עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ג כלל פ בת קול
פרט א':
עירובין דף י"ג, א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותינו והללו אומרים הלכה כמותינו, יצתה ב"ק ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה, וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ע"ש:
ריטב"א כתב שאלו רבינו צרפת ז"ל היאך אפשר שיהיו אלו ואלו דברי אלקים חיים זה אוסר זה מתיר, ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור, ומ"ט פנים להיתר ושאל להקב"ה על זה ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם ע"ב, ובסדר משנה:
עירובין דף ז' והא תניא לעולם הלכה כב"ה והרוצה לעשות כדברי ב"ש עושה, כדברי ב"ה עושה, הא גופה קשיא אמרת לעולם הלכה כב"ה והדר אמרת הרוצה לעשות כדבר ב"ש עושה, לא קשיא כאן קודם בת קול כאן לאחר ב"ק, ואיבעית אימא הא והא לאחר ב"ק, ור' יהושיע היא דלא משגח בבת קול: ב"מ דף נ"ט, תנן התם חתכי חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזהו תנור של עכניא, תניא באותו יום השיב ר"א כל תשובות שבעולם ולא קבלו הימנו, אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר החרוב ממקומו אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב וכו' אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה ב"ק ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לא בשמים הוא, מאי לא בשמים היא, א"ר ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בב"ק שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות אשכחיה ר' נתן לאליהו א"ל מאי עביד קב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני: רב נסים גאון הנדפס אצל ש"ס חדשים דפוס ווילנא במס' ברכות דף י"ט כ', וזה שאמרו יצאת בת קול ואמרה מה לכם וכו' ראיתי בו ב' תשובות הא' וכו', והשנית שלא היתה הכוונה אלא לנסות החכמים אם יניחו הקבלה שבידם והגמרא שבפיהם בשביל בת קול ואם לאו ודומה למה שכתב כי מנסה ה' אלקיכם אתכם והנה מדע עם כל זאת בירור קבלתם וזה שאמר ר' יהושע לא בשמים היא כלומר כי תורת ה' תמימה וכבר נתנה לנו בסיני והודיענו כי אינו מחליף ממנה דיבור אחד ואין בתורתינו חסרון ולא ספק כדי שנצטרך אל ראיה מן השמים וכל מקים בתלמוד שיש בו ור' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול מיכן היא עיקרו:
תוס' לא בשמים היא, והא דאמר ביבמות דהלכה כב"ה משום דיצאה ב"ק, שאני הכא שבא לחלוק על דברי תורה דכתיב אחרי רבים להטות אבל התם אדרבה ב"ה רובא אי לאו משום דהוה מספקא לן אי אזלינן בתר רובא משום דב"ש הוו חריפי טובא, ועוד דכאן לא יצאה ב"ק אלא משום כבודו דר"א שאמר מן השמים יוכיחו, והא דאמר התם רבי יהושיע היא דאמר אין משגיחין בב"ק ולא שמענין ליה לר' יהושע אלא על ב"ק דהאי מעשה דר"א דהכא התם דייק מדקאמר לא בשמים היא היא כבר נתנה לנו תורה מסיני משמע דבשום מקום אין משגיחין:
יבמות דף י"ד, ובפלוגתי דרב ושמואל, דרב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם ושמואל אמר עשו ועשו אימת אילימא קודם בת קול מ"ט דמ"ד לא עשו ואלא לאחר ב"ק מ"ט דמ"ד עשו, איבעית אימא קודם ב"ק וכגון דב"ה רובא, למד"א לא עשו דהא ב"ה רובא ומד"א עשו כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי, ואבעית אימא לאחר ב"ק, מ"ד לא עשו דהא נפקא ב"ק, ומ"ד עשו ר' יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול: ערוך לנר הקשה, הא ר"א מתלמידי דב"ש, ולמ"ד עשו ע"כ ס"ל ב"ש אין משגיחין בב"ק ואיך קאמר ר"א גופא מן שמים יוכיחו, י"ל לשיטתם דרבנן שהי' תלמידי ב"ה רצה להוכיח בב"ק:
ריטב"א כתב, מ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא פי' דכיון דב"ה רובא לא עשו כדבריהם לקולא בעד המרובים אבל לחומרו עשו דכיון שעומדים בשמועה לא סגיא בלא"ה כדאמר בעדיות עקביא בן מהללאל שהי' חולק עם חכמים ובשעת פטירתו אמר לבנו שיעשה כחכמים להקל, א"ל אתה למה לא חזרת בך א"ל אני שמעתי מפי מרובים והם שמעו מפי מרובים אני עמדתי בשמועתי והם עמדו בשמועתם אבל אתה שמעת מפי יחיד ומפי מרובים מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז דברי המרובין בין לקולא בין לחומרא:
בשדה ושום אדם לא הי' אצלו ולא שמע ממנו אומרו טהור טהור, ולא עוד אלא אפי' הב"ק שיצאה ואמרה אשריך רבה שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה אותו ב"ק לא נשמע בין החיים שהרי לא ידעו שמת עד שנפל פיתקא מן שמים שמת רבב"נ ועוד אפי' כשמע הב"ק בין החיים מ"מ לא הודיע ב"ק שנחלקו במתיבתא דרקיע ועל מה אמר טהור אם על בהרת או על דין טהרה אחרת, וע"כ כל המעשה הזה דש"ס שם נודע לחכמי ישראל בחלום או אפי' ע"י אליהו שסיפר לאחד מהם או להרבה מהם וא"כ עכ"פ אנחנו לא שמענו מפי רבב"נ שאמר טהור על בהרת רק שנאמין לרה"ק וחלום צודק או אליהו והיינו לא בשמים היא ועי' בהגהות יד שאול יו"ד סי' של"ד: מל"מ אישות פ"ט הלכה ו' כתב נראה דוקא בספק דמציאות כגון ההיא דנתערב ילדה בולד שפחתה שייך לומר אם יבא אליהו אבל בספק דדין לא שייך לומר אם יבא אליהו, ועי' תוס' יוכ"פ דף ע"ו, וברכ"י או"ח סי' ל"ב בזה מובן תוס' חולין ה' עפ"י הדיבר שאני ע"ש:
תענית דף כ"א, לרבא אתא שלמא ממתיבתא דרקיע ממעלי יומא דכיפורי למעלי יומא דכיפורי כתב בספר מקום שמואל, יש להקשות הא איתא בר"ה דרבא עשה שני ימים יוכ"פ משום ספיקי דיומא, הו"ל להוכיח אימת יוכ"פ דהא שלחו ליה שלמא ממתיבתא דרקיע כל מעלי יוכ"פ:
סוטה דף ל"ג, מעשה בשמעון הצדיק ששמע בת קול מקדשי קדשים פרש"י אותה מידה הממונה על כך יודעת בשבעים לשונות מפני שעשויה להשמיע והיא משתלחת לכל הלשונות פעמים לזה ופעמים לזה:
סנהדרין דף י"א, ת"ר משמתו נביאים אחרונים חגי זכריה מלאכי נסתלקה רוה"ק מישראל ואעפ"כ משתמשין בב"ק, כתב תוס' יש אומר שלא היו שומעין קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ושומע קול אחר היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין לכך קורין אותו בת קול, [שמעתי בשם הפלאה שפי' דע מה למעלה ממך עין רואה וכו' מראש הי' לך נביאים שראו העתיד, ואח"כ כאשר פסקה הנבואה זכית לאוזן שומעת בת קול יצא מן השמים, ואח"כ גם ב"ק לא נשמע רק כל מעשיך בספר נכתבים היא תוה"ק]:
מגילה דף ל"ב, א"ר שפטיה אר"י מניין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזכך תשמענה דבר מאחריך ע"ש:
ענף יוסף פ' כי תשא מביא בספר נצחון פירש בת קול מדתו של קול כמו אלפים בת יכיל משום שנאמר קול ה' בכח וכו' לכן לפי המדה שיכול האוזן לקבל צריך לצמצם את הקול:
נדה דף ע' בן שונמית מהו שיטמא א"ל מת מטמא ואין חי מטמא ע"ש, ומנחת עני כתב האיך יעלה על הדעת שיטמא שתוס' ב"מ קי"ד הקשה האיך החיה אליהו בנה של צרפית דכהן הוא ותי' פקוח נפש דוחה, א"כ איך הוי רשאי ליקח התינק מן העליה כאשר מפורש בקרא אחר שחי תו לא הוי פקוח נפש הרי מבואר שאין מטמא, וי"ל יען שכבר הי' טמא כשיטת ראב"ד ועי' יוסף דעת סי' שע"ג וילקוט גרשוני אות ט', ועי' אוהל דוד יבמות דף ס"א ח"ל, ראיתי בשם בחיי שמתרץ על הא דהקשו תוס' בפ' המקבל למ"ד אלי' הוא כהן האיך החי' בנה של צרפית ומתרץ שצרפית היא עכו"ם ואין עכו"ם מטמא באוהל וקשה לרבינא דמשני נהי דממעט באהל במגע ובמשא כו' והלא אלי' נגע בילד שוב ראיתי במ"ל פ"ג מה' אבל שכתב דהא דמסיק הש"ס דמטמא במגע הוא דוקא לענין טומאת מקדש והא דכתיב במלחמות מדין ואתם חנו לכם כל הורג נפש הוא משום דאוכלין קודם אבל לענין אזהרת כהן בטומאה לא הוזהרו רק בטומאה שמטמא באוהל ועי' תוס' הרא"ש בשם ס"ע בענין אלי' ועי' תוס' פ' המקבל ובפרשת דרכים דרוש י"ט, ועי' תשובת חיים שאל ח"ב סי' מ"ג, ועי' תשובת בית יעקב ק"ל:
פסחים ל"ד ר"י אמר פסול טומאה הוי שאם יבא אליהו ויטהרנה שומעין לו רשב"ל אמר פסול הגוף הוי שאם יבא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו: יבמות דף ק"ב א"ר כהנא א"ר אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל ע"ש: שבת ק"ח, מהו לכתוב תפילין על עור של דג טהור א"ל אם יבא אליהו ויאמר מאי אם יבא אליהו ויאמר פרש"י היתר ואיסר אין תלוי בו דלא בשמים היא, וברכ"י או"ח ל"ב מאריך בנפלאות על מאמר מנחות דף מ"ה אליהו עתיד לדרשה, ורש"י חולין ל"ו לעולם משמע עד שיבא אליהו ויודעני ופלא, עי' הגהות מהר"ח ז"ל, ועי' בהגהותיו לברכות דף א' ובדף כ"ד וב"מ דף פ"ד ודף קי"ד וסוטה ד':
מ"ח ח"ג על או"ח סי' ה', כתב אם אליהו הנביא יכתב פרשיות של תפילין הוא ספק עצום אם אינם כשרים דהוא לא מת ולא נעשה חפשי ממצות וכאשר בא יבא על הארץ הוא בר חיוב בקשירה ועי' בסדר המשנה פלפול על תה"ד אשר מתיר אשת אליהו לעלמא ע"ב:
ח"צ סי' צ"ג מסופק אדם הנוצר ע"י ספר יצירה כאמרו בסנהדרין דף ס"ה רבא ברא גברא, מי מצטרף לעשרה לקדיש לקדושה מי אמרי' כיון דכתיב ונקדשתי בתוך בכ"י לא מיצטרף ע"ש וברכי יוסף או"ח סי' כ"ה מביא מבנו של שער אפרים ראיה מדר"א שחרור עבדו ולא ברא ע"י ספר יצירה: ע"ש שמסיים דליכא ספיקא דאדם כזה דינו כמו שהוא חרש שאינו שומע ואינו מדבר וכו' עי' יעב"ץ ח"ב פ"ב עי' חתן סופר ח"ב דף ק"ח: תוס' יומא דף נ"ד הקשה וז"ל אמנם על כסא שלמה אני תמיה דכתיב ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריים וגו' ואין לומר דעל פי הדיבור הו' דכתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך שהרי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ע"ש:
בכורות דף ו' וחלב מנ"ל דשרי אילימא מדאסר רחמנא בו"ח וכו' והקשה בספר ויקן יוסף אות ב' אימא דאצטרך קרא לאסור בו"ח של בן פקועה דמשום איסר אאמ"ח ליכא ועי' שעה"מ הלכות מ"א עוד הקשה דלמא אצטרך קרא לאסור חלב של עיגלא שנברא ע"י ספר יצירה דמותר לאכול חי, כמש"כ השל"ה השבטים אכלו עגל שנברא ע"י ספר יצירה ויוסף לא ידע לכן הוציא דבה שאוכלים אבמה"ח, ותי' דאיתא בחולין קי"ג ריה"ג אומר נאמר לא תאכלו כל נבילה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב וכו' והשתא א"א לאוקמי קרא דאסר בב"ח בשנברא ע"י יצירה דהא גם איסר בב"ח אין בו כיון דאין בו איסר נבילה, וניחא הא לא מייתי ראיה מאברהם ויקח חמאה וחלב דמשמע דחלב אין בו אבמה"ח משום דאיכא למידחי שברא בספר יצירה ע"ש ועי' אות יו"ד שחקר אם יוכל לפדות בכור בהמה בשה שנברא בספר יצירה לכאורה יש לה"ר מירושלמי פ"א פרה פ"א לא מצאו פרה אדומה בי אם אחת ושקלוה כל משקלה זהב ואמאי לא בראו פרה אדומה ע"י ספר יצירה, וי"ל כיון דבעי שחיטה לשמה, וכיון דלא בעי שחיטה לא שייך שחיטה לשמה ועוד דבעינן שתים או בת שלש וארבע ע"ש, [ועי' תורת חיים חולין דף ע"ד שבן פקוע כשר לקרבן פסח אע"ג דלא צריך שחיטה] עי' אות למד שחקר כמה חקירות, אם אלמנה כזו כאשת אליהו שם אלמנה שאסורה לכה"ג ואם צריכה יבום להקים שם לאחיו ע"ש באריכות: יש לי חקירה אם מתה אשתו ואח"כ עפ"י נס חזרה נשמתה וחי כמעשה וחי כמעשה בכתובות שהבאתי לעיל, אם אחותה של ראשונה מותרת לו:
ב"ש סי' ו' ס"ק י"ז, הנרבעת לבהמה וכן כבעלת לרוח או לשד אע"ג שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה, מר"ם לובלין סי' קט"ז, ועי' תשובת מגאון ר' חיים כהן סי' ח' ותשובת מחנה חיים א"ע ח"ג סי' נ"ה ע"ש מעשה נורא ועי' שו"ת חיים שאל סי' ג"ן:
פרט ג'. רמב"ם:
פ"ט מיס"ת הלכה ג', למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה כאליהו בהר כרמל שמע לו חוץ מע"ז, והוא שיהי' הדבר לפי שעה וכו' ואם אמרו שדבר נעקר לעולם מיתתו בחנק שהתורה אמר לנו ולבנינו עד עולם וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה ש"ה ציוה לו שהדין כך הוי והלכה כדברי פלוני ה"ז נביא שקר ויחנק וכו' וכ"מ כתב אחז"ל בכמה מקומות חולין קכ"ד אילו אמרה ליהושע ב"נ מפומיה לא צייתנא ליה, גם אמרו תמורה ט"ז על הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה רצה הקב"ה ללמד ליהושע וא"ל אין הנביא רשאי לחדש דבר א"כ כשזה מתנבא בדברי תורה נתנכר לנו שדבר סרה, אבל קשה לי דאמרו דיצא ב"ק לומר הלכה כב"ה וקי"ל הכי בכל דוכתא, ותוס' שם נתנו טעם לדבר ואינו עולה כפי דעת רבינו וצ"ע עכ"ל וסדר משנה כתב כוונת הכ"מ שהרי תוס' כתבו דאפשר שלא כוון להלכה רק שב"ק הי' לכבודו של ר"א דמבואר מזה שאם היינו יודעים בבירור שאין כוונת הב"ק לכבודו של ר"א אלא שהוא מפני שהלכה בדבריו היינו פוסקים להלכה כר"א, ולדעת רבינו ז"ל דאפי' כיון להלכה מ"מ הרי זה נביא שקר וחייב חנק ממילא אף שכווין הלכה הבת קול גבי ב"ה מ"מ אין אנו רשאים לפסוק כמותו ע"ש שמאריך בנפלאות לישב קושי' תוס' ותוכן דבריו שב"ק מועיל לסלק מעלת חריפות של צד כנגדו ממילא הדין הלכה כב"ה דאזלי' בתר רוב וב"ה הי' רוב נגד ב"ש, אבל אצל ר"א הי' יחיד במקום רבים, נהו שב"ק הי' מועיל לעשות ר"א שיהי' נחשב חריף כר' יהושע אבל עדיין ר"י וסייעתא הם רוב מנין והמעלה של חריפות לא מהני אלא אם איכא רבים בצד זה ורבים בצד זה רק שהצד אחד הם יותר רבים במנין מצד השנית אז מהני מעלת חריפות שיהי' שני צדדים שקולים ורשות ביד כל אדם לפסוק כמו שירצה אבל לא היחיד אף שהוא חריף נגד רבים ודו"ק ולישב רמב"ם כתב כי איכא למידק בלשונו שכתב שאמר שהשם צוה לו שהלכה כפלוני וכו' לכאורה תיבת צוה שכתב נראה כבד על הלשון הי' לו לומר השם חמר לו שהלכה כפלוני, ומחדש דדוקא אם אומר הנביא שהקב"ה אמר לו סתם שהדין כך ושהלכה כפלוני באמת אינו נביא שקר שזה אפשר שיהי' כמו שאירע כן בבת קול וכו' אבל לא כן אם הנביא אומר שנאמרה לו בנבואה שנצטוה כך שנאמר לו שיצוה את ישראל בשמו יתברך להלכה כפלוני הנה זה נביא שקר בודאי וחייב חנק וכו' ומתיישב בס"ד מה שקשה לי רבות בשנים מה שמצינו גדולי ראשונים שתו בשמים פיהם לשאול בשמים ממעל מדיני תורה, ובדין הדס שנקנוס שראב"ד כתב בהלכות לולב שהופיע רוה"ק בבית מדרשו וכו' ובעיני יפלא כי לא בשמים היא, לפי האמור ניחא כיון דלא נאמר מן השמים לשואלים שיצוו לבני אדם בשם השם שהדין כך וכו' ומיושב קושי' תוס' גבי ב"ש וב"ה לא אמר הב"ק דרך ציווי:
והכרח אלא דעתו אלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה והיא נראה בעיני חכמי ישראל לפסוק שמעלת רוב מנין של ב"ה עדיפא ממעלת רוב בנין חריפות של ב"ש לא כן בר"א שלא הי' נראה להסכים עם ב"ק לפסוק כיחיד נגד רבים לכך לא שמעו בקול כי לא בשמים היא לגזור עליהם בתורת ציווי וגזרה, לכאורה קשה מה שפסק רמב"ם בטומאת מת פ"א הלכה י"ג, שאין עכו"ם מטמא באוהל כרשב"י אע"ג דרבנן פליגי עליו דא"ל רבה לאליהו לאו כהן הוא מר וכו' והאיך פסק כאליהו, וי"ל שאליהו לא אמרה הך הלכתא מצד נבואה הוא אמר מה שקבל כל התורה מפי אחיה השלוני מפי הקבלה איש מפי איש עד מש"ר בזה יובן משנה עדיות פ"ח אין אליהו בא לטמא או לטהר ויש לדייק למה דוקא יבא אליהו להשוות המחלוקת שנפלו בין חכמים ולמה לא יעשה כן משיח ה' וכן צריך ביאר מש"כ תויו"ט הרמז בתיבת תיק"ו ראשי תיבות תשבי יתרץ קושיות ואבעיות למה לא יעשה כן משיח צדקינו, וכן בכמה מקומות בש"ס אמחז"ל מקרא זה עתיד אליהו לדרשו ולא כן משיח צדקינו בהנ"ל מיושב הכל רק אליהו שהוא קבל התורה איש מפי איש עד מש"ר יוכל להכריע הספיקות על ידי קבלתו, ובסוכה דף ה' תניא ר"י מעולם לא עלה אליהו למעלה מעשרה וכו' והרי הוא קיים בגופו תמיד שם למטה מעשרה רק מעינינו נעלם גופו וכו' וא"כ לפחות באותה שעה שהוא למטה בארץ אינו בכלל אותן היושבי בשמים ולא נאמרה עליו האזהרה זו לא בשמים הוא ומשיג על תה"ד בסי' ק"ב כתב אשת אליהו הנביא או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר נפ"מ לדורות ומההוא עובדא דקאי אליהו בבית הקברות משמע קצת לאיסור, ומסיק יש לומר אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך שכולן רוחני ולא גופני ע"ש ומאריך להוכיח שאליהו נקרא עדיין אדם ולא מלאך ע"ש ועי' בהקדמה להרמב"ם לסדר זרעים באריכות גדול ונפלאות בענין זה:
יומא דף ע"ה, כזרע גד שמגיד להם אי בן ט' לראשון או בן ז' לשני וכו' ובספר תוס' יוכ"פ הקשה הא לא בשמים היא ע"ש באריכות, וסדר משנה כתב שאין זה אלא גילוי מילתא ובירר הדבר ע"ש עוד כתב שירידת המן הי' בימי מש"ר, וזאת המצוה לא בשמים לא נצטוינו ולפחות לא התחילו לנהוג אלא מיום שמת מש"ר (בזה מיושב מה שהקשה בני הבחור החריץ מו"ה שמואל בנימן ני' על גור אריה פ' וישלח שכתב שיעקב נשא שתי אחיות עפ"י רוה"ק ופלא לא בשמים היא ובהנ"ל מיושב או אפשר כיון שמה שקיימו התורה הי' ברוה"ק עי' גור ארי' פ' ויגש באריכות א"כ הפה שאסר פה שהתיר והבן) באמת בימי מש"ר לא הי' צריכין לסנהדרין כדי שיפסקו הדין מכח רוב מנין שלהם כי הי' שואלים את פיו מה צווה ה' בדין זה ע"ש באריכות גם הקשה מזבחים דף ס"ב, ג' נביאים עלו עמהם, א' העיד על מדות המזבח, ואחד העיד שמקריבין אעפ"י שאין בית והאיך העידו בנבואה דיני תורה אף שכיונו להלכה:
ח"ס חלק ששי סי' צ"ח כתב האמת יורה דרכו כי מעולם לא עלה אליהו בגופו למעלה מיו"ד טפחים אך נפרדה נשמתו מגופו שם והנשמה עולה ומשמש למעלה בין מה"ש וגופו נתדקדק ושורה בג"ע התחתון בעוה"ז, וביום הבשורה במהרה בימינו תתלבש נשמתו בגוף הקדוש הלז ואת הוא ככל אדם מחכמי ונביאי ישראל והוא מוסמך מרבו אחיה השלוני או ממרע"ה אם הוא פנחס והוא יסמך את חכמי ישראל ואז יש לו דין ככל בנ"י, וכן בכל פעם שמתגלה ומתראה בעוה"ז מלובש בגופו הזך אך כשמתגלה בנשמתו כמו ביום המילה אז אינו מחויב במצות במתים חפשי כתיב, וכשמתגלה על אופן זה הרי הוא מלאך אעפ"י שלומד תורה ומגלה דינים אין לקבוע הלכה עפ"י דבריו דה"ל רק כמו חלום ורוח נבואה ואין משגיחין בב"ק, אך כשמתגלה בלבוש גופו הרי הוא מגדולי חכמי ישראל ותשבי יתרץ קושי' ואיבעי' ואיליו תשמעון כי מי כמוהו מורה וכשראהו רבב"ח בבה"ק של גוים וא"ל לאו כהן מר, אז נתגלה בלבוש גופו דאנשמה בלא גוף לא שייך לשאול לא כהן מר והני שב שמעתתא אם אמרו אליה ג"כ בלבוש גופו אומרן כדרכו לברר הלכה וא"כ בא מג"ע התחתון ע"פ שטח קרקע לא מלמעלה למטה ושפיר היא מוכרח דאין תחומין ובא בקפיצה ושמור זה עכ"ל, [עי' זוהר ויקהל, ובהנ"ל מיושב בפלפול גדול אשר נדפס בסוף תשובת מרלב"ח כאשר יבא אליהו בלבוש גופו יכול לסמוך ועי' תומים סי' ב' ס"ק ב'] וח"מ סי' ל"ה סק"ג אם יבא אליהו ויאמר שאמר כדברי העדים שנתנו לה המעות הוי מקודשת ופלא:
פרט ד':
ברכי יוסף א"ע סי' טו"ב, אמרו פ"ק מגילה קם רבה ושחטיה לר' זירא למחר בעא רחמיה ואחייה ויש להסתפק אשת ר"ז כי נשחט בעלה ומת ודאי פקעי קדושיה והותרה לשוק וכי חיה למחר ר"ז הי' צריך לקדש אשתו קדושין חדשים וכו' לפום ריהטא יש להביא ראיה מירושלמי גיטין פרק מי שאחזו הלכה ג' שאמרו גבי מתנה מעכשיו אם לא באתי וכו' ומת בתוך הזמן מהו שתהא מותרת לינשא ר' יוסי אמר אסורה לינשא אני אומר נעשו לו נסים וחיה, ואע"ג דבתלמודין דף ע"ו איבעיא יום לאלתר שריא כששמעו בו שמתו לא איפשטא ונקטיה הפוסקים לחומרא במקום יבם ולא חיישו הפוסקים כלל לירושלמי נראה דהגם דבשמעו שמת לא חיישינן כלל למעשה ניסים שיחיה זה לא שכיח כלל, מ"מ למדם מירושלמי דאם אחר שמת נעשו ניסים וחי אכתי אגידא:
ביה אשתו זאת ולא מהניא מה שמת ודאי כיון דלבסוף חי ובהא אית לן למימר דגם תלמודא דידן מודה דאי אתרמי כי האי המיתה שמת כמאן דליתא ועי' כנה"ג בסי' זה דפשיטא ליה כשמתה אשה וחיתה דלא פקע זיקת בעלה עכ"ל, וכרם שלמה בסוף א"ע שאלות ותשובות סי' ס"ט, כתב לי נראה להביא ראיה מגמרא דילן דאשת ר' זירא לא צריך קדושין אחרים ולא שמיה מיתה בכתובות דף ס"ב ר' חנינא קאזיל לבי רב וכו' פרח רוחה אמר רבש"ע עניה זו מה שכרה בעי' רחמי עלה וחייה, והנה אם זה נקרא מת הו"ל גמרא להביא שר' חנינא קדשה אותה מחדש א"ו נידון כזה לא נקרא מת כ"א חיו יחיה ועי' ב"מ דף ק"ד, ונדה דף ע' בן שונמית ע"ש מהרש"א בח"א עכ"ל: לדעתי הקלושה לחדש שיש חילק רב בין מיתת בעל למיתת אשה, ואקדים מש"כ פנ"י גיטין דף מ"ג הא דקי"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין, היינו חייבי לאוין דעלמא אבל ע"י קדושין בלא"ה לא משכחת קידושין אחר קידושין דכיון שתפסו קידושין של ראובן הרי היא ברשותו ואין לה יד לקבל קדושין מאחר, ועי' אב"מ סי' מ"ד שמשיג עליו, ונלמד מזה שאשה קנין של בעל, ועי' קצה"ח סי' קפ"ח שמסביר אין שליחות לאחר מיתה כיון שמת פקעה ליה רשותא וחייל על עבד רשות יורשין וכן באשה כיון שמת לא אגידא ביה כלל ע"כ אין גט לאחר מיתה ע"ש הטיב, א"כ נראה מת הבעל ופקע הקנין שיש לו באשה, יש לחקור אם אח"כ חי עפ"י נס אם צריך קידושין מחדש, אבל אם מתה האשה ובעל בחיים עדיין לא פקע קנינו ממנה גם שאישות פקע כי מותר באחותה אבל קנין ממון שלו לא פקע גם שמת אסור בהנאה ואם אח"כ חיה עפ"י נס לא צריך קידושין אחרים כי לא פקע קנינו ממנה ואין ראיה מכתובות ודו"ק הטיב ומובן כנה"ג במתה אשה ודו"ק: שו"מ מהדורא ג' סי' קל"א מביא מגאון אחד על ראיה מבכ"י מירושלמי גיטין פרק מי שאחזו באמר ה"ז גיטיך אם לא באתי מכאן עד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש שאסורה להנשא עד אחר י"ב חודש דשמא נס נעשה לו וחי וע"כ דהרי היא עודנה אשתו, ואמר דזה טעות דבאמת מצד א"א מותרת במיתת הבעל ורק דהנ"מ אם הגט גט לענין שתצא מתורת יבום ואם נתקיים התנאי הגט קיים ואם לאו לא נתקיים התנאי ע"ש. עי' ב"ש סי' י"ז ס"ק י"א וד"מ שם שמביא תה"ד ועי' תשובת מהרי"א א"ע סי' ד' באריכות עי' שם הגדולים מערכת יו"ד אות רבינו יעקב החסיד הי' שואל שאלות מן השמים בהלכות ויש לחקור היכי עביד הכי הרי פסק רמב"ם אם נביא אמר ה' אמר הדין כך יחנק שנאמר לא בשמים היא ע"ש באריכות נפלא:
בהנהגות הוראת איסר והיתר כתב הש"ך הג"א רפ"ק דע"ז כתב אם זה גדול בחכמה וזה גדול במנין הולכין אחר גדול במנין, ונראה שיצא לו כן מיבמות דף י"ד לא עשו ב"ש כדבריהם דב"ה רובא אע"ג דב"ש מחדדו טפי ואפי' מ"ד עשו כדבריהם מודו דלאחר ב"ק לא עשו עכ"ל ושער אפרים סי' יו"ד הקשה עליו דהיינו דוקא ללשון ראשון שבש"ס אבל ללשון אחרון וכו' דאין משגיחין בב"ק אין כאן הוכחה דרוב עדיף מחריף ע"ב, ומקום שמואל דף כ"ה מאריך לישב כי לכאורה קשה בעובדא דתנור של עכניא דר"א מטהר, והביא כמה ראיות לדבריו, הא אמרי' ר"א שמותי הוא כתבו התוס' דפרושו דהוא מתלמידי דב"ש מש"ה אין הלכה כמותו, וכיון שכבר יצאה ב"ק בזמן פלוגתי' דב"ש וב"ה כדאי' בעירובין דהלכה כב"ה א"כ מה הועיל לו לר"א פלוגתי' כאן ולמה באמת יצא ב"ק דהלכה כר"א כאן א"כ שני בת קול סותרין אהדדי, וצ"ב מאוד, ונראה דודאי אף שיצא ב"ק בזמן ב"ש וב"ה ואמר אילו ואילו דברי אלקים חיים והלכה כב"ה עדיין הי' דבר שקול ומסור לחכמי הדור בזמן ההוא או הבאים אחריהם אם לשמוע ולהטה אוזן לדברי ב"ק אם לאו דדבר מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור כמ"ש ריטב"א [הבאתי לעיל] ומיושב הג"א שכ', לאחר שהכריעו וקיבלו עליהם לפסוק כב"ק דהלכה כב"ה, א"כ אם רובא עדיף מחריף או חריף עדיף מרובא הלכה כב"ה דרובא עדיף ע"ב באריכות:
הנה ראיתי בהקדמה לספר תורי זהב על שה"ש מגאון הקדוש מהו' נפתלי שייער ז"ל, מאריך בענין זה, ואכתוב בקיצר קצת מדבריו, מש"ר קבל את התורה ע"פ נבואה אבל אחר מות מש"ר ע"ה סלק את התורה מענין הנבואה וימסור אותה לחכמים ואין אחר הנביא הראשון יוכל נביא אחר לחדש בה ע"פ נבואתו שום דבר אלא להוראת שעה כאלי' בכרמל רק דהיא נמסרה לענין דבר זה לחכמים העוסקים ומיגעים עצמם בתורה לפרש הדבר הנתחדש ע"י המדות המקובלת וע"י שכליהם וזה שאחז"ל משה קבל תורה מסיני משה קבל מקב"ה ע"פ נבואה ומסרה ליהושע למשול בה ע"פ שכלו ולא ע"פ נבואה והנה הלא הקב"ה אשר הכל גלוי לפניו הלא הי' מראשית כזאת ידוע לפניו דיהי' מחלוקת ומבורר לפניו דעות החולקים ואם הי' רצונו יתברך דווקא כדעה האחת למה לא פירש אותו מסיני כדעה האחת, אך באמת רצונו יתברך עם דעות שניהם אפי' עם דעת הטועה גם זה רצונו יתברך שיהי' רשות לחכמים לענין דבר זה לברר ע"י שכלם הצח ומ"י המדות שהתורה נדרשת בהן ואפי' אם לפעמים אמר על טהור טמא וטמא טהור ומקיים בזה רצונו יתברך, ממילא מבורר משאחז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים אע"פ שהם דברים סותרים אההדי כי רצונו יתברך עם דעת שניהם וס' ומובן הטיב בב"מ דף פ"ו אצל רבנ"ח דישיבה של:
מעלה הי' מחולקים עם הקב"ה גבי ספק אם שער לבן קודם וכו' הדבר הזה נפלא מאוד היאך שייך לומר לחלוק עם הקב"ה רק הוא הדבר אשר דברנו דודאי הם יודעים דהדין עם הקב"ה, רק הם היו דנין את הדבר הזה עד מקום שהבנת שכלם מגעת וע"פ שכלם הי' טמא, ואם הי' מודים דטהור בלא הבנתם ונגד דעתם היו עושים שלא כדין וכו' וכן גבי ר"א ור"י ויצא ב"ק כר"א ור"י לא השגיח בב"ק וח"ו דב"ק משתמש בשקרים רק דודאי דב"ק הי' אמת ואפ"ה אין להם להשגיח אלא אחרי רבים להטות ע"פ שכלם וזהו רצון השי"ת ע"ש בנפלאות ועי' בחידושי מהר"ם א"ש בחידושיו למס' קידושין בהקדמה ובספר באר הגולה להגאון מהר"ל מפראג בסופו, ועי' תשובות רי"ף סי' א' למה אמרו חכמים בת קול ולא בן קול, ועי' חינוך מצוה תצ"ו: ספר חסידים סי' תתרי"ו לאחר שמתו נביאים האחרונים מכאן ואילך לא נתנה רשות לעליונים ולא לתחתוני' להרבות פסוק א' כיצד לעליונים, המלאכים לא יוסיפו פסוק א' כגון פליגי תרי מלאכי ברקיע - הוא ש"ס פ' הספינה - לא יוסיפו לדבר שנים פסוק שאינו מן המקרא, וכן התחתוני' כגון אליהו הכל מכ"ד ספרים, מפני שאחר שפסקו הנביאים לא ניתן לכתוב לא פסיק אחד ולא אות אחד שנאמר לא תוסיף על דבריו לכן עשו בעלי מסורת מכ"ד ספרים סך פעמים של כל תיבה הנמצאת במקרא כי ידעו שאין להוסיף אות אחת ומה שכתוב הלא הא כתיב על דברי גד החוזה או מה שנמצא על מדרש עידו אנשי כנה"ג אמרו מה שהוצרכו לדרוש וכבר אמרו אין נביא רשאי לחדש דבר על כ"ד ספרים לא מלאך ולא אליהו אלא כל מה שמלאכים וצדיקים עוסקים בג"ע רק בכ"ד ספרים ובתורה שבעל פה עכ"ל:
ח"ס או"ח סי' ר"ח כתב דלא בשמים רק בנביאים שבאו אחר מ"ר אבל במשה עצמו ראינו דמגדף שרצה ליטע אהלו בשבטו של דן יצא חייב בב"ד של משה מפני שהי' בן מצרי וקשה מי הגיד לו למ"ר, והרי קי"ל רוב בעילות אחר הבעל אפי' פרוצה ביותר, וע"כ דידע זאת ברוה"ק הרי מפורש דמ"ר עצמו הי' רשאי לדון ע"פ רוח נבואה אשר נחה עליו ע"ש באריכות:
בני הרב המאוה"ג מו"ה פישל סופר אבדק"ק שארוואר ז"ל חקר הא מצינו בסנהדרין דף ס"ה דרבא ברא גברא וכן ר' חנינא ור' אושיעה בראו עגלא תליתאי' פרש"י ע"י צירוף שמות אם זה אסור בשבת משום חכמה ואינה מלאכה כמו תק"ש, ועי' תוס' שבת בסי' ש"ז ס"ק מ"ד ודו"ק: