אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן ז › ענף ח

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ז · ענף ח

ענף ז

כד

ומחומר הקושיא נראה לע"ד להוכיח מהך סוגיא דיבמות דבאשת חרש חייב א"ת ולא מוקמינן אחזקת פנוי' דמוכח מזה כסברת הברית אברהם חי"ד סימן מ"ט דחזק שם את דברי מהרי"ט בתשו' ח"א סימן מ"א שכתב מלתא חדתא בנסתפקו במספר שנותי' אם היא קטנה או גדולה דאמרינן כיון דאף דנדון לחזקת פנויה איכא עדיין קדושי דרבנן מצד קדושי קטנה עכ"פ. ע"כ ממילא לא דיינינן להחזקת פנויה כלל אף מה"ת. וע"כ אל תתירנה מספק מדאורייתא דלא שייך בכה"ג להעמידו על חזקה קמייתא דהא חזינן עכ"פ דאיננה עכשיו כמו שהיתה מקודם ע"ש ואף שנתבאר לעיל בחזקה דאתרע דמה"ת מהני החזקה ומדרבנן לא סמכינן עכ"פ בעון מיתה. ולא אמרינן דכיון דאסורה עכ"פ מדרבנן א"כ ממילא לא יועיל כלל החזקה אף מה"ת. דז"א דהא כיון דמה דמחמרינן בזה מדרבנן אין זה מצד ודאי רק מספיקא בעלמא ע"כ שפיר הוכחנו דלא כמהרי"ט דס"ל דחזקה דאתרעי הוי זה מה"ת אלא דז"א רק מדרבנן. אבל היכא דיש בה איסור ודאי מדרבנן עכשיו וא"כ יצתה בודאי מחזקתה הראשונה עכ"פ מדרבנן. ע"כ ממילא נסתר כח החזקה לגמרי אף מה"ת דהא עיקר מעלת החזקה הוא דאמרינן דלא נעשה בה דבר מחודש וכיון דעכ"פ נעשה עכשיו דבר מחודש בודאי מדרבנן לאיסור ע"כ ממילא נסתר מעלת החזקה בזה גם מה"ת. וידוע מש"כ כמה פוסקים בכמה ענינים דמדרבנן מרעינן לדאורייתא ואכ"מ. וע"כ אף די"ל דהמהרי"ט אזיל בזה לשטתו דס"ל דהיכא דאתרע החזקה אז לא מהני החזקה גם מה"ת וכמש"כ לעיל בשם המהרי"ט בחדושיו לקדושין בפ"ק. ועכ"ז י"ל דאף דהוכחנו לעיל דלא כמהרי"ט בזה מ"מ הכא שאני כנ"ל דיש לחלק ביניהם בסברא נכונה:

כה

ומזה הסוגיא דחרש שקדש לר"א דחייב א"ת ולא מוקמינן מה"ת על חזקת פנויה מזה יהיה ראיה להסברא הזאת, והוא דהא מבואר בר"פ חרש דתקנו רבנן נשואין לחרש הן לחרש שנשא פקחת והן לחרש שנשא חרשת משום דשקדו חז"ל לתקנתו וכמבואר באהע"ז סימן מ"ד. אף דלכאורה י"ל דלר"א אין אנו צריכים להך תקנה דהא אף בלא התקנה ג"כ יש ספק איסור דאורייתא לדידיה בחרש שקדש. עכ"ז נפ"מ מהך תקנה היכא דחרש שנשא חרשת דבזה ליכא שום חשש איסור א"א אליבא דר"א משום ס"ס ספק א' שמא החרש בעת שקדשה היה שוטה ואת"ל דהיה חלים אכתי שמא החרשת היתה שוטה בעת הקדושין ואם דהוי ס"ס בתרי גופי, הא הט"א בר"ה (דף כ"ט) הקשה קושית הרא"מ בהא דטומטום א"מ כו' דהא יש ס"ס ספק שמא הוא זכר ואת"ל נקבה שמא השומע ג"כ נקבה ועי"ש מה שתירץ על הקושיא הזאת. ומשמע מדבריו דגם בתרי גופי דיינינן ס"ס ואף לשיטת הרא"ם שמביא הפר"ח בכללי ס"ס ס"ק יו"ד דבתרי גופי לא מהני ס"ס. מ"מ הכא אם לא היתה תקנה על נשואי חרש אז לא היה עיקר חשש נשואין של חרש רק מדרבנן אף דספק הוא משום דמה"ת מוקמינן על חזקת פנויה ואף דאתרעי הא זה אינו אלא מדרבנן ומדאורייתא אף חזקה דאתרע הוי חזקה מעליא וכמש"כ למעלה. ובדרבנן מהני אף ס"ס בתרי גופי אף להרא"ם דהא גם ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות מהני אם האיסור אינו רק מדרבנן. ועי' בפרמ"ג ליו"ד בכללי ס"ס. א"כ בחרש וחרשת ליכא לפ"ז שום חשש איסור כלל וע"כ צריכים בכה"ג למען טובת החרש והחרשת לבא להתקנה שתקנו חז"ל לנשואין בחרש. ואף דבשוטה לא תקנו חז"ל לנשואין מ"מ בחרש אף דהוי בחשש ע"ש לר"א מ"מ אין סברא לומר דלר"א לא תקנו חז"ל נשואין בחרש דלא משתמיט הש"ס בשום מקום לומר דיש תנא דיפלוג על עיקר התקנה דתקנו חז"ל נשואין בחרש ומסתמא סבירא ליה לר"א ג"כ להתקנה. וכן יהיה מוכח מהך דאמר ר"א באשת חרש דחייב א"ת ולא מוקמינן אחזקה מה"ת. דבאמת ס"ל לר"א ג"כ להתקנה דתקנו חז"ל לנשואין וע"כ לפ"ז יהיה אתי שפיר הקושיא הזאת דלכן חייב א"ת באשת חרש דכיון דחז"ל תקנו נשואין לחרש שנשא חרשת ממילא יש נשואין מדרבנן ג"כ לחרש שנשא פקחת דאף דנימא להסתפק בדאורייתא שמא היה שוטה אז בעת הקדושין עכ"ז מדרבנן תפסי קדושין בודאי למי שהוא בשם חרש אף דנימא דהיה אז שוטה בעת הקדושין. לפי דמוכח מזה דחז"ל חלקו בין מי שהוא בשם שוטה מחמת מעשה שטות שלו ובין למי שהוא שוטה מחמת חרשותו דגרמה לו זה דשאני מי שיגלה לכל שטותו שעושה מעשה שטות. בזה לא תקנו חז"ל נשואין לפי דאין אדם דר עם נחש כו' כמבואר ביבמות (שם דף קי"ב) אבל במי שנקרא בשם חרש אף שהוא ע"ש מ"מ כיון ששמו בשם חרש ולא בשם שוטה ולא נגלה שטותו לכל דראו חז"ל דלא שייך ביה להך דאין דר עם נחש. ועי' ברמב"ם ה' עדות פ"ט ה' י"א שכתב בזה"ל החרש כשוטה שאין דעתו נכונה כו' ואפ"ה תקנו חז"ל נשואין בחרש שנשא חרשת וממילא ה"ה בחרש שנשא פקחת. דאין סברא לומר דבחרש שנשא פקחת כיון דיש בו חשש קדושי תורה ע"כ ממילא לא שייך נשואין דרבנן דז"א דהא כיון דתקנו נשואין לחרש שנשא חרשת ממילא וכש"כ דיש נשואין ודאין לחרש שנשא פקחת בקדושי דרבנן בודאי. וע"כ לא שייך בכה"ג לאוקמי אחזקת פנויה מה"ת כיון דיצתה מחזקה בודאי לענין קדושי דרבנן ע"כ מה"ט חייב א"ת ולא מוקמינן לה אחזקתה כ"ז מוכרח לדינא בפשט סוגיא הזאת:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה