה סעי' י"ט ובחלקת מחוקק שם ס"ק ל"ט דאפי' חסר מן הטופס ה"ז כשר וכ"כ הח"מ שם בס"ק כ"ט בשם הבית יוסף. ולכן כיון שניכר לכל שהיה נכתב תיבת מנאי רק שנפסק אק"ז א"כ הא מוכח לכל דהבעל הוא שמגרשה ולא מאיש אחר לאשת חבירו ע"כ אין להחמיר כלל בזה:
לו
ועיקר החשש בנ"ד מה דיש לחוש הוא רק לשיטת הר"ן לנדרים (דף ה') דס"ל דהך ודן ומנאי יש לו דין תורף א"כ לפ"ז יש להחמיר בנ"ד אם אינו ניכר לתינוק דלא חכים וכו' וכמש"כ כת"ר בשם איזה רבנים שיצאו להחמיר בנ"ד לפי שחשו לשיטת הר"ן דס"ל דמנאי יש לו דין תורף. אכן לפי מה שנתבאר לעיל דלולי סתימות הפוסקים יש מקום להכשיר אם לא כתב מנאי כלל כיון דכותבין שם אבי האשה וגם כותבין אנת אנתתי שני פעמים. ואף לפי הנראה מסתימות הפוסקים דלא מחלקו בזה מ"מ י"ל דעכ"פ אין להך מנאי דין תורף אף לפי דברי הר"ן. משום די"ל דהר"ן מיירי בלא כתבו שם אביה וגם לא כתבו אנתתי כלל וכמש"כ לעיל. והא שיטת הרא"ש ושארי פוסקים דאין למנאי דין תורף כלל וכמש"כ הג"פ בשמם. וע"כ אין לנו להרבות במחלוקת די"ל דבכה"ג גם הר"ן מודה להו וע"כ אין לנו להחמיר בנ"ד:
לז
ועוד דהא נתבאר לעיל בכוונת הרשב"א בנדרים (דף ה') דלכן חשו להצריך מנאי. משום דכיון דהנהוג הוא לכתוב מנאי בכל הגיטין וע"כ היכא דלא כתבו מנאי הוי לן ריעותא דיש להסתפק שמא חזר מן מה שהי' מדבר מלמעלה לנוכח אשתו והפסיק באמצע הענין והתחיל ענין אחר לגרש אשה אחרת בשם בעלה וכמש"כ לעיל להוכיח כעין זה מן גיטין (דף פ"ח) דאמרו ודילמא אימלוכי אימלך וכו' וכפי' רש"י שם. וזהו דוקא בלא כתבו כלל מנאי דשינו מן הנוסח של כותבי גיטין. אבל בנ"ד דכתבו מנאי ונעשה איזה סיבה מחמת קלקול מצד ריחוק המקום ומן זמן רב שנכתב הגט דנפסק באמצע אות אל"ף מן מנאי מאיזה סיבה ולחלוחית מצד מעבר הים. וגם נראה שנפסק לאחר שנכתב. וודאי בעת שנכתב הגט נכתב כהוגן וכדת. א"כ כזה לא מקרי ריעותא כלל וע"כ אין לנו להסתפק בכזה לאיזה חזרה והפסק מן הענין שלמעלה דנכתב אנתתי שני פעמים והי' מדבר לנוכח אשתו. ולומר דאח"ז אומר וכותב ודן כו' לאשה אחרת. וכמש"כ לעיל דאין סברא כלל לומר כן. וע"כ בכה"ג ודאי אין לומר דיהי' דין תורף להך מנאי. דדוקא היכא דלא כתבו אנתתי וגם לא כתבו שם אבי האשה וכמש"כ לעיל בארוכה. בזה יש לדון דמנאי יש לו דין תורף וכמש"כ הר"נ דס"ל דכיון דבעינן הוכחה גמורה דמגרש את אשתו כיון דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים. וע"כ יש לו דין תורף. אבל היכא דנכתב אנתתי שני פעמים וגם כתבו שם אבי האשה. דזהו מספיק לברר בבירור גמורה דהבעל הנכתב שמו בהגט הוא מגרש אשתו. והא דהוצרכו לכתוב מנאי זהו כדי לסלק הריעותא. ולכן כיון דנסתלק הריעותא כיון שנכתב מנאי והוי כמו דלא הי' ריעותא כלל מעולם. ובלא ריעותא הא יש לנו הוכחה גמורה דמגרש אשתו ממש מצד לשון הגט כנ"ל. ע"כ בכזה אין למנאי דין תורף כלל אף לשיטת הר"נ:
לח
ועוד נלע"ד לדון דאף לפי שיטת הר"נ בריש נדרים דמנאי יש לו דין תורף. מ"מ י"ל דמה שנפסק אות האל"ף אין לזה דין תורף שנפסק רק דין טופס. לפי דהא אם נכתב מנאי חסר אלף רק נכתב ודן די יהוי ליכי מני ג"כ נראה דכשר וכמש"כ הגר"א זצ"ל בסי' קכ"ו ס"ק נ"א בשם התרגום פ' וישב מני ע"ש. וכן מצינו בדניאל ב' פסוק ה' מלתא מני אזדא. [וכעין זה בתהלים ס"ה פסוק ד' דברי עונות גברו מני]. הרי דמצינו דתיבת מני פירושו כמו תיבת ממני. ע"כ י"ל דמה"ט אם נחסר האות אל"ף מן תיבת מנאי רק נכתב מני דג"כ הגט כשר. ולכן כמו דמצינו בנפסק אות אחד מן הטופס דכשר דלא גרע מן חסר כל האות בטופס דכשר וכמש"כ הח"מ בסי' קכ"ה ס"ק כ"ט וס"ק ל"ט. וה"ה בתורף ג"כ היכא דאם נחסר האות דהיה כשר דה"ה בנפסק האות דג"כ כשר. ואין סברא לחלק דהיכא שלא נכתב כהלכתו יהיה גרע מן חסר גבי תורף. וכעין זה כתבו התוס' במגילה (דף ט' ע"א) בד"ה בשלמא תורה איכא יגר שהדותא שהקשו ומי גרע מאלו היה חסר כל אלו דהיה כשר וכו' ודחק הקונטרס לומר דגרע טפי כשהוא כתוב תרגום מכשהוא לא נכתב כלל וי"ל כו' עכ"ל התוס' הרי דהתוס' לא ניחא להו בסברת רש"י שמחלק כזה. אלא ס"ל בפשיטות דהיכא דחסר כשר דה"ה אם לא נכתב כהוגן וכהדין וע"כ ה"ה בנ"ד דהדין נותן להכשיר דלא גרע מן חסר כנ"ל:
לט
ומכל הלין טעמים דעתי להכשיר גט זה אף לפי שיטת הר"ן ובפרט כי הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ל"ט הכריע לדינא דמנאי אין לו דין תורף רק דין טופס. ולכן דעתי כי הגט כשר ליתן להאשה ותהיה מותרת להנשא בלא פקפוק כלל:
ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.