אור ברסלב
עט סופר חלק ד השמטות לסימנים כלל לז בעט סופר

עט סופר חלק ד· רבי אליעזר זוסמן סופר

השמטות לסימנים כלל לז בעט סופר

עט סופר חלק ד כלל קי קידוש החמה

יבמות דף קט"ז, יצחק ריש גלותא בר אחתיה דרב ביבי הוה קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב ושלחי מהתם יצחק ריש גלותא בר אחתי דרב ביבי הוא קאזיל מקורטובא לאספמיא ושכיב, מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן וכו' רי"ף כתב וקי"ל כרבא:

נמ"י כתב עובדא הכי הוה שידוע הי' כי יצחק ריש גלותא הוא יצחק מקורטבא ושלחו מאספמיא איש אחד ששמו יצחק ריש גלותא מת בעירם והעידו הבאים עמו שיצא עמהם מקורטבא לאספמיא אבל לא הי' העדים ולא אנשים אספמיא מכירין שיהי' היא אותו יצחק של קורטבא והינו דאמרו מי חיישי' שמא ריש גלותא אחר בא ממקום אחד לקורטובא ויצא והלך לאספמיא ומת שם או לא חיישי' אלא אמרי' שאותו יצחק שהי' דר בקורטבא הוא ולפיכך הביאו סמוך להני עובדי של שני ת"ח של שומשמי דאמרי' אי חיישינן דהני אחרינא נינהו והכא נמי מי חיישי' אותו יצחק אזל לעלמא והאי דשכיב אחרינא הוא, אביי סבר חוששין משום דשיירות מצויות הי' וכו' ורבא סבר כיון שהעדים שראו בו שמת באספמיא ראו שאותו יצחק יצחק של קורטבא יצא עמהם ובא לאספמיא לא חיישי' שמא אחר הוא שבא לקורטבא והוא הוא שבא עמהם לאספמיא ואותו של קורטבא אזל לעלמא אלא אמרי' כאן נמצא בקורטבא וכאן הי' ואין תולין באדם אחר שאינו ידוע, ולא אמרו בגיטין לחוש לשני שוירי אלא במביא גט ממדינת הים ואבד ממנו במקום אחד ובמקום שהשיירות מצויות שא"א לומר כאן נמצא וכאן הי', הא נאבד באותו מקום שנכתב אפי' נמצא לאחר זמן ובמקום שהשיירות מצוות לא חיישי' אבל אמרי' כאן נמצא וכאן הי' אא"כ הוחזקו שני יוסף ב"ש, משא"כ ביצחק ריש גלותא דבקורטבא לא הוה להם אחר וכו' וא"ת והיכי פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן הי', ובפרק המדיר לא פסקינן כוותיה אלא כרב אשי דלית ליה דרבא, י"ל דלגבי ממונא הוא דלא אמרי' הכי הא לגבי אשה משום עגונא אמרי' וכו' ע"ש, ועי' נב"י ח"ב תק"ע סי' נ"ט שכתב דכאן נמצא וכאן הי' שייך היכי שלא זז משם ע"ב קצת צ"ע לפי הנ"ל, ועי' נב"י ח"ר סי' מ"ו, שמאריך בענין שדה שנאבד בו קבר וכו' ובתשובת מרי"א ענזיל סי' ט' משיג על נב"י וכתב האמת יורה דרכו חזקה זו דזה שנאבד הוא שנמצא אף שהיא חזקה אלימתא אבל אין כחה אלא להעמיד הדבר כמו שהי' קודם שנאבד לכך בשדה כמו קודם שנאבד הקבר הי' כל השדה טהור ה"נ אחר שנמצא וכן בככר קודם שנאבד הי' בחזקת בדוק וכו' אבל להתיר אשה מטעם חזקה זו בלי שום הכרה בט"ע ולא בסימן זה אינו דא"כ אם נאבד אדם במקום ידוע או נטבע במשאל"ס והעלו אח"כ אדם אחד אע"פ שלא הכירוהו כלל כיון שנמצא באותו מקום תהא אשתו מותרת מטעם חזקה זו זה נגד השכל דעכ"פ בעי הכרת טב"ע, אע"כ דבכל הני מילי דשדה וככר אין חזקה זו סתרת חזקת קמא אדרבא מחזירין הדבר לחזקתו ראשונה, משא"כ באדם שנאבד ונמצא שהוא סותר חזקת א"א ומאן אפקע לה ע"ש, ע' ש"ש שמעתא ז' פי"ח מאריך על נמ"י הנ"ל:

עוד כתב על פנ"י שכתב גבי אבידה דלא מהני ברי משום רובא דעלמא, צע"ג דהא אין הרוב מנגד לברי דידיה כי מי הוציא אותו מכלל רוב דעלמא שהרי א"א לומר שאבדה זו של רוב העולם היא אלא אחד מן הרוב ובמה יגרע זכותו של זה שלא יהי' נחשב לאחד מהם וראיה מקידושין דף ס"ג האומר קדשתי את בתי וא"י למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן לכנוס ואמאי לא ניזול בתר רובא דעלמא אלא ודאי משום דאין רוב מנגד לו אלא האמת דהכא הוי ברי גרוע ביותר דידוע שאין מי שמכחיש אותו ע"ש באריכות ועי' ח"ס א"ע ח"ב סי' קמ"ד:

קצה"ח סי' רנ"ט כתב ראיתי לחקור בסימנין אם הוא דוקא באבידה אבל להוציא ממון לא מהני סימנין, והנה ביבמות דף קי"ו גבו שומשמי משמע דאם הי' סימן מובהק הוי מהני לאפוקי ממון וכן ש"ך רצ"ז האריך בזה והעלה בפשיטות דסימן מובהק ודאי מהני, וקשה לי טובא בחולין דף צ"ו אר"י בריה דר"מ תדע דט"ע עדיף מסמני' דאלו אתי תרי ואמרו פלניא דהאי סימנא קטל נפשיה לא קטלי' ואלו אמרי תרי אית לן ט"ע בגוי' קטלי' ליה, וכתבו תוס' א"ת האיך מחזירין שטר עפ"י סימנין הא אי אתי סהדי ואמרי פלניא דהאי סימני' לוה מפלוני מנה לא מפקינן מיניה, וי"ל דלא דמי שטר שאין אדם מוחזק בו שיאמר שלי הוא מחזירין שפיר אבל ממון שביד בעלים אין להוציא ע"י סימנין דה"נ לא מפקינן חפץ מיד בעלים אי: אתו סהדי ואמרי האי חפץ דהאי סימנא דפלניא הוא עכ"ל ומבואר דאין להוציא כלל ע"י סימנין ע"ש באריכות גם הקשה למה נקט נפ"מ לאהדורי גט ולא אמר נפ"מ להעיד על מיתת בעל ע"י סימנין להתיר אשתו, ולפי שכתבתי בפנים רק בגט ע"י שליח שנאבד כפרש"י אין אנו דנין להתיר אותה רק שגט כשר ושליח אבד ילפי' מאבידה להחזיר אבל לא נגד חזקה כקושי' נב"י, על כן לא נקט נפ"מ להתיר אשה זה נגד החזקה ועי':

ב"מ דף ל"ז, אמר לשנים גזלתי לאחד מנה ואיני יודע איזה מכם נותן לזה מנה ולזה מנה, ורמינהו גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל זה אומר אותי גזל וזה אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק וכו' ובספר צרור החיים מביא קושי' מגאון רבינו משולם טוסמניץ זצ"ל עפ"י סברת פנ"י להכי לא מדרי' באבידה מצד ברי ושמא דנגד ברי שלו יש רובא דעלמא, א"כ מ"פ בשלמא גבי שנים דטוענן ברי והוא שמא להכי נותן לזה ולזה, אבל גבי גזל אחד מחמשה דנגד כל ברי יש ד' האחרים שמכחישין ואוקי ממון בחזקת מרי ע"ש ובליקוטי שלמה:

ח"ס א"ע ח"ר סי' פ' כתב כי לא מצאתי מן התורה אלא ב' מיני חזקה, א' חזקת מנהג כאשה שבנה מורכב עליה ב' דידענו בדבר אחד שהי' כך אמרי' לעולם נשאר כך בחזקתו וכך אך חזקת מה שביד אדם הוא שלו לא ידעתי לה מקום ושום סברא וכו' מש"ה אחז"ל אין להתיר עגונה על סי' כליו דחיישי' לשאלה ועמדו אחרונים דנימא חזקה מה שביד אדם שלו ולק"מ כי אין כאן חזקה כלל ע"ש:

ב"מ דף כ"ח איתמר א"ר יודא וכו' שמ"ק מביא כתב ראב"ד דאמר סימניה ולא אמר סי' מובהק דידה כיון דאית בה סי' מובהק ולא קאמר לה ש"מ לאו דידיה היא דאי דידיה היא מידע הוה ידע ליה וכי אמרו דמהדרי אבדתא בסימן שאינו מובהק דלית ביה אלא הוא עכ"ל ועי' ישו"י או"ח תרמ"ח ושו"מ מ"ב סי' כ"ז:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה