עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן כח
בקונטרס הזה יבואר מה שהשבתי לכמה רבנים שדרשו ממני ע"ד תמונת האותיות של כתב וועליש בס"ת:
ענף א
א
בדבר תמונת כף פשוטה הובא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ו פלוגתת הפוסקים אם עשאה למעלה כעין ד' ולא עגולה דהרב"י כתב לפסול וכ"כ הגהות מיימוני ור"מ גלאנטי מכשיר ולענ"ד נראה להוכיח דצורת כף פשוטה הוא כעין דלית היינו מרובע למעלה בזויות ולא עגולה בלא זויות. דהא בזבחים (דף ס"א) אי' תנן התם כשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא ופי' רש"י גימל יוונית עשוי' כמין כף פשוטה שלנו. ועיין בברטנורה ובתויו"ט מדות פ"ג עכ"פ לפי' רש"י שהוא צורת כף פשוטה א"כ מוכח דצורת כף פשוטה הוא מרובע למעלה ולא עגולה כעין ריש דהא המזבח הי' מרובע כמבואר בזבחים (דף ס"ב) דקרן וכבש ויסוד וריבוע מעכבין כדכתיב רבוע יהי' המזבח ואי נימא דכף פשוטה הוא כעין צורת ריש א"כ איך אמרו דהי' צורתו כעין פשוטה הא היה חילוק ביניהם דצורת כף פשוטה הוא למעלה כעין עיגול בלא זויות והמזבח הי' ממולא ברבוע ממש וע"כ מוכח מזה דצורת כף פשוטה הוא כעין דלית במרובע. ובאמת צריך להבין לפמש"כ הפוסקים דרגל פשוטה יהי' כפלים כעין הגג של מעלה א"כ התם במזבח הא לא הי' כפלים רק הי' שוה ארכו כרחבו א"כ איך כתבו דהי' כעין כף פשוטה וי"ל דכיון דלא הי' יכול התנא לדמות לאות אחרת ע"כ הוכרחו לדמות לכף פשוטה דהא לצורת דלית לא הי' יכול לדמות משום דבדלית יוצא זוויות הגג למעלה לצד ימין כידוע ובמזבח לא הי' כן וכמו כן לצורת ריש לא הי' יכול התנא לדמות משום דהריש הוא עגולה בזוויות והמזבח הי' מרובע ע"כ הוכרחו לדמות לצורת כף פשוטה ואף שאינו דומה כ"כ לכף פשוטה דבכף פשוטה הרגל הוא כפלים כהגג ובמזבח לא היה כן. עכ"ז לא דקדקו בזה כ"כ כיון דלא הי' לתנא עצה אחרת במה לדמות ואי נימא דצורת כף פשוטה הוא ג"כ כעין ריש א"כ לא הי' בשני דברים שוה לצורת כף פשוטה היינו במרובע ובהרגל דהי' במזבח שוה להגג א"כ יותר טוב הי' לתנא לדמות לצורת ריש דלא הי' חלוק צורת הוספת המזבח רק בדבר אחת היינו בהריבוע בקרן זוויות ולמה לתנא לדמות לכף פשוטה דהי' חלוק ממנו בשני דברים והלא צורת ריש הי' ידוע לכל ג"כ כמו כתב יוונית וכמש"כ הכותב בעין יעקב בריש פ"ק דמגילה דכתב אשורית הי' מצוי וניכר לכל והא בסוף פ"ב דסנהדרין (דף כ"א) קאי על הכולל של ישראל כי אצל גדולי ישראל לא ניטל מהם מעולם כתב אשוריות ואח"ז כשעלו מאשור היו משתמשין כולם בכתב אשורית כמבואר בסנהדרין שם רק להדיוטות היינו כותאי הניחו לשון עברית]. ומדלא נקט התנא לסימן כי אם צורת כף פשוטה מוכח דכף הוא מרובע למעלה ויעויין בעירובין (דף נ"ה) ברש"י ד"ה או כעין גאם כו' ופסחים (דף ח') וזבחים (דף נ"ג) וב"ב (דף ס"ב) וסוכה (דף ו' ע"ב) רש"י ד"ה שתים כהלכתן מזרחית וצפונית כמין גא"ם משם אין הכרח לנ"ד דהא התם בכולי דוכתי לא הי' קפידא אם הי' מרובע או כעין עיגול:
אך מהא דזבחים מוכח כמש"כ וזהו מקום סמך לצורת כף פשוטה שכותבין בכתב וועליש שלא כצורת ריש ועיין במנחות (דף ע"ה) בתוס' ד"ה מושחן כמין כי כו' ובהוריות (דף י"ב) מאי כמין כי כמין כף יוני ובכריתות (ד"ה) ואינו ענין כ"ז לנ"ד:
ב
ועכשיו נבאר אודות אות למד כי בספר קהלת יעקב שחיבר הגאון ר' יעקב מקארלין זצ"ל בסוף ספרו בתשובותיו שם ח' או"ח סי' ד' העלה שם דטעות הסופרים הוא במה שכותבין תמונת למ"ד כמו כ"ף כפופה ועליו וי"ו כי מבואר בזוהר חדש שיר השירים שהוא כעין תמונת טית רק שהויו הוא עומד למעלה ובטית הוא עומד בשוה. ע"כ צריך להיות הגג התחתון של למד עב וכפוף לפניו שיהי' דומה לטית יעו"ש ולפ"ז ה"ה בצורת למד של כתב וועליש ג"כ אין לו דמות טית א"כ פסול לפי דברי הקהלת יעקב הנ"ל ובאמת לפי המבואר בשבת (דף ק"ג) בתוס' ד"ה טיתין פיפין בשם ר"ת דצריך לכוף ריש הטית לתוכה דדמי כעין פ' וכן כתבו כל הפוסקים א"כ לפי דברי הגאון הנ"ל הי' נראה דצריך לכוף הגג התחתון של הלמד לתוכה דאל"כ לא דמי לטית ואפשר דכוונת הקהלת יעקב גם לזה. ולפי דבריו צריך לכתוב כה"ג ואם לא כן פסול וכש"כ בכתב וועליש וודאי דאין לו תמונת טית כידוע דיש להחמיר לכאורה:
ג
אמנם יש להוכיח מהש"ס דצורת למד אין לו תמונת טית והוא דביומא (דף ע"ג ע"ב) אי' כיצד נעשית אותיות החושן ריו"ח א' בולטות ריש לקיש א' מצטרפות והא לא כתיב צדיק כו' והא לא כתיב טית כו' ומשמעות הגמ' הוא דמקשה אליבא דכ"ע מדלא קאמרי הניחא למ"ד מצטרפות אבל למ"ד בולטות קשה הא לא כתיב טית כדרך הגמ' בכל מקום בע"כ מוכח דאליבא דכ"ע מקשה כן. ובירושלמי ביומא ס"פ ז' מבואר בזה"ל אית תנא תני הקול הי' שומע ואית תנא תני הכתב בולט מ"ד הקול הי' שומע ניחא כו' מ"ד הכתב הי' בולט והא לא כתוב חית בשבטים כו' א"כ קאמר בלשון ניחא כנ"ל אבל בש"ס דילן דלא קאמר הניחא למ"ד כנ"ל על פלוגתא דאם בולטות או מצטרפות מוכח דאליבא דכ"ע מקשה ואי נימא דצורת למד הוא כעין טית רק דבטית הויו עומד בשוה ובלמד הויו עומד למעלה א"כ למ"ד מצטרפות אין זה קשה די"ל דכמו דע"פ נס היה יכולים האותיות להצטרף עד שיהי' מכוונים לתיבה אחת והי' זזין ונעין ממקומם כמו כן הי' יכול ע"פ אותו נס לעשות מן למד תמונת טית כי הלמד הוא כעין תמונת טית רק בלמד הויו עומד למעלה א"כ ע"פ נס הי' נעשה כעין טית דהויו הי' עומד בשוה דכמו ע"פ נס הי' זזים ממקומם להצטרף האותיות לתיבה אחת כמו כן הי' זז הלמד מלמטה והויו מלמעלה דנתהפך לעמוד למטה הויו עד שנעשה טית:
ד
והא חזינן להך מ"ד דס"ל מצטרפות אף דע"י זה נתבטל התיבה ממה שהי' כתוב שם כל שבט בפ"ע כמו דכתיב ונשא אהרן את שמות בני ישראל כגון אם יצטרך ריש מן תיבת ראובן א"כ חסר תיבת ראובן כיון דהריש אינו עומד במקומו והא בס"ת דנחסר אות אחת אף דיוכתב שלא במקומו הוא פסול וע"כ מוכח דהאי מ"ד דס"ל מצטרפות לא חש לזה (ואפשר דהמ"ד דס"ל בולטות לא רצה לומר מצטרפות משום האי סברא דיתבטל שמות בני ישראל בעת דיהי' מצטרפות אבל מאן דס"ל מצטרפות לא חש לזה משום דכיון דביטול תיבות מן כל שבט כפי שיצטרך באותו העת לא הי' זה רק באקראי בזמן מועט ע"כ הי' יכול להעשות כן כיון דבעת דבאו לשאול אצלו הי' כתובים השבטים כד"ת]. א"כ כמו דאף דהי' מתבטל איזה תיבה בעת דבא לשאול אצל האורים מחמת הצירוף מ"מ לא חש לזה ה"ה י"ל דאף דהי' מתבטל אותו למד באותו העת עד שנתלבש בצורת טית ג"כ לא הי' חושש לזה [ועיין במהרש"א ביומא שם שכתב דמספר האותיות אחר דמסקי דהי' כתוב שבטי ישורון הי' עולה ע"ב אותיות בשם ע"ב יעו"ש ואפשר דגם בתחילה קודם דמסיק הש"ס כן הי' מכוון מספרו כנגד איזה שם עכ"ז הא האות יהי' ג"כ נקרא אות רק דבתחילה הי' בצורת למ"ד ואח"ז יתהווה בצורת טית ובלא"ה אין לנו עסק בנסתרות א"כ קשה איך פריך הש"ס בפשיטות כנ"ל והא לא כתיב טית דהא להך מ"ד דס"ל מצטרפות והי' זזים ונעים ממקומם א"כ י"ל כנ"ל. אע"כ מוכח מהש"ס דס"ל דלא כהזוהר חדש דהביא הגאון הנ"ל אלא דיש לכתוב תמונת למד כעין שכותבין אנחנו ואין לו תמונת טית ע"כ פריך הש"ס בפשיטות לכ"ע והא לא כתיב טית וידוע דמשארי אותיות ג"כ לא יכול להיות צורת טית וכש"כ לפי מאי דכתב הריטב"א בעין יעקב ביומא שם דמ"ד בולטות ומצטרפות לא פליגי רק מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויש להאריך בדברי הריטב"א ואכמ"ל. א"כ לכ"ע הי' זזים ונעים האותיות ממקומם א"כ וודאי דתקשה דמאי מקשה הא לא כתיב טית הא י"ל דהי' עומד הלמד עם הויו באופן שנתהפך למטה בתמונת טית א"כ יש להוכיח מזה דלא יהי' בלמ"ד תמונת טית:
ענף ב
ה
ולכאורה יש להקשות לפ"ז דמאי פריך הגמ' שם והא לא כתיב צדיק הא מבואר בשבת (דף ק"ג) דלא יעשה גימל צדיק ופי' רש"י שם דצורתם שוה שזה למעלה וזה למטה. א"כ י"ל דהגימל הי' נתהפך ע"פ נס ונעשה צדיק אך זה אינו קשה די"ל כיון דלא הי' שם רק גימל אחת א"כ בעת שיעשה הגימל לצדיק אז יתבטל האות גימל א"כ אפשר דיצטרכו באותו העת לישאל גם באותיות המצטרכות לאות גימל וגם לצדיק. ע"כ שפיר מקשה והא לא כתיב צדיק וכמש"כ הריטב"א שם דמה"ט הי' נצרך כל האותיות כתוב שם ומה"ט אינו קשה מאי פריך והא לא כתיב טית הא מבואר בשבת שם במה דאמרו לא יעשה טיתין פיפין ובבית יוסף שם דאית פ"א פשוטה שוה לאות טית רק דטית פניו למעלה ופ"א פניו מן הצד א"כ אפשר דהי' מתהפך הפ"א לצורת טית. משום דהא פ"א כפופה לא הי' שם רק א' בשבט נפתלי א"כ אפשר דהי' מצטרכות לאות פ"א כפופה וגם לאות טית ע"כ שפיר מקשו ובלא"ה אינו קשה זה לפמש"כ הבית יוסף שם דצורת ג' אינו שוה לאות צדיק כפופה רק לצדיק פשוטה וכ"כ הגהות מיימוני ה' תפילין יע"ש [ועיין בחידושי הרמב"ן והר"נ לשבת שם] וגם באות פ"א כתבו שם דאינו דומה לגמרי לאות טית. א"כ שפיר מקשו הגמ' אבל אות למד הלא הי' שם כמה אותיות למדי"ן דהא בשבט לוי ושבט זבולון ושבט נפתלי הי' שם שלשה למדין א"כ אף שנעשה מן אות למד לאות טית ישאר שם שני למדין וחזינן דלא היה כתובים שם רוב אותיות רק אחת לאחת ואפ"ה הי' די ומספיק בזה א"כ שפיר מוכח ממה דמקשו והא לא כתיב טית. דהגמ' ס"ל דצורת למד לא הי' בצורת טית לכן שפיר מקשו בפשיטות והא לא כתיב טית וצדיק פשוטה וכף פשוטה לא הי' כתוב שם ואפשר דהעיקר הוא אותיות כפופין ועיין בשבת (דף ק"ג) מזה:
ו
שוב ראיתי דזהו מוכרח בפשטות הסוגיא לומר כמש"כ דהא באמת תמוה סוגיות הש"ס דילן דמקשו מעיקרא והא לא כתיב צדיק דאמאי לא מקשו והא לא כתיב חית וגם הא לא כתיב קוף כמו דמקשו בירושלמי והתוס' ישינים שם הרגישו בזה וכתבו דהוי מצי למבעי כן ואפשר דלכן כתב רש"י שם דהא יהי' נצרכים לאות צדיק דהציל תציל ואח"כ באות טית לא כתב רש"י שם במה יהי' נצרכים לאות טית וי"ל דרש"י כיון לזה הקושי' דאמאי לא מקשו והא לא כתיב חית דהא אות חית הלא מוקדם לאות צדיק באלפא ביתא לכן פירש רש"י דלאות צדיק הי' נצרכות ביותר משום הצל תציל ע"כ פריך הש"ס ביותר על אות צדיק אבל באמת כ"ז דוחק דהא חזינן דהירושלמי מקשה באמת והא לא כתיב חית וקוף כנ"ל משום דבתיבה צלח או הרחק נצרכים לחית וקוף:
ז
אכן לפמש"כ אתי שפיר בפשיטות משום דהא ידוע שיטת רש"י במנחות (דף כ"ט) דצורת חית הוא כעין חית של דפוס ולא מן ב' זיינין כשיטת ר"ת שם ועיין במג"א סי' ל"ו דהביא בשם הבית יוסף דכתב בשם מצא כתוב דאם עשה חית כדעת רש"י כשירה א"כ הא ידוע דמן שני וואוין יכול להיות תמונת חית לשיטת רש"י ע"כ לא מקשו והא לא כתיב חית דהא י"ל דלמ"ד מצטרפות ה"ה דהי' מצטרפות שני וואווין ביחד להיות בתמונת חית וכמה וואוון הי' שם בשמות השבטים כידוע וגם מן דלית ואו יכול להיות חית כמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ע"ד ח' יו"ד ע"ש וכמו כן באות קוף י"ל דג"כ הי' ע"י צירוף דהא מבואר בבית יוסף שם ובספר ברוך שאמר דקוף הוא מן אות כף ואות ויו או מן נון פשוטה:
וכמו כן באות למד כתבו דצורתה מן כף ואות ויו ע"כ שפיר הי' יכול להעשות מן אות למ"ד תמונת קוף דהויו שלמעלה מן גגו של למד יהי' נשמט למטה תחת גגו של למד ויהיה תמונת קוף וכמו כן בכתב של וועליש שוה הגג ורגל של הלמד להגג ורגל של הקוף א"כ יהי' ע"י צירוף של הגג ורגל של הלמד בצירוף הויו שלמעלה בתמונת קוף או ואו אחר יהי' עומד תחת גגו של הלמד דהא כמה וואווין הי' שם דהא כתב הברוך שאמר דהקו של הקוף הוא בתמונת ויו (אך הב"י כתב דהוא כתמונת נון) וע"כ בש"ס דילן דקא פריך אליבא דכו"ע אף למ"ד מצטרפות מדלא קאמר הניחא כנ"ל ע"כ לא פריך והא לא כתוב חי"ת וקוף משום דלמ"ד מצטרפות אינו קשה על אות חית וקוף די"ל כנ"ל [והא אינו קשה דהא בחית בעי דחטרי' לגגי' דחית כמבואר במנחות (דף כ"ט):
א"כ אף ע"י צירוף שני וואווין לא יהי' עדיין חטוטרות שלו משום דהא מבואר בב"י סי' ל"ו דזה אינו מעכב רק ספרא דווקני כתבו כן וגם לא מצינו זה כי אם בס"ת ולא בחושן] והרבה ואוי"ן ולמדי"ן הי' שם ע"כ לא פריך בש"ס דילן כי אם על אות צדיק דזה יהי' קושי' על כ"ע אף למ"ד מצטרפות משא"כ הירושלמי דפריך רק על מ"ד בולטות לכן פריך שפיר גם על אות חית וקוף א"כ מדוקדקים בעז"ה דברי הש"ס דילן דלא פריך רק על אות צדיק וע"כ מוכח לפ"ז מן הש"ס דגם אם נתהווה האות ע"י צירוף ג"כ הי' נעשה ע"פ נס וקושיות הש"ס הוא אליבא דכ"ע א"כ והא לא כתיב טית מוכח דצורת למד אינו בתמונת טית. ובלא"ה כבר כתבתי מן הסברא אף בלא הוכחה דכמו דהיה יכול להעשות תיבה שלימה מן צירוף אותיות כמו כן הי' יכול להעשות אות אחר מן אותו האות ע"י ציור אחר:
ח
ובאמת י"ל דהתו"י דהקשו ביומא דהוי מצי למיבעי והא לא כתיב חית י"ל דאזלי לשיטת ר"ת דס"ל במנחות שם דדוקא ע"י שני זיינין נעשה אות חית ובחושן הא לא הי' רק אות זיין אחת והא דהקשו התוס' דהוי מצי למיפרך על אות קוף י"ל דכוונתם דהוי מצי למיפרך זה על מ"ד בולטות אבל למ"ד מצטרפות שפיר י"ל דאינו קשה זה כמו שנתבאר אכן העיקר לענ"ד דהש"ס מקשה אליבא דכ"ע ע"כ דברי הש"ס מדוקדקים היטיב ואין לדחות את דברי דהא אמרינן בסנהדרין (דף כ"א) דבתחילה ניתנה התורה בכתב עברי א"כ י"ל דהש"ס פריך כ"ז על העת דמקודם שנגלה להם כתב אשורית דז"א דהא כבר כתב הכותב בעין יעקב בריש מגילה דעיקר הכתב של ס"ת בהיכל והלוחות הי' מתחילה הכל בכתב אשורית רק לא נתפרסם כתב זה לכל עד לסוף. ע"כ בוודאי גם כתב החושן הי' גם מתחילה בכתב אשורית יעו"ש ע"כ שפיר כתבתי להוכיח דשפיר נוהגין הסופרים דאין עושין הלמד בתמונת טית וה"ה בכתב וועליש דאין לצורת למד תמונת טית דשפיר עבדי:
ענף ג
ט
ולכאורה יש לדחות ולומר דעל ידי מה דנעשה מן אות למד אות טית נתבטל פתוחי חותם ואין זה מקרי ופתחת עליהם דכתיב אצל האפוד והחושן ועיין בסוטה (דף מ"ח) דמבואר שם דאבני חושן ואפוד מראה להם שמיר מבחוץ ונבקעות מאליהן ואין כותבין בדיו משום שנאמר בהם פתוחי חותם. [ועיין בע"ג (דף כ"ד) בתוס' ד"ה ואבני מילואים כתיב כו' ובירושלמי קידושין פ"א ה"ז במראה הפנים ד"ה ישפה של בנימין כו' ובמל"מ פ"ט ה' כלי המקדש ה"ז מש"כ בשם הרמב"ן על התורה ובט"ז יו"ד סי' רע"א ס"ק ח' מש"כ בענין חקיקה ואכמ"ל ע"כ אם לא הי' אות טית רק דנעשה מן אות למד יש מקום לדון דאין זה מקרי פתוחי חותם ולכן יש לפקפק על מה שהקשיתי דהא מצי להיות טית מן אות למד אבל באמת אין זה דחיי' דהא חזינן דהתורה כתבה ופתחת עליהם שמות בני ישראל וכן כתוב שם פתוחי חותם תפתח על שמות בני ישראל וגם כתוב ונשא אהרן את שמותם כו' וכן בחושן כתיב כמעשה אפוד תעשנו:
א"כ קשה למ"ד דמצטרפות הא נתבטל אז מה דגזרה התורה דשמות בני ישראל תפתח עליהם הא כיון דנחסר כגון ריש מן ראובן ושין מן שמעון וכה"ג א"כ הלא אין כאן שמות בני ישראל והא לא כתוב בתורה פתוחי אותיות רק פתוחי שמות בני ישראל וקפידת התורה הי' דתפתח שמות בני ישראל ונשא אהרן שמותם ובעת דמצטרפות האותיות לא הי' אז פתוחי חותם משמות בני ישראל וכמו כן קשה למ"ד בולטות הא התורה כתבה דיהא פתוחי חותם היינו דהאות יהא נעשה בחקיקה לתוכה ולא בולטות [ועיין בגיטין (דף ך') רישמא מחריץ חריץ או כנופי מיכנף ובציץ דלא הי' כתבו שוקע כו']. א"כ בעת שהי' בולטות לא הי' אז מקרי פתוחי חותם. וע"כ מוכח דכיון דבעת דעשו את החושן קיימו אז פתוחי חותם שמות בני ישראל וגם ונשא אהרן שמותם. ע"כ לא פקע קדושתן מהחשן בעת שבאים לישאל אצלו:
י
וזהו כעין מה דמבואר באו"ח סי' ש"מ בט"ז ס"ק ב' דכתב דבמה דפותח ספרים בשבת שכתובים עליהם בצידי ראשי חודי הדפים אותיות אין זה מקרי מוחק משום דהא הכתיבה כבר היא קיימת ומחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי כמבואר בשבת (דף ק"ד) ע"ש וכש"כ בנ"ד דהא תיכף אחר שישאלו וישיב להם החושן מיד יחזור לאיתנו הראשון בלא שום מעשה כלל. ע"כ אין זה מיקרי ביטול שמות בני ישראל וכן לפתוחי חותם אף בעת דהיו מצטרפות דאין זה רק סתירת עראי. ולא נתבטיל למ"ד מצטרפות מה דצריך להיות חקוקים שמות בני ישראל. וה"ה דלא נתבטל פתוחי חותם דהצריכה רחמנא למ"ד בולטות כיון דתיכף אח"ז יחזור ממילא לאיתנו הראשון בלא שום מעשה וזהו כעין דאמרו בזבחים (דף ס"א) דאע"פ שנסע אוהל מועד הוא וכ"כ התוס' שם ד"ה אע"פ שנסע כו' דאף בעת שנושאין אותו בכתף מזבח הוא כו' ואף דבעינן מזבח אדמה שיהא מחובר באדמה עכ"ז שם מזבח עליו אף בעת שנושאין אותו ואף למאן דפליג התם היינו משום דהא בלא מעשה לא יחזור האוהל מועד למכונו משא"כ היכא דיחזור ממילא בלא שום עשיות מעשה דוודאי שם פתוחי חותם שמות בני ישראל עליו אף בעת דהיו מצטרפות או בולטות וגם שם האות שהי' עליו מתחילה לא פקע ואבד שמו הראשון כמו שכתב הט"ז הנ"ל באותיות שם. ואף דהתם בזבחים יליף זה מקרא דונסע אוהל מועד הא גם בחושן מוכח זה מגזה"כ דאל"כ קשה הא יתבטל פתוחי חותם שמות בני ישראל בעת דישיב החושן דבר לשואליו וה"ה אף דנעשה מן אות למד לתמונת טית ג"כ לא יתבטל אז הפתוחי חותם דגזרה התורה דתפתח שמות בני ישראל וגם ונשא אהרן את שמותם כיון דיחזיר ממילא מיד לבראשונה וכש"כ מן מש"כ הט"ז דהתם בלא סגירה לא יחזיר האות לתמונתו ואפ"ה לא מקרי זה סתירה כש"כ בחושן דממילא יחזיר לבראשונה ובפרט דהא הוכחתי כן מן הא דלא פריך הגמ' דלא כתיב חית וקוף כנ"ל וגם הא אף שנעשה מן אות למד אות טית ג"כ פתוחי חותם אז דהא בעת שנעשה הוי"ו למעלה על גגו של למד הי' ע"י פתוחי חותם ואף שנשתנה לתמונה אחרת עכ"ז פתוחי חותם מקרי וכ"ז ברור ופשוט והארכתי בזה להוציא מן איזה לב שירצה לחלוק על דברי:
יא
ועכשיו נבאר אודות תמונת גימ"ל והנו"ן דמבואר בב"י דיהי' כמו זיין ובכתב וועליש הוא בתמונת וי"ו ומעכ"ת כתב בשם הרדב"ז בספרו מגן דוד דכתב דיהי' כמו וי"ו וכן נראה לפע"ד להוכיח ג"כ דהנו"ן הוא בתמונת וא"ו דאי נימא דהוא כמו זיי"ן. א"כ קשה מאי פריך הש"ס ביומא שם והא לא כתיב בחושן צדיק הא כבר כתבתי דהש"ס פריך אליבא דכ"ע אף למ"ד מצטרפות מדלא קאמרי הניחא כו' ומה"ט לא פריך והא לא כתיב חית וקוף כנ"ל ולמ"ד מצטרפות י"ל שפיר דנתהווה צדי"ק ע"י צירוף נו"ן כפופה ובצירוף יו"ד דהא כתבו הב"י והברוך שאמר דצדיק הוא בתמונת נון ויו"ד וידוע דכמה יודי"ן ונוני"ן כפופין הי' בחושן א"כ י"ל דהי' זזים ממקומן אות נו"ן פשוטה ואות יו"ד. וע"י נס היו נוגעות להדדי ונתהווה תמונת צדי"ק ומדפריך הש"ס בפשיטות והא לא כתיב צדי"ק מוכח מזה דס"ל להש"ס דתמונת נו"ן כפופה הוא כעין וי"ו וזה ידוע דאי נימא דצורת נו"ן הוא כמו וי"ו דאז אף אם יגע היו"ד בהנו"ן לא יהי' לו צורת צדי"ק. אלא אם הנו"ן עשוי כמו זיי"ן בעקמומיות מעט אז אם יגע בו היו"ד יהי' להם ביחד תמונת צדי"ק א"כ מוכח מהש"ס דנו"ן הוא כמו וי"ו וכמו שכותבין בכתב וועליש:
יב
וכן מורה פשטות לשון של הר"נ בשבת פ' הבונה וזה לשונו ואמרינן זייני"ן ונוני"ן פי' נו"ן פשוטה ומכאן שצריך להיות הקו הארוך של נו"ן פשוטה באמצע ראשה הגס כצורת זיין ואל יסמוך הקו הארוך בקצה ראשו כעין וי"ו כו' עכ"ל הר"נ מדקאמר הר"נ שצריך להיות הקו של נו"ן פשוטה ולא קאמר סתמא שצריך להיות קו הארוך של נו"ן כמו זיי"ן והי' נכלל בזה הנו"ן פשוטה והכפופה. ומדקדק בלשונו נו"ן פשוטה מורה לשונו הזהב דס"ל דנו"ן כפופה הוא כמו וי"ו רק נו"ן פשוטה הוא כמו זיי"ן. וכמו בכתב וועליש דהנו"ן פשוטה הוא כמו זיי"ן ונו"ן כפופה הוא כמו וי"ו וכמו שהוכחתי מיומא כנ"ל. וגם יש לדון בזה ע"פ מה שבכתיבה תמה נוהגין בצדיק שהיו"ד נוגע בימינו להנו"ן. ובצדי"ק הנדפסים נוגע היו"ד בצדו השמאלי להנו"ן רק מפני חולשתי וטרדתי ראיתי לקצר בזה:
יג
והנה המהרש"א ביומא שם כתב דמספר האותיות בחושן הי' ע"ב נגד שם ע"ב וזהו אחר שמסיק הש"ס שם דהי' נכתב אברהם יצחק יעקב ושבטי ישורן אבל מקודם דאסיק הש"ס בזה לא הי' מספר זה ואפשר לומר דלמא הי' מכוון לכתוב חמשים אותיות נגד איזה שם ע"פ הקבלה א"כ אם הי' מצטרפות אות יו"ד לאות נו"ן שיהי' מצטרף ביחד לאות צדי"ק כמש"כ א"כ הי' נחסר אות אחת ממספר נו"ן אותיות ע"כ לא הי' יכול להצטרף אות יו"ד לנו"ן כן י"ל לכאורה אבל ז"א דהא בסוטה (דף ל"ו) מקשה הש"ס על הא דתניא חמשים אותיות הי' כתובים הני חמשים אותיות נכי חדא הויין ומשני יוסף הוסיפו לו אות אחת כו' והכא בנימין שלם כו' אלמא דהי' ניחא להש"ס שם מתחילה לומר דהי' רק מספר מ"ט אותיות א"כ ה"ה אי נימא דהיו"ד ונו"ן היו מצטרפות ביחד לאות צדי"ק ולא יהי' רק מספר מ"ט אותיות ג"כ אתי שפיר ובלא"ה אין לנו עסק בנסתרות. ע"כ שפיר קמה ראייתי דנו"ן הוא בצורת וא"ו ואז אף אם יגע היו"ד בנו"ן לא יהי' לו צורת צדיק כידוע:
יד
ובאות דלית מבואר בשבת (דף ק"ד) דמ"ט פשוטה כרעי דדלית גבי גימל כו' ופי' רש"י דרגל הדלית משוכה קצת להגימל ומה"ט כתב הב"י וש"פ דרגל הדלית יהי' משוכה בשפוע גבי גימל בסופה והנה בכתב וועליש ראיתי דתמונת הדלית הוא בלא שפוע ניכרת בסופה. ולכאורה יש לתמוה קצת בזה וכעת ראיתי בחדושי הרמב"ן על שבת שם שכתב וזה לשונו ודאמרינן לקמן מ"ט פשוטה כרעי דדלי"ס גבי גימ"ל י"מ דרך כתיבה אשורית המאושר להיות רגלה של דלית נוטה לגבי גימ"ל כזו ולא לגבי עצמה כזו ולא מחוור אלא לא לגבי דלי"ת ולא לגבי הה"א מכרעת אלא זקופה ועומדת ופי' פשוטה כרעה מפני שרגלה כלפי הגימ"ל עכ"ל הרי להדיא דדעת הרמב"ן שיכתבו רגלה של הדלית זקופה בלא שום נטיי' לצד הגימ"ל א"כ סומכין בכתב וועליש על דעת הרמב"ן הרי מצינו בכמה אותיות הנכתבים בכתב וועליש דהראשונים מהדרים דוקא לכתוב בתמונתם. ע"כ יש לנו על מי לסמוך בעז"ה:
טו
והנה הרמב"ן כתב שם בשבת בסופו בזה"ל לפיכך כתבתי דברים הללו שכל הטועה בציור האותיות פסול והפסיל הכל עכ"ל וזהו נגד כל הראשונים שכתבו דשינה צורת אותיות אינו פסול כמו שכתב הרא"ש בתשובה והובא בשלטי גבורים ה' ספר תורה ומה"ט לא הובא הגמ' דשבת (דף ק"ד) ברי"ף וברמב"ם רק שכתבו שלא יכתוב אלפי"ן עייני"ן וטיתי"ן פיפי"ן ונוני"ן זייני"ן כו' והעיקר שלא ישתנה לצורת אות אחרת אבל כ"ז שלא נשתנה לצורה אחרת אינו פוסל שינה בו וכן נוטה הסברא דהא חכמים ס"ל במגילה (דף ט') דספרים נכתבים בכל לשון ורשב"ג התיר לכתוב יונית ועיין בטורי אבן שם אם זהו מה"ת או רק מדרבנן ובשארי לשונות לדעתי קשה לומר שיהא כתמונת הש"ס בשבת כגון דיהי' השין אחד כרעא וכה"ג ע"כ שפיר פסק הרמ"א באו"ח סי' ל"ו סעי' א' בהג"ה דשינה בכתב צורת האותיות כשר ואפשר לחלק דשאני אשורית בזה כמש"כ המג"א סי' ש"מ ס"ק י' דאשורית כ"ז דלא נגמר זיינן לא נגמרה מלאכתן כן יש לחלק לשיטת הרמב"ן וזה ברור דאף הרמב"ן דהחמיר בשינוי אותיות אין זה כ"א בתמונת האותיות המבואר בש"ס אבל בתמונת אותיות המבואר בב"י ובברוך שאמר ודאי כ"ע מודו דאין לפסול שינוי צורת אותיות. [וכעין זה כתב המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ו] וכפי שכתב הנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קע"א ובמ"ק סי' פ' דכתב הנכתבים בכתב וועליש הם בחזקת כשרות אף שלא נכתבו בתמונת הב"י יע"ש. ולכן פסק הרמ"א דשינה בצורת הכתב אינו פסול. וגם הרמב"ן מודה בזה ועיין בחתם סופר ח' יו"ד סי' רס"ט. וכבר בארתי בהוכחות על אות כ"ף פשוטה ועל אות נו"ן כפופה ועל רגל הדלית דלא ניכר בה עקמומיותו כפי הכתב וועליש דיש להם על מה לסמוך וכן בכתב למ"ד שכותבין באופן שאין בו צורת טי"ת דלא כהקהלת יעקב שפיר יש להם על מה לסמוך וממנו נדין על השאר בשינוי כתב וועליש מכתיבה תמה שלנו כי בוודאי יש סמך לדבריהם בכל השינויים מכתיבה תמה שלנו. ע"כ לדעתי אין שום חשש פקפוק כלל על כתב וועליש. והמה מהודרים אף לכתחילה בלא שום חשש כלל: