עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ג כלל עה פתיחה לסוגיה וושט
פרט א':
יבמות דף ל' וכולן שהיו בהן קידושין או גירושין בספק הרי אלו הצרות חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קידושין, זרק לה קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קידושין ספק גירושין, כתב בכתב ידו וכו' גמרא ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני, מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק ע"ש: תוס' אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לו הוי בחזקת היתר לשוק, וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה וא"ת דהכא מוקמי' אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק הי' עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי' ובחולין דף ט' אמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחט' נשחטה בחזק' היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דוקא לענין ריעותא דאתילד אחר השחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעיים אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק הי' עדיין בחזקת איסור, ואר"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכחא מילתא לאיסורא טפי מדלהיתרו וכן ההיא דישב לה קוץ בוושט דחיישינן שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה ע"ש:
רשב"א כתב איכא דקשיא ליה והא באסור א"א קיימא הלכך כיון דבחזקת איסור הות קיימא השתא דמת נעמידנה בחזקת איסור ואע"ג דאיסורא קמא אסתלק להו, דכוותה אשכחן בעלמא דמחזקינן מאיסור לאיסור כדאמרי' בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כלומר בחזקת איסור אבמה"ח, עד שידע לך במה נשחטה, ואע"ג דמשעה שנשחטה:
נסתלק האיסור אבמה"ח אפ"ה חוששין לה משום נבלה אלמא מחזקינין מאיסור לאיסור נ"ל דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתא איסורא עד שיתחדש בה ענין המכשירה הלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה, ודכותה הכא כיון שו מתחלתה צרה לערוה הות אלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסרה, עליך הראיה ע"ש ועי' חו"ד בית הספק ס"ק כ"ז כתב על רשב"א מזה אני אומר דלא הוי ספק בשחיטה רק בספק דרס בשהה ודרס הוי כלא עשה בה מעשה שחיטה משא"כ בעשה בה ודאי מעשה שחיטה רק שיש ספק אם הי' נקב בושט דאז לא מהני השחיטה מ"מ כיון דודאי עשה בה מעשה השחיטה רק שיש ספק אם הי' נקב בושט עליך הראיה שנעשה מעשה חדש האוסרה ע"ש ומ"ח ח"ב על יו"ד סי' ח"י מתקשה בו במקום נקב לא נעשה מעשה שחיטה ומחדש בעוף דמהני בקנה לבדו ונשאר חשש על נקובת הושט אבל עכ"פ מעשה הזביח' נעשה בו ע"ש, וח"ס כ"ה: ש"ש ש"ה פ"ה, כתב נראה דודאי כל שנולד הספק בעידן איסורי תו לא מקרי חזקת היתר כיון דנולד הספק בעידן איסור ואע"ג דאין מחזיקין מאיסר לאיסר מ"מ חזקת היתר נמי לא מיקרי אלא הא דאמר רבה אשה זו בחזקה היתר לשוק אע"ג דהיתה אסורא משום א"א כבר נתיישב מלשון הקודש שכתב רש"י ז"ל אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא עכ"ל הרי דחזקת היתר דקאמר רבה היינו כמו שהי' קודם לכן מותרת כשימות בעלה כן אל תאסרנה מספק כשימות בעלה ומש"ה אפי' בחי בעלה שהי' אסורה משום א"א נמי הוי חזקת היתר דכמו שקודם לכן היתה מותרת במיתת הבעל כמו כן עכשיו אל תאסרנה במיתת הבעל ומש"ה בכנס ואח"כ גירש דנין על האשה חזקת היתר שהי' לה במיתת הבעל קודם שנתגרשה אבל בגירש ואח"כ כנס ליכא חזקת היתר כלל וס' ע"ש שכתב דכוותה בנולד ספק טריפות אפי' נולד מחיים שהי' אסורה משום אבמ"ח אפ"ה מוקי לה בחזקת היתר כמו שהי' מותרת בשחיטה קודם שנולד אל תאסרנה מספק כשנשחטה דהא לשחיטה בחזקת היתר קיימי אבל אם נולד הספק בשחיטה עצמה אם הי' שחיטה ראוי שפיר מחזקינן מאיסר לאיסר וס' אבל ספק טריפה שנשחטה כראוי שפיר מוקי לה בחזקת היתר וכו' וראיתי בפלתי ל"ג העלה בספק נקיבת הסימנין דהוי ספק בשחיטה ישב לה קוץ בושט נמי ספק בשחיטה ולא שייך נשחטה הותרה, ולפמ"ש אע"ג נקיבת סימנין לאחר שחוטה נבילה, מוקי לה בחזקת היתר שהי' קודם שנולד הספק והיתה לבהמה חזקת היתר לכשישחטנה דהא שחיטה זו נעשה בלא שהה ודרסה ע"ש: ח"ס סי' כ"ה כתב הנה אם נמצא ושט נקוב ולא נודע אי מחמת חולי אי מחמת קוץ מחמי' בספיקא כפסק רמ"א וט"ז סי' מ"ט הקשה סתירה ממ"ש שם גבי נקב בקרקבן סומכי' בספיקא להקל, הייתי רגיל לפרש דספק נקב הושט הוי ספק נבילה וה"ל ספק בשחיטה, ומצאתי עתה כן בפלתי ל"ג וכ"כ בבית הספק, אמנם אחר עיון הדרני בי ומצאתי און לי בספר קטן שיחת חולין שכתב בפשיטות דהא ספק בשחיטה להחמיר היינו ספק במעשה השחיטה אי שהה או דרס משא"כ מה שאינו תלוי במעשה השחיטה הבהמה בחזקת רוב הבהמות עומדות שאין להם ושט נקוב, ויש לי הרבה ראיות על זה עי' תוס' חולין י"א אלא יליף מפרה אדומה וכו' וקשה אמאי לא יליף בקצור משחיטה עצמה דלמא במקום נקב קשחיט ונוקמא בחזקת שאינו זבוח אלא ש"מ רובא עדיף מחזקה אע"כ מדלא כתב תוס' הכי ש"מ זה לא הוי בכלל חזקת שאינו זבוח דאפי' אי לא הוי אזלי' בתר רוב מ"מ לא הוה בחזקת ניקב הושט וכן נ"ל ממ"ש ריב"ש הובא בפנ"י בק"א כתובות סי' מ"ו דרובא לא עדיף משני חזקה והקשה נב"י א"ע סי' מ"ג הא פרה אדומה מטהר לגברא שיש לו חזקת טומאה וגם לה יש חזקת שאינה זבוח וה"ל ב' חזקות ואפ"ה סמכי' אחד רובא רוב בהמות כשרות ע"ש לפי הנ"ל א"ש דלא מקרי חזקת שאינה זבוח לענין ניקב הושט אפי' בלא רוב בהמות כשרות אין כאן חזקה ניקב כלל וכיון שנשחטה כדינה יצאה מהך חזקה וזה ברור עכ"ל הקדוש: תוס' בכורות דף כ' הקשה הא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקת דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ע"ש ורשב"א במה"ב דף ז' כתב במיעוט מפילות מרע הרוב כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות לפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצירף החזקה, אבל מיעט אין מומחין אין מגרע הרוב ע"ש הבאתי בעט סופר כלל ג' פרט ה':
מהרש"א שם הקשה אמאי לא נימא היכי אכלינן בשרא שמיעט מסייע לחזקה, ותי' דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה וטהרה מידי נבילה ע"ש ופמג"ד ל"ג מתפלא עליו דרמב"ם פסק דהוי נבילה. ועי' בע"ס שם הבאתי משעה"ת דבר נפלא ועי' תשובת ריב"א סי' צ"ג צ"ד, שמאריך בנפלאות לישב מהרש"א:
חולין דף י"א, רבה בר רב שילא אמר אתיא מפרה אדומה וכו' תוס' וא"ת כיון דפרה בת שתים א"כ דילמא היינו משום דאוקמיה אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חיה וכו' וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודעת אפי' שעה אחת לא אזלי' בתרה ע"ש, [עי' תרג"י:
פ' חקת שפי' צריך לבדוק בפרה ח"י טריפות ופלא]:
עי' פר"ח ופלתי סי' נ"ז, שהקשו על מהרש"ל ביש"ש דסובר הא דטרפה אינו חיה הוא רק הרוב אינם חיים אבל מיעוטא חיים, א"כ מה הקשו תוס' הא אם לא אזלי' בתר רובא אף חזקה ליכא דהא י"ל דגם משעה שנולדה הי' טריפה והיא מן המיעט כי חיות הנה, עי' לב אריה כאן וגם קשה שכתב אם נולדה טריפה יוכל לחיות א"כ ליכא חזקה עי' ראש יוסף דף נ"ז:
עי' בפרמג"ד בסי' ל"ג שכתב יש לחקור בקרום מחמת מכה דטריפה, יש לומר דחי יחיה אלף שנים ואפ"ה טריפה ע"ב והקשה כ"ס יו"ד סי' א"כ מה הקשו תוס' דלמא עלתה קרום וחי ע"ב, וכן קשה על כל הנ"ל מחולין ק"מ שהקשה למ"ד טריפה אינה חיה טהורות למה לי, ובאופנים הנ"ל חיה יחי' בכל זאת טריפה ואסור לאכול:
מהרש"א אך יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלי' בתר רובא והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה, וי"ל דלא חיישינן אלא מדרבנן אבל מדאוריי' אזלינן בתר רובא אפי' בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא ועוד י"ל דלימעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכ"ח הוא עכ"ל, ופמג"ד סי' ל"ג מתקשה בו הא דילפי' מפרה ומשחיטה, י"ל דסברו מה"ת אין לחלק בין שכיח בין לא שכיח ע"ב, וש"ש ש"ה פ"ט כתב הקשה חכם אחד דאכתי ניחוש לטריפות הריאה דהוי ממיעוטא דשכיח ולפמ"ש דסרכות אינו שכיח בלידתו דהא בעגלים הרכים מכשירין נאבדו הריאה, א"כ אי נימא סמוך מיעוט דסרכות נגד חזקת טמא איכא כנגדה חזקת היתר שהי' לה בשעה שנולדה ע"ש ועי' עט סופר כלל ג' פרט ב':
שמלת בנימין דף קט"ו כתב לישב דברי תרגום יב"ע שצריך לבדוק בפרה ח"י טריפות עפ"י מהרשא שכ' והאי מיעוט דפרה נמי לא שכיח עכ"ל ודבריו תמוהין דא"כ דטריפה לא שכיח מנ"ל למילף דבכ"מ אזלינן בתר רובי' מהך דטריפות דלמא היכי דאיכא מיעוט דשכיח לא אזלינן בתר רובי' כמו לר"מ דאזיל בתר מיעוט דשכיח דווקא אמנם כוונת מהרש"א דווקא בפרה ניהו דחזקה שלא נתבררה אין סומכין עליה מ"מ בהדי רובי' הוי כרוב המצוי ומיעוט אינו מצוי ולא שכיח משא"כ בכל מקום דליכא חזקה כלל דאינו טריפה מעיקרא ממעי אמו כשנולדה הוי מיעוט דטריפה מיעוט דשכיח וא"כ מוכרח שפיר מכל הני דהולכין אחר הרוב וכ"ז למ"ד טריפה אינו חי' אבל התרגום סבר כמ"ד טריפה חי' א"כ ליכא חזקה של"ה טריפה כלל וקימ"ל סמוך מיעוט לחזקה ואין הולכין אחר הרוב להכי צריך לבדוק אחרי כל י"ח טריפות ע"ש:
פרט ב'. הסוגי':
חולין דף כ"ח ההוא בר אווזא דהוה בי רבא אתא כי ממסמס קועיה דמא [מלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט ומשום ספק דרוסה לא בעי למיבדקיה דתלינן בכלבא או בקנים] אמר רבא היכי נעביד נשחטיה והדר ניבדקיה דלמא במקום נקב קשחיט נבדקיה והדר נשחטיה האמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים [אין לו בדיקה מבחוץ לפי שהוא טרפה בנקב משהו ואינו ניכר וטיפת דם נכנסת לו בפנים בנקב ואינו ניכר אבל קרום הפנימי לבן הוא וטיפת דם ניכרת בו אבל החיצון אדום] א"ל ר' יוסף בריה נבדקיה לקנה ונשחטיה לקנה ולכשריה והדר להפכוה לוושט ולבדקיה אמר רבא חכם יוסף ברי בטרפות כר"י:
תוס' וריב"א מפרש דהכא בשמעתין הויא משום ספק דרוסה ואתי שפיר דקאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים והיינו משום דאין אדמימות הדריסה ניכרת בעור הוושט החיצון האדום אבל בנקב יש לוושט בדיקה אף מבחוץ וכן משמע בדף מ"ג דקאמר רבא וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים ולמאי נפ"מ לספק דרוסה ולא קאמר לספק נקוב, ועוד אמרי' שני עורות יש לו לוושט ניקב זה בלא זה כשר וכשניקב הפנימי היכי ידעי' אי ניקב חיצון אי לאו כיון דאין לו בדיקה מבחוץ אפי' לענין נקב ודוחק לאמור כגון שניקב הפנימי מחמת חולי ובחיצון אין ניכר שום חולי, והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ א"כ מאי פריך ור"מ היכי אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט ונימא דהוה אכל על ידי בדיקה ונראה לי שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ, א"נ הכי פירושו וכ"ת דלא הוי אכל בלא בדיקה פסח וקדשים מאי איכא למימר דאי אפשר להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה ועי' לב ארי' דף י"א למה לא הקשה תוס' על רב אשי שאמר אתי' משחיטה עצמה דלמא לא התיר הכתוב רק ע"י בדיקה ועי' רשב"א שהקשה כן באמת על רב אשי וא"ת דלמא קרע לעורו ובדיק סימנין דושט יש לו בדיקה מבחוץ בנקב י"ל דאין לו מבחוץ בדיקה אפי' מחמת נקב אלא כשאתה מסתפק בנקב במקום ידוע ממנו אבל שלא במקום ידוע אלא שאתה צריך לבדקו כולו אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש:
יש לי הערה קטנה, לכאורה למה מקום השחיטה לא חשוב מקום ידוע שעין שולטת במקום שישחט הסכין אבל יש לחוש דלמא שם באותו מקום יש נקב בפנים ובחוץ יש נקב למעלה או למטה ממקום השחיטה וניקב זה בלא זה טריפה ולבדוק כל וושט מבחוץ אין לו בדיקה, לכאורה הפלתי מחדש בניקב זה בלא זה רק טריפה ולא נבילה א"כ יש לומר:
נשחטה הותרה כיון שאינו נבילה כאשר האריכו אחרונים אבל זה טעות לאחר שידעי' שהולכין אחר הרוב יש לכל בהמה חזקת היתר מצד רוב אבל רב אשי רצה להוכיח משחיטה עצמה דאזלי' בתר רוב ולא שייך נשחטה הותרה שפיר כתב רשב"א דאין לושט בדיקה מבחוץ שמא ניקב זה בלא זה בע"כ דאזלי' בתר רוב ודו"ק:
פלתי ס"ק יו"ד הקשה על תוס' שהקשה לריב"א שנקב יש בדיקה בחוץ ר"מ היכי אכל בשרא דלמא בדק הושט מבחוץ והקשה דלמא מודה ריב"א לרש"י לפעמים לנקב ג"כ אין בדיקה שאין מורגש ושפיר הקשה גמרא לר"מ דחייש למיעוט שנקב אין לו בדיקה ועי' דברי יוסף אות קס"ג:
בס"ק י"א הקשה דריב"א מפרש שמא הבריא היינו נתרפא ומודה ריב"א דחיישינן אבל בהך דמסמס קועי דמא דה"ל בזמן מועט ליכא למיחש להבריא ס"ל לריב"א יש בדיקה בחוץ ושפיר פריך לר"מ האיך אכל בשרא דהא לא נודע אימתי הי' נקב ונתרפא:
מהרש"א כתב אבל לא ידענא למה לי למימר הכי שיש שום חולי וכו' הא למיעוטא דרוסת גופא איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפריב"א וראש יוסף דף י"א כתב לא ידענא מה קושיא דלספק דרוסה אמרי' אוקמי אחזקה כמו שנולדה לא הי' דרוסה וחזקה שנתבררה הוא ומ"ה אוקמי אחזקה ולא משום דאזלי' בתר רובא ואי דרובה וחזקה רובא עדיף אי לא ידעינן דאזיל בתר רובא לא ידעינן רובא וחזקה הי מינייהו עדיף ואפשר חזקה עדיף אלא לבתר דאזלי' בתר רובא מסתברא אית לומר דרובא עדיף, וא"כ אין ראיה מדרוסה דאזלי' בתר רובא, ועי' ט"ז סי' ע"ט דאם נדרס האם יזיק לולד א"כ שפיר כתב מהרש"א ע"ב:
הרב הגאון מו"ה זעליגמאן אבדק"ק וועטש זצ"ל הקשה לח"ס על מש"כ תוס' פסח וקדשים מא"ל דא"א להפריד העור ולבדוק דאין מום גדול מזה, הלא תוס' דף י"א הקשה מצד חזקה ותי' שלא נתבררה, א"כ הי' בידו קודם פסח להפריד העור ולבדוק הושט וכאשר נתרפא העור אין עוד מום ואז נוכל לומר אוקמי אחזקה כי כבר נתברר החזקה ודו"ק ועי' בדברי חבר במס' חולין מזה:
ר"ן כתב ומקשו הכא מאי פרכינן מדאמר וושט אין לו בדיקה וכו' בנקב ודאי יש לו בדיקה אפי' מבחוץ וכו' וי"ל דאין הכי נמי דושט יש לו בדיקה בנקב מבחוץ והכא שאני דמאחר שצוארו מלא דם חוששין שמא כסה הדם את הנקב ונקרש בתוכו שאינו יוצא ע"י הדחה וא"א להכירו מבחוץ כלל, אי נמי כל שאינו במקום ידוע ה"ה נמי אפי' נקב אין לו בדיקה מבחוץ ע"ש: יוסף דעת סי' ל"ג כתב תמוה לי דהרי זה ברור דאף ר"מ דחייש למיעט מ"מ ברובא דאיתא קמן מודה ר"מ דאטו לא סבר ר"מ קרא אחרי רבים, לפ"ז קשה הא יכול לבדוק בפנים ואף דיש לחוש דלמא במקום נקב קא שחיט הא זה אינו דכל שיבדק רוב מקום הושט ויראה דאין בו שום אדמימות אף דבמקום שחיטה לא יוכל להכיר מ"מ אף לר"מ ניזל בתר רובא הושט דאין בו שום טריפות ומה"ת לחוש למיעט מקום שחיטה והא הוה רובא דאיתא קמן והיא קושי' נפלאה עכ"ל:
פרט ג'. וושט:
אלו טרפות בבהמה נקיבת הושט, רמב"ם פסק נקיבת הושט נבילה מחיים וש"ך משיג שמבואר בגמרא דף ל"ב דלכך קחשיב חי טריפות ולא מנו נטולת הירך דנבילה מחיים לא קתני ש"מ דנקובת הושט רק טריפה ולא נבילה ופלתי ותב"ש מחלקים בין טומאת נבילה לאיסר אכילה ומיושב כל השגות ע"ב עי' פמג"ד סי' ל"ג ס"ק ה' כתב מקור הדין דנקובת הושט הוי נבילה לא ידענו מניין לנו ועי' כ"ס סי' כ"א:
רמב"ם פ"א משחיטה פסק שחט בתרבץ הושט שחיטתו פסולה וכתב כ"מ משמע דנבילה היא שהרי כתב בפ"ג כל מקום שאמרנו בשחיטה פסולה נבילה וקשה דתרבץ הושט שנקבו לא הוי אלא טריפה ולא נבילה וכתב הש"ך בסי' כ' לא ידעתי מה הי' לו אע"ג דנקיבת התרבץ לא הוי אלא טרפה מ"מ כיון שנתקלקל וניקב בשחיטה הו"ל שחיטה גורם לה לפסול והוי נבילה גמורה ע"ש קצת נ"ל כי רש"י דף כ' כתב בכל שחיטה משנקב הושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מיתכשרא ע"ב, אבל בתורבץ הושט אין כאן מקום השחיטה וכאשר יתחיל לשחוט נעשה טריפה כי נקב בתרבץ רק טריפה והאיך בגמר שחיטה חל איסור נבילה על טריפה וכ"ס סי' כ"א כתב נ"ל פשוט דנבילה על טריפה לא יוכל לחול ע"ש:
פסוקת הגרגרת מקשים לרל"ק דף ל"ב שחם הקנה וניקבה הריאה כשרה דכמנחא בדיקולא דמי א"כ למה הוצרך למשנה ראשונה פסוקת הגרגרת בכלל טריפות הא אם נפסקה הגרגרת ברובא הו"ל כנטלה ריאה דטריפה מק"ו דניקבה: אמר רבא שני עורות יש לושט חיצון אדום פנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר למה לי למימר חיצון אדום פנימי לבן דאי חליף טריפה:
כ"ס סי' כ"א אות יו"ד, יש בפירש חילוף ד' שיטות א שיטת רש"י כ' דחילוף דושט משום דכל אחד:
נטול ממקומו ואין לך נקב גדול מזה, ועי' נב"י ח"ב סי' ט"ו, ב שיטת בעל העיטור בראש ג"כ כרש"י דדוקא בנחלפו שניהם אבל אחד לא, דאחד לקה וחבירו מגין עליו, ג שיטת רא"ש דאפי' שניהם לבנים או אדומים טריפה דכיון דנלקה אחד כולו א"א לחבירו להגן עליו ובדרישה הקשה מ"ש מריאה דאגליד כאהיני סומקא דכשירה בעור אחד והעלה ט"ז לחלק בין לקוי לחסר דע"י שלקוי אחד סופה שתלקה גם השני, ד או"ז בהג"א דשניהם לבנים כשירה ושניהם אדומים טריפה והטעם כתב ביש"ש דס"ל דשינוי מראה בוושט אין לקותא ובשניהם אדומים משום חשש דרוסה נוגע בו ע"ש:
ר"ן כתב פרש"י דאי חליף הפנימי באדמימות טרפה דאמרי' דרוסה היא כדאמרי' לקמן אשכח ביה תרי קורטי דמא וטרפה וליכא למימר דאי חליף זה לאודם וזה ללובן שא"א שהאדום יהי' לבן ואחרים כתבו דדוקא חליף לגמרי דפנימי אדום וחיצון לבן דכיון דבתרווייהו אייתלד רעותא הוו לה כנקבה שניהם דפסול אבל שניהם אדומים או שניהם לבנים חד מינייהו היא דלקי וכנקב זה בלא זה הוא וכשר:
איבעיא להו ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה וכו' כ"ס כתב מבואר דטריפה בוושט משום דאפשר דמתרמי אהדדי, ופמג"ד ל"ג אות ד' כתב דאינו רק ספק נבילה לפ"ז אם יש עוד ספק יש לצרפו לס"ס, ונ"ל מסתימת רמב"ם דכתב סתם ניקב זה שלא כנגד זה נבילה משמע ודאי נבילה, וגם ראיה מה שתוס' הקשה מפ"א דלמא משום דאיכא חזקת כשרות שחי יב"ח ואי ניקב זה שלכ"ז רק ספק לא הקשה מידי, דיש לחוש דלא איתרמי תחילה ובתוך יב"ח אתרמי אהדדי ע"ש:
ואמר רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום, [ואם ניקב ונסתם אפי' עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת כדאמרי' ביבמות וכו' דכל נקובי דטרפות לא מהניא להו סתימא דסלקא בהו לאחר זמן ולא דמי לריאה שניקבה ודופן סותמה ולסתימת כבד במרה דההיא סתימה מעיקרא היא]:
ת"ח מדקדק למה אמר בוושט אינה קרום הא גם בשאר איברים אינה קרום כ"ס כתב בתשובת פ"מ ח"א סי' א' חקר בניקב זה שלא כנגד זה ועלה קרום באחד מהם אי מהני דאפשר כיון דיש כאן סתימת השני וגם קרום מהני אחר דאיתרמי אהדדי ופמג"ד כתב דפשיטא דל"מ דא"כ מצינו טריפות חוזר לכשרות ובא להשמעני דבוושט ל"מ קרום אפי' זה שלא כנגד זה:
עוד כתב הפמג"ד כתב כשעלה קרום באחד עד שלא ניקב השני מועיל הסתימה כיון שעדיין לא נטרף ואינו קרום מחמת מכה ולא משום שאינו חוזר לכשרות דהא לא נטרף עדיין ואשמעינן רבה בוושט לא מהני קרום שעלה אפי' קודם שניקב השני ודווקא בוושט שאוכלים ומשקים עוברים שם תדיר אין הקרום מתקיים אבל בריאה והמסס מהני קרום שעלה קודם שניקב עור השני, ומיושב בזה הראב"ן שהביא הת"ח דכתב דקרום שעלה מחמת מכה בושט אינו קרום משום אוכלים ומשקים עוברים שם, והקשה הת"ח הא גם בריאה לא מהני ושם ליכא האי טעמא, ולדברינו א"ש בושט יש חומרא אפי' עלה קרום קודם שניקב השני על כן פרט בושט אינו קרום, ורמב"ם פ"ג משחיטה כתב ניקב הושט ועלה בו קרום אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהי', מה רצה בהוספה זו נקוב כשהי' גם אם יחיה יותר מי"ב חודש כחקירת פמג"ד, וגם שהיא נבילה ולא מהני שחיטה דהי' ס"ד לומר ניהו שאינו קרום דאין טריפות חוזר להכשר אבל לענין נבילה מהני קרום ע"ב, ועי' תשובת מר"ם שיק סי' ל"ו ותשובת מהרי"א סי' ס' וביריעת שלמה סי' ל"ג פלפול גדול אם מהני קרום שלא יהי' נבילה:
פרט ד':
ואמר רבה וושיט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים למנפ"מ לספק דרוסה תוס', פי' רש"י דבבהמה נמי איכא תקנתא דבשלמא גבי נקב איכא למימר דילמא במקום נקב שחט אבל גבי דרוסה כיון דמקומה מאדים אפי' שחט בה יש היכר במשהו, ולפי מה שפירש בדף כ"ח גבי בר אווזא דקאמר נשחטי לושט דילמא במקום נקב שחיט דבספק דרוסה איירי לא יתכן לומר כן: ההיא ספק דרוסה דאתי לקמיה דרבא הוה קא בדוק ליה רבה לושט מאבראי א"ל אביי והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה אלא בפנים, אפכיה רבה ובדקיה ואשתכח עליה תרי קורטי דמא וטרפה, ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי, [עי' אחרונים למה הקשה מה שאמר וושט אין לו בדיקה אלא בפנים, ולא מתחילת דבריו שאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ]:
רא"ש כתב תמיה לי כיון דאין לו בדיקה מבחוץ האיך מכשירן ליה ע"י בדיקה מפנים דילמא אי הוי מצי למיבדקי מבחוץ הי' מוצאין הארס וסופו לקלקל לפנים וכו' וצ"ל דהקלו בספק דרוסה הואיל וא"א בענין אחר, וגם י"ל דרוב פעמים איפשר שיהא ניכר טיפת דם הארס אף על הושט מבחוץ אלא להחמיר קאמר דאין לסמוך על בדיקת חוץ לפי שהחיצון אדום ופעמים שאין ניכר וצריך לבודקו אף מבפנים כי הארס נתקלקל לפנים ולא נשאר מבחוץ אלא רושם אדמומית של הארס ואותו אינו ניכר מחמת אדמומית הוושט אבל בעוד שלא נתקלקל הארס ועבר לפנים טיפת דם הארס ניכרת יפה בעודה מונחת על הושט:
הר"ן כתב ומקשו הכא כיון דאין לו בדיקה מבחוץ כי בדקינן ליה מבפנים מאי הוי ניחוש שמא העור החיצון האדים מחמת הארס וסופו לירד ולנקוב אף עור הפנימי, יש לומר דכיון דשני עורו הם אפי' האדים החיצון אין סופו לירד לעור הפנימי דסימנין קשים הם אצל דרוסה וכי תימא ניחוש שמא אף עור הפנימי האדים מן הצד שהוא דבוק לחיצון ליכא למיחש להכי שמתוך שהקרום לבן וזך הוא אם האדים כלל ניכר הוא בצד פנימי שלו ע"ש: אמר עולא ישב לו קוץ בושט אין חוששין שמא הבריא [שמא נקב הי' והבריא והוה קרום שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום, ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו וברא אותם בחרבותם] עי' במר"ם דללישנא קמא ס"ל דיש לושט בדיקה מבחוץ דאל"כ למה ליה כלל חששא דנתרפא הא בלא"ה דלמא עדיין נקיב הוא ואינו ניכר ועי' לב אריה:
תוס' ישב לו קוץ בוושט, פי' רש"י וקורט דם אין בו מפנים ונראה דאין לחוש אפי' יש מבפנים אם אין מבחוץ כיון דלא חיישי' שמא הבריא, ועי' נב"י ח"ר סי' ח' דה"ט באין לה קורט דם מבפנים דאין חוששין משום ס"ס ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואת"ל מחיים דלמא לא ניקב רק עור הפנימי ע"ב:
ולעולא מ"ש מספק דרוסה, קסבר עולא אין חוששין לס"ד והקשה הפלתי לרמב"ם בדרוסה יען שמפורש בתורה ספק אסור א"כ מאי מקשה מספק דרוסה ותי' גם אם נקב בוושט לא מהני שחיטה ונבילה הוא זה ג"כ מפורש בתורה, ועי' בספר בית שמואל אחרון באריכות בטוב טעם ודעת:
תוס' קסבר עולא אין חוששין לס"ד לקמן פסקי' דחיישי' לס"ד וא"כ ישב לו קוץ בוושט חוששין נמי שמא הבריא וא"ת ואמאי נימא נשחטה הותרה כדאמרי' גבי בא זאב וכו' וכ"ת שאני הכא שנולדה ספיקא מחיים הא אמר ביבמות דף ל' אילו גבי גירושין ספק וכו' הכי נמי כי נשחטה נעמידנה בחזקת מה שהי' קודם שנולדה ספק דרוסה, וי"ל דרוסה שכיח וכו' ועי' תוס' יבמות שמוסיף עוד וכן ההיא וישב לה וושט דחיישי' שמא הבריא ע"ש:
מ"ש משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, התם איתחזק איסורא, תוס' ובחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואע"ג דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי היתרא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה:
מ"ש משוחט בסכין ונמצאת פגומה, התם אתיילד לה ריעותא בסכין, ונב"י סי' ח' כתב מה דמקשה משוחט בסכין, אני תמה והלא כבר משני ליה בשני חתיכות דהתם איתחזק איסורא וא"כ מה הקשה שוב משוחט והכי אין לך חזקת איסור יותר מספק בשחיטה ע"ש שמאריך שניקב בוושט נפסלה בשחיטה קרינן ביה:
רא"ש כתב לקמן פסקינן דחוששין לס"ד הילכך פסק רי"ף דאם ישב לה קוץ בוושט חוששין שמא הבריא, וראב"ן זקינו פסק כעולא והביא ראיה ממחט שנמצא בבית הכוסות בצד אחד כשירה ולא חיישי' שמא הבריא ואפשר רי"ף הי' מחלק משום דעובי בהכ"ס הוא עב לא חיישי' שמא הבריא, ועי' אחרונים בוושט ספק בשחיטה ע"כ חוששין:
בספר שערי צדק סי' מ"ד, אמר רבא חכים יוסף ברי בטריפות כר' יוחנן פרש"י, כר"י בספק טריפות ע"ש צריך להבין מה שיאטי' ספק טריפות לכאן וגם צריך להבין החכמה יתירה שהורה ר"י כאן ונ"ל דצריך לדקדק על הלשון ונשחטי' לקנה ולכשריה דהך ולכשירה יתר הוא ונראה דרא"ש תמה מה מועיל בדיקת וושט הפנימי דלמא הארס בחוץ ותי' דהקילו בזה דא"א בענין אחר וצריך להבין אדרבא הי' לן להחמיר מספק וצ"ל מדאוריי' מוקמי' אחזקת היתר רק מדרבנן חששו בספק דרוסה והנה פליגו רמ"א ומר"ם אם גם בריעותא מחיים שייך חזקת היתר תה שהורה לנו ר' יוסף כמהר"ם דגם כאן נשחטה לקנה ולכשרי' היינו שיהי' נשחטה הותרה ואח"כ נוכל לבדוק ומועיל בדיקת פנימי מחמת חזקה ע"ש:
אעתיק דברי חוט השני אשר מובא באחרונים, בסי' ס"ח כתב המנהג להפריד שני העורות מהדדי ולראות אם נקב הפנימי בפילוש ולהטריף הי' דעת שלשית מחלק בין ישב קוץ בושט ותחוב בו ממש ובין שנמצא בו נקב סתם אלא שאנו חוששין לקוץ דאם קוץ תחוב בו לפנינו אפי' ניקב מעט מעור הפנימי מטריפין שמא ניקבו שניהן בפלוש וחזר לאחוריו ונתרפא אבל אלו נתקין וקליפות שאנו מוציאין בוושט בעבר הפנימי לא ידענו בודאי שניקבו ע"י קוץ אלא שאנו חוששין לקוץ הוא המוץ קליפות השעורים ושבולת שועל שמלעיטין בהן העוקצין בקוץ ונוקבין בזה די לנו שנחוש לנקיבת בפילוש ולבדוק אחר זה אבל לא נחוש שניקב ונסתם ונתרפא לכן נוהגין לקלוף שני העורות מהדדי אם הפנימי שלם נראה שלא נגע הקוץ בחיצון ועור אחד קיים ומכשירין ואם הפנימי מפולש חיישינן שמא ניקב גם בחיצון ואינו ניכר הנקב כי אין לוושט בדיקה מבחוץ, פי' בעור החיצון אפי' בעבר שלפנים דמ"מ כולו אדום הוא בין מבית בין מבחוץ ומטרפינן והוא דעת ההג"ה ח"ל אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפי' לא ניקב רק הפנימי טריפה דחיישי' שמא ניקב גם החיצון ושט אין לו בדיקה מבחוץ עכ"ל משמע אלו הי' אפשר לבדוק הושט מבחוץ הי' כשר בבדיקה ולא חיישי' שמא נתרפא:
כיון שאינו בבירור שניקב ע"י קוץ סגי לן למיחש שניקב טפי לבדוק אם אפשר אבל לא חיישי' ביה לרפוי ע"ש:
בספר בית יצחק בח"ג סעיף ח"י כתב לפעמים נמצא בושט כשקולפין אותו נשאר בעור החיצון כמו צלקת שקורין אותה קמ"ט, [העפט] הוי קרום שעלה מחמת מכה וטרפה, פנים מאירות וכ"כ בכרם שלומה, ועי' מר"ם שיק סי' נ' והטיב דיבר בספר דברי יוסף סי' קע"ה, דמעי' בפ"מ כתב הך דינא אם יש נקב בעור החיצון וצלקת בפנימי אבל משום חיצון לחוד פשיטא ולא עלה על דעת פ"מ לאסור ושערי צדק סי' מ"ה כתב מקובל אצלינו איש מפי איש ענין בדיקת הושט בענין זה, דהיינו שמפרידין ב' עורות ובודקין הוושט הפנימי בצד הפנימי אם אין בו איזה ריעותא ואם מוציאין בו איזה ריעותא בודקין אם לא שלט הריעותא מעבר לעבר בוושט הפנימי הלזה כי כבר נודע מה שמבואר בכמה מקומות דבכ"מ שיש שינוי בעור הוי כניקב ולכן מטריפין כששלט הריעותא וכנקודה לבינה מעבר לעבר הוושט הפנימי אבל וושט החיצון אין בודקין כלל ע"ש שמביא שגאון הצדיק מו"ה זלמן באנהארד רב"ד בק"ק פ"ב אמר לנו שמקובל בידו מח"ס דהעיקר בידינו שאנו נוהגין כדברי חוט השני ע"ש:
פרט ה'. רמב"ם:
פ"ג משחיטה הלכה כ' שני עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב האחד מהן בלבד כשר, נקבו שניהן בכ"ש במקום הראוי לשחיטה ה"ז נבלה, ובין שנשחטה במקום הנקב ובין שנשחטה במקום אחר אין השחיטה מועלת בה ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה נבלה:
הלכה כ"ח, נקב הוושט ועלה בו קרום וסתמו אין הקרום כלום והרי הוא נקוב כשהיה, נמצא קוץ עומד בוושט ה"ז ספק נבלה שמא ניקב הושט ועלה קרום במקום הנקב ואינו נראה, אבל אם נמצא הקוץ לארכו בוושט אין חוששין לו שרוב הבהמות המדבריות אוכלים הקוצים תמיד:
הלכה כ"ב, וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים כיצד הפכו ובודק אם נמצא עליו טיפת דם בידוע שהי' נקוב:
פ"ו הלכה ב', תרבץ וושט אם ניקב לחללו במה שהוא טריפה:
פ"ז הלכה כ"א, וכן הוושט שנמצא העור החיצון שלו לבן והפנימי אדום בין בעוף בין בבהמה הרי הוא כאילו אינו וטרפה ולא נתבאר אם שניהם לבנים או אדומים מה דינו וכ"ס סי' כ"א אות י"א כתב לשון כאילו אינו משמע דנלקה כל עור בשינוי מראה ושניהם לקוים כאילו אינו לוושט וחסר לגמרי וטרפה, אבל לרש"י דלאו משום לקותא טריפה רק משום שחסר כ"א במקומו כמו שדייק הנב"י ולזה נתחלפו במקצתם כשר ורש"י יחידא הוא בדבר זה לפענ"ד עכ"ל:
פ"י אות ל"ה כתב נהפך הוושט במראיו, וצ"ב למה כתב בחילוף רק טריפה ולא נבילה, אולי עפ"י דג"מ סי' כ"ט שמחדש בשמונה טריפות שהלכה למשה מסיני טריפה אפי' חי יחי' כמה שנים, אבל שארי טריפות אם חי יח'' כשירה ומישב רמב"ם כידוע, ואולי גם כאן בנקב בוושט הלכה למ"מ לא מהני אם חי יחי' ואין תקנה עוד בשחיטה על כן פסק נבילה אבל חילוף שנלקה הוושט גם שטריפה אבל אם חי יותר מי"ב חודש כשירה ומהני שחיטה בזה רק טריפה ולא נבילה: