עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן י · א
הנה כת"ר כתב לדון מלתא חדתא ע"ד המבואר באה"ע סי' קכ"ג סעי' א' בהרמ"א ובסי' ק"ל סעי' א' דהסופר הגט שהוא קרוב דמצד חומרא יש לנהוג שלא יכתוב להגט אבל מן הדין כשר לכתוב. וע"ז העיר כת"ר דלפי מה שכתב ר"ע איגר זצ"ל בחי' לגיטין (דף ג' ע"ב) על הא דאמרו שם בגמ' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי. והקשה דלמא ס"ל לרבה כשמואל דאמר לקמן (דף פ"ו) דכתב סופר ועד כשר א"כ אם כתב הסופר שלא לשמה מיפסלו שארי העדים משום דין דנמצא א' מהם פסול דעדות כולם בטל ומחלק בזה. וכתב כת"ר דלדבריו הדין נותן דאם הסופר הוא קרוב דמיפסלו העדים משום נמצא א' מהם קרוב. וזהו פסול מן הדין ולא מן צד חומרא בעלמא. והביא כת"ר סתירה לעיקר מילתא דנא מן התוס' בב"ב (דף קס"ה ע"ב) ד"ה מה התם פסולא דאורייתא כו' שכתבו אי נמי הכא מיירי שהסופר בעצמו חתם או שכתבו קרוב ופסול עכ"ל התוס'. ולדבריהם א"כ אמאי אמרו במשנה שם פשוט שכתבו בו ע"א פסול. הא אף אם כתוב בו שני עדים ג"כ מיפסל משום נמצא קרוב ופסול משום הסופר דהוי ג"כ עד והוא קרוב. וע"כ מוכח מזה דלא כדבריו עכ"ל כת"ר ויפה העיר לכאורה: