עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ד כלל צד אסמכתא
פרט א':
ב"ב דף קס"ח, מתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וא"ל אם לא נתתי [אתן עי' רי"ף] לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו והגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן. רי"א לא יתן, גמרא במאי קמיפלגי ר' יוסי סבר אסמכתא קניא ור"י סבר אסמכתא לא קניא אר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב הלכה כר' יוסי, כי אתו לקמיה דר' אמי אמר להו וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה. ושניה הלכה כר' יוסי אני מה אעשה, ואין הלכה כרבי יוסי, ותוס' גורס אר"נ אין הלכה כר' יוסי:
פי' משניות, רבי יוסי סבר אסמכתא קניא והוא שיאמר:
אדם כשתעשה כך או כשיהיה דבר פלוני על ענין זה יש לפלוני על כך וכך מזהב וכיוצא בזה וכל מה שיהי' על דרך זה יקרא אסמכתא ואין מתקיים מזה כלום ואינו ראוי בשום פנים אלא אם כן נטל קנין על זה בב"ד חשוב ויתפס זכיותיו באותו ב"ד ויאמר כשיהי' הדבר תעשה ממה שבזכיותיו האלה כך וכך וראוי שיעיינו בזה הדבר שמא הוא אנוס ומצד האונס אינו יכיל לקיים אסמכתא ואין שום ב"ד חשיב אלא כשיהיו סמוכין בארץ ישראל: דף קע"ג, אר"ה מניין לערב דמשתעבד דכתיב אנכי אערבנו מידי תבקשנו מתקיף לה רב חסדא הא קבלנות היא דכתיב תנה אותו על ידי ואני אשיבנו [עי' מהרש"א שפלא ראובן אמר זאת] אלא א"ר יצחק מהכא לקח בגדו כי ערב זר וכו', אמר אמימר ערב דמשתעבד מחלוקת ר' יודא ור' יוסי, לר"י דאמר אסמכתא קניא ערב משתעבד, לר' יודא דאמר אסמכתא לא קניא ערב לא משתעבד, א"ל רב אשי הא מעשים בכל יום דאסמכתא לא קניא וערב משתעבד, אלא א"ר אשי בההוא הנאה דקא מהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה:
דף קע"ו, הילכתא ערב בשעת מתן מעות לא בעי קנין אחר מתן מעות בעי קנין ערב דב"ד לא בעי קנין דבההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשעבד ליה: פי' משניות פסק הלכה שכל ערב צריך קנין על איזה דרך שיהי' אלא ערב דב"ד או ערב בשעת מתן מעות ובאיזה צד שיהי' זולתו שני הפנים האלה לא יתכן בלא קנין והלכה כ' ישמעאל:
רי"ף דף קס"ח, כתב הלכתא אסמכתא קניא והוא דקני מיניה בב"ד חשוב, וקאמר הגאון דהאי דינא ליתא אלא במתפיס זכוותיה בלחוד ומסתברא כוותיה, ורא"ש כתב ותוס' פסקו דאפי' בלא מתפיס זכוותיה קניא אסמכתא בב"ד חשיב והכי נהגו עלמא, וב"ד חשוב הי' אומר ר"מ ז"ל שיהיו בקיאין בדיני אסמכתא:
נמ"י כתב אמר המחבר חלוק בין דיני אסמכתא לתנאי בני גד ובני ראובן ושאר תנאים לא אמרי' כל דאי אסמכתא היא אלא במאן דגזים וקניס נפשיה במידי כעין משנתינו ובדבר שאין הקנס מדעתו אלא לסבת דבר שהוא צריך ולאפוקי תנאים שבגיטין וגם באלו דוקא תולה בדעת עצמו במילתא דבידו ולא בידו לגמרי ולאפוקי תילה בדעת אחרים ולאפוקי דבר שהוא בידו לגמרי או שאין בידו כלל כדמוכח בסנהדרין דף כ"ה, וזה הכלל הגמור שכולל כל השמועות קבלתי מפי רבותי:
א"מ ריטב"א ז"ל, כל דאיתא במעכשיו אין בו אסמכתא פ' איזה נשך ויש למדין שסתם קנין אינו כמעכשיו ורשב"א ז"ל כתב בפ' איזה נשך דכל קנין כמעכשיו הוא דאי לא היכי קני לקמיה הא הדר סידרא למריה כדאמרי' בנדרים מ"ח, והא דבעי הכא בנדרים ב"ד חשוב, ובפרק איזה נשך במעכשיו לבד מפורש שם ע"כ, אסמכתא לא קניא, כלומר המבטיח לחבירו דבר ע"מ שיעשה דבר לעתיד וסומך בלבו בשעת התנאים שיוכל לקיים הדבר לזמן פלוני וכשיגיע הזמן נאנס ולא יוכל לקיים לא קניא ואינו נפסד בכך אע"פ שהתנה דכאנוס הוא וגם המלוה לא סמך על דבריו דספק הי' לו אע"פ שהבטיחו בדברים, והלכתא אסמכתא כי האי דאתן לך כך לא קנו אפי' קנו מיניה בב"ד אלא דוקא במתפיס ומחל אותו בב"ד משום דכשמחל אותו תכף זכה בי הנתבע וכו':
ב"י ר"ז מביא בשם ר"ן בשם הר"ר יונה בר יוסף, דלא אמרי' אסמכתא אלא בענין שי"ל שמתוך שצריך לאותו דבר התנה ולא גמר ומקני כמכירה והלואה, שבמכירה י"ל שצריך למעות והלה לא רצה לתת לו אלא א"כ עושה שדהו מכר אבל בגיטין וקדושין שמדעת עצמו עושה אם אינו גומר לקדש ולגרש למה הוא עושה ומתני וסומך שלא יעשה ומש"ה לית ביה אסמכתא ודבריו נכונים הם לפי דרך זה במתנה לית בה משום אסמכתא [הכס"נ כתב והקשו עליו דהא גבי ערב הוזכרה אסמכתא אע"ג דמדעתא דנפשיה עביד דמי הכריחו לעשות ערבות וכן משחק בקוביא וכן בנזירות]:
עוד כתב הר"ן וראיתי לרשב"ם ולאחרים שכללו כלל א' לעצמן שאמרו דמכולי תנאים ליכא לאקשוי לאסמכתא דכי אמר אסמכתא הני מילי כשאינו רוצה שיתקיים המעשה אלא שהן מתנין על דרך קנס אבל המתנה עם חברו אם תעשה כך אתן לך כך הרי דעתו בקיום המעשה ולא אסמכתא והיינו תנאי דבני גד וראובן, ויפה אמרו אלא שקשה לדבריהם משחק בקוביא דלאו אסמכתא והא התם אין אחד מהם רוצה בקיום המעשה שירויח חברו מעותיו ולפי דעתו צריכים הם לאותו טעם שכתבנו למעלה דבתולה בדעת אחרים ליכא אסמכתא:
רמב"ן ב"ב קס"ח כתב הכי גרסינן אר"נ אמר רב אין הלכה כר"י דאמר אסמכתא קני וכו' ופי' אסמכתא כל דאי איגזים לא קני אפי' הי' בידו לקיים תנאו ואי לא גזים קני אם הי' בידו מתחלה לקיים תנאו כדאמרי' התם בידו, אלא שתשובת רבינו הגדול ז"ל חלוק בדבר שהוא מפרש דאם אוביר ולא איעביד משום תנאי ב"ד הוא חייב אבל מדינא אסמכתא הוי ואע"ג דלא גזים ובידו, וכל דאמרי' באסמכתא הני מילי במתנה על עצמו כגון אם לא נתתי לך מכאן עד שלשים יום ליבטלן זכות או החזיר לו שטרו אבל האומר אם תעשה כך וכך או לא תעשה או שאמר אם באת מכאן עד ל' יום אם לא באת שדי נתונה:
לך זו אינה קרוי אסמכתא אלא זה תנאי בני גד ובני ראובן אם לא יעברו ונתתי בין שהתנאי בקיום מעשה בין שהוא שב וא"ת וזהו דרך כל התנאין שבתלמוד וכו' אע"ג דלא אמר מעכשיו לאו אסמכתא היא וטעמא ברירא הוא דמימר אמר איהו מקיים ואזיל תנאיה דאיהו קים ליה בנפשיה טפי מינאי הילכך גמר ומקני גבי משחק בקוביא רש"ש אמר כל כי ה"ג לאו אסמכתא פי' לפי שאין הדבר תלוי בדעת עצמו אלא בדעת חבירו ובמעשה חברו וכו' ואי קשיא לך אי הכי היכי אמרי' לקמן קע"ג לר"י אסמכתא לא קני ערב לא משתעבד אלא משום ההיא הנאה דמהימן ליה י"ל שאני התם משום דעביד אינש דפרע חוביה ואנן סהדי דאהכי סמך מעיקרא וכטועה בדעת עצמו דמי תדע דהא ערב לאחר מתן מעות דליכא הנאה דמהימן ליה ואעפ"כ קנו מידו משתעבד ואלו אסמכתא גמורה שהתנה על עצמו לא קני עד דקני מיניה בב"ד חשוב ש"מ ערב לאו אסמכתא גמורה לפי שאין הכל תלוי בדעת עצמו וכי' ואי קשיא ד' שומרין דחייב היכא משכחת לה בשלומא שומר חכם וש"ש דהוי בידו אלא שואל לאו בידו, וכ"ת דרחמנא חייביה וכלוקח דמי עד שיחזרנו א"כ האיך שומר חנם מתנה להיות כשואל זו אינה קושי' כי תולה בדעת אחרים ע"ש והוי יודע שלא הוזכרה אסמכתא בתלמוד רק בממון ולא בגיטין וקידושין ויש להסתפק בתנאי שהוא בלא תעשה ועשה אם יש בו משום. אסמכתא לפי שכל אסמכתא שבתלמוד ישנן בביטל מעשה כגון אם לא נתתי אם לא באתי וסבור לעשות ולא עשה אבל מי שהתנה אם עשיתי כך וכך שדי נתונה לך ועשה י"ל ואם ירצה הי' מקיים תנאו ולא חשש ועשה מעשה גמר ומקני וכו' ועוד יש לר"ת סברה כתובה על ספר הישר דהיכא באמרו זה את זה לאו אסמכתא היא שמתוך שזה רוצה לקנות גמר ומקנה וקשי ליה מב"מ מ"ח דאם אני חוזר בך ערבוני מחול לך וכו' וניחא ליה דהתם שניה רוצין בקיום המקח ואסמכתא היא דסברי לקיים המקח ואין סברה זו עולה כהוגן במס' סנהדרין:
ב"מ דף מ"ח, איתמר עירבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור"י אמר כנגד כולו הוא קונה מיתבי הנותן עירבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בו ערבוני מחול לך והלה אומר לו אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי ר"י לטעמיה דאמר אסמכתא קניא, ר"י אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו [לא זה ימחל ולא זה יכפול אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון וחוזרים על השאר] וכתב ר"ן נראה מדבריו ז"ל דלדידן דקי"ל כר' יודא דאסמכתא לא קניא אפי' במחילה שהוא דבר שנתן בידו כבר כיון שנתן לו בשביל הבטחה שמבטיח לחברו שיסמך עליו הוה אסמכתא ולא קניא לפ"ז דיו שיקנה ה"ק דיו ללוקח שלא יהא כח בידו לחזור בו אבל שיהי' מחילתו מחילה לא דאסמכתא היא ולא קניא, אבל רמב"ם כתב דלא אמר ר' יודא אסמכתא אלא באכפול לך אבל אם חזר בו לוקח אפי' ר' יודא מודה דערבונו מחול דכיון שהוא תחת ידו כמ"ד ליה מעכשיו דמי דלית ביה משום אסמכתא ואחרונים הקשו מב"ב קס"ח מי שפרע מקצת חובו וכו' ופליג ר' יודא ואמר לא יתן אלמא במחילה נמי שייכא אסמכתא כן דעת רמב"ן, והיינו דוקא במקרקע הוא דהוי אסמכתא אלא בדא"ל מעכשיו דוקא אבל במטלטלין לית ביה משום אסמכתא כדאיתא בתוספתא המלוה על המשכון וכו' ורמב"ן יהיב טעמא דכיון דקי"ל כר' יצחק בע"ח קונה משכון כמאן דא"ל מעכשיו דמי, והיינו בפסחים דף ל"א דאי אקדיש מלוה משכון מטלטלין שהרהינו אצלו ועבר זמנו והוחלט למלוה חיילי הקדש ומכירה למפרע דמשעה ראשונה קנייה מלוה ע"ש ועי' צל"ח פסחים ל"א, כתב כיון שמעכשיו מבטל אסמכתא א"כ לאביי דס"ל בע"ח למפרע גובה אין בבע"ח דין האסמכתא כיון שגובה למפרע נמצא קונה במעכשיו ובמעכשיו ליכא דין אסמכתא, לא כן לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא גובה אינו קונה באם הי' אסמכתא אא"כ אמר מעכשיו ע"ב:
ב"מ דף ס"ו, אר"ה בשעת מתן מעות קנה הכל לאחר מתן מעות לא קנה אלא כנגד מעותיו ור"נ אמר אפי' לאחר מתן מעות קנה הכל וכו' הדר אר"נ אפי' בשעת מתן מעות לא קנה כלום איתיביה רבא לר"נ אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו, א"ל אני אומר אסמכתא קניא ומניומי אמר אסמכתא לא קניא, ולמניומי קשיא מתני' איבעית אימא מתני' ר' יוסי היא דאמר אסמכתא קניא, איבעית אימא דא"ל קני מעכשיו: תוס' ד"ה ומניומי אמר אסמכתא לא קני, אפי' מעכשיו לא קני בשאר אסמכתות אלא דוקא בב"ד חשוב, מיהו קנס שעושין בשעת שידוכין מהני אפי' לא קנו בב"ד חשוב כיון שנוהגין בו כל העולם מידי דהוי אסיטומתא דף ע"ד דקניא, ועוד דבדין הוא להתחייב כל החוזר בו כיון שמבייש את חבירו וכן אם קבל עליו המלמד בשעה שהשכירוהו קנס אם יחזור בו ולא נמצא מלמד אחר מזומן אין זה אסמכתא דלא חשוב גזום כיון שמפסידו, וא"ת בנדרים דפריך מר"נ ארב הונא טפי הו"ל למיפרך דר"ה אדרב הונא דר"ה אית ליה הכא דאסמכתא לא קני אע"פ דתפיס המלוה והוי כמו אתפיס דהתם דקאמר לאחר מתן מעות לא קנה, וי"ל דהתפיסה דהכא דהוי קרקע לא חשוב כאתפיס דהתם דהוי במטלטלי, וכתב הפנ"י מצאתי בדברי ראשונים הטעם לחלק בין תפיסה דהכא לדהתם, דהכא לא תפיס במשכונא אלא בתורת משכנתא ולא על דעת התנאי שימכר:
לו לאחר ג' שנים משא"כ התם עיקר התפיסה ליד הב"ד הי' אדעתו דליבטלן זכותיה ומש"ה לא הוי אסמכתא כל כך, אבל לשון התוס' א"א לפרש כן שכתבו החילק בין קרקע למטלטלין, ונראה דתפיסת קרקע לא מיקרי מוחזק דקי"ל קרקע בחזקת בעלים עומדת משא"כ במטלטלים שהם בחזקת המוחזק בהם ונראה שזה טעם התוס' פ"ק דמציאה דמשמע בהלואה על שדיהו פליגי ר' יודא ור' יוסי אי הוי אסמכתא ובהלוהו על מטלטלין כ"ע מודו דלא הוי אסמכתא ואפשר דהיינו מטעמא דפרשות:
ואמר ר"פ אע"ג דאמר רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למיגבי מינה א"ל ר"ה בריה דר' נתן לר"פ מי קאמר ליה קני לגוביינא, א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא ואי אמר קני למיגבא מיניה קני' סוף סוף אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא:
תוס' וא"ת והא משמע בדף ע"ג דלא הוי אסמכתא אלא היכא דאין בידו אע"ג דלא גזים או היכא דגזים אע"ג דבידו כי ההיא אם אוביר אשלם אלפא זוזי אבל אי אוביר אשלם במיטב דלא גזים ובידו לא חשיבי אסמכתא והכא מאי אסמכתא איכא אם נותן לו קרע בחובו ע"ש וכתב פנ"י קושי' אינו מובן לי בע"כ הא דמחלקינן בין בידו לאינו בידו לאו בקיום המעשה איירי אלא על התנאי קאי שאם התנאי שמתנה אינו בידו הוי אסמכתא אע"ג דלא גזים וא"כ מה קשיא להו הכא דהא תנאי זה דאם לא אפרע לך תוך ג' קני קרקע זו לגוביינא, ניהו דלא גזים מיקרי מה שנתן לו קרקע בחובו מ"מ אכתי אסמכתא היא משום שגוף התנאי שמתנה אם לא אפרע לך תוך ג' קני קרקע זו לגוביינא אינו בידו דמה יעשה זה שלא ימצא לפרוע מעות מזומנים ע"ב: ב"מ דף ק"ד, ההוא גברא דקבל ארעא מחברי' אמר אי מוברנא יהיבנא לך אלפא זוזי אוביר תילתא אמרי נהרדאי דינא הוא דיהיב לה ג' מאה ותלתין רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא ולרבא מ"ש אם אוביר אשלם במיטבא התם לא גזים הכא כיון דאמר מלתא יתירא גוזמא בעלמא הוא דקא גזים: כתב רא"ש בשם רי"ף דאלפא לא משלם אבל מאי דאוביר בשוה מחייב ליתן לו דלא קאמר רבא דהוי אסמכתא אלא מאי דגזים אבל שיעור מה דאוביר לא הוי אסמכתא, ולא נראה טעמי' כיון כשתסלק דבריו לא מחייב מידי ואעפ"כ הלכה כוותיה ולא מטעמי' אלא כיון שנהגו לכתוב כן אף אם לא כתב מחייב לשלם מה שמפסיד עכ"ל:
דף ק"ט, ההוא שתלה דאמר להו אי מפסדנא מסלקנא אפסיד אר"י מסתלק בלא שבחא וכו' רבא אמר אסמכתא היא ולא קניא ולרבא מ"ש מאוביר וכו' התם מאי דאפסד משלם הא מאי דמפסיד מנכינן ליה ואידך יהבינן לי': דף ע"ד, א"ר חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט וכו' רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מ"ט אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא מ"ש מדתנן אם אוביר וכו' התם בידו הכא לאו בידו, תוס' מכאן מקשה ר"ת לרש"י בסנהדרין דף כ"ד גבי משחק בקוביא דקאמר התם לאו אסמכתא פרש"י היכי דמי אסמכתא אם אוביר ולא אעביד דסמוך על דבר כסבור כל זה בידו לעשות וכו' והכא משמע איפכא דהיכא דלאו בידו הוי טפי אסמכתא ונראה לר"ת דהתם מש"ה לא הוי אסמכתא דאגב דבעי למקני גמר ומקנה וכו' עוד פי' ר"ת דוקא כי האי אם אני חוזר בו ערבוני מוחל לך וההיא דמשלש חשוב אסמכתא דכיון דגזים שאין מתכוין אלא להסמיך חברו על דבריו שיאמנהו אבל משחק בקוביא אדעתיה דהכי קאי עבדו שירויחו זה או זה ע"ש עי' תוס' סנהדרין כ"ד ורא"ש נדרים:
סנהדרין כ"ד, מתני' אלו הן הפסולין המשחק בקוביא וכו' משחק מאי קעביד אמר בר חמא משום דהוי אסמכתא וכו' רב ששת אמר כל כי האי גונא לאו אסמכתא היא אלא לפי שאין עסיקין בישובו של עולם, וכ"פ רי"ף המשחק מאי קא עביד אר"ש לפי שאין עסוקין בישובו של עולם, ונמ"י כתב הא דלא פסלינן משום גזל דהא אסמכתא היא, ויש מי שכתב טעמא משום דשלשה חלוקין הן בדין אסמכתא מידי דבידו לגמרי כגון ההיא דאם אוביר לא הוי אסמכתא דכיון דבידו לגמרי למעבד ולא עבד גמר ומקני וכן היכא דלאו בידו כלל אלא תולה בדעת אחרי' לגמרי ליכא אסמכתא דכיון דלא ידע אי עביד לה ההוא אחרינא כגון המשחק שהרויח או ההפסד תלוי בענין אחר וכן כל המתנה על מה שתלוי על דעת אחר ולא ידע אי עביד איהו למלתא ואפ"ה אתני גמר ומקני והני כולהו תנאיה דעלמא דילפי' מתנאי בני גד ולא בטלו משום אסמכתא משום דתולה בדעת אחרים הוא ולא תימא התם במעכשיו דליכא אסמכתא, דאי במעכשיו לא בעי תנאי כפול אלא ודאי בלא מעכשיו ומשום דתולה בדעת אחרים הלכך לא משכחת לה אסמכתא אלא בתולה בדעת עצמו ובמידי דבידו ולא בידו כגון אם לא באתי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלך וכן אם לא נתתי לך עד ל' יום דסמכא דעתא דהוי ליה זוזי באותו זמן ומ"מ לאו בידו ממש הוא וכו' אבל דעת רמב"ן אינו כן אלא כל תולה בדעת עצמו הוי אסמכתא ואפי' בידו ממש דלא תימא כיון דבידו למעבד ולא עבד גמר ואקני דדילמא מעיקרא כי אתנו הוה בדעתיה לקיומי תנאים ולא גמר ואקני ובתר הכי הדר ביה וכל דלא גמר:
לאקנויי בשעת התנאי אע"ג דבתר הכי גמר לאו כלום הוא ע"ש עי' סמ"ע ס"ק ל"ו, גם אם התנאי הי' שלא לעשות ועשה יש ג"כ אסמכתא נגד רמב"ן בב"ב:
רמב"ם פ"י מעדות הלכה ג', וכן משחק בקוביא והוא שלא תהי' לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישוב עולם וכו', וכתב הכ"מ וא"ת והרי פסול הוא משום גזל שכן כתב פ"ו מגזילה י"ל דהב"ע במשחק עם עכו"ם וכו' פ"ו מגזילה הלכה י' המשחק בקוביא ה"ז גזל מדבריהם, כתב ה"ה קצת תימה דהא משמע בפ' זה בורר דההיא אוקמתא דאמר אסמכתא הוא אידחייא וכו' ונראה סיוע לרבינו משבת דף קמ"ט ומכה גדולה כנגד מכה קטנה אף בחול לאחרים אסור מ"ט משום קוביא ועי' כ"מ, ומחבר בסי' שכ"ב כתב ליתן מנה גדולה כנגד מנה קטנה ולהטיל גורל עליהם אפי' בבני ביתו ובחול אסור משום קוביא, וכתב מג"א הקשה בש"ג דטור פסק בח"מ ר"ז דאין גזל בקוביא עי' מחהש"ק:
פרט ב':
נדרים דף כ"ז, ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד ל' יומין ליבטלן הני זכוותאי איתנס ולא אתא, אר"ה בטל זכותיה וכו' ולר"ה מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קני שאני הכא דמיתפסן זכותן, והיכא דמיתפסן לאו אסמכתא היא והתנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר אם אין אני נותן לו מכאן עד ל' יום תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן ור' יודא אומר לא יתן ואר"נ אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא, שאני הכא דאמר לבטלן זכותיה והילכתא אסמכתא קניא והוא דלא אנוס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב:
ר"ן כתב הקשו הראשונים ז"ל ב"ד חשוב למה לי דהא אמר ב"מ דף ס"ו דכל היכא דאמר מעכשיו ליכא משום אסמכתא וקנין סודר ע"כ כמעכשיו הוא דאי מעכשיו לא קני בתר הכי נמי לא קנה דהא הדר סודר למריה וה"ל כאומר לחברו משוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר ל' יום דלא קנה וכו' תירץ ר"ת דכי אמר מעכשיו מבטל אסמכתא ה"מ כי ההוא דמשכן לו בית משכן לו שדהו שמסור לו שדהו אבל הכא שלא מסר ליד מי שהתנה עמו כלום צריך קנין וב"ד חשוב ולפיכך אמר הרב ז"ל שכן הדין בכולהו אסמכתות בעלמא דכל שאינו מוסר ליד חבירו אין מעכשיו מועיל בהן אלא קנין בב"ד חשוב ואין כן דעת הגאון ז"ל שכתב דהאי פיסקא ליתיה אלא במתפיס זכותיה בלחוד, וכדבריו נראה שאין עסק לב"ד חשוב בתנאין שבין אדם לחבירו אלא הכא דוקא קאמר משום דהאי גברא לא מדעתו בלבד אמר דאי לא אתי לבטלן זכותיה אלא ב"ד הזקיקוהו לכך ומש"ה דוקא כי קנו מיניה ב"ד חשוב מהני אע"ג דלא אמר מעכשיו דב"ד חשוב אלים לאפוקעי ממונא, וכ"ת אפקועי ממנא דב"ד חשוב למה לי תיפק ליה דקנו מיניה וכל קנין מעכשיו הוא אין ודאי קושטא קאמר שמי שהקנה שדה לחברו סתם וקנו מידו לאלתר קנה אבל כי אתני אם לא באתי לא משמע דליקני מעכשיו וכו':
רא"ש כתב הלכתא אסמכתא קניא והוא דקני מיניה בב"ד חשוב יש מפרשים דקאי אההיא דר"ה דאתפיס זכוותיה אבל אסמכתא דעלמא לא קניא וכו' וכללא דאסמכתא כל היכי דגזים אע"ג דבידו לעשות כמו אם אוביר אשלם אלפא זוזי הוי אסמכתא דכיון דאמר מילתא יתירתא לא כיון להקנות אלא להסמיכו על דבר, אבל היכא דלא גזים ובידו לעשות כמו אם אוביר אשלם במיטב לא הוי אסמכתא, והיכי דלא הוי בידו כלל כמו משחק בקוביא שאין דבר לתלות בו לומר אדעתי דהכי התנה שהי' סבור שלא יבא לידי כך ודאי גמר ומקני, ולא דמי לפרוותא דזלוושפט, דהתם מצוי הרבה יין לקנות אלא שאינו בידו לגמרי שמא לא ירצו אחרים למכור לו והילכך מעיקרא לא גמר ומקני דסבור שמא אמצא הרבה יין לקנות הוי אסמכתא ע"ש:
ב"ב דף ק"מ, אם ילדה אשתי זכר יטל מנה ילדה זכר נוטל מכה, כתב נמ"י נוטל מנה ואין בזה אסמכתא שהרי אינו קונס את עצמו כלל ורוצה שיתקיים התנאי דדוקא אם אומר אי לא אתינן ליבטל זכותאי וכיוצא בו שקונס עצמו ואינו רוצה שיתקיים התנאי הוי אסמכתא אבל זה רוצה בקיום התנאי ובקיום המעשה הילכך אין זו אסמכתא אלא כתנאי בני גד וזה כפתור ופרח למדתי מפי מור"י רשב"א ומפי מורי הרא"ה ז"ל ומזה הטעם אין אסמכתא בגיטין אם אומר אם מתי ולא באתי ואע"ג דלא ניחא ליה בקיום התנאי כיון שאין האיש מגרש אלא לרצונו אנן סהדי כי רוצה הוא בלב שלם שאם יתקיים התנאי שתהא מגורשת ולא תהי' עגונה ולא זקוקה ליבם הריטב"א ז"ל עכ"ל, וה"ה זכיה ומתנה פ"ח הלכה ו' כתב דוקא בשכ"מ בבריא לא משכחת לה דאי נמי קני מידו הא קי"ל אין מטבע נעשה חליפין ועוד אסמכתא היא דאם ילדה דקאמר ע"ש:
שעה"מ פי"א מהלכות מכירה מאריך אם מהני אסמכתא בנשואין כמו דמהני בדבר שאינו קצוב וכדומה שגומר בלבו כן גם באסמכתא ע"ש עוד כתב שם יש להסתפק בדין אסמכתא אם נאמר במתנה על תנאי דשלעבר כגון אם הלך פלוני למקום פלוני אתן לך כך וכך, ונראה שדבר זה במחלוקת שנוי לדעת רמב"ם דבמעכשיו:
אין בו אסמכתא, א"כ כל שהתנה בתנאי דלשעבר הרי הקנה לו במעכשיו שהרי מאותה שעה הוא קנוי לו אם הי' אותה מעשה, אולם לחולקים על רבינו וס"ל דאפי' במעכשיו יש בו דין אסמכתא נראה דאף בתנאי דשלעבר יש בו דין אסמכתא ע"ש:
ספר חסידים סי' תש"א, בני אדם שבספינה והי' רוח סערה אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על אחד מהם צריך להטילו במים אין זה לעשות כאשר עשה ליונה לפי דהשתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכ"ש לענין נפשות שלא יסמכו עפ"י גורל, ואשר כתוב ויאמר שאול להפילו בינו ובין יונתן בנו וילכד יונתן, שם הי' ארון מה' כל משפטו והם ידעו באיזה ענין להטיל אבל עתה אין לסמוך על הגורל שנאמר ויריתי לכם גורל פה לפני ה' אלקינו ואפי' בממון אין מפילים גורל אלא כשחולקים בשוה אבל אין משימים שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אא"כ שוים שתיהם כאחד ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכה קטנה אלא בשוה באומד הדעת ולפי שהי' צריכים ב' שעירי יוכ"פ גורל לכך הי' שווין במראה ובקומה עכ"ל:
הערה קטנה שלא זכיתי להבין מה שהקשו ראשונים שתנאי של מש"ר עם בני גד הי' אסמכתא, וכי אם אחד משכיר פועל לעבוד עבודתו, וכי לא צריך לו לשלם וליתן מה שהבטיח לו שכר פעולתו, ונראה עפ"י ר"ן ריש פרק השוכר כתב והא קא מחוסר משיכה שמעינן שהשוכר את הפועל ופסק עמו לתת לו חיטין או בגד אם רצה לחזור חוזר מ"מ נראה שחייב ליתן לו דמיו אע"פ שגוף הדבר לא נקנה מ"מ הרי מתחייב השוכר בשיוויו ע"ש ועי' נתיבות סי' ל' בקרדום והבן:
פרט ג'. רמב"ם:
פי"א ממכירה הלכה א' המקנה בין קרקע בין מטלטלין והתנה תנאין שאפשר לקיימן בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה אם נתקיימו התנאין נקנה הדבר שקונה וכו', במה דברים אמורים בשקנה בדרך מן הדרכים שקונין בהם והרי יש עליו לקיים את התנאי אבל אם לא קנה עתה והתנה עמו שאם נתקיים התנאי זה יקנה ואם לא נתקיים לא יקנה אע"פ שנתקיים התנאי לא קנה שזו אסמכתא היא שהרי סמך קנייתו לעשות כך וכך וכל אסמכתא אינה קונה שהרי לא גמר בלבו להקנותו, וכתב ה"ה זה שכתב המחבר שאין דין אסמכתא במה שמוחזק מעתה מיד הקונה, הרבה חולקים בזה אפי' במה שבידו שייך דין אסמכתא אלא שבמלוה על המשכון מטלטלין וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני הר' הוא שלך הרי הוא שלו ע"ש:
הלכה ד' לפיכך הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בו ערבוני מחול לך והלה אומר ואם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך אם חזר בו הלוקח קנה זה הערבון שהרי הוא תחת ידו ואם חזר בו המוכר אין מחייבין אותו לכפול הערבין שזו אסמכתא היא ואסמכתא לא קנה, וראב"ד כתב אין הכל מודים בזה שהרי הצריכו הגאון שיהא מבטל זכותו שהיא מחילה ושלא יהא אנוס והוא דקנו מיניה בב"ד חשוב:
מל"מ מי שהתנה עם אשתו שאם ישא אשה אחרת שישלם לה התוס' נסתפק הרב אם יש בזה דין אסמכתא מיהו באומר שאם ישא אחרת שיתן לה כך וכך פשיטא ליה לרב ז"ל דהוי אסמכתא ולי נראה דלא שייך אסמכתא מכמה טעמים, חדא דכיון דתנאי זה הי' בשעת נשואין אפשר דאף אסמכתא מהני כי היכי דמהני דבר שאינו קצוב, ועוד דכל תנאי שהוא בלא תעשה ועשה כתב הנ"י בשם רמב"ן דליכא אסמכתא, גם מה שנסתפק הרב אם התנה שאם ישא אחרת שישלם התוספ' אם יש בו אסמכתא דבריו תמוהים בעיני דלא נאמר אסמכתא אלא כשעיקר החוב תלוי בתנאי אבל כל שעיקר החוב אין בו תנאי אלא שתלה הפרעון בתנאי פשיטא דאין כאן דין אסמכתא ע"ב:
הלכה ו', וכן כל תנאין שמתנין בני אדם ביניהן אע"פ שהן בעדים ובשטר אם יהי' כך או אם תעשה כך אתן לך מנה וכו' שכל האומר אם יהי' אם לא יהי' לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהי' או שמא לא יהי', וכתב הטור מש"כ אם יהי' או לא יהי', ולא חילק בין היכא שהוא בידו אם לאו זה תימא דהגמר' מחלק בזה, ע"ב ועי' כ"מ:
הלכה ז' כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאילו לא גמר להקנותו לא הקנהו מעכשיו כיצד אם באתי מכאן ועד יום פלוני קנה בית זה מעכשיו וקנו מידו על כך ה"ז קנה אם בא בתוך הזמן שקבע וכ"מ הקשה מאחר דקי"ל שכל הדברים נקנין בקנין סודר אפי' לא אמר מעכשיו ע"ב, ומביא רשב"א כתב שלא אמרו דע"מ הוי כמעכשיו אלא בע"מ הבא על קיום מעשה וקיום התנאי כמו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק' זוז ע"מ שתתן לי את הנייר הוא רוצה שיתקיים התנאי והיינו שתתן הנייר וק' זוז ורוצה שיתקיים המעשה בכך כלומר שיהי' הגט גט וקידושין קידושין מעכשיו ע"מ שיתקיים התנאי אבל ע"מ הבא על מניעת מעשה כגון שהי' מתנה שלא תנשא ואומרת ע"מ אם אנשא בכיוצא בזה לא מצאנו דאדרבה אנו רואים: אותה דמחייבת עצמה דרך קנס אם אנשא וכיון דאמר אם אנשא גם ע"מ זה אינו כאומר מעכשיו אלא באם כאילו אמרה ובתנאי זה אם אנשא וכיון שנתחייבה בלשון אם ואין כאן מעכשיו אינם קונים עכ"ל:
הלכה י"ג, אסמכתא שקנה מידו עליה בב"ד חשוב ה"ז קנה והוא שיתפס זכיותיו בב"ד, וה"ה מאריך למה צריך ב"ד חשוב תיפק ליה כל קנין הוא במעכשיו והעולה להם שלא הצריכו ב"ד חשוב אלא במתפיס זכותיו כגון זה אינה מקנה אותן מדעתו אלא שהם קובעים לו זמן ע"ש:
הלכה ח"י חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא עושין קנין מזה שחייב לזה ק' דינרין ע"ש:
פ"ו ממלוה הלכה ד' המלוה את חבירו על השדה וא"ל אם לא תחזור לי מכאן עד שלש שנים הרי הוא שלי הרי זה לא קנה מפני שהוא אסמכתא וכו' ואם אמר מעכשיו קנה:
פכ"ה הלכה ז' ראובן שמכר לשמעון שדה ובא לוי וקבל אחריות עליו לא נשתעבד לוי שזו אסמכתא הוא ואם קנו מידו שהוא ערב לשלם הרי זה חייב ועיי' ראב"ד וכ"מ. ורמב"ם סובר אפי' בקנין יש אסמכתא עי' ה"ה: הלכה ח', וכן הערב או הקבלן שחייבו עצמן על תנאי אע"פ שקנו מידו לא נשתעבד מפני שהוא אסמכתא שכל התולה שעבוד שאינו חייב בו באם יהי' ואם לא יהי' לא גמר והקנה קנין שלם ולפיכך לא נשתעבד:
הלכה י"ד, מי שאמר הלוהו ואני ערב לגופו של לוה כל זמן שתרצה אביאנו לך וכו' הרי זו אסמכתא עי' שו"מ ח"ד סי' מ"ה:
פ"ח משכירות הלכה י"ג, המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה הובירה שמין אותו כמה היא ראוי לעשות ונותן לו חלקו שהי' מגיע לו, שכך כותב לבעל הקרקע אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב כדי שנאמר הרי היא כאסמכתא אלא התנה שישלם במטבא ולפיכך גמר ומשעבד עצמו אבל אם אמר אם אוביר ולא אעביד אתן לך מאה זהובים ה"ז אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי מה שראוי לעשות בלבד והג"מ שם מביא פסק ר"י שהשוכר מלמד תינוקות וקבל המלמד קנס אם חוזר בו וחזר בו ולא נמצא מלמד אחר במקומו אין זה אסמכתא דלא חשוב גזים כיון שמפסיד בחזרתו ע"ש:
פ"ד מחמץ, ישראל שהרהין חמצו אצל עכו"ם אם א"ל קנה חמץ זה מעכשיו אם לא הבאתי לך מעות קודם פסח וכו' וראב"ד כתב אפי' לאחר הפסח אינו עובר ואם הגיע זמנו קודם פסח אפי' לא אמר מעכשיו קנאו שאין אסמכתא בעכו"ם ועי' מג"א תמ"א, ח"ס ח"מ סי' ס"ו:
עי' שו"מ ח"ד סי' מ"ה הקשה אם אין אסמכתא לעכו"ם היאך למד ערב מיהודא דלמא שאני התם דקודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ולא שייך אסמכתא, גם קשה מירושלמי פ' אלו מגלחין דאין למדין דבר מקודם מ"ת ע"ב: רמ"א בסי' קכ"ט ס"ח מביא מי ששאל חפץ מחבירו וא"ל אם לא אחזרני לך לזמן פלוני אתן לך דמים כך וכך והעמיד לו ערב בעד הדמים אע"פ לגבי שואל הוי אסמכתא ופטור הערב חייב לשלם וכתב הסמ"ע בשם רשב"א אע"פ שאמרו אין נפרעין מן הערב תחלה דאלמא דאין הערב משתעבד בדאיכא לוה לא היא דכל דהלוה מתחייב אין נפרעין מן הערב תחלה אבל זה הרי חייב עצמו במה שלא הי' השואל חייב, ועי' מל"מ פכ"ה הלכה ג' ממלוה ובהג"ה שם האיך שנים קבלו ערבות במתן תורה, ועי' שו"מ ח"ד סי' מ"ה, ועי' במקנה כלל כ"ה פרט ג':
במקנה כלל י"ב פרט ט' הבאתי הגהות מרדכי פ"ק דב"מ האיך חייב הבעל בכתובה הא אסמכתא הוא דלמא היא מיית ברשא, ותירץ שחייבת הכתובה תיכף מתחיל רק אם היא תמות הוא יורש אותה וגם הכתובה ע"ש שהבאתי מגאון מר"ם פערלס זצ"ל דבר נאה:
ריב"ש סימן שמ"א מה שאמרת דבכח השביע נחת לאקנויי לגמרי כמו מעכשיו, לא דמי דמי שהקנה באסמכתא מ"מ כיון שאין הקנין חל מעכשיו אלא לאחר ביטול התנאי והתנאי הוא אסמכתא שהי' סומך דעתו עליו לקיים הנה אין הקנין חל כלל אבל כשהקנה מעכשיו כבר חל הקנין ואין כח באומדנת אסמכתא לבטל הקנין אשר חל כבר במעכשיו אבל בלא מעכשיו אע"פ שנשבע לקיים לא נתבטל דין אסמכתא אלא שחייב לקיים שבועתו וכו' ועי' סי' של"ה שכתב נפ"מ שאם מת ולא השלים אין בניו חייבין להשלים מדין התנאי כיון דהוי אסמכתא וכן אם נשאל על שבועתו והתירהו אין עליו להשלים ע"ש:
פרט ד'. אם אסמכתא קונה מדאוריי':
מרדכי פ' שור שנגח, מצאתי בשם ר' נתנאל מקנון דאסמכתא קניא לגבי הקדש וצדקה שהרי אסמכתא קונה מן התירה כדאמר מנין לערב מן התורה דכתיב אנכי אערבנו והיינו אסמכתא:
בפרק השובר את הפועל כתב, פסק ר' מאיר כל תנאי ממון שהתנה עליו בתחילתו בשעת מעשה תנאו קיים בלא קנין ומשתעבד מדין ערב בשעת מתן מעות מדאשכחן ליהודא שנשתעבד בדברים אע"ג דלא מטא הנאה:
לידיה בסוף גט פשוט עד דמסיק אפי' למ"ד אסמכתא לא קני משתעבד בהאי הנאה דמהימן ליה וחשוב כאלו קבל כסף על זה, ומה"ט מסקינן הכא מתנה שומר חנם להיות כשואל בדברים בההיא הנאה דמהימנא ליה ולא אמרי' אסמכתא היא דכל דאי לא קני דשאני הכא דמעיקרא בתחילת מסירתו עליה סומך ובההיא הנאה גמר ומשתעבד נפשיה דכל תנאי בממון כזה תנאו קיים היכא דלא גזים ובידו, וראיה אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלא חשיב אסמכתא והתם בלא קנין, [עי' ד"מ בסי' ר"ז אות ז' מכאן משמע דערב אין בו משום אסמכתא ועי' ש"ך ס"ק]:
הגהות מרדכי פרק זה בורר, מיהו מדאוריי' אסמכתא קניא דכתיב אנכי אערבנו ומיניה נפקא לן ערב דכל ערב הוי אסמכתא ומכאן אומר רבינו נתנאל דלגבי צדקה אסמכתא קניא דכח צדקה עדיף, פי' ר"ת כללא דאסמכתא כל היכא שמסמיך חבירו על דבריו כדי שיאמינהו ואין סבור שיבא לידי כך הוי אסמכתא ולא גמר ומקני כי ההיא דאשלם אלפא זוזי וכן אם אחזור בי וכו' והלויהו על שדהו דכולהו הוי גזים וסבור שלא יבא לידי כך אבל משחק בקוביא אע"ג דגזים הרי דעתו להרויח עכ"ל וכס"נ אות ט' כתב צ"ע הא אמר רב אשי דלא דמי לאסמכתא ערב משום דקא מהימן ע"ב, ועי' ש"ך ס"ק ח"י שהקשה על ב"ח כן שב"ח סבר ג"כ מדאוריי' אסמכתא קונה כמו ערב ולא קשה מתנאי בני גד וראובן ע"ב:
הנתיבות כתב לישב דסברת גמר ומקני לא מהני רק אי אמרינן דאסמכתא קניא מדאוריי' רק מדרבנן לא קניא מהני לדחות הדרבנן, אבל אי מדאוריי' קנין ספק לאו קנין כלל הוא לא מהני סברת גמר ומקני דהא מ"מ לא קנין הוא אלא אי אמרי' דמדאוריי' הוי קנין אלא דאמדו חכמים שהוא מסמיכו בדברים וכשהוא אומדנא דגמר ומקני מהני ע"ש, לענ"ד שגם מתוס' בסנהדרין דף כ"ד כתבו במתני' ואלו הן פסול ין יש גורסין עבדים משום דס"ל דקא חשוב הכא פסולי דרבנן ודאורייתא, ולא נהירא משום דלא חשוב במתני' רק פסולי דרבנן דהא גזלנים לא קתני וכל פסולי דמתני' פסולי דרבנן נינהו משחק בקוביא אפי' למ"ד אסמכתא היא דאסמכתא לא קניא מ"מ אינו דאורייתא כיון שאינו סבור לעשות איסור לבא לידי פסול דאורייתא, ולמ"ד משים ישובו של עולם פשיטא דאינו אלא מדרבנן עכ"ל ואם אסמכתא מדאוריי' קונה אין כאן איסור גזל ולא צריך ליכתב מטעם שאינו סבור לעשות איסור, בע"כ שאסור מדאוריי' רק הוא לא סבר לעשות איסור, ועי' מח"א הלכות זכיה סי' ל"ה:
קצה"ח כתב והא דנחלקו הפוסקים בענין אסמכתא בפ' כל שעה בישראל שהשכין חמצו לנכרי קודם פסח והתנה עמו שאם לא יפדנו יהי' שלו וכן להיפך נכרי לישראל, וכיון דמן התורה אסמכתא קנה ה"ל חמצו של ישראל היינו משום דכיון דכבר אמרו חכמים דלא קנה אזלינן בתר דרבנן ע"ש: נמ"י בנדרים מביא ריטב"א כתב הא דאמר רבנן כל דאי אסמכתא ולא קניא דלאו כללא דוקא הוא דא"כ בטלת כל תנאין שבעולם אלא ודאי אין לנו אסמכתא אלא כשיש בו ג' דברים. האחד שתלה תנאי בלא תעשה אם לא באתי שהי' סבור שיוכל לעשות אבל כשתלה דברו באם אעשה והוא בא ועקר תנאי בידים ועשה אין כאן אסמכתא, ב' שהתנה על עצמו בדבר שהיא בידו ולא בידו שאלו ההנה בדבר שאינו בידו אין כאן מקים אסמכתא דעל מה סמך מפני זה כל תולה בדעת אחרים אין זו אסמכתא, וכן כשהדבר בידו לגמרי ליכא אסמכתא כי סביר הוא לעשות וגומר ומקנה מעכשיו, ג' שהוא מהנה על עצמו דרך קנס למיגזם כדי לרצות לחבירו ולאפוקי כל שעשה מעצמו בלא שום דוחק ולפיכך אין במתנה ולא בגיטין צד אסמכתא בכל התלמוד והיינו אם ילדה אשתו זכר יטל מנה ע"ש:
ב"י ר"ז מביא דבר חדש מתשובת רא"ש כלל ע"ב כתב שאם הרויח שמעון מראובן מעות בשחוק ונתן ראובן לשמעון משכון לפרעין בשביל אותן המעות שהרויח אח"כ בקש ראובן משמעין שיחזור לו משכונו ויסמך עליו שיפרע לו ועשה כן שמעון והחזר לו הוושכון חייב ראובן לשלם אעפ"י שתחלתה הי' אסמכתא משום דקי"ל אסמכתא קניא ואין בה משום גזילה אלא שאין יכול להוציא בב"ד אם לא שיהי' הדבר בקנין וב"ד חשוב, ושחוק שהוא אסמכתא נהי שאין יכיל להוציא בב"ד מ"מ אם פרע לו זכה ואין בו משום גזל וזה שנתן לו המשכון לפרוע זכה בו ואם החזיר ונדר לו ליתן המעות חייב ליתן לו כי דמי משכון היא חייב ליתן לו וכבר פקע האחד שהוא אסמכתא עכ"ל, ולא ידעתי מנין לו זה עי' ב"י באריכות:
קצת נ"ל כי באמת אסמכתא מי שעושה ומבטיח בספק מהני קנין וחייב לקיים הבטחתו רק אנו אומרים שלא מקנה בלב שלם כי אם לא הי' חל קנין בספק אז לא מהני גם מה שמהימן לערוב כאשר כתב נתיבות עי' פרט לכאורה מה שחשב בלבו זה דברים שבלב שסוחר מה שדיבר ודברים שבלב אינה דברים וצ"ל יען שגלוי לכל עולם כתבו ראשונים הוי דברים, אבל כיון שיש סברה יען שמהימן ליה גמר ומקנה אין עוד גלוי לכל ממילא דברים שבלב לא הוי דברים, אבל סוף כל סוף בכל אסמכתא יש ספק אם גומר בלבו או לא, על כן אי אפשר להוציא ממוחזק בדבר אולי מוסבר סברת רמב"ם אם נותן בידו עכשיו א"כ:
הוא מוחזק בו, אמרי' להיפך שא"א להוציא ממנו, וז"כ רא"ש אסמכתא קונה כוונה קנין ספק מה שקוראין אסמכתא יש בו קנין רק אם בלב שלם מקנה, אבל כיון שיש ספק א"א להוציא בב"ד אבל אם נתן משכון כבר קנה, וכן מובן מש"כ ראשונים חילק בין קרקע למטלטלין, כי בקרקע יש חזקת מריה קמא כל היכי דאיתא בחזקת בעלים ראשונים עומדת משא"כ במטלטלים כמובן: פרט ה'. אסמכתא בהקדש ובנדר:
מרדכי פרק שור שנגח אות מ"ד, שאל ה"ר שלמה את רבינו מאיר אם אמירה דאסמכתא מועלת בהקדש דנהי דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט מ"מ טפי ממסירה להדיוט לא הוי, ומסירה דהדיוט באסמכתא לא מקני להדיוט דבעי קנין גבי גבוה נמי לא מהני אמירה ואפי' בקנין לא מהני אסמכתא אלא בב"ד חשוב ומטעם הפקר ב"ד הפקר וכו' והשיב דאין הפי' במסירה גרידא אלא ה"פ אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט כמסירה המועלת להדיוט באיזה ענין שתמצא שתועיל מסירה להקנותו להדיוט מהני נמי אמירה לגבוה וכו', וכ"פ רבינו מאיר דנדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפי' באסמכתא דרובן על ידי אי הן, דאם יהי' אלקים עמדי, ואם נתן תתן את העם הזה בידי דהוי אסמכתא כמו כל דאי לא קני, וכן מפרש רבינו מאיר דברי שכ"מ ככתובין וכמסירין דמו, פי' כמסירה מועלת בכ"מ באיזה צד שתועיל שהרי כל דברי שכ"מ ומצוה מחמת מיתה אסמכתא היא אם ימות תנו וכו', ועי' ב"י יו"ד רנ"ח:
מל"מ פי"א ממכירה הלכה ב' כתב מר"ם פדואה סימן נ' מי שקנס עצמו אם לא יעשה דבר במנה מחציתו לצדקה ומחציתו לכשנגדו דהקדש קנה משום דאין אסמכתא בהקדש וכשנגדו לא קנה משום אסמכתא, ולדידי אף שכנגדו קנה, וראיתי בב"י ר"ז מביא רשב"א דהיכי דנתן ערבון בעד המחצית אין כאן דין אסמכתא, וד"מ יו"ד רנ"ח מביא רשב"א באחד שאמר אם ישחק יתן למלך כך וכך ולהקדש כך וכך הואיל דהוי אסמכתא לגבי הדיוט גם ההקדש לא קנה, וטעם כ' בט"ז שדומה לקני את וחמור דלא קני, [וכס"נ הקשה הא קי"ל בסי' ר"י דקנה מחצה] ויד שאול כתב דברי רשב"א אני תמה דריב"ש סימן שמ"ה כתב דוקא דברים הנקנין בקנין הוא דאמרי' כיון שנתבטל הקנין מאחד נתבטל כל הקנין אבל באמירה האי אמירה לחוד והאי אמירה לחוד ועי' נב"י ח"ר ח"מ סי' כ"ה, ובמקנה כלל י"ב פרט ו' ועי' שער משפט סי' ר"ז בזה:
ב"י רנ"ח מביא בשם רד"ך דאסמכתא שייכא נמי בדבר מצוה ויש ג' חילוקים בדבר, א' אם התנה לדבר רשות כגון שאמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה הויא אסמכתא כיון שהליכה הי' לדבר רשות, ב' אם התנה לדבר מצוה כלומר לזרז עצמו אם לא אעשה מצוה פלוני אתן כך לצדקה או אשב בתענית מועיל ולא הוי אסמכתא, ג' אם התנה להציל עצמו מצרה כגון יעקב אם יהי' אלקים עמדי, או כיוצא בזה מועיל ולא הוי אסמכתא:
הג"א סנהדרין דף כ"ה, כת: אותם בני אדם שנדרו כך וכך לצדקה אם ישחקו פטורין מליתן דכיון דגבי הדיוט הוי אסמכתא כי ההוא דערב ה"ה גבי צדקה ואע"ג דמקני בדיבר כדרשינן פ"ק דר"ה בפיך זו צדקה מ"מ לא עדיפא אמירה דגבוה ממסירה דהדיוט ע"ש ובקונטרס כל דאי פרק ו' כתב עוד הכי מוכח בסמוך דקאמר ר' יודא בשם ר"ט דאמר אין אחד מהם נזיר ואע"ג דנזירות הוי באמירה ואפ"ה קאמר דאין נזיר משום דהוי אסמכתא והא דלא חשבינן אסמכתא עובדא דהילנה מלכה שנדרה ז' שנים בנזיר אם ישיב בנה ממלחמה שאני התם דאמרה שיועיל הזכות לבנה ודומה לנודר בשביל חולה לצדקה בשביל שיחיו בניו דהוי צדקה גמורה עכ"ל:
בסי' רנ"ח סעיף יו"ד כתב המחבר, נדר לצדקה באסמכתא כגון אם אעשה דבר פלוני אתן כך וכך לצדקה ועשאו חייב ליתן וכתב הש"ך נדר לצדקה, וה"ה בשאר נדר חייב לקיים דאין בנדר ושבועה משום אסמכתא כמו שנתבאר בח"מ ר"ז סי"ט:
נקודת הכסף מדכתב סתם ולא כתב בפירש אם אעשה דבר מצוה דוקא ולא דבר הרשות משמע דלא פלוג בין אם אעשה דבר מצוה או דבר רשות וב"י מביא שני דעות בזה וכו' ותימה באו"ח סי' תקס"ב בש"ע סעיף י"ט מביא יש מי שאומר שמי שנדר ואמר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוי דבר רשות דהוי אסמכתא וא"כ דבריו סותרים זה את זה דהכא משמע דלא פלוג בין דבר מצוה לדבר רשות, ובאו"ח מחלק, וליכא למימר דשאני בין תענית לצדקה דהא רי"ו מזכיר שניהם, וגם ליכא לחלק באו"ח אמר אם לא אלך ולא הלך מש"ה הוי אסמכתא דלא עשה כלום, משא"כ כאן דאמר אם אעשה ועשה כיון שעשה מעשה לא הוי אסמכתא [וכ"כ רמב"ן ב"ב] זהו ליתא דהרי במהרא"י איתא להדיא דבין אם אמר אם לא אעשה דבר פלוני ובין אם אמר אעשה דבר פלוני משמע דל"ש מהתימה על הפוסקים שלא הרגישו בקושיא זו וצ"ע עכ"ל, ועי' מג"א סי' תקס"ב ס"ק ט"ז:
המחבר בסימן תקס"ב. יש מי שאומר שמי שנדר ואומר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה הוא דבר רשות הוי אסמכתא: אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר אם יצלני ה' מצרה או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא, וט"ז הקשה מש"כ אם יצלני ה' בשם י"א והלא מקרא מלא הוא גבי יעקב אם יהי' אלקים עמדי, וא"ר כתב לק"מ דיש מי שאומר קאי על רישא על דבר רשות:
בקונטרס כל דאי, כתב בתולה בדעת קונו כד"א אם יהי' אלקים עמדי ושמרני וכן וידר ישראל נדר וכיוצא בהם אין בהם דין אסמכתא ולית כאן לא קנס ואינו צריך תנאי כפול ובכלל כל נדרים ושבועות וצדקות באם דין אחד להם וכן אם יהי' לו בן זכר אתן כך לצדקה או אתענה ובזה דין הילנא מלכה שנדרה בנזיר אם יבא בנה מן המלחמה, ואפי' למאן דסבר בצדקה יש אסמכתא אם קנה מידו אינו אסמכתא, וכתב רבינו ירוחם מי שנדר ואמר אם לא אעשה כך אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כי אסמכתא שייך בדבר מצוה כמו שמי שמחייב עצמו לחברו והוא שאמר דרך קנס ויש ג' חילוקים בדבר, א' אם הוא התנה לדבר רשות אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית או אתן כך לצדקה הוי אסמכתא כיון שהליכה הי' לדבר רשות, ב' אם התנה לדבר מצוה כלומר לזרז עצמו אם לא אעשה מצוה פלונית אתן כך לצדקה מועיל ולא הוי אסמכתא, ג' שנדר להציל עצמו כמו ענין יעקב אבינו אינו אסמכתא עכ"ל:
ב"מ דף צ"ד מתנה ש"ח להיות כשואל במאי בדברים וכו' והקשה ר"ן ר"פ הנושא הא ר"י סבר חייב אני לך מנה בשטר חייב וכתב ש"ך סימן ש"א ס"ק ז' דוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק משא"כ הכא שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי לערב, ועי' ח"ס ח"מ סימן ס"ו: