אור ברסלב

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן י

סימן ט

בזה הקונטרס יבוארו איזה ענינים מה שהשבתי בענינים מחולקים.

א

הנה כת"ר כתב לדון מלתא חדתא ע"ד המבואר באה"ע סי' קכ"ג סעי' א' בהרמ"א ובסי' ק"ל סעי' א' דהסופר הגט שהוא קרוב דמצד חומרא יש לנהוג שלא יכתוב להגט אבל מן הדין כשר לכתוב. וע"ז העיר כת"ר דלפי מה שכתב ר"ע איגר זצ"ל בחי' לגיטין (דף ג' ע"ב) על הא דאמרו שם בגמ' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי. והקשה דלמא ס"ל לרבה כשמואל דאמר לקמן (דף פ"ו) דכתב סופר ועד כשר א"כ אם כתב הסופר שלא לשמה מיפסלו שארי העדים משום דין דנמצא א' מהם פסול דעדות כולם בטל ומחלק בזה. וכתב כת"ר דלדבריו הדין נותן דאם הסופר הוא קרוב דמיפסלו העדים משום נמצא א' מהם קרוב. וזהו פסול מן הדין ולא מן צד חומרא בעלמא. והביא כת"ר סתירה לעיקר מילתא דנא מן התוס' בב"ב (דף קס"ה ע"ב) ד"ה מה התם פסולא דאורייתא כו' שכתבו אי נמי הכא מיירי שהסופר בעצמו חתם או שכתבו קרוב ופסול עכ"ל התוס'. ולדבריהם א"כ אמאי אמרו במשנה שם פשוט שכתבו בו ע"א פסול. הא אף אם כתוב בו שני עדים ג"כ מיפסל משום נמצא קרוב ופסול משום הסופר דהוי ג"כ עד והוא קרוב. וע"כ מוכח מזה דלא כדבריו עכ"ל כת"ר ויפה העיר לכאורה:

ב

אבל באמת אין מזה ראיה דהא עיקר בעל המימרא דכתב סופר ועד כשר. הוא שמואל כמבואר בגיטין (דף פ"ו). אך דמחלק בין סופר מובהק וכו'. ומצינו במכות (דף ו') דשמואל אמר שם הלכה כר' יוסי דרק בדיני נפשות בזמן הסנהדרין פוסל נמצא א' מהם קרוב ופסול ולא בדיני ממונות וכפי' הר"ן שם. וטעמו של דבר פי' רש"י שם משום דבד"נ אמרינן ושפטו העדה כו' ועיין בתוס' ומהרש"א שם. והנה התוס' שם ד"ה שמואל אומר כו' כתבו דלטעם דפי' לעיל שייך נמי כן בגט דדינו כמו ד"נ ע"ש. אבל לטעם דרש"י הדין של גט כמו דיני ממונות דאינו פוסל בזה נמצא א' מהם קרוב ופסול. וכמו שכתב כעין זה הב"ש בסי' קל"ג ס"ק א' דדיני אישות דומה לדיני ממונות כדמוכח מגיטין (דף ל"ג) דעדות מיוחדת מצטרפין בגיטין ע"ש. ע"כ שפיר תירצו התוס' לחד תירוצא הכא בב"ב אליבא דשמואל דהוא עיקר בעל המימרא הנ"ל. דמיירי דהסופר הוא קרוב ופסול. ומ"מ דוקא לפי שאין בו רק ע"א מיפסל. משא"כ בשני עדים לא מיפסל לפי מה שפוסק שמואל הלכה דבד"מ וכן אישות אינו פוסל נמצא א' מהם קרוב. והתירוץ השני הזה הוא לפי שיטת רש"י במכות הנ"ל. ולפי הטעם של התוס' במכות שם י"ל דיסברו בהך דב"ב (דף קס"ה) כתי' הראשון שכתבו שם וידוע דאין להקשות לדברי התוס' אהדדי וכמש"כ היש"ש בהקדמתו לב"ק:

ג

ובלא"ה י"ל דמיירי היכא דהסופר התנה בפירוש דאינו רוצה להצטרף עם העדים וכה"ג דלא מיפסל משום נמצא א' מהם קרוב. והעיקר לענ"ד אם הסופר קרוב ופסול דאינו פוסל משום נמצא א' מהם קרוב אף למאן דפוסק לדינא דכשר כתב סופר ועד א'. משום דהא בגיטין (דף י"ח) וב"ב (דף קס"ג) איתא היכא די"ל דהקרובים חתמו לתנאי או למילוי דכשר משום דתלינן דחתמו לתנאי או למילוי וכיון דאיכא למתלי תלינן וכמש"כ התוס' שם משום דשטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד ע"ש. א"כ ה"ה באם הסופר הוא קרוב כיון דבזה איכא למתלי בפשיטות ביותר דהסופר הקרוב לא נתכוין לשם עדות רק כוונתו היה לכתוב וזהו אומנתו. ע"כ בכה"ג אינו פוסל משום נמצא קרוב ופסול. וגם גזירה דאתי לאחלופי לא חיישינן בזה. וכ"ז ברור:

ד

אך יש למצוא סברא אחרת אם הסופר קרוב ופסול. דיש למיפסל מטעם אחר בזה. ע"פ הא דכתבו התוס' גיטין (דף י"ח) וב"ב (דף קס"ג) דהיכא דחתמו עדים אף בתנאי או למילוי דאכתי איכא למיחש דלמא אתי לקיומי בחד קרוב וחד כשר כמו דאמרו בגיטין (דף פ"א). ותירצו דמשום חשש זה אין לקיים רק מן עדים שלמטה. אבל שיטת ר"ת שם דאף נמצאו האחרונים קרובים ופסולים ג"כ תתקיים העדות בשאר ולא חיישינן דלמא אתי לקיומי בפסולים. וטעם הדבר כתב הש"ך בח"מ סי' מ"ה ס"ק כ"ג בשם הרמב"ן והריב"ש והלח"מ משום דאין לנו לחוש דלמא יקיימו מהקרובים ופסולים משום דמגליא מילתא ולא אתי למסמך עלייהו. ודוקא במקושר דהחתימו העדים כדרכן ע"כ לא מגליא מילתא אבל היכא דהעדים הם יותר מדרכן בזה דייקי הב"ד ומגליא מילתא. אבל באמת מקיימין מכל תרי דאית ביה ע"ש בש"ך. ולפ"ז שפיר יש לחוש אם הסופר הוא קרוב ופסול דלמא אתי לקיומי ע"פ הכרת כת"י הסופר והע"א. ואז נפק ההכשר ע"י הקרובים. ובזה לא מגליא מילתא משום דהא אין זה מקרי יותר מהכשירו דהא כל שטר הוא כת"י הסופר וחת"י ב' עדים. וע"כ שפיר יש לחוש אם הסופר הוא קרוב מחשש הנ"ל. וכיון דלחד דיעה הדין הוא אף לדידן דכת"י סופר וע"א אם ניסת לא תצא כמבואר בב"ש סי' ק"ל ס"ק ל"א. ע"כ שפיר יש לחוש לתקלה בכה"ג ע"י הקיום דכת"י סופר וע"א. ועיין באה"ע סי' ק"כ ב"ש ס"ק י"ד מזה:

ה

והא דמשמע מהתוס' דב"ב (דף קס"ה) הנ"ל דאם הסופר הוא קרוב ואיכא ב' עדים דכשר הגט. י"ל דהתוס' ס"ל שם כשיטת הרמב"ן שכתב שם לתרץ עוד למה שהקשו על שיטת הר"ת דס"ל דאף האחרונים אם חתמו הקרובים ג"כ כשר משום דדוקא לכתחילה אמרו בגמ' לפסול בקרובים משום חשש דאתי לקיומי בקרובים אבל דיעבד כשר ולא מיפסל השטר משום זה. והובא זה התי' בש"ך שם. ולפ"ז י"ל דגם התוס' בתי' שכתבו בב"ב דהוי הסופר קרוב. דקאי בשיטת הרמב"ן הנ"ל דבדיעבד לא מיפסל השטר משום זה. וי"ל דכן הוא שיטת הר"ת שהובא לעיל. אבל לכתחילה יש בזה חשש דאתי לקיומי בקרובים כנ"ל. ע"כ שפיר י"ל בטעם דפסלו לקרוב לכתוב הגט דזהו חשש מן דינא דגמ'. ולא כהאחרונים דכתבו דז"א רק לחומרא בעלמא. ואין סתירה ע"ז מהתוס' דב"ב שכתב כת"ר:

ו

ואחר כותבי כל זה ראיתי בספר ישועות יעקב סי' ק"ל ס"ק ג' שכתב ג"כ דסופר קרוב פסול מן הדין משום דהוי כמו נמצא א' מהם קרוב דעדות כולם בטלה וקיצר בזה. אכן העיקר כמו שכתבתי לדינא. וכן ראיתי בתורת גיטין סי' קכ"ג ס"ק ב' שכתב דבסופר קרוב יש לחוש מן הדין דילמא אתי לקיומי ע"י כתב סופר וע"א וקיצר בזה. ולא הביא להתוס' דב"ב (דף קס"ה) הנ"ל דמוכח דס"ל דלא חיישינן לזה. אכן לפי מש"כ אין ראיה מן התוס' לסתור זה. אכן לדינא לפי מה דפסק השו"ע בסי' ק"ל סעיף כ' דכת"י סופר וע"א אינו גט ואף בדיעבד תצא לשיטת הרמב"ם והמחבר. והב"ש שם ס"ק ל"א הביא שיטת העיטור דס"ל אם ניסת לא תצא. אבל לכתחילה אסורה לכ"ע ובדיעבד הוי ספיקא דדינא ע"כ אין לחוש בסופר קרוב דילמא אתי לקיומי ע"י הסופר וע"א. כיון דפסקינן לחומרא גם בדיעבד ולכתחילה אסורה לכ"ע כ"ז דלא נשאת. ע"כ הנכון עם האחרונים דכתבו בסופר קרוב דאינו רק מצד חומרא אבל בדיעבד אם כתב הסופר קרוב דכשר הגט. ושפיר כתב הרמ"א והב"י והח"מ ובשם המהרי"ק דזהו רק חומרא בעלמא וע"כ אין לנו לחלוק כלל על דבריהם הקדושים. ולפ"ז אין מן הצורך להאריך ביתר דברי כת"ר:

ז

ומש"כ כת"ר לדון ולפקפק בשליח ראשון של הגט דלא יהיה יכול לעשות שליח שני בזה"ז לפי שיטת הקדוש מארדוש שבמרדכי שהובא באה"ע סי' ל"ה סעי' ו' דאין שליח א' עושה שליח ב' אף בקידושי שטר משום מילי לא ממסרי לשליח ושאני בגט דיכול לגרשה בע"כ. א"כ לפ"ז בזה"ז דאיכא חר"ג דלא לגרש בע"כ והשליחות בטל וכמש"כ הנו"ב. א"כ איכא חשש דמילי לא מימסרי. ובאמת כן הקשה הקצה"ח בסי' קפ"ב. ותי' הקצה"ח לא נהירא לכת"ר. וע"כ חושש כת"ר לשדר הגט משליח א' לשליח ב' והאריך בכ"ז. וגוף פלפולו לא היה לי פנאי לעיין בזה כ"כ:

ח

אבל לדעתי אין זה חשש כלל. והוא דהא יש לעיין להך שיטת המרדכי בשם הק' מארדוש דס"ל הטעם דלכן בגירושין שליח א' עושה שליח ב' משום דיכול לגרשה בע"כ. אבל אם לא יכול לגרשה בע"כ מקרי מילי. דהא בגיטין (דף כ"ט) גבי עובדא דההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה א"ל זיל לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליזיל וליתבי' לה אתא ולא אשכחה כו'. והא ה"ל שליח שלא ניתן לגירושין כו"י ומבואר שם דדוקא למוסרו לאחר דימסור לאבא בר מניומי אינו יכול אבל איהו בעצמו יכול למסור לאבא בר מניומי. וכמבואר בכל הסוגיא שם ובשו"ע אה"ע סי' קמ"א סעי' ל"ו. וקשה הא כיון דהשליח הוי לא ניתן לגירושין שיגרש את האשה עצמה. א"כ אמאי מהני כשמוסר לאבא בר מניומי שיהיה שליח להוליך הגט לה. והא מילי לא מימסרי לשליח לשיטת המרדכי הנ"ל דאף במוסר החפץ של הבעל מקרי מילי כיון דאין בידו לגרשה בע"כ וע"כ מוכח דלהך שיטה יהיה ס"ל כשיטת הסוברים דאומר אמרו כשר וזה לא מיקרי מילי וכמבואר דיעה זו באה"ע סי' קמ"א סעי' מ"ג דש"ק יכול למנות שליח בנתינת רשות לעשות שליח ואין זה מקרי מילי. וכמבואר סברא זו בהר"ן ס"פ התקבל דדוקא בכתיבה דבעי לשמה פסול באומר אמרו משא"כ בשליחות וכן הובא דיעה זו בח"מ סי' רמ"ד סעיף א' בטור בשם הרמב"ן דמכשירים אומר אמרו בשטר מתנה מה"ט. וכיון דמוכח דלהך שיטת המרדכי בשם הק' מארדוש הדין הוא דאומר אמרו כשר. וע"כ אף בזה"ז כיון דאומר בפירוש שנותן לו רשות לעשות שליח ושליח שליח. ע"כ הוי זה כאומר אמרו דכשר בודאי כדחזינן בהך סוגיא דשליח שלא ניתן לגירושין יכול למסור לשליח וכפי צוואת הבעל. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף כ"ד) ד"ה וכי מטית התם כו'. א"כ אחת משתי אלה מוכח מסוגיא זו. או דאף היכא דאינו יכול לגרשה בע"כ לא מקרי מילי כיון דהוי חפץ בעיני' או כיון דאמר אמרו כשר. וע"כ שפיר נהגינן דשליח א' עושה שליח ב' וכפסק כל הפוסקים והאחרונים בלא פקפוק כלל. ועיין בפני יהושע לגיטין (דף כ"ט) שם. ויש לפלפל הרבה בדברי הפ"י וקצרתי:

ט

ומה שהקשה כת"ר בביצה (דף ט') דא"ר חנן מחלוקת ברה"י דב"ש אית להו דר"י אמר רב וב"ה לית להו דר"י אמר רב אבל ברה"ר ד"ה אסור לימא רב דאמר כב"ש תנאי היא וכו'. והקשה כת"ר לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' י"ג בשם התוס' שבת (דף צ"ה) דאי אמרינן מתוך א"כ בנין ביו"ט מותר מה"ת מתוך שמותר לגבן כו'. ולפ"ז י"ל דלפמש"כ התוס' כתובות (דף ס') ד"ה ממעכן כו' דהא דאמר רב דאף בחדרי חדרים אסור זהו באיסור מה"ת ולא בדרבנן. ע"כ י"ל דאף ב"ה אית להו דרב רק ב"ה לטעמייהו דס"ל לקמן (דף י"ב) דאמרי מתוך כו' ובנין ביו"ט אינו אסור רק מדרבנן ע"כ לא שייך בזה הך דכל מקום שאסרו כו'. והא דלהטיח גגו הוא צריך אינו נאסר רק מחמת בנין ביו"ט. אבל ב"ש דלא ס"ל מתוך ע"כ סברי הך דאר"י דכ"מ שאסור כו' דכיון דאסור מה"ת ע"כ שייך בזה הך גזירה ע"כ קושייתו. ויפה הקשה כת"ר שי'. עוד כתב כת"ר שאח"ז מצא קושיא זו בצל"ח ביצה שם שהקשה כן. ותי' דבאמת אף בדרבנן שייך לאסור מפני מראית העין. אבל כת"ר סתר תירוצו ע"פ התוס' כתובות הנ"ל. וכת"ר תירץ ע"פ המבואר בביצה (דף כ"ב) דב"ה ס"ל אין בנין בכלים וכתבתי בספרי הנ"ל דלמאן דס"ל אין בנין בכלים לא שייך הך מתוך שהותר לגבן כו'. א"כ לב"ה דס"ל אין בנין בכלים לא שייך להתיר בנין ביו"ט מה"ת מטעם מתוך כו'. והא שכתבו התוס' בשבת הך מתוך שמותר לגבן היינו למאן דס"ל יש בנין בכלים עכ"ל. אף דלכאורה יפה העיר אבל באמת אין דעתי מסכמת לו בזה דהא כבר כתבתי בספרי הנ"ל שם בשם התוס' שבת (דף ק"ב) דבנין גמור יש בכלים ובודאי התוס' דשבת שכתבו כן הוא לדינא לפי מה דקיי"ל כב"ה דביצה (דף כ"ב) עכ"ז שאני מגבן דהוי בנין גמור וכמש"כ שם בארוכה ע"כ תקשה עדיין קושית כת"ר:

י

אבל לענ"ד נראה ליישב קושייתו הנ"ל ע"פ הא דביצה (דף כ"ב ע"ב) איבעיא להו מהו לעשן רב ירמיה בר אבא אמר רב אסור ושמואל אמר מותר רב הונא אמר אסור מפני שמכבה א"ל רב נחמן ונימא מר מפני שמבעיר א"ל תחילתו מכבה וסופו מבעיר. ופי' רש"י שם דרב הונא טעמיה דרב מפרש כו' תחילתו מכבה וסופו מבעיר ותרווייהו הוו ביה ואנא קמא קמא נקטי' עכ"ל רש"י. ולכאורה קשה על רב הונא דס"ל לאסור מפני שמבעיר ג"כ. והא י"ל בזה מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה אף שלא לצורך אוכל נפש. וע"כ מוכח מזה דס"ל לרב הונא דלא אמרינן מתוך. וכיון דרב הונא קמפרש טעמיה דרב כדפי' רש"י שם. אלמא דרב ס"ל ג"כ דלא אמרינן מתוך וע"כ שפיר מקשה ר"נ לרב הונא לימא מר מפני שמבעיר ותי' לי' דאנא נמי ס"ל כן. וגם הא מבואר בשבת (דף קכ"ח) וביצה (דף מ') דמקשה הש"ס מן רב על רב הונא דרב הונא תלמיד דרב הוא וס"ל כרב. ועיין בב"ב (דף קנ"ג) בתוס' ד"ה שלחו ליה מבי רב כו'. ולפ"ז מוכח בודאי דרב ס"ל ג"כ דלא אמרינן מתוך. וכן מצאתי בלח"מ ה' יו"ט פ"ד ה"ג שכתב בפירוש דאלו האמוראים דאמרו גבי אין מעשנין בקטורת מפני שמבעיר דמוכח דס"ל דלא אמרינן מתוך ע"ש. ולפ"ז שפיר פריך הש"ס בביצה על רב חנן בר אמי דאמר אבל ברה"ר ד"ה אסור דלפ"ז מוכח דב"ה לית להו דרב דכל מקום שאסרו אף בחדרי חדרים אסור דאין לומר דשאני הך דרב דמיירי באיסור דאורייתא אבל הך דלהטיח גגו לא הוי אלא איסור דרבן. ע"כ לא גזרו בי' ב"ה ברה"י. דז"א לרב גופא דס"ל דלא אמרינן מתוך ואף ב"ה ס"ל כן וכמש"כ הלח"מ שם דודאי לא פליגי על ב"ה. א"כ הוי בנין אסור טה"ת ואפ"ה מתיר ברה"י. א"כ מוכח דאף בדאורייתא לא גזרו בחדרי חדרים ושפיר תקשה מרב על רב חנן בר' אמי וכמש"כ התוס' שם ד"ה והאמר רב יהודה אמר רב כו'. ומתורץ שפיר קושית כת"ר על נכון. ויש לעיין בכ"ז בכתובות (דף ז') במה דקאמרי בגמ' שם גבי מוגמר כור ובספר נשמת אדם ה' יו"ט כלל צ"ה ס"ק ב' ויש להאריך בכ"ז הרבה ועת לקצר:

ידידו יצחק אלחנן החופ"ק.

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה