עין יצחק חלק א· רבי יצחק אלחנן ספקטור
אבן העזר · סימן לג
ב"ה יום ג' י"ז אלול תרכ"ט לפ"ק
נשאלתי נידון עגונא שהגיד א"י במסל"ת וקטנה שהגיעה לכלל דעת כי בעלה הי' בבית בעת שהבית הותחל לשרוף והקיצו אותו משינתו ולא רצה לצאת מהבית וחזר והלך לישון ואחר שנשרף כל הבית הזה נמצאו שם עצמות אדם ונדרשתי לחוות דעתי ע"ד העגונא זו:
א
תשובה בקצרה כי לדעתי יש לסמוך על תשובת הב"ח בסי' נ"ה דאם נמצא עצמות אמרינן דהוא אותו האיש שאנו דנין עליו וכפי שהובא דברי הב"ח הללו בב"ש ס"ק צ"א ואף להב"ש שחולק על הב"ח שם יש לומר דשאני התם דלא שייך שם לומר כאן נמצא כאן הי' דהא אם נימא כאן נמצא כאן הי' יש לומר דהי' כאן זמן רב קודם שנפל זה לכבשן כו' משא"כ בנ"ד דהא בבית בוודאי לא הי' שם עצמות אדם וכמש"כ הנו"ב במ"ק סי' מ"ו ע"כ שפיר יש לדון בנ"ד כאן נמצא כאן הי' דזה הוי חזקה אלימתא וכדמצינו לשיטת הרמב"ן והרשב"א שהובא באה"ע סי' י"ז בב"ש ס"ק נ"ו דבנמצא הגט במקום הכתיבה אמרינן כאן נמצא כאן הי' ודיינינן להיתירא משום דס"ל דחזקה דכאן נמצא כו' עדיף מן רוב וע"כ אף די"ל התם דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש ואין זהו הגט שאנו דנין עליו מ"מ סמכינן על הסברא דכאן נמצא כו' דמברר לנו דגט זה הוא של אותו האיש שאנו דנין עליו וסמכינן להתיר לאשתו ע"י זה וכן מצינו בח"מ סי' סמ"ך ובסי' קי"א דהרבה ראשונים ס"ל דחזקה דכאן נמצא כו' מהני להוציא מן חזקת ממון וכן מצינו בכתובות דף ק"י במוציא שט"ח על חבירו אם כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל כו' לא הי' כתוב בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגביהו ממעות בבל כו' והובא בח"מ סי' מ"ב סעי' י"ד והטעם הוא דאמרינן דכאן הי' דר מעיקרא בעת שנכתב השטר וכמש"כ הר"נ שם לדעת הרמב"ם והובא בבאה"ג שם הרי דחזקה דכאן נמצא הוי חזקה אלימתא להוציא מן המוחזק וכש"כ דעדיפא מן רובא דהא חזקת ממונא עדיפא מן רובא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב:
ב
והא דמצינו דחיישינן לשאלה לשיטת הרבה פוסקים ולא אמרינן לסברת כאן נמצא כו' ולא יצתה מרשותו לעולם הטעם בזה כמש"כ הרמב"ן ביבמות דף קט"ו דלכן חיישינן שמא פינן משום דרגילות לפנותן וה"ה בחשש שאלה דרגילות להשאיל וכמש"כ רש"י ביבמות דף ק"כ ד"ה מנחשי אינשי כו' דדרך לשאול מלבושים כו' ומן טעם זה כתבתי במק"א לדון דבמידי דלא שכיח לשאולי יש לנו גם מעלת הסברא דכאן נמצא כו' דהוי סיוע גדול להיתירא. ובאמת יש מקום לומר לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דס"ל לפרש בסוגיא דיצחק ר"ג מקרטובא דיבמות ד' קט"ו דלכן לא חייש רבא התם ליצחק אחר דזהו משום החזקה דכאן נמצא כו' משום דהוי חזקה אלימתא ועדיפא מן חזקת א"א ורובא דעלמא דיש לומר בהא דיבמות דף קט"ו ע"א דס"ל לרבא להיתירא גבי עובדא דההוא גברא כו' איתלי נורא בי גנני כו' אתו חזו גברא חריכא דשדי ופסתא דידא כו' דאמר רבא ועוד גברא חרוכא דשדא ופסתא כו'. די"ל דטעמו דרבא זהו משום דאזיל לטעמו דס"ל דע"י סברת החזקה דכאן נמצא כו' סמכינן להיתירא וע"כ גם שם בעובדא זו יש להתיר משום כאן נמצא כו' כנ"ל:
ג
וגם י"ל דזהו סברת רבא דס"ל בב"מ דף כ"ב דמקום הוי סימן דטעמו בזה ג"כ משום דשייך בזה סברת חזקה דכאן נמצא כאן הי' מעיקרא על אותו המקום שהונח מתחילה ובאמת למאן דס"ל דמקום לא הוי סימן אף בצמצום המקום וכמבואר בב"מ דף כ"ג דאמרו א"ד א' רב מרי מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סימן כו' ופי' רש"י דנפ"מ אפי' כיון ואמר מקום מושבה מסויים לא הוי סימן [ועפ"ז הקשיתי במק"א על הט"ז דכתב דסי' מקום בצמצום הוי סימן מובהק משום דבזה כ"ע מודו דהוי סימן והקשיתי מהך דב"מ עליו והארכתי בזה ואכמ"ל]. דמוכח דלא ס"ל להחזקה דכאן נמצא כו' משום דאי נימא לחזקה דכאן נמצא כו' א"כ מבעי להיות סי' מקום לסימן לפי דהחזקה דכאן נמצא מבררת לנו דלא ניטלה בנתיים מן המקום שהניחו בתחילה ובמק"א כתבתי טעם אחר לבאר טעמו של המ"ד דס"ל מקום לא הוי סימן ואכמ"ל בכ"ז ובקצרה הוא בנ"ד לפי שיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל דס"ל דע"י חזקה דכאן נמצא כו' סמכינן להיתירא גבי חשש איסור א"א אף במקום דאיתחזק איסורא דלפ"ז ה"ה בנ"ד דיש לנו חזקה דכאן נמצא כו' דמבררת לנו דזהו האיש שאנו דנין עליו ע"כ יש לנו לסמוך על שיטת הב"ח דהובא בב"ש ס"ק צ"א ולהיתירא ואף לשיטת הרא"ש לגיטין פ"ג סי' ג' דמפרש לכוונת האלפסי באופן אחר ודלא כשיטת הרמב"ן והרשב"א הללו אין הכרח דיהי' חולקים על הכלל דחזקה כאן נמצא כו' ויש להאריך בזה:
ד
אך באמת יש לנו היתר אחר לשיטת הרא"ש שם. והוא דהנה בסי' י"ז סעי' י"ח וב"ש ס"ק נ"ו דכתב הב"ש בשם הרי"ף והרא"ש והטור דס"ל דאפילו הוחזקו אם לא שכיח שיירות יש להקל אם ידוע דאותו יוב"ש הלך בדרך הזה כ"ז דלא נודע דיוב"ש אחר הלך בדרך זו וכמש"כ הרא"ש והפסקי הרא"ש בגיטין פ"ג סי' ג' דדוקא בהוחזקו וגם שכיח שיירות מחמרינן אבל בחדא לטיבותא מקילינן. ולפ"ז ה"ה בנ"ד דיש לנו מסל"ת וקטנה שהגיעה לכלל דעת דמגידים שהי' בעלה ישן בהבית בעת שהותחל לשרוף ואף שהקיצו אותו משינתו לא רצה לצאת החוצה רק חזר לישון דזה הוי ודאי כמו מעלת אין שיירות מצויות דהא לא שכיח איש כזה דיראה דהותחל הבית לשרוף ולא יצא החוצה ואיש אחר לא היה שם דזה עדיף מן מעלת אין שיירות מצויות וי"ל דבכה"ג לכ"ע מקילינן וע"כ אף להחולקים וס"ל דבחדא לטיבותא מחמרינן כל זמן דליכא תרתי לטיבותא היינו לא הוחזקו ולא שכיחי שיירות דמ"מ בכה"ג מודו להיתירא ואפושי פלוגתא לא מפשינן והב"ש שם הביא בשם הפרישה והב"ח במה שפירשו לדברי הטור והראשונים במה שכתבו להקל בלא שכיח שיירות אף דהוחזקו ע"ש אבל לדעתי אין זה מוכרח כ"כ כי יש מקום לפרש דבריהם כפי פשטות לשונם דכיון דלא שכיח שיירות וידוע דיוב"ש דנ"ד הלך לאותו מקום ע"כ לא חיישינן לשמא הלך יוב"ש האחר לשם. ועיין בגיטין דף כ"ז ע"א בתוס' ד"ה כאן במקום שאין שיירות מצויות כו':
ה
ויש להסביר זה ביתר ביאור דהא באמת יש בזה ובנ"ד מעלת קורבא ואף דרוב וקרוב הלך אחר הרוב עכ"ז בזה ובנ"ד עדיפא מעלה זו מרובא כיון דהוי מצוי במקומו ממש וכמש"כ הסמ"ע כזה בח"מ סי' רנ"ט וכ"כ הרשב"א והר"נ והובאו בתבואות שור סי' ס"ג ובשם הש"ך ביו"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ז וס"ק מ"ם דנמצא בתוך הכרם עדיף טפי ממעלת קורבא. א"כ ה"ה בנ"ד דנמצאו העצמות אדם בתוך הבית שהי' דר שם והי' שם בעת שהותחל לשרוף עדיפא זה טפי מרובא דעלמא ואף לדברי הפר"ח שחולק בזה והובא בתב"ש שם. מ"מ י"ל בזה כיון דבעת השריפה שהותחל הבית לשרוף והסכנה העצומה אינו מצוי כלל שיהי' שם איזה איש שילך להבית הזה מן הרובא דעלמא רק זה האיש שאנו דנין עליו נשאר שם ע"פ שינוי הטבע שהקיצו אותו משינתו ולא יצא החוצה רק חזר ושכב לישון שם ואף דזהו מיעוט שאינו מצוי עכ"ז הא חזינן דשינה את דרך הטבע א"כ הך רוב גמור דאינו מצוי כלל שילך להבית שהותחל לשרוף איזה איש מן רוב דעלמא דזהו סותר למה שהי' לנו לדון לכאורה דכל דפריש מרובא דעלמא קא פריש וכיון דהרוב סותר לאידך רובא דעלמא ע"כ ממילא נשאר לנו לכל הפחות מעלת קורבא דמוכחא המוכיח לנו דזהו האיש הקבוע שאנו דנין עליו דהוי מצוי וקבוע בביתו ועדיף ממעלת קורבא ובאמת העיקר כשיטת הפוסקים דכיון דנמצא במקומו דזה עדיף מן הרוב ודלא. כשיטת הפר"ח הנ"ל וכש"כ בסיוע הך רובא דאינו מצוי כלל שיבא איזה איש להבית בעת שנשרפת:
ו
ומכבר העירותי במה שכתב החמדת שלמה בסי' מ"ג להסתפק אם הא דאזלינן בתר קרוב דאף במקום דאיכא חזקה הסותרו ג"כ אזלינן בתר קרוב משום דקרוב עדיפא מן חזקה או דחזקה עדיפה מן קרוב ונשאר בצ"ע ע"ש ואנכי הוכחתי כבר דקרוב עדיפא מחזקה מהא דשקלים פ"ז מ"א מעות שנמצאו קרוב לחולין חולין קרוב למע"ש מע"ש מחצה למחצה מע"ש זה הכלל הולכין אחר הקרוב להקל מחצה למחצה להחמיר וחזינן דקרוב למע"ש הוי מע"ש וודאי ונפ"מ אי אכלו בטומאה ובאנינות דלוקה וקשה דהא יש להמעות חזקת חולין דמעיקרא דהמעות הי' חולין מקודם שנתחללו על המע"ש ויש לנו חזקה המבררת לנו להיפך נגד הקרוב ואף כה"ג י"ל אוקי אחזקה ראשונה וכמש"כ התוס' בנדה ד' י"ח ע"א ד"ה אחר הרוב כו' דגבי ט' חנויות דכולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרות נבלה דהלך אחר הרוב דיש התם חזקת איסור על החתיכה דאנו דנין ואפ"ה הולכין אחר הרוב והתם הא יש ג"כ בשר כשר אפ"ה דיינינן על החתיכה שנולד הספק לומר אוקי אחזקה דמעיקרא וכמו בשני שבילין דאף בבת אחת טהורין מה"ת כמש"כ התוס' בפסחים דף יו"ד א"כ תקשה כיון דשייך כה"ג אוקי אחזקה דא"כ אמאי הוי מע"ש ודאי וע"כ מוכח מזה דקרוב עדיפא מן חזקה דמעיקרא:
ז
וכן מוכח מש"כ הפוסקים ביו"ד סי' ס"ג דבשר הנמצא קרוב לבית ישראל דמותר והא יש בזה חזקת אינה זבוחה על החתיכת בשר שאנו דנין אפ"ה סמכינן להקל על הקרוב אלמא דקרוב עדיפא מן חזקה דמעיקרא:
ח
ובאמת יש להוכיח כן מהא דמבואר בקרא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע והטעם מבואר בב"ב דף כ"ג דלכן עיר הקרובה מביאה ע"ע משום דהקרוב מבררת לנו דהי' הרוצח מן עיר הקרובה והנה היכא דמכירין אנחנו לכל אנשי העיר הקרובה דיש להם חזקת כשרות קשה דאמאי מביאה ע"ע הא לפי מה דמבואר בתוס' ב"ב דף נ"ב וב"מ ושבועות דף מ"ו דהא דאתחזיקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן אין זה רק אם אנו דנין על אנשים הידועים לנו אבל באותן שאין מבוררין לפנינו אמרינן הרבה גנבים יש בעולם וכן כתבתי במק"א גבי הא דאמרינן דלא חשידי לזייף השטר דז"א רק בבע"ד לפנינו אבל בנמצא שטר בשוק אמרינן הרבה זייפנים איכא בעולם א"כ לפ"ז אם יש להעיר הקרובה חזקת כשרות כגון דאנו מכירין את כולם לא יביאו ע"ע משום דהא חזקת כשרות דיש על כל או"א עדיפא מן קרוב והחזקה מבררת לנו דהרוצח אינו מהעיר הקרובה אלא איזה איש שאינו ידוע לנו דפריש מעלמא ולא שייך בזה אוקי אחזקת כשרות דהא כמה רוצחים יש בעולם וכנ"ל וגם הא בשני שבילין מוקמינן על החזקה אף דממילא סותר להחזקה ב' הרי דמוכח דקרוב עדיפא מן אוקי אחזקה אף בחזקת כשרות דהוי חזקה אלימתא וכש"כ משארי חזקות כמש"כ במק"א ולכן א"ש הא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע משום דקרוב מברר לנו דהרוצח הוא מעיר הקרובה אף דזהו מנגד לחזקת כשרות:
ולכן הש"ס בחולין דף יו"ד דשקלי וטרי מנלן דאזלינן בתר חזקה ולא ילפינן מן קרוב דכתיב בקראי משום דקרוב עדיפא. והא דלא יליף לרוב מן קרוב העיר בזה החמדת שלמה בהקדמת ספרו ובחידושי במק"א תרצתי זה היטב ואכמ"ל ועפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ו ה' מע"ש ה' י"א וה' י"ב וכבר העיר הצל"ח בפסחים דף ז' ע"א וקצרתי:
ט
ומה"ט כתבתי בחידושי בב"ב דף כ"ד דיש מקום לומר דהא דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב דזהו רק מה"ת אבל מדרבנן י"ל כמו דאמרינן מדרבנן סמוך מיעוט לחזקה וכמבואר ביבמות דף קי"ט ברי"ף וברמב"ם וברא"ש שם ובבכורות דף כ' ע"ב ד"ה חלב פוטר כו' וביו"ד סי' שט"ז כש"כ דאמרינן מדרבנן סמוך מיעוטא לקורבא להחמיר ותרצתי היטב כל המקומות דיש להוכיח להיפך וכן תרצתי עפ"ז להרמב"ם פ"ט ה' רוצח דלא הביא להא דב"ב דף כ"ג דמוקי ביושבת בין ההרים:
דתמהו בזה המפרשים וידעתי מה די"ל בזה הא דאין דנין דברי סופרים מן ד"ס ועיין בב"ק ד' פ' ע"ב תוס' ד"ה אומר כו' ועושה כו' וקצרתי:
י
וע"פ כ"ז העליתי תקנה גדולה בתקנת עגונות דהיכא דנמצא מת סמוך וקרוב למקום שנאבד משם והוא באופן דליכא בי' לדון כל דפריש מרובא דעלמא פריש כגון שנמצא בו סימן אמצעי שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דבכה"ג ליכא בזה רובא דעלמא דאף אי סימנין דרבנן מ"מ לא הוי רק ספק השקול משום דרוב אין להם ס"א כמותו כמו שהארכתי שם ואף דאכתי איכא חזקת א"א עכ"ז הא לפי מה דנתבאר דקרוב עדיף מן חזקה ע"כ מהני זה להקל בנ"ד וכבר כתב הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' מ"ג דחזקת א"א וחזקת חי לא נחשב רק לחד חזקה ע"ש וכן היכא דהוי ספק רוב דעלמא ג"כ יש לדון דמהני קורבא כמש"כ התורת גיטין סי' קל"ב סעי' ד' להוכיח דרוב שאינו ידוע אינו מגרע הקורבא. וגם הארכתי לבאר די"ל דאף דרבנן החמירו לחוש למיעוט ולא לסמוך על הרוב לבד מה די"ל דאין דנין תקנת חז"ל מהדדי י"ל עוד דהא במה דאמרו בב"מ דף כ"ז אי סימנין דאורייתא מהדרינן גט אשה בסימנין דכתב הפני יהושע להעיר דאמאי לא מחמרינן מדרבנן כמו במשאל"ס אך הטעם הוא דכיון דכתוב מפורש בתורה לא החמירו חז"ל בזה וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' קי"ז:
ושאני רוב דלא מפורש בתורה כ"כ משום דאחרי רבים כו' י"ל דזהו רק ברוב דאיתא קמן כמבואר בחולין דף י"א:
א"כ בקרוב דמפורש בתורה ומוכח משם דאף במקום חזקה סמכינן על קרוב ע"כ אין לנו להחמיר אף בערוה. ויש להאריך בזה עוד. כ"ז כתבתי במק"א:
יא
ולפ"ז כש"כ בנ"ד דיש לנו מעלת דנמצא בביתו דלפי הכרעת הפוסקים בח"מ סי' רנ"ט וביו"ד סי' ס"ג ובסי' קכ"ט הללו דכיון דהוא מקומו ממש ולא הוי פריש ממק"א דזה עדיפא מן הרוב דעלמא דהוי פריש ממק"א למקום דנמצא א"כ מעלה זו עדיפא ממעלת קורבא דבזה ודאי יש לנו לסמוך ולהקל עי"ז בהיתר עגונא ובפרט בנ"ד דיש לנו גם רוב המסייע להיתר דהא לא שכיח כלל דיבא איזה איש מבחוץ לתוך הבית בעת שנשרפה וזה עדיפא מן אין שיירות מצויות דבש"ס וע"כ אין לנו להחמיר בנ"ד כיון דיש לנו מעלת דנמצא בביתו והרוב מעליא הזה ביחד דעל זה יכולין לסמוך להיתירא בהיתר עגונות וכמש"כ במעלת קרוב לעיל וכש"כ בכה"ג וכמו דכתבו הרמב"ן והרשב"א להקל ע"י סברת כאן נמצא כאן הי' בהך דיבמות דף קט"ו גבי יצחק ר"ג מקרטובא וכמש"כ לעיל בשמם. ובאמת הך סברא דח"מ סי' רנ"ט ויו"ד סי' ס"ג וסי' קכ"ט הנ"ל זהו הכל ג"כ משום סברא דכאן נמצא כאן הי' והם הכל ע"פ הסברא דכאן נמצא כו' ומתאימות להדדי:
יב
ועוד יש לנו סמך גדול להיתירא ע"פ דברי החכם צבי דכתב דסימן אמצעי ובאין שיירות מצויות דיש לנו להתירה דהוי כמו שני יוב"ש דלא הוחזקו ובאין שיירות מצויות דכ"ע מודו להיתירא והובא דבריו בתשובת חמדת שלמה ובש"ש שמעתתא פרק ואין ת"י כעת במקום כותבי זה אלו הספרים ובאמת דברי החכ"צ הם דברי טעם וע"כ בנ"ד הא יש סימן מקום דמעידים דהי' בעלה בהבית בעת שהותחל הבית לשרוף וגם בוודאי דמקרי כזה בשם אין שיירות מצויות כלל דמי יבא להבית במקום סכנה עצומה כזה ועדיף ביותר מהך דאין שיירות מצויות דבש"ס ע"כ יש לנו גם סמך היתר של החכ"צ דבסי' מקום דהוי סימן אמצעי ואין שיירות מצויות דסמכינן ע"ז להיתירא. לפי דברי החכ"צ דס"א ואין שיירות מצויות הוי כשני יוב"ש דלא הוחזקו ואין שיירות מצויות דמותרת:
יג
ואפשר לומר דזהו טעמא דרבא ביבמות ד' קט"ו דאמר ועוד גברא חרוכא דשדי ופסתא דידא דשדיא כו' דטעמו הוי נמי משום הך סברא דהוי סי' מקום דרבא לשיטתו דס"ל בב"מ דף כ"ב דמקום הוי ס"א ובצירוף אין שיירות מצויות ביחד כנ"ל [ולעיל כתבתי די"ל דרבא דקאמר ועוד גברא חרוכא דשדי כו' אזיל לטעמי' בהך דיצחק ר"ג כו' לשיטת הרמב"ן והרשב"א דזהו משום כאן נמצא כו']. וע"פ סברת החכ"צ דאף למאן דחייש לשני יוב"ש דלא הוחזקו עכ"ז בצירוף לאין שיירות מצויות דיש לנו תרתי לטיבותא סמכינן להיתירא דלפ"ז ה"ה בסימן אמצעי ואין שיירות מצויות דיש לנו להקל וטעמא דרב חייא בר אבין דיבמות דפליג על רבא שם י"ל דזהו משום דס"ל מקום לא הוי סימן וגם ס"ל כסברת אביי דביבמות ד' קט"ו ע"ב גבי הך יצחק ר"ג מקרטובא כו' דס"ל דחיישינן ולא ס"ל להסברא דכאן נמצא כו' לפי דברי הרמב"ן והרשב"א בפירושם להסוגיא זו כנ"ל:
יד
ואף לשיטת הרי"ף והרא"ש ביבמות שם דפסקו כרב חייא בר אבין י"ל דטעמייהו דס"ל כפירוש רש"י ביבמות שם דהפס יד היה ניכר שאינו מן גברא חרוכא לפי דגברא חרוכא הי' בשתי ידים א"כ ע"כ הפס יד הוא מן איש אחר דבא שם וע"כ כיון שלא נמצא מהשני רק הפס יד ניכר שברח ונשאר הפס יד וא"כ י"ל שהבעל ברח והשני שבא להצילו נשרף וע"כ ס"ל לרחב"א להחמיר וכ"כ הב"ש בסי' י"ז ס"ק ק"ס בשם רבינו ירוחם דהך סוגיא מיירי דהפס יד ניכר שאין זה מן איש הנשרף ע"ש וס"ל לרחב"א דאפשר להיות דאף דפסתא דידע שדיא עכ"ז יכול להיות דהגוף ניצול כו' ויש לחוש לזה:
וע"כ אינו סתירה לכל מה שנתבאר דיכול להיות דגם הרי"ף והרא"ש ס"ל כפי שנתבאר ובפרט לפי' הרמב"ן והרשב"א בהך דיבמות דף קט"ו בהא דיצחק ר"ג כו' דלכן פסק הרי"ף שם הלכה כרבא משום דיש לדון התם להחזקה דכאן נמצא כו'. הרי דס"ל בכוונת הרי"ף דס"ל ג"כ לדינא לסברת כאן נמצא כו' להתיר עי"ז בחשש איסור א"א וע"כ מוכח דבמה דפסק הרי"ף כרחב"א אין מזה סתירה לפי די"ל כמו שכתבתי כנ"ל ויש להאריך עוד ומחמת חולשתי וטרדתי הוכרחתי לקצר:
טו
וכעת ראיתי בספר קהלת יעקב מהגאון דק' ליסא זצ"ל על אה"ע סי' י"ז סעי' י"ח דהעלה שם דאם ידעינן דהלך למקום סכנה כגון שהיה בבית שנשרף ולא היה שם אחר ונמצא שם מת דתלינן דזהו שראוהו באותו המקום כו' דהוי זה כהוחזקו ואין שיירות מצויות כו' ע"ש:
וזהו ג"כ כעין מש"כ בעז"ה וע"כ דעתי מסכמת להתירה מכבלי העיגון ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה: