עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ד כלל צו שרטוט
פרט א':
גיטין דף ו' אמר ר' יוסף מאן לימא לן דרבי אביתר בר סמכא הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודא בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שירטוט, וא"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין, במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין א"ל אביי אטו כל דלא ידע הא דרבי יצחק לאו גברא רבה הוא בשלמא מילתא דתליא בסברא לחיי, הא גמרא הוא וגמרא לא שמיע ליה, והקשו אחרונים מ"ש דנקט הא דר' יצחק, הא ברייתא נמי לא ידע דהא איהו כתב הרבה תיבות ומתניתא קתני ד' אין כותבין:
רשב"ץ על גיטין כתב לכאורה מה דמביא האי דר' יצחק אמר שתים כותבין שלש אין כותבין הוא אך למותר דהא ממתני' ג"כ קשה דקתני ארבעה אין כותבין ואיהו כתב יותר מארבעה בלא שרטוט, ונראה כי תוס' מביא ירושלמי דאף לשון צח באגרת אסור, ועי' במהרש"א שפי' דהאי ומיהא שמביא תוס' ר"ל ע"י שינוי אף בלשון דרשה גמורה מותר בלא שירטוט, ואמינא לומר זה תלי' בהדדי, א"א דאף לשון אגרת אסור וצריך דבר לשנות א"כ בודאי לשון דרשה אף בשינוי אסור וצריך דוקא שירטוט משא"כ א"א דלשון אגרת מותר בלא שינוי, א"כ י"ל דלשון דרשה מותר בלא שרטוט ע"י שינוי וזה סברא אמתי לדעתי, ונראה דבאמת בקרא כתיב ויתנו הילד בזונה ולא כתיב תיבת את, ור' אביתר מצינו בגמרא שהי' כותב לר"י בני אדם קיימו בעצמן ויתנו את הילד, א"כ באמת הי' משני לשון הקרא, וכיון שזכינו לכך יתורץ הכל בטוב והוא דבאמת י"ל דר"י ומתני' לא פליגו אהדדי והיינו דר"י דאמר שלש אין כותבין מיירי בלשון דרשה ומתני' דמתיר בשלש ואוסר בארבע מיירי בלשון אגרת, הנה לפ"ז ממתני' לחוד אינו יוכל להקשות על ר' אביתר דהייתי אומר דמתני' מיירי בלשון דרשה אבל לשון אגרת מותר לגמרי, ובהיות כן אף בלשון דרשה מותר ע"י שינוי ובאמת הי' ר"א משני לשון הקרא וא"כ שפיר עביד דלא שירטוט, לפיכך מביא ג"כ האי דר"י ומכח דסתרי אהדדי מוכח לומר כנ"ל דר"י מיירי בלשון דרשה, ומתני' מיירי בלשון אגרת ומוכח אף לשון אגרת אסור בלא שינוי וא"כ ממילא בלשון דרשה אף בשינוי אסור ולא שפיר עבד ר"א דכתב בלא שרטוט ודו"ק:
תוס' וא"ת דאמר במנחות דף ל"ב דתפילין אין צריכין שירטוט והלא אפי' שלשה או ארבעה תיבות צריכין שירטוט, ואור"ת דתפילין לא בעי שירטוט על כל שיטה ושיטה אבל עושה שרטוט אחת למעלה וכותב תחתיו כמה שיטין, ואר"ת דאין לשרטט תפילין על כל שיטה ושיטה כדאמר עלה בירושלמי שבת פ"ב כל הפטור בדבר ועושה נקרא הדיוט, וכן משמע משם בקומץ רבה דקאמר תפילין אין צריכין שירטוט ופריך מהא דתניא ס"ת שבלה אין עושין מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שירטוט ומשני תנאי היא ומדלא משני הב"ע במשורטטין משמע דאין רגילות לשרטט כלל לא ס"ת ולא תפילין והיינו משום דנקרא הדיוט: מיהו אם אין הסופר יכול לכתוב יפה בלא שרטוט צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו ופלא א"כ קשה למה לא מוקי במשורטין בכה"ג שלא הי' הסופר יכול לכתוב בלי שרטוט ועי' יד שאול סימן רפ"ד באריכות ומביא ב"ח באו"ח סימן ל"ב:
טור או"ח ל"ב, ואין צריך לשרטט בכל שיטה ושטה ואם ירצה הרשות בידו ומי שאינו יודע ליישר השיטה בלא שירטט טוב הוא שישרטט לישר הכתב, וכתב הב"ח מש"כ אם ירצה לשרטט רשות בידו, נראה שבא להוציא מדעת הר' שמחה דפוסל אם שרטט בין שיטה לשיטה, גם להוציא מדעת תוס' דכתבו דהוי בכלל כל הפטור נקרא הדיוט וכו' ויש להקשות לדעת רבינו הא דתני' תפילין שבלו וכו' ופריך הא מזוזה צריך שרטוט, והקשה תוס' דילמא במשרטט וי"ל כל פטור מדבר וכו' וא"כ רבינו שפוסק אם ירצה לשרטט רשות בידו א"כ מאי פריך דילמא במשרטטי, גם אם עושה שרטוט כדי ליכתב ביושר רשאי לשרטוט, ותירץ דרבינו סובר דאפי' במשרטטי כיון דלא צריך שרטוט לא מהני האי שרטוט למזוזה דצריך שרטוט, וכך הדין למ"ד מזוזה אין צריך עיבוד דאפי' עיבוד לשם מזוזה לא מהני ליכתב בו תפילין דצריכין עיבוד לשמה:
תשובת רעק"א סי' נ' כתב על קושי' ראשונים כיון דקי"ל דאין כותבים בלא שרטוט למאי צריך הלכל"מ במזוזה שצריך שרטוט דאפשר לומר למש"כ המרדכי מובא בב"י להסתפק אם מהני שרטוט בבדיל וכדומה שאינה מתקיים או דבעי שרטוט מתקיים, א"כ י"ל דשלשה אין כותבים בלא שרטוט היינו משים שיהי' הכתב מיושר ומהני לזה שרטוט בבדיל דמה בכך שיתפשט אח"כ הא מ"מ ע"י שרטוט דבעידן הכתיבה נכתב מיושר משא"כ במזוזה ואינך דמדינא צריכים שרטוט בעצמותו בעי שיהי' השרטוט מתקיים ואינו תלוי בשעת הכתיבה דוקא ובעי שרטוט בקנה דוקא:
יבמות דף ק"ו, אמר אביי האי מאן דכתיב גיטא דחליצתא ליכתב הכי אקרינהו לדידה מן מאן יבמי עד אבה יבמי, ואקרינהו לדידיה מן לא עד לקחתה ואקרינהו לדידה מן ככה עד חלוץ הנעל [מפני שהגט אינה משורטט לא בעי למיכתב כולו פסוק דקי"ל אין כותבין ד' תיבות בלא שירטוט] מר זוטרא משרטט וכתיב לכולא פרשה [דקי"ל שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שירטוט, ד' אין כותבין] מתקיף לה מר בר אידי והא לא ניתן ליכתב [פרשה בפני עצמה בגיטין דף ס' דקתני אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה] והלכתא כוותיה דמר זוטרא [דכותבין דלא דמי לכותב מגילה לתינק להתלמד בה דהתם אדעתא דפרשתא כתיב ליה דתיהוי כמגילה קטנה וקי"ל תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתיה הוא הלכך הילכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי]:
רא"ש כתב והילכתא כמר זוטרא דלדבר מצוה שרי, הא דקאמר ואקרינהו לדידי' מן לא עד לקחתה, לא ידענא למה דקי"ל גיטין דף ו' שלש כותבין: ברה"ז במנחות ל"ב הקשה במגילה פסק רא"ש כבה"ג:
דשתים כותבים שלש אין כותבים וכך פסק הטור בסי' רפ"ד בשמו, וקרוב בעיני דטעות נפל בספרי הרא"ש ביבמות וכצ"ל למאי דקי"ל לרש"י ג' כותבים דכן ס"ל לרש"י במצות חליצה ועיקר קושיתו אפרש"י, ותו כתב הרא"ש במגילה וטיו"ד שם דהיכא דכתב שיטה עליונה אף בלא שירטוט תו אין צריך לשום שרטט דכתיבת שיטה עליונה הוי כמו שרטוט, וצ"ע דלפ"ז למה הוצרך מר זוטרא במצות חליצה לשרטט והלא קודם שהיו מגיעי' לואקרינהו כתבו כמה שיטות לפנים המוזכרים בפ' החולץ והעתק הרא"ש וצ"ע: בספר מעין גנים על מנחות כתב ראיתי בקרבן נתנאל שכתב דאשתמיטתי לברה"ז מה שכתב ר"ת גיטין דף ו' אם אין הסופר יוכל לכתוב בלא שרטוט צריך לשרטט על כל שיטה ושיטה משום זה אלי ואנוהו א"כ י"ל דמר זוטרא אפשר דלא הי' הסופר יכול לכתוב יפה בלא שירטוט עכ"ל, לפענ"ד דאין זה תירץ מספיק להציל הרא"ש מקושי' ברה"ז, דהא כמו דקשה על מר זוטרא כן קשה ג"כ אאביי דאמר התם האי מאן דכתב ג"ח ליכתוב אקרינהו לדידה מן וכו' דאסור ליכתב ג' או ד' תיבות בלא שירטוט כדפרש"י הא קודם שמגיעים לואקרינהו כותבים כמה תיבות לפניה, וכאן אין שייך תי' של קרבן נתנאל דהא אביי מדבר דרך כלל ע"ש, ועי' מג"א סי' ל"ב ס"ק ו' ומחהש"ק שם באריכות על מש"כ מג"א על קושי' ברה"ז דמר זוטרא לא הי' משרטט רק שורה עליונה ואח"כ כתב כל הפרשה בלא שרטוט שכוונת ברה"ז שמקשה על רא"ש שכתב דכל היכי דכתב שורה עליונה מדברים שאין צריך שרטוט אז הוה כמו אם הי' השורה הראשונה משורטטת ומותר אח"כ לכתב דברים הצריכין שרטוט אף בלא שרטוט, לזה מקשה ממר זוטרא שהי' משרטט והא בגט חליצה קודם שהי' מגיע לואקרינהו לדידיה כתב כמה שיטות מלפנים וא"כ למה נצרך לשרטט כלל, ועי' מגן גבורים:
המחבר רפ"ג לא יכתב מגלה בפני עצמה ואין כותבין מגלה לתינק להתלמד, כתב מגלה ג' ג' תיבות בשיטה אחת מותר אסור לרקם פסוקים בטלית כל כתבי הקודש אין כותבין בלא שרטוט אפי' כתובים בנייר אסור לכתוב ג' תיבות מפסוק בלא שרטוט אם הוא כתב אשורי וכו' י"א דאין ליכתב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה, ובית הלל שם כתב קשה לי על מה שנוהגין עכשיו בכל בהכנ"ס לכתוב י"ג מדות על הנייר או בחקיקה על הכותל וכו' וגם שכותבין על הטבלא בנייר כאן יש למכור יין או בשר ותולין על הפתח בכתב אשורית וזהו איסור גמור, ועי' פנ"י גיטין דף ו' שלא נכון מה שכותבים שויתי ה', כעת בעוה"ר נעשה היתר לידפס חדשות כל היום בכתב אשורית וכמה פסוקים נמצא בכל עלים, וגם באו לבזיון גדול מושלכים אותיות קדושות בראש כל אשפות והוא רחום יכפר עון:
פרט ב':
אם מותר לכתוב מגילה להתלמד:
גיטין דף ס', רבה ור"י דאמרי תרווייהו אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד הציבור [שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו בגלילה כס"ת שלנו] ורבה ור"י דאמרי תרווייהו האי ספר אפטרתא אסור למיקרי ביה בשבת מ"ט דלא ניתן למיכתב [פחות מספר אחד שלם לעצמו] מר בר רב אשי אמר לטלטולי נמי אסור מ"ט דהא לא חזי למיקרי ביה ולא היא שרי למקרי, דר"י ורל"ק מעיינו בספרא דאגדתא בשבת והא לא ניתן ליכתב אלא כיון דלא איפשר עת לעשות ל"ה הפרו תורתך ה"נ כיון דלא איפשר עת לעשות ל"ה הפרו תורתך [דלא אפשר שאין לכל ציבור וציבור יכולת לכתוב נביאים שלם]:
בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינק להתלמד בה תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה, תיבעי למ"ד תורה מגילה מגילה ניתנה כיון דמגילה ניתנה כותבין או דילמא כיון דאידבק אידבק [מגילה ניתנה כשנאמרה פרשה למשה הי' כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן,] תיבעי למ"ד תורה חתומה ניתנה כיון דחתומה ניתנה אין כותבין או דילמא כיון דלא אפשר כתבינן א"ל אין כותבין ומה טעם לפי שאין כותבין [חתומה ניתנה לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושנייה הי' סדורות לו על פה עד שכתבן] אותיביה אף היא עשתה טבלא של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה וכו' הכא במאי עסקינן בסירוגין [תחילת המקרא הי' כותב תיבה שלימה ולבסוף ראשי תיבות]:
מג"א סי' רפ"ד כתב איתא בגיטין דף ס' שאסור לכתוב הפטורה משום מ"ש ביו"ד רפ"ג סעיף ב' אלא משום עת לעשות ל"ה הפרו תורתך כלומר שאין יכולת ביד הצבור לקנות להם נביאים שלימים עכ"ל, וכתב בתשובת מאהבה ח"ר סי' ס"ז מדכתב שאיסר הפטורה משום מ"ש בסי' רפ"ג דשם נאמר איסור מגלה של תורה מכלל דס"ל דגם בנביאים איכא איסר מגלה אם לא נביא שלם, ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום מפורש שאיסר מגלה שייך בנביאים דמאי דקבעו אביי שם מהו למכתב מגילה, פרש"י פרשה לבדה של תורה ומאי דרבה ור"י אסרו למקרי בספר:
אפטרתא הוא מענין שאמרו לעיל דרבה ור"י דאמרו תרווייהו אין קוראין בחומשין משום כבוד הצבור ע"ש שמאריך:
רא"ש כתב רב אלפס לא הביא כל זה אלא כתב כותבין מגילה לתינק להתלמד בה וכן הלכתא, ותימא הוא כיון דרבה השיב לאביי אין כותבין וליכא מאן דפליג ועוד ראוי לפסוק הלכה כת"ק דר' יודא לא שרי אלא בדעתו להשלים, ואפשר דסבר הלכה כר' יוחנן דאמר תורה מגילה ניתנה ולא חייש להא דקאמר כיון דאידבק, דא"כ אפי' חומש לא נכתב אלא תורה שלימה כיון דאידבק ועוד ראה להקל משום דלא אפשר לכל עני בישראל לכתוב תורה שלמה לבנו:
ב"י סי' רפ"ג כתב דבריו תמוהים מש"כ דא"כ אפי' חומש לא ניכתב שאפשר לתרץ דכל חומש וחומש מילתא באפי נפשה היא ואפי' למ"ד תורה חתומה ניתנה כותבין, ונראה לאמור דס"ל לרי"ף דלא קי"ל כרבה בהא משום דאיהו אזיל לטעמא דאמר התם האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת משום דלא ניתן ליכתב וכיון דאסיקנא ולא היא דהא ר"י ורל"ק מעייני בסיפרא דאגדתא ה"נ כיון דלא איפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך הוא ממילא משמע דנקיטי דכותבין מגילה לתינק להתלמד מהאי טעמא גופיה דעת לעשות ל"ה וזה כפתור ופרח עכ"ל:
טור אבן מגילה דף ח' כתב דהא דאין כותבין מגילה לתינק להתלמד משמע דאיסר תורה הוא דאמר בסנהדרין דף כ' דמצוה לכתוב ס"ת מכתבו לכם את השירה הזאת ולא אמרי' דשירה דוקא קאמר רחמנא משום דאין כותבין מגילה כדפי' רמב"ם, ואם איתא דהא דאין כותבין מגילה אינו אלא מדרבנן, מצות כתיבת ס"ת מנין אלא ודאי אין כותבין מגילה איסור תורה הוא ע"ש: מרי"ט או"ח סי' ג' הקשה לרי"ף דאף דבתר דאדביק יכול לכתוב מגילה, א"כ איך אמרו בסנהדרין דמצוה ליכתב ס"ת וכו' אימא שירה לבדה דהא כותבין מגילה מגילה ע"ש, ויד שאול סי' רפ"ג כתב שרי"ף למד מיבמות ק"ו מר זוטרא משרטט ואמר הלכה כוותי' ואף דרש"י מחלק שם משום דסיפור דברים הוא באמת בש"ס סתום דהלכתא כמר זוטרא, לכן פי' רי"ף כפשטיה, עוד מביא ראיה מב"ב דף י"ד א"ל רבנן כתב ר"א ת' ס"ת ע"ש בתוס' ומהרש"א, וכ"מ פ"ו מס"ת כתב דמש"כ רי"ף שכותבין מגילה לתינק היינו בשדעתו להשלים והוא תימה דהא רי"ף סתם ואיך השמיט עיקר הדין: דרישה רפ"ג הקשה לרמב"ם וש"ע דפוסק דאין כותבין מגילה ע"כ כדאמר בגמרא אי תורה חתומה ניתנה ואי הואיל ואידבק אידבק א"כ אפי' חומש אין לכתוב לחודא ע"כ צ"ל לרמב"ם דבכותב חומש ע"מ להשלים אח"כ כל חומשה תורה ע"ב:
תמורה דף י"ד, ואי הוה ליה איגרתא מי אפשר למשלחא והא אמר רבי אבא בריה דר"ח בר אבא א"ר יוחנן כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר וכו' ותנא דבי ר' ישמעאל כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב אבל אין אתה כותב הלכות, אמרי דילמא מילתא חדתי שאני, [חדשה שלא היו יודעין לתרץ הברייתות חדתי לחדש דבר כגון זו שחדשה היא] דהא ר' יוחנן ורל"ק מעייני בסיפרא דאגדתא בשבת ודרשי הכי עת לעשות ל"ה תפרו תורתך, אמרי מוטב תיעקר תורה ואל תשתכח תורה מישראל, וב"ח רפ"ג מביא מהנ"ל ראיה לרי"ף שכותבין מגילות להתלמד, גם שם הקשה הב"ח לרמב"ם ליכתב סירוגין מותר, א"כ מאי פריך ואי הוה ליה איגרתא וכו' דלמא הי' כותב איגרת בסירוגין, ועי' שער דעה רפ"ג:
ריטבא גיטין דף ס', והא דאמר באלף בית, פי' שעושה אותיות מפוזרות אבל כל האותיות הי' שם, ורש"י פי' שאין בו אלא ראשי תיבות, דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ פי' רבינו נ"י משום דבקריאתם ע"פ איכא הפסד דליכא למדרש חסרות ויתרות וכמה ציונין הנדרשים ועקומים וצפופים, הדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב משום דכשאינם כתובין כל א' וא' מוסרו זה לזה בדקדוק אבל אם נכתב יוצא ללמוד אותם מתוך הכתב כונת אמרן, מיהו עכשיו כותבין משום עת לה', תשב"ץ סימן ב' מביא בשם אביו של רמב"ם הרוצה ליכתב בלא שרטוט ינקד על האותיות וכן נהגו אנשי ארצות ישמעאל ואינו יודע טעם הדבר:
פרט ג'. רמב"ם:
פ"א מתפילין הלכה י"א, מזוזה אינה צריכה העבדה לשמה וכ"מ מביא תשובת רמב"ם מ"ט ס"ת ותפילין צריכין עיבד לשמן לפי שעצמו של ס"ת ועצמן של תפילין הם המצוה לפיכך הוצרכו לעשות להם חשיבות יתירה והוצרכו לעבדן לשמן לפי שיזהר בעיבודן למען יעמדו ימים רבים, ועצמם של מזוזה אינה המצוה ולא תחשב מצוה אלא מפני שהבית חייב ואם אין בית אין מזוזה אבל ס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה עכ"ל:
הלכה י"ב, הלכה למשה מסיני שאין כותבין ס"ת ולא מזוזה אלא בשרטוט אבל תפילין אינן צריכין שירטוט לפי שהן מחופין [הג"מ כתב הטור ואין צריך לשרטט בכל שיטה ושיטה משמע דשיטה אחת צריך לשרטט, וסמ"ג כתב צריך לשרטט התפילין ד' שרטוטים סביב הגליון]:
פ"ז מהלכות ס"ת, מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ס"ת לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות, וח"ס בסי' רנ"ד מתקשה דלמא לעולם הכוונה על שירה לחוד אע"ג שאין כותבים מגילות מגילות מ"מ לא גרע מפרשיות שבתפילין ומזוזה ופ' סוטה שכל אלו נכתבים בפ"ע כי ה' ציוה וה"נ דלמא ה' ציוה על השירה לחודה, ויותר קשה על מרי"ט ח"ב סימן ג' שהקשה על רי"ף דפסק כותבים מגילה א"כ מנ"ל דועתה כתבו לכם הוא ס"ת דילמא שירה לחודה, הרי הגאון ז"ל עשה לפירש זה של הרמב"ם כאלו מקובל כן בלי שינוי ע"ש ובתשובת מאהבה סי' רס"ז, ועי' בהערות בתשובת ריב"א סימן כ"ט, ותשובת מהרי"א סי' רע"ט:
הלכה ד' ס"ת שכתבו בלא שרטוט פסול:
הלכה י"ד, מותר לכתוב התורה כל חומש וחומש בפני עצמו ואין בהן קדושת ס"ת אבל לא יכתב מגילה בפני עצמה שיהיה בה פרשיות ואין כותבין מגילה לתינק להתלמד בה ואם דעתו להשלים עליה חומש מותר כתב מגילה שלשה שלשה תיבות בשיטה אחת מותר, כ"מ כתב גיטין דף ס' רבה ור"י דאמרן תרווייהו אין קורין בחומשין מפני כבוד הציבור פרש"י יש שכותבין להם חמשה חומשים כל חומש שלם לעצמו ואם איתא דאסור לכתבו הל"ל דאסור לכתבו וכ"ש דאין קורין בו, ועוד התם רבה ור"י אמרי האי ספר אפטרתא אסור למקרי בשבת מ"ט לא ניתן ליכתב כלומר שאין כותבין אלא ספר שלם לעצמו ואם איתא דחומשים אסור ליכתב הכי הל"ל אין קורין בחומשים מ"ט לא ניתן ליכתב ע"ש עוד כתב מש"כ רי"ף כותבין מגילה לתינק להתלמד בה וכן הלכה, ע"כ היינו בשדעתו להשלים עליה דוקא וה"ק כבר אפשר לכתוב מגילה לתינק והיינו בשדעתו להשלים עליה, ופלא עי' יד שאול רפ"ג:
הלכה ט"ז, כל כתבי הקדש אין כותבין אותן אלא בשירטוט אפי' כתבן על הנייר ומותר לכתב ג' תיבות בלא שירטוט יותר על זה אסור:
כ"מ כתב ודע שרבינו כתב בהלכות יבום שאסור לכתב שלש תיבות בלא שירטוט ושאלו זה מנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו והשיב שכמו שכתב רבינו בהלכות תפילין נקטינן דדוכתא עדיפא, וא"ת היכי אמרי' בתפילין לא בעי שירטוט והא מטעם שאסור ליכתב ד' תיבות בלא שירטוט צריך לשרטט וי"ל דהתם ה"ק דמטעם קדושת תפילין אינו צריך לשרטט ואלו רצה שלא ליכתב יותר משלשה תיבות בכל שיטות רשאי הוא משא"כ בס"ת אבל אה"נ שאם כותב יותר משלש תיבות בשיטה אחת צריך לשרטט דלא גרע מאיגרת שלם דבעי לשרטט ע"ש ובספר מנחת כהן על מנחות הקשה א"כ מאי מקשה הא מורידין עושין הלא בעי שירטוט, הלא גם תפילין צריכין שרטוט כשכותב ד' תיבות בשורה אחת וצע"ג עכ"ל, לפי סברת הב"ח כיון בתפילין לא צריך שרטוט לשמה רק כדי ליישר לא מהני השירטט למזוזה שצריך שירטוט לשמה כנ"ל:
פ"ד מיבום וחליצה, הלכה ל"ה כשכותבין גט יבמין או כתובות יבמין משרטט מקים הפסוקים שאסור לכתוב ג' תיבות בלא שרטוט, ועי' לח"מ: מגן גבורים בסי' ל"ב כתב לישב רמב"ם וכן קושי' רא"ש למה לא כתב אביי לא חפצתי לקחתה בפירש הא ג' כותבין בלא שרטוט, וגם קושי' למה לא כתב אביי כל ג' תיבות בסירוגין, יש לומר דע"כ לא אמרי' ג' כותבין רק היכי דשלשה תיבות הללו עוד לא נשלם בו הכוונה עדיין עד שיכתב עוד דברים רבים לזה, ואז שפיר אמרי' דאין בזה ענין מהתורה הצריך שרטוט כמו וידבר ה' אתו וכדומה דאין לו ביאר כלל עד שיגמר הענין, אבל היכי דהענין נגמר בשלשה תיבות הללן כגון הכא לא חפצתי לקחתה הוא ענין בפני עצמו בזה בודאי מה לי ג' מה לי ד' הרי כתב ענין מה"ת הצריך שרטוט, ומיושב רמב"ם בגט יבמין וכדומה דסליק ענינו בהנך ג' תיבות בזה ודאי אין חילק בין ג' לד' ולכך צריך שרטוט ע"ש, עי' ערוך לנר יבמות ק"ו:
פ"ה מהלכות תפילין הלכה א' ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהן מזוזה לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, ומגן גבורים כתב שפלא א"כ קשה קושי' הש"ס הא מורידין עושין והא תפילין לא בעי שרטוט ומזוזה בעי שרטוט, וכתב לישב כי הב"ח הקשה לשיטת הטור דמותר לשרטט א"כ מאי פריך הא מורידין עושין הא מזוזה צריך שרטוט, דלמא במשרטט כקושי' תוס', וכתב דטור סבר דאף דמותר לשרטט כיון דלא בעי שרטוט לא מהני האי שרטוט לגבי מזוזה דבעי שרטוט לשמה כמו בעבוד דלדעת רמב"ם דמזוזה אין צריך עיבוד כתב הב"י דלא מועיל העיבוד לשם תפילין וס"ת כיון דבעי עיבוד וה"ה בזה ע"ב לפ"ז רמב"ם שפסק דמזוזה אין צריך עיבוד לשמה והטעם כתב בתשובה לפי שאינה מצוה חיובית לכך לא בעינן מעשיה לשמה רק הכתיבה לבד והוא מבואר בירושלמי פ"ג דיומא דעור שעיבדו לשם קמיע מותר ליכתב עליו מזוזה הרי דאין קפידא בעיבוד לשמה במזוזה, וא"כ כיון דלא בעינן מעשיה לשמה ממילא שפיר אצטרך רבינו הטעם דאין מורידין כגון במשרטט וכיון ליישר הכתב מותר לשרטט כשיטת הטור, והא דמקשה הש"ס והא מזוזה בעי שרטוט, משום דש"ס דילן סובר דמזוזה נמי בעי עיבוד לשמה וממילא ה"ה כל מעשיה כגון השרטוט וכדומה א"כ לא מהני מה דהוא משרטט כדי ליישר הכתב ודו"ק:
תשובת פ"מ ח"ב סי' קע"ט, רמב"ם כתב מצות עשה לכתוב ס"ת ועתה כתבו לכם וכו' והוא ש"ס סנהדרין דף כ"א אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתב משלו שנאמר ועתה כתבו לכם ומפרש בי' משום דקי"ל תורה חתומה ניתנה וכו' וכך הם דברי רמב"ם ותמהני מאוד א"כ למ"ד דמגילה ניתנה אין לנו לימוד על מצות כתיבת התורה ואני אומר דש"ס ערוך הוא בנדרים דף ל"ח מפסוק למען תהי' השירה לעד מוכרחים אנו לומר שפי' הפסוק ועתה כתבו לכם השירה מיירי בכל התורה אליבא דכ"ע ע"ש: רא"ש הלכות קטנות הלכות ס"ת כתב, ונ"ל דס"ת בעי שירטוט דילפי' כתיבה כתיבה ממזוזה והא דפריך הא מורידין עושין והא מזוזה בעי שרטוט הך פירכא אתפילין קאי כמו פירכא מציעתא דקיימא דוקא אתפילין, אבל פירכא קמייתא קיימא אס"ת דפריך מפתוחות וסתומות, וגם תפילין מי שאינו בקי לכווין השיטות לכותבן ביושר טוב לשרטט ואין בזה משום הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט וכ"כ רמב"ם דס"ת בעי שרטוט:
ברכי יוסף סי' רפ"ד מביא עיון יעקב תריץ דר"י דסבר שלש אלה לא יעשה איירי בתורה ומתניתא דקתני דכל בי תלתא שרו ואינן אסור אלא מלה רביע איירי בנביאים וכתובים ורמב"ם בהלכו' ס"ת איירי בכתבי קודש ופ"ד דיבום בפסוק של תורה:
ח"ס על נדרים דף ל"ח כתב דברי רמב"ם צריכין ביאור מ"ש פ' שירה מ"ד פרשיות שבתפילין ומזוזות, וצ"ל שאני הני דאיכא קפידא הני ולא אחרינא ואי מוסיף עליהם עובר על בל תוסיף, אבל פרשה שירה אפי' נימא אין כל אחד מחויב ליכתב ס"ת לעצמו מ"מ אין איסור בדבר ומצוה נמי איכא שהרי ניתנה כל התורה בכתיבה לישראל, ורק נימא שירה מחויב ואינך הוי רשות וזה הוה ככותב פרשיות פרשיות, זה נ"ל בכוונת הרמב"ם, וא"כ א"ש דבשמעתין לא מייתי מהא דאין כותבין התורה פרשיות, דהא השתא הוה ס"ד דבאמת לא ניתנה שאר כתב התורה לישראל אלא פרשה זו, וממילא ה"ל פ' שירה כמו ד' פרשיות שבתפילין עכ"ל:
אוהל דוד יבמות ק"ו מביא ראב"ן פ' נזקין כתב דהא דאין כותבין מגילה להתלמד דוקא פרשה אבל פסוק אחד או ב' וג' פסוקים כותבין דהא בתלמוד ובפיוטים ובאגדה של פסח כותבין, וכי כתבינן לא כתבינן אלא בשירטוט ובזה מיושב דברי תוס' דף ו' שהוכיחו מירושלמי דאף כשאינה כותב הפסוק רק לשם איגרת ג"כ צריך לשרטט והקשה הפנ"י דמנ"ל דירושלמי מיירי לענין שירטוט דילמא סובר כמ"ד אין כותבין מגילה להתלמד ולכך הפך הכתב, ולראב"ן ניחא דמשום אין כותבין מגילה להתלמד לא הי' צריך להפך דאינה פרשה שלימה אבל לענין שירטוט אפי' פסוק אחד צריך לשרוטט, ונב"י הקשה על ראב"ן מאי מקשה הש"ס מטבלא של זהב הרי לא כתב עליה כ"א ג' או ד' פסוקים ועי' בספר איל המלואים סי' רפ"ג:
מגילה דף ט"ז, דברי שלום ואמת, א"ר תנחם א"ר אסי מלמד שצריכה שירטוט כאמיתה של תורה [כספר תורה עצמה, שירטוט הלכה למשה מסיני] ורא"ש דף י"ח כתב, בגיטין דף ז' א"ר יצחק שתים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין, בה"ג פסק כר' יצחק אע"ג דפליג אמתני' יודע הי' שאינה עיקר, ור"ת הי' אומר דוקא שמתכוין ליכתב הפסוק בדרשה כי הך דר"א אבל הכותב איגרת שלומים לחבירו וכותב לשון המקרא לדבר צחות מותר ליכתב כמה תיבות בלא שירטוט וקצת משמע מירושלמי דאסור וכו' והא דאמרי' תפילין אין צריכין שירטוט פי' ר"ת היינו דלא בעי שירטוט בין כל שיטה ושיטה אלא עושה שירטוט אחד למעלה וכותב למטה כמה שיטין, הילכך אני אומר הא דאמרי' שלש אין כותבין היינו בשיטה ראשונ' מכאן ואילך השיט' העליונה הוי כמו שירטוט כי היכי דאמרי' הכא דאם שירטוט העליונה שוב אין צריך שרטוט, ולא מסתבר לחלק דשאני הכא דכיון שהראשונה משרטטת נכתבה ביושר הילכך הוי כמו שרטוט לאותה שתחתיה לפי שסתם בני אדם יודעין לאמן ידיהם ליכתב כל השיטה ביושר בלא שירטוט, ורמב"ן כתב דדוקא בכתב אשורית שכותבין הנך הוא דבעי שרטוט אבל כתיבה שכותבין בה כתבים ופירושים לא בעי שרטוט ולא ראיתי לרבותי נוהגין כן:
בני יונה סי' רפ"ג כתב תמהני מש"כ ראב"ן דשנים ושלשה פסוקים מותר ואינו אסור כ"א פרשה שלימה ומביא ראיה ממאי דתלמוד והגדות פסח מלאים פסוקים, ואני אומר אין מזה ראיה וכו' נ"ל נמי ראיה לאסור לכתוב אפי' בכתב אחר שאינו כתב אשורי' דאל"כ ה"ל לתרוצי כיון בטבלה כתב אחר הי' ועוד כיון של זהב הי' ולא נכתב על הקלף כס"ת אלא ודאי דאין חילק בזה ע"ש:
יד שאול רפ"ד כתב נראה אם הסופר מתכוין לשרטט כדי שאם תארע שתבלה הס"ת והתפילין לא יהי' בטל הקדושה ויהי' כשר למזוזה א"כ ודאי לא נקרא הדיוט אדרבא שבח היא לו א"כ אכתי קשה מ"פ הש"ס והא מורידין עושה הא בעי שרטוט הרי אם הי' מותר להוריד לא נקרא הדיוט די"ל שעושה כן בשביל שיהי' ראוי למזוזה, אבל כל שאין מורידין שוב כל המשרטט נקרא הדיוט והיא קושי' נפלאה עכ"ל, ועי' זכרון שמואל גיטין דף ו': מגילה ד' ח"י, והלכתא תפילין אין צריכין שירטוט, מזוזות צריכין שירטוט רש"י כתב והילכתא וכו':
כך הלכה למשה מסיני, תוס' פי' ר"ת וכן הלכה עי' בספר רשב"ץ על גיטין שמאריך להבין כוונת רש"י ותוס' לשיטתם:
רי"ף והלכתא מזוזה צריכה שרטוט תפילין אין צריכין שרטוט וכתב הר"ן דהיינו טעמא לפי שהמזוזה נבדקת פעם אחת בשבוע והתפילין מתוך שנשמרין אינן נבדקין אלא פעם אחת ביובל לפיכך אין צריכין כתב המיושר כל כך ומש"ה אין צריכין שרטוט אבל ר"ת פי' דכי אמרי' מזוזה צריכה שרטוט, היינו שצריכה שרטוט בכל השיטות והתפילין אין צריכין שרטוט בכל השיטות שהוא ז"ל סובר דלא בעי' שרטוט בס"ת אלא בשטה ראשונה וכ"ש בשאר ספרים ומש"ה אצטרך הלכה במזוזה להצריכה שרטוט בכל השטות דאם איתא דכל כתבי הקדש צריכין שרטוט בכל השטות למאי אצטרך הלכה במזוזה, ותפילין נמי אמאי אין צריכין שרטוט וכי מגרע גרעי אלא ודאי אין הספרים צריכין שרטוט אלא בשטה ראשונה חוץ ממזוזה שהיא צריכה שרטוט בכל השטות, ותפילין כספרים שאין צריכין שרטוט אלא בשטה ראשונה אבל בשטה ראשונה מיהא צריכין, דהא א"ר יצחק שנים כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין, ואין אלו ראיות דלעולם כל כתבי קודש צריכין שרטוט בכל השטות והלכתא דמזוזה אצטרך ליה משום דכי בעי שרטוט ה"מ במה שנתן לקרות בו כדי שלא יתערבב הקורא בקריאתו, הילכך מדינא מזוזה ותפילין שאין קוראין בהם כל עקר אין צריכין שרטוט אלא דאתי הלכתא לאצרוכי שרטוט למזוזה ותפילין בדיניהו קיימי ודאמרי' במגלה מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה כבר פרש"י ז"ל דהיינו ס"ת עצמו ע"ש:
סוטה דף י"ז, כתבה איגרת פסולה, [איגרת בלא שרטוט בספר אמר רחמנא והלכה למשה מסיני שהספרים צריכין שרטוט] תוס' אי קשיא מאי איריא משום דנקרא ספר תיפק ליה דבלא"ה אסור לכתוב שום פסוק בלא שירטוט, תרין אי לאו משום דנקרא ספר ה"א אע"ג דאסור לכתוב בלא שירטוט המגילה עצמה אינה פסולה קמ"ל דפסולה, ונראה שלא היו המים בודקין על ידה, מיהו לא ידענו אם שירטוט אותה בין שיטה לשיטה לאחר כתיבה אע"ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא אי המגילה כשירה בהכי או לא וכו':
רבינו בכ"ס בחידושיו על גיטין דף ו' ובתשובת ביו"ד סי' קכ"ט מביא הקושיא בשמי, שצע"ג חקירת תוס' אם מהני שירטט לאחר הכתיבה מאי מקשה מתפילין שבלו וכו' הא מזוזה צריכה שרטוט, הא יכול לשרטט אח"כ על כן אמר רק משום אין מורידין ע"ש, ועי' תשובת ריב"א סימן כ"ט שרצה לישב אם ישרטט אח"כ פסול מצד תעשה ולמ"ע:
פי' משניות בסוטה כתב כבר בארנו שפרשת סוטה שהי' כתובה על לוח של זהב הי' כתובה כך אם ואת וכו' וטעם בזה שאינו מותר אצלנו לכתוב פסוק מן התורה על הסדר בשיטה אחת אלא בספר אבל על הלוחות אין כותבין אלא תיבה תחת תיבה או שתי תיבות:
ועי' בבני יונה רפ"ג הא דקי"ל שנים כותבין היינו אם אינו כותב כ"א שני תיבות מן הפסוק יחד או ג' למאן דמתיר ג' אבל כל שכותב יותר משנים יחד אפי' אחד מהן לא יכתב בלי שירטוט, ועי' כ"ס יו"ד קכ"ט מזה, ויד שאול סוף רפ"ד באריכות לישב רמב"ם: