עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
יורה דעה · סימן ו
ב"ה יום ג' כ"ד סיון תרי"א לפ"ק.
שאלה בריאה הסמוכה לדופן ע"י סירכא ובמכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך ונמצא נקב תחת הסירכא ובמקום דיש לתלות במשמוש ידא דטבחא:. ודעת כת"ר להטריף ע"פ דברי הב"ח שהובא בשמלה חדשה סי' ל"ו סעי' י"א ובפרמ"ג סי' ל"ו ס"ק ז' דסירכא עוברת ע"י מיעוך ונמצא נקב סמוך לה אין תולין והת"ש כתב הטעם משום דאין יכול לבדוק והבדיקה מעכבת והפרמ"ג ס"ל דאין הבדיקה מעכבת אלא הטעם הוא לפי דהוי כעין תרתי לריעותא וכמש"כ הל"ש בסי' ל"ו ס"ק ל"ד ובסוף ספרו ל"ש בהתשובה שם דהטעם הוא דסירכא עוברת ע"י מיעוך הוי ריעותא גדולה וכן מה דתלינן במשמוש יד הוי ג"כ ריעותא א"כ הוי תרתי לריעותא א"כ ה"ה בסירכא לדופן אף דיש מכה בדופן לפי מש"כ הל"ש בסי' ל"ט ס"ק קצ"ה דאף דיש מכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך הוי ג"כ ריעותא גדולה א"כ כיון דנקב במקום משמוש יד הטבח נחשב לריעותא ע"כ גם במכה בדופן ונקב תחתיו יש להטריף משום תרתי לריעותא ואין לחלק ביניהם והאריך כת"ר בזה ונשאלתי לחוות דעתי כזה:
א
תשובה בעז"ה כי סברתם דמה דתלינן הנקב במשמוש יד הטבח הוי ריעותא נלע"ד להוכיח דזה לא הוי ריעותא דמאי דקיי"ל דתלינן. דהא בחולין (דף מ"ו ע"ב) דאמרו אין מקיפין בבועי פי' רש"י שם דתלינן בבועי וכן מבואר בסי' ל"ז סעיף ו' דגם בבועה תלינן במשמוש יד. הרי דכיון דקיי"ל כמ"ד דתלינן ממילא אין זה נחשב לריעותא אף דאיכא עוד ריעותא של הבועה דנחשב בוודאי לריעותא ולא אמרינן דהוי תרתי לריעותא והטעם הוא דכיון דתלינן דנעשה לאחר שחיטה ע"כ אין זה נחשב לריעותא ואף דיש פלוגתא בזה אי תלינן אי לא וכפי הכלל של האחרונים מ"מ לא נחשב זה לריעותא אך לפי סברת האחרונים בחילוקם דממקום ריעותא גדולה מצטרף ריעותא כל דהו יש דשאני במקום בועה דלא הוי ריעותא גדולה רק ריעותא סתמא בזה לא מצרפינן ריעותא כל דהוא משא"כ במקום סירכא עוברת דהוי ריעותא גדולה דמצרפינן להריעותא כל דהו דמה דתלינן בידא דטבחא נחשב זה לריעותא כל דהו עכ"פ כן י"ל בזה:
ב
אך אין לזה שום מקור מן הש"ס ובאמת גם בעיקר תרתי לריעותא יש לדון הרבה דהנה הבית יוסף בסי' ל"ט כתב בשם הראב"ד דסירכא תלוי' יוצאת מבועא טריפה ולמד זה מהא דריאה הסמוכה לדופן דכשר אם יש ריעותא בדופן ובהעלתה צמחים חוששין לה הרי דאף דריאה שהעלתה צמחין אין חוששין לה אבל בסרוכה לדופן מצרפינן זה והוי תרתי לריעותא. וכמש"כ התוס' בחולין (דף מ"ח) ד"ה העלתה צמחין. ולפ"ז יש להקשות על הפוסקים דנקטו לדינא כהראב"ד להטריף כל תרתי לריעותא. דהא המחבר גופא פסק בסי' ל"ט דריאה הסמוכה לדופן ויש מכה בדופן כשירה אף בהעלתה צמחין וכמש"כ הפר"ח והת"ש והל"ש שם:
אף די"ל דס"ל כסברת הר"נ בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן דדרך מכה בדופן להעלות צמחים נגדו וע"כ לא מקרי זה תרתי לריעותא אבל עדיין קשה כיון דעיקר היסוד דתרתי לריעותא של הראב"ד הוא מן הך דהעלתה צמחים וכיון דהמחבר עצמו ס"ל להכשיר ריאה הסרוכה לדופן ומכה בדופן אף בהעלתה צמחים א"כ תקשה דמנלן להמחבר להחמיר בעיקר תרתי לריעותא ובאמת הא המחבר עצמו פסק בסי' ל"ז סעי' ב' דסרכא תלוי' יוצאה מן הבועה טריפה דזהו מקור דתרתי לריעותא וקשה דכיון דלשיטת השו"ע נסתר ראיות הראב"ד א"כ מנלן להחמיר בתרתי לריעותא בלא ראי' מוכרחת וביותר קשה על דברי הב"ח דהחמיר לצרף דמה דתלינן דזה מקרי ריעותא כל דהו ולצרף זה לריעותא גדולה כיון דמוכח דזה לא נחשב לריעותא כיון דתלינן גם בבועא וע"כ לא הוי רק סברות בעלמא ומנלן לחדש כ"ז מדעתינו:
ג
והנלע"ד לחזק דינא דהב"ח דמה דתלינן במשמוש יד הטבח דאף דלא הוי ריעותא בינונית דמ"מ מן ריעותא כל דהו לא נפיק ומצרפינן זה לריעותא גדולה דאף דמן סברא בעלמא קשה לחדש זה אבל באמת יש להוכיח כן במקור מן הש"ס בהקדם דברי הר"נ בחולין בסוגיא דריאה הסמוכה לדופן וזה לשונו ואי איכא מכה בדופן משמע לכאורה דא"צ בדיקה כדפסק רבא דתלינן בדופן וכשרה וכ"ת א"כ סכינא דחליש פומי' למה דהא כי איכא מכה לא צריכה בדיקה ואי ליכא מכה לא מהני לי' בדיקה י"ל דאילו היתה סכין רעה אפשר שתנקוב הריאה מחמתו ויראה כאלו היתה נקובה קודם לכן זה נראה לפי פשטה של שמועה אבל קצת גאונים כתבו דאפילו איכא מכה בדופן לא מכשרינן לה בלא ולדבריהם משום הכי בעינן סכינא דחליש פומי' לפי שאי אפשר לאכשורי בלא בדיקה כו' עכ"ל הר"נ הרי דס"ל להר"נ בשיטות רוב פוסקים דס"ל בריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן דכשירה בלא בדיקה ועכ"ז בהעביר שם בסכין ונמצא נקב שם דאין תולין בהסכין:
ד
ואף דהא קיי"ל דבהעביר בסכין גם בלא כח תלינן להכשיר בנמצא נקב שם וכמבואר בסי' ל"ו ובשמלה חדשה שם סעי' ט' ובת"ש שם ס"ק י"ח בשם רש"י להכשיר בלא בדיקה א"כ למה לן סכינא דחליש פומי' הא אף דיעבור שם בסכין רעה וגם בכח דיהי' כשר כיון דיש לנו לתלות דהנקב נעשה ע"י העברת הסכין וע"כ מוכח מזה לשיטת הפוסקים דמכשירים בריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן דאם ימצא שם נקב אף אם יהי' במה למתלי דמ"מ בכה"ג לא תלינן משום דעכ"פ ריעותא כל דהו נקראת מצד דיראה הנקב כמו שהיתה נקובה מקודם לכן וכמש"כ הר"נ וכוונתו דנקב הנמצא במקום משמוש היד או הסכין דאף דכשר משום דקיי"ל דתלינן דמ"מ ריעותא הוי לפי דיש לנו הסברא דכאן נמצא כאן הי' למפרע וזהו כמו חזקה דהשתא דמבררת על למפרע ומראה שהיתה נקובה קודם לכן ואפשר דזהו הטעם דמ"ד דס"ל לא תלינן כמבואר בחולין (דף מ"ט). דס"ל דכיון דיש לנו חזקה דהשתא ומבררת לנו דהיתה נקובה למפרע בחיי' ואף לדידן דתלינן מ"מ ריעותא כל דהו הוי משום הך חזקה דהשתא רק דמכשירין ותולין משום חזקת היתר ורוב בהמות כשרות אבל ריעותא כל דהו הוי עכ"פ (וגם חזקה דאיתרעי שמה חזקה כמבואר בתוס' חולין (דף מ"ג) גבי ישב קוץ בוושט כו':
וכמש"כ הפני יהושע בכתובות (דף כ"ג) דמה"ת גם חזקה דאיתרעי נחשב לחזקה ואכמ"ל בזה וע"כ אף דיש לומר דאיתרע ע"י משמוש היד להך חזקה דהשתא המברר על למפרע דמ"מ י"ל דמקרי חזקה ועכ"פ ריעותא כל דהו מקרי ע"י מציאת הנקב השתא וקצרתי]:
ה
ויהי' איך שיהי' עכ"פ מצינו בש"ס דגם נקב הנמצא במקום העברת הסכין דאף דמצד הנקב עצמה הי' כשרה כיון דתלינן מ"מ ע"י צירוף להסירכא בהדופן הוי זה כמו תרתי לריעותא וטריפה ומזה הוי הוכחה רבתא להך דינא של הב"ח דבמקום סירכא עוברת ע"י מיעוך ונמצא נקב תחתי' מטרפינן משום תרתי לריעותא וכפי ההסבר של הל"ש להך דינא של הב"ח אף דהוי במקום משמוש יד דהטבח ובאמת לשיטת קצת גאונים שהובא בהר"נ שם דס"ל דריאה הסמוכה לדופן אין להכשיר בלא בדיקה אין הכרח לשיטתם להוכיח הך דינא של הב"ח:
משום דהא כתבו להוכיח ממה דבעינן שם סכינא דחליש פומי' כו' דזהו משום דבעינן בדיקה שם וכן כתב הרא"ש בחולין בסוגיא זו דלכן בעינן סכינא דחליש פומי' משום דאף דיש מכה בדופן לא מכשרינן אלא בבדיקה א"כ אין הכרח לשיטתם להך דינא של הב"ח אדרבה יש להוכיח לשיטתם. דס"ל דגם במקום ריעותא גדולה לא מצרפינן להך ריעותא דנמצא נקב במקום משמוש יד הטבח או במקום העברת הסכין דאל"כ הא אין מקום להוכחתם דבעינן בדיקה [וגם להרא"ש דכתב שם בקושייתו דלמה לי' סכינא דחליש פומי' הא יכול לנתקה בכח כו' ג"כ י"ל כן וכמש"כ רש"י בחולין (דף מ"ט) בד"ה היכא דממשמשא כו' כגון נקב העשוי בסכין או שתלשה מלמעלה בחזקה ואח"כ נמצא נקב עכ"ל וגם בזה פליגי שם אי תלינן כו' וקצרתי]. ועכ"פ דלפי דבריהם אין הכרח להך דינא של הב"ח ולחדש כן מסברא דנפשי':
ו
ולפ"ז יש מקור נכון למה דהחמירו בתרתי לריעותא דהא כיון דהשו"ע פסק בסי' ל"ט דריאה הסמוכה לדופן ומכה בדופן כשרה אף בלא בדיקה א"כ תקשה דלמה לן סכינא דחליש וכקושיות הר"נ והרא"ש וע"כ מוכח כסברת הר"נ דאם ימצאו נקב תחתיו יהיו זה לריעותא ולהצטרף להריעותא דהסירכא להדופן א"כ מוכח מזה יסוד נכון לכל תרתי לריעותא וע"כ שפיר פסק המחבר בשו"ע סי' ל"ז דסירכא תלוי' מן בועא טריפה משום תרתי לריעותא די"ל דהוכיחו כן מן הך דנתבאר ובמה דהעירותי לעיל להוכיח דהך דתלינן במשמוש יד הטבח אין זה נקרא ריעותא בינונית רק ריעותא כל דהו א"כ ממילא מוכח מהך דהצריכו סכינא דחליש כו' דריעותא כל דהו מצטרפת לריעותא גדולה:
וה"ה יש למילף מזה לשארי שני ריעותית בינונית דטריפה משום תרתי לריעותא ועכ"פ לדינא של הב"ח יש יסוד נכון לחזק דבריו לדינא:
ז
ולפ"ז יש לדון בהשאלה דנ"ד בריאה הסמוכה לדופן ויש מכה בדופן ועברה הסירכא ע"י מיעוך ונמצא נקב תחתיו ובמקום משמוש יד הטבח דהדין נותן להקל לכל השיטות דלשיטת הראשונים והמחבר דס"ל דנסרכה לדופן ומכה בדופן דכשרה בלא בדיקה ודאי כשר בנ"ד אף דלשיטתם מוכח דמה דתלינן במשמוש יד הטבח הוי ריעותא להצטרף לריעותא גדולה דאל"כ תקשה דל"ל סכינא דחליש פומי' כנ"ל עכ"ז הא כיון דלשיטתם כשרה בנסרכה לדופן ומכה בדופן בלא בדיקה א"כ דוקא בלא אזלא ע"י מיעוך אז מקרי זה ריעותא גדולה אבל באזלא ע"י מיעוך אין זה מקרי ריעותא גדולה רק בשם ריעותא סתמא וכמו בסירכא תלוי' באזלא ע"י מיעוך דכיון דכשרה אף בלא מיעוך ע"כ באזלא ע"י מיעוך לא נחשב זה לריעותא וכללא הוא דמה דכשר בלא מיעוך הוי מיעוך פעולה לבטל שלא להיות תרתי לריעותא כמש"כ הל"ש סי' ל"ט ס"ק קצ"ה וס"ק קס"ט:
ודוקא סירכא עוברת ע"י מיעוך דבלא מיעוך טריפה רק המיעוך גורם להכשירה לכן יש עלי' שם ריעותא ולא במה דכשר בלא מיעוך. א"כ כיון דאזלא ע"י מיעוך וודאי דלא הוי תרתי לריעותא לפי דמהני מיעוך עכ"פ שלא להיות ריעותא גדולה להצטרף לריעותא דמשמוש ידא דאינו רק ריעותא כל דהו ולא ריעותא סתמא כדמוכח מהא דאנקבא ריאה במשמוש ידא ויש עליו בועה ג"כ תולין כנ"ל:
ח
ולשיטת הגאונים דס"ל דאין להכשיר במכה בדופן הנסרכת להריאה כי אם ע"י בדיקה א"כ גם באזלא ע"י מיעוך הוי ריעותא גדולה מ"מ אין לצרף לריעותא במה דנמצא נקב במקום משמוש היד לפי דלשיטתם דהוכיחו מהך דסכינא דחליש פומי' דהבדיקה מעכב ולא תירצו כסברת הר"נ הנ"ל מוכח דס"ל דלא מצרפינן זה לריעותא ולעשות עי"ז לתרתי לריעותא וכמש"כ הר"נ והרא"ש לשיטת הגאונים הללו ומוכח דס"ל דמה דתלינן דנעשה לאחר שחיטה אין זה נחשב לריעותא כלל וע"כ נ"ד כשר לכל השיטות לכל א' כפי שיטתו בטוב טעם וכן הסברא פשוטה להיתירא כיון דנקב במקום משמוש יד אינו רק ריעותא כל דהו ומצרפינן רק לריעותא גדולה ולכן כיון דבמכה בדופן פסק המחבר להיתירא ע"כ באזלא ע"י מיעוך וכפי הנהוג ג"כ אינו ריעותא גדולה ע"כ ודאי דאין להחמיר בנ"ד וכש"כ לפי מה דנתבאר בעז"ה לדינא: