אור ברסלב
עין יצחק חלק א יורה דעה › סימן א

עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור

יורה דעה · סימן א

יורה דעה

נשאלתי מקהלה אחת אודות שו"ב פב"פ דמחנם והגב"ע ומה שהשיב השו"ב בתשובותיו. ונבהלתי מן העסק ביש כזה אשר קרה בקהילתם הרמה עיר ואם בישראל מזה שלא נשמע כן בכל תפוצות ישראל ולמשמע אוזן דאבה נפשי מזה הענין הנוגע לשו"ב אשר הוא יסוד גדול מעקרי הדת והיהדות להשגיח ע"ז בעינא פקיחא בזריזות ובזהירות להזהר מן מכשול הרבים ובפרט בעיר גדולה לאלקים ויישר כחם וחילם במה שעמדו לגדור הפרצה הגדולה שלא יעסוק פב"פ בשו"ב עד שיצא דינו לאורה וכפי שבקשו ממני לעיין בגוף הדין ע"פ דין התורה וכפי הגב"ע בחת"י כת"ר ולהשיב דבר ה' זו הלכה כיד ה' הטובה עלי ובאמת עיקר הענין הזה הוא עלי לרוב משא ומעמסה ואין רצוני להזדקק בעסק הזה מחמת כמה טעמים ובפרט במרחק מקומי ממקומם אך לא יכולתי להשיב פניהם ריקם ומחמת כבוד תורתם הרמה וכבוד קהלתם הרמה הנני להזדקק לזה בעז"ה:

ענף א

א

תשובה וזה החלי בעז"ה ומתחילה נעיין בעיקר הגב"ע מן כל השו"ב דמחנם על שו"ב פב"פ וקוסב הוא שבעת שכרותו היו עוסק בשחיטות ובדיקות. ולפ"ז ראוי להעבירו כי זהו נבלה גדולה דיש בזה איסור דאורייתא אם הי' שיכור כשכרותו של לוט כמבואר ביו"ד סי' א' סעי' ח' דדינו כשוטה. ואף אם אינו שיכור כשכרותו של לוט ג"כ לא ישחוט כמבואר שם וכמש"כ הט"ז שם להחמיר בזה והבאר היטב בשם בית הילל שהחמיר מאוד על השוחטים הרגילין בכך להעבירן כו' וכן ראוי לנהוג אפילו לא הגיע לשכרותו של לוט עכ"ל ומי יכול להכריע בהחלט דלא הי' אז שיכור כשכרותו של לוט ואם הדבר ספק שחיטתו אסורה בדיעבד וכמש"כ התבואות שור בסי' א' סעי' ל"ו. ומה שמתנצל השו"ב בטענותיו כי העדים שונאים לו מחמת הריבות וקטטות שהי' ביניהם מפני הכרכשתות וכיוצא. אין זה עולה לדינא לפי הכרעת הפוסקים בח"מ סי' ל"ג סעי' א' ובתומים שהשיג על הרש"ל משום דאף שונא גמור כשר להעיד וכ"כ בתשובת כנסת יחזקאל סי' פ"ט דהאריך לסתור לדברי הרש"ל וכן העיקר כדבריהם. ע"כ אין דבריו מספיק לפסול עדות השו"ב עליו וכן העידו העדים השו"ב עליו דכמה פעמים אמר להם כי הסכין הוא טוב והם מצאו בו פגימות ע"כ לפי עדותן על השכרות והסכין פגומה ראוי להעבירו מאומנתו:

ב

אכן נלפ"ד לדון דהשוחטים אינם נאמנים בעדותן להעבירו ונקדים לדברי הר"נ בכתובות פ"ט בעובדא דההוא בקרא דיתמי דתפסי תורא מיני' בע"ח א' מחיים תפיסנא ובקרא א' לאח"מ כו' דכתב הר"נ דאינו נאמן הבקרא להיות עד כיון דלפי דבריו שאומר לאח"מ תפסי' הוא חייב לשלם ליתומים ה"ל בע"ד כו'. וכ"כ הרא"ש בכתובות פ"ט סי' ג' דהאי בקרא לא הוי כע"א לפי שבעל דבר הוא שחייב לשלם ליתומים כו' ע"ש. ודברי הר"נ הנ"ל הובא בקצה"ח סי' קכ"א ס"ק ד' שהקשה על הר"נ דמה בכך דה"ל בע"ד הא אילו טען מחיים תפסי' לא הי' צריך לשלם א"כ אדרבה מעיד לחובתו ומאי הנאת ממון יש בזה והעלה דס"ל להר"נ דבע"ד פסול להעיד על אחרים בין לזכות בין לחובה כמו קרוב כו' ע"ש וכן העלה הקצה"ח בסי' ל"ז ס"ק ט' דנוגע פסול משום קרוב אפי' במקום דלא חיישינן למשקר. ולענ"ד נראה להסביר זה ביתר ביאור ע"פ מש"כ התוס' בכתובות (ד' כ"ה ע"ב) ד"ה הרי שאומר בני זה כו' דלכן אם אמר בני זה וכהן הוא לא מהימן משום דלדבריו קרוב הוא ואין עדות לקרוב ואף ע"י מיגו לא מהימן וכמו בהחולץ (ד' מ"ז) לדבריך א"י אתה ואין עדות לא"י כו':

א"כ חזינן דקרוב לא מהימן אף דאית לי' מיגו. וה"ה בהך בקרא דלדברי' דלאח"מ תפסי' הוא חייב לשלם ליתומים אם לא יפרע הבע"ח התופסו. ע"כ דיינינן בזה לדבריך קרוב אתה אצל עצמך ואין עדותל לקרוב. ובעיקר הך מילתא דאי נוגע פסול משום קרוב אין זה ברור כ"כ לדינא וכמבואר בש"ך ח"מ סי' ל"ז ס"ק א' בפלוגתת הע"ש והש"ך שם. ואי נימא דנוגע אינו פסול רק משום משקר א"כ אין לתרץ לדברי הר"נ עפ"י סברא זו:

ג

ולכן נלע"ד להסביר לדברי הר"נ הללו באופן אחר והוא במה דיש להקשות על הר"נ והרא"ש במש"כ דהאי בקרא לא הוי כע"א משום דה"ל בע"ד דאי נוגע פסול משום חשש משקר א"כ איזה חשש משקר יש כאן דהא אי נימא דמשקר ובאמת תפסי' מחיים. א"כ א"צ לשלם כלל ולא ה"ל אז בשום חשש נגיעה כלל דהוי מצי שלא להודות דלאח"מ תפסי' והנראה לענ"ד לדון בזה ע"פ מש"כ הש"ך בח"מ סי' ל"ג ס"ק ט"ז דבעינן עדות שאתה יכול להזימה בד"מ ובאמרו העדים איני יודע הנו"ב בס' ע"ב ע"ג במ"ק ח' אה"ע ובאו"ח שם. ולדעתי הנכון עם הש"ך דאף דלא בעינן דו"ח מ"מ ראוי לדו"ח בעינן ואכמ"ל ולשיטת הש"ך דבעינן עדות הראוי לדרישה וחקירה יש להסביר בטוב טעם לדברי הר"נ והרא"ש בהאי בקרא דמיפסל משום חשש משקר דנהי דבעת דהעיד דלאח"מ תפסי' לא הי' אז בחשש משקר דהא הוי מצי לומר בהיפך עכ"ז לאחר שהעיד אין לו שום מגו דהוי מיגו למפרע דקיי"ל דלא אמרינן כי השבע חקירות הם יותר מתכ"ד ע"כ בעת הדו"ח הוא בחשש משקר על עדותו מן הדו"ח והא דמעיד על הדו"ח הוי אז נוגע על עדותו כדי שלא יתחייב לשלם אחר דהודה כבר דלאח"מ תפסי' ע"כ מקרי אינו ראוי לדו"ח כיון דלא מהימן אז בתו"ע:

ומגו לא מהני כי אם בתכ"ד כמש"כ הש"ך סי' מ"ז ס"ק ה' ובכללי מיגו בש"ך ועיין בש"ך סי' קמ"ו ס"ק ט"ו ובתומים שם. ובשעה שהתחיל להעיד י"ל דלא אסיק אדעתי' אז דהב"ד ידרשו ויחקרו אותו דלאו כ"ע דינא גמירי דבעינא שיהי' ראוי לדו"ח ובמה דאיכא פלוגתא י"ל דטעו כמבואר בש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"א וס"ק כ"ב ויש לי הרבה ראיות לזה והדברים ארוכין:

ד

ולכן בהאי בקרא כיון דהודה כבר דלאח"מ תפסי' ואם לא יועיל עדותו לגבות מהבע"ח יצטרך לשלם ולכן הוי נוגע בעת הדו"ח ומקרי אינו ראוי לדו"ח ואין עדותו עדות ושפיר כתבו הר"נ והרא"ש בהאי בקרא דלא הוי כע"א כיון דיצטרך לשלם לאחר תכ"ד לעדותו ואז אין לו עצה אחרת להיות פטור כיון דהודה כבר ונאמן ע"ע ע"כ הוי אינו ראוי לדו"ח וזה מעכב וכמש"כ הש"ך בסוף סי' ל"ג לשיטת הר"נ והרא"ש דס"ל דבעי ראוי לדו"ח. ואתי שפיר כוונת הר"נ והרא"ש גבי ההוא בקרא היוצא לנו מכל זה דהיכא דהוי טובה ותועלת להעד לאחר שהעיד אם יתקיים עדותו ע"פ דין יהי' לו חובה לאחר שהודה ע"ע איזה חיוב דאז לא מהני עדותו בתורת עדות משום שני טעמים שנתבארו. א) משום לדבריך נוגע אתה ואין עדות לנוגע דפסולו משום דהוי קרוב ב) משום דהוי אינו ראוי לדו"ח דהוי נוגע בעת עדותו על הדו"ח לאחר שהודה ע"ע חובה. ועפ"ז הארכתי בחידושי לח"מ סי' ל"ז סעי' ד' בדברי התומים והנתיבות שם והארכתי בזה שם:

ה

ולפ"ז יש לדון בנ"ד בעדות של השו"ב במה שהעידו עליו דהוא פסול לשחיטה ובדיקה. משום דדינם כנוגעים בעדותן ע"פ הנך שני טעמים הללו. ונקדים להא דמבואר ביו"ד סי' א' סעי' י"ד בשוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו כו' דהעד עצמו מותר לאכול מכאן ולהבא כו' ועיין בש"ך סי' ב' ס"ק י"א מש"כ בדברי המהרי"ק בזה אכן הפר"ח ביו"ד סי' א' ס"ק מ"ב העלה דהעד עצמו אסור לאכול משחיטת השני דכיון דלפי דבריו של העד שוחט זה רשע הוא ששחט שלא כהוגן והוי חשוד לאותו דבר לכל מה שישחוט מכאן ולהבא בלא קבלת ד"ח שחיטתו פסולה לפי דברי העד א"כ מעתה שוויי' אנפשי' חתיכא דאיסורא על כל מה שישחוט השוחט כו' עכ"ל הפר"ח וכ"כ המשנה למלך פ"א ה' שחיטה דין כ"ו וכ"כ התבואות שור סי' ב' סעי' כ"א דהעד עצמו אסור לאכול משחיטתו וכן העיקר כדבריהם ואכמ"ל:

ו

ע"כ בנ"ד לפי עדותן של השו"ב המעידים עליו כי אינו נאמן על שחיטות ובדיקות ופסול להיות שו"ב א"כ אסור להם לסמוך על דברי השו"ב הזה בעניני שו"ב כלל ואסור להם לאכול מן שו"ב שלו ואם ילכו לבית השחיטה אין רשאים להצטרף עמו בעניני שו"ב כי לפי דבריהם הוא פסול לשו"ב ודיינינן בזה שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא:

ע"כ מקרי הנך עדים נוגעין בעדותן ע"פ הנך שני טעמים הן לפי טעם הראשון דכיון דיש להם טובה מן מה שיתקיים עדותן ע"פ דין להעבירו מאומנתו משום דאם לא יעבירוהו מאומנתו ויהי' שו"ב קבוע בקהילתו אז יהי' להם חובה לפי דהם לא יהיו יכולים להצטרף עמו בעניני שו"ב כיון דעכ"פ שוויי' אנפשי' חד"א דהא על עצמן נאמנים לומר דהוא הפסול וא"כ אינם מותרים לסמוך עליו ולהצטרף עמו א"כ אם לא יהי' על מקומו איזה שו"ב אחר שיצטרף עמהם אז תכבד העבודה עליהם בעסק שו"ב כידוע ואם יקבלו עוד שו"ב אחר להיות צירוף עמהם אז יגיע להם חלק קטן לפי ערך החלקים לכ"א כיון דישאר השו"ב הזה על מקומו וע"כ יותר טוב להם שיהי' מועיל עדותן להעבירו מן מעמדו ואז כשיקובל על מקומו שו"ב אחר לצוותא ולעזור בדבר שו"ב לא יוגרע חלקם כלל מכפי שהי' עד הנה ע"כ דינם כנוגעים לפי דבריהם ואין עדות לנוגע שהוא משום פסול קרוב או לפי הטעם השני דלעיל דאינם ראוים לדו"ח דבעת דו"ח הם בשם נוגעים דאז הוי מיגו למפרע וכנ"ל ע"כ לפי הדין אינם נאמנים השו"ב להעבירו מאומנתו ובספרי נחל יצחק סי' ל"ז סעי' ד' הארכתי בכל הפרטים הללו וכ"ז העליתי בדרך חידוד הלכה עפ"י שיטת הש"ך בסוף סי' ל"ג ודלא כהחולקים עליו שם וכן לשיטת הסוברים דנוגע פסול משום קרוב כנ"ל ויש לי ראיות לחזק שיטת הש"ך וליישב קושיות האחרונים עליו וע"כ אין להזניח שיטת הש"ך הנ"ל ואכמ"ל:

ענף ב

ז

והעיקר נלע"ד בנ"ד בדרך פשטיות לדינא מטעם אחר לבאר דאין נאמנים השו"ב להעבירו מאומנתו והוא כיון דהשו"ב המה שונאים לו מחמת הריבות שהי' ביניהם אודות הכרכשתות והחתיכות בשר וכן מפאת הקנאה שהבעל טקסא רוצה דוקא בו שהוא יבדוק הריאות וכמבואר בהגב"ע' ע"כ אף דקיי"ל דגם שונא גמור כשר להעיד מ"מ בנ"ד גרע דהא מצינו בב"מ (דף ע"ט) גבי ספינה דאף דקא משכח לאגורה מ"מ יש עליו תרעומות משום שינוי דעתא שלא מתנהג לפי דעתו וכמש"כ התוס' שם בסד"ה דפרקי' לטוענא כו' וביותר מצינו בח"מ סי' שט"ז סעי' ב' שנים ששכרו בית בשותפות אינו יכול להושיב אחר במקומו אף דיש לו דיורין פחותין ממנו כי יכול לומר אותך אני יכול לקבל אבל אחר איני יכול לקבל ובסמ"ע שם ס"ק ד' מחלק דאף דבספינה יכול לעמוד אחר במקומו ואין לו עליו אלא תרעומות שא"ה דדרך הספינה בכך כו' א"כ מצינו דשינוי דעתא לעסוק בשותפות עם האיש שהוא בע"ד קשה דזהו קפידא גדולה א"כ בנ"ד שהם שונאים לו ע"כ קרינן בכה"ג דמית עלי כארי' ארבא וכמו בב"מ (דף ק"ב), ובפרט בעסק התנהגות שותפות בעניני שחיטות ובדיקות דהשנאה בין השו"ב הוא ריעותא גדולה להשוחטים בכמה ענינים כידוע וכן כיון דהם שונאים לו ע"כ ממילא כמים הפנים כו' ע"כ דבר קשה לפניהם להיות שותפות ביניהם ולכן הם נוגעים בעדותן דרוצים שיעבירוהו מאומנתו כדי שיקובל על מקומו שוחט אחר שיהי' מרוצה להם ואף קפידא משום שנאה מועטת מקלקל לדבר השותפות בפרט בעסק שו"ב כידוע ומצינו בב"ב (דף מ"ג ע"ב) ובח"מ סי' ל"ז דמשום השני נוח לי והראשון קשה מיפסל משום חשש נוגע וכיוצא מצינו בתוס' ב"ב (דף מ"ג ע"א) ד"ה מפני שמעמידה כו' בתי' השני דאף משום חשש תרעומות מקרי נוגע ופסול לעדות ועיין בח"מ סי' ל"ז סעי' ט"ו בסמ"ע ס"ק ל"ו ובש"ך ס"ק כ"א אבל זהו רק בחשש תרעומות אבל היכא דהבע"ד הוא איש קשה בזה מצינו דכ"ע ס"ל דמיפסל משום נוגע וכדמצינו בהך דהשני נוח לי והראשון קשה כנ"ל ורק היכא דהוי להחזיק בזה העלה הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק כ"ד דלא מיפסל לעדות מה"ט א"כ בנ"ד דעסק שותפות ביניהם בעסק שחיטות ובדיקות הוא בכל יום ויום וכיון דהם שונאים לו והוא שונא להם בוודאי קשה להם להנהיג עסק שותפותם ביחד בעניני שו"ב וע"ז נאמר אין אדם דר עם נחש בכפיפה א' לפי דעתם וע"כ הם פסולין לעדות עליו משום נוגעים דהם רוצים להפרד ממנו:

ח

וכעין זה מצינו בח"מ סי' שי"ב סעי' ט' במשכיר ביתו משום שהיה אוהבו ונעשה שונאו מוציאו אף שלא התנה בדיני תנאי משום דהוי אומדנא דמוכח וכמש"כ הנתיבות שם ומקורו הוא מן נימוקי יוסף עלה דב"מ (דף ק"ב) משום דדמית עלי כי אריא ארבא וכש"כ בעסק שותפות בשו"ב דוודאי הוי ענין שנאה קפידא גדולה לפי דנחשב בעיניהם לאיש קשה והם רוצים להרחיקו מהם וע"כ אף דקיי"ל דשונא כשר להעיד עכ"ז בנ"ד גרע כיון דהם נצמדים עמו בעסק שותפות בעניני שו"ב בכל עת ובכל זמן ע"כ הם נוגעים בעדות מה"ט אכן כ"ז הוא אם יבורר לפני כת"ר דהשו"ב הם שונאים לו משום ריבות וקטטות שהי' ביניהם מכבר וכפי התנצלותו בטענותיו או משום קנאה וכיוצא וגם י"ל בפשטיות דהשו"ב הם נוגעין בעדותן מפני הטעם שכתב בטענותיו דיש להם הנאת ממון במה שהעבירוהו אותו כעת דנוטלים כעת חלק יותר מכפי שנטלו עד הנה וזהו גופא נגיעה גדולה דמה"ט אינם נאמנים בתו"ע להעבירו משום דעד עת שיקובל שו"ב אחר על מקומו ירוויחו בחלק יותר כנ"ל א"כ מכל הטעמים הללו אין להאמינם בתו"ע:

ט

והנה אף שנתבאר דהשוחטים אינם נאמנים בדין תורת עדות עליו להעבירו מאומנתו עכ"ז יש להעבירו מטעם אחר דהא השו"ב פב"פ קיבל ע"ע בפני כת"ר ובפני יקירי עדתם דאם יאמרו השוחטים בעדותן שהקיל בדבר מן הדברים הנוגע לענין השחיטה והבדיקה אזי הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר ואוסר שחיטתו להבא בכל אוהיו"מ ע"פ משפטי התורה. וכפי המבואר בכתבי כת"ר א"כ הא מבואר בח"מ סי' כ"ב דמי שקיבל עליו קרוב או פסול להיות עד עליו דאחר שהעיד אינו יכול לחזור בו וע"כ בנ"ד דאמר דאם יגידו עליו שהקיל בדבר מהדברים הנוגע בענין השו"ב דאזי הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר ואף דלא אמר בלשון מחילה רק בלשון סילוק הא מבואר בח"מ סי' ר"ט סעי' ח' דיכול לסלק עצמו מדבר שלא בא לעולם וקוטב ענין סילוק מבואר בכתובות ר"פ הכותב דכותב לה ועודה ארוסה מהני לשון סילוק משום דקודם אירוסין לא מהני לשון סילוק כלל וכן בדבר שבא לעולם לא מהני לשון סילוק אבל במה שיש לו שייכות קצת ועדיין לא בא לעולם מהני לשון סילוק וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"א דמהני סילוק במלוה אף שיש לו שעבוד דאקני מ"מ מועיל סילוק בנכסים שלא קנה עדיין הלוה וכמש"כ הקצה"ח והנתיבות שם ועיין מזה במל"מ פ' כ"ג ה' אישות ה"א ועיקר הדברים בזה הם ארוכין ואכמ"ל ועוד י"ל בזה לפי המבואר בח"מ סי' כ"ב סעי' א' ברמ"א ובסמ"ע וש"ך ס"ק י"ב דכל מה שאדם מקבל ע"ע לפני טובי העיר א"י לחזור דהוי כקנין א"כ בנ"ד דקיבל כן בפני טובי העיר הוי זה כקנין ובקנין אף בלשון סילוק מועיל כמבואר בב"ב (דף מ"ג) ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' כ"ב ובסי' ע"ג סעי' י"ט ענף ו' ובזה הפרט י"ל טובא וקצרתי:

י

וע"כ בנ"ד דקיבל ע"ע לסלק מטענותיו נגד בני העיר דומה זה לדבר שלא בא לעולם דהא השחיטות והבדיקות של הבהמות אינן ברשותו וברשותן והוי כמו כל דבר שלב"ל אבל יש לו שייכות זכות במה שיהי' נשחט מכאן ולהלן ע"כ מהני לשון סילוק בזה. ולכן אחר העדאת השו"ב אינו יכול לחזור בו וכמבואר בח"מ סי' כ"ב בקיבל ע"ע למחול זכותו אם יגיד הקרוב והפסול את עדותו דאחר עדותו אינו חוזר בו וה"ה בנ"ד דקיבל ע"ע בלשון סילוק זכותו אם יגידו השוחטים עליו דהיקל בדברים הנוגעים לענין השחיטה דאז הוא מסולק מטענותיו נגד בני העיר דאף דנתבאר דאינם אמנים השו"ב עליו בתורת עדות משום דהם נוגעים בעדותן ודינן כמו קרובים עכ"ז כיון דקיבל ע"ע בלשון סילוק זכותו אם יגידו עליו כו' ע"כ הפסיד זכותו ואינו יכול לחזור בו:

יא

ועוד דהא קיבל ע"ע בלשון איסור שחיטתו להבא בכל חוהיו"מ ע"פ משפטי התורה א"כ ממילא אסור להיות שוחט מפאת קבלת האיסור ע"ע ואף דלא אמר בלשון איסור על ידיו לשחוט רק בלשון איסור שחיטות בלבד ג"כ הא מדרבנן חל איסור שלו על עצמו וכמבואר ביו"ד סי' רי"ג סעי' א' וכש"כ בנ"ד דאמר דאוסר שחיטתו עליו בכל אוהיו"מ ע"פ משפטי התורה די"ל דזה הוי כמו דאמר בפירוש לאסור ידיו לשחוט בהם כמו קונם ידי עושות לך דיו"ד סי' רי"ג שם דנאסר לשחוט מצד קבלת האיסור שלו ע"פ דין תורה דהוי כמו דבר שיש בו ממש כמבואר שם. אך מפני קבלת האיסור שלו עליו יש לדון עדיין דיכול להיות נשאל על נדרו ואיסור שלו כיון שלא אמר שמקבל עליו האיסור ע"ד רבים וכמבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' כ"ג דנדר שהודר ברבים יש לו התרה מאחר שלא אמר על דעתם באם שיודיע לכת"ר שהתיר נדרו כמבואר בסי' רכ"ח סעי' כ' אם לא קיבל שום טובה בעד קבלת האיסור שקיבל עליו וכמבואר ביו"ד שם:

יב

שוב ראיתי כי ע"פ דין אין להתיר לו את האיסור שקיבל ע"ע שלא לשחוט דהא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ט"ו דאין מתירין נדר של דבר איסור כגון לשחוק ואם עברו והתירו כו' יש מתירין ויש אוסרין ועיין בש"ך שם ס"ק כ"ו ומקורו הוא מירושלמי והובא בתוס' גיטין (דף ל"ה). והנה בנ"ד דיצא עליו שם רע וגם יש עדים מן קלותו ומעשים רבים המכוערים אשר לא נתנו להעלות על הכתב כפי שיבואר לקמן א"כ בוודאי עיקר שחיטתו הוא מכשול הרבים כפי שיבואר לקמן ע"כ כיון דכל זמן שלא יתיר את האיסור שלו אז לא ישחוט כלל דאסור לו לשחוט מצד קבלת האיסור ויהי' זה למיגדר פירצה. אבל כשיתירו לו האיסור שלו אז יותחל המחלוקת וירצה להיות שו"ב ויהי' עי"ז הרבה ריבות וקטטות וגם אין זה בדרך השו"ב שיהי' שו"ב בקהילה גדולה ולא יהי' ירא אלהים אין לנו מכשול רב יותר מזה במילי דשמיא ובמילי דארעא כיון שהוא אינו מרוצה לה' ולבריות. וע"כ אין מן הדין להתיר נדר ואיסור שלו ואף בדיעבד אין לו התרה דזה גרע מן נדרו של שחוק דכתב הש"ך שם דאין לו התרה אף בדיעבד דהא שם אין זה נוגע לאחרים זולתו כש"כ בנ"ד דנוגע לאלפים נפשות ומי יודע מה יהי' אחרית הענין מן שחיטתו ע"כ אין להזדקק להתיר לו את האיסור שלו ואף בדיעבד אין לו התרה:

יג

ונתבאר דראוי להעבירו א' משום קבלת האיסור שלו ב' משום שאמר בפירוש כשיגידו השו"ב עליו הרי הוא מסולק מהקהל וכיון שהוא מסולק מהקהל ע"כ ממילא עפ"י דין אין למנותו מחדש להיות שו"ב אף אם לא הי' מקבל האיסור עליו וכמבואר באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה גבי ש"ץ דאף דאין מעבירין אותו ע"י רינון בעלמא אבל אין למנותו לכתחילה אם יצא עליו שם רע וכש"כ בשו"ב דאם יצא עליו שם רע אין למנותו לכתחילה לשו"ב ועיין ביו"ד סי' קי"ט בפ"ת ס"ק ד' וכש"כ בנ"ד דקיבל עליו באיסור שחיטות ע"ע כנ"ל דנאסר להיות שו"ב מן התורה כיון דקיבל עליו באיסור שחיטות באהיו"מ ע"פ משפטי התורה כנ"ל:

ענף ג

יד

ועוד יש לדון בנ"ד לפי מש"כ לעיל בשם הפר"ח ביו"ד סי' א' ס"ק מ"ב דהעלה בשוחט שהעיד עליו ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו כו' דהעד עצמו אסור לאכול משחיטת השני דכיון דלפי דבריו של העד שוחט זה רשע הוא ששחט שלא כהוגן והוי חשוד לאותו דבר כו' דלפי דברי העד א"כ מעתה שוויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כו' עכ"ל הפר"ח וכן כתב המל"מ והתבואות שור כנ"ל. א"כ בנ"ד דהשוחטים העידו עליו ששחט בעת שכרותו ויתר הדברים והוא מכחישם ואומר ששקר העידו א"כ לפי דבריו עברו העדים על לאו דלא תענה וכיון דהם חשודים לעדות שקר לפי דבריו א"כ ממילא אינם נאמנים השוחטים להעיד על כל מה שישחטו ויבדקו כיון דדינם כמו חשודים לאותו דבר להעיד עדות שקר ולפ"ז אין יכול להצטרף עמהם בעניני שו"ב וכפי התקנה והנהוג אשר כל שו"ב צריך שיהי' שו"ב אחר עע"ג וכיון שאין יכול לעסוק בענין השחיטות והבדיקות עם השוחטים דקהילתם כיון דלפי דבריו הם אינם נאמנים בעדותן על שחיטות ובדיקות א"כ הרי הוא מובדל ומופרש מהם בעסק השו"ב אשר צריכים לעסוק ביחד בעסק השו"ב וזה אינו סברא דישאר על עסק שו"ב בלבדו בלא התחברות עמהם כנהוג ע"פ דין:

והנה. גם השוחטים אינם יכולים לעסוק עמו בעסק שו"ב כיון דלפי דבריהם אינו ראוי להיות שו"ב וכמש"כ לעיל. א"כ ממילא נדחה היחיד מפני הרבים ותולין הקלקלה במקולקל ונדחה ממקומו ושארי השוחטים ישארו על מקומן בהשקט ובשלום ויש להאריך בפרט הזה הרבה אך באמת אין אנו צריכים לזה דכבר נתבאר דראוי להעבירו מפאת קבלת האיסור ע"ע והסילוק שסילק א"ע מן זכותו אם יגידו עדותן עליו כנ"ל:

טו

ועכשיו נדבר ע"ד עדותן של כמה כיתי עדים כשרים ונאמנים אשר העידו שלא בפניו דשלחו אחריו ולא בא וכדין אלם והעידו בתו"ע מפרטי קלות השו"ב שאנו דנין עליו ומעשים רבים מכוערים אשר אין להעלותם על הכתב הנה מפאת עדותן הללו הדין להעבירו מאומנתו הן מה שביארו מהות המעשים המכוערים והן מה שלא פירשו רק אמרו בסתימות כפי לשון הנכתב במכתבם. והשו"ב אשר הרבה עדים מעידין על פחזותו וקלותו ואומרים עליו דעושה מעשים רבים מכוערים אשר אין להעלותן על הכתב דבאלו הדברים נכלל הרבה לחובה אשר מבהיל לכל השומע מזה כי השו"ב בקהי' גדולה וקדושה יתנהג בתהלוכות כאלה אוי לאותו בושה ולאותו כלימה ומה עלתה בימינו בעו"ה ובפרט כי יצא עליו שם רע מכבר והש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"א כתב דברגלים לדבר אף בע"א מעבירין אותו וכיוצא כתב התבואות שור בסי' ב' סעי' כ"א בשם היש"ש חולין דאף בע"א אם נראה להמורה שאמת הדבר לפי ענין השוחט כגון שיצא עליו שם רע יש להעבירו וכעין זה כתב הרמ"א ביו"ד סי' ב' סעי' ב' דזה תלוי לפי ראות עיני המורה וגם דהא זהו וודאי כי השו"ב שאנו דנין עליו הוא רגיל בשכרות. ואף לפי התנצלותו שלא עסק אז בעניני שו"ב מ"מ מגונה הדבר. וכבר כתב הבית הילל שהובא בבאר הטיב יו"ד סי' א' ס"ק ל"ב שהחמיר מאוד על השוחטים הרגילים בכך להעבירן מפני שאבריהן כבידות מחמת ריבוי שתייתן וכן ראוי לנהוג אפילו לא הגיע לשכרותו של לוט עכ"ל וכמש"כ התב"ש בסי' א' סעי' ל"ו דאם רגיל להשתכר אע"פ שאינו מגיע לשכרותו של לוט יש להעבירו כו' דא"א לו להתבונן תמיד מתי ישחוט ומתי לא ישחוט ומי יחקור עליו תמיד ושיטת הרמב"ם שהובא ביו"ד סי' ב' סעי' ו' דאף מומר בשאר עבירות צריך לבדוק לו סכין א"כ אף דהי' כוונת הנך כתי עדים בעדותן דעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן על הכתב דהמעשים רבים מכוערין הם בענינים. שאינן בעסק השחיטה עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם אינו נאמן על בדיקת הסכין והשוחט שאינו נאמן על בדיקת הסכין וכיוצא בו בוודאי מעבירין אותו כיון דיש לחוש שיהי' מקיל באיזה ענין השחיטה והבדיקה בשביל הנאתו לשיטת הרמב"ם:

טז

ועוד נלע"ד ברור דהנה באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה מבואר דאין מסלקין חזן מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול וה"ה בשו"ב אין מסלקין אותו וכמש"כ בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' ג' ומה"ט בנ"ד אם לא הי' עירעור עליו אף דכבר כלה הזמן הכתב שהי' לו על אומנות עסק השחיטה בקהילתם עכ"ז אין מסלקין לכל המנויין מאומנתן. ועיקר הטעם דאין מסלקין לכל המנויין מאומנתן הוא עפ"י הטעם שכתב הרשב"א בתשובה שהובא בבית יוסף באו"ח סי' נ"ג דהביא ראי' לזה מן גיטין (דף נ"ט) דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום ואמרו בגמרא שם משום חשדא ובש"ץ שייך ג"כ חשדא עכ"ל ומבואר במג"א סי' שס"ו ס"ק ז' גבי הך דמערבין בבית ישן דאם איכא טעמא רבה משנין ע"ש א"כ בנ"ד דהעידו עליו דעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן הכתב ופרטי קלות שלו. אף שהם בענינים שאינן בעסק השחיטה מ"מ זה בוודאי מקרי טעמא רבא דבכה"ג לא דיינינן להך דמערבין בבית ישן כמש"כ המג"א:

דהלא ידוע דברי הפוסקים והשו"ע בסי' י"ח סעי' י"ז ובתבואות שור סי' י"ח סעי' ז' דאין למנות שו"ב כ"א יראי שמים ביותר וחרדים ע"ד ד' ואינן משתכרים שהמשתכרים אפי' שלא בשעת שכרות אבריהם כבידין עליהם וכו' עכ"ל. וע"כ בשו"ב שעושה מעשים רבים מכוערין אשר אין להעלותן על הכתב ודרכו להשתכר ודרכו בקלות ע"כ אף דהם מעשים רבים המכוערין שלא בעסקי השו"ב ואף לשיטת החולקים על הרמב"ם וס"ל דמומר לשארי עבירות א"צ לבדוק לו סכין ונאמן הוא על עניני השו"ב מ"מ מגונה הדבר להיות שו"ב כזה ובפרט בעיר גדולה לאלקים והחילול ה' רב מזה לשמוע וע"כ זה מקרי טעמא רבא מאוד דבכה"ג לא תקנו להתקנה דמערבין בבית ישן דזהו המקור להך דינא דאין מסלקין ש"ץ ולכל המנויין מאומנתן:

יז

והא דמבואר באו"ח סי' נ"ג סעי' כ"ה גבי הך דאין מסלקין חזן כו' ואין מסלקין אותו משום רינון בעלמא כו' הטעם הוא דיכול להיות דאין האמת כפי הרינון לפי דע"פ דין הא קול אין בו ממש אבל היכא דבאו עדים ומעידים שעושה מעשים מכוערין ופרטי קלות. דזה ברור דעדים נאמנים במעידין בתו"ע. ומה שאומר בהתנצלותו דהעדים הם שונאים לו הא מבואר בח"מ סי' ל"ג וכפי הסכמת הפוסקים האחרונים דאף שונא גמור כשר להעיד ובפרט דאינו מברר בבירור גמור שהם שונאים לו ואינו נאמן לפסול העדים כ"ז שלא יברר ע"פ דין וזה הוי טעמא רבא דהא ע"פ דין אין למנות שו"ב שאינו י"א וחרד לדבר ה' וכמש"כ הפוסקים והת"ש כנ"ל. וגם כיון דשיטת הרמב"ם דאף מומר לשארי עבירות אינו נאמן על בדיקת הסכין וכיוצא א"כ זה גופא הוי טעמא רבא לכ"ע וע"כ לא שייך בנ"ד למה דלמדו מהך דמערבין בבית ישן משום חשדא דאין מסלקין ש"ץ מאומנתו ג"כ משום ה"ט דחשדא. אבל בנ"ד כיון דיש לפנינו חשדא מצד הדין עכ"פ וגם הא המחבר ביו"ד לא הכריע בין פלוגתת הפוסקים עם הרמב"ם בהך דינא דמומר לשארי עבירות ושיטת הש"ך ביו"ד סי' ב' ס"ק י"ח דלהרמב"ם אף דיעבד שחיטתו פסולה ע"כ בוודאי שייך עדיין חשדא דיש מקום לחושדו ע"פ דין. ע"כ לא שייך בנ"ד להתקנה דאין מסלקין אותו מאומנתו אלא מצוה להעבירו וזהו טעמא רבא למאוד וכפי דאמרו דליתא בכה"ג להך דמערבין בבית ישן וע"כ בכה"ג מסלקין אותו מן אומנתו:

יח

ועוד יש לדון בנ"ד כיון דידוע דהוא שיכור ועושה מעשים רבים מכוערין ורוב נבלות פיו וקלותו דבכל אלו הדברים ה"ה בכלל הבזויים דמבואר בח"מ סי' ל"ד סעי' י"ח דבזויים פסולים לעדות והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק כו' מבזים עצמם ואינן חוששים כל אלו פסולין מדבריהם ובוודאי כל אלו דפסולים לעדות ממון וכפי שכתב הסמ"ע שם בשם רש"י דכל אלו הבזויים נחשדים להעיד בשקר כיון דאינם מקפידין על הבושת דמה"ט נפסלין ג"כ להעיד בעניני שו"ב וכמש"כ החתם סופר בסי' ח' דהבזויין אינם נאמנים על השו"ב ע"ש ואין לנו בזויין יותר מן נ"ד גבי שחיטות ובדיקות דמי שהוא שיכור ודובר נבלות בפיו ועושה מעשים רבים מכוערים שלא ניתנו להעלות על הכתב ולא יבוש מפני כל דאיש כזה יהיה שו"ב בקהילה. ואיש כזה הוא נקרא בכלל הבזויין דמונה בשו"ע ח"מ סי' ל"ד הנ"ל. דכזה לא נשמע בכל תפוצות ישראל דשו"ב הממונה מן כלל הקהילה לעסוק בעניני שו"ב דיעסוק בשכרות ובנבלות פיו וקלות ועשיות מעשים רבים מכוערים שלא ניתנו להעלות על הכתב ואין לנו בזיון גדול יותר מזה וזהו בזיון הכלל של כל הקהילה ועיקר דת קדשינו ע"כ בודאי ה"ה בכלל הבזויין דנפסלין לעדות וה"ה בעניני השו"ב דנפסלין להעיד בעניני השחיטה והבדיקה והשו"ב הממונה על שו"ב צריך להתנהג בהנהגה מהודרת לפני ד' והבריות ע"פ דרכי התורה והיראה וחלילה בהנהגה בזויי' כמותו אשר מבהיל לכל השומע מזה ואיש כזה שהסיר מסווה הבושה מעל פניו ולא יחת מפני כל ואינו מקפיד על הבושת שיש בזה ע"כ ודאי דמיפסל לעדות מה"ט וכמש"כ הסמ"ע בשם רש"י וה"ה דאינו נאמן על השחיטות והבדיקות מה"ט:

ויש עוד לי להאריך בזה ועת לקצר סיומא דפסקא כי ע"פ דין אסור לאכול מן שחיטתו ובדיקתו ודינו בהעברתו מן אומנתו וד' יהי' בעזרם ולהסיר כל מכשול ופוקה מעמינו ויברכם בשלום וכעתירת ידידם דו"ש:

יצחק אלחנן החופ"ק קאוונא

תוכן העניינים

עין יצחק חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה