עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אורח חיים · סימן א
ב"ה יום ר"ח טבת תרל"ט. כבוד הרב הנ' וכו' מכתבו הגיעני בשאלתו ע"ד הס"ת שהי' בה הרבה נפסקין וכפי שאמר הבחור כבן י"ט שנה אשר קרא בה וקנה דיו מן השוק ותיקן כשני ספרים וחצי ושאלו אותו אם זוכר את כל המקומות אשר תיקן וחיפש ומצא את אשר השיב ידו ואמר אשר לפי הנראה עוד לא תיקן אמנם בבירור לא נדע וע"ז שקיל וטרי כת"ר הרבה א') במה שלא נבדק אם הביא ב' שערות. ב') במה שתיקן כם הדיו מן השוק דלפי הנשמע הוא מן עפצים הנקרא גאליש וקנקנתום הנקרא קופער וואש אבל לא מן גומא ועוד ספיקות והעלה כת"ר להכשיר בדברים נכונים וביקש כת"ר ממני להגיד דעתי בזה:
ענף א
א
והנני להשיבו בעז"ה והוא כי ידוע דברי הנו"ב במ"ת ח' או"ח סי' א' דהעלה דסמכינן על חזקה דרבא בדיעבד והביא לדברי המג"א בסי' ל"ט ס"ק א'. אכן בתשובת רע"א זרל סי' ז' העלה דלא סמכינן בזה על חזקה דרבא והביא לדברי המג"א הנ"ל ותמה על מש"כ המג"א פד שיהי' בן י"ח כפי שכתב הא"ר וכזה תמה ג"כ הנרב שם והבית מאיר על או"ח סי' ליט. אכן אף לדברי רע"א ג"כ אין להחמיר בנ"ד דהא לפי הנראה ממכתבו לא הי' ידוע כ"כ פסול הנפסקין רק על פי עדות הבעל הזה. א"כ יש לדון ס"ס להיתרא ספק א' שמא לא הי' הנפסקין באופן שיהי' נפסקין הפוסלין וכמבואר באו"ח סי' ל"ב סעי' ט"ז. וכן אם הי' מחקין שמא לא הי' בדרך שפוסלין וכמבואר שם סעי' כיז ומ"ש וגם הא יש חזקת כשרות להס"ת דאוקי אותה פעל חזקת כשרות דהי' להס"ת מכבר. וכמו בכל ספק דמוקמינן אותה על חזקת היתר הראשונה ואף אם נימא דזהו חזרה דאיתרעי עכ"ז מידי ספיקא לא נפיק וספק ב' שמא הי' גדול שהביא שתי שערות בפת שתיקן הס"ת והוי ס"ס מעליא להיתרא ואם הבחור אומר עכשיו שהין הנפסקים הפוסלים ואין לנו בירור אחר זולתו על עיקר הדבר. אך לדעת הרשב"א המובא ביו"ד סי' קכ"ז ש"ך ס"ק ט"ז דע"א נאמן לאסור. וזולת מה שיש לדון בזה גופא ספק ולצרפו לס"ס יש לנו בלא זה היתר פשוט משום דין ממה נפשך דאי נימא דלא הביא שערות עדיין א"כ קטן הוא ופסול להעיד כמבואר ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' דקטן אין לו דין עד להיות נאמן באיסורין:
ב
ועיקר החומרא מה דיש מקום להחמיר הוא דילמא הביא עכשיו בעת עדותו שתי שערות ומהימן בעדותו עכשיו לומר שהי' הנפסקין באופן שנפסל הס"ת א"כ ממילא בלא"ה אין מקום לחוש להחמיר בנ"ד כלל אף אם נימא כדברי רע"א דכתב דכה"ג הוי בכלל כל מילי דאורייתא דלא סמכינן על חזקה דרבא עכ"ז הא מבואר בח"מ סי' ל"ה סעי' א' דאם שהו מלבודקו זמן רב ובדקוהו ונמצאו לו שתי שערות הוא בחזקת גדול משעה שהי' לו י"ג שנים ומהני עדותו אף להוציא ממון ולא חשש לדעת הרמב"ן המובא בב"י אה"ע סי' מ"ג:
ועיין באה"ע סי' ל"ז בב"ש ס"ק ה' מזה (ועיין בנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ד' ובנו"ב מ"ק ח' אה"ע סי' ס"א מזה ובשער המשפט לח"מ סי' ל"ה. ובאגודת אזוב בדרוש עמק הלכה מזה). ובתשובת רע"א שם סי' ז' העלה דלענין תפילין יש לומר דגם הרמב"ן מודה דיש לסמוך על מה שבדקוהו עכשיו דיש לו שתי שערות דיש להכשיר גם התפילין שכתב קודם הבדיקה משנת י"ג ואילך ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד לענין להכשיר הס"ת מה שתיקן מקודם הבדיקה כיון דנימא דעכשיו בעת עדותו הביא ב' שערות דמחזקינן דהי' לו ב"ש משנת י"ג ואילך וידעתי מה די"ל בזה דכזה מקרי חזקה דלא נתבררה בשעתה דעי"ז לא מחזקינן למפרע אך י"ל דיבדקו אותו עכשיו ויראו אם יש לו ב"ש א"כ יחזיקו ממילא כן למפרע. ואם אין לו ב' שערות א"כ ממילא אין לו נאמנות וכנ' וע"כ שפיר יש לדון להך ממנ"פ ויש להעיר מזה בסוגיא דנזיר (דף למ"ד ע"א) דאמרו שם אי אייתי במיצעי מאי כו' ופי' רש"י והתוס' שם אי דאייתי במיצעי אחר שהדירו אביו קודם שבא לב"ד ולא ידעינן אי הני שערות הוי בי' כשהדירו אביו או לא הוי בי' עד השתא כו' ומוכח דס"ל דאע"ג דנמצאו לו שערות עכשיו אין מחזיקין אותו בגדול למפרע וסייעתא מזה לשיטת הסוברים דאין מחזיקין אותו בגדול למפרע אף שהביא עכשיו ב' שערות:
ויש להאריך בכ"ז הרבה אכן לדינא העיקר כפי המבואר בח"מ סי' ל"ה כנ"ל:
ג
והנה בעיקר מילתא דכתבתי למעלה דקטן פסול להעיד באיסורין וכמבואר ביו"ד סי' קכ"ז כנ"ל יש להעיר ממסכת תמיד פ"א משנה א' בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבהמ"ק כו' הרובים שומרים שם כו' ופי' המפרש והרע"ב שם דהם כהנים פחותים מי"ג שנים והנה מה דצריכין הכהנים לשמור הבהמ"ק זה נפיק שם מקראי וכמבואר שם בגמ' וקשה איך סמכין על שמירת הקטנים לצאת חובת שמירת המקדש המוטל על הכהנים מה"ת מצד גזה"כ הא קטנים אינם נאמנים לומר דישמרו ולא יהי' ישנים וכיוצא בזה ובמידי דאורייתא הא לא ספכינן על הקטנים ואל דלא שייך התם חשש מכשול איסור. עכ"ז הא כיון דאינם נאמנים הקטנים:
ע"כ ממילא אינם יוצאים דין חובת השמירה שהטילה התורה על הכהנים לשמור המקדש ועיין במל"מ פ"ח ה' בית הבחירה ה' ה' שהעיר שם על הרמב"ם שהביא להך דהרובין היו שומרין שם וכתב לתמוה מצד אחר ע"ז והביא שם לדברי באר שבע ע"ש אבל לא העיר במה שכתבתי אכן לפי מש"כ הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז סוף ס"ק ל"א דהיכא דהוא בידו הקטן נאמן אף להוציא דבר מחזקתו כו' וכן משמע מתשובת הריב"ש דהא דאמרינן במסכת סוכה ספ"ג קטן היודע לשמור כו' זהו בטהרות שבידו כו' ע"ש בש"ך וכ"כ הר"נ ספ"ג דסוכה וסיים ומכאן יש ללמוד שסומכין על הקטנים לשמור דברים המותרים ומיהו דוקא בידו ממש כו' עכ"ל א"כ ה"ה בהא דסמכינן על שמירת כהנים קטנים לשמור המקדש ג"כ א"ש לפי דזהו דבר ביד הקטנים לשמור ע"כ שפיר יוצאין ידי חובתם על ידיהם וכמו דסמכינן על שמירת הקטנים גבי שמירת טהרות אך לפי דברי הר"נ בסוכה הנ"ל יש לחלק עדיין דהא הר"נ כתב שם בזה"ל דלהעמיד דבר על חזקתו כשמירת טהרות מהימן כו' א"כ אינו מוכח מהך דסוכה הנ"ל רק להיכא דיש חזקת היתר כו':
אבל לפי דברי הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז הנ"ל שכתב בפי' דהיכא דהוא בידו הקטן נאמן אף להוציא דבר מחזקתו כו' א"כ שפיר יש לומר כן אף גבי מ"ע דשמירת מקדש:
וע"כ אינו קשה על הסוברים לפרש דהרובים היו פחותים מן י"ג שנה די"ל דיסברו כדברי הש"ך ויש להאריך בזה. אכן להיכא דלא הוי דבר בידו פשוט ומבואר בכ"ד דאין הקטן נאמן כלל ע"כ שפיר כתבנו לעיל לדון בנ"ד דין ממנ"פ כנ"ל והא דמבואר ביו"ד סי' מ"ח סעי' י"ב דקטן נאמן להחמיר אם הוא חריף כו' וכן הוא ביו"ד סי' קכ"ז סעי' ג' היינו אם יש רגלים לדבר כמבואר שם בהרמ"א ובש"ך ביו"ד סי' מ"ח ס"ק מ"ב ע"ש ועוד דהא גם זהו רק מצד ספיקא ואזלינן לחומרא וכמש"כ המחבר והרמ"א שם בלשון דיש להחמיר ולאסור ע"כ גם זה גופא מספיקא לא נפיק ועדיין מצרפין זה לספק ספיקא וידעתי מה די"ל בראייתי מהך דהרובים די"ל דשא"ה לפי הך דפ"א דמדות משנה ב' איש הר הבית כו' חובטו במקלות אבל הא כתב התוי"ט שם בשם הש"ג דכהנים אינם לוקים וע' מל"מ ה' ביה"ב פ"ח ה"ו וגם אין לסמוך ע"ז לכתחילה ועיין ביו"ד סי' קי"ח ש"ך ס"ק ל"ב וביאור הגר"א ז"ל סימן קכ"ט ס"ק א' ובפרט לשיטת אביי בחולין (דף ג') וקצרתי:
ענף ב
ד
והנה בעיקר דין ס"ס דכתבתי לדון בנ"ד יש למשדי בי' נרגא ע"פ המבואר ביו"ד סי' ק"י בכללי הספק ספיקא דלא מהני הס"ס אלא כשנודעו ונולדו שני הספיקות ביחד וכמש"כ הרמ"א שם סעי' ט' בהג"ה וכן מוכח ביבמות (דף קי"ג) גבי בעיא דרב אשי בחרש אליבא דר"א דאי אמרת עתים חלים עתים שוטה קדושי מצי מקדש גרושי לא מצי מגרשי ולא דיינינן בזה דין ס"ס משום דספק הראשון נולד בעת הקידושין וספק ב' הוא בעת הגירושין ובמקום אחר הארכתי בזה וכ"כ בחידושי רע"א שם. א"כ ה"ה בנ"ד הא לא נולדו שני הספיקות ביחד דהא הספק הראשון אם הי' הנפסקין באופן הפוסל להס"ת או לא נולד מקודם והספק השני אם הי' גדול שהביא ב"ש בעת שתיקן להס"ת או לא נולד אח"כ בעת שתיקן להס"ת. א"כ זה לא הוי ספק ספיקא מעליא לכאורה וכ"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג':
ה
אבל באמת הוי זה ס"ס מעליא דהא ידוע דבדרבנן סמכינן על חזקה דרבא אף דלא נבדק אם הביא ב"ש וכמבואר באו"ח סי' נ"ה סעי' ה' ובשא"ד. אך בדחורייתח נא סמכינן על חזקה דרבא. וע"כ במה שנולד לנו הספק אם הי' גדול והביא ב' שערות בעת שתיקן להס"ת א"כ לענין אם כשר הס"ת לקרות בו בכל השנה הא זהו מילי דרבנן ובדרבנן הא סמכינן על חזקה דרבא אף אם לא הי' ס"ס מעליא והעיקר מה דיש לנו לדון הוא לענין אם מותרים לקרות בהס"ת בפרשה זכור דהוא מדאורי' וכמש"כ התוס' בברכות (דף י"ג) ובמגילה (דף י"ז) וברא"ש לברכות פ"ז סי' כ' ובמג"א סי' תרפ"ה. וכן י"ל עוד דהא מה דלא מהני ס"ס אם לא נודעו ב' הספיקות ביחד זהו דוקא בדאורייתא וכמבואר ביו"ד סי' ק"י סעי' ט' בהג"ה ובש"ך שם ס"ק ס"ב ועיין באה"ע סי' ב' בב"ש ס"ק י"ד ובדרבנן אף בלא נודעו ב' הספיקות ביחד דיינינן ספק ספיקא אף היכא דמצרכינן לדון דין ס"ס דוקא ולא מהני ספק א' לבד עכ"ז הוי כה"ג ס"ס מעליא:
ו
והנה במה שנסתפקנו על הס"ת אם היא כשירה או פסולה אין זה נוגע רק לענין אם מותר לקרות בו ולצאת חובת הקריאה ע"י ס"ת זה או לא ועיקר מצות קריאת ס"ת בכל השנה אין זה רק מדרבנן רק בפ' זכור הוא מה"ת כמש"כ התוס' בברכות (דף י"ג) ובמגילה (דף י"ז) וברא"ש לברכות פ"ז סי' כ' ובמג"א סי' תרפ"ה וכנ"ל ואף דבספק כזה דיש בידו לברורי מיד בקל ולראות בהס"ת אם הם נפסקין הפוסלין או לא די"ל דאין לקרות בהס"ת אף בכל השנה עכ"ז אין ספק זה נולד בדאורייתא רק בדרבנן. ומצרפינן שפיר ספק כזה לספק השני הנולד לנו לאח"ז כנ"ל. וע"כ עכשיו שתיקנו את הס"ת ויש לנו עכשיו שני ספיקות. א) אם הי' מן נפסקין הפוסלין ב) שמא הי' גדול בעת שתיקן א"כ יש לנו עכשיו שני ספיקות המועיל אף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד כיון דהוי מידי דרבנן וממילא מותר לקרות בו אף בפרשה זכור ופרה דהוי מדאורייתא משום דהא בעת שיהי' שבת פ' זכור ופ' פרה יהי' אז שני הספיקות הבאות ביחד וזה דומה למש"כ המג"א בסי' תל"ט ס"ק ג' בתירוץ הראשון שם דכיון דלא חל איסור חמץ עד שעה ו' אותה שעה נודעו ב' הספיקות ביחד והוי ס"ס מעליא אף דלא נולדו ב' הספיקות ביחד ע"ש וה"ה הכא כיון דלא הוי מידי דאורייתא אלא כשיגיע שבת פ' זכור ופרה ע"כ הא אז יש לנו שני הספיקות ביחד והוי זה ס"ס מעליא וידעתי מה די"ל עוד דהספק הראשון בנ"ד אין דינו ככל ספק הנודע מקודם דהא מקודם התיקון היה אז ספק הגלוי לכל וקצרתי:
ז
וידעתי מה דיש לדון אם הי' הס"ת של יחיד דאם נימא דהיו נפסקין הפוסלין דאינו יוצא ע"י ס"ת הזאת למצות כתיבת ס"ת והוי זה כמו דנולד ספק ראשון בדאורייתא לענין דמחוייב מה"ת להדר שיהי' לו ס"ת כשירה ולצאת חובת מ"ע דכתיבת ס"ת אך אם הי' ס"ת של ציבור אינו שייך לדון כן דהא בס"ת של שותפות אינו ברור אם יוצאים עי"ז חובת מ"ע הזאת ובמק"א הארכתי בזה ואף בס"ת של יחיד אם כתב ס"ת ונאבדה או נפסלה אח"כ אינו ברור דיהי' מוטל עליו החיוב לכתוב ס"ת מחדש כיון דיצא כבר בעת שכתב להס"ת ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ט:
וע"כ שפיר כתבתי לעיל דבעת שהי' הספק הראשון אין זה בדאורייתא רק במידי דרבנן והוי זה ס"ס המועיל אף לקרות בו בפ' זכור ופרה כ"ז כתבתי אף דנימא דלא סמכינן בנ"ד על חזקה דרבא וע"כ כתבתי מה דיש לדון להכשיר הס"ת אם לא נודע בבירור כד"ת שהי' הנפסקין הפוסלין להס"ת ואף דהבחור שתיקן להס"ת אומר שהיו נפסקין הפוסלין עכ"ז יש להכשיר וכמש"כ לעיל בארוכה אכן לדיו נלע"ד דאף בנודע ע"י עדים כשרים דהי' נפסקין הפוסלין ג"כ יש להכשיר משום דהעיקר כהנו"ב באו"ח סי' א' דהכשיר להתפילין אף דלא נבדק אם הי' לו ב"ש משום דסמכינן על חזקה דרבא בזה ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' ז סעי' ג' ענף ח' בד"ה ועכיז היכא דיש שני דיינים האומרים כו' ואין להאריך בזה כעת:
ח
ועכשיו נשובה לעיין במה שתיקן להס"ת ע"י דיו מן השוק והוא דכפי שאמרו לי היודעים כי דיו מן השוק הוא של עפצים וקנקנתום היינו גאלעש וקופער וואש הנה מבואר בשו"ע יו"ד סי' רע"א סעי' ו' דאם כתבו בעפצא וקנקנתום כשר וכ"כ בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעי' ג' וכשיטת הרמב"ם וע"כ יש לנו לסמוך על פסק השו"ע כיון דלא הובא בשו"ע דעת הרא"ש דמצריך שיהי' הדיו גם מן גומא אך המג"א שם ס"ק ב' כתב דנכון להחמיר ולצאת ידי כולם כו' ואין זה רק על לכתחילה אבל בדיעבד יש לנו לסמוך על השו"ע ועיין בפמ"ג לאו"ח שם. והנה המשכנות יעקב ח' או"ח סי' ל"ז כתב דיש להחמיר דלא יכתבו רק עם גומא כו' ע"ש עכ"ז אין לנו להחמיר נגד השו"ע דסתם כשיטת הרמב"ם וסייעתו ואף אם ניחוש ולומר דה"ל ספיקא דדינא עכ"ז אם יתקנו הס"ת ויעבירו הקולמוס לתקנם בדיו כשר אין לנו להחמיר דהא מבואר בשו"ע אה"ע סי' קל"א סעי' ה' גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה דדיעה ראשונה ס"ל דאינו גט וי"א שחוששין לו ומבואר בב"ש שם ס"ק ה' דהרמב"ם ס"ל דיו ע"ג דיו לא הוי כתב כלל והר"ח והרשב"א ס"ל דיש להסתפק בזה לפי דמתקנו בכתב השני וכסברת התוס' בגיטין (דף י"ט) א"כ לפי שיטת הרמב"ם דס"ל דאף כשמתקן בכתב האחרון הוי כמו כל דיו ע"ג דיו דאינו כתב כלל דלפ"ז ה"ה בנ"ד אף כשמתקן הס"ת במה שמתקנו להעביר הקולמוס בדיו הכשר דזה לא נחשב לכתב כלל עכ"ז הא לשיטת הרמב"ם בלא"ה כשר הס"ת בנ"ד דהא ס"ל להרמב"ם דכשר לכתוב ס"ת בעפצים וקנקנתום אף בלא גומא כנ"ל וע"כ אף דנימא לחוש לשיטת הסוברים דפסול הס"ת דנכתב בעפצים בלא גומא עכ"ז מידי ספיקא לא נפיק וה"ל ספיקא דדינא אם כשר הס"ת הנכתב בעפצים בלא גומא או לא ולכן עכשיו שיעבירו עליו הקולמוס לתקן בדיו כשר דזה תלוי בפלוגתת הפוסקים אם מהני כתב האחרון היכא שמתקנו דלא הוי כמו דיו ע"ג דיו משום די"ל דנחשב לכתב מעליא א"כ יש לנו ס"ס דדינא להכשיר הס"ת:
ט
וידעתי מה דיש להעיר בהך ס"ס מן דברי הב"ש בסי' ע"ז ס"ק י"ז דכתב לדון דין ס"ס ספק שמא הלכה כהרמב"ם דזכתה בוודאי בנצ"ב ואת"ל כהחולקים. אכתי ספק דילמא זכתה מדינא דהש"ס כו' הרי דס"ל כיון דחד דיעה ס"ל דהוי דין ברור כן ודיעה ב' ס"ל דהוי זה ספיקא דדינא דנחשב זה לס"ס המועיל א"כ ה"ה בנ"ד כיון דדיעה א' ס"ל דכתב ע"ג כתב אף היכא שמתקנו לא נחשב לכתב כלל ודיעה שני' החולקת הא ס"ל דהוי ספיקא דדינא בזה. א"כ יש לנו על הספק השני שכתבתי לדון בנ"ד. דשמא הלכה דדיו ע"ג דיו כשר היכא דבא לתקן דבזה הספק יש לנו ס"ס הסותרו והוי כעין דברי התוס' בכתובות (דף ט' ע"ב) ד"ה אי למיתב לה כתובה כו' שכתבו התוס' שם דאם על הספק השני מן הספק ספיקא יש לנו ס"ס הסותרו דאין מצרפינן זה הספק להספק הראשון ולא הוי ס"ס מעליא ע"ש א"כ ה"ה בנ"ד. אכן בעיקר דברי הב"ש הנ"ל יש לדון הרבה דהא הוי ספק ספיקא מן שם א' ועיין מזה בספרי נחל יצחק לסי' ל"ח ענף ג' מזה ולכן העיקר לדעתי לדון בנ"ד ס"ס דדינא וכמש"כ לעיל דהוי ס"ס מעליא היינו ספק א' שמא הלכה דס"ת הנכתב בדיו בלא גומא ג"כ כשר ואת"ל כהחולקים עכ"ז ספק שמא הלכה דאם כתב השני בא לתקן דנחשב שפיר לכתב מעליא ולא הוי כמו כתב ע"ג כתב וידעתי מה דיש לדון עוד בנ"ד להא דח"מ סי' שפ"ו סעי' ד' הזורק כלי מראש הגג כו' הזורק חייב דאע"ג דרבא מספקא לי' לא שבקינן פשיטותא דרבה מפני ספיקא דרבא וכמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ב סי' א' וש"פ א"כ ה"ה הכא כיון דדיעה א' ס"ל דבגט שנכתב שלא לשמה והעבירו עציו קולמוס לשמה דאינו גט כלל משום דס"ל דזה ברור לדינא דאף אם מתקנו ג"כ הוי כמו כתב ע"ג כתב דאינו כתב כלל להכתב האחרון ודיעה שני' ס"ל דחוששין לו אבל מידי ספיקא לא נפיק כמבואר באה"ע סי' קל"א ובהראשונים שם ע"כ יש לדון בזה נ"כ דאין ספיקא של השיטה זו מוציא מן הוודאי דשיטת החולקים וכעין זה כתב הט"ז באו"ח סי' תרמ"ו ס"ק ו' ע"ש. ומ"מ לדינא גם זה מידי ספיקא לא נפיק וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' שפ"ו בס"ק כ"ז לשיטת הפוסקים דלא ס"ל להך כללא ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' ט"ו ענף א' מזה שהבאתי שם ראי' לזה מברכות (דף ל"ו) דאמרו שם דהא לב"ש ספיקא הוי כו' ולכן עדיין זה גופא ה"ל ספיקא דדינא ויכולין לצרף זה גופא לדון ס"ס וה"ל ס"ס מעליא ואף דהמחבר באה"ע סי' קל"א סעי' ה' הנ"ל כתב לדיעה הראשונה בסתם ודיעה שני' בשם יש אומרים עכ"ז הא שיטת המחבר ביו"ד ובאו"ח דס"ת בדיו של עפצים בלא גומא ג"כ כשר ולא הביא שום חולק כלל בשו"ע ע"ז:
ענף ג
י
ולכאורה יש למשדי נרגא בהך ס"ס וכפי מש"כ לעיל דכללי הס"ס הוא שיהי' שני הספיקות נולדו ביחד וכמבואר ביו"ד סוף סי' ק"י א"כ ה"ה הכא הא הספק הראשון נולד בעת שתיקנו להס"ת בדיו מן עפצים בלא גומא והספק הב' נולד בעת שיעבירו הקולמוס לתקנו בדיו כשר א"כ הא לא הוי שני הספיקות נולדו ביחד אך יש לחלק דשאני ספיקא דפלוגתא דדוקא ספק במעשה אמרו כן והחילוק הוא קל לחלק ביניהם וכעין זה כתב הש"ך ביו"ד סי' כ"ג ס"ק י"ח בשם התה"ד לחלק בכעין זה בין ספיקא דפלוגתא לספיקא בגוף המעשה ע"ש. וכ"כ הש"ך ביו"ד בשם התה"ד בסי' נ"ז ס"ק נ"א ע"ש. אמנם בסי' ס"ו גבי דם ביצים משמע שלא לחלק בזה בין ספיקא דפלוגתא לספק במעשה ועיין בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות א' ועיין בתשובת רע"א זצ"ל סי' ס"ד מזה:
וקצרתי אכן לפמש"כ מתחילה הוי זה ס"ס מעליא אף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד דהא אם הספק הראשון הוא בדרבנן ולא בדאורייתא כבר נתבאר דאף דלא נודעו ב' הספיקות ביחד הוי ס"ס מעליא א"כ הא קריאת התורה בכל השנה לא הוי רק מדרבנן ע"כ לא מקרי זה נולד הספק בדאורייתא רק בדרבנן ע"כ הוי זה ס"ס מעליא וכשיבא שבת פ' זכור אז יהי' השני ספיקות ביחד וכעין דברי המג"א בסי' תל"ט גבי חמץ כנ"ל וע"כ מן הראוי להדר ולתקן מקודם שיגיע שבת פרשה זכור ופרה כדי דיהיה אז שני הספיקות ביחד:
יא
ומה שכתב כת"ר לחוש שמא היה עוד איזה נפסקין שתיקנן הבחור כיון דאינו אומר ברי לי שלא תקנתי יותר מכפי המקומות שזוכר שתיקנן בוודאי. הנה לענ"ד אין לחוש לזה דהא על כל אות ואות מן הס"ת יש חזקה דמעיקרא וגם חזקה דהשתא וזהו בגדר חזקה דכאן נמצא כאן היה דכמו דנמצא עכשיו על הס"ת האות שלם בלא שום נפסק כלל דכן הי' אותו האות על הס"ת מעיקרא ולא נעשה דבר מחודש בנתיים והיכא דליכא שום חזקה דמעיקרא הסותר לחזקה דהשתא לכ"ע דיינינן לחזקה דהשתא ואמרינן כאן נמצא כאן היה מעיקרא וכמש"כ המהרי"ט ח' ח"מ סי' ח' בארוכה וכמבואר בב"ב (דף קנ"ג). ואף להחולקים שם טעמם משום דחזקת ממונא עדיפא ועיין מזה בח"מ סי' קי"ב סעי' ב' וסי' ס' ומה"ט כתב הרמב"ן ביבמות (דף קט"ו) דאם נמצא הגט במקום הכתיבה דלא חיישינן ליוב"ש אחר משום דדיינינן לחזקה דכאן נמצא כאן היה והובא שימת הרמב"ן הנ"ל והרשב"א באה"ע סי' י"ז בביש ס"ק נ"ו ע"ש. והחולקים שם טעמם משום דחזקת א"א סותרו וכעין זה אי' בטור חה"ע סי' בשם הרמיה דכי אית בה ש"פ השתא הוי קידושין בוודאי וזה ג"כ מה"ט א"כ בנ"ד דיש גם חזקה דמעיקרא על כל אות מן הס"ת וודאי דמהני חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דהוא בגדר כאן נמצא כאן היה מעיקרא על הס"ת וגם החזקה דמעיקרא דהי' על כל אות זהו בגדר חזקת הגוף וכעין דברי התוס' בכתובות (דף ע"ה ע"ב) ד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל בתר חזקה דגופא כו' דכתבו התוס' בסה"ד דחזקת הגוף הוי חזקה מעליא יותר מחזקת פנויה ע"ש וכמו כן יש לנו חזקת הגוף על כל אות ואות מן הס"ת דכמו דהיה גוף כל אות ואות שלם מעיקרא בעת שנכתב הס"ת דגם עכשיו מעמידין כל אות ואות כ"ז שלא ידענו בוודאי שנפסק דמוקמינן ליה על חזקת הגוף שהיה לגוף דכל אות מקודם וכ"כ גבי נגע מוקמינן ליה על חזקתו ולא חיישינן שמא בציר ליה שיעורא אח"ז כמבואר בחולין (דף י'):
ובפרט דנמצא עכשיו שלם ע"כ אין לנו לחוש שמא נפסק בנתיים ועיין בתוס' חולין (דף י' שם) ולכן לדינא ברור דאין לנו לחוש שמא היה עוד נפסקין ותיקנן הב' כ"ז שלא ידענו בוודאי שהיו נפסקין ותיקנן:
יב
וגם יש לדון לספק ספיקא על כל אות היינו ספק שמא לא היה בו שום נפסק כלל ואת"ל דהיה בו איזה נפסק אכתי ספק שמא לא היה נפסק באופן שיהיה פוסל להס"ת. והוא בגדר כעין ספק על ואת"ל על שמא לא דרס דאף דהוי ס"ס משם א'. עכ"ז ה"ל ס"ס מעליא וכמש"כ הש"ך ביו"ד בכללי הס"ס:
וכמש"כ החוות דעת שם על הש"ך בס"ק י' לתרץ לקושיות הכרו"פ שם דלכן ספק על כו' ה"ל ס"ס מעליא משום דספק הראשון ה"ל ספק בעיקר הריעותא ע"ש. וה"ה בנ"ד ה"ל ספק בעיקר הריעותא אם היה כלל ריעותא בכל אות בפני עצמו היינו אם היה כלל איזה נפסק בו:
ואת"ל דהיה בו הריעותא אכתי ספק שמא לא היה הנפסק באופן דיהיה פוסל להס"ת וע"כ ה"ל ס"ס מעליא. וגם לחזקה דמעיקרא דהיה על כל אות מעיקרא וגם חזקה דהשתא דכמו דנמצא עכשיו שלם באותו המקום שנמצא לפנינו עכשיו שלם דכן היה מעיקרא שלם ולא נשתנה גוף האות מעולם ולכן מן הטעמים הללו אין לנו לחוש שמא היה נפסק באופן דיפסול ואח"ז חזר ותיקנן כיון דנמצא עכשיו שלם ואין לנו לחוש רק בהאותיות דאומר דזוכר שתיקנן ובאותן האותיות יש לנו עצה להעביר קולמוס עליהם בדיו כשר ואז אין לנו לחוש כלל וכמש"כ לעיל בארוכה:
יג
והנה בעיקר הסברא שכתבתי לדון דאוקמינן אחזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ולא חיישינן שמא נעשה דבר מחודש בנתיים יש להעיר עפ"ז ביבמות (דף פ') דאמרו שם וליחוש שמא הבריא בנתיים כיון דתחילתו וסופו לקוי לא חיישינן מתיב רב מרי רחב"א אומר בודקין אותו שלש פעמים בתוך שמונים יום לחד אבר חיישינן לכולי גופא לא חיישינן עכ"ל הגמ' וקשה דהא אף בחד אבר אין לנו לחוש דהא יש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא ואין לנו לחוש שמא נעשה דבר מחודש בנתיים אך זה הקושי' תסוב בלא"ה על הסוגיא זו דמ"ש זה מן הא דחולין (דף י') דמוקמינן להנגע על חזקתו ולא חיישינן דילמא בצר ליה שיעורי' לאח"ז ואף היכא דאיתרע עכשיו כתבו שם התוס' בחולין דמוקמינן להנגע על חזקתו הראשונה א"כ כש"כ הכא דיש לנו גם חזקה דהשתא דלא היה לנו לחוש שמא נעשה דבר מחודש בנתיים ויש לתרץ דשא"ה דיש חזקה הגוף דמעיקרא דכמו דלא היה לו מום בעת שנולד דכמו כן אין לו מום קבוע עכשיו לענין לשוחטו במדינה. ואף דמום עובר יש לו עכשיו בוודאי מ"מ מסייע ליה החזקה דמעיקרא נדון דאין ט עכשיו מום קבוע כמו דנא היה לו מום קבוע מקודם שנולד לו מום הזה כן אין לו גם עכשיו מום קבוע דמוקמינן ליה על חזקה דמעיקרא וכעין זה כתבו התוס' בחולין (דף ט' ע"ב) בד"ה התם הלכתא גמירי לה מסוטה כו' בסה"ד בזה"ל וי"ל דגמרינן שפיר מסוטה דעשאה הכתוב כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה דאע"ג דאיתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות וודאי טמאה כו' וכ"כ התוס' בנדה (דף ב') ד"ה והלל כי אמר כו' ע"כ ה"ה הכא אף דאיתרע החזקה דמעיקרא דהא מום עובר יש לו בודאי עכשיו עכ"ז מיבעי לן לחוש לחומרא מצד אוקי אחזקה דמעיקרא דכמו דלא היה לו מום קבוע בעת שנולד דכמו כן אין לו מום קבוע עכשיו ומחמת הך חזקה דמעיקרא מחמרינן לחוש שמא הבריא בנתיים דלא ישחטו במדינה כן י"ל בזה:
יד
אכן עדיין יש להקשות דלפ"ז קשה דמאי מקשו בגמ' שם עלה דאמרו שם גבי סריס חמה דליחוש שמא הבריא בנתיים ומתרץ כיון דתחילתו לקוי וסופו לקוי לא חיישינן דהקשו ע"ז מהא דבודקין אותו כו' הא יש לחלק דשאני גבי בכור דיש שם חזקה דמעיקרא וכנ"ל משא"כ בסריס חמה דהוי רק ממעי אמו כדאמרו שם דבזה לא שייך הך חזקה דמעיקרא ע"כ שפיר אמרו כיון דתחילתו וסופו לקוי כו' לכן נלע"ד דעיקר הטעם הוא התם דהא יש לנו לומר דהוא מן הרוב אנשים דאינם סריסים ממעי אמו וה"ה התם גבי מום חוורוד הקבוע בבכור יש לנו לחוש שמא הבריא בנתיים וע"כ מקשה הש"ס שפיר וידעתי למש"כ התב"ש בסי' כ"ט גבי מים בראש דכיון דיצתה מהרוב עכ"פ ע"כ לא דיינינן התם להרוב בהמות כשרות הם ע"ש. והחוות דעת ביו"ד סי' נ' השיג על התב"ש בזה ע"ש:
ויש להעיר עפ"ז בהא דבכורות (דף מ"ב ע"ב) דהואיל ואישתני אישתני כו' ומזה הוי סייעתא לדברי התב"ש וקצרתי ולדברי החוות דעת הנ"ל י"ל דכיון דרוב אנשים הם אינם סריסים. א"כ כיון דאין דינו להיות סריס חמה אלא באופן שהוא לקוי ממעי אמו ולא היה לו שעת הכושר מעולם משום דאם היה לו עת הכושר א"כ אין לו דין סריס חמה אלא כמו רוב אנשים דאינם סריסי חמה וע"כ מקשו דליחוש שמא הבריא בנתיים משום דיש לנו למיזל בתר הרוב דאינם ס"ח וכמו כן האיש הזה אינו ס"ח כיון דהבריא בנתיים וגם אינו סריס אדם כיון שלא נסתרס בידי אדם א"כ אין לו דין סריס כלל וגם י"ל אף לסברת התב"ש דרק להחמיר ס"ל להסברא דכיון דיצא מן הרוב ע"י שיש לו מים בראש ע"כ יש להחמיר אבל להקל כמו הכא למיפטר אשתו מן חליצה בזה יש לנו לחוש דהוא מן הרוב כנ"ל דהא רוב בני אדם אינם סריסים כלל. וע"ז משני הש"ס כיון דתחילתו לקוי וסופו לקוי ל"ח:
וע"ז הקשו מן הא דבכורות דבודקין אותו כו' וחיישינן שמא נשתנה בנתיים משום דיש לנו הרוב דאינם בעלי מומין ורובא עדיף מן חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא:
ע"כ ה"ה בחשש שאינו סריס חמה היה לנו לחוש לנשתנה בנתיים משום הרוב כנ"ל וע"ז משני לחד אבר חיישינן כו' אבל היכא דלא שייך הך רובא אז וודאי יש לנו לאוקמי על חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דלא נעשה דבר מחודש בנתיים כן נ"ל בכ"ז:
טו
והנה מקודם שעיינתי בענין הס"ת בנ"ד רציתי לומר דיראו למחוק כל האותיות שנזכר שתיקנן בדיו שאינו של סופרים סת"ם ואח"ז לתקנן ולכתוב בדיו כשר לס"ת אכן חששתי שמא יש בתוך האותיות איזה שם דהוא מן השמות שאינם נמחקין וע"כ ראיתי לעיין בעז"ה והעליתי דאין לנו להחמיר רק דיהיה מועיל להעביר קולמוס על האותיות דזוכר דהיה נפסקין ותיקנם בדיו שאינו מן הדיו שכותבין בו ס"ת ולתקנם עכשיו בהעברת קולמות בדיו כשר ובזה אין לנו לחוש אף אם יהיה זה גם בהשמות שאינם נמחקין משום דהא מבואר בגיטין (דף י"ט) דדוקא בדיו ע"ג סיקרא בשבת חייב שתיים אחת משום כותב ואחת משום מוחק. אבל בדיו ע"ג דיו פטור ופי' רש"י שהרי הוא כבתחילה לא כתב ולא מחק לכן אין שום חשש מחיקת השם כלל במה שיעבירו הקולמוס עליהם בדיו כשר דהא עכ"פ הי כמו דיו ע"ג דיו כיון דאינו דיו ע"ג סיקרא סיומא דפיסקא הוא ע"פ כל האמור למעלה דאותן האותיות דאומר דזוכר דתיקנן בדיו שאינו בדיו שכותבין סת"מ דיעבירו הקולמוס עליהם בדיו כשר ומן הראוי להדר דיתקנם כן מקודם שיגיע פ' זכור ופרה ואז יהיה מותר לקרות בהס"ת אף לצאת חובת הקריאה בפ' זכור ופרה. ויעיינו היטב בכל הס"ת שמא יש עוד נפסקין אחרים ולתקנם כדין בדיו כשר ואז אין לנו לחוש כלל שמא היה עוד נפסקין שתיקנם בנתיים בהדיו שאינו כשר כפי הנהוג לכתוב סת"מ וכמש"כ בעז"ה ויש לי עוד להאריך בכ"ז ואין העת גורם להאריך יותר:
ענף ד
טז
כ"ז כתבתי להרה"ג השואל במכתבי הראשון ואח"ז כתבתי אליו מכתבי השני בקצרה וזהו מה שהעיר כת"ר על מש"כ לדון דאין לחוש שמא היה עוד נפסקין. ומה שאינם נמצאים כעת זהו לפי שבעת שתיקן הבחור את הס"ת תיקן אז עוד נפסקין שאינו זוכר כעת וע"ז כתבתי טעם א' דאין לנו לחוש לזה לפי שיש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא וע"ז הקשה כת"ר דהא כיון דהיה יותר מן שלשה נפסקין א"כ זה דומה להא דיו"ד סי' פ"ד סעיף ט' דאם נמצאו שלשה הכל אסור ולא מצרפינן זה לספיקא משום דכיון דנמצאו שלשה הוי כמו דהוחזק לנו שהיה יותר וכמו כן הוא ביו"ד סי' רע"ט סעי' ג' ס"ת שנמצאו בו ג' טעיות אסור לקרות בו כו' וכן הוא באו"ח סי' תס"ז במג"א ס"ק י"ב כו' עכ"ל כת"ר הנני לפרש ביותר את דבריי והוא כי בעיקר מילתא מה דאמרו דאם נמצא שלשה הוחזק לנו בוודאי שיש עוד דזה לא נאמר רק היכא דליכא חזקת היתר. אבל היכא דיש לנו חזקת היתר שנתבררה או חזקת הגוף שנתבררה בזה לא אמרו דכיון דנמצא ג' הוחזק לנו שיש עוד בוודאי וראיה לזה מן הא דקיי"ל דווסתות דרבנן אף דראתה שלשה פעמים בווסת קבוע עכ"ז לא אמרינן דעי"ז הוי כמו דהוחזק לנו על כל ימי הווסת דוודאי ראתה אלא אמרינן דמה"ת אין זה ספק כלל רק מדרבנן החמירו לשווי' לספיקא ולכן כשיש עוד ספק שמא טבלה מצרפינן זה לס"ס וכמבואר בנדה (דף טו) ובתוס' ד"ה אפילו הגיע זמן ווסתה כו' [ועיין בכללי חזקה מכת"י הגאון בעה"מ מג"ש ושו"ת פ"י הנדפס בס' בית אפרים להגאון ר' זלמן מרגליות זצ"ל בס"ק י"ב ע"ש]. וכן הוא ביו"ד סי' קפ"ד סעי' י"א. וע"כ הטעם הוא דכיון דאשה יש לה חזקת טהרה. ע"כ מוקמינן אותה בחזקת היתר לבעלה ולכן אמרו דווסתות דרבנן אף דראתה שלשה פעמים בווסת קבוע:
יז
והא דאסרו לתבשיל שנמצא בו שלשה תולעים הא התם לא שייך חזקת היתר להתבשיל וכמש"כ התוס' ביבמות (דף פ"ב ע"א) ד"ה שתי קופות א' של חולין כו' דליכא למימר אוקי חולין אחזקייהו. דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר כו' עכ"ל התוס' ועיין בכרו"פ ליו"ד סי' צ"ח ס"ק ג':
ובשו"ת שיבת ציון סי' ל"ב והדברים ארוכין ואכ"מ:
ולא הביאו לדברי התוס' יבמות הנ"ל וכן בס"ת שנמצא בה ג' טעות לא שייך התם לומר אוקי להס"ת על חזקתו דהא הוי ספק במעיקרא משא"כ הכא בנ"ד בחשש נפסקין דיש לו חזקת האות דמעיקרא וגם חזקה דהשתא דמבררת לנו דלא היה לנו תפיסת ידי אדם באמצעו דאם נימא דהיה עוד איזה נפסקין א"כ מוכרח לנו לומר דמה שלא נמצאים עכשיו עוד נפסקין זהו לפי שתלינן דהבחור בעת שהגי' את הס"ת תיקן עוד לאיזה נפסקין ע"ז מבררת לנו החזקה דמעיקרא והחזקה דהשתא דיש לנו כל אות ואות דלא יצא מחזקתו ובכה"ג אף דנמצאו שלשה נפסקין ויותר הא לא אמרינן בכה"ג דהוי כמו דהוחזק לנו בוודאי שהיה יותר וכמו בווסתות דאינו רק ספיקא מדרבנן מה"ט:
יח
ואף דמצינו גבי ווסתות דהוי עכ"פ אסורה מדרבנן דהחמירו חז"ל בזה דלא יהי' מועיל בכה"ג החזקת היתר של האשה מדרבנן הא לא מצינו כן רק באיסור כרת ואף דקיי"ל מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת וכמו שכתב המל"מ פ"א ה' יו"ט ה' י"ז:
עכ"ז הא כתב המל"מ שם בסופו דז"א אלא באיסור לאווין שחייבין מלקות ע"ש א"כ ממילא יש לחלק דשאני איסור עשה כמו בנ"ד. וכמש"כ התוס' במנחות (דף ס"ח ע"א) בד"ה והא כתיב עד הביאכם למצוה כו' משמע דאיכא עשה דאורייתא אלא דליכא לאו כו' אע"ג דאיכא איסורא דאוריי' אין סברא לגזור ולהחמיר כיון דליכא לאו עכ"ל התוס' הרי להדיא מבואר בתוס' דמחלקינן בגזירת חז"ל בין לאו לעשה. ולכן מנלן לנו להחמיר באיסור עשה להך גזירה דגזרו חז"ל גבי ווסתות דתהי' אסורה מדרבנן אף דזהו נגד חזקה וכיון דלא מצינו זה בפירוש אין לנו להחמיר מדעתינו כידוע ועוד דהא לא מצינו בהך גזירה דווסתות דרבנן דלא החמירו רק היכא דיש חזקה אחת אבל מנלן לחדש להך גזירה להיכא דיש שם שני חזקות כמו בנ"ד דיש לנו חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא דיש לנו על כל אות ואות:
וכיון דיש לנו שני חזקות אין לנו להחמיר מדרבנן כ"ז דלא מצינו כן בפירוש די"ל דלא החמירו רק בווסתות דאין לנו רק חזקה אחת וכדמצינו בעירובין (דף ל"ו) דאמר רבא לחלק בין תרי חזקי לחדא חזקה ועיין בנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג:
יט
ועוד דאף דנימא דכמו דהחמירו מדרבנן גבי ווסתות לחוש אף דיש שם חזקת היתר דה"ה דנוהג חומרא זו אף בנ"ד דעכ"ז הא גם התם בווסתות אינו רק ספיקא ומצרפינן זה לספק טבלה כמבואר בנדה (דף ט"ו) וביו"ד סי' קפ"ד א"כ ה"ה בנ"ד יש לנו ס"ס ספק א' שמא לא הי' עוד נפסקין ואת"ל דהי' עוד נפסקין אכתי ספק שמא לא הי' הנפסקין באופן הפוסלין להס"ת. ואף דהוי ס"ס משם א' עכ"ז הא זה דומה לס"ס דספק על הדורס ואת"ל על שמא לא דרס דכתב החוות דעת בכללי הס"ס להש"ך ס"ק י' דהוי ס' בעיקר הריעותא וה"ה בנ"ד דהוי ספק אי על הריעותא בזה האות או לא ועוד דדוקא בדאוריי' בעינן ס"ס שלא יהי' משם א' אבל בדרבנן מהני ס"ס אף משם א' ועיין בפרמ"ג ליו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ו. ויש להאריך עוד וגם יש לכוין עיקר דברי בדברי הט"ז ליו"ד סי' נ"ז סוף ס"ק כ"ג שכתב שכל בהמה יש לה חזקה טובה בפ"ע כו':
כ
ומש"כ כת"ר להעיר על מש"כ דעד שיגיע פ' זכור אין זה מקרי ספק בדאורייתא וע"ז כתב כת"ר דהא מה"ת אין זמן קבוע לקיים מ"ע זו אין זה קשה כלל דהא כיון דאין עליו עכ"פ חיוב קריאת התורה לפ' זכור עד שבת זכור דתקנו רבנן כן א"כ אין זה ספק בדאורייתא וזה פשוט ומש"כ כת"ר דלכ"ע י"ל בנ"ד דאין זה מקרי דיו ע"ג דיו כיון דאינן מין דיו אחד:
זה אינו דדוקא דיו ע"ג סיקרא דהוי מראה שחור על מראה אדומה אמרו כן אבל נ"ד זהו בכלל דיו ע"ג דיו וזה פשוט ולדינא העיקר כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה לכת"ר: