עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן מ
מה שהשבתי לרב גאון א' בענין עיגונא שהכירו הבגדים והי' ס"א בגופו כפי שיבואר וגוף הגב"ע נאבד ממני:
והאיש מרדכי שאנו דנין עליו אמר שם מתחילה כי שמו הוא מרדכי ובתכ"ד אמר כי שמו מאיר:
א
מה שכתב כת"ר לדון להיתירא ע"פ דברי החכם צבי דהתיר בכזה לפי דמחלק בין שאלה דיחיד לשאלה דרבים וביקש ממני לחוות דעתי בענין זה הנני להשיבו כי זה כבר כתבתי לתרץ לקושיות הנו"ב על החכ"צ והוא דהנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' נ"א הקשה על החכ"צ דהא קיי"ל כרבה בב"ב דף קע"ב דס"ל דאין לחלק בזה בין נפילה דיחיד לדרבים. דאל"כ מנלן לי' להוכיח מהא דשני יוב"ש כו':
נלע"ד לומר דבאמת הנכון הוא כסברת החכם צבי דאיך יתרמי שישאיל חפצו למי שיש לו סימן אמצעי כמותו ובאמת צריך להבין סברת רבה דמוכיח מהא דשני יוב"ש הא סברא טובא ומעלייתא איכא לחלק ביניהם כמו דמחלק אביי שם באמת דשאני נפילה דיחיד כו' והנראה לי דסברת רבה הוא כן דס"ל דגם בשני יוב"ש דהוחזקו י"ל דמקרי כמו נפילה דרבים דהא כיון דשכיח למצוא לאבידות ומי שימצא את השטר ורואה שכתוב בשטר שחייב מנה ליוב"ש וכיון דהוחזקו ב' יוב"ש ויודע שהשטר יש בו שווי קצת ליוב"ש השני וע"כ חיישינן לקנוניא שהמוציא השטר ימסור השטר ליוב"ש השני ובשביל זה ישיג איזה הנאה ממנו משא"כ בנידון החכ"צ בשאלה דיחיד דכיון דלא שייך בי' לומר דיגיע לו איזה הנאה מן מה שישאיל דוקא החפץ למי שיש לו ס"א כמותו והוי כמו מידי דממילא ודיינינן שפיר בזה דאיך יתרמו שישאיל החפץ למי שיש לו ס"א כמותו ואביי ס"ל דהך שני יוב"ש מקרי נפילה דיחיד דלא ס"ל חילוק הנ"ל ואתי שפיר שיטת החכ"צ ויש לנו לסמוך על דבריו להיתירא:
ב
וכן בנ"ד דהכירה האשה בטב"ע להרבה בגדים של בעלה וידוע שיטת הפוסקים דבהכרת הרבה בגדים לא חיישינן לשאלה דזה הוי מידי דלא שכיח לשאולי ואף דהב"י החמיר לחוש לשאלה אף במידי דלא שכיח לשאולי למ"ד דס"ל סימנין דרבנן עכ"ז לדינא יש לנו לסמוך על רוב הפוסקים דבמידי דלא שכיח לשאולי דלא חיישינן לשאלה וכמו שהכריע הב"ש לדינא בס"ק ס"ט וכ"כ השיטה מקובצת בב"מ דף כ"ז ע"ב בשם הרשב"א דאף למ"ד סימנים דרבנן מ"מ מועיל מידי דלא שכיח לשאולי דלא חיישינן בזה לשאלה לכ"ע וכן מוכח מן התוס' יבמות דף ק"ך ע"א ד"ה אמר רבא כו' לפי שני תירוצים של התוס' שם וע"ש ומבואר שם דלא ס"ל לחומרת הב"י בזה ועוד דהא בנ"ד דנמצאו שני צלקת שקורין גיהעפט כמו סימני פאקין זה תחת זה ברגלו הימנית ולמטה מזה סמוך להשין ביין חור קטן מאוד דלכל הפחות נחשב כ"ז לסי' אמצעי וכמש"כ כת"ר וגם יש לדון דכזה נחשב לסי' מובהק אבל ס"א וודאי הוי ובמק"א הוכחתי דאף לשי' הב"י דהחמיר במידי דלא שכיח לשאולי דאין זה רק מדרבנן וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' ל"ז ובמ"ת סי' מ"ו ע"כ אם יש סימן אמצעי בגופו אז אף לשי' הב"י יש להקל משום דהעיקר לדעתי כשיטת רוב הפוסקים דבדרבנן מהני סי' אמצעי. ועוד דהא כבר כתבתי בספרי באר יצחק סי' ו' דהא דנסתפקנו דילמא סי' דרבנן זהו לפי דיש לנו לדון דפריש מן רובא דעלמא ע"כ היכא דיש לנו רוב אחר הסותר להך רובא דעלמא מבעי לן לסמוך על סימנים אף למ"ד דסי' מדרבנן. וע"כ בנ"ד דהוי מידי דלא שכיח דמושלי דלכל הפחות יש לנו רוב הסותר להך רובא דעלמא דהא הך רוב דלא שכיח דמושלי מבררת לנו דזהו של אותו האיש שאנו דנין עליו והוי ספק השקול ע"י הנך רובא הסותרים זה את זה ע"כ היכא דיש סי' אמצעי ממילא סמכינן עליו אף לשי' הב"י במידי דלא שכיח דמושלי וכן הארכתי בדברי הב"י הנ"ל ע"פ שיטת החכ"צ דאם יש ס"א בגופו דאז אף הב"י מודה דלא חיישינין לשאלה דיחיד במידי דלא שכיח דמושלי ובארתי דאם יש סי' אמצעי בגופו דזה מוכח אף להב"י דלא חיישינן לשאלה במידי דלא שכיח דמושלי ולכן אתי שפיר מה דמחזירין חמור בעדי אוכף אף למ"ד סי' דרבנן משום דמיירי היכא דיש סי' אמצעי בחמור דאז הוי שאלה דיחיד ולא חיישינן בזה לכ"ע במידי דלא שכיח לשאולי ויש לי אריכות דברים בכ"ז ועת לקצר:
ג
ועוד יסודות רבות יש לנו לדון להיתירא בנ"ד וכן אומדנות המוכיחות דזהו האיש שאנו דנין עליו:
וידוע מה שכתבו האחרונים דבמקום אומדנות סמכינן על היתר הבגדים דלא חיישינן לשאלה. אך העומד לנגדינו הוא מה שאמר מתחילה כי שמו מרדכי ובתכ"ד אמר כי שמו מאיר אך גם לזה אין לחוש וכפי שכתב הרא"ש לגיטין פ"ד סי' ז' שכן דרך בני אדם הגולים ממקומם מחמת ממון או מחמת מרדין שמשנים את שמם פן יחקרו אחר מקום חנייתן וירדפו אחריהן עכ"ל וכן כבר כתב הר"נ בתשובה סי' ל"ג דכל שהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא לו ריעותא מן סי' אחר שנראה ממנו שאינו הוא ואותו סי' עשוי להשתנות דאין מטילין מחמתו שום ספק בדבר אלא תולין אותו בסי' שעשוי להשתנות וכן נלע"ד להוכיח כן מן הך דכתובות דף כ"ד דהובא בתוס' גיטין דף פ' והרא"ש גבי שינו מקום לידתו בהגט דכשר כמו הך דכתובות דף כ"ד דשטר דנכתב כהן על אינו כהן דכשר השטר וה"ה בגט דנכתב שם לידתו בשקר משום דתולין לומר דהעדים לא קיימו עליו ולא אמרינן דהא ע"י מה דנכתב כהן על אינו כהן או שם מקום לידתו בשקר דמוכח מזה דהוא אינו אותו האיש שאנו דנין עליו אלא אחר ולפ"ז הי' צריכים להביא ראי' דזהו האיש שאנו דנין עליו ולא נסמוך על השטר והגט בלבד ובאמת מוכח שם דסמכינן בכזה על הגט והשטר בלבד בלא שום ראי' זולתו:
ד
ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בהרמ"א הביא שיטת הרשב"א דס"ל דהך סוגיא דכתובות מיירי בכתב כהן על אינו כהן והוא בלשון הבע"ד שכתב אני פ' כהן לויתי מנה מפלוני ע"ש ובש"ך שם אבל התוס' בגיטין ד' פ' והתוס' בכתובות שם לא ס"ל לשי' הש"ך שם וכ"כ הרשב"א והרמ"א שם לא ס"ל לדברי הש"ך שם ועיין באה"ע סי' ג' ב"ש ס"ק ח' מזה והסוגיא דכתובות בסוגיא דמעלין משטרות ליוחסין מיירי שם לרב הונא ורב חסדא דפליגי בזה ע"ש ומבואר בגיטין ד' פ"ו דרב הונא אמר דאין הלכה כר"א בשטרות ורב חסדא אמר ג"כ שם דאין הלכה כר"א בשטרות וידוע שיטת התוס' בגיטין ד' כ"ד וב"מ ד' י"ח דלר"מ דע"ח כרתי בעינן שיהי' מוכח מתוכו וכן בגט בעינן שיהי' ספירות דברים לכ"ע וכמש"כ הר"נ בפ"ק דקידושין דמה"ט בעינן שמו ושמה בגט וכן הספירות דברים ע"י מה דנכתב בשקר מקום לידתו שהגט הוא לשון הבעל ואומר דנולד במקום פ' ובאמת נולד במק"א וכן בהשטר דכתב אני פב"פ כהן ובאמת אינו כהן ואפ"ה כשר השטר והגט כנ"ל וכן משמע שם דאף דהבע"ד לפנינו ואומר כי אין אני אותו שמבואר בהשטר והגט וראי' לזה דהא אני אינו כהן ולא נולדתי במקום פ' כפי שכתוב בהגט והשטר ואפ"ה מכשרינן השטר והגט משום דכיון דמוכח מהשטר והגט דזהו אותו האיש:
וע"כ אף שנולד לנו ריעותא במה שאומר בהשטר אני כהן או אני שנולדתי במקום פ' ובאמת אינו כן מ"מ מתרצינן זה מעצמינו ודיינינן דכיון דהעדות מספיק מצד עצמו אלא שיצא ריעותא ממקום אחר דמתרצינן דאמר כן בהשטר מפני איזה אמתלא וכיוצא כש"כ היכא דאין הבע"ד בפנינו להכחיש. דוודאי דיינינן איזה אמתלאה ותולין אותו בסי' העשוי להשתנות וזהו יסוד נכון לדברי הר"נ בתשובה ובקונטרס אחר הארכתי בזה וכעת קצרתי ויש לי אריכות דברים עוד בזה בעז"ה.
ה
ואף דהך דכתובות ד' כ"ד הוי ממונא א"כ לכאורה יש לדון בזה דאיסורא מממונא לא ילפינן וכמו בב"מ ד' כ' ובתוס' שם. עכ"ז הא חזינן דהתוס' בגיטין ד' פ' והרא"ש שם ילפי לגט שכתוב בו שם מקום לידתו בשקר דכשר. מהך דכתובות ד' כ"ד בשטר הנכתב כהן על אינו כהן ולא מחלקי בין ממונא לאיסורא דהא הך דכתובות מיירי בממונא וע"כ מוכח דבכה"ג לא מחלקינן בין ממונא לאיסורא דכיון דמצינו היכא דהענין מוכח מצד עצמו דזה הוא האיש שאנו דנין עליו אלא שיצא עליו ריעותא מצד אחר. וכיון דמתרצינן ותלינן דעשה זה מאיזה טעם ובפרט בסי' העשוי להשתנות כמש"כ הר"נ דאז ממילא הוי כמו דלא הי' לנו ריעותא מעולם ומכשרינן הגט כמו דמכשרינן השטר. ומה"ט ניחא דברי הר"נ דהוכיח בתשובה סי' ל"ג שם להכלל שלו מהך דב"ב גבי עובדא דבני ברק אף דמיירי שם בממונא משום דבכה"ג דהענין מספיק מצד עצמו ותלינן דעשה כן מצד איזה ענין העשוי להשתנות אין לנו להחמיר בזה אף באיסורא וראי' לזה מהא דמצינו כן בגיטין ד' פ בתוס' והרא"ש שם דמכשרו בשינה מקום לידתו בהגט בהוכחתם מהך דכתובות ד' כ"ד דמיירי שם בשטר דהוא ממונא ודברי הר"נ הם שרירין וקיימין לדינא וכיוצא בזה כתב המשאת בנימין בסי' ק"ט וקצרתי ויש לי אריכות דברים עוד בכ"ז אך בנ"ד דאמר בעצמו שישנה שמו מצד.. אמתלא דמוכרח לשנות שמו מחמת דמוכרח להיות בורח. וע"כ אין לנו לחוש לחומרא כלל בנ"ד ודעתי מסכמת לדעת מעכ"ת להתירה מכבלי העיגון ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה בפשיטות דמותרת להנשא בלא חשש ופקפוק כלל: