אור ברסלב
עט סופר חלק ד עט סופר חלק ד כלל קו שיעורין כזית או רביעית

עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ד כלל קו שיעורין כזית או רביעית

עט סופר חלק ד כלל קה חרש

פרט א':

כריתות דף כ"ב תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו, אר"ז א"ר ל"ש אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, וכ"כ רי"ף פרק כל הבשר סי' תתנ"ב: יבמות קי"ד, וצריכו דאי אשמעי' שקצים משום דאיסורין במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעות אימא לא וכו', מנ"ח קמ"ח ובהגהות הרש"ש בש"ס מקשים סתירת הש"ס כאן ששיער רביעית ובכריתות מבואר השיער בכזית, והרש"ש כתב י"ל כיון שעדיין לא יצא ממקומו דם בלב לכן הוה תורת אוכל עליו כמו דאמרי' בב"ב דף פ' דבש בכוורת א"י מידי מאכל לעולם ע"ש בתוס' וכן בפסחים ל"ג גבי ענבים, ולפי מאי דאיתא בשבת ע"ז דרביעית דם אם יקרש יעמוד על כזית מיושב הסתירת דאידי ואידי חד שיעורא והא בקרוש והא בצלול לפ"ז מופרך המהרש"א שמש"כ דאי כתובו שרצים וטומאה איכא למיפרך מה להנך שכן בכזית אבל דם עד דאיכא רביעית, רמב"ם פ"ו ממ"א האוכל כזית מן הדם במזיד חייב כרת, ומח"א בהגהות כתב ביבמות נראה דאינו חייב אלא עד רביעית וצ"ל דאתי כמ"ד כזית קרוש בעינן וצריך שיהי' רביעית לח, ועי' ערוך לנר, ובנין ציון מ"ט, שו"מ מה"ז ח"ג קס"ט ועי' מנ"ח מוסך שבת אות ח':

תוס' זבחים ק"ט במעילה דף ט"ו תנן חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה, הבשר וחלב והסלת והיין והשמן, ונראה דמיירי לענין אכילה דמיחייב האוכל משום פיגול נותר וטמא וכו', והא דחלב ויין מצטרפין אע"ג דחלב בכזית ומשקין ברביעית ה"מ בשתיה אבל דרך אכילה ששרה פתו ביין שיעורין בכזית, והרש"ש הקשה מרפ"ו נזיר דלרעק אפי' שרה פתו ביין ויש בו כזית חייב, ופי' ר"ת שם בתוס' דף ל"ח דבאכילה כ"ע לא פליגו בכזית כי פליגו בשתיה דלמ"ר ברביעית ולרע"ק בכזית מהיכא שמעי' לרע"ק דפליג על מ"ר בשתיה הרי לא אמר אלא דשרה פתו ביין וזה הוה כמו אכילה דאף מ"ר מודה בו דהוה בכזית, וכתב דלא קאמרי תוס' דדרך אכילה הוא בכזית אלא בפיגל ונותר וטמא דאיסורין כתיב בלשון אכילה אבל יין דנזיר דכתיב:

איסוריה בלשון שתי' לא מהני אפי' בדרך אכילה להיות שיעורו בכזית ולכן מוכח שפיר מרע"ק דאפי' שתיה בעיניה בכזית, וכ"כ מנ"ח, וב"י או"ח ל"ו כתב בפשיטות דשיעור משקין אסורי' ברביעית עי' מג"א ר"י, וברוך טעם:

תוס' חולין ק"ך בגמרא יליף מקרא דנפש דהמחה חלב וגמעו חייב תיפק ליה דשתיה בכלל אכילה הוא וברוך טעם דף כ"א כתב עפ"י תוס' נזיר ל"ח דלמשנה ראשונה הי' שיעור ענבים בכזית כמו כל אכילות ושיעור שתייה יין ברביעית כמו כל שתיה, ולמשנה אחרונה גם שיעור שתיה בכזית וילפו לה מדכתיב בחד קרא וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל ואו מוסיף על ענין ראשון דכי היכי ענבים בכזית ה"נ שתיה, לפ"ז פשוט דבהמחה חמץ וגמעו אף דמקרי שתיה ובכל שתיה שיעור ברביעית, מ"מ מדאתי' לאיסורא מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש דינו כאכילה לחייבו בכזית, א"כ מתורץ קושי' תוס' דאי לאו קרא דהנפש לא הוי לחיובא בהמחה חמץ כ"א משום דבכל תורה שתי' בכלל אכילה הי' שיעורו ברביעית, כמו שיעור כל משקה של איסור, משא"כ כיון דאתא ממלת הנפש דכתיב בפסוק כל האוכל שיעורו כאכילה, ומישב קושי' פלתי צ"ב מאי פריך וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב, והא אתמר חצי זית בשר וח"ז חלב שבשלם זה עם זה לוקה וכו', ואי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב אמאי לוקה ח"ש הוא, ומאי קושי' לשיטת הסוברים טע"כ נהפך היתר לאיסר אף ללקות עליו וכו' לכאורה קשה למה מחייב רב בח"ז בשר עם ח"ז חלב שחלב דין משקה ברביעית כמו כל משקה של איסור, וצ"ל כיון דאיסר אכילת הבשר וחלב מחד לאו קאתו שיעור השתיה כשיעור אכילה ודמי לנזיר, אבל אי ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב, א"כ אף שנאסר החלב מחמת טע"כ מ"מ אין שיעורו אלא ברביעית ממילא אין שיעורם שוה הבשר בכזית וחלב ברביעית ולא יצטרפו כלל כמבואר בתוס' זבחים ק"ט, ועי' יומא דף פ"א ע"ש: מנחות דף נ"ד, תנן התם בשר עגל שנתפח ובשר זקינה שנתמעך משתערין לכמות שהן וכו', אמר רבה כל היכי דמעיקרא הוה ביה והשתא לית ביה הא לית ביה, וכל היכא דמעיקרא לא הוה ביה והשתא הוו ביה מדרבנן כי פליגו כגון שהי' בו כשיעור וצמק וחזר ותפח, דמר סבר יש דיחוי באיסור ומ"ס אין דיחוי באיסור וכו', ומי איכא למ"ד יש דיחוי באיסורין ותנן כביצה אוכלין שהניחה בחמה ונתמעטו וכזית פיגול וכו' אין חייבין, הניחן בגשמים ותפחו חייבין תיובתא למ"ד יש דיחוי באיסורין תיובתא: תוס' דמעיקרא לא הוה ביה וכו' ותימא בשבת צ"א בעי רבא הוציא חצי גרוגרת לזריעה ותפחה ונמלך עליה לאכילה מהו קא מבעיא לי' הא כיון דאילו לא תפתח ונמלך עליה לאכילה פטור דליכא שיעורא בשעת הנחה וכו', וכן הקשה רמב"ן בשבת ורשב"א כתב לי נראה שאין דומה שיעור שבת לשאר איסורין דאלו פגול ונותר לא חייבה התורה בהם אלא כשיעור אכילה דהיינו כזית וכיון שכן כל שאין בו כזית אע"פ שתפח ונראה כזית הרי אין בו כזית ולא נהנה גרונו בכזית, אבל הוצאות שבת בחשיבותא תליא מלתא וכל שדרך הבריות להחשיב ולהצניע חייבין עליו בהוצאתו ועל כן אין שיעור הוצאה לכל הדברים אלא לכל אחד ואחד לפי מה שהוא חשוב עד שהעלהו הענין שאפי' מה שאינו חשוב לכל ואין מצניעין כמוהו, והצניעו המצניעו חייב וכיון שכן אף פחות מגרוגרת שתפחה ונראה ככזית מחשיבין אותו ומצניעין כמוהו ולפיכך חייב עכ"ל:

רמב"ם פי"ד ממ"א הלכה ד' כזית חלב או נבלה או פגול או נותר וכיוצא בהן שהניחו בחמה ונתמעט, האוכלו פטור, חזר והניחו בגשמים ונתפח חייבין עליו כרת או מלקות, הי' פחות מכזית מבתחלה ונתפח ועמד על כזית אסור ואין לוקין עליו עי' בית יצחק הלכות נט"י סי' ל' באריכות: פ"ד מאבה"ט הלכה י"ג, כזית מנבילה או כעדשה משרץ שצמקו וחסרו טהורין פחות מכעדשה משרץ ופחות כזית מנבילה שתפחו ועמדו על כשיעור מטמאין מדברי סופרים, היו בתחלה כשיער וצמקו וחזרו ותפחו עד שהגיע לשיעורן הרי אלו מטמאין כשהיו דין תורה וכן אתה אומר בכזית מן המת, וכתב כ"מ הר"י קורקס כתב ולא דמי לחיוב שבת דאיבעי אם יש דיחוי ורמב"ם פי"ח בהלכו' שבת כתב דהוי ספק, שאני התם שאם הניחה באותה שעה הוה מיפטר ולכך י"ל שלא תצטרף הנחה עם העקירה, עי' מל"מ פ"ד מטומאת אוכלין הלכה א':

פרט ב'. רמב"ם:

פ"א ברכות, מ"ע מה"ת לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת שבעת וברכת את ה' אלקיך, ואינו חייב אלא א"כ שבע שנאמר ואכלת שבעת וברכת ומדברי סופרי' אכל אפי' כזית מברך אחריו, ועי' כ"מ אם חייב מה"ת על שבע מינין או רק על חמשה מיני דגן אין לך דבר שמשביע אלא חמשה מיני דגן: וכן מד"ס לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה ששתה והוא שישתה רביעית והוא שיאכל כזית, ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית, כ"מ בירושלמי אמרו שאם הוא בריה כגון פרידה של ענב או:

של רמון אע"פ שאין בו כזית מברך עליו תחלה וסוף, ועי' תוס' ברכות ל"ח ל"ט מ"ט ורבינו יונה, ובספר נטע שעשועים סי' א':

פ"ג הלכה י"ב במה דברים אמורים שאכל מכזית ולמעלה אבל אכל פחות מכזית בין מן הפת בין משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית בין מן היין בין משאר משקין מברך בתחלה ולבסוף אינו מברך כלל, וכתב הכ"מ מ"ש רבינו דשיעורי דמשקין ברביעית טעמו מדאשכחן בעלמא לענין אכילת איסורין דחייב בשתית משקין איסורין ברביעית דומי' דאוכלין בכזית, ותוס' מסופק אם ברכה אחרונה בכזית או רביעית עי' טא"ח סי' ק"צ, ופמ"א ח"ב קל"ו כתב נפלאתי על כ"מ דמשמע בחולין ק"כ בשתיית משקין איסורין בכזית וכן הטמאין לאסור צירן ורוטבין בכעדשה כמו איסר גופן של שרצים כמו כן טבל וחדש ובתרומה כמו דאיסור אכילה בכזית ה"ה איסור שתייה בכזית ע"ש:

מל"מ שמעתי באומרים לי בשתית קאוי מברכין לאחריו אע"פ שיש מתחילת השתיה עד סוף השתיה יותר מכדי שתיית רביעית או יותר מכא"פ שאני הכא דדרך שתייתו בכך, ולי נראה דחילק זה ליתי' מרמב"ם פ"ח משאר אבות הטומאה אשה שהיא ראשון לטומאה ומניקה בנה הבן טהור אפי' שינק רביעית אפשר שיש מתחילה עד כוף יותר מכא"פ ושם דרך יניקה בכך ע"ש עיין מחהש"ק סי' ר"י:

שירי כנה"ג סי' ד', כתב סח לי החכם השלם כמה"ר ידידיה אבולעפיא שרב אביו ז"ל לא הי' מברך על קאווי ברכה אחרונה, ונתתי אל לבי לתור ולדרוש מהיכן יצא זה לרב ז"ל, ודנתי שיצא לו מתוספתא פרק בתרא דיומא שתה וחזר ושתה אם יש מתחילת שתיה ועד סוף שתיה אחרונה כדי רביעית מצטרפת ואם לאו אינן מצטרפין וכ"פ רמב"ם פ"ב משביתות עשר וטא"ח תרי"ב, וכיון לענין שתיה ביוכ"פ כל ששהה לשתות אין מצטרפין למד הרב ז"ל משם דאין מברכין על קאווי ברכה אחרונה כיון דאינה נשתת בב"א, לענ"ד דשאני התם דהדבר תלוי ביתובי דעתא וגמירי דלא מייתבא דעתיה בפחות מרביעית בב"א אבל הכא בהנאה תליא מילתא כל ששתה בין הכל שיעור רביעית כבר נהנה הגוף וחייב לברך וכו', ותוס' יום כפורים דף פ' כתב ומשיג שרמב"ם פי"ד ממ"א לענין יין נסך ודם כתב דין זה ובעלמא לא תלי מלתא משום יתובי דעת כמו ביוכ"פ אלא תלי' מילתא בהנאת גרון ומיעיו, משמע בהדי' דשתיית משקים ע"י שהיי לא חשוב הנאה להתחייב כרת או מלקות ה"נ לא חשיבא הנאה לברך עליה ע"ש, ופר"ח במים חיים סימן א', ומנ"ח סי' שי"ג שמביא מג"א פ"א ופמג"ד שם, ועי' בסוף הספר זכור לאברהם באריכות, ותשובת ג"וו כלל א' סי' ט"ז, ותשובת שמש צדקה סי' ב' שערי תשובה סי' ר"ד, ומר"ם שיק סי' פ"ה מביא ח"ס הי' מברך, ועי' בספר נחלת בנימין סי' נ"ג, ומר"ם א"ש ח"ב סימן כ"ז, ועי' כלל הנאת גרון:

פ"א מחמץ הלכה א', כל האוכל כזית חמץ בפסח במזיד חייב כרת וכו' אחד האוכל ואחד הממחה ושותה, כתב הכ"מ מש"כ רבינו ממחה ושותה ברייתא חולין ק"כ הנפש לרבות השותה ועי' פסחים ל"ה, וכתב מנ"ח נראה מרמב"ם דגם שותה הוא בכזית ע"ש, ואני מצאתי מקור מקומו טהור בתוספתא פ"ק דפסחים, וז"ל אחד האוכל ואחד ממחה ושותה, אכל וחזר ואכל, וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילת ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכ"פ מצטרפים ואם לאו אין מצטרפים, שתה וחזר ושתה אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין, כשם שאכילה בכזית כך שתייה עכ"ל ופלא, השיער שתייה בכזית ושיעור הצורף כדי שתיית רביעית, גם ר"ן פרק יוכ"פ מביא התוספתא:

פ"ט ממ"א וכן האוכל כזית משניהם מבשר וחלב שנתבשלו כאחד לוקה, כתב מנ"ח נראה אם אכל לבד כזית ג"כ לוקה דאי הי' צריך לחלב שיעור יותר לא הי' מצטרף להחמיר כמבואר דשיעור גדול אינו מצטרף לשיעור קטן להחמיר [לפי תוס' זבחים ק"ט אולי יען שאוכל עם בשר דרך אכילה שיער כזית]:

פ"י הלכה כ"ב, יין ושמן של ערלה ויין של כ"כ שלוקין עליהן כדרך שלוקין על הזתים וענבים שלהן. אינו מבואר אם כזית או רביעית מנ"ח: פי"א הלכה ג', השותה מסתם יינם רביעית מכין אותו מכות מרדות וכתב כ"מ אע"פ ביי"נ כתב שיעורו בכ"ש משום ולא ידבק בידך מאומה בסתם יינם שאינו אלא מגזירת חכמים שיעורו כשאר משקין שהן אסורין ברביעית, ועי' לח"מ לענין מכות מרדות בעי רביעית אבל אסורא איכא אפי' בכ"ש: פי"ד השותה רביעית סתם יינם מעט מעט או שהמחה חמץ או חלב וגמעו מעט מעט או ששתה מדם מעט מעט אם שהה מתחילה עד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין צ"ע לענין איסור בכזית ולענין צירוף כמשקין להקל מנ"ח: פט"ו הלכה י"ד, רביעית של יין ערלה או כ"כ שנפלה לתוך מאתים וכו', מנ"ח כתב נראה דרביעית שיעור של משקין ע"ש:

הלכה ב' חלב כליות שנפל תוך גריסין וכו' כגון שהי' מחלב כזית בכל שלש ביצים מתערובת אם אכל כשלש ביצים הואיל ויש בהן כזית מחלב לוקה ע"ש הרי בחלב נמוח שהוא משקה שיעורו רביעית צ"ל אף:

דחלב בפ"ע כשנמוח דינו כמשקה מ"מ כשבא לתוך מאכל נחשב כאוכל כעין זה מצינו טהרות פ"ג משנה ב' גוש של זתים, ותוס' ע"ז דף ל' ברוך טעם: פ"ד משבועות הלכה ד' נשבע שלא ישתה וכו' וכמה ישתה ויהא חייב נראה לי שאינו חייב עד שישתה רביעית כשאר האיסורין:

פ"ה מנזירות, הלכה ב', אם שתה רביעית ין או אכל כזית יין קרוש שהוא הפרי או ששתה רביעית חומץ וכו' וכן אם שרה פתו ביין והי' רביעית יין בכדי פרס מן הפת ואכל כדי פרס שנמצא שאכל רביעית יין ה"ז לוקה, ומנ"ח כתב אפשר לחלק כל היכי דכתיב שתיה הוא דווקא רביעית אבל היכי דכתיב אכילה רק שתיה בכלל אכילה הו"ל בכזית כלשון אכילה:

פ"י מתרומות, הלכה ב' אינו חייב בחומש עד שיאכל כזית שנאמר כי יאכל קודש ואין אכילה פחות מכזית וכשם שאכילת תרומה בכזית כך שתייה בכזית, אכל וחזר ואכל שתה וחזר ושתה אם יש מתחילת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס ומתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית הרי אלו מצטרפין לכזית, וראב"ד כתב במס' כריתות פרק אמרו לו אכלת חלב נראה שאף לשתיה בעינן כדי אכ"פ עי' כ"מ:

פ"ב ממעשר שני כל האוכל כזית מעשר שני או ששתה ממנו רביעית יין חוץ לחומת ירושלים לוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכו' כתב מנ"ח מבואר להדיא דהשיעור הוא רביעית אף דהלאו הוא מלשון אכילה, שו"מ ח"ד סימן ר"ג שכתוב פרט כל אחד בפ"ע א"כ לא רצה הכתוב שיהי' בכלל לא תוכל לאכול ממילא הוי השתייה ברביעית:

פ"א ביאת מקדש כהן ששתה יין עבודתו פסולה וחייב מיתה והוא ששתה רביעית יין חי בב"א אבל אם שתה פחות מרביעית או שתה רביעית והפסיק בה פטור, שתה יותר מרביעית אע"פ שהפסיק ושהה חייב:

פי"א ממעשה קרבנות, כל אוכל כזית מבשר עולה לוקה וכו' וחלבה ובשרה וסלתה ושמנה ויין של נסכיה חמשתן מצטרפין לכזית, וכתב מנ"ח מבואר דהשותה יין של נסכים בפני עצמו ג"כ לוקה בכזית דאי ברביעית האיך מצטרף שיעור הקל לשיעור החמור להחמיר, ותוס' זבחים ק"ט הקשו כן ע"ש: פ"ב משביתת עשור, אכל מעט וחזר ואכל אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת שלש ביצים הרי אלו מצטרפות לכשיעור ואם לאו אין מצטרפות לכשיעור. שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחילת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין לשיעור ואם לאו אין מצטרפין. וה"ה כתב יש מי שכתב שאף שיעור השתיה בכדי אכ"פ ע"ב, ור"ן פרק יוכ"פ מביא ראיה מכריתות דף י"ג כל המשקין מצטרפין לפסול כדי אכ"פ ע"ב, ולח"מ הקשה כיון דשיעור רביעית היכי שייך לומר מתחלת השתייה עד סופה הא כיון דפסק עבר השיעור דשתייה רביעית הוי: פ"ח מאבות הטומאות, אינו מתטמא עד שיאכל מאכלים טמאים כחצי פרס שהוא כביצה ומחצה שוחקות וכן השותה אינו מתטמא עד שישתה ממשקין טמאין רביעית אם שתה מעט ושהה ושתה מעט אם יש מתחילה ועד סוף כדי אכ"פ מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין עי' כ"מ פ"י מתרומות עי' מר"ם שיק מצוה קמ"ט:

רא"ה סימן קמ"ח, אוכל כזית דם נפש במזיד ח"כ, ובסימן קנ"ד, אוכל מבהמה טמאה או שתה רביעית מחלבה במזיד לוקה, ובסימן המ"ד שלא לאכול מע"ש של יצהר חוץ ירושלים שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וכו' ויצהר ושיער אכילת השמן לחייב עליו הוא בכזית ואעפ"י שהוא משקה לאכילה הוא עומד לכל בני אדם:

ר"ן בג"ה מביא רא"ה כתב כשמשערין ברוטב משערין לכזית ביצה ומחצה של רוטב שכן שיעורו שאם יקרש יעמוד על כזית ולמד כן משבת ע"ו ע"ש ואין דבריו נראין דכיון דאמרינן משערין ברוטב סתמא משמע דכמות שהוא משערינן אותו שכך שיעורו חכמים שאין לך נותן טעם יותר מששים אפי' ברוטב שאם לא כן היינו צריכין לחוש ולתת הדבר לשיעורין ולעיין באיסור והיתר אם הוא עב או דק, עי' פנים מאירות ח"ב סי' ט"ו וח"ס או"ח קכ"ז ובית אפרים או"ח סי' י"ד:

תוס' שבועות דף כ"ג ד"ה גמר שכר, ועי"ל דר"י יליף שתייה בכלל אכילה כדיליף בירושלמי מדכתיב וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא בתוספתא טהרות פ"ב דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה קראה אותו אכילה, ומנ"ח כתב ואיני מבין דדם שקרש מסקינין במנחות דבחמה חייב עי' דף כ"א רק לענין ט"א דין זה:

פרט ג'. לקוטים:

מר"ם שיק או"ח סימן רנ"ב מאריך בנפלאות בענינים אלו, וכתב לענ"ד דרמב"ם סובר דבוודאי היכא דשתיה ואכילה מחד לאו נפקא אמרי' דשיעורן שוה דכשם שאכילה בכזית כך שתיה בכזית וכן מוכח מתוס' ע"ז דף ל' ע"ב ד"ה ומטמא, אבל היכא דיש לאו בפ"ע על מילי דשתיה, אז הכלל דשיעור משקין ברביעית, ולכך תרומה:

ואיסר ערלה ואינך דמידי דאכילה ושתיה מחד קרא נפקא ולכן שיעורם שוה ולכך גם בב"ח פסק רמב"ם פ"ט ממ"א באוכל כזית מחלב ובשר מצטרפין משום דמחד קרא נפקא אבל גבי מע"ש דיליף במכות דף חי מלא תוכל לאכול וכו' דגנך ותירשך לחלק וכאלו נכתב לאו בפ"ע על תירש מידי דשתיה ולכך שיעורו ברביעית וכן לענין נזיר דכתיב לאו בפ"ע בשתיה לזה פסק רמב"ם בנזיר דשיעור ברביעית אבל הא דפסק בדם כזית עדיין צ"ע ע"ש: צל"ח פרק ע"פ מחדש כי טרח ומדד ומצא שביצים נתקטנו במחצית ממה שהי' בימים קדמונים א"כ כל שעורינו רביעית שאנו משערים ביצה ומחצה ושיעור חלה מ"ג ביצים וכזית מצה ומרור הכל צריך להיות בכפל, ועי' ח"ס או"ח קכ"ז שמאריך בו ומסיים לכן נ"ל להלכה ולמעשה הכלי המחזיק מים שנפלו ממ"ג ביצים וחומש ביצה יטול חלה בלא ברכה, ומה שמפילים פ"ו וחצי ביצה יברך ורביעית לכל דברים הנצרכים הוא כלי המחזיק מים הנופלים משלשה ביצים ואכילת יוכ"פ לחולה שיש בו סכנה הוא פחות קצת מכותבות שלנו שהוא פחות מביצה שלנו ע"ש וח"ס חלק ששי סי' ט"ז כתב טוב להחמיר להפסיק בחולה שאוכל ביוכ"פ בין אכילה לאכילה כשיעור חצי מיל ט' מועטין אם אפשר לחולה בכך, ועי' בתשובת אמרי אש או"ח סי' ל"ג: מג"א סי' ר"י כתב אם אכל מעט וחזר ואכל מעט אם שהה יותר מכא"פ נ"ל דאין מצרף וכ"מ ביומא דף פ' דלא מיתבא דעתי' בהכי, וכ"מ מרש"י דפי' טעמא דבעי כזית בברכה אחרונה משום דכתיב אכילה ואכילה בכזית וא"כ בחלב ודם ובכל איסורין נמי כתיב אכילה ואם שהה בכא"פ לא מיקרי אכילה וה"ה לענין ברכה, וע"ת סי' ר"ז מביא כנה"ג דמחלק ביוכ"פ ביתובי דעתא תליא מילתא וביותר מכדי אכ"פ לא מיתבי דעתא, אבל הכא בהנאה תליא כיון שחיך נהנה רביעית או כזית גם ביותר מכדי אכ"פ מצטרף ולמעשה צ"ע:

ופמג"ד כתב אם אכל עד ששבע בבהמ"ז חייב מה"ת אף שאכל מעט מעט, ורק אם אכל כזית דמברך בהמ"ז ואכלת אז אמרי' דיותר מכא"פ אין מצטרף עכ"ל, ומחנה חיים ח"ג על או"ח סימן ל"ט כתב בדברי פמג"ד הנ"ל חדשתי מי שאוכל ביוכ"פ תמיד ח"ש ביותר משיער כדי אכ"פ עד שהי' שבע שראוי לברך בהמ"ז מן התורה, יש עליו כרת, כי איך אפשר שיהי' שבע לברך ויהי נחשב שקיים מצות עינה, ומצא בפרמג"ד סי' תרי"ב סק"ד שכתב די"ל ועיניתם נפשותיכם אף ח"ש אסור מה"ת והלמ"מ לפטרו מעונש בח"ש, לפ"ז לכאורה דין חדש יש ביוכ"פ דאלו בשאר איסורים ח"ש לית ביה עשה כ"א איסור תורה בעלמא וחייל עליה שבועה, משא"כ ביוכ"פ דיש עשה בח"ש אין שבועה חל עליו ונפ"מ לפסולי עדות ע"ש:

בתשובת מוצל מאש סי' ט' חקר חקירות גדולות, א אם באכילת מצה וסוכה ופסח צריך לאכול תוך כדאכ"פ, ב באכילת קדשים שיאכלו כהנים אם צריך כדי אכ"פ, ג בסעודת שבת ויו"ט ד ברכת המזון ה אם נשבע שיאכל ככר זה אם צריך לאכול תוך כאכ"פ, ועי' כ"ס או"ח סי' ע"א, צ"ו, ובהערות למוצל בסוף הספר הארכתי ב"ה על כל פרט ופרט:

שבת דף ע"ז, תנא יבש בכזית [יין קרוש בכזית דמעיקרא הוי ביה רביעית ובקרוש רביעית שלימה בעינן דלאו בר מזיגה] וכתב המאירי, מאחר שכתבנו שכל כזית קרוש הוא רביעית לח, יש דנין מכאן שאם נפל כזית חלב בקדרה ונימוח שאינה בטלה בשיעור ששים זתים אלא בשיעור ששים רביעיות בלח שהוא יותר שהרי כשנימוח נתרבה וחזר לו לרביעית ואתה צריך לששים כשיעורו ע"ש:

לבוש סי' צ"ק, מה שנסתפקו הפוסקים שיעור שתיית יין לחיוב ברכה אחרונה אם בכזית או ברביעית הספק הוא בזה האופן דושבעת זו שתיה וכיון דכתיב גבי ואכלת הוקשו להדדי, כמו אכילה בכזית ה"נ שתיה אלא בהך כזית עדיין מסתפקא לן אי ר"ל דשיעור הוא בלח כדי שהי' יכול להיות ממנו כזית בקרוש והיינו רביעית, או נימא דגם בלח לא צריך אלא כזית דומי' דאכילה ממש וכיון דמספקא לן יש ליזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית שלם ואז יתחייב לכ"ע, אבל יותר מכזית ופחות מרביעית מכניס עצמו לספק ברכה אחרונה:

בית אפרים או"ח סימן י"ד מאריך בענין זה, והקשה מחולין ק"ח חצי זית בשר וח"ז חלב שבשלן זע"ז לוקה על אכילתו, וקשה האיך מצרפין חלב שהוא משקה שיעורו רביעית להשלים לשיעור כזית הא לא מצטרפין שני מינים שאין שיעורין שווין לשיעור כזית, וראיתי בנחלת בנימין סי' נ"ב דבב"ח שאני משאר איסורי' בשאר איסורים אע"ג דשניהם איסר משם אחד כגון שניהם פגול, מ"מ אם אחד אוכל ואחד משקה לא מצרפי' לכזית, דכל חדא וחדא איסור בפני עצמו. אבל איסור בב"ח דכל אחד מותר ובהצטרפם נעשה איסור בב"ח, הבשר שנתערב בו חלב אסור משום איסור בב"ח, וכן חלב שנתערב בו בשר אסור משום בב"ח, ואין מחלקין באיסור בב"ח לאמור בשר עם חלב שיעורו בכזית, וחלב עם בשר יהי' השיעור ברביעית דמ"ש הא כאן וכאן תערובות בשר וחלב:

בזה מיושב קושי' פלתי בסי' צ"ב, לר"ת דטע"כ דאוריי' מה פריך בגמרא בס"ד דאמרי' גדי אסרה תורה ולא חלב אמאי לקה על אכילתו ח"ז בשר וח"ז חלב הא ח"ש:

הוא, דלמא לעולם חלב לא אסרה תורה מ"מ מאחר שבשר נאסור, גם החלב נאסר משמנונית הבשר ע"ש ולהנ"ל ניחא דאם נאמר חלב לא נאסר מחמת שם בו"ח רק מחמת שקיבל טעם איסור ועל החלב שם משקין איסור הדרה קושי' בית אפרים האיך מצרפי' להשלים לכזית כי משקה שיעור רביעית, ומדויק לשון גמרא הא חצי שיעור הוא היינו אפי' כזית הוא ח"ש שלא מצרפי' החלב להשלים וע"ש:

חולין ק"כ הקשה תוס' ל"ל נפש תיפוק ליה שתיה בכלל אכילה, ומחנה חיים ח"ר סי' ל"ג כתב בהמחה חלב וכדומה לאחר שנשתה ונעשה משקה הוא עומד לשתיה הוי כאילו הי' משקה מעיקרא ושיעור שתיה בכל המשקין רביעית, ומיושב קושי' תוס' דמכח שתיה בכלל אכילה לא הי' חיוב אלא על שיעור שתיה שהוא רביעית לכן גילתה תורה אצל אכילה נפש לרבות השותה שאם המחה כזית חלב ושתה חייב על כזית דכיון דשיעורו הי' מתחילתו בכזית ע"י אכילה אע"פ שהמחהו לא צריך רביעית ע"ש, באמרי אש חא"ח ל"ה חקירה גדולה דהיינו לשון השתיי' הנאמר בתורה אם היא ברביעית או נאמר שהוא בכ"ש ורק מהלכה הוא ברביעית ע"ש באריכות:

בית יצחק או"ח סי' מ"ד כתב דלמ"ד דם שבשלו עובר עליו לדידיה דם ברביעית משא"כ למ"ד דם שבשלו אין עובר עליו מוכח דדם שיעורו בכזית ע"ש:

נדה דף ל"ב אמר מר זוטרא לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה דתניא ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו לה' לרבות אה הסך ואת השותה [לרבות הסך בכלל בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר, שתיה בכלל אכילה דכתיב ואכלת מעשר דגנך תירוש חמרא הוא וקרי ליה אכילה] שותה למה לי קרא שתיה בכלל אכילה אלא לרבות הסך כשותה, בספר לקוטי שלמה מביא קושי' בשם האי גאון מו"ה נטע וואלף רב"ד דק"ק פ"ב זצ"ל לר"ן בבהמה מקשה דלהכי דם אסור בבן פקוע דכל היכי דאפשר לומר אכילה ממש לא הוי משקה בכלל, וא"כ בשלמא במע"ש שם ע"כ צ"ל שתיה בכלל אכילה דכתיב ואכלת ותירש חמרא הוא אבל בתרומה דכתיב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר מנ"ל לרבות שתיה עכ"ל:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה