אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן טו › ענף א

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן טו · ענף א

סימן טו

א

הנה בעיקר מילתא דנכתב ביום ונחתם בלילה הוא באה"ע סי' קכ"ז סעי' ב' דדיעה קמייתא ס"ל דפסול אף אם היו עסוקים באותו ענין ודיעה בתרייתא בשם י"א דבשעת הדחק כשר אף אם אין עסוקים באותו ענין דס"ל להלכה כהך דר' יהושע בן לוי דגיטין (דף י"ט) דכדאי ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק וכמבואר בהרא"ש פ"ב דגיטין סי' מ' ובשארי פוסקים. ולכאורה נראה להוכיח דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול אף בעת הדחק מהא דגיטין (דף פ"ז) על משנה דחמשה שכתבו כלל כו' היכי דמי כלל ה"ד טופס. א"ר יוחנן זמן א' לכולן זהו כלל זמן לכל או"א זהו טופס כו' ומקשה הגמ' ותו לריו"ח דאמר זמן לכ"א זהו טופס מאי איריא משום טופס ותיפוק ליה דהוי ליה נכתב ביום ונחתם בלילה כו'. ואי נימא דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בעת הדחק. א"כ מאי מקשו. הא י"ל דאי משום נכתב ביום ונחתם בלילה היה כשר בעת הדחק. אבל משום פסול דנכתב טופס לכאו"א דעליונים פסולים דשמא לא העידו אלא על האחרון ומדפריך ליה הש"ס כן בפשיטות מוכח דס"ל לסתמא דגמ' לדינא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול. וקשה מזה על הפוסקים דס"ל להכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה. ויש לתרץ זה דהא מבואר בגיטין שם (דף פ"ו) על משנה דשנים ששלחו ב' גיטין ונתערבו נותן שניהם לזו ושניהם לזו כו' וזהו הרישא דהך משנה דחמשה שכתבו כלל כו'. ואמרו בגמ' שם מאן תנא כו' א"ר ירמי' דלא כר' אלעזר כו'. אביי אמר אפי' תימא ר"א כו' א"כ לר' ירמי' דמוקי להך משנה דלא כר"א ע"כ לא מצינן לומר דהא דאמרו במשנה שם בסיפא דטופס לכאו"א את שהעדים ניקרין עמו כשר אבל עליונים פסולים מספיקא דשמא לא העידו עליו. אבל מן פסול דנכתב ביום ונחתם בלילה לא מיפסל משום דנפ"מ בעת הדחק. דז"א דהא עיקר הטעם דמכשירין בעת הדחק זהו משום דסמכינן על ר"ש דאמר דכיון שנתן עיניו לגרשה אין לו פירות וכמש"כ הבית שמואל בסי' קכ"ז ס"ק ד'. והנה התוס' בגיטין (ד' י"ז ע"א) ד"ה ריש לקיש כו' כתבו דלכן ס"ל לר"ש דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי ע"כ ראוי לגרש בו מיד אע"ג דלא נחתם כו' וכיון דהך משנה לא אתי כר"א ע"כ ודאי פסול נכתב ביום ונחתם בלילה דהא לפי הך משנה ודאי דמיפסל זה. אבל לדינא דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי שפיר יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה:

ב

וכן י"ל לפי מש"כ הפני יהושע בגיטין (ד' י"ט) והבני אהובה על הרמב"ם ה' גירושין פ"א ה' כ"ה שהשיגו על הב"ש הנ"ל דכתב הטעם משום דכיון דנתן עיניו לגרשה כו' דהא לא פסקינן כן אף בשעת הדחק. והעלו דלכן ס"ל להנך פוסקים דבשעת הדחק סמכינן על ר"ש בנכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דלא חיישינן לפירי בזה לפי דאם אין המסירה בעת הכתיבה יש לו קול ואין לחוש בזה לטריפת פירות שלא כדין כו'. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י"ז ע"ב) ד"ה עד שעת נתינה כו' ע"ש. א"כ ז"א שייך רק אם עדי מסירה כרתי משום דהעדים מפקי לקלא וכמש"כ התוס' שם. משא"כ אם אין עדי מסירה כרתי בשעת נתינת הגט אז לא שייך לומר דיש לו קול למילתא ע"כ שפיר הקשו בגמ' דתיפוק לי' דהו"ל נכתב ביום כו' לשיטת ר' ירמיה הנ"ל דס"ל דהך משנה לא אתי כר"א א"כ אף בעת הדחק פסול כיון דליכא עדי מסירה בעת נתינת הגט. ואף לאביי דמתרץ שם אפי' תימא ר"א כו' עכ"ז הא מצינו בגיטין (דף ל"ו ע"א) על הא דעדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם דמקשה הגמ' מפני תיקון העולם הא דאורייתא היא ומתרץ רבה לא צריכא לר"א כו' ורב יוסף אמר אפי' תימא ר"מ כוי ואף דרב יוסף ס"ל דהלכה כר"א וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ד') ד"ה דקיימא לן כו' מהא דסנהדרין (ד' כ"ח) כו'. עכ"ז חזינן דמהדר רב יוסף לתרץ לסתם משנה דיהא אתי כר"מ ג"כ [משום דהא סתם משנה ר"מ] וה"ה י"ל בהא דמקשה הגמ' דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום כו' משום דרוצה לתרץ דיהא אתי המשנה כר"מ ג"כ וכן מצינו בכמה סוגיות. ומה דמצינו בתוס' גיטין (דף ד' ודף י"ז) דס"ל בשם ר"ת אליבא דר"מ דגם ר"מ מצריך עדי מסירה בעת נתינת הגט באמת לאו כ"ע ס"ל כן וכמבואר בר"ן פ' המגרש ובאה"ע סי' קל"ג והדברים ארוכין. וגם בעיקר השגת הפ"י ובני אהובה על הב"ש הנ"ל יש לתרץ אך אין כאן מקום להאריך:

ג

ועוד י"ל דהא מצינו בירושלמי גיטין פ"ט ה"ד ר' יוחנן אמר הלכה כר"מ דע"ח כרתי ובא מעשה לפניו ובעא למיעבד עובדא כר"מ וכפי גירסת הפ"מ שם ועיין בש"ק שם. אך כדשמע דרב ושמואל פליגי וס"ל דהלכה כר"א דעדי מסירה כרתי התחיל לפסוק הלכה כר"א ע"ש. ובש"ס דילן בגיטין (דף פ"ו ע"ב) איתא דהש"ס מסתפק בזה"ל לימא ר' יוחנן לית ליה דר"א ה"ק לרבנן אף ריח הגט אין בו. א"כ לפ"ז י"ל דשפיר פריך הש"ס על ר' יוחנן דאמר זמן לכאו"א זהו טופס דתיפוק ליה דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה. ותירצו דהכי אמרינן משמיה דריו"ח דכתוב בהו בחד בשבתא בחד בשבא משום דהא ריו"ח היה ס"ל מעיקרא דהלכה כר"מ. ואי נימא דהך משנה ס"ל דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר בודאי ס"ל כר"א דעדי מסירה כרתי. א"כ הא אמר ריו"ח הלכה כסתם משנה. א"כ תקשה איך ס"ל מעיקרא דהלכה כר"מ דע"ח כרתי הא ה"ל מחלוקת ואח"כ סתם. וע"כ הוכרח הש"ס לתרץ דמיירי בחד בשבא כו' כדי דיהא אתי שפיר מה דהיה ס"ל לריו"ח מעיקרא דהלכה כר"מ. אבל לדינא לפי מה דקיי"ל הלכה כר"א דעדי מסירה כרתי שפיר יש להכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה בשעת הדחק:

ד

ויש להעיר בסוגיא זו דמקשה הגמ' תיפוק לי' דה"ל נכתב ביום ונחתם בלילה דהא הוי נפ"מ רבתא בין פסול טופס לכאו"א דאז הוי ספק פסול דאורייתא וכמש"כ הרמב"ם והשו"ע באה"ע סי' ק"ל סעי' ט' ועיין בב"ש שם ס"ק ט"ו ואז אם ניסת תצא וגם הולד הוא ספק ממזר. משא"כ בפסול נכתב ביום כו' אינו רק פסול דרבנן ואם ניסת לא תצא כמבואר באה"ע סי' קכ"ז וסי' ק"נ. ואף להר"ן דפסק דתצא בגט מוקדם עכ"ז אם יש לה בנים לא תצא כמבואר שם. א"כ תקשה מאי מקשה הגמ' בפשיטות תיפוק ליה כו' הא הוי נפ"מ רבתא ביניהם. ואפשר דמחומר הקושיא הנ"ל הוציא הרא"ש בתשובה כלל מ"ה סי' ו' והובא בטור מי' קכ"ז דגט מוקדם הוי פסול כמו פסול דאורייתא וא"צ גט משני. והובא בביאור הגר"א זצ"ל סי' קכ"ז ס"ק ה' וב"ש שם ס"ק ה'. וי"ל דהרא"ש הוכיח כן מקושית הגמ' הנ"ל וע"כ מוכח דס"ל להש"ס דגט מוקדם דינו כפסול דאורייתא והוי מזה הוכחה רבתא לשי' הרא"ש התמוהים. אך עיקר סברת הרא"ש הוא תמוה כמו דתמה הג"פ בסי' קכ"ז ס"ק ו'. והעלה הגט פשוט שם בביאור סברת הרא"ש דס"ל דכיון דצוה הבעל להסופר לכתוב גט כשר וכתבו בפסול מוקדם הוי זה שינוי בשליחות וע"כ הגט בטל מה"ת כדמצינו בסי' קכ"ב דאף פסול דרבנן אמרו דלא עשו עדים שליחותן ע"ש בנ"פ. וכן מצינו גבי שליח דתורם דאם פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה דאיכא למימר בהכי אמדתיך. אבל אם פיחת יותר מי' או הוסיף יותר מי' דנפק לי' משיעורי' דעין רעה אז אין תרומתו תרומה כלל. ואף דמה"ת אין שיעור כלל לתרומה דחטה א' פוטרת הכרי אפ"ה הוי שינוי בשליחות דיהי' בטל השליחות אף מה"ת ואינה תרומה כלל אף לזרים. וכן מצינו בב"ב (דף קס"ה) וקדושין (ד' מ"ט) באתרא דנהיגי בגט פשוט ועבד מקושר או באתרא דנהיגי במקושר ועבד פשוט לכ"ע הוי קפידא. אלמא דהמשנה מן המנהג הוי שינוי בשליחות ובטל השליחות. כש"כ מה שתקנו חכמים דזהו אסור כמו גט מוקדם וכה"ג ודאי דזהו מקרי שינוי בשליחות ובטל מה"ת. ע"כ שפיר כתב הרא"ש שם בתשובה בצוה לסופר לכתוב הגט והיה לו לכתוב שנת פ"ט וכתב כ"ט דזהו הוי שינוי בשליחות והוי בטל מה"ת. ולא מבעיא להסוברים דבעי שליחות בכתיבת הגט. ואף להסוברים דלא בעי שליחות בכתיבת הגט. עכ"ז הא היכא דצוה לסופר לכתוב בתורת שליחות ונתבטל השליחות אז לכ"ע בטל הגט. וכמש"כ התוס' בגיטין (דף ס"ו ע"ב) ד"ה הא כתב הגט כשר כו' בתי' השני שם. והובא בספרי באר יצחק חלק או"ח סי' א' ענף ג' והארכתי שם בכעין זה ע"פ דברי התוס' קידושין (דף כ"ג). ועיין במשנה למלך ה' אישות פ"ז ה"כ מה שנסתפק בשינה השליח וקידשה קידושין דרבנן ע"ש ואכמ"ל]:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה