עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור
סימן ג · ה
עכ"פ יש להסביר ולחלק דשא"ה באבא בר מניומי דיש הוכחה דחזר מדעתו הראשונה כשאמר לו השליח לא ידענא לה. אבל היכא דלא הוי הוכחה. בזה הסברא נותנת לדון דחשש חזרה הוי טענה גרוע כדמצינו בכמה דוכתי משום דדיינינן דאוקי אחזקה דלא נשתנה דעתו הראשונה. וביותר כיון דמשביעין להבעל שלא יבטל את השליח א"כ יש לנו חזקת כשרות לברר דלא ביטל את דבריו הראשונים במה שמינה לשליח שיעשה לשלוחין עד מאה שלוחין. ובודאי לא ביטל השליחות וחזקת כשרות הוי חזקה אלימתא. וכפי שכתבתי בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ח ועפ"י דברי התוס' בכתובות (דף כ"ב) ד"ה תרי ותרי נינהו כו' ע"ש. וגם הא קיי"ל בכל שולח גט דלא חיישינן כלל לשמא ביטל את השליחות וחזר בו וכמבואר באה"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח. וזה פשוט מכמה דוכתי. ועיין בספרי נחל יצחק סי' ל"ט סעי' ב' שכתבתי שם דאף קודם תקנת ר"ג לא חיישינן לשמא ביטל משום דחזרה הוי חשש רחוק אף היכא דלא שייך חזקת כשרות וכמו שהארכתי בזה במק"א. וכש"כ האידנא דמשביעין להבעל שלא יבטל את הגט והשליחות דודאי אין לנו לחוש לחזרה מן דעתו הראשונה דמינהו לשליח. אלא מפרשינן דכוונתו הי' דאם לא יזדמן לו שליח לקאזאן דיהי' יכול בקל למסור הגט במאסקאווא לגיסו וכמו דאמר השליח בכוונת המגרש. וע"כ כ"ז דאין לנו הוכחה דחזר אין לנו להסתפק כלל ולא חיישינן כלל לחזרה: