עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן י · ד
אך יש למצוא סברא אחרת אם הסופר קרוב ופסול. דיש למיפסל מטעם אחר בזה. ע"פ הא דכתבו התוס' גיטין (דף י"ח) וב"ב (דף קס"ג) דהיכא דחתמו עדים אף בתנאי או למילוי דאכתי איכא למיחש דלמא אתי לקיומי בחד קרוב וחד כשר כמו דאמרו בגיטין (דף פ"א). ותירצו דמשום חשש זה אין לקיים רק מן עדים שלמטה. אבל שיטת ר"ת שם דאף נמצאו האחרונים קרובים ופסולים ג"כ תתקיים העדות בשאר ולא חיישינן דלמא אתי לקיומי בפסולים. וטעם הדבר כתב הש"ך בח"מ סי' מ"ה ס"ק כ"ג בשם הרמב"ן והריב"ש והלח"מ משום דאין לנו לחוש דלמא יקיימו מהקרובים ופסולים משום דמגליא מילתא ולא אתי למסמך עלייהו. ודוקא במקושר דהחתימו העדים כדרכן ע"כ לא מגליא מילתא אבל היכא דהעדים הם יותר מדרכן בזה דייקי הב"ד ומגליא מילתא. אבל באמת מקיימין מכל תרי דאית ביה ע"ש בש"ך. ולפ"ז שפיר יש לחוש אם הסופר הוא קרוב ופסול דלמא אתי לקיומי ע"פ הכרת כת"י הסופר והע"א. ואז נפק ההכשר ע"י הקרובים. ובזה לא מגליא מילתא משום דהא אין זה מקרי יותר מהכשירו דהא כל שטר הוא כת"י הסופר וחת"י ב' עדים. וע"כ שפיר יש לחוש אם הסופר הוא קרוב מחשש הנ"ל. וכיון דלחד דיעה הדין הוא אף לדידן דכת"י סופר וע"א אם ניסת לא תצא כמבואר בב"ש סי' ק"ל ס"ק ל"א. ע"כ שפיר יש לחוש לתקלה בכה"ג ע"י הקיום דכת"י סופר וע"א. ועיין באה"ע סי' ק"כ ב"ש ס"ק י"ד מזה: