אור ברסלב
עין יצחק חלק ב סימן ג › ד

עין יצחק חלק ב· רבי יצחק אלחנן ספקטור

סימן ג · ד

ג

ולשיטת הסוברים בגיטין (דף כ"ט) הנ"ל דאבא בר מניומי ולא את. דזהו לקפידא ולא למראה מקום אף דחשש חזרה הוי חשש רחוק כפי שיבואר להלן. מ"מ ס"ל לחוש בזה דיש מקום להסביר ולחלק בסברא נכונה דשם מוכח דהי' כוונת הבעל לסלק לשליח ראשון מן דין שליחות לגמרי דאם נימא דהי' רצונו שיהי' רשות ביד השליח למסור לה הגט כשיוודע לו ויכיר את האשה שהיא אשתו. א"כ למה הי' לו לומר שימסור הגט ליד אבא בר מניומי. הלא הי' יכול לומר להשליח שילך לשאול מן אבא בר מניומי אף שלא בפני ב"ד אם היא אשתו או לא. והלא הדין הוא דאף ע"א וקרוב ואשה נאמנים על הכרת האשה כמבואר בסי' קמ"ב סעיף י"א בט"ז שם וב"ש שם ס"ק י"ט וביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק מ'. וה"ה עד מפי עד נאמן בכזה כמש"כ הב"ש בזה בסי' קנ"ז ס"ק ב'. [ומה שכתב ר"ע איגר זצ"ל להשיג על הב"ש בזה. הארכתי במק"א להוכיח דהעיקר כהב"ש דכיון דקרוב ואשה נאמנים דה"ה עד מפי עד נאמנים ואכמ"ל]. וכיון דהי' יכול לצוות להשליח שידרוש מן אבא בר מניומי אם היא אשתו. והא הי' נאמן אף שלא בפני ב"ד כדין עד מפי עד ולא עשה כן אלא סילקו מן השליחות וציוה לו למסור הגט לאבא בר מניומי דוקא. ע"כ אמרו דדוקא אבא בר מניומי ולא אחר. ושיטת הסוברים דלאו דוקא אבא בר מניומי וה"ה שליח ראשון יכול להיות שליח. י"ל דטעמם משום דס"ל להסברא דלאו כ"ע דינא גמירי ולכן לא אמר לו שידרוש ע"ז מן אבא בר מניומי משום דיש מקום לטעות בכזה דליבעי דוקא שני עדים על הכרת האשה. וכדמצינו להתה"ד שהוא בסי' קמ"ב סעיף י"א שהובא ברמ"א שם דס"ל דבעינן שני עדים על הכרת האשה. ע"כ אף דלא קיי"ל כן לדינא. מ"מ י"ל דטעה בזה וכעין דברי הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב. וכמש"כ בספרי באר יצחק ונחל יצחק ועין יצחק כמה פעמים כעין זה:

תוכן העניינים

עין יצחק חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה