עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן יא · ענף א
ב
ולכאורה יש להעיר בשטר קידושין דכותב הרי את מקודשת לי כמבואר באה"ע סי' ל"ב סעי' א'. דאיך לא אישתמיט חד מן הפוסקים לומר דיהיה צריך לכתוב האמ"ל בשטר זה כמו דהצריכו בגט לכתוב ודן די יהוי כו' משום דלא נימא בדיבורא מגרש ושטרא ראיה בעלמא כמבואר בגיטין (דף פ"ה). כמו כן יש לדון בשטר קידושין דאפשר בדיבורא מקדש ושטרא ראיה בעלמא הוא שיהיה בידה שטר ראיה דקידשה ויהא חייב במזונות כשיגיע זמן הנישואין ושא"ד. וע"כ יהיה צריך לכתוב בשטר קידושין ודין או זה. וראיתי בהריטב"א לקידושין (דף ה') שכתב דכן הדין במקדש בשטר דבעינן שיכתוב ודין ולי ואי לא אע"ג דאמר לי בדבורא בעלמא לא מהני כו' עכ"ל הריטב"א. אבל כל הפוסקים השמיטו ולא הצריכו שיכתוב כן בשטר קידושין. ולכאורה אפשר לדון דהא מבואר באה"ע סי' כ"ז סעי' א' גבי קידושי כסף דאומר לה האמ"ל בזה א"כ ממילא ה"ה וכש"כ בשטר. אבל באמת זה אינו דהא כתב המקנה בק"א סו' כ"ז סעי' ה' דמוכח דאצ"ל בכסף זה ומה שנוהגים לומר בכסף זה הוא לרווחא דמילתא כו' ע"ש. ע"כ ה"ל להפוסקים לכתוב דבשטר קידושין יכתבו בשטר זה לעיכובא:
ג
ונלע"ד לומר דיש לחלק דשאני בגט אשה דהתם יש מקום לומר בדבורא מגרש ושטרא ראיה בעלמא הוא לפי דעבידי אינשי דטעי בזה וסברי דזה דומה למחילת חוב ושעבוד דא"צ קנין. ואי' בגיטין (דף ע"ז ע"ב) דיד דאשה לא קני ליה גופה להבעל ועיין בתוס' שם ד"ה ידה גופה מי קני ליה. וכן הוא בקידושין (דף ו' ע"ב) דאמרו אשה דלא קני ליה גופה כו' וכן הוא בגיטין (דף פ"ה ע"ב). וכיון דכל החיובים שיש להבעל על האשה שניקנית לו לא הוי זה רק כעין שעבוד שמשועבדת לו למעשה ידי' וכהנה. ע"כ יש מקום לטעות בזה ולדון דזה דומה למחילה דא"צ קנין. וע"כ אף דאמר לה בדיבור בעלמא הרי את מותרת כו' ה"א דיהיה זה סגי וכדין גט פטורין ושטרא ראי' בעלמא ע"כ הצריכו לכתוב ודן. אבל בשטר קידושין דמתחייבת האשה להבעל על כל עניני אישות ולתשמיש ולמעשה ידי' וכהנה. דהא בכה"ג אף בממונא אם אחד מתחייב לחבירו צריך בזה לדרכי ההקנאה ובלא קנין המועיל לא מהני להתחייב בדיבור בעלמא. א"כ אין סברא שיטעו אינשי גבי קידושין לומר דיהיה סגי בדיבור בעלמא. וע"כ לא הצריכו בשטר קידושין לכתוב ודן לעיכובא. ולכן אין מקום להוכיח מסתימת הגמ' והפוסקים דלא הצריכו בשטר קידושין לכתוב ודן כו' דיהיה מוכח דס"ל דהעיקר לדינא דגם בגט א"צ לכתוב ודן כו' משום דיש לחלק כו':
ד
ועפי"ז יש ליישב קושית התוי"ט בגיטין פ"ט משנה ג' ד"ה גופו של גט כו' שהקשה בתימא דאמאי א"צ בשטר שחרור לכתוב ודין כו' שיהא מוכח דע"י השטר משחררו כו'. ומה דתירץ התוס' יו"ט כבר תמה עליו בתוס' רע"א זצ"ל שם. אכן לפמש"כ מתורץ שפיר קושייתו דכיון דעבד כנעני גופו קנוי לאדונו וזהו פסיקא לכולי עלמא. ע"כ אין סברא דיטעו ביה אינשי לדון דיהיה סגי בדיבור בעלמא. וע"כ לא הצריכו לכתוב בש"ש ודין כו'. ועיין בקידושין (דף ט"ז ע"א) גבי ע"ע דלימא ליה באפי תרי זיל כו'. ואמרו דע"ע גופו קנוי ועיין בתוס' שם ד"ה אמר רבא כו' וקצרתי. ועפ"ז אפשר לדון במפקיר עבדו דצריך ג"ש דיכתוב בש"ש ודין כו'. אלא דג"ז אינו מכמה טעמים ואכמ"ל. וכעת ראיתי להמקנה סי' כ"ז סעיף ה' שהעיר ג"כ דאמאי לא הצריכו לכתוב בשטר קידושין ודין כמו בגט ונדחק בזה ולא הביא להריטב"א בפ"ק דקידושין. והעיקר כמו שכתבתי בעז"ה:
ה
ושיטת כל הפוסקים דלדינא צריכים לכתוב מנאי כמו דצריכים לכתוב ודין. אך הר"ן בריש פ"ק דקידושין ובגיטין פ"ט ובנדרים (דף ו') כתב דיש מקום לומר דאף דצריכים לכתוב ודין כו' מ"מ מנאי א"צ לכתוב לפי דאין אדם מגרש אשת חבירו כמבואר בנדרים (דף ו). וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תקצ"ח דכן יש לומר להלכה ולא למעשה. אבל לדינא הצריכו כולם לכתוב תיבת מנאי. והשלטי גבורים בפ"ט לגיטין כתב דאם לא כתב ודין או מנאי הרי זו ספק מגורשת. והגט פשוט סי' קכ"ו ס"ק צ"ו כתב דאם לא כתב תיבת ודן או תיבת מנאי ונתגרשה באותו גט יראה לי דדיינינן לה כספק מגורשת עכ"ל הג"פ. ועיקר הטעם דצריכים לכתוב מנאי הוא משום דאם לא כתב ה"ל ידים שאינן מוכיחות משום דאינו מוכח דלאשתו קאמר וכמבואר בנדרים (דף ו') דטעמא דרבנן דאין אדם מגרש אשת חבירו ופי' רש"י שם דטעמייהו דפשט לשונו משמע דלאשתו קאמר כו'. ומשמע מזה דר' יהודה דמצריך לכתוב מנאי טעמו משום די"ל דלאשה אחרת קאמר כן בשליחות בעלה וכמו דאמרו בקידושין (דף ה') גבי קידושין דאם לא אמר ה"א מקודשת לי י"ל דמקדשה בשליחות לאיש אחר. וכ"כ בפי' הרא"ש לנדרים (דף ה') דאם לא כתב מנאי אינו מוכח שהוא מגרשה. וכ"כ המהרש"א בגיטין (דף פ"ה ע"ב) בתוס' ד"ה אע"ג דלא כו' דזהו משום דבעינן ידים מוכיחות דזו האשה שהוא מגרש היא אשתו עכ"ל: