אור ברסלב
עט סופר חלק ג עט סופר חלק ג כלל עז ירך

עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ג כלל עז ירך

עט סופר חלק ג כלל עו קבלנות

פרט א':

חולין דף צ"ו, ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנ"ט הרי זו אסורה כיצד משערין אותה כבשר בלפת פרש"י רואין כאילו הירך לפתות והגיד בשר ואילו הי' נותן טעם בשר כשיער הגיד בלפתות הירך אסור דשוערין הלכה למשה מסיני וגמירי דבהכי משעירין וכו' וכתב הפלתי בסי' צ"ח, אין להקשות לרש"י דס"ל טע"כ לאו דאוריי' וא"כ איך יהי' הלכה למשה מסיני באינו מינו, וי"ל דהללמ"מ הי' בגיד של קדשים שנתבשל דבקדשים לכ"ע טע"כ דאוריי' ע"ש:

אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה בה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד תוס' וא"ת מאי קמ"ל פשיטא דלא מצי למימר הוא הדין נכלה דא"כ למה לי נתבשל דמשעת מליחה נאסר דמליח הרי הוא כרותח דצלי וי"ל דקמ"ל דלא נאמר נתבשל דמתני' היינו נצלה דאשכחן דקרי לצלייה בשול דכתיב ויבשלו הפסח, וזכרון יוסף בחידושים בסוף הספר הקשה בשם עולם לקמן הנהו אטמהתא האיך ס"ד דרבינא דאוסר כי מליחה דרותח כמבושל, א"כ מתני' האיך מתרץ לה דקתני נתבשל הלא כבר נאסר במליחה, ואין לומר דנתבשל היינו נצלה דהרי כבר אמר משמיה דשמואל דנצלה בה קולף ואוכל: רמב"ם בפי' משנה פלא ורא"ש יוסף מסביר, פט"ו ממ"א פסק ירך שצלאה בג"ה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד עי' כ"מ שסובר שלא צריך קליפה וכ"כ מ"מ פ"ז ממ"א ועיי' לח"מ שמאריך בו:

תוס' אם יש בה בנ"ט משמע דאין רוטב מסייע לשאר חתיכות אם יש בהם לבטל הגיד אלא הירך לבדו מדלא קאמר אם יש בהן וברוטב בנותן טעם וכו' ולב אריה כתב לפוסקים דאמרי' איסור דבק בלא"ה א"ש דאין הרוטב מסייע לבטל כיון דהגיד דבק בירך אולם למה דפסקינן דאין בגידין בנ"ט ואין איסור רק משום שמנו י"ל דלא אמרי' בזה איסור דבוק כיון דלא אסור רק מדרבנן משום חומרא, וש"ך סי' ק' ס"ק ח' כתב דאף בשמנו אמרי' איסור דבק והביא ראיה ממתני' דקתני אם יש בה בנ"ט דאין הרוטב מסייע לבטל ע"ש, ואינה מובן דבאמת הפוסקים הוציאו דין זה ממתני' דסבר יש בגידין בנ"ט והוי איסור דאוריי' ומהא שמעינן דבכל איסור גמור אמרי' איסור דבק, אבל לפי מה דקי"ל דאין בגידין בנ"ט ואין איסור רק משום שמנו שפיר י"ל דלא אמרי' בזה איסור דבוק כיון דהוא רק מדרבנן מחמת חומרא וזה ברור ומצאתי בפמג"ד ובמנחת יעקב כלל מ"א, ומיושב הטיב קושי' תוס' בר"פ דמוכיח הגמרא ממתני' דיש בגידין בנ"ט והקשו תוס' דלמא אין בגידין בנ"ט רק דאסור משום שמנו ע"ש וא"ש אי לא הוי אסור רק משום שמנו דלא שייך איסור דבוק אמאי קתני אם יש בה בנ"ט ומוכח הגמרא שפיר דיש בגידין בנ"ט:

תוס' אפי' מריש אזנו, מה שנהגו כשמולחים בשר הרבה וכו' לפי רבינו אפרים דלא שייך חנ"נ אלא בב"ח ובלא"ה נמי כיון דלא איפשר האיסור להתפשט חוץ לציר שרי דלא אמרי' חענ"נ ואוסר כל החתיכות אלא במקום שהאיסור מתפשט בכל החתיכה דומיא דטפת חלב תדע דבכל מקום שאנו אוסרין כדי קליפה אמאי אין אותו קליפה חוזר ואוסר מה שאצלו ובענין זה יאסר הכל אלא היינו טעמא לפי שאין טעם האיסור עובר כלל יותר מכדי קליפה ור"א ממין הי' מחלק דלא אמרי' חענ"נ במקצת חתיכה אלא בכל החתיכה ע"ש שתוס' כתב שאין לדבריו טעם, לענ"ד ליתן טעם עפ"י ר"ן במתני' ט"ח דבצלי שנאסר רק כדי קליפה לא אמרי' חנ"נ דמבב"ח למדנו ואין בב"ח קליפה מה"ת דרך בישול אסרה ובשאר איסורין חנ"נ משום לתא דבב"ח, ובב"ח ליכא קליפה:

הפלתי סוף סי' ק"ה כתב, רשב"א בתה"ב כתב דלכך רק בב"ח נ"נ דשם האוכל חצי זית חלב וחצי זית בשר לוקה משא"כ בשאר איסורים דאין היתר מצטרף לאסור רק בקדשים וא"כ משמע בקדשים דקי"ל היתר מצטרף לאיסר אף רבינו אפרים מודה דחתיכה נעשה נבילה וכו', איברא מדברי כולם שכתבו דלכך אין קליפה חוזר לאסור כדי קליפה דאין נעשה נבילה או אין הבלוע יוצא, לא הבנתי משנה דנגע בחרסו של תנור יקלוף מקומו דהא איירי בתנור חם וא"כ צולה בחומו קליפת הפסח וא"כ הרי הוא איסור גמור ונבלה גמור ולמה לא יאסור שניה כדי קליפה ויהי' בעי פעמיים כ"ק וצ"ע אולי יש לישב קצת עפ"י נב"י ח"ב או"ח סי' ס"ב מחדש גם דקי"ל כר"ת דטע"כ דאוריי' דוקא באיסורין שהם לאוין שיש בהם מלקות אבל חלב טמא אף שהוא אסור מה"ת אין בו מלקות ע"ש, והנה האיסר נצלה ע"י תנור רק עשה צלי אש ואין כאן איסור דאוריי' אם קליפה ראשונה יאסר עוד קליפה וחכמים לא אסרו בעשה:

איני והאמר ר"ה גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו שאני חלב דמפעפע ובחלב אסור והאמר רבב"ח עובדא הוה קמיה דר' יוחנן בגדי שצלאו בחלבו ואמר קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו ההוא כחוש הוה:

בתשובת רעק"א סי' קס"ו כתב קשה לי על מג"א תמ"ז סק"ט דכתב דעת הגהות מרדכי דבחמץ במשהו לא מהני בצלי קליפה ואסור כולו והיינו בפשוטו דגם בצלי משהו מיהא בלע בכולו וע"כ הא דאמר שמואל קולף ואוכל אף דסבר שמואל מין במינו לא בטול, היינו דאמר כן דרך פירוש על המתני' דס"ל דמב"מ בטיל כדקתני אם יש בה בנ"ט לזה פירוש דמתני' דוקא בנתבשל אבל נצלה מותר אבל לנפשיה ס"ל באמת דנצלה אסור לפ"ז קשה מה פריך ואמר ר"ה גדי וכו' הא ר"ה תלמיד דרב דס"ל מב"מ לא בטיל מש"ה אסר כולו עכ"ל:

פלתי סי' צ"ח, כתב לכאורה מה פריך מר"ה אר"י דקאמר קולף, דלמא הך דמפעפע אינו ודאי ור"י לטעמי' דס"ל מין במינו בטל הו"ל ספיקא דרבנן דחלב עם בשר מין במינו ובטיל, ור"ה סבר כרב מב"מ לא בטיל א"כ ה"ל ספיקא דאוריי' ואסור ע"ש שמישב המשך הגמרא מתחלה פריך על שמואל מהך דר"ה דאסור ולבתר דמשני חלב מפעפע פריך דר"י התיר ודקארי ליה מה קארי להקשות אשמואל כיון דר' יוחנן כוותיה ע"ש:

ברוך טעם שער התערובת פ"ז הקשה בנזיר דף ל"ז דמקשה שם אליבי דר' יוחנן הא בב"ח חידש אי תרו ליה כולי' יומא בחלבא שרי ולר"י כבוש מותר בכל איסורים וא"כ ליכא חידש בב"ח, ותי' עפ"י ראב"ד שהקשה לשיטתו דסובר קמא קמא בטיל אף כשניתוסף איסור א"כ אמאי אוסרין באיסור שנפל בהיתר נימא קמא קמא בטיל ומתרץ דבישול נתפשט האיסר בכל הקדירה בב"א, לפ"ז י"ל למ"ד כבש אינו כמבושל, אין הכוונה שאין הכבישה גורם פליטה, אלא הכוונה שאין הפליטה והבליעה בא בב"א כמו בבישול וממילא שייך ביה קמא קמא בטל ולכך אין אוסר אמנם זה שייך בכל איסורים משא"כ בב"ח בכבוש דהוי היתר בהיתר ולא בטל א"כ לא שייך ביה קמא קמא בטל וא"כ שפיר הי' להם לאסור בכבוש אפי' למ"ד כבוש אינו כמבושל ואפ"ה התורה התירה כבוש בבב"ח א"כ שפיר הוי חידש ע"ש ובספר מאה שערים בסוגי' טע"ק ובספר ברכת יעקב:

רשב"א דף צ"ח ד"ה אמר אביי, כתב לכאורה הוה משמע דלא מיקרי מין במינו לאסור במשהו לר"י אלא בממשו של איסור מעורב ונבלל בהיתר כעין דם הפר ודם השעיר דמינה יליף ר' יודא אבל בפליטת אסור הנבלע בחתיכות היתר לא כדמשמע לעיל דאמר שמואל לא שנו אלא נתבשל וכו' ופרקינן כחוש הוי כלומר ולא הי' בחלב שיעור לאסור אלא נתבטל בששים, ומדאתיא אדשמואל לכאורה משמע דאפי' שמואל הכין ס"ל ואע"ג דשמואל כר"י ס"ל מין במינו לא בטיל, ואפ"ה כי איכא ששים לבטל מותר משום דאין גופו של חלב נכנס בתוך הבשר אלא פליטתו ואע"ג דחלב לגבי בשר מב"מ הוא עי' עט סופר כלל ל"ו פרט ו':

גדי שצלאו בחלבו אסור לאכלו אפי' מריש אזנו יש מפרשים דווקא שאין בגדי ששים לבטל החוב אבל היכא דאיכא ששים כיון דמפעפע בטל הוא אבל רא"ה כתב דאין חלב מפעפע מתבטל בצלי לעולם דבקדרה מתבטל מפני שרוטב מולך ומביא האיסור בשוה אבל בצלי שמפעפע מעצמו אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטיל לפ"ז אף במליחה אין משערין בששים ע"ב ומביא רמב"ן במליחה אפי' חלב שומן אינו מפעפע ועי' בפוסקים:

פמג"ד בפתיחה להלכות טריפו' כתב, ראיתי בפנים מאירות ח"א סי' ט"ו האריך והביא כמה ראיו' דבספק השקול לא אוקמי אחזקה לאותן דיעות הסוברים כן הובא בש"ך סי' כ' ואחד מהראיות מחולין קל"ד גר שנתגייר והי' לו עיסה ספק חייב בחלה, הרי לא מוקמי' אחזקה בספק השקול יע"ש ואני אומר אדרבה מהתם ראיה דבספק השקול אוקמי' אחזקה והתם איכא עון מיתה ומש"ה לא מוקמי' אחזקה הא באיסר לאו שאין בו מיתה מוקמי' אחזקה דבעון מיתה החמירו רבנן ולא אוקי אחזקה, וכ"כ רמב"ם פ"ח בכורים ספק חייב מפני שהוא עון מיתה, וכן רש"י ד"ה קרבן ע"ש ומלא רועים אות חזקה, כתב יש לעי' בסוגי' דירך דאמר שמואל ליש אלא שנתבשל בה אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומקשה והא אר"ה גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול:

אפי' מראש אזנו, והנה יש להקשות דהא צלי אינו בודאי מפעפע רק ספק כמבואר בסי' ק"ה, והנה לכך התיר שמואל בנצלה משום דכיון דהוא ספק אזי מוקמי' ירך זה בחזקת היתר שהיתה מותרת עד הנה אבל בחלב דהוא איסור כרת אזי לא אזלי' בתר חזקה להיתרא אך לפמ"ש דמאן דס"ל מב"מ לא בטיל ע"כ ס"ל טע"כ דרבנן וא"כ שפיר מקשה מדר"ה תלמיד דרב ורב ס"ל מב"מ ל"ב וגם שמואל ס"ל הכי א"כ טע"כ לאו דאוריי' א"כ אין לומר דמחמת ספיקא אוסרין לגדי שצלאו בחלבו דלדידהו הוי ספיקא דרבנן ולקולא:

פרט ב':

אם סומכין על עכו"ם להתיר תערובת איסור:

רבין בר אדא אמר כילכת באילפס הוה ואתי שיילוה לר' יוחנן וא"ל ליטעמא קפילא ארמאה, אמר רבא מריש הוה קשי לי הא דתנן קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט בשלומא תרומה טעים לה כהן אלה בב"ח מאן טעים ליה השתא דאר"י סמכינן אקפילא ארמאה, ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה, [לפי חו"ד שמחדש בסי' ק"ה בתרומה טע"כ לאו דאוריי' א"כ למה אמר בתרומה טעים כהן, גם עכו"ם נאמן בדרבנן אולי תרומת תירש ויצהר, עי' עט סופר כלל כ"ה]: פלתי סי' צ"ב כתב יש לדקדק מה מהני טעימת קפילא הקדירה בלעה ונעשה נבילה וחזר ופולט וצ"ל כבר חלקו הפוסקים דאין איסר בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב אבל בלוע בכלי יוצא [עי' בסוגי' דגים שעלו בקערה] והטעם דיותר נאחז הבלוע באוכל וקשה לפרוד מן בלוע בכלי דאין לו במה להאחז בו ולפ"ז הא דאמרי' הבשר הבולע חלב נעשה נבילה ואין ריבוי חלב שבקדירה מצטרף עמו לבטל הבשר הוא דהוי בתוך חתיכה דבר נפרד ואין מה שבחוץ מקושר עמו כלל, אבל בלוע בכלי ודאי דאין נדבק בכלי והוא עדיין מחובר עם האוכל סביב לו וא"כ אף דקדרה בולע מן האוכל אין כאן הפסק והבדל וכל מה שבתוך הקדרה עמו בחיבור אחת ואין כאן הפסק כלל ולא שייך נותן טעם כלל ע"ב [ועי' תה"ד סי' קפ"ג, ומרדכי פרק גי"ה אות תרע"ט וברוך טעם שער תערובת פרק ו']:

בסי' צ"ח כתב הא דקאמר בגמרא מריש הוה קשי ליה מאן טעים ליה קשה לשיטת דס"ל טע"כ לאו דאוריי' מתחיל' מה קסבר ולבסוף מה קסבר וכי לא ידע מתחילה דיש מציאות לטעום רק דס"ל דלא מהימן, וקשה עדיין איך פשטו מר"י דהורה בכילכת באלפס דהוה מדרבנן לקדירה שבישל בו בשר דהוי מדאוריי' ע"ב אולי עפ"י חקירת פמג"ד בפתיחה לב"ח וכן בח"ס סי' פ"ו רק אם נתערב טעם מבשר בחלב או טע"כ דאוריי' אבל לא מבלועה בקדירה יהי' מיושב הרבה כמובן:

חדושי הרי"ם כתב לכאורה היכא דלא ידעי' כמה נפיק וספק אם יש ס' הא דלא מוקמי' אחזקת היתר יען בשאר איסורין דלא נהפך היתר לאיסור ליכא חזקה גם אם אין ס' אסור רק הבלוע של איסר רק א"א לאכול ההיתר שבלוע איסור אבל לא יצא מחזקה, משא"כ בב"ח דנעשה גוף איסור שפיר מוקמי' אחזקה מה"ת ורק מדרבנן לא מוקמי אחזקה היכא דאיתרע כספק דרוסה, א"כ שפיר דייק כמו באיסר משום טע"כ דרבנן סמך ר"י אמסל"ת אף דליכא חזקת היתר כן בקדרה שבשל בשר ניהו דטע"כ מה"ת מ"מ מטעם חזקה מהני מסל"ת עוד י"ל הא דלא מוקמי' אחזקה, דהא לבלוע יש להיפך חזקת איסר שלא נהפך להיות היתר דאם לא נתן האיסר טעם בו נתבטל ונהפך להיתר א"כ מנגד חזקת איסר של הבלוע שנתן טעם ולא נהפך להיות היתר, משא"כ בב"ח דרך בישול אסרה תורה עד שיתן טעם א"כ כשלא נתן טעם שניהם נשארין בהיתירם שפיר מוקמי' אחזקת היתר מה"ת שלא נתן טעם ורק מדרבנן מהני מסל"ת:

ריטב"א כתב רא"ה הי' מדקדק מדקתני ואם בשל בנ"ט מכלל דבקדרה בת יומא עסקי' וא"כ ל"ל למתני לא יבשל בה חלב פשיטא, אלא קמ"ל דדוקא בבת יומא לא יבשל לכתחילה אבל לאו בת יומא שרי לכתחילה נמי כיון דנ"ט לפגם דלא גזרו חכמים דלאו בת יומא אטו בת יומא אלא בקדרה דבלעה איסור אבל הא דכי בלעה התירא בלעה לא גזרו בה דלא דמי לכלי מדיון וחבריו חולקין עליו ועי' בתה"ב דפוס וויען דף פ' וכ"ס יו"ד סי' נ"ה מאריך בבשר עוף אפשר כ"ע מודים לרא"ה ע"ש:

ראש יוסף כתב מש"כ פנ"י פסחים דף ל' דלא אמרי' אין מבטלין איסר לכתחילה אלא כשאיסורו בלע ולא היתר כחמץ קודם פסח לא ידענו א"כ יהי' מותר לבשל בשר בקדירה שבישל בה כזית חלב ממלא אח"כ בשר שיהא ס' ואף לאחר מעל"ע דהוי תרתי לטיבותא נט"ל ומשהו ולא שמענו זאת מעולם מי שיאמר כן עכ"ל:

פרט ג':

מנחת כהן פ"ז מסדר ד' שיטות בענין זה:

א דעת רש"י סובר שאם אין ששים אין מועיל מאמר עכו"ם להתיר דכיון שמן הסתם האיסור נתן טעם בהיתר בפחות מששים חיישינן שמא הגוי משקר או שאינו בקי, וכן אם יש בהיתר ס' נגד האיסור אפ"ה צריך טעימת עכו"ם ולא סמכינן אששים לחודיה, אלא אם אין גוי מצוי אז סומכין על ששים כיון שמן הסתם אין האיסור נותן:

טעם בהיתר ביותר מששים [עי' רש"י בסוגי' זרוע בשילה ורא"ש מאריך שם ולב ארי' מישב, ועי' תשובת ריב"א סי' קט"ו תשובה נפלאה]:

ב דעת ר"ת ותוס' אפי' אין ס' בהיתר אם טעם הגוי ואמר שאינו מרגיש טעם האיסור ה"ז מותרת ואם יש ס' בהיתר אין צריך להטעינה לו כלל אף אם הוא מצוי שם ועי' רא"ש דף צ"ח סי' כ"ט:

ג רמב"ם סובר שאפי' בפחות מששים מועיל טעימת עכו"ם, ואם יש בה ששים אפ"ה צריך טעימת גוי לראות אם יש טעם האיסור או לא, א"כ הכל תלוי בטעימת עכו"ם ואין מועיל שיעור ששים רק במין במינו ואם אין גוי מצוי לטעום:

ד דעת רמב"ן ורשב"א ור"ן מחלקים בין אם נמחה גופו של איסר בהיתר לנמחה בו טעמו בלבד, וזה אם נמחה גופו אם אין ששים בהיתר לא מועיל טעימת עכו"ם אמנם אם יש ס' בהיתר נגד גוף האיסר אז אין צריד כלל טעימת קפילא אפי' הוא מצוי' וסמכינן אששים א"כ הכל תלוי בשיעור ס' ע"ב ובראש יוסף:

תוס' אבל בב"ח מאן טעים ליה, קשה דאמתני' דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר אם יש בנ"ט, הוי מצי למיפרך מאן טעים ליה ונראה כי ש"ך סי' צ"ח הקשה למה עכו"ם נאמן במסל"ת לומר שאין בו טעם איסור, הא אין מסל"ת נאמן באיסור דאוריי' ולדעת הרבה פוסקים טע"כ דאוריי' ותמה הפלתי אפי' לסוברים טע"כ לאו דאוריי' הא בב"ח לכ"ע טע"כ דאוריי' ושעה"ת ח"ב דף ה' מביא בשם ברוך טעם בכל ספק אם יש בו טעם איסור קשה נוקי הקדירה בחזקת היתר, וצריך לומר דיש לאיסור ג"כ חזקת איסור וכל זה שייך בשאר איסורין אבל בב"ח דכל אחד בפני עצמו היתר וע"י תערובתן נאסרו ליכא חזקת דאם לא נתן טעם לא התחיל איסורן שפיר מוקמי' הקדירה בחזקת היתר, על כן הקשה ש"ך רק על שאר איסורין דליכא חזקת היתר ודו"ק, והנה בקדירה של בשר שנתבשל בו חלב גם אם יש ששים, בכ"ז הבלועה שבקדירה של בשר נעשה נבילה ויש חזקת איסר שפיר הקשה מאן טעים ליה, אבל בטפת חלב יש חזקת היתר ועכו"ם נאמן עי' בתשובת מוצל מאש בסוף הספר הארכתי בזה, מר"ם שיק יו"ד סי' קמ"ד מישב קושיי תוס' דבמידי דאכילה טעימה ופולט שרי לישראל למטעמי ולפלוט ולא קשה ממתני' דירך כסברת השואל בריב"ש אבל בקדירה שבישל בשר בב"ח דאוריי' ואסור בהנאה וטעימה לכ"ע אסור מה"ת קשיא ליה ע"ש שמשיג על הפלתי שכתב טועם ופולט רק אסור מדרבנן ע"ש:

בתשובת ריב"א סי' קט"ו מקשין לרש"י דלא סמכי' אקפילא בלא ששים א"כ קדיריה של בשר שבישל בה חלב דקתני בנ"ט וקשיא לרבא מאן טעם לה עד ששמע מר"י דסמכי' אקפילא ע"כ גם לפי האמת בדאיכא ס' בחלב נגד בליעת הבשר קא מיירי א"כ מה קשה ליה לפי מה דלא ידע דסמכי' אקפילא וסבר דגוי אינו נאמן א"כ בפשוט מותר מחמת ששים, והא דקתני בנ"ט בששים קאמר כמו נ"ט דמשנה דטפ"ח ע"ב:

עוד כתב ראב"ן הקשה מה מהני טעימה בחלב נימא דחלב שנבלע בקדירה נעשית נבילה וחזרת ואוסרת וא"א למטעמי, ותי' שמחוברת עם שאר ולשיטת רש"י בלא"ה לק"מ כיון שא"א למיקם אטעמי' שפיר מתבטלת בששים, אמנם זה קשה כיון דזית אחד מחלב נ"נ איך יתבטל פליטת הבשר בנ"ט זתים החלב דהיתר דהא זית החלב שנאסרה אין מצטרפת עם הנ"ט לבטל הטעם ע"ש באריכות:

מג"א תקכ"ז סק"ג, אבל מלוח אין מערבין איתא בחולין מלוח כרותח וכבוש כמבושל משמע דמלוח אינו כמבושל ועי' מחהש"ק הא בצלי מערבין בו ועי' ח"ץ סי' ק"ל אם מותר להניח עירובי תבשילין בדגים מלוחים הערינגס ועי' צל"ח פסחים דף ע"ד שכתב מה דפשיטא לבעלי תוס' שהי' יכול למלוח הפסח קודם צליותו אני מסתפק בזה כיון דמליח הרי הוא כרותח דצלי א"כ שייך בו צלי מחמת דבר אחר ואף לענין שבת ליכא במליחה איסור בישול היינו משום בשבת גמרינן ממלאכת המשכן ובעינן תולדות אור וכן בב"ח אין במליחה איסור בישול ע"ש, ועי' נב"י ח"ב סי' כ"ג מורי מר"ם שי"ק יו"ד סי' ל"ג מביא ר"ן ורמב"ן סוף ע"ז גבי נעוה ארתחו פלפלו בזה, ועי' צל"ח ביצה דף ט"ז שמישב מג"א שלא אמרי' בחולין דמליח הוא כצלי רק אמרו מליח כרותח מפרשינן דלענין פליטה ובליעה קאמר אבל בכבוש אמר סתם כבוש כמבושל ע"ש שמאריך בזה אם צלי מהני לאחר מליחה:

אדמ"ו בכ"ס סי' נ"ה באמצע תשובה כתב מה יענה לסיפא דברייתא דקדירה שבישל בה תרומה, לפמ"ש א"ש דבתרומה קמ"ל דאסור לבשל הגם שיש ס' בחולין דה"א דאין בתרומה מבטל איסור לכתחילה כיון דשרי לכהן ועי' פמג"ד שכתב דהי' מקום לומר כן ע"ש ולי צ"ע אם הכהן מותר לעשות כן אפי' לאכול לעצמו, עפ"י סברת אב"מ בתשובה סי' ח"י שמחדש גם אם מותר לבטל איסור לכתחילה מדאוריי' אבל בתרומה וכל קדשים אסור לבטל מד"ת כי צריך לשמור שקדשים לא יהי' חולין ושמרתם תרומותי ואולי באמת קמ"ל בקדירה שבישל תרומה אסור אפי' כהן לבשל חולין:

פרט ד':

שעה"ת ח"ג כלל י"ט כתב לרש"י עכו"ם נאמן להחמיר גם שיש ששים ועפ"י רוב ליכא טעם צ"ל:

כמ"ש רא"ה דמירתת לשקר כיון דהוא על"ג וכבר נתבאר בשם מרי"ט ומרי"ק דחזקה דאתי מכח סברא עדיף אפי' מרובא ה"ה חזקה דמירתת לשקר במעל"ג הוי כחזקה זו מיהו היכא דליכא ששים כיון דדעת תורה שבודאי איכא טעם איסור אינו נאמן להקל ע"ש ורמב"ן וסייעתו ס"ל די"ל הא דלא סמכי' על רובא היכי דאיכא לברורי היינו היכי דאפשר לברר בירר גמור ולא יצטרך אח"כ לסמוך על החזקה או רובא כמו בשוחט דהוא לפנינו לבדקו לא סמכינן על רוב אבל אם נברור הדבר לא יהי' בירר גמור רק שנצטרך לסמוך על רוב או על החזקה אך קודם בירר ליכא רק חדא רובא או חדא חזקה וכשיבורר יהי' ב' רובים או ב' חזקה לא צריך לברורי כיון שבהכרח נצטרך לסמוך על דין רובא או חזקה הא גם קודם בירור מהני עפ"י דין תורה חדא רובא או חדא חזקה, א"כ בקפילא כיון גם כשנשאל לקפילא נצטרך לסמוך על חזקה דלא מרעי אומנתיה הלכך לא צריך לברר:

שיעור הביטול בצלי ומליחה:

השעה"ת פרט י"ג מסדר השיטות באריכות ואעתיק בקיצר:

א שיטת רשב"א מובא בב"י ק"ה, באיסור שמון צריך ששים ונטילת מקום וטעם שצריך נטילה כמ"ש ט"ז צ"ד ס"ק י"ג ששם האיסור יותר דבוק ונסרך מבשאר מקומות:

ב רמב"ם פט"ו ממ"א כתב הב"י שסובר שאין צריך לא קליפה ולא נטילה בצלי ולעולם בעינן ששים וגדי שמן דאין בו ששים הכל אסור ובגדי כחוש דאיכא ששים שרי בלא קליפה ובלא נטילה, ומשמע ה"ה במליחה דהוי כרותח דצלי ובמרדכי סי' תרפ"ד כתב שרבינו ברוך הורה כשיש ששים לא צריך קליפה כיון שאיסר שמון מתפשט והא דאי' בפרק כ"צ נטף מרוטבו על הסולת יקמוץ מקומו משמע אע"פ שיש יותר מששים, י"ל שאני התם שאיסור ניכר בה לכן צריך לקמוץ עכ"ל:

ג שיטת הרא"ה המובא בר"ן שסובר דאין חלב המפעפע מתבטל בצלי ובמליחה לעולם דבקדירה הוא שמתבטל מפני שרוטב מוליך איסור בשוה אבל בצלי שהוא מפעפע מעצמו וכן במליחה אפשר שהרבה ממנו מתכנס במקום אחד הלכך אפי' בששים לא בטיל ולא מהני נטילה ע"ב:

ד מרדכי סי' תרע"ד מביא ראבי"ה פסק אם נמלח חלב ובשר ביחד וידוע מקום שנגע צריך קליפה אבל ביטול לא שייך גבי מליחה כי אם גבי בישול שהמים מוליכין הטעם בכ"מ ואין האיסור נשאר במקום אחד ועי' ב"י ק"ה: פרט ה'. כחל:

חולין דף צ"ז, אר"נ גיד בששים ואין הגיד מן המניין כחל בששים וכחל מן המניין, ביצה בששים ואין ביצה מן המניין אר"י בריה דרב משרשיא, וכחל עצמו אסור ואי נפל לקדרה אחרת אוסר א"ר אשי כי הוינן בי רב כהנא איבעי לן כי משערינן בדידיה משערינן או במאי דנפק מיניה משערינן, פשיטא דבדידיה משערינן דאי במה דנפק מיניה מנא ידעינן אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסר, כיון דאמר רב יצחק בריה דרב משרשי' וכחל עצמו אסור שויה רבנן כחתיכה דנבלה:

תוס' וא"ת כיון דכחל עצמו אסור א"כ נימא חתיכה עצמו נ"נ וליבעי ששים לבד מכחל וי"ל דהאי דאסור לאו משום שיהא טעם חלב בכחל יותר מבשאר בשר אלא לפי שיש בו גומות וחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא"א להפרישו מן הכחל מאחר דנתבשל, וא"ת ומ"ט הכחל עצמו אסור והלא כל החלב הכנוס לתוכו בגומות נפלט לחוץ וכו' וי"ל לפי שמתחילת בשולו קודם שיצא החלב לגמרי נאסר החלב שבכחל מפני טעם בשר שבו הילכך אף לאחר שגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לשתרי דאיפשר לסחטו אסור וכו':

ר"ן כתב וכחל עצמו אסור, מפני מראית עין שאע"פ שראוי להתיר מפני שחלב יצא ממנו אי שרי ליה אתי למשרי חתיכה נבילה וכו' איכא מ"ד דכיון דשוויה כחתיכה דנבלה אם נפל לקדירה אחרת בעינן ששים בר מיניה אבל לקדירה ראשונה לא מפני שכשנפל היתר הי', ואחרים סוברים שכיון שאינו נאסר אלא מפני מראות עין אין להחמיר בקדירה שניה יותר מבראשונה וכתב ראב"ד דכי משערינן בכולו היינו בדבר שאינו חוזר להכשירו דומיה דכחל אבל בדבר שחוזר להתירו ככלים הבלועים מאיסור משערין במה דנפק מיניה, שכיון שחזר להתירו אינו בדין לשער בכלי שהרי אין כלי גוף איסור אבל בתוס' אמרו דכיון דתלוי טעמא משום דלא ידעינן מאי דנפיק מיניה אפי' בדבר החוזר להכשירו משערינן בכוליה וכף ישינה של בשר אע"פ שלא נער בה אלא כזית חלב אם חזר ונער בה קדירה בכולי' משערינן לפי שאין יודעין כמה בלעה מן הבשר וכשנער בה החלב נאסר הכל דחתיכה נ"נ, אבל רמב"ן סובר שאין אומרים בבלוע חתיכה עצמה נ"כ הילכך אין משערין אלא באותו זית ע"ש:

תורת חטאת כלל ל' כתב הטעם שכחל עצמו משלים לששים כתב ר"ן משום דאחר שיצא ממנו החלב נשאר מן הכחל בשר גמור הוא ובדין מצטרף ולא דמי לדם הבלוע בחתיכה שהוא איסר דאוריי' משא"כ בכחל שהוא איסור דרבנן וכתב מנחת יעקב אף דדם שבשלו דרבנן מ"מ חשוב:

נגד כחל דאוריי' ובחנם השיג הט"ז על הרב בזה וכ"כ נקה"כ:

רשב"א כתב כחל מן המניין לפי שהוא עצמו מותר הוא ובשר גמור הוא ודוקא כשנפל לתוך קדירה של בשר אבל נפל לתוך יורה של חלב הרי היא כשאר איסורין דבעינן ששים בר מדידיה וחלב שבתוכו אינו מצטרף להעלותו דהא לא ידעי' כמה נפיק מיניה:

הא דאיבעיא אי בדידיה משערינן או במאי דנפיק, כתב רמב"ן דדוקא כחל דאיבעי להו משום דכחל עצמו מותר, אבל חתיכה נבלה שנפלה לקדירה ודאי מפשט פשיטא להו דבדידיה משערינן וכו' מיהו קשיא לי כיון דעיקר איסורו של כחל אינו אלא מדבריהם שיעורו ששים נמי מדבריהם דאי מדאוריי' חד בתרי בטיל כי לא ידעינן כמה נפיק מאי הוה ליה ספיקא דרבנן ולקולא וכו' וי"ל לא אמרו להקל בספק דרבנן אלא כשאין ההיתר או האסור לפנינו כגון שנאבד או נשפך משום דאמרי' אלו הי' לפנינו הי' בו ששים לבטלו, אבל כשהאיסר והיתר הכל לפנינו ואין הספק אלא שאין אנו יכולין לעמוד על פליטתו בהא ודאי לא אמרי' להקל ואפי' למ"ד טע"כ לאו דאוריי' מ"מ רבנן שיעורי ששים הסכימו לכל איסורין וששים מבוררים הצריכו כיון שהאיסור והיתר לפנינו:

רא"ש כתב אע"פ שהכחל עצמו אסור לא אמרי' חנ"נ ואסורה כל החתיכה ויצטרך ששים לבד מכחל לפי שאיסורו של כחל אין משום שיש בו טעם חלב יותר מבשאר בשר אלא לפי שיש בו גומת שחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא"א להפרישו מן הבשר ואע"ג דבגמר בשולו יוצא כל החלב מ"מ קודם גמר בשולו נאסר בשביל חלב שבגומות ותו לא משתרי דחיישי' שמא יאכלנו קודם גמר, ולפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו אלא מחמת חלב הכנוס בגומות לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו:

מעדני י"ט כתב תוס' כתב משום דאפשר לסחטו אסור קשיא לי למה השמיט רבינו ולא פירש כך, לכן נ"ל דרבינו סובר דכל שעדיין לא חל עליו שם האיסור לפי שמתבשל עדיין אין זה בכלל אפשר לסחטו, שאין אומרים אפשר לסחטו אסור אלא כשחל עליו האיסור שכבר נאסר אעפ"י שאח"כ אפשר שיסחט האיסור ממנו אמרי' דאפ"ה נשאר באיסורו ואסור מש"כ הכא שהוא מתבשל עדיין ולא נאסר לא שייך לומר אפשר לסחטו אסור וסברא מעליותא היא ע"ש:

ואולי כוונת רא"ש שלא כתב אפשר לסחטו אסור עפ"י חו"ד בסי' ק"ו מסביר למה אפשר לסחטו אסור כיון דליכא טעמא עפ"י מרדכי ביבמה שרקקה דם כיון דהיתר לא הי' ניכר קודם ביטול לא שייך ביטול, והנה אף למאן דלית ליה חתיכה נ"נ בב"ח היינו כשנסחט החלב אבל כל זמן שחלב בתוכו לקי על חצי זית בשר וח"ז חלב וה"נ בשאר איסורים כל זמן שטעם נרגש בחתיכה איתעביד ליה היתר גופיה איסור ולוקה על חצי זית וח"ז איסור רק כשיצא ונסחט האיסור ס"ל דאין חנ"נ אבל משהו איסור שנשאר בתוכו לא נתבטל כיון שקודם הביטול לא הי' ניכר ההיתר דהא הי' על ההיתר ג"כ שם איסור כסברת המרדכי, ע"ב על כן בכחל שבשר היתר רק כנוס בגומות ואם נסחט ויצא הכל מה שנשאר משהו בטיל והכל מותר:

פלתי בסי' כ"ב כתב מה שתמה הד"מ בב"י דאין משערין רק נגד דם ולא נגד החוטין, וכתב רמ"א אטו אנן ידעינן כמה דמים בלעו והסכים עמו הש"ך ולפי מש"כ תוס' בכחל דאמרי' פשיטא דבדידי' משערינן דאי במה דנפק מנא ידעינן וכתבו תוס' דהואיל חלב שחוטה דרבנן ה"ל ספק דרבנן ומותר, וא"כ אף בחוטין דלא ידעינן כמה בלעי ונפק מיניה היותו איסר דרבנן יש להתיר ע"ש, ולב אריה כתב לא ירדתי לסוף דעתו הרחבה דמייתי חובה לנפשיה דאדרבה מוכח מכאן איפכא דהא בעינן ס' נגד כל הכחל משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה אף דחלב שחוטה דרבנן רק שתוס' כתבו דקדרה אחרת אין ראוי לאסור מספק והיינו כיון דיש ספק אם יש כאן איסור כלל דשמא כבר יצא כולו בקדרה ראשונה וא"כ גבי ורידין ודאי בעינן ס' נגד כל הורידין זה ברור:

פרט ו'. פסק. רמב"ם פ"ט ממ"א הלכה י"ב, הכחל אסור מדברי סופרים שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בששים וכחל מן המניין כיצד אם הי' הכל עם הכחל כמו ששים בכחל הכחל אסור והשאר מותר ואם הי' בפחות מששים הכל אסור ובין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בששים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמות שהי' בשעה שנפל וכתב ה"ה כתב רבינו פט"ו שמה שהקלו בכחל להצטרף לששים הוא מפני שהוא של דבריהם וי"ח עליו ומפרש טעמא הכא מפני שהוא עצמו בשר הוא וי"א מפני שהוא מותר בפ"ע, ומ"ש רבינו בין כך ובין כך ר"ל בין נפל לפחות מששים שהכל אסור בין לששים שהכל מותר אם נפל לקדירה אחרת של בשר אוסרה וצריך ס' כדין הראשונה אבל רשב"א כתב יראה לי שאם נפל ראשונה בפחות מששים עמו חזר כחתיכת נבלה לפיכך אם נפל לקדירה אחרת צריך ס' חוץ ממנו, ורא"ה הסכים לדעת רבינו דבכל גונא כחל מן המנין:

פט"ו הלכה ח"י כחל שנתבשל עם הבשר בששים וכחל מן המניין הואיל והכחל מדבריהם הקלו בשיעורן, ראב"ד כתב ויש נותן טעם טוב מזה מפני שהוא היתר כשהוא בעצמו וכ"מ כתב רשב"א דחה טעם רבינו שהרי איסורי סופרים צריכין ששים ואינה דחיה דא"ל דסבר רבינו דבאיסורי סופרים האיסורים מן המנין דילפי' מכחל תוס' ורא"ש נתנו טעם אחר לפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו אלא מחמת חלב הכנוס בגומות לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו: תה"ב דף ס"א כתב גרסינן בחולין ההיא פלג' זיתא דתרבא דנפל לדיקולא וכו' א"ל לא תזלזל בשיעורא דרבנן אלמא אין מזלזלין בשיעור איסור דרבנן לשער אותו בפחות מאיסורי תורה ועוד אמרי' התם ביצה בששים ואין ביצה מן המנין ואוקימנא בביצת אפרח וביצת אפרח מדרבנן הוא דאסמכוה אקרא דכל השרץ השורץ על הארץ, מכאן תשובה לרמב"ם שכתב הטעם הכחל מן המניין לפי שאינו אסור אלא מדבריהם לפיכך הקילו חכמים בשיעורו ע"ש: בדף ס"ח כתב הא דאמר ר"י בר משרשי' דאי נפל לקדירה אחרת אוסרה לפי שאנו חוששי' שלא פלט כל חלבו בקדרה ראשונה ועדיין נשאר מקצת חלבו בתוך הכחל ולא ידעינן כמה ולפיכך חוזר ואוסר עד שיהא גם בקדירה השניה חמשים ותשעה חלקים כנגד הכחל והיכא דליכא בקדרה ראשונה נ"ט שנאסרה הכל מסתברא שהכחל עצמו נעשה נבלה שהרי עשאוהו כבשר בחלב ולפיכך צריך ששים ואין כחל מן המניין ובדה"ב משיג אפשר דמעיקרא כחל מן המניין ומצטרף להעלות איסור שבו ועכשיו כשנאסר הקדרה בשבילו תחמיר ועי' משמרת הבית:

ט"ז סין צ' כתב בתה"ב כתב הטעם שאסורה כשהי' ששים לפי שאנו חוששים שמא לא פלט כל חלבו בקדירה ראשונה ועדיין נשאר קצת חלבו בתוך הכחל לפיכך חוזר ואוסר כבראשונה, וק"ל א"כ למה הוצרך בגמרא לומר כיון דאמר ר"י וכחל עצמו אסור כחתיכה נבילה שוויה רבנן, הא יש טעם לאסור בשנייה כמו בראשונה עכ"ל, ונראה לישב ועי' בה"ב בסי' צ"ב כ' ר"י כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת של חלב בשר אסור וחלב מותר אם יש בחלב ששים לבטל הנפלט מהבשר אע"פ שאין בו לבטל כל כזית עכ"ל ואין דבריו נכונים מדאמרי' בגמרא בכולה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מי ידעינן כמה נפק מיניה ונראה לישב כבר הבאתי מאחרונים בכל ספק אם נותן האיסור טעם בקדירה למה לא נוקמי הקדירה בחזקת היתר יען שיש לאיסר שנפל חזקת איסר אבל בב"ח שניהם היתר שפיר י"ל נוקמי בחזקת היתר ע"ש ומיושב קושי' תוס' דלמא מצד ספק בכוליה משערי' אי אפשר כי מוקמי' בחזקת היתר בע"כ כודאי שפולט הכל א"כ למה נפל בקדירה אחרת אוסרת ומשני שחכמים עשאו כודאי נבילה יען שמתחילה נאסרה א"כ כיון שיש חזקת איסור משערין בכולו מחמת ספק כקושי' תוס' כי לא שייך לאמור לאוקמי אחזקת היתר כיון שיש חזקת איסר ג"כ אבל ר"י כתב כזית בשר שנפל ליורה של חלב ויש כאן חזקת היתר שפיר פסק דמשערין במה דנפק ומיושב תה"ב שכתב לאחר מסקנא דשוי' רבנן כחתיכה של נבילה ויש חזקת איסר וצריך לשער כעד כולו מצד ספק שלא ידעי' כמה נפק ולא קשה קושי' ט"ז למה צריך לומר דשויי' כחתיכה של נבילה כי אם לא הי' נבילה אמרי' אוקמי' אחזקת היתר ולא הי' אסור מצד ספק ודו"ק [ועי' בסוף ספר מוצל מאש מזה באריכות]:

המחבר סי' ק"ו, חתיכה שבלעה איסר ואין בה לבטלו שנפלה לקדרה אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה שאם יש במה שבקדרה מצורף עם החתיכה עצמה ששים כנגד איסור הבלוע בה מיתר מה שבקדרה אבל החתיכה עצמו אסורה לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי ועי' טור וב"י וט"ז בזה: טור מביא רשב"א כתב אע"פ שאין חתיכה שבלעה איסור נעשה נבילה ואינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה אעפ"כ כשנופלת לקדירה שיש בה ששים לבטל איסור הבלוע שבה אין החתיכה חוזרת לקדמותה להיתרה לפי שאיסור שבה אינה נפלט ממנה לגמרי וכו' ואינה מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו א"כ נתבטל וב"י כתב ואני אומר שאינה מבין דברי רבינו שכתב דכיון שהכל מצטרף לבטלו ע"כ הטעם מתבלבל בכולו כלומר כל טעם האיסור הבלוע בתתיכה זו מתבלבל בכל החתיכות מניין לו להכריח כן דאי משום דאיצטרך ס' כנגד כל האיסור אין משם ראיה דהא אפי' אם ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל אנו מצריכין ס' כנגד כולו כדאמרי' גבי כחל בדידיה משערינן דאי במאי דנפק מיניה מנא ידעינן והכי נמי דכוותיה עכ"ל ונראה לישב בימי בחרותי כאשר זכיתי ללמוד הסוגי' אצל אדמ"ו הגאון כתב סופר ז"ל הקשיתי לו בכל תערובות אם נפל איסר ופלט בהיתר למה צריך לשער נגד כולו ולא אמרי' כי קמא קמא שיצא הפליטה לאט לאט ולא נתן טעם ונתבטל ונעשה היתר לאוקמי הקדירה בחזקת היתר שלא פליט עוד יותר מכדי נתינת טעם. ולא שייך התי' להיפך יש לאסור חזקת איסור כאשר אחרונים האריכו בזה כי האיסור לא יצא כולו והוא אסור שעומד תוך חתיכה דאיסורי אבל מה שיצא נעשה היתר בע"כ צריך לאמור יען שרשב"א כתב שצריך ס' נגד כולו יען כודאי שיצא כולו כל עומד לצאת יצא ושפיר כתב הטור א"כ למה חתיכה אסורה אבל בכחל א"א: לאמור שמא לא יצא כולו ונשאר בגומה א"כ רצונך לאסור הכחל אשר הי' בחזקת היתר וכעת תהי' אסורה בעבור חלב שבגומות שקבלו טעם בשר מה אולמי' חזקת היתר דקדירה מחזקת כחל על כן כחל אסורה וצריך ששים ודו"ק:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה