עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ט · ד
ועוד נראה לע"ד לבאר בהסבר יותר לדברי המהרי"ט והוא דכבר ראיתי בספרי אחרונים דכתבו דאף להרמב"ם דס"ל דגם בשארי מילי דשטות נחשב לשוטה. דזה אינו רק בעושה מעשה שטות אבל באינו עושה מעשה בידים לא נחשב לשוטה אף דנראה ממנו סימן שטות. [ואין כעת ת"י הספרים מזה לפי שהנני יושב מחוץ לעירי. והנה בתשובת מהרי"מ סי' ל' הביא זה בשם האחרונים ע"ש]. וי"ל דלזה כוון הפרישה שהובא בתבואות שור ליו"ד סי' א' ס"ק מ"ה דעל מאבד מה שנותנין לו פירש הפרישה דהיינו שהשליך מידיו. והטעם הוא דבעינן למעשה שטות כן אפשר לומר בדברי הפרישה. וכן נראה מן משמעות הלשון בחגיגה (דף ג' ע"ב) דאמרו אי דעביד דרך שטות כו' אי דלא עביד כו' ונקטו לשון דעביד כמה פעמים ולא אמרו בקצרה אי דרך שטות כו' נראה מלשונם דזה הוא להורות דבעינן שיעשה מעשה שטות בידים דוקא. ואף להתב"ש שם שהשיג על הפרישה והוכיח כן מיבמות (דף קי"ג) דבאינה יודעת לשמור גיטה ה"ז שוטה. י"ל דזה אינו רק בשוטה המאבד מה שנותנין לו דזה הוא שוטה גדול ביותר וכמבואר בירושלמי תרומות פ"ק והובא בתוס' חגיגה (דף ג' ע"ב) בד"ה דרך שטות כו' דאמרו שם מסתברא כר' יוחנן בלבד ממאבד מה שנותנין לו דאפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד כו'. וכן נראה מן ש"ס דילן בחגיגה (דף ד') דאמרו שם אי שמיע לרב הונא הא דתניא איזהו שוטה המאבד כו' איבעיא להו ממקרע כסותו הוא דהוי הדר ביה דדמיא ליה כו' הרי דמאבד מה שנותנים לו הוא השוטה הגדול ביותר. וע"כ י"ל דדוקא ביה מצינו דאף באינו עושה מעשה בידים מקרי שוטה וע"כ בא"י לשמור גיטה דינה כשוטה וכמש"כ התב"ש. אבל בשארי סימני שטות נראה כמו שכתבו האחרונים כנ"ל וכעין דברי הפרישה דבעינן מעשה דוקא וכמו שהוכחתי מן לשון הש"ס דאמרו אי דעביד דרך שטות כנ"ל. ושפיר יש לנו כדברי האחרונים לשיטת הרמב"ם לחלק בין עושה מעשה שטות בידיו או לא. ואינן תחת ידי כעת: