אור ברסלב
עט סופר חלק ד עט סופר חלק ד כלל קט סומא פסול לעדות

עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ד כלל קט סומא פסול לעדות

עט סופר חלק ד כלל קח השוחט בשבת וביוה"כ

פרט א':

יבמות דף ק"א, מצות חליצה בשלשה דיינין ואפי' שלשתן הדיוטות וכו' ור' יודא הדיוטות מנ"ל נפקא ליה מלעיני, דאמר מר לעיני פרט לסומים ומדאיצטרך לעיני למעוטי סומים ש"מ דאפי' הדיוטות דאי ס"ד סנהדרין בעינן למה לי למעוטי סומין מדתני רב יוסף נפקא דתני ר' יוסף כשם שבית דין מנוקים בצדק כך בית דין מנוקים מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

וכתב רשב"א איכא למידק והיכי לישתק קרא ולא ליכתב לעיני ולסמוך אכלך יפה רעיתי דכתב שלמה, וי"ל דה"ק הא דאתא שלמה וגלי דסנהדרין מנוקים מכל מום בעינן או משום דרמיזה באוריי' או משום דגמרינן לה הלכתא מסיני ואם איתא דלגבי חליצה נמי בעי סנהדרין למה לי דפרט בהו שלא יהי' סומין לשתוק קרא מיניה ותיתי מהיכא דאתו כולהו מומין דפסלו בסנהדרין דעלמא אלא ש"מ דלא בעינא מומחין:

ש"מ הדר ביה ר' יודא, תוס' פסק ר"ת דסומא באחת מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטינן מלעיני וסגי באחד ויכול לראות הרוק מפי היבמה ויש"ש כתב תימא לי אמאי תלה דבריו במאי דהדר ביה ר' יודא מדינו הלא מסקי' להדיא אפי' ר"י גופא לא דריש במסקנא לעיני כמו ת"ק ומוקי לכדרבא, ולענין פסק הלכה אף שהא"ז הסכים עמו וכתב להדיא שכשר וכן יראה מרי"ף ורמב"ם אבל בספר אבי"ה כתב ז"ל ולא יהי' סומא אפי' באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כתיב ע"ש באריכות, ועי' נב"י ח"ב סי' קנ"א ביאר דברי תוס', ועי' בספר דבש לפי על הלכות חלילה אות ח' ועי' ברכי יוסף ח"מ סי' ה' וסי' ז' באריכות גדול, גם מביא שבו"י סי' קכ"ו ודבר שמואל סי' רמ"ב אם אחד מדיינים עיניו כהות ואין רואה כי אם בבתי עינים אי שרי לחליצה:

סנהדרין דף ל"ד, דיני ממונות דנין ביום וגומרין:

בלילה, מנה"מ א"ר חייא בר פפא אמר קרא ושפטו את העם בכל עת, א"ה תחילת דין נמי כדרבא, דרבא רמי כתיב ושפטו את העם בכל עת, וכתיב והיה ביום הנחילו את בניו הא כיצד יום לתחילת דין לילה לגמר דין. מתני' דלא כר"מ דתניא הי' ר"מ אומר מת"ל על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל מעים אלא מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב וביום הראות בו, אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסימין [אפי' גמר דין משמע] ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דר"י ולא א"ל וכו' ר' יוחנן סתמא אחריתא אשכח דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, [סתמא אחריתא אשכח דמכשר סומין, דלילה דומיא דסומא]:

תוס' סתמא אחרינא אשכח דיני ממונות מתחילין ביום וגומרי' בלילה תימא דילמא טעמא דמתני' דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת, אבל לענין סומא מקשינן ריבים לנגעים:

תורת חיים כתב פרש"י דלילה וסומא כי חדא נינהו ואע"ג דמתני' לא מכשר לדון בלילה אלא גמר דין, פירש רב אלפס ז"ל דשפיר מייתי ראיה דהא כולי אינשי לא מצו למיחזי בלילה כדחזי סומא ביום באחד בעיניו וכיון דקתני דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחד בעיניו שידין ביום לכתחילה, וקשה לפי' דא"כ וביום הראות בו דדרשינן מיניה דאין רואין נגעים בלילה ל"ל תיפק ליה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן דדרשינן מיניה פרט לסומא ואפי' בסומא באחד בעיניו קאמר ולכך יליף לה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לשון רבים ולא יליף לה מדכתיב וראה הכהן את הנגע וכיון דאפי' סומא באחד מעיניו אינו רואה אה הנגעים כ"ש דאין רואין נגעים בלילה כיון דכולהו אינשי לא חזו בלילה כדחזי סומא באחד בעיניו ביום וא"כ וביום הראות בו למה לי, לכך נראה דלילה מלתא אחריתי וסומא מלתא אחריתא, והא דקאמר ר"י סתמא אחריתי אשכח אע"ג דמתני' לאו בסומא איירי מ"מ מייתי ראיה שפיר דכיון דס"ל דגומרין בלילה אלמא אית ליה דלא מקשינן ריבים לנגעים לומר מה נגעים ביום וכו' א"כ ע"כ לא מקיש נמי ריבים לנגעים לענין סומין דאי מקיש לענין סומין אמאי גומרין בלילה והא אין היקש למחצה, וכ"כ רמב"ן וכן פרש"י בנדה, מיהו קשה לפ"ז דלמא טעמא דמתני' דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן ריבים לנגעים כמש"כ תוס' אבל לפירש רי"ף דלילה וסומא כי הדדי נינהו ניחא ע"ש:

רי"ף כתב וסומא באחת מעיניו כשר לדון דיני ממונות דאמרי' ההוא סומא באחת מעיניו דהוה בשיבבותיה דר"י דהוה קא דאין דינא ולא הוה א"ל ר"י ולא מידי והיכי עביד הכי והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון ואר"י לאיתויי סומא באחת מעיניו שאינו כשר לדון. ר"י סתמא אחרינא אשכח דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, דהא כולהו אינשי לא מטו למיחזי בלילא כדחזי סומא באחת מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחת מעיניו שידון ביום לכתחלה ע"ש:

בעה"מ כתב וטעמו של רי"ף שכתב דכל אינשי בלילה וכו' טעמא ליתיה כלל אלא משום דלא מקשינן ריבים לנגעים דכרבנן קי"ל ולא כר"מ, ורמב"ן כתב גם רש"י פי' כרי"ף בלילה דומיא דסומין ונראה שהוזקקו לכך משום דקשיא להו דילמא האי דלא מקשינן רבים לנגעים ומכשירן גמר דין בלילה משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל גבי סומין הכי נמי דמקשינן ריבים לנגעים דר"מ נמי לא מקשינן ריבים לנגעים ליום המעונן משום דכתיב בכל עת לפיכך פירשו מה שפירשו:

נמ"י כתב סומא באחת מעיניו, אבל סומא מב' עיניו פסול לדון דהא פסול להעיד וא"כ לדון נמי פסול דתנן כל הכשר לדון כשר להעיד הא פסול להעיד פסול לדון, והכי משמע ביבמות ק"א גבי פלוגתי' דר' יודא ורבנן דמ"ס מצות חליצה בשלשה ומ"ס בחמשה דאקשי' ור' יודא הדיוטות מנ"ל נפקא ליה מלעיני מדאיצטריך למעוטי סומין ש"מ דאפי' הדיוטות כשרים דאס"ד סנהדרין בעינן למה לי לעיני מדר"י נפקא כדכתיב כולך יפה וכו' והשתא אי ס"ד סומים כשרים לדיני ממונות הא אצטרך שפיר לעיני למפסל סומין בחליצה ואכתי הדיוטות מנ"ל נהי דלא בעינן סנהדרין דילמא מומחין בעינן אבל אי בדיני ממונות פסילו סומין לא אצטרך לעיני אלא למכשר הדיוטות ע"ש ועי' קצוה"ח סי' ז' שמאריך בו:

ערוך לנר. ד"ה בלילה דומיא דסומא, קשה הרי לפי מה דאמרי' חולין דף י"ג לא אמרינן דלילה הוי דומיא דסומא אלא כשהוא בחושך ואין אבוקה כנגדו אבל באבוקה כנגדו הוי דומיא דיום. א"כ מה פריך הכא ממה דתנן וגומרי' בלילה דלמא זה איירי באבוקה כנגדו דלא הוי דומיא דסומא אבל מ"מ תחילת דין אין בלילה אפי' לאור הנר דבכל מקום דממעט קרא ביום בעינן יום ממש, וי"ל כיון דסתמא קתני וגומרים בלילה משמע אפי' אין אבוקה כנגדו, ובזה מתורץ מה שהקשה תורת חיים למה לי קרא וביום הראות בו דאין רואין נגעים בלילה תיפק ליה ממה דממעטינן סומא מלכל מראה עיני הכהן ולילה דומיא דסומא, ולפי דברינו א"ש דאצטרך מיעוט וביום למעט אפי' לילה באבוקה כנגדו דלא הוי דומיא דסומא ע"ש:

נדה דף מ"ט, מתני' כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון, גמרא לאתויי מאי, א"ר יוחנן לאתויי סומא באחת מעיניו [דכשר להעיד ואינו כשר לדון אבל בשתי עינים אפי' להעיד פסול דכתיב או ראה] ומנו ר"מ היא, דתניא הי' ר"מ אומר מת"ל על פיהם יהי' כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים, מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום דכתיב וביום הראות בו אף ריבים ביום, ומה נגעים שלא בסומא דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומא וכו':

תוס' ור"מ היא, וא"ת אמאי קאמר לאתויי סומא ופליג מתניתין אסתמא דסנהדרין דף ל"ב, לימא לאתויי אוהב ושונא דכשרין להעיד ופסולין לדון כדאמר בסנהדרין דף כ"ז לרבנן דרבי יהודא, וי"ל מתני' ע"כ לא מיתוקמא כרבנן דהא קתני כל הכשר לדון כשר להעיד והרי סומא בשתי עיניו לרבנן דכשר לדון דהא לא מקשינן ריבים לנגעים ואילו להעיד פסול מאו ראה ואפי' במה שראה קודם שנסתמא פסול להעיד כדאמר ב"ב קכ"ח וכו': ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דר' יוחנן דהוי קדיין דינא ולא קא"ל ולא מידי היכי עביד הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון ואמרי' לאתויי מאי, וא"ר יוחנן לאתויי סומא באחת בעיניו, ר"י סתמא אחרינא אשכח דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה [אלמא לא מקשינן ריבין לנגעים דכתיב וביום הראות בו בשר וכי היכי דלענין לילה לא מקיש לענין סומא נמי לא מקיש] :

ערוך לנר הקשה איך קאמר כל הכשר לדון כשר להעיד הרי איכא טריפה דכשר לדון ואין כשר להעיד דהוה אינו יכול להזימו כדאמרינן סנהדרין דף ע"ח וכ"מ עדות פ"כ ע"ש שמאריך לדינא אם טריפה כשר לדון:

פרט ב'. שיטת סמ"ע:

מ"ק דף ח', אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מאי משמע אמר אביי א"כ לכתוב רחמנא ביום מאי וביום ש"מ יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו, ורבא אמר כולה קרא יתירא הוא, דא"כ לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום ש"מ יש יום שאתה רואה בו ויש יום שא"א רואה בו ואביי ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה, ורבא ביום ולא בלילה מנ"ל נפקא ליה מלכל מראה עיני הכהן ואביי ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו, ורבא נמי מיבעי ליה להכי, אין הכי נמי ואלא ביום ולא בלילה מנ"ל נפקא ליה מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי וכו':

המחבר בח"מ סימן ה' פסק סומא באחת מעיניו כשר אבל בשתי עיניו פסול כתב הסמ"ע בשתי עיניו פסול דכיון דלכ"ע בלילה אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא, ובע"ש יליף דסומא בשתי עיניו פסול דאיתקש דינים לנגעים לא דק דהא בסנהדרין דף ל"ד קאמר דההיא משנה יחידאה היא ולית הלכתא כוותיה ומאן דמפיק מהא היקשא ס"ל דאפי' סומא באחד מעיניו פסול: עוד מביא מר"ם כתוב אם נתרצו הצדדים לדונם בלילה מותר לדונם דלא גרע מקבלו עליהם קרוב או פסול וכו' לכאורה נראה לומר לקמן בסי' ז' כתב המחבר דסומא באחד מעיניו כשר לדון אפי' תחלת דין משום דיכול לראות ובסומא בשתי עיניו פסול משום דהיה אצלו לילה אפי' ביום, וא"כ נאמר דה"ה איפכא דכשמדליק נרות בלילה ויכיל לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפי' תחילת דין ועי' ש"ך שמשיג:

עי' תשובת פמ"א ח"ג סי' ט"ל, ושבו"י ח"מ קל"ט שהקשו על סמ"ע ממ"ק שאמרו כנגע נראה לי ולא לאורי ואיתקש ריבים לנגעים, ובכור שור בחידושיו לסנהדרין כתב להביא ראיה לסמ"ע לרי"ף קשה מ"ש במ"ק דף ח' דלאביי מבעי ביום ולא בלילה וקרא לכל מראה עיני הכהן לפסול סומא באחד מעיניו ופריך לרבא מנ"ל לפסול בלילה והשתא מאי פריך הא ק"ו הוא בלילה מסומא באחד מעיניו, ותו לאביי למה לי קרא ביום ולא בלילה נילף מק"ו מסומא באחד מעיניו אלא צ"ל דהתם דפסול בלילה היינו אפי' מדליק נירות וכמ"ש שם לי ולא לאורי וההוא עדיף מסומא באחד מעיניו והכא דאמרינן דגרע מסומא באחד מעיניו היינו בדלא הדליק נרות אלמא דסתמא דמתני' בדלא הדליק מיירי וא"כ מנ"ל לפסול לדין היכא דהדליק נירות והא דמדמי ר' מאיר ריבים לנגעים באמת אליבי' אפי' מדליק נירות אסור לדין אבל לדידן דלא ס"ל כר"מ לא איירי כ"א בלא נירות עכ"ל ועי' תשובת כנ"י סי' פ':

בהגהות בש"ס ממלא רועים הקשה לסמ"ע לוקמי הך ושפטו בכל עת אם מדליק נירות ואתי לאורויי דלא תטעה דהשעה גורם דעת לילה אינו כשר לדון כמו שאינו ראוי לשאר דברים שמצותן ביום דחשוב להו בפ"ב דמגילה לכך כתוב דאין העת גורם דיכול לשפוט בכל עת רק האור גורם דצריך שיהי' אור: רמב"ם פ"ב מסנהדרין הלכה ט', בית דין של שלשה אם הי' כל אחד מהם סומא באחד מעיניו כשר מה שאין כן בסנהדרין, אבל הסומא בשתי עיניו פסול לכל, הג"מ כתב כר"מ וכסתם מתני' דכל הכשר לדון כשר להעיד, אבל בס"ה פסק כרבנן דפליגי ארבי מאיר וכו' ולח"מ הקשה דאי כר"מ באחד מעיניו נמי פסול ע"ש:

פ"ג הלכה ג' אין מתחילין את הדינין בלילה מפי השמועה למדו שהדינין כנגעים שנאמר כל ריב וכל נגע מה ראיית מעים ביום בלבד אף הדינין ביום, כנ"י סי' פ' כתב כוונת רמב"ם דכתב סומא בב"ע פסול אף לגמר שכתב מפי השמועה למדו מה נגעים ביום אף ריבים ביום ש"מ דס"ל לקושטא כקושי' תוס' דההיקש אליבא דכ"ע וגמר בלילה גזירת הכתוב מטעם ושפטו ובאחד מעיניו דכשר כטעם רי"ף דעדיף מלילה, לפ"ז יש שלשה דיעות לרי"ף גמר כשר בסומא בב"ע והתחלה פסול ולרמב"ם גם גמר פסול, לתוס' ומרדכי כשר אף התחלה:

פ"ט מטומאת צרעת הלכה ה' בעלי מומין כשירים לראיית נגעים ובלבד שלא יהי' סומא ואפי' באחת מעיניו ואפי' כהן שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן:

המחבר בסדר חליצה כתב שלא יהי' סומים אפי' באחת מעיניהם ויש מחמירים שלא יהי' בהם שום מום:

משנה פ"ב נגעים, כהן הסומא באחד מעיניו או שכהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים שנאמר לכל מראה עיני הכהן, תיו"ט כתב או שכהה מאור עיניו יראה לי דתרי עיניו שכהו קאמר אבל אי כהה חד עינא לא דסומא באחת מעיניו תנן ולכל מראה עינו הכי דייקא ולא שכהו מראה שתי העינים עי' ברכי יוסף ח"מ סימן ה', סומא חייב בברכת הלבנה, ובנרות חנוכה ואין לו לברך ברכת מאורי אש ודי לו הבדלה בתפילה, עי' פחד יצחק אות סומא אם אב חייב למול ילד שנולד סומא עי' מלא רועים אות סומא:

ואגב גררא אעתיק מ"ש במחנה חיים על או"ח ח"ג סי' ל"ו, ראיתי לטו"א שהתפלא על רשב"ם פסחים דף קי"ט דמפ' בגמ' מצה בזמן הזה דרבנן היינו בזמן הזה סומא חייב יען דכולם חייבים רק מדרבנן אבל בזמן בהמ"ק דהי' מצה דאוריי' הסומא פטור יעוי"ש וכתב הטו"א וז"ל יופי' תמוה הוא דמאי ס"ד לומר דבזמן הבית שהי' הכל חייבים מה"ת הי' סומא פטור מדרבנן ובזמן הזה דקיל דכל עצמו של הגדה לכל אינו אלא מדרבנן שיהי' סומא מחייב מדרבנן אין זה אלא כעין יציבא בארעא וכו' עכ"ל והוא פלא גדול על הרשב"ם, ואמרתי לתרץ ב"ה דתוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה הי' נתקשה למה נשים פטורות מסוכה אע"ג דאף הן הי' באותו נס ותי' התם בעשה דאורייתא בד' כוסות דרבנן תקנו גם לנשים והגאון רע"א בהג"ה במגילה פ"ב אות ח"י הסביר במצוה דרבנן תקנו לנשים עם אנשים ביחד אבל במ"ע דאוריי' שנתקנו חכמי' בעבור נשים בלבד לא תיקנו יעו"ש והוא בעצמו פלא ל"ל תיקנו בעבור נשים כמו שתיקנו בעבור סומא להיות מחויב לר"י במ"ע דאוריית' ועוד כיון שעשה תקנה בעבור סומא הי' לחכמים לתקן גם בעבור נשים וצריך ביאר, ונלע"ד בטעם שלא תיקנו להיות נשים מחייבות בעשה דאוריי' הוא דכל אשר דתקנו רבנן לחיוב לעשות נעשה מן המעשה דרבנן ל"ת דאורייתא דתורה אמרה לא תסור מדבריהם וכלל גדול דל"ת דאוריי' חמור מעשה דאורייתא עי' תוס' שבועות עוף י"ב ע"ב ד"ה לא זז משם דבעשה נתכפר מיד אבל בל"ת לא נתכפרה מיד מחילה גמורה יעו"ש וא"כ בעשה שז"ג אם אנשים יעברו עברו על איסור קל והנשים שיעברו על העשה עברו על איסור חמור הוא ל"ת דלא תסור א"כ יהי' הנשים מחוייבי' יותר מן האנשים לכן לא תקנו העשה שז"ג על הנשים אבל אם העיקר מ"ע דרבנן כחנוכה ומגילה וד' כוסות דהו' על אנשים ג"כ בלאו דלא תסור אז תקנו גם על הנשים שיהי' דומי' לאנשים בלאו דלא תסור והבן, וא"כ אפוא לר"י דסומא פטור מכל המצות עשה ומדרבנן הוא מחויב במ"ע של התורה יהי' הסומא חמור מן הפקח דמי שאינו סומא עבר רק על הקל הוא עשה והסומא שעבר על העשה עבר על הלאו דלא תסור שהוא לאו דאורייתא זה אי אפשר חוץ אם נאמר דסומא פטור מן התורה אפי' מן הל"ת שבתורה א"כ גם אם יעבור הסומא העשה דאוריי' לא עבר על לאו דאוריי' דהוא פטור גם על הל"ת מן התורה וכל חיובו הן בעשה והן בל"ת רק מדרבנן וא"כ אינו חמור הסומא מן האינו סומא ודו"ק, ולפ"ז לרבנן דסומא מחויב במצות מן התורה וק"ו בל"ת מן התורה א"כ בזמן המקדש קיים הי' על שאינו סומא רק עשה דאורייתא על הגדה לא יוכלו חכמים לחייב הסומא דא"כ יהי' על הסומא לאו דלא תסור לאו דאוריי' ועל מי שאינו סומא רק עשה אבל בזמן הזה דהכל דרבנן ויש לאו דלא תסור על איש ואיש מישראל ממילא תקנו גם על הסומא וא"כ פי' רשב"ם כפתור ופרח תלי' שעכשיו תקנו גם על הסומא דכולם מדרבנן וכל העובר עובר עבירת לאו דלא תסור והבן בעזהי"ת עכ"ל, ועי' בעט סופר כלל מ"ט פ"ה שהבאתי שם דבר המתקבל מבני הרב המאוה"ג האבדק"ק דערעטשקע נ"י על הרשב"ם הנ"ל:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה