עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ד כלל צב תעשה ולמ"ע
פרט א':
סוכה דף י"א, מתני' הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה, ואם הי' סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה:
גמרא יתיב רב יוסף קמיה דר"ה ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה, ואמר רב צריך לנענע, [נהי דאין צריך לחזור ולסותרה כולה אבל צריך הוא לנענע קצת אותם שהוסככו במחובר לאחר קציצתן דתהוי להו הך כעשייה דאי לאו פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהכי משמע סוכות תעשה כשאתה עושה אותה תהא ראוי לסוכה ולא מן העשוי בפסול שאינה ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי דמכשר לה בקציצה ולא הדר סתר לה, ומיה נענוע קרוב לסתירה הוא שמגביה כל אחד לבדו ומניח:
וחוזר ומגביה את חבירו ומניחו, רש"י] א"ל ר"ה הא שמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר [בלא ניענוע דקסבר קציצתה זו היא גמר עשייתה והיכי דמי תעשה ולא מן עשויה כגון החיטט בגדיש לעשות לו סוכה שהסיכוך הי' מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העומרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה דופנותיה וסככה אבל זה שקיצצן זהו מעשה שלה שנגמר בהכשר, רש"י] כי הא דרב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא דאינשי ביתה תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן אתא לקמיה דר' חייא בר אשי א"ל הכי א"ר מפסיקנן והן כשרין פסיקתן זו היא עשייתן, ה"נ קציצתן זו היא עשייתן וכו' לימא כתנאי עבר ולקטן פסול דברי ר"ש בר יהוצדק וח"א מכשירין וכו' מאי לאו בהא קמפלגי וכו': רמב"ם סוכה פ"ה הלכה י"ב, הדלה עליה עלי אילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח"כ קצצן אם הי' הסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא הי' הסיכוך שהי' מתחילתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהי' עשוי' לשם סוכה, והג"מ כתב צ"ע דהכא איתא התם ואם הי' סיכוך הרבה מהן או שקצצתן כשרה משמע דבסיכוך הרבה מהן אפי' בלא קציצה כשרה דהא או קתני ע"ש:
דף י"ב, מתני' חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן וכולן שהתירו כשרות, גמרא א"ר יעקב שמעית מיניה דר' יוחנן תרתי חדא הא ואידך החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה, חדא משוה גזרת אוצר וחדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא ידענו הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי וכו':
דף ט"ו מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה רי"א ב"ש אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובה"א מפקפק או נוטל אחת מבינתיים רמ"א נוטל אחת מבינתיים ואינו מפקפק, גמרא בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה ולא מן העשוי, אי מפקפק עביד ליה מעשה, אי נוטל אחת מבינתיים עבד בה מעשה, אלא ב"ש מאי טעמייהו אי משום תעשה ולא מן עשוי בחדא סגי, אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת מבינתיים סגי, לעולם משום גזרת תקרה והכי קאמרי אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתיים אין אי לא לא וכו' עי' רי"ף ורא"ש ובעה"מ:
ריטב"א בדף י"א כתב תעשה ולא מן העשוי היינו בתרי אנפי חדא כגון הא שתחלתה בפסולת גמור דהוי מחובר ולא חשיבא סוכה כלל ואי קייץ להו ומתכשרי והוייא סוכה נעשית מאליה לפיכך צריך מעשה אחר כך, ואידך כגון חבילי עצים וכיוצא בהם פסולים לסכך וכגון תקרה דאסרי' לסכך בהם שמא יעשה סוכה מחבילין שהניח כבר על גגו ותקרה שהניח בביתו והו"ל תעשה ולא מן העשוי, וכ"ת בשלמא אנפא קמא דהוה מעיקרא פסול איכא למימר דאי לא עביד בה מעשה אחר הכשרה ה"ל תעשה ולא מן העשוי, אלא חבילי עצים ותקרה שהם כשרים לסכך מה מעשה בעו דהא כשרים הם מתחלתם אליבא דב"ה דלא בעי סוכה לשם חג אלא לשם צל והויא לה כסוכות יוצרים החיצונה או כסוכת גנבך דלא בעינן בהו נענוע ולא שום מעשה כלל ולא חיישינן בהו משום תעשה ולא מן העשוי, א"ל דחבילי עצים ותקרי נמי פסולה בתחלתה במעשה ראשון משום דלא אתעבידא לצל דחבלים ניתנו על גגו לייבש ותקרה ניתנה לביתו לדירה ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה הלכך כשמחשב עליהם לסוכה ולצל אי לא עביד בהו מעשה הו"ל סוכה מן העשוי שלא לשם צל וסוכה מכבר התורה אמרה תעשה שיהא בה לשם צל וזה נכון:
היכי דמי אלימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל דמחוברין נינהו, לפום האי לישנא משמע דפסולא דאיכא במחובר לאו משום תעשה ולא מן העשוי הוא, ותמיהא מלתא א"כ מהיכא נפיק פסוליה ומ"ט דהא גידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואע"ג דאיכא למימר דומיא דפסולת גורן ויקב בעי שהוא תלוש מ"מ מ"ט פסל ר"ח למחובר טפי מתלוש דכותיה, ונראה לומר דפסול מחובר היינו משום תעשה ולא מן העשוי, דאלו מחובר דנפיק מגורן ויקב לא נעשה בו מעשה כלל מתחלתו לשום ענין אבל תלוש שנעשה בו מעשה אדם לשם דירה וכיוצא בו הוי ס"ד דכשר כל היכא דהוי דומי' דגורן ויקב שגדולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה ואתא קרא ואסרי' והיינו דפרכי' הכא מאי אירייא משום תעשה ולא מן העשוי ת"ל משום מחובר דפסול טפי שהוא מן העשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש, [כס"נ כתב וזה דלא כרש"י שכתב במתני' דאין מסככין במחובר דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר] ועי' ערוך לנר: רא"ש דף י"ב, אר"ח בר אבא אר"י מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים אין מסככין בהן לא מפני שהן פסולין לסיכוך אלא לפעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחו על גבי סוכתו ליבשה ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה לשם סוכה תעשה ולא מן העשוי:
הג"א כתב מכאן הי' רבינו ברוך מריגנשבורג אומר שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התקרה ואח"כ הסיר התקרה דפסולה דהתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי, וה"ר יצחק הלבן הכשיר דאין שייך לומר תעשה ולא מן העשוי אלא היכא דגוף הסוכה הי' בפסול כגון גפן ודלעת וקיסוס:
מחוברים אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה גורמת לו הכי נמי דכשירה אחר שהסיר התקרה וכן הוא כדבריו:
ב"י תרכ"ו, מ"כ סוכה תחת הגג אומרים העולם שאסור לעשות קודם שיסירו הגג מעליה משום תעשה ולמ"ה וה"ר אלחנן פי' דוקא סוכה ישינה שייך לומר תולמ"ע אבל כה"ג לא וראי' מהא דאמרי' סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט דהיינו כה"ג ולא אמרי' לסלק הסוכה והסכ' קודם שיסיר הגג מעליה עכ"ל, וז"ל א"ח נוכל לומר שאלו העושים סוכתם בתוך הבית ואין מסירין הרעפין עד אחר סיכוך הסוכה שא"צ לנענע הסיכוך אח"כ משום תול"מ לפי שהסרת הרעפים ופקפוק הדפין הוא המעשה להכשיר הסיכוך הנעשה בפיסל:
ד"מ כתב הכלבו בשם בעל השלמה ז"ל כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלן א"צ מעשה דביטולו הוי מעשה כגון סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים ובנה בה איצטבא ומיעטה וכן אלו העושין סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשיה א"צ לנענע הסכך אח"כ לפי שגילוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפוסל קודם לכן עכ"ל וכ"כ מרי"ל דאותן גגים העשוים כמין צריף ובסוכות מגביהן אותן ומסככין דמותר להחזירן למקומם מפגי הגשמים וכשחוזר ומגביה לא מקרי תול"מ בפסול וכן אם סיכך ואח"כ גילה הגג הסוכה כשירה:
רמ"א בסי' תרכ"ו כתב מותר לעשות הסוכה תחת הגגות העשוים לפתוח ולסגור ומותר לסגרן מפני הגשמים ולחזור ולפתחן, ומג"א כתב וב"ח כתב יש להחמיר לסלק הגג קידם ולסכך אח"כ וכו' ובאמת נ"ל דהמחמיר במרי"ל ס"ל בשלמא בסוכה תחת הגג כשמסיר הגג אח"כ הוי מעשה והגג עצמו נכשר כמ"ש ב"י בשם א"ח משא"כ כאן כשפותח לא מקרי מעשה משא"כ כשסיכה תחילה דנעשה בכשרות וסוגר אח"כ הגג מפני הגשמים וחוזר ופותחו כשר לכ"ע דהוי כפורס עליה סדין וחזר ונטלה ממנו דכשרה דכיון שנעשה בכשרות ולכן יש להחמיר, [עי' עט סופר כלל פ"א שייך לכאן]:
ישו"י בסי' תרכ"ו כתב אם עבר ולקטן כשר, אמאי אף אי נימא דלא חיישי' למצוה הבא בעבירה בכל מילי אבל רשב"א ביבמות ק"ג כתב היכי דאי נימא דלא יצא ידי מצוה יתוקן האיסור פשיטא בזה דאמרי' לא יצא בכדי לתקן האיסור, ה"ה בזה עיקר איסר לקיטה ביו"ט משום מתקן מנא לצאת בו ידי מצוה ואי נימא דלא יצא לא חשוב מתקן מנא א"כ מדוע עבר ולקט יצא, אמנם נכון הדבר לפי תוס' תמורה דף ד' שהקשה מצורם אוזן כיון אם נפל ממילא שרי כידוע א"כ ה"ה בזה בענבים ולא שייך א"ע לא מהני, אמנם אי נימא שילפי' הדס מסוכה ושייך תעשה ולא מן העשוי אם נעשה ממילא לא מהני כי צריך למעשה לקיטה ע"ב באריכות:
המחבר סי' ט"ו, אינו יכול ליקח הכנף כמו שהוא עם הציצית ולתופרו בבגד אחר משום דעל כנפי בגדיהם בעינן וכנף זה לא הי' מבגד זה בשעת עשייה וכתב המג"א מתוך דברי ב"י משמע דעיקר הטעם משום תעשה ולמ"ע דמיד כשנחתך הכנף נפסלו הציצית ואע"פ שחזר ותפרו הוי תולמ"ע אלא דקשה למה קי"ל אם נקרע הטלית חוץ לשלשה יתפור לזה אמר כנף זה לא הי' מבגד זה בשעת עשייה א"כ הוי תחלת עשייתו בפסול משא"כ כשתפרו בטלית עצמו דשרי דהוי תחלת עשייתו בבגד זה בכשרות עי' עט סופר כלל פ"א: סנהדרין דף פ"ח, אר"א א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מד"ת ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין וכו' והאיכא ציצית וכו' אי סבירא לן דקשר עליון לאו דאוריי' האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואי ס"ל דק"ע דאוריי' גרוע ועומד ע"ש, ותוס' מנחות דף ל"ח ד"ה התכלת, כתב הא דלא מוקי לה התם בהטיל למוטלת משום דילמא לא מיפסלא בכך אע"ג דעובר על בל תוסף אם נתכוון להוסיף ואם לא נתכוין להוסי' שרי ע"ש, ועי' בספר נחלת בנימין סי' י"א שמתקשה בו, ומביא מהגהות הג' ר' צבי חיות ז"ל שכתב לישב דבשלמא בענין קשרים וחוטים עיקר מה"ת ופי' מדברי סופרים דהא אין רמז בתורה על ענינים אלו, אבל הטיל למוטלת, זה עיקר מה"ת ופירושו מה"ת דהרי מפורש על ארבע כנפות וכו' וכ"כ ר"ן בחי' שם דהקשה הא משכחת בהורה להוסיף בברכת כהנים דעובר על ב"ת ותי' דאין כאן פי' מד"ס דכתיב כה תברכו בלשון הזה כמו שכתב בתורה א"כ לא הוי זקן ממרא דהורה רק לעבור על ד"ת ע"ש:
גם הקשה למה אמרי' בהטלת ציצית אחרונים עבר על ב"ת מסתמא עשה ציצית עד שלא לבשו א"כ בהאי שעתא אינו עובר על ב"ת, וי"ל דגמרא קאי אליבא דשמואל דסובר ציצית חובת טלית כדמוכח שם בש"ס דר"ז אמר שמואל וכו' לפ"ז שפיר עבר על ב"ת, ומיושב רמב"ם דודאי גם רמב"ם מודה אם בשעת עשיית המעשה עובר על ד"ת לא חל על המעשה שם מעשה ואז מהני פסיקתן וש"ס קאי לשמואל דחובת טלית הוא ועבר מיד, אבל להלכה דפסקינן חובת גברא הוא וא"כ בשעת הטלת ציצית אינו עובר וחל על הטלת ציצית שם מעשה ולא מהני אח"כ פסיקתן והוי תעשה ולא מה"ע ע"ש שכתב שמצא בישו"י כן: לי צע"ק כיון דחובת גברא הוא ומבואר בתוס' יבמות דף צ"ח ד"ה כולהו, דבשעת עיטוף לא מיחייב עד אחר:
שנתעטף ועי' שג"א סי' ל' א"כ אם עשה ציצית קודם שנתעטף לא הי' שום חיוב וכאשר מתעטף אח"כ למה לא יהי' פסולין מצד תולמ"ע:
פרט ב':
מנחות דף מ', א"ר א"ר סחורה אר"ה, הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה משום תעשה ולא מן העשוי, מיתיבי חסידים הראשונים כיון שארגו בה ג' הי' מטילין לה תכלת אימא כיון שפצעו בה ג' הי' מטילין לה תכלת, ומי אמרי' תילמ"ע וא"ר זירא הטיל למוטלה כשירה, [שהי' בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים כשרים בהני בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשייה ומכשרא בהו,] אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי [לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה והכא להכי מכשרא בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינו להו ולא הוו מעשה דכיון דעובר על דברי תורה לא מקרי מעשה הילכך כי פסיק לקמאי היא הוי עשייתן דבתראי עשיה, אבל שלא לצורך דבעלת ג' שאינו עובר עליהן הוי מעשה לאקרוי ציצית העשויה בפסול ואיכא כשגומרה תעשה ולא מן העשוי], מתקיף רב פפא ממאי דגברא לאסופי קא מיכוין דילמא לאבטולי קא מיכוין ובל תוסיף ליכא מעשה איכא:
תוס' ד"ה אמר ר"ז וכו' תימא היכא ס"ד דר' זירא לית לית ליה תול"מ הא ר' זירא גופיה אית ליה לעיל [בסדין בציצית אסור שמא יקרע סדינו וכו'] וי"ל דס"ד כיון דתחלת הנחתן לשם מצוה לא שייך ביה תולמ"ע אבל לעיל כי חתך נתבטלה הנחתן:
תוס' בבל תוסיף קאי דכיון דעביד איסורא לא חשוב עשייה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתה, לא דמי לההוא פ"ק דסוכה דלא אמרי' קציצתן זו עשייתן וצ"ע, והגהות מגאון רצ"ח ז"ל בסוכה דף י"א כתב התוס' לא כתבו הטעם דלא דמי, ונ"ל דהנה להכשיר סכך פסול צריכין שתי מעשות אחד להכשירו ולקצצו שלא יהי' מחובר, שני צריכין לנענע שלא יהי' תולמ"ע והנה שם כיון דגברא בב"ת קאי ונעשה באיסר ולא הוי עשיה דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני וא"כ כשחתך הראשונות נעשו עתה הציצית מוטלים בהכשר דעשיה הקודמת לא הוי עשיה כלל עכ"ל:
דף מ"ב אר"י א"ר עשאן מן הקוצים פסולה, תוס' פ"ה משום תולמ"ע, ולי נראה דמה דעביד אח"כ היינו העשייה דאמר רב גופיה תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן כשר דזו היא עשייתו וכן בסוכה דף י"א הדלה עליה את הגפן ודלעת דקציצתן זו היא עשייתן אלא טעמא משום דבעי תלייה לשמה ע"ש:
טהרת הקודש על מנחות כתב מצאתי במרדכי הלכות קטנות פ"ב ח"ל חסידים הראשונים וכו' הקשה הר' אלחנן הא בעינן כדי שיתכסה בו קטן ראשו ורובו, וי"ל כיון שעתיד הוא לגומרו מחייב מיד ולהכי נ"ל דוקא למ"ד חובת טלית עכ"ל, וצ"ל דהא דלא עשו בו ציצית קודם שארגו בה ג' מה"ט שעתיד הוא לגמרו משום דלענין זה שיהי' עליו שם בגד לא מהני האי טעמא מידי רק לענין מה דבעי' שיהי' בו שיעור להתכסות בו ראשו ורובו דכל עיקר מה ע"ש:
רא"ש בהלכות קטנות כתב אר"ז הטיל למוטלת כשירה פרש"י שהי' לה ד' ציצית והטיל לה ארבע כשרים בהני בתראי אי פסקינהו לקמאי ואע"ג דהנך לאו לצורך עבדינהו בשעת עשיה, ל"א הטיל למוטלת כשירה בהנך בתראי ואע"ג דכי עביד תלתא בתראי אכתי לא בטיל קמאי ואשתכח דהנך שלשה לאו ציצית נינהו דהא לא צריך להו וכי הדר עביד לרביעי ובטיל הנך קמאי לא קרינן בהו בהנך ג' ראשונות שבאחרונות תעשה ולא מן העשוי כיון דקאי בבל תוסיף לא הוי מעשה עכ"ל ועי' מעדני יו"ט:
ב"י בסי' יו"ד מאריך בו, ומביא ברמזים כתב טלית שיש לה ד' ציצית והטיל בה ד' אחרים כשרה אחר שפסק הראשונים, והיכא דפסקינהו לבתראי נראה דבכל גוונא כשרה בקמאי דדוקא כי בעינן לאכשורי בבתראי הוא דמפלגי בין נתכווין להוסיף לנתכוון לבטל משום דאיכא למימר בהו תעשה ולמ"ע, אבל בקמאי שנעשו בהכשר כי נתכווין כשהטיל אחרונות להוסיף או לבטל מאי הוה, ואיפשר אפי' לא פסקינהו לבתראי כשרה בקמאי וכו' ורמב"ם שכתב הטיל ציצית על ציצית וכו' א"א לומר שמפרש כרש"י, דהא לרש"י כשנתכוון להוסיף כשרה וכשנתכוון לבטל פסולה, ולרמב"ם איפכא, ונראה שמפרש דהא דאמר רבא השתא בל תוסיף קאי מעשה לא הוי, היינו לומר דהטלת ציצית בתראי כיון דקאי עלייהו בבל תוסיף שפיר חשוב מעשה ולא קרינן ביה מן העשוי ולא דמי להטיל לבעלת ג' דחשיב מן העשוי משום דלא עבר בה משום בל תוסיף ולישנא בתמיה הוא כלומר השתא בל תוסף עבר בהטלת ציצית בתראי והיכא איפשר לומר דלא הוה מעשה ע"ב, ועי' דברי ירמיה שמביא מרכבת המשנה כתב דרבא דס"ל בעביד לא מהני לא נראה כפי' הב"י לרבינו, ועי' בספר תורת חיים על או"ח סי' יו"ד:
רמב"ם פ"א הלכות ציצית הלכה י"ב, וציצית שנעשה מן העשו מקודם פסול כיצד הביא כנף שיש בה ציצית ותפרה על הבגד אפי' יש באותה הכנף אמה על אמה:
פסול שנאמר ועשו להם ציצית לא מן העשוי שהרי זה דומה למי שנעשית מאיליה וכו':
הלכה ט"ו, הטיל ציצית על הציצית אם נתכוון לבטל את הראשונות מתיר הראשונות או חותכה וכשרה, ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן הרי זו פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה וכן המטיל לבעלת שלש ואח"כ השלימה לארבע והטיל לרביעית כולה פסולה שנאמר תעשה ולא מן העשוי, וראב"ד משיג ע"ש:
טור כתב הי' לו ד' ציצית בארבע כנפות ועשה לה עוד אחרות וחתך את הראשונות כשרה באחרונות ורמב"ם ז"ל כתב הטיל ציצית על ציצית אם נתכווין לבטל הראשו' חותך הראשונה וכשרה ואם נתכוון להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן פסולת, וא"א הרא"ש ז"ל לא חילק, עי' מג"א וטו"ז: טהרת הקודש כתב מש"כ ב"י לשיטת רש"י דאם נתכוון להוסיף פסול היכי דקיימי תרווייהו ולענ"ד י"ל כמש"כ תוס' סוכה ל"א דגם היכא שעובר על ב"ת אפ"ה ידי מצוה יצא ע"ש ואף שתוס' כתב זה בלולב שאין צריך אגוד, מ"מ חכא בהטיל למוטלת גם בציצית דינא הכי כמו בלולב דהא כל ציצית כל חדא לחודא קאי:
בספר ארצות החיים מגאון מלבים ז"ל כתב לישב רמב"ם גם אם יפרש כפרש"י כי קשה על רבא שאמר דהיכי דמתכוין להוסיף כשרה באחרונות וזה היפך מסנהדרין פ"ח אם עובר על בל תוסיף מגרע גרע עי' ראב"ד, אכן רבא הולך בזה לשיטתו שאומר כמדא"ר ל"ת אי עביד לא מהני וממילא כאן כיון שעובר על בל תוסיף לא מהני מעשיו ואין עשייתו עשיה כלל כל שהראשונים קיימים, אבל בסנהדרין קאי אליבא דר' יודא, ור"י ע"כ סובר דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד מהני, דבתמורה מסיק דפלוגתו' אביי ורבא הוא אם שינוי קונה ומבואר בתוס' ב"ק דף צ"ה דר"י ס"ל שינוי קונה וכן הלכה וממילא ס"ל אי עביד מהני וגם עובר על בל תוסיף מקרי עשייתו מעשה ושני הציצית פסולים ע"ש:
ביאור מרדכי כתב על רמב"ם קשה מסנהדרין כקושי' תוס' דנוקמי שם בציצית ובהטיל למוטלת, ונראה דלא קשה, דשם קאמר ואם מוסיף גורע ופסול משמע דפסולו הוא רק כ"ז שהוספתו קיימת אבל בניטל ממנו התוספ' חוזר להכשרו ומש"ה כ"ז שלא נטל ממנו התוספות עובר על ב"ת, אבל בהטיל למוטלת דס"ל לרמב"ם שנפסלו הציצית ואף בניטל ממנו התוספת נשארו בפסולן א"כ בכה"ג הו"ל ג"כ גרוע ועומד כיון שאף לאחר שינטל נשאר בפסולם וגם לפ"ז אין עובר זו על לאו דב"ת שהרי אין כאן מצוה כלל שכבר נפסלה הציצית ע"כ לא מוקי הש"ס שם בהטיל למוטלת ובהכי א"ש הא דכתב רמב"ם דבנתכוין להוסיף הציצית פסולים ע"ש. עי' שג"א סימן ל', שהקשה ג"כ על רמב"ם מסנהדרין, ועק"ל מ"ט לדבר דאם נתכוין לבטל את הראשונות נפסלו דכיון שנעשה בהכשר האיך אפשר לבטלן ולפסלן וכי ס"ת או תפילין שנכתבו בהכשר וכי אפשר להוציאם מהכשירן ע"י ביטול הא לא שמענו וכו' וכ"ל דרמב"ם לטעמיה דס"ל גבי גט פ"ו מגירושין השולח גט ביד שליח וכו' ואם אמר הבעל גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם ע"ש וה"ה בציצית ע"ב:
בספר מלאכת שמים כלל ט' אות כ"א כתב ודע שכל אות או תיבה הנכתבת על המטלית אפי' אם אינן מאותיות השם צריך לדבק המטלית תחילה בחוזק על היריעה ואחר שנתייבש הדבוק היטב יכתב עליו אבל לא יכתב על המטלית תחלה ואח"כ ידביקנו ביריעה, כי בסוף ספר מלאכת הקודש מביא קושי' מחתנו ז"ל מדוע כותבין הס"ת תחילה ואח"כ תופרין היריעות יחד הלא הפנ"י סוכה דף י"א כתב דתעשה ולמ"ע פסול אפי' בשאר מצות דלא כתיב בהו מעשה וא"כ כיון דעשה כתבו לכם היא מתקיימת בכל הספר דווקא ולא ביריעה בפ"ע וא"כ כשמחבר היריעות הי' לכאורה תעשה ולמ"ע. ותי' שמ"ע דכתבו קיים כשנכתב ביריעות ותפירת היריעות יחד אינה אלא משום כבוד הציבור ע"ש אבל אם יחבר המטלית אחר שכתב עליו בהיותו תלוש אית ביה משום תעולמ"ע וכ"כ גן המלך סי' ה', ואם נתפרד המטלית אין תקנה לחזור ולהדביקו מטעם זה אלא צריך להדביק מטלית חדש ולכתוב עליו אחר הדבוק ע"ש, ועי' תשובת ריב"א סי' נ"ט שהקשה ג"כ אם כתב ואח"כ תפר ליריעות אהדדי דפסול משום תולמ"ע, ותירץ כיון דאיכא איסורא לכתוב מגילה תפירתן זהו עשייתן ע"ש באריכות, בדרך חיים סידר דיני מזוזה אות י"א כתב בית שאין בו דלתות יש בזה מחלוקת הפוסקים אם חייב במזוזה לכן יראה כשרוצה לקבוע מזוזה שיעמד הדלת תחלה ואח"כ יקבענו המזוזה משום דלדעת הפוסקים שאם אין לה דלת פטור אם יקבע המזוזה ואח"כ יעמוד הדלת הוי תולמ"ע, ונ"ל אם קבע כשהי' דלת ואח"כ כשנוטל הדלת וחוזר ותולה אותה שאין בזה חשש משום תולמ"ע כמו גבי סכך אם סיכך כשהי' דלתות מהרעפים פתוחים ואח"כ סוגרין ואח"כ כשפותחן אין בזה משום תולמ"ע, וכ"ס יו"ד סי' קל"ט חולק ומחלק בסכך לא נעשה פסול בגופו משא"כ בבית אם אין בו דלתות נתבטל עשיה ראשונה:
פמג"ד סימן ח"י כתב אם הי' בכסות בת ד' כנפות שהי' כלאים ועשה ציצית ואח"כ חתך הכלאים ממנו י"ל הוי תולמ"ה כיון דבשעת עשייתן לא קרינן ביה אשר תכסה בה עתה שאין לנו כלאים ואפי' נאמר מה"ת:
מותר כלאים עתה רק מדרבנן מ"מ מדרבנן הוי תולמ"ע, עוד כתב אם עשה ציצית בשבת ולא אמרי' כל מלתא דא"ר ל"ת, ולא הוי תולמ"ע, ואם עשה ציצית בכסות לילה שפטור ונמלך וייחדה לכסות יום אי הוי תולמ"ע הואיל בעת שעשאן הי' פטורה ע"ש, ואמרי בינה או"ח סי' ב' רצה לישב רמב"ם כיון שבגד אינו ראוי להתכסות בו מצד עבירות בל תוסיף נפקע הבגד בכלל מחיובו וכשחתך ונתחייב בציצית הוי כנעשה ממילא, וא"ש בזה הא דלא מוקי בסנהדרין פ"ח בהטיל למוטלת, דבזה לא שייך כל המוסף גורע כיון דמכל וכל נפקע החיוב ע"י התוספות וזקן ממרא אינו חייב רק אם הוסיף גורע המצוה המוטלת עליו כמו תפילין מה שאין כן אם הוסיף ד' ציצית נפסל הטלית להלביש בו נפקע המצוה דלא קרינן ביה אשר תכסה בו מצד האיסר:
פמג"ד סי' י"ח אם עשה ציצית בלילה כשר ולא הוי תולמ"ע אף דכסות יום פטור בלילה לרמב"ם דוגמא לדבר אין מחוסר זמן לבו ביום וזמן ממילא קאתי ולא הוי תולמ"ע ולא דמי לבעלת ג' שאין חייבת כלל ואין ראוי כלל לציצית ע"ש, ועי' נחלת בנימין סי' י"ב:
מגן גבורים סי' יו"ד כתב לכאורה קשה טובא על גוף הדין דאמר רבא הטיל לבעלת שלש והשלימה לד' פסיל משום תולמ"ה, האיך שייך בזה תולמ"ה בפסול הא מעולם לא הי' על הציצית הללו פסול כלל וכשרים היו רק דהי' בבגד זה שלא לצורך אבל אין להם חסרון כלל בגוף המצוה, ועד כאן לא אמרי' תולמ"ה רק בדבר שהי' פסול למצוה כסכך מחובר וכו' ומאריך בשיטות רבינו ברוך עם שיטת ר"י הלבן אם עשה סוכה תחת התקרה ע"ש: גם מביא שם ראב"ן סי' ס"א בענין שופר כתב בתוך דבריו וז"ל וא"ת הני מילי כשמאריך באחד מן השברים לא פסל אבל היכי שמוסיף על מנין השברים שמנו חכמים פסול, אברא לא פסול שהרי ציצית עיקר מנינם ד' ציצית ואם הוסיף החמישי לא פסל את הראשונות בכך דאמר רבא הטיל לבעלת ג' וכו' ומקשה והאמר ר"ז הטיל למוטלת כשרה כלומר הטיל ציצית ה' לטלית שיש לה ד' ציצית כשרה כגון טלית בת ה' כנפות ולא אמרי' תולמ"ע, ומשני רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה כלומר כיון דעבר על בל תוסף האי חמישי שמטיל אינו מעשה לפסול את הראשונות ה"נ האי שבר רביעי אינו מעשה לפסול הראשונות עכ"ל והוא פלאי שמפרש פירש חדש בש"ס ע"ש: שבילי דוד בסי' ט"ו כתב הא דאמרי' פסיקתן או קציצתן היא עשייתן זה דוקא היכא דאין הפסול רק דלא הי' ראוי לציצית בשעת עשייה, אבל אין הפסול בעשיית עצמה דמעשה עשייה עשה כהוגן רק פסול מצד אחר אבל פסול שלא לשמה זה הוא פסול בהעשייה עצמו לא מהני תיקון אח"כ לשמה דתיקון אח"כ לא מהני לתקן מה שכבר נעשה העשייה בעצמו בפיסול ע"ש שמיישב הרבה בזה:
בשערי תשובה סימן תרכ"ו מביא שיטות בסוכה שעושה מבית שדר בו כל השנה אם צריך אחר סוכות לקבוע מזוזה מחדש, כי יש בזה תולמ"ע ע"ש ובקיצר ש"ע מביא אם משכיר או מוכר חדר עם חמץ לעכו"ם על פסח, ולאחר פסח צריך לקנות מעכו"ם אם צריך לעשות מזוזה מחדש ע"ש:
עי' תשובת ריב"א סי' כ"ט קל"ט אם לא ישרטט עד אחר כלות מעשה הכתיבה במזוזה יפסול משום תעשה ולמ"ע: