עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ד כלל קב נקצר ביום
פרט א':
מנחות דף ס"ד, מתני' מצות העומר להביא מן הקרוב וכו' מ"ט איבעית אימא משום כרמל [תקריב רך ומלא שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה בדרך האי כרמל במנחת עומר כתיב] וא"א משום דאין מעבירין על המצות:
דף ס"ו, מיום הביאכם תספרו, יכול יקצור ויספר ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה מתחיל למנות מבערב יכול יקצור ויביא ויספר בלילה ת"ל מיום הביאכם הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום [אע"ג דביום הביאכם תספרו כתיב דמשמע אחר הבאה תספרו דהא מיום הביאכם כתיב ולא משעת הביאכם כיון דחשכה מבערב יום הביאכם הוא דהיום הולך אחר הלילה עי' צאן קדשים]: תוס' ד"ה ואימתי שירצה יביא, והא דכתיב כרמל דאפי' מרחוק לא מייתי משום כרמל היינו למצוה:
תוס' ד"ה זכר למקדש, היכא דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן הי' נראה מתוך סתם מתני' דף ע"א דתנן מצותן בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר, אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתני' במגילה כל הלילה כשר לקצירת העומר ודייקינן מינה דקתני לילה דומי' דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא ע"ש, ותוס' מגילה דף כ', אומר ר"ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כמשמע במתני' דנהי דאיכא סתמא במנחות נקצר ביום כשר בדיעבד מ"מ סתמא דהכא עדיפא, ועוד נראה דאפי' למ"ד דמכשר קצירת עומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה: דף ע"א, מתני', מצות העומר לבא מן הקמה [שתהא קצירה לשמה כדכתיב מהחל חרמש בקמה] לא מצא [שכבר נקצר הכל] יבא מן העומרים, מצותו לבא מן הלח [דכתיב כרמל רך ומל] לא מצא יבא יבשר מצותו לקצור בלילה, נקצר ביום כשר ודוחה את השבת, ותקון משה כתב יש לדקדק דלא נקט בבא בתרייתא כאינך קמייתא והל"ל לא קצר בלילה יקצור ביום:
קול סופר על משניות כתב פלא בעיני שלא הקדים המשנה הזמן לאמור מצות העומר לקצור בלילה לא מצא יקצור ביום למה הקדים המשנה החפץ קודם הזמן עוד כתב על הרע"ב שכתב מן הקמה שיהא קציר לשמו, למה לא כתב לקיים מצות קצירה בלילה לפני הקרבה, ונ"ל דשני מצות יש א' שיהי' העומר נקצר לשם העומר, ב' שאותו קצירה יהי' בלילה ואפי' אם אי אפשר לקצור בלילה מצוה לקצור ביום לשם עומר ואפי' אם נקצר בעיו"ט לשם עומר יש לו מעלה כנגד עומרים וכן קצירה ביום לשם עומר אפשר דוחה שבת ומצאתי ראיה מירושלמי פ"ב מגילה ולכך הקדים מצוה לבא מן הקמה טרם שכתב מצותו לקצור בלילה והארכתי בחידושי בעזה"י [קונטרס על הסוגי' נדפס בתשובת מחנה חיים ח"ג על א"ע בסוף] ועי' מנחת חינוך סי' ש"ב שכתב נ"ל אף שרמב"ם סובר דקצירת עומר דוחה שבת אף דס"ל נקצר שלא כמצותו כשר מ"מ צ"ל דוקא בליל שבת חביבה מצוה בשעתה כמו איברים ופדרים דדוחין שבת דדוקא בליל שבת דאז עיקר מצותו לכ"ע שיקצרו בליל מויו"ט אבל אם לא קצרו במיו"ט בלילה או שקצרו ונפסל בודאי ביום שבת אסור לקצרו ונדחה העומר ואי דחביב מצוה בשעתה זה לא הוי בשעתה דעיקר המצוה בלילה כדיליף בפר"י מקראי כנ"ל פשוט:
דף ע"ב, ת"ר אם תקריב מנחת ביכורים מת"ל [הא כתיב בסיפיה דקרא תקריב מנחת בכוריך] לפי שמצות העומר להביא מן הקמה מניין שאם לא מצא מן הקמה יביא מן העומרין ת"ל תקריב, ד"א תקריב לפי שמצוה להביא מן הלח ומנין שאם לא מצא מן הלח יבא מן היבש ת"ל תקריב, ד"א תקריב לפי שמצותן לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת ת"ל תקריב, תקריב כל שהוא [אף מן עמרים] תקריב מ"מ [אף מן הרחוק מירושלים] תקריב ואפי' בשבת תקריב ואפי' בטומאה:
טהרת הקודש על מנחות כתב י"ל למה שנה הש"ס וחזר כל דרשות דברייתות דלעיל ודרשה דמרבינן נקצר ביום השמיט ולא חזר ושנה אותה כאן: נקצר ביום כשר, והתנן כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטיר חלבים ואברים זה הכלל דבר שמצותו כל היום כשר כל היום דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה דומי' דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום נמי לא, אמר רבא לא קשיא הא רבי והא ר"א בר שמעון דתניא הי' עומד ומקריב מנחת עומר ונטמאת אם יש אחרת אומר לו הבא אחרת [אם יש אחרת אפי' במחובר מביאין אחרת וקוצרין וטוחנין אותה ביום שלא יאמרו מותר להקריב מנחת טמאה ואפי' דיחיד] ואם לא אומר לו הוי פקח ושתוק דברי רבי, ראב"ש אומר בין כך ובין כך אומר לו הוי פקח ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו פסול, אמר רבה בב"ח אמר רבי ראב"ש בשיטת רע"ק רבו של אביו אמרה דתנן כלל אמר רע"ק כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינו דוחה שבת וסבר לה כר' ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה דתנן ר"י אמר מה חריש רשות:
אף קציר רשות יצא קציר העומר שהיא מצוה ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצריה מע"ש אלא מדדחי שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול, ועי' מג"ש פסחים דף ס"ח:
מר"ם שיק או"ח סימן רכ"ח מביא קושיא אמאי נקט בע"ש הא ערב שבת יו"ט ראשון של פסח וביו"ט אסור דכתיב לכם ולא לגבוה והי' לש"ס להקשות ליקצרי ביום ה', ותירץ הרי מבואר בתוס' ביצה דקצירה אסרוהו חכמים וט"ז בסימן תצ"ה הקשה הא ביו"ט סופג ארבעים, נ"ל הטעם כיון דאסור מדרבנן א"כ היי כמלאכה שאינה צריכה והוי כאופה מיו"ט לחול ולכן לוקה ע"ש:
ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא וכו', סבר לה כאידך דר"ש דתניא אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים כשרים כל הלילה ולא הי' ממתין עד שתחשך, וראב"ש לא שמיע ליה אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה את השבת אלא קסבר רבי קצירת עומר לא דחיא שבת וכו':
תוס' מנין שאם נקצר ביום כשר ודוחה שבת, לר"א דאמר אפי' אפשר ליעשות מע"ש דוחה את השבת ניחא, אבל לרע"ק לא יתכן אע"ג דמצותו בלילה כיון בדיעבד ביום כשר, וצריך לומר דדוחה את השבת לאו אקצירה קאי אלא אהקרבה וכו':
תוס' אף בלילה ביום לא, ע"כ ביום שלמחרת קאמר דאי ביום שלפניו הרי הקטר חלבים דכשרים ביום שחיטתן, ותימא דא"כ מאי קשה לימא מתני' דילמא נקצר ביום כשר היינו ביום שלפניו כהקטרת חלבים. וי"ל דלענין קצירה לא שייך לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו כדילפי' בדף ס"ז קצירה וספירה, וצ"ק כתב אין מובן לי מה ראיה מהקטר חלבים דכשרים ביום ובלילה לאפוקי קצירת העומר דס"ד דביום לא וצ"ע:
תוס' אמאי דחה שבת, ניקצרה בע"ש ואע"ג דלכתחילה מצותה בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוי דומיא דתמיד דכתיב ביה במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דדומיא דתמיד בעינן:
תוס' הבא אחרת תחתיה ביומא דף ו' מפרש דאפי' למ"ד טומאה הותר בציבור מביא אחרת להתיר שיריים, וצ"ק כתב כוונת התוס' בזה דלא תיקשה היכא מצי לאוקמי מתני' דהכא דקתני נקצר ביום כשר כרבי דילמא הא דקאמר רבי התם מביא אחרת דכיון שנטמא העומר וטומאה דחוי' היא בציבור הוי נמי שלא כמצותו מ"ה מכשיר להביא אחרת לקצור ביום אע"ג דהוי נמי שלא כמצותו עדיף מטומאה אבל בעלמא ס"ל נקצר ביום פסול, מ"ה כתבו דהתם מפרש דאפי' למ"ד טומאה הותרה עכ"ל:
בספר מנחת כהן על מנחות משיג וכתב בשלמא בטומאה אף דטד"ב מ"מ התורה היתרה להקריב ק"צ בטומאה אבל אם נקצר ביום פסול א"כ דבר שפסלה התורה יקריב יותר ממה שהכשירה התורה ונ"ל דתוס' סברו כרמב"ם אף דנקצר שלא כמצוותו כשר מ"מ דחי שבת ומשמע הכא דיאמר לו הבא אחרת תחתי' אפי' כשחל בשבת דקצירת עומר דחה שבת לזה קשה מה"ת ידחו שבת דמה לי אם טומאה דחויה או שבת דחויה, ע"ז תירץ דיותר טוב לחלל שבת כדי להתיר שיריים וש"ס דיומא קאי למאן דס"ל דאי נקצר ביום כשר לא דחי שבת ולא איירי אלא כשחל בחול:
ואור חדש פ' בהר כתב נראה כוונתם דמיסתברא דדומיא דתמיד דאמרה התורה דדחי שבת והתם ליכא למיעבד באופן אחר התמיד כ"א ע"י חילל שבת ה"נ בכל דוכתיה דאמרה תורה דדוחה שבת היינו נמי באופן דליכא לתקן הדבר בלתי דחיית שבת ומוכח שפיר דנקצר ביום פסול, לפ"ז קשה מנ"ל לראב"ש דכל דבר שנעשה בעומר שלא כהלכתו פסול, וא"ל דא"כ מ"ט עומר דוחה שבת י"ל משום דמצותו בכך, וא"ל דדומיא דתמיד בעינן די"ל גם גבי תמיד גלי קרא דדוחה שבת אפי' היכא דאיכא למיעבד להיות בלא חילל שבת אפ"ה דחי שבת דהיינו בשנים שעשו מלאכה בשבת דף צ"ב אפי' בזה יכול וזה יוכל פוטר ר"ש א"כ למה ידחה תמיד שבת וה"ה בעומר ע"ש באריכות:
פרט ב'. רמב"ם:
פ"ז תמידין ומוספין, הלכה ו' מצותו להקצר בלילה בליל ט"ז בין בחול בין בשבת, וכל הלילה כשר לקצירת העומר ואם קצרוהו ביום כשר, מצותו לבא מן הקמה לא מצאו יביא מן העומרים מצותו לבא מן הלח לא מצאו יביא מן היבש, וכתב לח"מ תימא בגמרא משמע מאן דאית ליה דקצירת עומר דוחה שבת אית ליה דנקצר ביום פסול דאי ס"ד כשר אמאי דוחה שבת כיון דעומר נקצר שלא כמצותו כשר נקצרה בע"ש דהא כ"ע אית להו דרע"ק דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותו מע"ש אינה דוחה שבת וכן פסק רבינו פ"א מקרבן פסח א"כ איך פסק דברים סותרים שדוחה שבת ואם נקצר ביום כשר, ועי' בה"ז באריכות:
ח"צ סי' קס"ו כתב דעת רמב"ם הוא דס"ל דהנך שינויי דאיתמרו בגמרא שינויי דחיקי נינהו ולא סמכינן עלייהו וכו' אנו אין לנו אלא ככל הנך סתמי משנתינו ואף דנקצר ביום כשר מ"מ עיקר מצותו בלילה כההיא דפסחים דף ס"ח דאר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתא שהרי הקטר חלבים ואברים וכו' ואע"ג דהתם כבר דחתה שחיטה:
את השבת מ"מ הכא כל עיקר מצותו לכתחילה היא בליל שבת שהוא זמנו ולכן בדין הוא שתדחה שבת אף אם נקצר ביום כשר שוב מצאתי בירושלמי דר"ה וכו':
צ"ק כתב נ"ל לישב בדרך אמת משום דהכא מסקינן דלרבי דס"ל דקצירה ביום כשר אינו דוחה שבת ולא אמרינן חביבה מצוה בשעתא כמו גבי הקטר חלבים דשאני התם מגו דדחתה שחיטה את השבת קודם להקטרה וע"כ איכא תנא דלא ס"ל הך סברה מגו דדחתה דרבי ישמעאל ריש פרקין תנא במתני' דבשבת הי' בא משלשה ובחול מחמשה וכו' לפ"ז דר"י דס"ל דבשבת הי' בא משלש ע"כ ס"ל דלא אמרי' מגו דנדחה מפני ג' נדחית מפני ה', אע"ג דנעשה בבת אחת אפ"ה לא אמרי' מגו דנדחה שבת מפני זה ידחה נמי מפני זה מכ"ש דלא אמרי' מגו דדחתה כבר שחיטה את השבת מ"ה ידחה אח"כ הקטרה את השבת וחכמים דפליגי על ר"י במתניתין וס"ל דאחד חול ואחד שבת משלשה הי' בא קשה נמי למה אצריכי טרחא יתירא דהא עשרון מובחר בלא טרחא אתי מחמשה כדמסיק התם אלא ע"כ דחכמים נמי ס"ל דבשבת אינו בא מחמישי משום דלא אמרי' מגו דנדחה מפני ג' ידחה ג"כ מפני ה' מ"ה בחול נמי אין משני והי' בא משלשה וכו' לפ"ז לכל הני תנאים למה דחו הקטר חלבים ואימורים את השבת דליכא למימר כיון דכבר דחתה שחיטה את השבת הא לא ס"ל מגו אלא ע"כ דס"ל משום חביבה מצוה בשעתא מש"ה פסק רמב"ם כוותיה גבי עומר משום חביבה מצוה בשעתה ע"ש ועי' תשובת מאהבה ח"ג סימן שפ"א, ובתשובת כנסת יחזקאל סימן מ"ב שמפרש כוונת רמב"ם אם קצרוהו ביום פי' ביום הנף שלא קצרהו בלילה כשר להקריב העומר דיליף מן תקריב כמו אם אין קמה מקריב מעומרים ע"ש ועי' בספר ויקן יוסף אות קצירת עומר מאריך בנפלאות בזה:
ירושלמי סוף פ"ק דר"ה, רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום התיב ר' אביי והא תנינן מצותו לקצור בלילה נקצר ביום כשר ודוחה השבת ולא קיבלה [רשב"ל דסובר ודוחה השבת אהקרבה קאי ולא אקצירה א"נ אקצירת ליל ט"ז קאי] א"ר אחא חזר רשב"ל מן הדא [מבעיא זו ואפשיטא ליה דקצירה ביום דוחה את השבת] ושירי קרבן כתב שרמב"ם סמוך על סוגי' זו שמפורש דהא דתנן במתני' נקצר ביום כשר היינו ביום ט"ז ואפ"ה דוחה שבת דלכתחילה צריך לקצור בלילה אבל אם לא קצרו בלילה אין דוחין בשביל כך הקרבת עומר:
תפארת ישראל במשניות מנחות פ"י כתב לישב במסקנא דלרבי קצירה לא דוחה שבת, ומקשי מברייתא דיליף גבי עומר ושתי לחם מקרא דוידבר משה, ומתרץ אצטרך הקרא לאפיית שתי לחם דלדחו שבת מדא"א למפינהו מאתמול, דתנור יקדשום אבל קצירה וטחינה בשתי לחם לא דחו שבת, וה"ה ה קצירת עומר לא דחי ע"ש וקשה דעכ"פ לחזקיה סוכה דף נ' דס"ל כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת א"כ למה דחו אפיית שתי לחם שבת הרי אפשר לאפות בתנור קודש ולהתנות שלא יקדיש הלחם ולא יפסלו בלינה, אע"כ דסוגין דהכא רק אליבא דמ"ד דסובר כ"ש מקדשין אפי' שלא לדעת, אבל לרמב"ם בפ"ג מפסמ"ק ה"כ דפסק דכלי שרת מקדשין רק מדעת הדרא קושי' לדוכתא, אלא ע"כ אע"ג דאפי' ולישה בשתי לחם כולן אפשר למעביד מאתמול אפ"ה דחי שבת א"כ בעומר נמי ויפה פסק רמב"ם ע"ש:
עוד הקשה ממנחות דף ס"ד היו לפניו ב' בהמות כחושה ושמינה ושחט הכחושה אומרים לו שישחוט לכתחילה השמינה, מה התם דאי נימא שלא ישחוט שמינה לא תדחה המצוה לגמרי כי כשר הכחושה בדיעבד ואפ"ה דוחה שבת, מכ"ש בעומר דאי נימא שלא יקצר היום תתבטל המצוה לגמרי מכ"ש שראוי לאמור שיקצר בשבת ע"ש, לענ"ד לישב כמו בהקטר חלבים אמרי' יען שכבר נדחה שבת בשחיטה נדחה עוד גם בהקטרה, כן כאן ג"כ הסברה יען אם שחט הכחושה כשר בדיעבד, א"כ כבר נדחה שבת מקרבן זה על כן מותר לכתחילה לשחוט השמינה, אבל בנקצר בע"ש לא נדחה בעומר זה שבת כלל, על כן כיון שכשר בדיעבד למה ידחה שבת והבן:
בתשובות רבינו משולם איגרא או"ח סי' מ"ג כתב ג"כ לישב רמב"ם באריכות ואעתיק רק קצת שכתב הנה בכאן קשה הא התשב"ץ ח"ג סי' ל"ז דנשאל לראב"ד בפיקוח נפש דדוחה שבה, אם יש נבילה לאכול ויש בהמה לשחוט ומסיק ראב"ד דידחה שבת אע"ג דהוי סקילה ונבילה הוי רק לאו בעלמא וכתב התשב"ץ הטעם דכיון בלא"ה יהא נדחה שבת בבישול ואמרינן הואיל והותרה הותרה, והנה תוס' מקשה אע"ג דלכתחילה הוי מצוה דוקא בלילה מ"מ לא הוי דומיא דתמיד יע"ש, והנה באמת הא דבעינן למילף מתמיד הוי משום דאין עדל"ת ועשה שיש בו כרת דשבת הוי ל"ת ועשה שיש בו כרת, והנה כיון דתדין דאפי' לאו בעלמא נבילה מ"מ עדיף טפי למיחל שבת מכ"ש בכאן דכיון דבלא"ה ידחה שבת גבי הקטרה ממילא אפי' משום עשה עדיף דלחלל שבת כי היכי דיקיים עשה דהא עשה עדיף מלאו בעלמא, אך באמת י"ל דזה הטעם לא שייך רק אי נימא דשבת הותרה וא"כ שייך לומר מיגו דאשתרו לענין הקטרה אישתרי נמי לענין קצירה, משא"כ היכי דהוי רק דיחוי כאיתא בזבחים דף ל"ג מי דמי התם הואיל ואשתרי אבל טומאה דיחוי ע"ש: רשב"א מנחות כ"א תמלח אפי' בשבת, יש להקשות למאי איצטרך לומר אפי' בשבת פשיטא דמ"ש מכל שאר מילי דקרבן שנעשה בשבת ונ"ל דאצטרך דס"ד דלאו עיקר מצוה היא ולא תדחה ולא להוי אלא מכשירי מצוה דדוקא שחיטה וזריקה והולכה בעזרה שהיא [ר"ה] דחו שבת דעיקר עבודה היא אבל מלוח זה אינו עיקר עבודה לא תדחה שבת לכך אצטרך לקרא דתקריב למדרש אפי' בשבת, ועדיין יש להקשות איזה מלאכה יש כאן דלצטרך קרא לומר דדחיא שבת והלא מולח אינו אלא משים מעבד ואין עיבוד באוכלין, ונ"ל דכיון דקרבן תמיד במוסף של שבת הי' כליל ואינו נאכל דלאו כעבוד באוכלין דמי מאחר שאינו נאכל, אי נמי מתקן קרבן הוא כמעבד דמי עכ"ל, עי' מל"מ פי"א משבת ואולי יש לישב בזה קושי' ש"ך כי יש חילק בין עיקר המצוה כמילה ובין הכשר מצוה בקצירה:
פרט ג':
רמ"א בסימן רס"ב, עבר ומל בלילה צריך להטיף דם ברית, מלו תוך ח' וביום יצא וש"ך הקשה מסוגי' אי ס"ד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת, ואם איתא דנימל תוך ח' כשר ואין צריך להטיף דם ברית אמאי דחי מילה שבת לימל בע"ש, וכן הקשה על רמב"ם כן ע"ש, ושג"א סימן נ"ב כתב אין מזה ראיה דולטעמך אפי' את"ל אם נימול בתוך ח' לא יצא מ"מ אפשר למול אחר ח' וכשר כתנן קטן נימול לשמונה ולתשעה א"כ אכתי תקשה לר"ע אמאי מילה דוחה שבת לימל לאחר שמונה וכו' אבל נעלם מש"ך תוס' שם שכתבו אמאי דחי שבת נקצר בע"ש ואע"ג דלכתחילה מצותה בלילה כיון דדיעבד כשר לא הוי דומי' דתמיד דכתיב במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא דומיא דתמיד בעינן, א"כ דוקא קדשים הוא דגמרי' להו מתמיד דקדשים מקדשים ילפי' אבל מילה מתמיד לא ילפי' וכו', ועוד אני אומר דאין סברא כלל לומר דאם מל תוך ח' יצא ידי חובת מילה דמשמע דקיים המצוה אלא דלא עביד מצוה מן המובחר מש"ה קשה ליה אמאי דחי שבת לימל בע"ש דהא ודאי ליתא דכל שמלהו קודם זמנו לא קיים מצוה כלל והו"ל כאלו נכרת הגיד דאין לו מה ימול וא"כ אין כאן קושיא כלל לימהל בע"ש דבזה אינו מקיים כלל מצות מילה וכו' ועוד האיך ס"ד דאם מל תוך ח' שיצא י"ח בדיעבד הא משנה שלימה שבת קל"ו מי שהי' לו ב' תינוקות אחד למול אחר שבת ואם מל בשבת לא עשה מצוה ע"ש, וא"ת א"כ תיקשה האי משנה דמל של אחר שבת בשבת חייב אמאי כיון דמל תוך זמנו לא עשה שום תיקון וכל מקלקלין פטורין ע"ש באריכות ועי' צל"ח פסחים ע"ב:
עוד כתב ואין לחלק בין להקדים או לאחר מגמרא שהקשה מהקטר חלבים, דלמא שם לאחר דוחה אבל בעומר להקדים אינה דוחה ע"ב ונראה בעומר לא שייך להקדים גם אם קצר בעיו"ט בכל זאת כאשר בא ליל ט"ז אז חל עליו המצוה בשעתה, בשלומא בהקטר חלבים אותן חלבים שיקטר בלילה מקטיר ביום אבל האיך שייך בקצירה להקדים שלא יחל עליו המצוה בשעתה אבל במילה שפיר הקשה הש"ך אם כשר תוך ח' למה דוחה שבת שיוכל להקדים ולא יחול עליו מצוה בשעתה אח"כ אבל לא קשה שימתין עד אחר שבת ע"ז יוכל לומר חביבה מצוה בשעתה:
בספר מנחת כהן על מנחות ויד שאול סימן רס"ב כתבו גם אם נימא מל תוך ח' יצא היינו שיצא י"ח מילה אבל מ"ע דביום השמיני ודאי לא קיים, ובזה מיושב קושי' הש"ך דלא דמי לקצירה דשם אין מצוה רק שיהי' נקצר אבל מה שנקצר בלילה דוקא זה אין לנו מקום מפורש וכל דנימא אם נקצר שלא כמצותו כשר שפיר קשה אמאי ידחה שבת אבל במילה דהתורה כתבה ביום השמיני ימול אפי' בשבת פשיטא דמ"ע דיום השמיני דוחה שבת עכ"ל לענ"ד הקלושה מה שמילה דוחה עשה ול"ת מבואר בתוס' שבת קל"ב משום דנכרתו עליה י"ג בריתות וזה דוקא על גוף המילה, אבל כיון תוך זמנו כשר ובעבור יום השמיני אין מילה דוחה עשה ול"ת, ושפיר הקשה הש"ך בע"כ תוך שמונה פסול המילה ויום השמיני אפי' בשבת על עיקר המילה, וכן הגאון וכו' רבי חיים צבי אבדק"ק אונגוואר זצ"ל הקשה על ח"ס סי' שכ"א שכתב לישב קושי' לרמב"ם דמילה בעכו"ם כשר אמאי מילה דוחה שבת נימול ע"י עכו"ם, ותי' דאין שליחות לעכו"ם ועשה של אב ביום השמיני בטלה, הקשה הנ"ל בעבור מצות האב אינה נדחה שבת:
ישו"י באו"ח סימן של"א כתב שמילה הותרה בשבת ועל כן אף שאפשר לעשותה תוך ח' התירה תורה לעשותה בשבת אבל קצירת עומר דעיקר שדוחה שבת הוא משום צורך עבודה וכיון דאפשר לקציר שלא כמצותו אין צורך עבודה ומהראוי שלא תדחה שבת עכ"ל:
מחנה חיים בקונטרס על הסוגי' שנדפס סוף ח"ג על א"ע כתב פסחים דף ס"ו בתוס' ד"ה מה לתמיד שכן תדיר הקשה נילף מתמיד ומילה יע"ש, ונ"ל דבמילה הוא מקלקל רק מכח המצוה הוא מתקן גברא א"כ בלי חיוב המצוה לא הוה מחלל שבת א"כ מסתבר שהמצוה ידחה שבת יען שהמצוה גורם שיהי' נחשב מלאכה חידשה התורה ביום השמיני ימול ודוחה שבת אבל שחיטת הפסח הוי שחיטה מלאכה כמו תמיד איכא פירכא שתמיד תדיר וכ"ת מילה תוכיח שאני מילה שאלולא המצוה ליכא חיוב שבת, וי"ל קושי' הש"ך אם נימל תוך שמונה כשר למה דוחה:
שבת, לפמש"כ יש לישב שאני קצירה שהוה מלאכה אפי' בחולין א"כ בא רק מכח מצות עומר דוחה שבת ופריך הגמרא אם נקצר שלא כמצותו כשר למה דוחה שבת, אבל במילה גם אם מהני מילה שלא בזמנה דוחה מילה שבת דלולא פעולת המצוה לא הוה מלאכה בשבת דהא מקלקל הוא א"כ המצוה אוסר הפעולה והמצוה מתירה ע"ש בנפלאות:
כ"ס או"ח סימן ל"ה כתב לישב קושי' שג"א למה אינו מאחר לאחר שבת, ואחזתי בחלוקו של שג"א בעצמו דיש לחלק בין אקדומי מלאחר המצוה ולא משום זריזים מקדימים שהיא חבוב מצוה אלא משום חשש ביטול המצוה שמא ימות התינק וכו' בזה מצאתי לישב קושי' עצומה מאבא מאה"ג ז"ל בשבת ק"ז דיליף ר"ש מקלקל בחבורה חייב מדאיצטרך קרא להתיר מילה בשבת דלמא קרא אתי להיכא דאיכא צרעת דדרשי' את בשרו דדחי מילה בצרעת וה ודאי כשיש צרעת במילתו של תינק דליכא קלקל וקרא הכי מתפרש וביום השמיני אפי' בשבת ימול את בשר במקום צרעת ערלתו והיא קושיא עצומה, וי"ל הגם דלכ"ע שמא ימות לזמן קצר לא חיישי' עי' תוס' גיטין כ"ח, אבל בענין זה דמילה לא קשה למה התירה התורה מילה בשבת דא"כ מהא כל שזמנם בשבת נדחי' לאחר שבת אמרי' מש"ה התירה התורה דבכלל ישראל בכל העולם יש בכל שבת הרבה טובא שזמנם בשבת ובכל כל האי תינוקות יש לחוש שמא ימות אחד מהם עד למחר, אבל אי נימא דבכל מילה לאו חילל שבת דמקלקל הוא ופטור ולא הוצרכה התורה רק במי שיש לו צרעת דאיכא תיקון הדר תקשי למה התירה התורה דאפשר לדחותו ולחוש כ"כ שמא זה תינוק שיש צרעת ימות לזמן קצר זה רחוק שאינו מצוי וע"כ דבכל מילה איכא חילל שבת וא"ש ע"ד פלפלא טבא, בזה פי' מ"ר תן חלק לשבעה זה שבת וגם לשמונה אלו שמונת ימי מילה, וקשה למה הא אפשר לאחר שבת ובא סיפא דקרא ומפרש כי לא תדע מה תהי' רעה על הארץ שמא ימות התינק ובטלה מצות מילה ע"ש:
ח"ס חלק ששי סימן צ"ט, רמ"א בתשובה כתב בשני מוהלים ה"ל שנים שעשו מלאכה, ושג"א מתקשה הרי כל אחד עושה חבורה, לענ"ד חבורה אינו אב מלאכה כלל רק כמה מלאכות נעשה ע"י חבורה כגון השוחט נוטל נשמה או צובע ולפעמים מתקן גברא משום בונה כמבואר בסוגיא, לפ"ז כיון דחבורה בעצמה ליכא מלאכה כלל רק התיקן גברא דהוה כמו בונה ולא גמר הבנין אלא ע"י מילה ופריעה ה"ל ממש כמו זה עיקר וזה מניח, ולא נגמר המלאכה אלא ע"י שניהם ופטור כיון שחבורה בעצמה אינו אב מלאכה וצדקו דברי רמ"א ועי' בספר תקון משה ח"ג דף נ"ד:
תשובת ריב"א סי' נ' כתב ויש לעיין במ"ש רשב"א בשם רמב"ן שבת כ"ד דל"א גבי שריפת קדשים באפשר לקיים שניהם דאינו דוחה העשה לל"ת כ"א באפשר לעשותן באותו יום, וראיתו מבנין בהמ"ק דהו"א דדחי שבת אף דאפשר למחר, א"כ למ"ל לר"ש לומר באיברים ופדרים שאף שכשרים כל הלילה מותר להקטירן בשבת משום חביבה מצוה בשעתא הלא בלא"ה ג"כ שפיר דחי עכ"ל:
יומא דף ס"ה, מת המשתלח הא איתעבד ליה מצותיה פרש"י דשליח אינו מעכב, דברי ר"ש שם כתב קשה לפי שהחליט הש"ך כל שאינו אלא למצוה ואינו מעכב אינו דוחה שבת א"כ למה יהי' שלוח שעיר המשתלח עתי אפי' בשבת עכ"ל:
אחי מורי הגאון הקדוש בספרו לקוטי בית אפרים דף ד' מביא קושי' ממני לרמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח אם מלח כ"ש כשר הקרבן, א"כ למה מותר למלוח הרבה ולעשות מלאכת עיבוד, ותי' יען שהוא מתקן הקרבן דאם לא מלח כלל לוקה, כעין סברה זו כתב המשל"מ פי"א משבת על הקושי' אין עיבוד באוכלין ע"ש, ועי' בהערות על מוצל מאש סימן נ"א אות ט"ו ועי' בתשובת ריב"א סימן נ"א, ובתשובת נחלת בנימן סי' ס"ט באריכות: