עטרת צבי· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
מאמר מטבע הברכות · סימן י
מה דפשיטא לי' להר"א בן פלאט והרשב"א דעל עריפת עגלה מברכין וכן על הקרבת קרבנות ועל הסמיכה וזריקה וכל מעשה מנחות וכו', אנכי חפשתי ברמב"ם ה' רוצח ובתוספתא דסוטה ובש"ס בבלי וירושלמי ולא מצאתי שום רמז לברך על עריפת עגלה, ונ"ל טעם הרמב"ם שהשמיט ברכת מצוה זאת מפני דקי"ל צער בעלי חיים דאורייתא, וכמו שראינו שאין מברכין על המלקות וחיוב מיתת ב"ד כמ"ש למעלה כך אין מברכין על צער של בהמה, ושחיטה שאני דברכה על מניעת אכילת נבלה וכן מילה לשיטת ר"ת הוא הודאה כי הקב"ה הבדילנו מן האחרים ע"י שמאוסה ערלה, אבל על מצוה לחוד במקום תקלה לא שמענו שמברכין. ומ"ש דעל הקרבת קרבנות מברכין, ע' רמב"ן ס' המצות שורש י"ב שכתב ג"כ דהכהן מברך על כל מצוה ומצוה של עבודה, וע' מ"ש משנה למלך פ"א מהל' מעשה הקרבנו' שחולק בזה על בעל לב שמח שלדעתו אין מברך רק על העבודה הגדולה ושאר עבודות תלויים בזה:
ומ"ש דעל הסמיכה מברכין א"כ לפי שיטת הפ"י (ר"ה ך"ח ע"ב) דהעדר הברכה הוי היכר דאינו עושה משום שרוצה להוסיף וא"ע בבל תוסף, וא"כ למה פליגי בנשים סומכת רשות ופרש"י (ר"ה ל"ג ע"א) דנשים מעכבין מפני בל תוסף, והרי נשים בלי ספק לא הי' מברכין על הסמיכה, כיון דלא עשו סמיכה רק מפני נחת רוח לנשים (חגיגה י"ז ע"ב) א"כ איכא היכר דאנשים מברכין על הסמיכה ולא נשים, וכן נ"ל ג"כ ליישב עי"ז קו' הרב נודע ביהודא מהדו"ק חאו"ח סי' וא"ו לשיטת המג"א סי' קכ"ח ס"ק א' דמאן דס"ל נשים סומכת רשות ס"ל דזר כשר לנשיאות כפים, וא"כ ר"ש ס"ל נשים סומכת רשות ובש"ס (מנחות ח"י ע"ב) אמרינן חמשה עשר עבודות מסורות לבני אהרן וזר פסול ע"ש ונשיאות כפים אחת מהן, אבל לפי הנ"ל ניחא דוקא בסמיכה ס"ל נשים רשות כיון דליכא בל תוסף משום היכר ברכה, אבל בנשיאות כפים היכי דמברך הזר איכא בל תוסף, ור' יוסי שעלה לדוכן הוה עם שאר הכהנים ולא היה מברך כמ"ש המג"א שם, אולם ממ"נ איך אפשר שיברך הזר על נשיאות כפים, אם מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן הרי הוא ברכה לשוא, שהרי לא נתקדש בקדושה זאת, ואם משנה הנוסח, ואינו מברך רק אשר קדשנו במצותיו וצונו לברך, א"כ עדיין עי"ז היכר יש בנשיאות כפים ע"י זרים:
ובעיקר הקו' נ"ל דלק"מ בשלמא בכל העבודות שייך זר פסול וצריך לעשות עבודה חדשה מיד, משא"כ כאן ממ"נ אם עשה כהן מצות נשיאות כפים המוטלת עליו, א"כ נפטר ממצותו, ומאי איכפת לו אם היה ישראל ג"כ בחבורתו, ואם לא ברכו הכהנים, רק זרים לבד, א"כ אפילו זר כשר לנ"כ בכל זאת צריך הכהן לישא כפי' כמצוה ולא נפטר בנ"כ של זר, לכן נלע"ד דהנה הגאון בעל הפלאה פ"ב דכתובות, כ' על הך דלא ידע ר"י מאי איסור איכא בנשיאות כפים לזרים, וכ' הגאון הנ"ל כשם שיש מצוה שכהן יברך כן יש מ"ע שהעם יהי' מתברכין מכהנים, ואם זר מברך א"כ אינו בכלל מתברך, וע' תשובות בית אפרים חאו"ח סי' וא"ו, וא"כ ניחא לשון זר פסול לנשיאות כפים, היכי דשמע הזר ברכת כהנים פעם א', מותר לו אח"כ לישא כפי' לר"ש דנשים סומכת רשות הה"ד זרים, וכמו בנשים אינו רק רשות ואינם מוציאין ידי חובת המחוייבין בדבר, וכן דין הזרים אף שכשרים לנשיאות כפים, אולם העם אשר שמעו מפיהם לא יצאו ידי חובתם וזה אמת לפענ"ד:
ומה שהקשיתי לשיטת אבודרהם דבסמיכה מברכין, א"כ שוב היכר איכא בנשים ולא הוי בל תוסף כבר התעוררו בכיוצא בזה הגאונים בעל פ"י וטורי אבן דהרי נשים עבדי סמיכה בהקופי ידייהו והוא שינוי משאר סמיכה ואיכא היכר עי"ז ולא הוה בל תוסיף, אולם לפי מה שלמדתי מרש"י (עירובין צ"ז ע"ב) ד"ה נשים מעכבות כתב רש"י דלאו חילול יום טוב רק נראות כמוסיפות, הרי שאינו ודאי בל תוסיף היינו מפני היכר הברכה או אקופי ידו ואינו רק נראה כמוסיף, ואינו רק מדרבנן:
והנה אחר שדקדקתי הרבה בדברי אבודרהם בתשובות הר"י בן פלאט לא מצאתי זכר שמה על מניעת הברכה מכתיבת ספר תורה, דהרי מצוה גדולה הוא וכבר הגאון מפרעשבורג ז"ל במכתבו אלו התעורר ג"כ בזה וכ' מפני שיש ספק אולי חסר אות אחת ולא קיים מצותו, וכן דעתו על מניעת ברכת הדינים ג"כ משום דא"ר שמעון בן יוחאי בירושלמי פ"ק דסנהדרין לית אנא חכים למידן דין תורה, ובאמת הקו' מן ספר תורה כבר ראיתי שהתעוררו בזה הקדמונים, אבל תירוצו של הגאון ז"ל אינו מובן דא"כ למה מברך על קריאתו, הרי ספר תורה פסול אין קוראין בו, ואין מברכים עליו ג"כ, והרמב"ם חזר בספרו ממה שכ' בתשובה וע"ז אמרו אפשר ס"ת חסר אות אחת והתורה אמרה לקח את ספר התורה הזאת וצ"ע:
סילק