אור ברסלב
עט סופר חלק ד עט סופר חלק ד כלל קג דם שבישלו

עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ד כלל קג דם שבישלו

עט סופר חלק ד כלל קב נקצר ביום

פרט א':

מנחות דף כ"א, טעמא דמעטי קרא לדם, הא לאו הכי ה"א דם ליבעי מלח, כיון דמלחיה נפיק ליה מתורת דם דאמר זעירי א"ר חנינא דם שבישלו אינו עובר עליו [בין דחולין בין דקדשים ואכלו אינו עובר עליו דהא לא חייביה תורה אלא על הדם הראוי לכפרה ודם קדשים משבישלו לא חזי למילתיה ונפק מתורת דם ומליח הרי הוא כרותח] ור' יודא אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו, ור' יודא דידיה אמר איברים שצלאן והעלן אין בהם משום לריח ניחוח, מהו דתימא מישדא בה משהו למצוה בעלמא קמ"ל [ומשום ההוא משהו לא נפיק מתורת דם], ועי' בשמים ראש סי' ל"ד למה מייתי הגמרא הך דר' יודא דידיה אלא להורות דצלי ודאי לא ע"ש באריכות:

גופא אמר זעירי אר"ח דם שבישלו אינו עובר עליו, יתיב רבא וקא אמר לה להא שמעתא איתיבי אביי הקפה אה הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב, לא קשיא כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה, באור לא:

הדר בחמה הדר, בחמה נמי לימא הואיל ואידחי אידחי, דהא בעא מיניה רבי מני מר' יוחנן דם שקרש [קא ס"ד ואפי' דחולין] ואכלו מהו, א"ל הואיל ואידחי ידחה אישתק, א"ל דילמא ודאי כאן בחטאת החיצונות כאן בחטאת הפנימות אמר אדכרתן מילתא דאמר ר"ח דם שקרוש בחטאת ואכלו חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא, בחטאת הפנימיות ואכלו פטור, וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא, [בחטאת החיצונות, הא דקתני הקפה את הדם בחמה ואכלו חייב והוא הדין לשל חולין הואיל וראוי לכפרה בקדשים] ורבא דידיה אמר אפי' בחטאת הפנימיות ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונות, אמר רב פפא הילכך דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החיצונות [דם חמור אע"פ שאינו ראוי לקרבן ואיכא למימר דלא חייבה תורה כרת אלא על דם הראוי לקרבן אלא אפי' חמור דאין קרבן בטמאין אפ"ה חייב] פלא למה נקוט חמור ומאי קמ"ל הא מתני' דם אסור בטמאים, וחשק שלמה הנדפס בש"ס מביא דצ"ל דם המור אשר כתב רא"ש וטור רט"ז שחיה ידוע היא ומתקבץ דם בחטוטרת, וקמ"ל דכיון דאמרי' הואיל שכנגדה ראוי, דם המור נמי אע"פ שקרוש מתחלתו ומעולם לא נראה לכפרה מ"מ חייב הואיל שכנגדו ראוי. ויקן יוסף כתב על רש"י שכתב בחטאת חיצונית הא דקתני הקפה את דם בחמה ואכלו חייב וה"ה לשל חולין, משמע דגם להאי אוקמתא לעולם תירוצא קמא דמחלק באור פטור עדיין קיים הוא, וזה קשה א"כ מנ"ל דבאור חייב ואפשר שזהו קושיתם של ראשונים ע"ש באריכות:

תוס' פרש"י דבחטאת פנימית אינו עובר עליו וטעמא כמו שמפרש לקמן, ולא נהירא דא"כ בחטאת פנימית נמי משמע לפי שיטת רש"י שאם בשלו צלול הואיל וראוי לטבילה והזאה יהי' חייב עלה אם יאכלנה ואין הסוגי' מוכח הכי דאמרינן לעיל כיון דמלחי נפיק ליה מתורת דם ולא יתחייב עליו ועוד דרבא דידיה אמר אפי' בחטאות הפנימית ואכלו חייב משמע לפי' רש"י דרבא לית ליה דזעירי ולעיל קאמר יתיב רבא וקאמר להא שמעתא משמע דס"ל רבא כזעירי, לכן נ"ל דבזעירי היינו בבשלו באור כ"ע לא פליגי דאינו עובר עליו והא דמחלק הכא בין חטאת פנימית להחיצונות קאי אקפאו בחמה: כריתות דף כ"ב, תנן התם הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו, אר"ז אמר רב ל"ש אלא בלב עוף הואיל ואין בו כזית, אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת וכו' ר"י מחייב בדם התמצית אר"א מודה ר"י לענין כפרה שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר דם שנפש יוצאה בו מכפר שאין הנפש יוצאה בו אינו מכפר ע"ש:

חולין דף ק"ט הלב קורע ומוצא דמו לא קרעו אינו עובר עליו, [אינה עובר עליו להיות בכרת, ובכריתות כ"ב מוקים לה בלב עוף שאין בדמה כזית אבל בבהמה חייב כרת אם לא קרעו לאחר בשולו]:

תוס' פי' בקונטרס וכו' ואי אפשר לומר כן במנחות כ"א אמרינן דדם שבישלו אינו עובר עליו אם אכלו, והא דמוקי לה בלב עוף משום דבכל ענין קתני מתני' דאינו עובר עליו בין חי בין מבושל, וריטב"א כתב אפשר שרבינו ז"ל סובר דההיא בדם קדשים דוקא אבל בדם חולין אע"פ שבשלו עובר כדאמרי' כבדא עלוי בשרא דם דאוריי':

חולין קי"א רב דימי מנהרדא מתני כבדא עלי בשרא אסור דם דאורייתא תוס' אע"ג דאמר במנחות דם שבשלו אינו עובר עליו מ"מ תחילה כשנפלט עד שלא נתבשל הי' דאוריי' אבל שחוטה תחילתו דרבנן, מיהו קשה לר"ת דם כבדא אפי' פירש לאו דאוריי':

רשב"א כתב יש לדקדק דם כזה שיוצא ע"י בישול היאך קאמר דהוי דאורייתא הא אמרינן דם שבישלו ושמלחו אינו עובר עליו, וכתבו בתוס' דהכי פירושא דם אפשר להיות דאורייתא כגון דם אם סחטו ויצא ע"י סחיטה שלא ע"י בישול ולא ע"י מליחה, וראיתו בס' העיטור דאיכא מ"ד דמיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא מידי דהוי ח"ש ואיכא מ"ד דההוא דמנחות דוקא בדם קדשים וחולין מקדשים לא ילפי' אפי' להקל עכ"ל, וישו"י בסי' ס"ז מישב בזה רמב"ם דסובר דבשר חי אסור בלא מליחה, ומקשים ממשנה פי"א מנחות שעיר של יוכ"פ הבבליים אכלו חי ע"ש בתויו"ט, לפ"ז ניחא דטעמא של רמב"ם שבשר חי אסור בלא מליחה דחיישינן שמא יבשל ודם מבושל אסור מה"ת אבל בשעיר שהוא קדשים ושם דם שבישלו מותר מה"ת לכך לא גזרו בחי לאכול בלא מליחה ועיי' ילקוט גרשוני:

חולין ק"ך, תנן התם הקפה את הדם ואכלו או שהמחה את החלב וגמעו חייב. [הקפה הקרשו על גבי אור] תוס' הקפה בחמה אבל באור לא דדם שבישלו אינו עובר עליו, חדר"ן כתב משמע דס"ל לרש"י ז"ל דלא סמכינן אההיא דזעירי דאמר דדם שבישלו אינו עובר עליו וכן דם שמלחו אינו עובר וכן משמע מרמב"ם ז"ל שלא הביאה להאי זעירי, וגם רי"ף לא הביאה משמע דס"ל דלית הלכתא כזעירי, ואע"ג דהתם אקשי' מיהא עליה ותירצו דהכא מיירי בשהקפה ע"י חמה אוקמתא דחיקא היא דהא קתני הקפה דומיה דהמחה את החלב אפי' ע"י אור ואפ"ה חייב משמע דדם שבשלו חייב, ובן נראה מדף קט"ז דתנן התם חומר:

בחלב מבדם וכו' ולא קתני חומר בחלב שהחלב בין אכלו חי בין אכלו מבושל לוקה ודם חי לוקה מבושל אינה לוקה, ש"מ דדם מבושל לוקין עליו, ועוד אם איתא להא דזעירי האי דהקפה את הדם מיירי בשהקפה ע"י חמה, וע"י חמה ודאי דאסרוחא מסרחא, ואפי' לזעירי דאמר דדם שבישלו אינו עובר עליו נראה לי דדוקא אין לוקין עליו אבל איסורי דאוריי' איכא אלא שראיתי רא"ה ורשב"א ור"ן ורמב"ן דס"ל דדם שבישלו איסורו מדברי סופרים לבד, ודברים תמוהים בעיני, ויקן יוסף מביא רדב"ז שדם שבישלו לאו מיקרי דם ומש"ה לא קתני חומר ברם ע"ש:

פלתי ס"ט כתב לישב רש"י במסקנא דמילתא דזעירי דקאמר אינו עובר עליו אליבא דר"ח דמחלק בין פנימית לחיצונות ומכ"ש חולין ולרבא דלא מחלק בין פנימית לחיצונות לעולם חייב ומכ"ש בחולין וליתי לזעירי כלל ולעולם חייב וכו' גם יש ראיה לרש"י מהא דילפינן בפסחים טע"כ מגע"כ והקשה תוס' מנלן בנזיר דלמא נזיר יש היתר לאיסורו ע"ש ועדיין קשה מנ"ל טע"ק בדם דהא יש היתר לאיסורו אם בשלו, ומוכח דלמסקנא דם שבשלו אסור. ויקן יוסף מביא דכיון דלא אסרה תורה אלא דם הראוי לכפרה א"כ אותו הדם שאסרה תורה אין היתר לאיסורו דאם יבשלו פנים חדשות באו לכאן ודמי לנבילה שמותרת כשנסרחה דודאי לא מיקרי יש היתר לאיסורו: סמ"ג קל"ו, אר"ז א"ר ל"ש אלא בלב עוף וכו' פרש"י שענוש כרת אף לאחר בישול ורוצה לומר שאינה סובר כאותו אמורא שאומר בהקומץ רבה דם שבשלו אינו עובר שנאמר כי הדם הוא בנפש יכפר לא חייב הכתוב אלא דם הראוי לכפרה וזה הואיל וקרוש הוא ע"י בישול אינו ראוי לכפרה לכה"פ בחטאות הפנימיות שנאמר וטבל והזה ומתוך שקרוש הוא אינו ראוי לטבילה והזאה אלא סובר רב כאותו אמורא שאומר שחייב על דם שבשלו הואיל וראוי לכפרה בחטאות החיצונות שנאמר ולקח ונתן ובר נתנה ולקיחה הוא אע"פ שהוא קרוש, אפס יש לישב דברי רב לדברי הכל ולפרש כי לא קרעו אינו עובר עליו מדבר בין אכלו חי בין אכלו מבושל ועל זה מפרש רב שבלב בהמה ענוש כרת אם אכלו חי:

בספר שם משמעון חולין ק"כ מאריך בירושלמי שמובא בתוס' שבועות כ"ג דר"י יליף שתיה בכלל אכילה מפסוק וכל דם לא תאכלו ואי בשקרש והתניא בתוספתא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא ותורה קראה אכילה ע"כ, ומחלק בשקרש בחמה דהדרה לצלול עתה שקרוש לא אוכל ולא משקה אבל קרוש באור דלא חזרה לעולם אפשר דמודה התוספתא דהוי אוכל גמור, וירושלמי ע"כ אית ליה דם שבישלו אינו עובר דאל"כ מאי מוכיח מקרא דשתיה בכלל אכילה דלמא קרא איירי בשקרוש באור דמקרי שפיר אוכל אלא ע"כ דלא מצי איירי הכי דדם שבישלו אינו עובר עליו ע"ש: פרט ב':

רשב"א במנחות כתב ונראה לפסוק דכל דם דחולין בין בשלו בין מלחו עובר עליו מדמותבינן עלה דההיא דזעירי דאמר דאם בשלו או מלחו אינו עובר עליו מברייתא דהקפה דעובר עליו והו' מתרץ דלא קשיא כאן באור כאן בחמה דבאור אינו עובר עליו ובחמה עובר עליו והדר דמותבי' מדר' יוחנן דאין לחלק בין אור לחמה דכמו בחמה אינו ראוי' דבאור אין לעבור עליו דאינו ראוי לזריקה כמו כן דבשעה דקרש אינו ראוי לזריקה והואיל ונדחה ידחה וא"כ לפי דברי ר' יוחנן דאמר דם שהקפא בין באור בין בחמה אינו עובר עליו וא"כ ברייתא דתני' דהקפא עובר עליו היכי משכחת לה והוצרך לומר כאן בחטאות החיצונות דברייתא דעובר עליו מיירי בחיצונות דהואיל דאע"פ דקרש ראוי לזריקה ומשום דכתיב ולקח ונתן והרי בר לקוח ונתינה הוא הלכך עובר עליו וכיון דדם דחיצונות שקרש חייב עליו כמו כן בחולין שקרש עובר עליו הואיל וראוי לזריקה הוא כחטאות החיצונות ומאי דאמר ר' יוחנן דאינו עיבר עליו ר"ל דווקא בפנימית דלאו בר טבילה הוא כיון דקרש, ומאחר דמסקינן דדם שקרש בחולין עובר עליו אין לנו לחלק בין קרש ע"י אור בין ע"י חמה וכי היכי דמוקמינן ההיא דר' יוחנן דקאי אינו עובר עליו בפנימית כמו כן נוקי לההיא דזעירי דבשלו ומלחו אינו עובר עליו בפנימיות אבל בחיצונות עובר שהרי אעפ"י שמלחו או בשלו בר לקיחה ונתינה הוא ואין לחלק בן אור לחמה ומאחר דהו' ראוי' לזריקה גבי חיצונות בחולין חייב עליו כיון דראוי לזריקה דם גמור ואפי' היינו באים לפרש דשנוי דמשני דמחלק בין חטאות חצונות לפנימיות הו' דוקא אקרוש וקפא בחמה אבל באור אף בחיצונות פטור דההיא דזעירי דבשל ומלחו אינו עובר מיירי גם בחיצונות ובחולין ובאור אפ"ה לאו הלכתא כוותייהו אלא כרבא דהו' בתראה דמחייב גם בפנימיות הואיל דכשנגדן ראוי בחיצונות וכמו כן יש לנו לומר דגם באור הואיל וכנגדו דם שקרש בחמה כמו זה שקרש באש ראוי בחיצונות וכיון דנבוא לומר דנחייב בדם שקרש ע"י האור הואיל ובר לקיחה הוא דהיינו כשנמלל ועדיין ראוי ליקח וליתן שלא נקרש לגמרי גם בבשלו לחייב אעפ"י שאינו ראוי' לזריקה ולקיחה ונתינה משום שלא לחלק בדם שנתבשל לחצאין דמאחר דאיכא דם שנתבשל דחייבין עליו כגון שלא נתבשל כל כך שנעשה יבש גם כשנתבשל הרבה יש לחייבו מפני שאין לנו לחלק בדם:

שנתבשל שלפעמים נחייב ולפעמים נפטור אלא שיש לנו לומר שלעולם מתחייב בכל דם שבשלו או מלחו, ועוד יש טעם לחייב בבשלו שהרי מדמה בשלו למלחו ומלחו בר לקיחה ונתינה הוא וראוי לזריקה ומאחר דבמלחו חייב כמו כן בבשלו חייב דהא מדמה להו:

רשב"א במשה"ב סוף שער שלישי כתב, ודם מבושל דקאמר דשרי מדאוריי' דאמרי' בקומץ דשרי, איכא מ"ד דלא אמרי אלא בקדשים, ואיכא מ"ד דאפי' בחולין ולא למשרי דאוריי' אלא שאין לוקין עליו משום דכל דם לא תאכלו למיכל אסור מידי דהוי חצי שיעור וכו' ואי נמי דכל שבשלו מותר לגמרי דאוריי' כיון דעקר דם דאוריי' החמירו בו כדאוריי' ואפי' בספקותיו, ודחשו גבי בי דוגי דאמרי' ודלמא עלאה מטא תתאה לא מטא ולא אמרי' כיון דבשלו הוה ליה דרבנן וספיקו לקולא:

שלטי גבורים סביב למרדכי סוף פרק כירה וק"ל אמאי אסרה למלוג תרנגולת בכלי ראשון נהי דמבשל הדם שבתוכה מה בכך הרי הוא דם איברים שלא פירש ואפי' פירש אמרי' דם שבשלו אינו עובר ומותר לכל הפחות בעוף ע"ש, ושו"מ ח"ג סי' ר"ב מביא מרדכי שבעוף דם שבשלו לכ"ע אינו עובר, ועי' הגהות מרדכי שם, ובית יצחק יו"ד ק"ד:

שג"א חדשות סי' ט"ז עושה פשרה בין השיטות בכריתות כ"א איתא דעל דם הנפש חייב כרת ועל דם איברים לאו בעונש כרת כתוב כי נפש כל בשר דמו הוא וכל אוכליו יכרת אבל גבי לאו לא כתוב בנפשו ולענין כפרה איתא התם דף כ"ב דם שנפש יצאה בו מכפר וגבי עונש כרת נאמר הנועם כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר להכי דם שא"ר לזריקה אינו בכרת ואם אינו ראוי לזריקה ה"ל כדם אברים בלאו: רי"ף בפרק כל הבשר, גרסי' בכריתות תנן התם הלב קרעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו, א"ר ל"ש אלא לב עוף שאין בו כזית אבל לב בהמה הואיל ויש בו כזית ענוש כרת, כתב ר"ן מיהו דוקא אם אכלו חי אבל בשלו אפי' בלב בהמה אינו חייב כרת דקי"ל דם שבשלו אינו עובר עליו אלא משום דמתני' קתני סתמא אינו עובר עליו ומשמע אפי' אכלו חי מוקמינן לה התם בכריתות בלב עוף אבל במבושל אפי' לב בהמה לא מיחייב וזה שלא כדברי רש"י, ולב אריה ק"ט כתב לא הבנתי מה הואיל רב בזה דמוקי מתני' בכל ענין אפי' בחי, הו"ל לאוקמי מתני' בכל ענין דמיירי אף בלב בהמה ובמבושל ויהי' דומי' דרישא גבי כחל דמיירי בבהמה דהא גבי כחל לא מיירי רק בצלי או לקדרה אלא ודאי משמע כרש"י דרב ס"ל דבלב בהמה חייבים עליו אפי' במבושל ע"ש ועי' ויקן יוסף ערך דם סימן ח', וכנפי יונה סי' ס"ט:

רמב"ם פ"ו ממ"א, הלכה ה' הלב בין לצלי בין לקדרה קורעו ומוציא את דמו ואח"כ מולחו ואם בשל הלב ולא קרעו קרעו אחר שבשלו ומותר ואם לא קרעו ואכלו אינו חייב עליו כרת בד"א בלב העוף שאין בו כזית דם אבל אם הי' לב בהמה חייב כרת שהרי יש בו כזית מדם הלב שחייבין עליו כרת, וכתב ה"ה יש מי שכתב שכשאמרו בלב חייב כרת דוקא אכלו קודם בשלו אבל אחר בשלו לא דדם שבשלו אינו חייב עליו כדאיתא במנחות, ולא נתבאר זה בדברי רבינו עכ"ל, ופלא הלא מבואר עי' לח"מ:

פ"ט הלכה ו' המבשל דם בחלב פטור ואינו לוקה על אכילתו משום בשר בחלב וטור פ"ז כתב דם שבשלו בחלב פטור ואין לוקין על אכילתו משום בשר בחלב, כתב ב"י משמע שלוקין משום דם יש לתמוה מדאמרי' בקומץ דם שבשלו אינו עובר עליו מיהו רש"י כתב דם שבשלו עובר, וצ"ל דס"ל דההיא דקומץ אתי' דלא כהלכתא ונראה שזהו דעת רמב"ם:

פרט ג'. דם מלוח:

תה"ב סוף בית רביעי שער רביעי, אם מהני הגעלה בכלי חרס באיסור דרבנן, כתב לכאורה משמע במנחות בקומץ דדם שמלחו אינו אסור אלא מדרבנן דאמר התם אמר זעירי דם שמלחו אינו עובר עליו ומשמע דלאו בשל קדשים בלבד אלא בשל חולין וכו' ואפ"ה אמרי' בחולין דף בפינכא דר' אמי דאימלחי ביה בשרא ותברא ואמאי ליעבד לה הגעלה וכו', [לבית יעקב תחילת מליחה אסור מדאוריי' ניחא] עי' תשובת ריב"א קי"ח:

פמג"ד בפתיחה למליחה, כתב ראוי שתדע למ"ד דם שבשלו דרבנן ה"ה מלחו הוה דרבנן, מיהו היינו מליח שאין נאכל מחמת מלחו הא מליחה מעוטת הוה ד"ת וכו' וראיתי בבית יעקב סי' קע"א האריך ומסיק דם בתחלת בשולו ותחלת מליחה הוה ד"ת וראיה מתוס' דף קי"א שכתבו דכשנפלט עד שלא נתבשל הוה דאוריי', ולי נראה כמש"כ ש"ך ס"ח וד"מ דכל פליטה ע"י כ"ר או ע"י מליחה מיד הוה דרבנן ותדע דאל"כ מה פריך במנחות למה לי קרא למעט דם ממלח הא מליח כרותח, ואי בעינן שיהי' שיעור מליחה אין קושיא דהא אפשר לימלח ולהעלתו מיד, ואף שי"ל דם צלול מיד הוה רותח משא"כ לפלוט מחתיכה מ"מ מתוס' אין ראיה דה"ק תחלה כשנפלט ר"ל אם הי' נפלט תחלה ע"י סחיטה קודם הבישול הוה דאורייתא וכן כתב רשב"א שם, ועי' ט"ז ס"ט במעשה שאשה ששכחה וכו':

עוד כתב איכא לעיונא דם היוצא ע"י כבישה מעל"ע בצונן אי הוה דאוריי' או דרבנן ובסימן ק"ה מסיק דהוה דאוריית' לא דמי לדם שמלחו, וחו"ד סימן ע' סק"ד מביא או"ה בדם היוצא ע"י כבוש ואפי' ע"י תערובות מים הוא מדרבנן מטעם דאינו ראוי להקרבה דם אינו אסור רק בראוי להקרבה ע"ש לכן בספק כבוש בדם ג"כ מותר, מנ"ח ק"מ הקשה אם דם נתערב במים כיון דאין ראוי להקרבה אינו חייב משום דם א"כ מאי מקשה בפסחים כ"ב והרי דם דרחמנא אמר לא תאכל ותנן אלו מתערבין באמה וכו' מאי קושיא כיון דמתערבין במים בעזרה פקע איסור דם ע"כ מותר בהנאה, ואפ"ל דסוגי' אזלי למ"ד דם שבישלו עובר י"ל גם בדם המעורב עובר ע"ש, ובספר ויקן יוסף אות דם שמאריך בדם ע"י כבוש, אם מליחה כבישל לענין שבת עי' ר"ן סוף ע"ז שמשמע כבישל ועי' כב"י ח"ב או"ח כ"ג, ביו"ד מ"ג, פר"ח ס"ח, ומג"א שכ"א ס"ק ז', ושעה"מ ביו"ט פ"ג ומנ"ח מסך שבת אות י"א, בצל"ח ריש כיצד צולין אם מותר למלוח פסח קודם צלי, בזה יהי' מיושב קושי' מל"מ פי"א משבת למה איצטרך קרא תמלח בשבת הא אין עיבוד באוכלין עי' נב"י, עי' מג"א תקכ"ז ס"ק ג' במליח אע"פ שראוי לאכילה אין מערבין דאיתא בחולין מליח הוא כרותח כבוש כמבושל משמע דמליח אינו כמבושל עי' מחהש"ק דמליח לכה"פ כצלי, אם מליח וכבוש מדאוריי' עי' מר"ם שיק יו"ד צ"ג, נב"י ח"ב או"ח כ"ג, עי' חיי אדם כלל ק"ב אי מותר לערב בדג מליח שקורין הערינג דקיי"ל מליח כרותח והו' כצלי וע"ש בנשמת אדם, וירושלמי פ"ב ביצה הלכה א' ודו"ק:

נקודת הכסף סי' פ"ז, מחלק בין דם שיצא ע"י בישול ומליחה מודה רמב"ם ורש"י שאינו עובר וזהו בחטאת החיצונה ג"כ פטור וכל שאינו ראוי לחטאת אינו עובר עליו, ורמב"ם מיירי שבישל דם בעין בחלב וגם סובר דשאני לב שדם כנוס בתוכו ע"ש שמאריך ועי' ש"ך פ"ז ס"ק ט"ו:

תשובת ר"י מינץ סי' ט"ו, לענין הלב שנתבשל עם העוף וכו' י"ל סברא להקל משום דבלב עוף אין כזית וכו' וכ"ת והא ח"ש אסור מה"ת, י"ל כשנתבשל או שנמלח אינו אסור אלא מדרבנן וכו' וכ"ת הא אמרינן בג"ה לא תזלזל בשיעורי דרבנן, וי"ל דשאני ח"ש דדם לב העוף שלא בא לעולם לידי חיוב לא למלקות ולא לכרת שלעולם לא תמצא בו כזית אלא איסור תמצא בו ועי' פר"ח סי' ס"ח שמשיג, ועי' שו"מ מה"ג ח"ב סי' ר"ב ועט סופר כלל ס"ב, פרט ט' מה שהבאתי מבני החריף נ"י מובן סברת מר"י מינץ כיון שלא הי' מעולם חל האיסר לא שייך ח"ש אסור ע"ש:

מר"ם שיק מצוה קמ"ט כתב מרן הגאון בעח"ס זצ"ל בסי' ק"ו כתב דדם מן החי יהי' אסור משום ציר אמה"ח והקשה לי המנוח הרב הגדול מהו' יעקב שלם מטאפאלטשאן זצ"ל דא"כ למה דם שבשלו יהי' מותר נהי דאיסר דם אזיל מ"מ איסור ציר אבמה"ח איכא, ובאמת גוף הקושיא ל"ק דכשם דהשחיטה מועלת להוציא בשר מאמה"ח מוציא נמי השחיטה דם מאמה"ח וא"כ לא קאמר מרן זצ"ל אלא דם שיצא מחיים בהקזה וכיוצא יש בו משום ציר אמה"ח ובבנ"ח דם שיצא בשעת שחיטה דלדידי' במיתה תליא מילתא אז אסור הדם גם משום ציר אבמה"ח אבל אצל ישראל ששחיטה התירה גם הדם שפיר איכ"ל דדם שבישלו מותר ע"ש לא זכיתי להבין שכתב שאסור לב"נ מצד ציר, כי ציר אסור מהטמאים ולא נאמרו זאת לב"נ כמבואר בפלתי פ"א כי א"א נתן חמאה וכו' ע"ש:

פרט ד'. קושיות:

א זבחים מ"ה, דברים שאין חייבין עליהן משום פיגול חייבין עליהן משום נותר ומשום טמא חוץ מן הדם וכו', מנה"מ אמר עולא אמר קרא ואני נתתיו לכם שלכם יהא וכו':

תוס' ד"ה אבל העצים וכו' אין להקשות למ"ד אין איסור חע"א בקדשים למה לי קרא בדם למעוטי מנותר וטמא דהא איצטריך להביא שתי שערות אחר כך דהוי כבת אחת, בספר ויקן יוסף הקשה, מה קושיא אימא איצטרך קרא היכא דאכל ח"ש דם שניתותר וחצי זית בשר של נותר דהשתא משום דם ליכא אלא איסורי לחוד, אבל משום נותר חייב דהוי כזית דכל הניתורים מצטרפין זה עם זה ולהכי אצטריך קרא דבדם ליכא איסור נותר וכו': ב עוד הקשה תוס' דסברו דם שבשלו פטור א"כ שפיר צריך קרא למעוטי דם דאין בו איסר נותר ונפ"מ אם ניתותר דם ובשלו דהו"א דכיון דאין בו איסר דם הרי הוא חייב משום ניתר קמ"ל קרא דאין בו איסור נותר וכו': ג נב"י ח"ב יו"ד סי' ל"ו, הקשה מבכורות דף ז' חלב מנ"ל דשרי אלימא מדאסור רחמנא בב"ח וכו', למ"ד דם נעכר וכו' ויש מקום לאסור משום דם ודם שבשלו אינו עובר שפיר הוצרך לאסור בב"ח שהרי דרך בישול אסרה תורה ואז כבר אזיל ליה איסור דם ואסור משום בב"ח, וצריך לומר דסוגי' דכאן לית ליה הא דאמר זעירי, אולי היינו טעמא של רמב"ם שהשמיט הא דזעירי, והג"ה כתב בלא"ה לא אתי' סוגי' זו כזעירי דאל"כ ליכא שום ה"א דחלב יהי' אסור משום דם, הא נעכר ונעשה חלב אינו ראוי: לכפרה ואין בו איסר דם ע"ש, ועי' תשובת שמן רקח ח"ב סי' כ': ד הגהות יד שאול ביו"ד צ"א כתב נשאלתי מה פריך כיון דמלחו נפיק מתורת דם, הא לא נחשב כרותח רק כדי קליפה ושוב יתבטל בשאר דם וכשר עכ"ל, ולא זכיתי להבין התורה ציוה להקריב דם שנמלח ואם מלוח כרותח נפסל הדם ולא הקריב דם שנמלח כיון שנתבשל אין זה דם כמובן: ה פלתי פ"א, כתב אם איסר חלב משום דם נעכר ונעשה חלב מה מייתי ראיה מן חריצי חלב, הא גבינות מבושלים ולרוב פוסקים דם מבושל אינו עובר ע"ש:

ו שו"מ סוף ח"ג סי' ר"ב מביא קושיא מספר מקור מים חיים. לרשב"א דדם קדשים שבישלו ומלחו אינו עובר אבל בחולין עובר, א"כ מה פריך בפסחים דף ע"ה מהא דנתן כרעיו ובני מעים לתוכו, הא יש לחלק דבשלמא פסח דהיא קדשים ודם שמלחו אינו רק דרבנן הוא דאמרי' כבלעו כ"פ אבל בדם חולין לא סמכינן על סברא כבנ"פ, ושו"מ תי' מה שמחלק רשב"א בין קדשים לחולין יען דם קדשים לכפרה א"א לכפר שנקלש הטעם וע"ש ברש"י וזה דוקא בקדשים הניתן לכפר, אבל דם קדשים שאין זורקין על מזבח פשיטא דעובר עליו ע"ש ועי' ישו"י סי' ע"ד, בית יצחק יו"ד סי' ק"ד:

ז כ"ס יו"ד סי' ל"ה מביא מח"ס אי דם שבשלו דרבנן ליכא מסייע משום איסור דרבנן לא מבטלין מצוה דאוריי' לתת בתוכו וכ"כ תוס' שם לענין דם כבדא ע"ש:

ח גם מביא קושי' מבנו יכ"פ הרב הגאון וכו' מו"ה שמחה בונם ני', על תוס' מנחות כ"א ד"ה דם שבשלו שכתב והיינו דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו ומוציא דמו לא קרעו אינו עובר עליו דמיירו אחר בישולו ע"כ, צ"ע דנראה דתוס' מייתי ראיה ממתני' דם שבשלו מותר מדקתני אינו עובר עליו משום דהוא אחר בשולו והא בכריתות אמר רב מתני' בלב עוף דאין בו כזית וכתב תוס' חולין ק"ט דנראה לו לרב דמתני' אפי' בחולין אינו עובר עליו ולכן מוקי ליה בלב עוף, ואיך כתב תוס' דדם שבשלו מדרבנן מוכח ממתני' והא רב מוקי בלב עוף ואין ראיה ממתני' ע"ש: ט: ט ערוך לנר סנהדרין דף פ"ז, בין דם לדם בין דם נדה, ק"ק מנ"ל דלענין אשה קאי דלמא פליגי לענין דם שבשלו או שמלחו דחייב לרמב"ם וזעירי ס"ל דאינו עובר אלמא לרמב"ם יש פלוגתא בזה ודלמא בהא פליגו וי"ל, ע"י ילקוט גרשיני אות דם:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה