עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ט · ג
והנלע"ד בזה דידוע שיטת הרמב"ם בפ"ט ה' עדות דלאו דוקא בהנך דמונה בחגיגה (דף ג') בהנך סימני שוטה דה"ה בשארי סימני שטות הוי שוטה וכן הוא בח"מ סי' ל"ה. וע"כ התם בב"ב דשדא קשייתא בי רבא היה נחשב ע"י לשוטה אך כיון דמסברי ליה וסבר מוכיחין מזה דאינו שוטה. אכן לשיטת הר"א כהן ור"ש משפירא דדוקא בהנך דריש חגיגה הוי סימני שוטה אבל בשארי מילי דשטות אין דינו כשוטה. והובא פלוגתתם באה"ע בבית יוסף סי' קכ"א וסי' קי"ט ובב"ש סי' קכ"א ס"ק ט' מזה ובתשובת שאגת אריה סי' ב' הנדפסת בספר אור הישר ובשארי אחרונים. ובתשובת מהרי"ק סי' י"ט. א"כ אף דשדא קשייתא בי רבא לא היה נחשב לשוטה. ולשיטתם בע"כ מוכח במה דאמר רבא זביניה לאו זביני כיון דשדא קשייתא דאין זה מחמת דהוא שוטה אלא הוא לפי דבעינן שם דיהיה יודע בטיב משא ומתן ובן י"ג וע"כ באו קרוביו לפני רבא להראות שאינו יודע בטיב משא ומתן וכפירוש הרשב"ם שם. ולפ"ז לא הוי שום סתירה לדברי המהרי"ט מהך דב"ב דאמרו דמה דשדא קשייתא היה משום חוצפא. דהא התם בב"ב דבעינן שיהיה יודע בטיב משא ומתן. ע"כ כל זמן דלא היה לנו טעם נכון על מה דשדא קשייתא. היה נראה מזה דהוא עדיין אינו יודע בטיב משא ומתן אף דמסברי ליה וסבר. ע"כ הוצרכו לומר דמן הך דמסברי ליה וסבר מוכח דעבד הכי משום חוצפא ונסתלק הריעותא לגמרי. וע"כ עדיין יש לנו לומר להיכא דבעינן רק להוציאו מן חשש שוטה דבזה יש לדון דסגי במה דמסברי ליה וסבר להוכיח דהוא אינו בחשש שוטה. ולכן אף דראיית המהרי"ט נדחתה וכמש"כ התורת גיטין מ"מ סתירה לדבריו אינו וע"כ אין לנו לחלוק על המהרי"ט דמי יבא אחריו וכמש"כ התו"ג. ועיין בתבואות שור סימן א' בס"ק מ"ו וקצרתי. [וגם יש מקום לומר לפי מה שכתבתי דיש לתרץ עפ"ז לקושיות התו"ג וקצרתי]: