עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן סה
ביאור דין אם יכול הבעל לומר לאשתו צאו מע"י למזונותך בספקה:
א
באה"ע ס' ס"ט סעי' ד' ברמ"א דהבעל יכול לומר צאי מע"י במזונותיך אם ספקה וכן הוא דעת הר"נ אבל שיטת רש"י בכתובות דף ק"ז דא"י לומר צאי מ"י במזונותיך אא"כ קבלה וכן הוא שיטת הרמב"ם פי"ב ה' אישות הלכה ך' והובא בב"ש סי' ס"ט ס"ק ד' וביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ז' ובאמת תמוה שיטה זו דהא מבואר להדיא בגיטין דף י"ב על מתניתין דא"ל שאם ירצה שלא לזון אשתו אינו רשאי דאמרו בגמ' דא"ל צאי מ"י במזונותיך ולכן אם ירצה שלא לזון עבדו רשאי והקשו דא"כ גבי אשה אמאי לא ומשני אשה בדלא ספקה אלמא דס"ל לסוגיות הש"ס דיכול לומר צאי מ"י במזונותיך אם ספקה א"כ תמהני עליהם איך דחאו סוגיא מפורשת הנ"ל ולפסוק להיפך. וכן מבואר בכתובות דף ע' דמשני הגמ' דמתוך שיכול לומר צאי מ"י במזונותיך נעשה כאומר לה אלמא דאף בע"כ יכול לומר כן ומסוגיא דר"פ המדיר הנ"ל הוכיח הר"נ שם כן א"כ תמוה מאוד שיטת הרמב"ם ורש"י והג"א והמרדכי ר"פ שני דייני גזירות דפסקו להיפך:
ב
והנלע"ד בכ"ז ע"פ הא דמבואר בכתובות דף נ"ח על מתניתין דהגיע זמן ולא נשאו דאוכלת משלו ואוכלת בתרומה דר"ט אומר נותנין לה הכל תרומה ור"ע אומר נותנין לה מחצה חולין ומחצה תרומה ופי' רש"י דר"ט ס"ל דכשתגיע ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין ור"ע ס"ל דמחצה חולין על ימי טומאתה ואמר אביי דמחלוקת בארוסה אבל בנשואה לפי שכל כבודה בת מלך פנימה ואבי' ואחי' אינו אצלה שיתעסקו בצרכי' ואי' שם עוד דתניא נמי הכי ר"ט אומר כו' ר"ע אומר כו' במה דברים אמורים בארוסה אבל בנשואה ד"ה מחצה חולין כו' ר' יהודה ב"ב אומר נותנין לה שתי ידות תרומה כו' ר' יהודה אומר נותנין לה הכל תרומה והיא מוכרת ולוקחת בדמים חולין רשב"ג א' כל מקום שהוזכרה ר' יהודה לר"ט איכא כו' ונ"ל לפרש דמדקתני בברייתא ותוספתא להאי בד"א בארוסה אבל בנשואה כו' מקודם דקתני לר"י ב"ב ור' יהודה ורשב"ג מוכח דאינהו פליגי אף בנשואה דאל"כ ה"ל למיתני להך בד"א לאחר כל הפלוגתות הנ"ל וע"כ מוכח דהאי בד"א וד"ה לא קאי אלא על ר"ט ור"ע וחזינן דאביי ס"ל לדינא בפלוגתת ר"ט ור"ע דבנשואה מחויב לתת לה מחצה חולין דוקא ואינו יכול ליתן לה הכל תרומה משום דכל כבודה בת מלך פנימה ואין דרכה לטרוח ולמכור את מעשה ידי' בשביל להשיג מזונותי' דכמו דאין דרכה לטרוח ולמכור התרומה כן אין דרכה לטרוח ולמכור את מעשה ידי' להשיג מזונותי' ועיין בגיטין דף י"ב ע"א וברש"י ד"ה כבודה בת מלך פנימה וקצרתי וכיון דאביי אמורא הוא והכריע כן א"כ שפיר סתמו ופסקו להלכה דא"י לומר צאי מ"י למזונותיך אף בספקה משום דאין יכולה להטריח בכ"ז ולא מבעיא אם יש להבעל המזונות ברשותו בוודאי דינו כמו בע"ח דאם אית לי' זוזי אינו יכול לסלק לו במטלטלי ואף אם אין לו המזונות עכ"ז דינו כמו פועל דמחוייב לטרוח ולשלם על שכירותו משום דכל כבודה בת מלך פנימה:
ג
ולפ"ז אפשר לומר דהאי סוגיא דגיטין דף י"ב דמקשה שם אשה אמאי לא דקאי התם על חכמים דא"ל לר"מ שאם ירצה שלא לזון אשתו אינו רשאי וידוע דסתם חכמים דפליגי על ר"מ הוא ר' יהודה כמבואר בכתובות דף נ"א ע"ב ברש"י ובתוס' כתובות דף ל"ו ובשא"ד וכיון דס"ל לר' יהודה דאף בנשואה נותנין לה הכל תרומה כמו שכתבתי לעיל א"כ חזינן דס"ל לר' יהודה דיכול לתת לה למזונותי' אף שוה כסף והיא תטרח למכור ואין החיוב עליו לטרוח בשביל מזינותי' ע"כ שפיר מקשה הגמ' בגיטין שם דאשה אמאי לא וזהו רק לשיטת ר' יהודה דהוא מן חכמים דפליגי על ר"מ אבל לפי מה דקי"ל כאביי דס"ל דבנשואה ד"ה מחויב לתת לה מזונותי' ממש ואינה מחויבת לטרוח ולמכור דמשמע דאף אם אין לו אלא תרומה מחוייב הבעל לטרוח ולמכור כדי שיהי' לה מחצה חולין ע"כ שפיר פסקו הפוסקים הנ"ל דלא כסוגיא דגיטין הנ"ל ובאמת לפמש"כ בפי' דסוגיא דכתובות דף נ"ח דר' יהודה פליג וס"ל דאף בנשואה יכול לתת לה הכל תרומה. א"כ שפיר איכא בינייהו בחילוק רבתא בין ר"ט לר"י אלא מדקתני בדברי ר' יהודה נותנין לה הכל תרומה והיא מוכרת ולוקחת בדמי' חולין ור"ט קתני סתמא נותנין לה הכל תרומה ולא סיים דמוכרת ולוקחת כו' א"כ מסתמא איכא כוונה במאי דמוסיף ר' יהודה כן ע"כ פי' רש"י דזה גופא א"ב אבל באמת גם בנשואה א"ב בין ר"ט לר' יהודה כמו שכתבתי דמדקתני להך אבל בנשואה כו' מקודם דברי ריב"ב ור"י ורשב"ג כנ"ל. ואנן פסקינן כאביי דהא אביי דלא ידע מהך ברייתא אלא אמר מדנפשי' להך דאבל בנשואה הכל מודים כו' אלא בגמ' אמרו דתניא כוותי' אבל אביי לא ידע מזה מדלא הביא התוספתא הנ"ל אלא אמר מדנפשי' כן. א"כ מוכח דס"ל דבנשואה דכבודה בת מלך פנימה אינו סברא דהיא תטרח בשביל מזונותי' אלא החיוב על הבעל בזה ושפיר פסקו כן והארכתי בסוגיא דקידושין דף יו"ד דאמר שם ריב"ב דאין אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה ואילו הכא אמר ריב"ב דנותנין לה תרומה ובאמת אין זה קשה וקצרתי]:
ד
והרמב"ם ה' אישות פ' י"ב ה' י"ג כתב הי' בעלה כהן אינו נותן לה כל מזונותי' תרומה מפני שטורח גדול הוא לה לשומרן מדברים המטמאין ולאכלן בטהרה אלא נותן לה מחצה חולין ומחצה תרומה עכ"ל וטעמו כן מבואר בירושלמי כתובות פ"ה סוף הלכה ג' בזה"ל ר"ע אומר מחצה חולין ומחצה תרומה שהנשים מצויות לטמא טהרות עכ"ל ועיין במגיד משנה שם שכתב דפסק הלכה כר"ע מחבירו ואף דהרמב"ם פסק כמשנה אחרונה דאינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה עכ"ז נפ"מ ממה שפסק הלכה כר"ע דנפקא מינה בבת כהן לכהן דאז אוכלת בתרומה אף מקודם שנתארסה ולכן כתב הך טעם שהנשים מצויים לטמא טהרות דאילו משום כבודה בת מלך פנימה זה לא שייך רק בנשואה כמבואר בגמ' אבל בארוסה לא שייך זה וע"כ אמר ר"ע דמחצה חולין ומחצה תרומה משום דבארוסה אינו מחויב הבעל לטרות ולמכור אלא יכול לסלקה בשוה כסף על מזונותי' א"כ הי' יכול לתת לה הכל תרומה כדברי ר"ט אלא משום דהנשים מצויים לטמא טהרות קאמר ר"ע כן ולכן קאמר הרמב"ם הך טעמא אבל בנשואה מודה הרמב"ם להך סברת אביי דליכא שום אמורא דפליג עליו ע"כ שפיר פסק הרמב"ם דאינו יכול לומר צאי מ"י כו' וגם נפ"מ בארוסה בת ישראל בהגיע זמן ולא נשאה דאוכלות משלו ויכול לסלקה בשוה כסף דלא שייך התם הטעם דכבודה בת מלך כו' עכ"ז אינו יכול לסלקה כולה בתרומה אם הוא כהן משום דבימים טמאים קשה עלי' לשומרם ולהשגיח שלא יטמאו עד שתטפל למוכרם ע"כ כתב הרמב"ם הך טעמא דירושלמי הנ"ל ולפ"ז איכא לשניי' בפשיטות סתירת ריב"ב דקדושין להא דכתובות וקצרתי:
ה
ועפ"ז ניחא ג"כ סוגיא דר"פ המדיר דמשני על מה דהקשו שם והא משועבד לה וכמו דתנן קונם שאני עושה לפיך כו' דנעשה כאומר לה צאי מ"י למזונותיך ואינו קשה משם על שיטת הרמב"ם משום דהר"נ כתב שם לתרץ שיטת הרמב"ם דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן בן נורי דיפר שמא יגרשנה וקונמות מפקיע מן שעבוד אינו קשה לקושיות הגמ' דשם לפי דבשעבוד של האשה עליו לא שייך לאלם שעבודה דהא יכול לגרשה בע"כ אלא קושיות הש"ס הוא דרצו לאוקמי להך דר"פ המדיר ג"כ כת"ק דר' יוחנן בן נורי דס"ל דקונמות אינן מפקיע מן שעבוד וכיון דלא פליג על הך משנה בע"כ אתי ככ"ע ע"כ הקשו כן ויעו"ש בר"נ ולפ"ז שפיר נוכל לומר דהת"ק ס"ל באמת כר' יהודה דס"ל בכתובות דיכול לסלקה אף לנשואה בכולי תרומה ופטור הבעל מן טרחא למכור למזונותי' וע"כ לא פליג על הך משנה דר"פ המדיר משום דלפ"ז י"ל דנעשה כאומר לה צאי מ"י כו' ואתי שפיר הך משנה ככ"ע או משום דקונמות מפקיע. כו' או משום דיכול לסלקה אף בשוה כסף ומתורץ שיטה זו על נכון בעז"ה דלא יסתירו לסוגיא מפורשת כ"כ ועדיין יש לעיין במה דאמרו בגיטין דף י"ב שם ואם מספקת וא"ל צאי מע"י במזונותיך רשאי מספקת מאי למימרא מהו דתימא כל כבודה בת מלך פנימה קמ"ל עכ"ל הגמ' ולשיטת הרמב"ם וסייעתו דא"י לומר זה בע"כ א"כ לא שייך בזה למימר הך לשון דמאי למימרא דהא כיון דיש בזה הך פלוגתא דתנאי כפי שנתבאר א"כ לא שייך בכה"ג לומר לשון פשיטא כ"כ אך גם זה יש ליישב וקצרתי כעת:
ו
והנה התוס' בכתובות דף ס"ג ע"א בד"ה באומר איני זן כו' כתבו בשם הר"ת דמפרש למה דכותבין בכתובה ואנא אפלח כו' היינו עבודת הקרקע כו' ואביא מזונות לבית כו' וי"ל דהכוונה הוא שלא יוכל לסלקה בשומא כי אם במזונות ממש ועליו מוטל הטרחא ואינו יכול לסלקה בש"כ. וכשיטת הסוברים דאינו יכול לומר צאי מע"י למזונותיך כנ"ל ועפ"ז ג"כ יש ליישב לקושיות הללו דעיקר טעמם הוא משום מה שכותבין כן בהכתובה וקצרתי: