עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן נ
ב"ה יום ה' כ"א מ"א תר"מ פה בירשטאן.
נשאלתי ע"ד בתולה א' דנשמע כי נתקדשה לבחור א' ובושתה מרובה לפרסם הענין ומקודם שלח הרב הג' האב"ד דשם אחרי העדים והי' אז הרב ביחידות בלא ב"ד שלשה לפני הבתולה ושאל את העדים ואמרו כי לא אמר תיבת לי. גם אמר בטבעת זו ובאמת הי' מטבע כסף ואח"ז הוגבה עדותן לפני ב"ד של שלשה ולפני הבתולה בזה"ל במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ובאו לפנינו הב' שמואל ב"ר מ"י ושמואל ברצ"ל להעיד על הבתולה איך שנתקדשה למשה ב"ר ואחרי האיומים הגידו עדותן וכוונו עדותן בזמן ובמקום המעשה. ראשונה העיד שמואל ב"ר מ"י בזה"ל משה ב"ר האט גיהאלטין איין אויסלענדערשא זילבערנע מטבע און אלע האבען גיקוקט האט דיא בתולה אויך גיבעטין דיא מטבע איין צוא קוקין. האט ער איר דער לאנגט און האט גיזאגט הא"מ לי במטבע זו כדמו"י ובתוך כך איז זיא צוא גיגאנגען צום קיך און מיר האט זיך גידוכט אז ער האט ניט גיזאגט לי זאג איך צוא איהם מיר דוכט אז דו האסט ניט גיזאגט לי. האט ער איבער אנאייז גיזאגט הא"מ לי כו' און וויא לאנג זיא האט גיהאלטין די מטבע ווייס איך ניט העד השני כיוון עדותו בכ"ז רק בזה שינה מהראשון שהגיד כי בשעה שהעד הראשון האט גיפרעגט להמקדש מיר דוכט אז דוא האסט ניט גיזאגט לי האט ער איהם גיענטפערט איך האב איהר גיזאגט הא"מ לי כו' אבל לא אמר זאת להבתולה בפעם שני רק להעד לבד אבל בזה החמיר בעדותו אז ער גופא האט גיהערט גם בפעם הראשון גם תיבת לי שאמר כן להבתולה. והבתולה עצמה זאגט דאס זיא האט גאר ניט פערשטאנען וואס דא איז:
און בשעת זיא איזט צוא גיגאנגען צום קיך. האט זיא ניט גיווסט וואס ער האט גיזאגט און וויא לאנג האט זיא גיהאלטען דיא מטבע גימיינט האט זיא גיוויס גאר ניט:
העדים הגידו אח"כ גם זה בפני זה רק במה שהכחישו זא"ז מתחילה עמדו בהכחשתן כ"ז נתקבל בפנינו ב"ד ח"מ ביום כו' ובאעה"ח כו' עכ"ל הגב"ע אות באות ועל העד השני קלא דלא פסיק דחשוד הוא על עריות ונשאלתי לחוות דעתי בזה:
א
תשובה בעז"ה בקצרה והוא מתחילה הי' בדעתי להחמיר דאף דלדינא בלא אמר לי דעת המחבר ורוב פוסקים להקל כמבואר בסי' כ"ז סעי' ד' ובבאר היטב ס"ק ט"ז דדעת האחרונים להקל בלא אמר לי עכ"ז הא גם העד הראשון אמר בלשון מיר דוכט אז דוא האסט ניט גיזאגט לי א"כ מספקא להעד בזה גופא וא"כ עדיין הוי ספק שמא אמר לי ומספיקא אין להקל בחשש איסור א"א ואף דיש לדון בזה לחזקת פנוי' עכ"ז הא במקום דאיתרעי לי' חזקת פנוי' אין להעמידה בחזקת היתר כדמצינו כן בכמה דוכתי ובתוס' כתובות דף כ"ג ע"א כעין זה. ועוד יש לחוש בנ"ד אף לפי דברי הראשון דאף דנימא דלא אמר המקדש בפעם הראשון לתיבת לי עכ"ז הא אמר דהמקדש הגיד בפעם שנית הא"מ לי והבתולה לא זרקה להקידושין. א"כ הוי זה גופא עדיין ספק קידושין וכדאמרו בקידושין דף י"ג דכיון דלא אתאי לידה בתורת פקדון א"כ אם איתא דלא ניחא לה לישדינהו וכמבואר בסי' כ"ח סעי' ה' דיש להחמיר בזה מספק. א"כ מכל טעמי הי' לנו להחמיר בנ"ד וכן אין לדון בנ"ד להיתירא מצד דאמרה לו מתחילה שיתן לה המטבע כדי להסתכל בה דאף דמצינו כעין זה בקידושין דף ט' ובאה"ע סי' כ"ט סעי' י' עכ"ז הא אמרו שם דאם אמר לה בשעה שנתן לה הא"מ לי וקיבלה מקודשת:
ב
ועכ"ז ראיתי דיש לדון להיתירא בנ"ד דהא לפי דברי העד הראשון דהעיד דאמר תיכף להמקדש מיר דוכט אז דוא האסע ניט גיזאגט תיבת לי א"כ מוכח דלפי דבריו דלא אמר תיבת לי דאם אי' דאמר לי א"כ לא הי' נשכח ממנו תיכף באותו רגע למה ששמע ממנו תיבת לי דהא מבואר בח"מ סי' ל"ד ובריש סי' צ"ב דאינו נאמן לומר שכחתי בזמן מועט וקרוב וכש"כ באותו רגע ועוד דהא מעיד דאמר כן תיכף להמקדש דכמדומה שלא אמרת תיבת לי ולא השיב לו כי אמרתי לתיבת לי רק העד השני הכחישו שאמר לו המקדש כן א"כ לפי דברי העד הראשון וע"פ תשובת המקדש מוכח דלא אמר בפעם הראשון לתיבת לי והעד הראשון מכחיש להעד השני א"כ הוי עדיין רק ע"א על הקידושין וגם י"ל אף לפי דברי העד השני דאמר לי מ"מ הא קיי"ל בשני עדים המכחישין להדדי דמתרצינן דברי עדותן וכמו דמצינו בסנהדרין דף ל"א באחד אומר בפני הודה על דמי יין וא' אומר בפני הודה על דמי שמן דמתרצינן דבריהם ואמרינן דהעד השני טעה ולא שמע במה שאמר לו דמי שמן וסבר דאמר דמי יין וה"ה כאן דיכול להיות דלא שמע העד הראשון לתיבת לי משום דיכול להיות דאמר זה בחשאי וכיוצא וכן הוא בח"מ סי' ל' סעי' ב' ונ"ד הוא כש"כ מדהתם. א"כ ממילא גם לפי דברי העד השני לא הי' לנו מעולם שני עדים על הקידושין המועילים רק ע"א:
ג
ומה שיש לדון במה דלא זרקה הקידושין בפעם ב' דאמר המקדש שנית הא"מ לי דמבואר בסי' כ"ו סעי' ה' בכיוצא בזה דהוי ספק מקודשת. בזה י"ל דנאמנת הבתולה לומר דלא שמעה דהנה בכל קידושין מוכח דאינה נאמנת לומר לא שמעתי וכן לא הבנתי אינה נאמנת משום דבלשונות הברורים על קידושין אינה נאמנת וכמש"כ הב"ש בסי' כ"ז ס"ק ה' והנו"ב מזה בסי' נ"ט וכן טענתה לא שמעתי אינה נאמנת כמבואר באחרונים. רק גבי קידושין בע"א ראיתי בנו"ב דצירף להטעם מה שטענה דלא שמעה להקידושין. ועיין בנו"ב מ"ת סי' ע"ה מזה והטעם נלענ"ד דהוא כיון דהעדים שמעו למה שאמר המקדש הא"מ לי א"כ אמרינן מסתמא שמעה הבתולה ג"כ למה שאמר הא"מ לי. וע"כ אינה נאמנת ולכאורה קשה דהא מצינו גבי א' אומר בפני הודה על דמי יין והשני אומר בפני הודה על דמי שמן דמתרצינן דבריהם ואמרינן דלא שמע היטב מן המודה וכנ"ל. א"כ ה"ה היכא דאומרת דלא שמעה תיבת לי דתהי' נאמנת. אבל באמת אינו קשה דיש לחלק דדוקא בעדים אמרינן למתלי דטעה ולא שמע היטב מן אמירת הבע"ד המודה ומתרצינן דבריהם דלא יהי' מכחישין אהדדי אף בענין רחוק תלינן כדי לתרץ דבריהם וכמבואר בח"מ סי' כ"ט אבל גבי הבע"ד בעצמו אמרינן דמה דטוען לא שמעתי הוי טענה גרועה ודבר רחוק ע"כ אינה נאמנת לומר לא שמעתי תיבת לי:
ד
וכ"ז הוא היכא דהמתקדשת והעדים הם סמוכים ממש זה לזה ע"כ הוי אז טענת לא שמעתי טענה גרועה כיון דהעדים שמעו זה א"כ מסתמא גם המתקדשת שמעה וכן טענת לא הבנתי הוי טענה גרועה דכיון דאמרינן דוודאי שמעה א"כ מסתמא הבינה כיון דהוי לישנא ברירא כמש"כ הב"ש והנו"ב משא"כ בנ"ד דהעד מעיד שהמתקדשת הלכה להקיך לאחר שנתן לה המטבע כסף. וקודם שאמר בשנית האמ"ל הלכה מהם להקיך ע"כ וודאי נאמנת לומר לא ידעתי מה דאמר המקדש אך העדים דהיו אז אצלו ע"כ שמעו משא"כ הבתולה דהלכה לעסק הקיך והיתה טרודה בעסקה ע"כ הוי טענתה טענה מעליא ונאמנת ע"ז כיון דיש לה חזקת היתר ואמירת ברי שלה. וברי עם חזקת היתר מהני בכל דוכתי וכמש"כ הרא"ש בסוגיא דפ"פ בכתובות וכעין זה בנו"ב סי' נ"ט דכתב דטענת לא הבנתי הוי טענה מעליא ונאמנת משום ברי וחזקת היתר מסייע לה:
ה
כללו של דבר דכיון דלפי דברי העד הראשון שאומר דלא שמע היטב מן תיבת לי ע"כ ממילא נאמנת הבתולה לומר לא ידעתי מה דאמר לה ובפרט דבקשה מתחילה ממנו שיתן לה המטבע להסתכל בו ע"כ י"ל דסברה דאומר לה זה ואף דנימא דהוחזקת לכפרנית כיון דשני עדים מעידין עכ"פ דשמעו שניהם לתיבת הא"מ והיא אומרת דגם כזה לא שמעה [משום דאם שמעה זה א"כ הא כיון דהוי לישנא ברירא א"כ אינה נאמנת לומר לא הבנתי כנ"ל]. עכ"ז הא קיי"ל בח"מ סי' ע"ט סעי' ה' דאף כפר במאה והוחזק כפרן בחמשים דלא הוחזק כפרן על החמשים השנית. וה"ה בנ"ד דאף דהוחזקה לשקרנית במה דאומרת דלא שמעה כלל מאמירת הקידושין עכ"ז במה דנימא דלא שמעה מן אמירתו לתיבת לי בזה לא הוחזקה לשקרנית ונאמנת כיון דהעד הראשון ג"כ לא שמע מן תיבת לי כ"כ י"ל דהיא לא שמעה מן תיבת לי ועל אמירתו בפעם שנית האמ"ל הא היתה אז ממרחק מקום קצת ממנו ובפרט דלא אמר זה להבתולה כפי דברי העד השני ע"כ בוודאי נאמנת ואף דהעד השני אומר דבראשונה אמר האמ"ל מ"מ הא לא הוי רק ע"א אבל ב' עדים ליכא על אמירת לי ונקטינן להקל בלא אמר לי ואף להב"ש בסי' כ"ז ס"ק י"ד דדעתו דלמעשה אין להקל בכזה אם לא היכא שיש עוד ריעותא כו' מ"מ הא אף בנ"ד הוי ריעותא ממה דחזינן דיש רמאות ושקר בדבר דהא מתחילה הגידו לפני הרב ביחידות בנוסח אחר אשר לפי דברי העדים אז לא הי' ממש בהקידושין. וכעין מש"כ החתם סופר בסוף סי' פ"ה דהביא בשם הרמ"א בנתן לה כלי ואמר בטבעת זו והביא שם בשם השב יעקב דזהו דוקא אם שניהם רוצים בהקידושין אבל אם אינם רוצים בהקידושין אין לחוש בכזה לפי דנראה מזה דהי' כן דרך שחוק והיתול ע"ש וה"ה באמר בטבעת זו על מטבע וכמו שאמרו העדים מתחילה לפני הרב לבדו ובודאי יש לצרפו להיתירא למה דלא אמר לי לפני שני עדים ואף דהי' זה לפני הרב בלבדו מ"מ לכה"פ ריעותא מקרי וגם קלא דלא פסיק על העד דנחשד בעריות וע"כ בריעותא כזה גם הב"ש מודה דאין להחמיר בלא אמר לי ובלא זה הא שיטת הפוסקים והמהר"ם אלשקר ס"ס צ"ט ושארי אחרונים דבמקום עיגון אין להחמיר בלא אמר לי ועיין בבאר היטב שם ולפי מש"כ כת"ר הוי בנ"ד ג"כ מקום עיגון:
ו
ולכאורה יש עדיין להחמיר בנ"ד דהא אף דבמקום עיגון יש להקל בלא אמר לי מ"מ הא עד השני מעיד דאמר לי בראשונה בפני הבתולה ואף דבקידושין לפני ע"א יש להקל במקום עיגון כמבואר ברמ"א סי' מ"ב סעי' ב' מ"מ הא כתב הט"ז ביו"ד סוף סי' צ"א דתרי קולי לא מקילינן בשביל הפסד מרובה ע"ש וכן יש להוכיח מן נדה ד' ס"ז ע"ב סוף תוס' ד"ה משום סרך בתה כו' דתרי קולי לא אשכחן דשרי הש"ס כו' [ויש קצת לחלק ביניהם ואכ"מ]. א"כ ה"ה כאן יש עדיין להחמיר משום דתרי קולי לא מקילינן בשביל מקום עיגון ובאמת יש להאריך בעיקר הכלל של הט"ז והתוס' נדה הנ"ל. אכן לענינינו אינו נצרך כ"ז דהא מבואר בסי' מ"ב סעי' ב' גבי ע"א בקידושין דאם א' מכחיש השני אין כאן חשש לכ"ע. וכן אם הבע"ד מכחישו לאו כלום הוא וכמבואר בקידושין ד' ס"ה. וכן בנ"ד דהא עד הראשון מעיד דלא שמע תיבת לי והיא אומרת דלא ידעה כלל למה דאמר אז וגם הא כבר נתבאר דבמקום הכחשת העדים בע"כ מתרצינן דברי עדותן דלא שמע היטב כמו בהך דמי יין ודמי שמן דסנהדרין א"כ בנ"ד דהעד הראשון אומר דלא אמר לי. והעד השני אומר דאמר לי מתרצינן דלא יסתרו עדותן אהדדי דיכול להיות דאינם משקרים רק טעה ולא שמע היטב לכל מה דאמר המקדש וממילא יכול להיות דגם הבתולה לא שמעה עכ"פ לתיבת לי דאף דנימא דהוחזקה לשקרנית על מה שאומרת דלא שמעה כלל למה שאמר דהא אמירתו הא"מ שמעו ב' העדים. מ"מ בשמיעתה לתיבת לי לא הוחזקה לשקרנית וכמש"כ לעיל וע"כ נאמנת לומר דלא שמעה למה שאמר לכה"פ לתיבת לי וזהו נכלל במה דטוענת דלא ידעה כלל למה שאמר לה כנ"ל וע"כ עדיף נ"ד מהא דאה"ע סי' מ"ז סעי' ג' ומה דהביאו שם בשם המ"מ לשיטת הרמב"ם להחמיר לכתחילה בע"א א' נתקדשה וע"א א' לא נתקדשה אף דאומרת לא נתקדשה וקצרתי משום דבנ"ד כמו דמתרצינן למתלי דהעד הראשון לא שמע לתיבת לי מחמת דיכול להיות דאמר המקדש לתיבת לי בקול נמוך וכיוצא כמו כן יכול להיות דגם הבתולה לא שמעה זה א"כ גם קידושין בע"א ליכא בנ"ד דהא אינו מעיד דהבתולה שמעה כל זה מתחילה ועד סוף היטב ולכן יש לנו להקל בנ"ד לכל השיטות ועיין בנו"ב מ"ת סי' ע"ה דבע"א נאמנת לומר לא שמעתי וקצרתי:
ז
ויש לי לדון עוד בנ"ד ע"פ דברי הרדב"ז ח"ג סי' תק"ט שהובא בספרי נחל יצחק סי' ג' סעי' ב' דיחיד מומחה שקבלוהו הציבור דמסתמא בררוהו אף לענין ההודאה וכ"כ י"ל לענין קבלת עדות וידעתי למש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ו ס"ק ח' ובפרט דעיקר מה דיש לחוש בנ"ד הוא לשי' הסוברים לחוש לקידושין בע"א וטעמם הוא משום דס"ל דדינו כמו ע"א באיסורין והנה בע"א באיסורין יש מקום לדון דאף דקיי"ל גם גבי איסורין דעד שלא נחקרה עדותו בב"ד יכול לחזור כמבואר בתוספתא דסנהדרין ובירושלמי פ"ב דכתובות והובא בב"י לח"מ סי' כ"ט ובתשו' הר"נ סי' ל"ד עכ"ז יש לדון דבהגיד עדותו לפני יחיד מומחה יהי' מועיל עדותו באיסורין דשאני בממונות דכתיב ג' אלקים כמבואר בריש סנהדרין ועיין מזה בספרי נחל יצחק סי' ג' סעי' א' ענף ב' מש"כ בשיטת הרמב"ם ובנ"ד הא הגידו בראשונה בנוסח אחר לפני הרב מרא דאתרא ויש לדון בזה הרבה ומחמת חולשתי קצרתי בכ"ז ובאמת אין נצרך לנו זה דכבר נתבאר דיש לנו להתירה להנשא לכל מי שתרצה ב"ה בלי חשש ופקפוק כלל ע"פ כל הנ"ל ובצירוף אומדנא דהעדים משקרים בפעם הב' ובוודאי לא כוונה לשם קידושין כלל וע"כ דעתי מסכמת להיתירה בלא חשש כלל כנ"ל וכפי דעת כת"ר: