אור ברסלב
עט סופר חלק ד עט סופר חלק ד כלל קי קידוש החמה

עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ד כלל קי קידוש החמה

עט סופר חלק ד כלל קט סומא פסול לעדות

פרט א':

ברכות דף נ"ט, ת"ר הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורת' וככבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית ואימת הוי אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזו' ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת:

גהי ארבע [כל כ"ח שנים של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחילת ליל ד']:

רי"ף ת"ר הרואה חמה בתקפותה לבנה בטהרתה כוכבים במשמרותיהן בעתם אומר ברוך עושה בראשית כתב ר"י דבר ידוע הוא שלסוף מחזור של כ"ח שנה תקופת ניסן חוזרת למקום אשר הי' שם בתחילת בריית' והוא לעולם בליל רביעי למחר בבקר וכשרואה החמה מברך עושה בראשית:

רמב"ם ברכות פ"י הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של שמונה ועשרים שנה שהתקופה בתחלת ליל רביעי כשרואה אותה ביום רביעי בבקר מברך ברוך עושה בראשית, והג"מ מביא ערוך פי' חמה בתקופתה כוכבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים ביומי שהי' ג' ימים מעוננים ולא נראה חמה וכוכבים באותה העת שיתראו צריך לברך וזולתי זו העת לא ע"כ: המחבר סי' רכ"ט הרואה בתקופה והוא מכ"ח לכ"ח שנה והתקופה בתחילת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבוקר אומר ברוך עושה בראשית:

מג"א כתב בבוקר משמע מיד בהנץ החמה וכ"כ בליקוטים שמהרי"ל צוה להכריז בערב שלמחר יזהר כל אדם כשרואה הנץ החמה יברך, ובמ"ב כתב שבשחרית כשיוצאים מבהכנ"ס מתאספים הקהל יחד ומברכין ברכה זו כן נהג מוהר"ש וכן דעתי לעשות אי"ה עכ"ל, ונ"ל דאם לא בירך עד ג' שעות לא יברך שכבר עברה ממקום הזה:

כעת נדפס תיו"ט על לבוש מביא מהרי"ל הנ"ל וכתב אבל בה' ר"ח בחשבון התקופות כתב שביום ד' ג' שעות נתלו המאורות ע"ש מ"מ נ"ל דיכול לברך כל היום ולפחות עד חצות עכ"ל ועי' ישועת יעקב:

דג"מ לענ"ד דכל היום זימנא הוא ובוקר דקאמר רמב"ם משום זריזות הוא ואפי' אם נימא דבוקר דוקא קאמר אולי למעוטי ערב אתי דהיינו משעה שהחמה נוטה למערב וא"כ עכ"פ עד חצות יברך בשם ומלכות וכן עשיתי הלכה למעשה בשנת תקמ"ה שלא זרחה השמש עד שעה קודם חצות וברכתי בשם ומלכות עי' תשובה מאהבה ח"ב סי' רל"ז, בית אפרים סי' ז':

לבוש כתב הרואה חמה בתקפותה והוא מכ"ח שנה לכ"ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבקר מברך שאז היא עומדת בנקודה שהי' עומדת בתחילת התלותה ברקיע במעשה בראשית והוא כמו ג' שעות על היום ההוא וכן מברך ג"כ כשרואה לבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותם ומזלות בעתם דהיינו כשתחזור הלבנה בתחלת מזל טלה וכו' וי"א בימות הגשמים כשיהיו ג' ימים רצופים מעוננים ולא נראים חמה ולבנה וכוכבים ובעת שיתראו אחר כך זהו הנקרא חמה בתקופתה ולבנה בטהרתה וכוכבים במשמרותיהם וכו' ואז צריכין לברך ברכה זו גם כן ולא ראיתי נוהגין כן:

א"ר לבוש ג' שעות לא ידעתי מניין זה וכו' נ"ל דיכול לברך כל היום ולפחת עד חצות וכו' ומ"מ לכתחלה יברכו כשיוצאים מבהכנ"ס בשחרית שמתאספים הקהל יחד:

שם לבוש, זו ג"כ תימא איך קאמר צריכין לברך ג"כ הא הנך י"א לא ס"ל סברא ראשונה כמבואר בב"י ומה"ט כתב כה"ג דאין נוהגין לברך כלל על החמה בתקפותה משום ספק ברכות להקל מ"מ לדינא מבואר מכל הפוסקים כסברא ראשונה וטעמא נ"ל די"א הוא עפ"י הירושלמי וסברא ראשונה הוא ש"ס דילן וקיבץ על רמב"ם מביא בשם הגאון שירושלמי קאי על רקיע בטהרה ולית שום ספק ברכה וצ"ע על כה"ג עכ"ל:

פמ"א ח"ב סימן ל"ח כתב הנה מבואר טעם ברכה זו משום שהחמה באה בנקודה בתחילת בריאתה א"כ אף שעננים מכסים השמש ראוי לברך והרואה חמה לאו דוקא גוף השמש אלא הרואה אור השמש המאירה ביום ונהנה ממנה ביום שנתלה במרכז הראשון צריך לברך עושה מעשה בראשית וכו' וכן אמרו בש"ס כי שמע תרנגל אומר ברוך שנתן וכתבו תוס' דף ס' דה"ה כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה על הנאת אורה שהתרנגול מבחין והוא נהנה מן האור ה"כ בנידון שלפנינו וכו' ולא דמי לברכת הלבנה דלא מברכין אם נתכסה בעננים התם הטעם דאין מברכין על אור לבנה עד שיסבסם פי' שיהי' אור שלה מתוק ואדם נהנה ממנה משא"כ הכא דעיקר הברכה שזכינו לראות השמש בנקודה הראשונה בשעה שנתלו המאורות אע"פ שעננים מכסים אותה מ"מ אנו יודעים שהיא בעת ההיא בנקודה ראשונה והיא מאירה לנו באור היום ראוי לברך בבוקר, וכן אירע בניסן שנת תפ"ט שהיינו מצפים לברך ברכה והי' עננים ולא נראה גוף השמש והוראתי לברך עכ"פ בלא שם ומלכות וסמכתי על הראב"ד שכתב שכל ברכות שבפרק הרואה מברכים בלא שם ומלכות אבל לדינא נראה לי לברך אף בשם ומלכות:

שערי תשובה כתב, ונראה שהרוצה לסמוך ולברך בשם ומלכות ימתין עד חצות ואין לו לברך בלא שם ומלכות כלל בבוקר שיש לחוש דלראב"ד יצא בזה ושוב ה"ל ברכה לבטלה משא"כ אם אינו מברך בבוקר כלל שפיר מברך אח"כ בשם ומלכות כמו שאר הברכות אע"ג דלראב"ד אין צריך בהם שם ומלכות מ"מ ברכה לבטלה לא הוי ומי שחושש למג"א כשמגיע סמוך לשלש שעות על היום ועדיין הוא מכוסה בעננים יש לו לברך בלא שם ומלכות ע"ש שמביא: דסומא לא יברך ברכה זו אף דרש"ל ס"ל בברכת הלבנה גם סומא מברך הו"ל ספק ברכות וגם אפשר דרש"ל מודה בזה דבשכנה"ג מבואר דבארצות ישמעאל לא נהגו לברך ע"ש, ועי' תשובה ארוכה בסיף ספר תשובות שמלת בנימין:

תשובת משאת בנימן סימן ק"א כתב אל יעלה על לבך לומר מאחר שאנו סומכין על חשבון דרב אדא א"כ הי' לנו לברך הברכה בתקופת ניסן בראש המחזור של י"ט שנה לפי חשבון רב אדא שהרי באותו רגע חוזרין החמה והלבנה כל אחת על נקודה שלה כאשר היו בעת הבריאה, וי"ל דדוקא לפי חשבון של שמואל מברכין הברכה בראש המחזור של כח שנה, דלשמואל איכא תרתי חדא שהחמה חוזרת על נקודתה כאשר הי' בעת הבריאה, ועוד שתקופת ניסן שבראש המחזור נופלת בתחילת ליל ד' כמו שהי' בעת הבריאה שהרי בד' נתלו המאורות בתחילת הלילה, אבל לחשבון דרב אדא אעפ"י שהחמה והלבנה בכל תקופת ניסן שבראש המחזור של י"ט חוזרין על נקודתן כמו שהי' בעת הבריאה מ"מ לא יהי' זה בתחילת ליל ד' לעולם וכו' וא"ת היאך עבדינן תרתי דסתרי אהדדי לענין הברכה עבדינן כשמואל ולענין חשבון התקופות ועובר השנים אנו סומכין על חשבון דרב אדא לאו קושיא דהכא נמי לענין חשבון השנים קי"ל כר"א דאמר בתשרי נברא העולם, ולענין התקופות קי"ל כר"י דאמר בניסן נברא העולם ע"ש ועי' ח"ס סימן נ"ו מזה גם כתב לא ידעתי מ"ט לא נהגו נשים לברך ברכה זו ע"ש ועי' שו"מ מהדורא תנינא ח"ג סי' קס"ח ועי' כ"ס סימן ל"ד ששאלתי ממורי ז"ל למה אין מברכין שהחיינו כי יש צער שעדיין לא נתקיים המקרא אור החמה יהי' שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' שבר עמו ע"ש בנפלאות ועי' תשובת מר"ם שיק סימן צ' מזה, ועי' תשובת מהרי"א סי' ז' שפסק לברך גם ג' שעות לאחר חצות בספר עתרת החיים סי' כ"ח מביא פרי אדמה פסק אם חל ברכת החמה ביו"ט כגון יו"ב של פסח או יום שביעי ראוי לברך ואין לפקפק משום שהוא יו"ט, ובספר זכור לאברהם ח"ג מערכת ב' לענין קידוש הלבנה בשבת ויו"ט:

בסידור דרך החיים, הרואה חמה וכו' ואם השמים זכו בעיניו יכול להמתין עד שיצאו בשחרית מבהכנ"ס ומתאספין יחד ומברכין בקהל רב אבל אם נראה עננים ברקיע אין להמתין עד אחר שיצאו מבהכנ"ס דשמא יתקשרו בעננים ולא יהא נראה אח"כ ויש להכריז בערבית ליל ד' שלמחר יברכו על החמה ואין מברכין ברכה זו רק עד ג' שעות זמניות על היום ואח"כ עד חצות מברכין בלא שם ומלכות, עי' פמג"ד ועי' שמלת בנימין בסוף הספר, פחד יצחק אות חמה:

בספר שדי חמד מערכת ברכות כ', כ' בחת"ס דלא ידע מאי טעמא לא נהגו נשים לברך ברכה זו דהטעם שכ' בברכת הירח שהן גרמו מיעוט הירח לא שייך הכא ומ"מ מאי דנהוג נהוג ומאי דלא נהוג הבו דלא לוסיף עלה ועדיין צ"ע עכ"ל, ובשואל ומשיב מהדו' ב' ח"ג סי' קס"ח כ' דאסור לנשים לברך ברכה זו לפי שנשים בימי ירמיה היו מקטרות למלכת שמים ומפרש הרד"ק שם דהשמש נקרא מלכת שמים וא"כ יוכלו הנשים לטעות שמברכין להחמת בשביל שמשפעת טובה וכמ"ש הר"מ בפיה"מ בע"ז פ"ג שהיו רגילים בטלסמאות להוריד ההשפעה ע"כ אסור להן לברך ברכת החמה שלא יטעו ח"ו ובפה"ד שם אות ד' כ' בשם נוהג כצאן יוסף וס' מאורי אור אשכנזי דיברכו הנשים עי"ש, וגם האבל מברך ברכת החמה כ"כ בס' פתח הדביר שם בשם ס' מועד לכל חי, וכתב בס' רוח חיים סי' רכ"ט דאונן פטור מלברך וסומא יברך בלא שו"מ, ואם מכוסה בענן יברך בלא שו"מ (ולא חילק בין רשומה נראה לאינו נראה כמו שחילק החת"ס) ומברכים גם ביו"ט ושיש לברך ברכה זו בכל זמן מיד בהנץ החמה מחשש שמא יכסה הענן ואין לאחר אותה עד אחר תפלה משום ברוב עם הד"מ דזריזים מקדימין קודם לברוב עם וכו' עיי"ש ועי' תשובה ארוכה בתשובת ריב"א סי' ט"ז אם נשים מברכות:

ח"ס חאו"ח סי' נ"ו כתב דבלא נראה החמה ואין רשימה ניכרת בעבים לא יברכו ע"ש וכתב ברכנו ברכה זו באסיפת עם ה' פה פ"ב יום ד' ז' ניסן תקע"ג לפ"ק קודם הברכה אמרנו הללו את ה' מן השמים ואחר ברכת עושה מ"ב אמרנו פיוט אל אדון על כל המעשים עד וחיות הקודש מזמור השמים מספרים כבוד אל ואח"כ עלינו לשבח ואח"כ קדיש עכ"ל:

ברוך ה' שזכיתי לברך כעת ביום ה' ניסן תרנ"ז לפ"ק פעם ראשון בימי ילדותי בפ"ב בשנת תר"א ובשנת תרכ"ט בק"ק האלאש, כעת כאן ק"ק פאקש יע"א כן אזכה לברך בעיר הקודש פעם רביעי עם כל ישראל אמן, אמרנו הכל כאשר כתב בח"ס ועי' במלאה קטורת דרוש לקודש החמה נדפס תפילה מספר בקר יזרח, יה"ר מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך ברכה זאת כן תחיינו ותקיימנו ותזכנו לברכה בתקופות החמה אחרות הבאות עלינו לשלום שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך ותזכנו לראות פני משיחך ויתקיים בנו מקרא שכתוב על ידי נביאך כאמור והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא במהרה בימינו אמן סלה: העתקה מכתיבת יד קודש של ח"ס זצוק"ל אשר נתן לי בימי בחרותי להעתיק גאון ישראל כקש"ת) מו"ה שמעון סופר אבדק"ק קראקו זצוק"ל:

פרק א'. הערה לתלמידים:

באור פני מלך חיים, הוא המלך עליון יתברך אשר ברוב חסדו האציל וברא ויצר ועשה את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת העולם הקטן, ואת המאור הקטן לממשלת העולם הגדול אשר באורם נראה אור בהיר ובאומרינו המאור הגדול, הוא אור השכל הנחמד המושל באדם המכונה עולם קטן כידוע אשר על כן יאמר בספר מלחמות ה' נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן ואומר נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר:

אמנם המאור הקטן בערך הגדול הנזכר הוא המאור הגדול המוזכר בתורה, ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הככבים, מתוך דברי המקרא הזה, אנו למדים שהוא רצונו השמש הנזכר לבדו הוא החשוב שבככבים והמאור הקטן שיש לו וכל הככבים טפלים להם כדכתיב ואת הככבים כל מקים שנאמר ואת הוא טפלה וכן אחז"ל הככבים נבראו לשמש הלבנה, ואל יפתוך מעתה המתפלספים לעשותם אדונים בפני עצמן ולדעתם אפשר שיאירו מעצמן מבלי שיקבלו תועלות מהחמה והם יותר מאור הלבנה, ואין לנו אלא דרך תוה"ק: ואמרנו שהמאור הגדול הלזה הוא קטן בערך אור השכל, בא ואראך לאיזה תכלית היתה בריותו כדכתיב והי' למאורות ברקיע השמים ולהאיר על הארץ, ואומר והי' לאותות ולמועדים ולימים ושנים מבואר מתוך דברי הכתוב שתכלית בריאתו לשמש את יושבי ארץ להאיר להם ולקבוע להם זמנם חגם חדשם ושבתם, אמור מעתה מי משמש את מי הוי אומר הקטן את הגדול, והלא יפה תמה החכם במליצותיו פרק י"ג באומרו ולא יחשב פועל חכם שיכין כלים משקלם עשרת אלפים ככר לעשות מחט ברזל א', והנה החכם הזה יפה טען ולא יפה פרק כי חשב שנבראו לכוונה נעלמה ממנו לא ידע כ"א יוצרם, וחלילה לו להכניע יקר לזולל אלו תוכן דבריו, אמנם לבבי לא כך חשב ומי זה האיש יכחיש מקרא מלא אשר בראם בוראם לתכלית כוונה הנ"ל, אך אמנם ממנו נקח לעבוד את ה' אלקינו צא וחשוב מעתה כמה גודל תפארת אור שכלינו אשר לצרכו ברא כל אלו לשמשנו להאיר לנו על הארץ ואנחנו נעשה ארובות בשמים לעלות שמה בשכליל ועוצם בנתינו אשר חננו הי"ת באמצע אור תורתו הקדושה ולא יפה אמרנו כי השכל המאור הגדול והאדון והשמש המשמש לו אור קטן בערכו:

וזה שאמר דהמע"ה במזמור השמים מספרים כבוד אל וגם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו, וגם תורת קי תמימה משיבת נפש, וגם הורינו כי בהיות השמש היותר תקוף באורו החזק, והוא הפועל והמועל לכל אשר תחתיו, מ"מ יותר טוב ממנו תורת ה' התמימה בתמימות והיא משיבת נפש להאירה ולדבקה באור עליון שאין למעלה המנו וכבר בארנו במקום אחר כי אמרו בהיות כי השמש נבראת להטיב מ"מ יש בו צד מה של הזיק והוא ואין נסתר מחמתו כתיב, אמנם תורת ה' לא כן הוא שאין בה צד היזק כלל כי היא תמימה ושלימה בתעליותי' ולזאת הכוונה בעצמה סמכו אנשי כה"ג שתי ברכות אלו זא"ז מלמטה למעלה, תחלה ברכת המאורות וכללו בתוכה קדושת החיות והאופנים וסמכו אח"ז מה שלמעלה מהמאורות והמלאכים והוא ברכת התורה אהבה רבה ואהבת עולם כל זה מורה צדק היות אור השכל להכיר הבורא הכל, אור גדול ונורא, וע"י בחינתינו במאורות הנבראים לשמשנו יוכר גדולת בוראם ית"ש וגדולת שכלינו וכמה אנחנו מחובים לעבוד אותו שלא יהי' בריאות אלו לבטלה ע"ד שאחז"ל ליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים העולם שנברא בעשרה מאמרות וכדומה:

ה' אלקינו ציוה עלינו בחורב לאמור ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובנתכם לעיני העמים ואחז"ל שבת ע"ה ארשב"נ אר"י מניין שמצוה על אדם לחשוב תקופות ומזלות שנאמר ושמרתם ועשיתם וגם איזהו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים הוי אומר זה חשבון תקופות ואמרו עוד שם אר"ש ב"פ אריב"ל משום בר קפרא כל היודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ואת מעשי ידיו לא ראו, ועוד שם והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו, והנה לא יאמן כי זה נאמר על החשבון הזה המסור בידינו היום הזה שאפי' תלמידים המתחילים יכולים ללמדו וגם לא על החכמה הנמסרה עתה לעמים המה משכילים בה יותר ממנו הרבה:

וחברו בה ספרים הרבה ולא עוד אלא שנודע לנו בברור כי גם קודם מ"ת היתה זאת החכמה בין האומות, וכבר הי' לאברהם אבינו ע"ה הרבה ויכוחים ע"י אותה החכמה עם אנשי דורו ועל זה נאמר איצטגנינות גדולה הי' בלבו של א"א ע"ה והי' או"ה משכימים לפתחו, ומה לי להאריך בזה צא וראה כמה המצאות נפלאות המציא תלמי המלך הנקרא בטלמיוס אשר ממש על המצאותיו בנו כל יסודי התכונה ולמה זה אם כן יטלו חז"ל עטרה לעצמם בזה לאמור כי היא חכמתכם ובינתכם, אבל הוא סוד נפלא וחשבון דק ועמוק עמוק מי ימצאנו, לא לחנם מסורה עדות לב"ד בירושלים דוקא, בא וראה סוף מס' ברכות חנני' אחי ר' יהושע שבקש לעבר שנים ולקבוע חדשים בח"ל ובקשו לנדותו דכתיב כי מציון תורה ולא ממקום אחר, שמע מינה שהמקום גורם לידע סוד נפלא הזה, ואם מש"ר ע"ה נתקשה בקדוש החדש עד שהראהו באצבע כזה ראה וקדש, אל תאמן בעצמך שאפשר לנו לידע אפס קצהו והאמן בעצמך שכל מה שמתחכמים בו אנשי דורנו הכל הבל בנוי על יסודות שכלם, זה בונה וזה סותר מי עלה שמים וירד צררו רוח בחפנם אין אתנו יודע עד מה, א"כ מה זה שאמרו אנן בקיאונון בקביעות דירחא, הוי יודע שקלקלתינו תקנתינו כל זמן שהי' הלבבות שלימים בחכמה ומדע הי' חושבים חשבון דק ועמוק ההוא ושוקלים במאזני צדק רגע המולד האמיתי אע"פ שהי' מקדשים עפ"י הראיה מ"מ לא זו מחשבונם כמ"ש וביאר הטיב רמב"ם בהלכו' קדוש החודש וכמ"ש חז"ל פ"ק דסנהדרין, רבנן אחושבנייהו סמכו מעתה חסרנו כל והחכמה התחילה להשתכח מישראל עמדו חכמי הדורות ותקנו חשבון קל ואינינו אמיתי אלא בקרוב כי א"א למסור החשבון הצדק ההוא לכל אדם ע"כ תקנו חשבון וקראוהו חשבון אמצעי וע"י זה החשבון חשבו הם עד סוף ימות עולם, וקדשו כל המועדות עתידים להיות כדי שיהי' מקודשים מב"ד מומחים ואע"פ שהחשבון אינו מדוקדק סמכו על מה שאמר הכתוב אשר תקראו אותם מקראי קודש אתם חסר כתיב קרי ביה אתם אפי' מזידים ועי"ז החשבון תקנו כולי גולה וזהו המסור בידינו ומפיו אנו חיים. ובכל זאת אין אנו מרחיקים ומדחים כל הבא ללמדו דודאי תורה היא וללמוד הוא צריך ומכ"ש הרוצה להעמיק יותר בקדוש החודש לרמב"ם ז"ל ישכיל ויבין קצת מפלאי הבורא יתברך ועוצם חכמתו ובהתבונן בהם יגבה לבו בדרכי ה' בלי ספק, כמ"ש פתח דברינו, אך אין אנו ערבאין לכך כי עסקינו בהווית דאביי ורבא ולא באנו עתה אלא לרוות צמאון צמאם מהתלמידים המבקשים תפקדם ובחפשם בספרים לא מצאו ידיהם בבה"מ, יש קצרו ויש האריכו וכיון שלא השיגו לידע חשבון האמצעי וטעמו על ברייו לא יבואו לראות ולהבין חכמה היותר פנימי והוא חשבון האמיתי, ומי שלא נמסרו לו מפתחות החצונות בהי עייל, ע"כ אמרתי אחת היא תם וישר והגון לפני ליכתב קונטרס זה בעזרת השי"ת להטעים להם חשבון האמצעי בקוצר האפשרי כאשר יכולין שאת וטעם מפורש על כל דבר באופן שבלי ספק יהי' להם פתח פתוח ליכנס פנימי כל החפץ ימלא ידו ברכת ה' בספרי רמב"ם ופרשיו ע"כ לא תקיו שאכתוב לכם רובי תורת וחכמות הרבה בקונטרס הלזה, לא כן בני כ"א הנצרך לחשבון האמצעי כי גם הוא מפורסים בספרים מ"מ אבארהו אי"ה כפי היכולת ורק מעט מזעיר יותר אפס קצהו ולא אאריך בזה, והוא לא' משתי סיבות, ה"א כבר הקדמתי הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא דעדיפא מניה, והשני והיא הסיבה היותר אמיתי אשר לא תגלה ערותי עליה כי יודע אני בעצמי שאין בי חכמה ולא יודע חשבון של מה בכך ואין לי עסק בגדולות ונפלאות ממני ע"כ לא אטריח קולמסי כ"א היותר מצטרך ואחר אחדל - והי' כי ישאלנו בני מחר לאמור מה זאת הארכתי בפרק זה הראשון ללא צורך לחכמה הלזו, גם אני אשיב אמרי אמת לשואלי דבר בכתבי הקונטרס הלזה הערוני רעיוני משאחז"ל בקשו לגנוז ספר קהלת אלא שהי' תחילתו וסופו יראת שמים אמור מעתה ק"ו בן בנו של ק"ו שאין עליו תשובה כי זחלתי ואירא מכתוב קונטרס בחושבנא בעלמא אם לא תהי' תחלתו יראת שמים ואהבתו וספור גדולתו ונפלאותיו, וברוב חסדו אשען ואבטח יהי' עמדי לעזר ולהועיל להורני נפלאות מתורתו:

פרק שני:

יתבארו בו כמה דברים וידיעות נאותי' לתלמידים בעזה"י מיסודי עוה"ז ובנינו ונעותיו:

א ביום ברוא אלקים ארץ יסדה ע"י ד' יסודות שסימנם ארמ"ע, אש, רוח, או אויר, מים, עפר, ולהם ד' טבעים שסימנם חלקי, חם, לח, קר יבש, והנה זאת הארץ היא יסוד העפר, והוא הגס והעבה מכולם, נבראת כדורית עגולה ככדור ממש, והמים סובבים אותה ממש מכל צד ופנה אין ריקות מהם ולא נראה אז מן הארץ כלל משום צד, ודק המים דקים מן הארץ ע"כ הם מוגרים במורד וקלים מ"מ הם עבים וגסים, והאויר סובב המים מכל צד כמו כן, והוא דק יותר מהמים וכל אשר תעלכה מדרגה אחר מדרגה הרי הוא מתדקדק יותר, ויסוד האש סובב כדור האויר כמו כן מכל סביבותיו, ואמרו שאינו מאיר כאש שלנו שא"כ הי' מאיר לנו הלילה, ואל תחשוב שמפני דקותו אינו נתפס בחוש הראות כמו האויר שהוא למטה ממנו ואינו נתפס בראוה מפני דקותו, זיא כי אם הי' מאיר הי' נתפס שהרי עינינו רואות זהרורי' החמה והככבים שהם יותר דקים בלי:

ספק שהרי הם למעלה מהם ומפני זהרוריתם נראה, ומזה מופת חותך שיסוד האש אינו גוף מאיר, ויש מן הקדמונים אומרים שיסוד אש איננו עליון אלא תחתון בגוף בטן הארץ הוא קבור, וע"ז כתוב וחשך ע"פ תהום שזה היסוד נקרא חשך ומזה נמצא האש בהרים באיי הים וויזייפוס במדינת ניאפלי, אטהאנא בציציליע ומגדל אש באיי הים, ועי' רמב"ן פ' בראשית: ב טבע האש הוא חם ויבש והאויר סמוך לו חם ולח והמים הסמוכים להאויר לח וקר והארץ קר ויבש, והי' זה שא"א לשני הפכים שיתפעלו בנושא אחד, כ"א א' לא' ע"כ יסוד האש בעצמו מתמעטת יבשתו א' לא' עד שסוף יסוד האש, וראש יסוד האויר קרובים זה לזה בטבע וכן חמימות האויר מתמעט והילך עד שסוף האויר וראש המים קרובים בטבע, וכן המים עד העפר ולא הי' אפשר שיהי' האויר סמוך לארץ בלי אמצעי' המים, ולא האש סמוך למים בלי אמצעי' האויר, ויש חשבו כי חמימות יסוד האש אינו מטבע בעצמו כ"א ע"י סבובי הגלגלים שסמוכים לו וסובבים עליו כאשר יתבאר אי"ה, מזה נולד לו החום ההוא כאשר אנו רואים בכל גלגל ואופן שמתגלגל תמיד שהוא מתחמים ולפעמים יבער בו האש מרוב חמימותו - ואמרו הראשונים כי היסודות האלו לא ישקוטו ולא ינוחו מהתהפך זה לזה והמיר זה בזה, כיצד מסוף יסוד האש נעשה אויר, ומראש אויר יתהפך לאש וכן מהאויר מים ומהמים אויר ומהארץ נמוג ותהי' למים והמים יתערבו ויעשו עפר: ג ומאלו היסודות הארבעה נברא כל אשר ע"פ האדמה שסימנים דצח"מ דומם והם האבנים והמתכות וכל המוצאים כהגפרית וכסף חי וכדומה, צומח כולל כל אילן ירק ודשא, חי כל אשר רוח חיים באפו בים ובחרבה, מדבר, הוא האדם המושל על פני האדמה, ואנו מאמינים ומאשרים שכשם שנבראו על הארץ אלו ד' מינים הכלולים מד' יסודות כן נבראו במים הכולל רק משלשה יסודות, מים. אויר, אש, והם המזיקין שקורין וואשיר מענשען בל"א ר"ל איש המיימי, וישנם באויר בעלי ב' יסודות אויר ואש, והם השדים שהזכירום חז"ל שרואים ואינם נראים מפני דקותם כמו האויר, וכן יש ביסוד אש בריה מאש לבד, לא נודע אם הוא שד או מלאך או מה הוא, ועי' הטיב מש"כ רמב"ן פ' אחרי על פסוק לא יזבחו עוד זבחיהם לשעירים, ותמצא נחת:

ד גלוי וידוע לכל שאנו הולכים ומתניעים ועושים כל צרכינו כאות נפשינו בתוך יסוד האויר השוכן בגבולינו ואין האויר מעכב עלינו כלל כי אעפ"י שהוא גוף נברא מ"מ ברוב דקותו אינינו נרגש כלל ואינו מעכב עלינו לעשות כל צרכינו. משא"כ במים אלו היינו רוצים להלוך בתוכם הי' קשה עלינו כי הי' מעכבים אותנו מרוב עביים וגסותם והי' מחשיכים עלינו את האור העינים והי' חוצצים בינינו לשאיבת האויר ולזה הי' מהראוי' שידורו כל הנבראים האלו על המים הסמוכים לאויר, והאמנם זה מבואר הביטול כי הנבראים האלה הכוללים מד' יסודות שאחד מהם, עפר לא יסבלו המים לדקותם מהם לכן גזרה חכמתו ית"ש לרב טובו וחנו יגזר אומר וקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה ונתקבצו כל המים חוץ לטבעם ונתגלו פני היבשה והאויר אשר הי' ע"פ המים שבים נדחו ממקומם ע"י המים שבאו לשם ונעשו גבים על גבים ודחו האויר ובאו לכאן ע"פ הארץ ועי"ז אנו עומדים נצבים על הארץ ומשתמשים באויר וע"ז אנו מברכים רוקע הארץ על המים, שריקע הארץ על המים חוץ לטבע שהמים הי' ראוין להיות על הארץ ועתה אע"פ שנדחו המים חוץ להעולם אל ים אוקיונס מ"מ נשארו מהם בהעולם ימים ונהרות ומה שבבטן הארץ והם המעיינות וזהו רוקע הארץ על המים:

ה ובזה יש לפקפק על התחדשות הפלוספים שהאויר ספוגיי כאשר בארו במופת, ואולי לא יוקח מזה ראיה על טבע האויר בעצמו כ"א אותנו שבגבולינו וסביבותינו יען כי הוא אורח נטה ללון ונדחה ממקומו הראוי ואל מקומו שואף זורח, אבל גלגל האויר העליון, אברשטען לופטקרייז בל"א, אפשר שאין טבע כך והם חדשו בזה כמה למודים בענין רעמים וזוועות ויש לדחות כנ"ל:

ו יסודות הללו הארבעה בענינם ביארם המלך דוד ע"ה, הללו את ה' מן הארץ ר"ל כדור העוה"ז בכללו נקרא ארץ ואמר תנינים וכל תהומות הם יסוד מים ובריות שבתוכם, אש וברד הוא אש היסודי, שלג וקטור רוח סערה עושה דברו הוא האויר בעצמו על כל מה שנתהוו ממנו, ההרים וכל גבעות הוא יסוד עפר, והרב יעב"ץ ז"ל בסדור שלו רוצה להסתייע מזה שאש היסודיי למטה מהארץ כי הפסוק חשב מלמטה למעלה, ולא הבנתי סדורו זא"ז איה הארץ אחר האש והמים אחריו והאויר אחריו והנה ביאר ג"כ הנולדים והווי' מיסודות אלו, והם דומם צומח חי מדבר, והוא באמרו הרים הם שמהם חוצבים המחצבים כמ"ש מהריעב"ץ הנ"ל על כן נקראו הרים כמו אשה הרה שבבטנם כל מיני מחצבם והוא הדומם, וכנגד הצומח אמר עץ פרי וכל ארזים, וכנגד החי אמר החי' וכל בהמה רמש וצפור כנף, ועל המדבר אמר מלכי ארץ וכל לאומים כולם יתנו צדקת הי"ת ב"ה ובש"ה, מזה תראה שהאמת שהכל נכלל בד' יסודות, וע"ז נבנה הרבה מיסודות הקבלה גבוה על גבוה, שעל ארץ העליונה סובבים מי החסד ועליהם אויר הרחמים ועליהם אש הגבוה ואעפ"י שאין סדורם מכוון כמ"ש אין לנו עסק בנסתרות ולא אתם יודע, מ"מ מסתיעי' אנו שכן מקובל הדבר לחכמי ישראל:

וכן מבואר הטיב בספר יצירה ודלא כחדשים מקרוב באו שהמציאו יסודו' חדשים חמוצים גפרתיו ע"י חכמת האלקימיי, ואנו אין לנו אלא דברי חכז"ל הקדושים מפיהם אנו חיים:

ז התנועה היא היתה אם כל חי וממנה יתהוה כל הווה ואופן התנועה בכדור הארץ הלזו שלשה וסימנים, אמ"י, אליו, ממנו, ישרה, או שטחיות, אליו היא תנועת רוב הנבראים שכשתזרק אבן למעלה יתנועע למטה והוא אליו אל המקום שממנו נלקח לשם יתנועע, וטעם לזה כי כל דבר יחזור לשרשו ושרש כל דבר מאלו הדברים הוא למטה על הארץ או המים, ולכן לא ינוחו באויר, ואל יטעך לשון למטה שכתבתי שאין הארץ תחת או למטה כי היא באמצע כל הסבובים כמ"ש למעלה, ולשון תחת הוא לשון לא אמיתי, התנועה השני' ממנו והיא תנועת האש שמתנועע למעלה והוא ממנו למעלה מעלה מפני ששרשו למעלה, ומהריעב"ץ אומר שאש היסודי למטה ולעינינו נראה כאלו הוא מתנועע למעלה לרוב קלותו הוא נשוא על האויר אבל כשיכבה חתר למטה לשרשו ולכן כתיב ותשקע האש והוא דבר שכליי אבל איניני מבין איך יהי' האש שבבטן הארץ קל מן הארץ עד שהוא נשוא בענני האויר, והארץ תהי' כבדה ממנו והיא למעלה ממנו והלא ברור הוא כל שתעלנה המדרגות תתדקדקנה ותקלנה, והנה מאלו ב' התנועות האלו אנו מחדשים תנועה שלישי ישרה בשטח ישר והוא האויר היוצא מפה האדם או משום דבר שיתהווה הרי הולך ומתנועע בשטח ישר שהוא מקורו שהאויר בשטח ישר אצלינו לא למעלה ולא למטה והוא מובן:

ואתה דע לך כי עד כה דברנו מכוללות עולם השפל הזה ולא באנו אל גבול עולם הגלגלים קראוהו התוכנים עולם התיכון או האמצע כי יש עוד למעלה ממנו עולם העליון שבו האישיים העליונים אמנם לדעת המקובלים גם הגלגלים בכלל עולם התחתון יחשבו גם הם, ועולם המלאכים שני לו, ועולם הכסא שלישי לו וגבוה על גבוה עולם העליון הנקרא אצלם אצילות, ואין לנו ידיעה בזה מ"מ לכל הדיעות יקשה לנו מקרא מלא מהו זה שאמר הכתוב ויעש את הרקיע ויבדל בין מים למים והוא קשה להולמו לפי הנ"ל כי אם נמי נדחק שאויר שעל המים נקרא רקיע והבדיל בהם בין מים תחתונים לעליונים קשה הא על אויר אש הוא ולא מים ומכ"ש שמבואר שהאויר מכלל עוה"ז השפל הוא ולא רקיע הוא, אבל הענין צריך ביאור כי רחב ועמוק תמצאנו בספר חסד לאברהם ולא עוררתיך על הקושיא אלא שלא תחשבנו מכח קושי' זו ע"כ אמרתי לך תשובתך תמצא בספר הנ"ל עי' מעין ב' נהר א' ב' ג' ד' ה' ותמצא נחת, ובזה חתום מלאכת פרק זה בעזה"י:

פרק שלישי:

מעניני גלגלים וככבי לכת ומהו מחזור גדול של חמה וסבובה בגלגלה בעזה"י:

א ויקרא אלקים ליבשה ארץ, אחז"ל למה נקרא שמה ארץ שהיא רץ לעשות רצון קונה, מה"ר יעב"ץ במעמד ליום ג' דמזה סיוע לכת קאפירניקוס שהארץ סובבת ולא תקשי מוהארץ לעולם עומדת כאשר מבואר במקום אחר עכ"ד, הנה במ"ש שאין קושי' מוהארץ לעולם עומדת הדין עמו לפע"ד לא דבר שם מסיבובי ארץ בגלגל כי גם לדעת הזאת אין הכוונה שהארץ תסוב על צירה אלא כל הכדור היסודות כמות שהוא, הוא מתגלגל אשר הארץ באמצועי לו כהנה הבצל הזה שהוא כדורי' עשוי' גלדים גלדים כשתגלגלנו ויתנעע כולו מ"מ אמצעיות הבצל יקרא נח אעפ"י שהוא מתנעע עמו מ"מ כיון שאינו מתנודד ומקשקש בתוכו יקרא נח וא"כ ה"ה ומכ"ש הארץ שהוא נחה ואינה מתנודד ע"י סביבו' הכדורים הייסודים והמים והרוח יש להם תנועה בעצמם ולא הארץ לכן יאמר והארץ לעולם עומדת, ומ"מ יאמר שהארץ רצה לעשות רצון קונה וקרא כל הכדור היסודי בכללו בשם ארץ ועליו יאמר שהוא רץ לעשות רצון קונה אך ראי' זו איני מכיר דאם כן הוא מה ענין זה לקרוא שם ארץ בשעת קיווי המים לימים שם זה הי' ראוי' לקרוא בשעת ברא מיד, אבל כוונת חז"ל בזה הוא ענין אחר, דידוע בשעת קיווי המים נעשה נחלים ונהרות ימים ומעיינות ונעשית הארץ במקום אחד נחילות נחילות חפירות חפירות למקוה המים ובמקום אחר העלתה החול וגבעות ולזאת היבשה קרא ארץ שרצתה לעשות רצון קונה בזה, ומאוד אני תמה על חכם מחכמי נוצרים שהביא ראיה לדעת הזאת דמוטב לומר שתגלגל הארץ סביבות החמה שגדולה כ"פ ולא החמה סביבה שהרי החמה גדולה מן הארץ כ"פ, ולא הבנתי ע"כ יתן תנועה מה לחמה שא"א לומר שהיא קבוע ולא מתגלגלת לא בגלגל היומי ולא בגלגלה ולא תטה לדרום ולצפון כלל כי כל אלו הפעולות תפעל הארץ בסיבותה וע"כ יתן תנועה מה לחמה וא"כ טוב לנו שניתן התנועה למתנועע, ממה שנייחס תנועה לבעל מנוחה כי מתנועת ארץ לא שמענו מ"מ אין בידי לדחות קופארניקוס ולא צד שכנגדו כי ראיותיהם עצומות משני הצדדים ולדעת אותה הכת יש לנו תנועה חדשה מלבד ג' תנועות שזכרתי בפרק דלעיל שסי' אמ"י, ועתה יתחדשו התנועה הסבובים, אמנם אין לנו עסק בדעת זאת הכת ונייח תנועה הסבובי' לגלגלי' שאין להם תנועה אחרת זולתי הסבבוי' הלז:

ב הגלגלים במספר במפקד הם תשע גלגלים גדולים הסובבים כדור היסודים באופן שהתחתון שבהם הוא סמוך מאוד ליסוד האש ואין ריקות והפרש בין: גלגל לגלגל כגלדי בצלים זא"ז וזהו סדורם ז' גלגלים הם לשבעה ככבי לכת שסימנם שצ"מ חנכ"ל, ר"ל שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה ככב, לבנה, ונקרא ככבי לכת ע"ש מהירת לכתם ותנעותיהם, ובל"א נקראו זיבען בלאנעטען, ז' הככבים האלו נקראו ככבי לכת על מהירת תנועתם על שארי ככבים ולהם ניתן כח ושרות בעולם לדברים ידועים, וכל אחד שולט בשעה אחד מן היום וחוזר חלילה עד לעולם ואעפ"י שיש לו שרות על שעה שלו, מ"מ בכל יום יש שליטה יתירה לאותו ככב שתחלת היום הי' בממשלתו, וכן הלילה, וכן יהי' בכל חודש באיזה שעה שתהי' מולד הלבנה יהי' ממשלה יתירה לאותו הככב וכן למי שנולד בשעה מן השעות ויום מן הימים יחדש מן החדשים כאשר יתבאר אי"ה, כשנתלו המאורות והתחילו להתגלגל תחילת ליל רביעי הי' היינו באורתא דיום שלישי נגהי ד' והתחילה לשמש כסדרן שצ"מ חנכ"ל, נמצא שבתאי תחילת ליל ד' וחזרו חלילה עד שבא ככב לתחלת ליל מש"ק ועד"ז תהי' לעולם סדר לילה השבועה סי' כצנ"ש חל"מ מ"ש ככב ליל א' בשבת צדק וכן כולם עד שתהי' תחילת ליל שבת קודש מאדים, וסי' הימים חל"מ כצנ"ש, ג"כ כנ"ל, אחז"ל שבת קנ"ו האי מאן דבחמה יהי', פי' שנולד בככב חמה, גבר זיותן יהי', אכול מדיליה, ושתי מדיליה, ורזוה גלין, פי' שיהי' לו זיו ותואר כחמה ויאכל משלו ולא יסוג גבול רעהו כחמה שכל האור שלה וסודותיו מתגלין כחמה המאירה ואם גניב לא מצליח. האי מאן דבככב נוגה יהי' גבר עתיר וזנאי, מ"ט משום דאיתיליד בי' נורא, פרש"י אש תלוי באותו מזל ויצר של תשמש בוער כתנור עכ"ל, האי מאן דבככב יהי' גבר נהיר וחכם מ"ט משום דספרא דחמה הוא, פרש"י מזל ככב הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הלוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד עכ"ל והמפרש לרמב"ם פ"ג מיס"ת כתב שיש קוראים לו ככב כותב שהוא ממונה על הסופרים והכותבים האי מאן בלבנה יהי' גבר סבל מרעין בנאי וסתיר סתיר ובנאי אכיל דלאו דיליה שתי דלאו דיליה ורזוהי כסיין אם גנב מצליח פרש"י כלבנה שמתמעטת וחזרה ומתמלא וחוזרת ומתמעטת וסדותיו מכוסים כלבנה שמכוסה לפעמים ומסגת גבול החמה לשלוט גם ביום, האי מאן דבשבתאי יהי' גבר מחשבתו בטלין, א"ד כל דמחשבי' עלוהי בטלין פי' שבתאי לשון שביתה וביטל, האי מאן דבצדק יהי' גבר צדקן במצות האי מאן דבמאדים יהי' גבר אשיד דמא ומסיק רב אשי או מוהלא או אומנא או טבחא או גנבא, פרש"י דמאדים ממונה על החרב ועל פרעניות וכו':

ואעתק לך סדורם בס' יצירה וז"ל:

שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נגה, ככב, לבנה:

שבת, חמישי, שלישי, ראשון, ששי, רביע, שני:

חכמה, עושר, ממשלה, חיים, חן, זרעי, שלם:

והבן משאחז"ל כי לשבת לא נמצא זווג ראה כי יום ה' יזדווג עם השני כי העשיר והשלם יאותו זה לזה כאחז"ל כד משלם שערי מכדי נקש ואתי תגרא וכתיב טוב פת חריבה ושלוה שם מבית מלא זבחי ריב ואי לא הא לא קיימי הא השליש עם הרביעי, כי הממשלה יאות למי שיש לו זרע כאחז"ל כשפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו עד סוף הדורות ולא יהי' המושל חשוכי בנים ולמי שלא עמל בו יתן ממשלתו וכן כתיב למען יאריך ימים על ממשלתו הוא ובניו בקרב ישראל, הראשון עם הששי כי חיים וחן אדוקים זה בזה כי מי שאין לו חן לא יתאוה לחי עוה"ז ועל זה אחז"ל או חבורתא או ומיתותא וע"כ התפלל חוני מעגל על עצמו שימות על שלא נשאו פניו בני דורו אמנם השבת שהיא החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וכל חפצים לא ישוו בה, והחכם ימסר נפשו וימאס בחיים מעזוב חכמתו, ור"ע יוכיח שמסר נפשו ולא נתבטל מלימודו וכן מבואר במס' שמחות שמאס בזרעו ע"ש כשמתו בניו לא עזב תורתו ובן עזאי שנפשו חשקה בתורה לא נשא אשה, ומכ"ש שלא תתדמה ותזדווג לשקר החן וכדומה עושר וכבוד ע"כ ניתן לה התורה לזוג שכל החכמי' משרתי' להתורה והיא עולה על כולם וניתנה בשבת, וע"כ נקראו ת"ח בעלי החכמה בשם שבת, והיא ר"ל התורה חיינו ואורך ימינו: ד הככבים אין סיבובם שוה כי הלבנה תסוב העולם בכל חודש, וחמה בכל שנה ולשאר חמשה ככבי לכת יש להם מהלך ידוע יש לשלושים שנה ושבעים שנה ויותר, ויש לקדמונים בהם חכמת הרבה וחשבו חשבונות רבות באמרם כשיתחבר שבתאי עם צדק זה תחת זה יהי' כך וכך בעולם, ועם מאדים יהי' כך וכשיתחברו שלשה יהי' כך, וכן ד' וה' וששי ושבעה וקראו זה מחברת קטנה ומחברות גדולה, ורבים משלומי אמוני ישראל מאמינים בזה, והרב אברבנאל האריך בספרו דניאל לחשוב עי"ז קץ משיח ומביא ראיה מיציאת מצרים שהי' במחברת פלוני וגלות הארץ במחברת פלוני ונמצא כן בספר הראב"ע הרבה והרלב"ג והרבה כזה:

ה הגלגל השמיני שעליהם הוא הגלגל שבו כל מארי ככבי שבת על שלא נמצא להם תנועה כ"א מעט מזעיר, וכ' ז"ל מה שהחמה סובבת ביום א' סובבים הם א' לשבעים שנה והם שובתי' מסובב לכן נקראו ככבי שבת, וחלקוהו לי"ב צורות וקראהו מזלות ע"ש, נזילה יזל מים מדליו, כי אמרו שכל ההשפעה יזל ע"י הככבים מזל מחכים מזל מעשיר, וי"ב מזלות ידועים בשמותם, טש"ת סא"ב מע"ק, גד"ד, טלה שור: תאומים, סרטן, ארי', בתולה, מאזנים עקרב, קשת, גדי, דלי דגים, וכל צורה מצירות הנזכרים הוא קבוץ מכמה ככבים, וכפרש"י ברכות פ' הרואה, ועוד להתוכנים כמה צורות בככבי הגלגל ההוא עד שחלקוהו למ"ח צורות ונתנו כח לכל א' לאמור זה מושל על המים וזה על האש וכדומה, לשון רמב"ם פ"ג מיסה"ת כל הככבים הנראים יש מהן ככבים קטנים שהארץ גדולה מא' מהם ויש מהן ככבים גדולים שכ"א מהן גדול מן הארץ כ"פ, והארץ גדול מן הירח כמו ארבעים פעמים והשמש גדולה מן הארץ ק"ע פעמים נמצא הירח א' מששת אלפים ושמונה מאות מן השמש בקרוב, ואין בכל הככבים גדול מן השמש, ולא קטן מככב שבגלגל השני עכ"ל:

ו כל הגלגלים האלה תנועת סבובם ממערב למזרח ויש עוד ט' גלגלים קטנים שאינם סובבים כל הארץ והם קבועים בגלגלי' גדולים הללו ואין צורך להזכירם עתה פה, אולי נצטרך לזה לקמן אי"ה אצל גלגל הירח וחשבון מולדה אמנם הגלגל התשיעי העליון עליהם נקרא גלגל החלק שאין לו שום ככב קבוע וכל הגלגלים מתגלגלים ע"י בכל יום ויום שהוא כ"ד שעות ותנועתו ממזרח למערב היפך כל התנועות ולכן נקרא גלגל היומי ונקרא ג"כ גלגל החוזר שחוזר הפך תנועות כולם, נמצאת אתר אומר שהלבנה מתגלגלת בכל יום בגלגלה חלק שלושים מן העולם ממערב למזרח שהרי בשלושים יום בקרוב סובבת גלגלה, והחמה א' מחלק שס"ה ואחרים פחות מזה הרבה ומ"מ סובבים העולם בכל יום ממזרח למערב ע"י תנועת גלגל היומי והוא כבספינה גדולה. ששטה ע"פ המים ממזרח למערב במהירת רב והוא הולך בתוך הספינה עצמה ממערב למזרח שהספינה מוליכתו ע"כ לעיר ההיא שבמערב אלא שהוא עומד אז בקצה הספינה, וכן ה"נ ממש, ונמצאת אתה אומר שהחמה בכל יום תתאחר זריחתה או תמהר כפי עמודה בגלגלה ע"ד משל כשהי' גלגל היומי במעלה פלוני שלו נגד מדינתינו התחילה חמה לזרוח כי הי' אז החמה בגלגלה נגד זאת המעלה למחר לעת כזאת כבר עברה חמה דרך הליכה ממערב למזרח חלק א' משס"ה ומאחרית לבא לגבולינו אותו זמן וכן להקדים בענין זה והוא מובן:

ז כבר בארנו שמהלך השמש בכל שנה אבל הי' כוונתינו על שס"ה ימים ורביע יום וגם זה לחשבון שמואל שבו אנו סומכים בחשבון התקופות לפי מנהג העולם, אבל האמת כחשבן רב אדא כאשר יתבאר אי"ה, אמנם עתה נברר ענין התקופה ע"פ חשבון שמואל שהוא שס"ה יום ורביעי דע כי גלגל המזלות נחלק לד' רביעים טשת סאב, מעק, גדד, וכשתגיע החמה בגלגלה נגד אותו רביעי הגלגל יקרא תקופה מלשון היקף ועי"ז משתנה זמני השנה לד' זמני' קר, וחם, קיץ, וחורף ויש בין זה לזה צ"א יום ז' שעות ומחצה, כשתצטרף ד' פעמים צ"א יום ז' שעות ומחצה יעלה שס"ה יום שש שעות שהוא רביע היום. לכן כשתדע תקופה א' ותרצה לידע תקופה שאחריה תשלך עליה צ"א יום ז' שעות ומחצה והיוצא לך הוא זמן התקופה, ואם תרצה לא תצטרך להשליך עליו צ"א יום כלל, ד"מ התקופה הי' ביום ה' א"כ צ"א יום שאחריו ג"כ יהי' יום ה' שהרי צ"א יום הם י"ג שביעיות וכל השבעיות כלים ביום א' כי יום ה' יהי' ז' ימים שאחריו ג"כ יום ה' וכן לעולם, נמצא שאינו מתאחרת התקופה אלא ז' שעות ומחצה ולא תצא התקופה ביום אחר אלא אם יצורפו כ"כ שעות עד שיהי' יום שלם לא זולת זה:

ח כשהתחיל הגלגל להתגלגל אור ליום ד' הי' שממשלתו שבתאי והתחיל להתגלגל ממזל טלה, דקי"ל לתקופות ניסן מנינן נמצאת אומר שהיתה אז החמה נגד מזל טלה בשעה ששבתאי שולט בתחלת ליל ד', וכן לא יקרה כי אם א' לכ"ח שנה, הא כיצד דבכל שנה מתאחרת התקופה ד' פעמים ז' שעות ומחצה והוא שלשים שעות, ולכ"ח שנה הוי שלשים פעמים כ"ח הם ק"כ פעמים שבעה כי כ"ח ד' פעמים שבעה נמצא שהכל כלים בשביעיות וחוזר לככב הראשון והוא שבתאי בליל ד' בתחילת הלילה, אעתיק לך לשון רש"י בברכות נ"ט דאמרי' התם אמר אביי כל כ"ח שנין הדר מחזור ונפלה תקופות ניסן באורתא דתלת נגהי ארבע, וז"ל רש"י ז"ל שבתאי שם שעה ראשונה של ליל רביעי שבאותה שעה נתלו מאורות, וז' שעות הן וחוזרת חלילה שצ"מ חנכ"ל ותקופה מושכת מחבירת ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לד' תקופות הרי יום ורביעי לשנה, לארבעה שנים ה' ימים שאין תקופה נפלה תחילת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימן דב"ז הגא"ו, הרי שאינה בא לתחילת הלילה אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים, בראש כל מחזור קטן באה לתחילת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופת הראשונה שהי' תחלת ליל ד' עכ"ל, ומ"ש סימן דב"ז הגא"ו פי' בראש המחזור נופלת תחילת ליל ד' ד' שנים אחריה תחילת ליל ב', ואח"כ ליל ז' ואח"כ בה' ואח"כ בג', ואח"כ תחילת ליל א', ואח"כ תחילת ליל ו', וממילא ד' שנים אח"ז שבהם נמשכת ה' ימים יום ורביעי לשנה נופלת תחילת ליל ד', ודי לך בזה הערה לחשבון התקופות ויתבארו יותר בפרקים הבאים בעזה"י: פרק ד':

מה ענין מולד הלבנה ויתרון שנות החמה על שנות הלבנה יתבאר בעזה"י: א' הלבנה היא כדור עגול שאין לו אור כלל, והמפרש בפ"ג מיס"ת כתב שהיא לבן ע"כ נקראת לבנה ע"ש, וי"א שהיא שחורה ונקראת לבנה. ע"ד סגי נהור, הצד השוה שבכולם שהיא כדורית מלוטשת מצוחצחת עשוי' לקבל אור וזהרורית מן החמה הזורחת לנגדה להאיר לנו, ע"כ כל זמן שהיא עומדת מתנגדת לחמה זה כנגד זה אזי פניה שלמטה מאירי ואנו רואים אותה כולה אור, וכשהיא תחת השמש ממש אזי פניה שלמעלה של צד השמש ופניה התחתון שכלפי הארץ שחורה וכל שתתחיל לנטות קצת מן החמה תתחיל:

להראות לנו קצת מאורה ויחסר כלפי זה מצד שכנגדה באופן שלעולם הלבנה חציה מאירה, וחציה אינה מאירה, אלא שפעמים נראה לנו פניה המאירה ולפעמים פניו [כאן פסק רבינו הקדוש ז"ל]:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה