אור ברסלב
עט סופר חלק ג עט סופר חלק ג כלל עד קדשה לשעתה

עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ג כלל עד קדשה לשעתה

עט סופר חלק ג כלל עג פרוטה דרבי יוסף

פרט א':

עדיות פ"ח, אר"א שמעתי כשהיו בונים בהיכל [בימי עזרא] עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים מבחוץ ובעזרה בונים מבפנים, אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין ק"ק אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומע"ש אע"פ שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא [פי' רע"ב, לפי שקדושה שקדש שלמה את הבית קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, וכן קדושת ירושלים קדשה לעולם אבל קדושת שאר ארץ ישראל לא קדשה בכבוש ראשון אלא לשעתה עד שחזרו עולי בבל וקדשוה קדושת שניה ואותה קדושה קדשה לע"ל]:

לא זכיתי להבין אר"א שמעתי וכו' וטעם שעושים קלעים לקדשו כי קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל עי' במגילה וצ"ע אם לא קידשה לע"ל אז הותרה הבמות ובכל מקומות מה צריך לקדשו:

שבועות דף ט"ו איתמר ר"ה אמר בכל אלה תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידש' לע"ל, ועזרא לזכר בעלמא הוא דעבד, ר' נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל ועזרא קדושי קדיש אע"ג דלא הוו אורים ותומים וכו' תנאי היא דתניא אר"א שמעתי כשהי' בונין בהיכל עשו קלעים וכו' אר"י שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית וכו' מכלל דר"א סבר לא קידשה לע"ל א"ל רבינא לראש"י דילמא כ"ע קדושה ראשונה קידשה לע"ל ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר וכו':

תוס' כ"ע קידשה לע"ל, וא"ת בחגיגה דף ג' אית לר"א דלא קידשה, גבי עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית וביצה דף ג' אית ליה לר"א תרומה בזמן הזה דרבנן וי"ל דקדושת הארץ לגבי תרומה ומעשרות בטלו והכא איירי בקדושת מחיצה דאפשר דלא בטלה, וקדושת בתי ערי חומה דמייתי בסמוך נמי הוי קדושת מחיצה ואע"ג דקדושת ארץ בטל מ"מ ביקש ר"א להפקיר כרם רביעי לעניים דמדרבנן הי' צריך להוליכו לירושלים ע"ש: תוי"ט פ"ח עדיות מתני' מע"ש אעפ"י שאין חומה הא תנן פ"ק דמע"ש ואם אין מקדש ירקבו האי תנא ס"ל דלא קדשה לע"ל, ותמיה בשבועות ט"ו בזבחי' ק"ז, במגילה יו"ד אמאי לא מייתי מתני' דמע"ש דלא קידש לע"ל: חגיגה דף ג' הילכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית מ"ט הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית [קדושה ראשונה שקידשה יהושע לשעתה לא קידשה לע"ל אבל קדושה שנייה נתקדשה לעולם כדתני' ביבמות דף פ"ב קדושה ראשונה ושנייה יש להן שלישית אין להן לפיכך בשאר א"י אין זריעה בשביעית אבל עמון ומואב הניחו מלקדשן כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית בלקט שכחה ופיאה ובמעשר עני לכך תקנו להן שיהו מעשרין מעשר עני וברשות החכמים הי' להטיל עליהן איזה מעשר שירצו לפי שאין חייבין מן התורה]:

טור אבן כתב האי הלכה למשה מסיני לאו דוקא דהא מדרבנן הוא דאלו מה"ת פטורי לגמרי כיון דלא קידשה לע"ל, אבל אין לפרש דהא דקאמר הל"מ אעיקרא דמילתא קאי דקדושה ראשונה לא קידשה לע"ל וכיון דלא קידשה רשות ביד חכמים להטיל עליהם איזה מעשר שירצו להטילו מעשר עני כדי שיאכלו עניים בשביעית ליתא דהא:

בערכין דף ל' מפ' מקרא מ"ט לא קידשה לע"ל, ואי הל"מ הוא קרא למה לי ע"ש ועי' יבמות ט"ז בתוס' עמון ומואב וכו':

יבמות דף פ"ב, תניא בסדר עולם אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושנייה יש להן [ירושה ראשונה בימי יהושע הוי ירושה וכן שנייה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת ארץ] שלישית אין להן [כלומר לא בעי למהדר ומירתא דירושה עומדת היא ואשמעי' האי קרא דלא בטלה קדושת ארץ בגלות טיטוס] תוס' פר"ח ראשונה ירושת אברהם יצחק ויעקב שנייה ירושת יהושע ומשם ואילך קדשה לעולם ולא יתכן לפרש כן וכו' עוד שאל הר' שמואל את ר"י דהכא קאי ר' יוחנן בר' יוסי דירושה ראשונה ושנייה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל, ובזבחים ק"ז קאמר הש"ס לר"י דקידשה לע"ל, והשיב ר"י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דרשינן במגילה אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן וכו' ועי' ביצה דף ה' ע"ב בקש ר"א להפקירו לעניים ע"ש בתוס':

מגילה דף יו"ד, שילה יש אחריה היתר [כשחרבה שילה הותרה הבמות] וקדושת ירושלים אין אחריה היתר, א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה, קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לע"ל, דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר אף נחלה יש אחריה היתר, אמרו ליה אמרת א"ל לא אמר רבא האלקים אמרה ומ"ט קא הדר ביה משום דמותיב ר' מרי קדושת שילה יש אחריה היתר קדושת ירושלים אין אחריה היתר, ועוד תנן משבאו לירושלים נאסרו הבמות ולא הי' להם עוד היתר והיא היתה לנחלה וכו', תוס' הקשה הר"ר חיים אמאי הדר ביה לימא אנא דאמרי כמאן דאמר לא קדשה לכך נראה להר"ר חיים לכ"ע מודו משבאו לירושלים נאסרו הבמות ושוב לא הי' להן היתר והני תנאי בהאי פליגי דמ"ד לא קידשה סבר דאף במקומו של מזבח אין יכולין להקריב עכשיו ומ"ד קדשה סבר דבמקום מזבח מותר להקריב אבל לא בבמה עי' מר"ם ברבי כתובות דף כ"ו באריכות:

מלוא רועים הקשה לרמב"ם שיש חילק בין קדושת הבית לקדושת ערי חומה האיך קאמר במגילה הני תנאי כהני תנאי הא ר"א ור"י מקדושת הבית מיירי ואידך תנאי מקדושת ערי חומה מיירי ויש לומר דאידך תנאי מודו דקדושת הבית לא בטלי כדס"ל לרמב"ם מפני שכינה לא בטילה וצ"ע ועי' דברי אמת סוף קונטרס יו"ד דף קכ"ג שהקשה גם לראב"ד דנימא רב נחמן אנא דאמרי אפי' כראב"י ע"כ לא קאמר אלא בשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא: טור אבן הקשה לר' יצחק דס"ל אי ק"ר לא קדשו לע"ל מקריבין בבמה והא משמע מר' יהושע אי ל"ק אף במקום בה"מ אין מקריבין דיהיב טעמא שמקריבין משום ק"ר קלע"ל הא אי ל"ק אפי' במקום בית אין מקריבין וכ"ש במ"א, ומביא ראיה לפי' ר"ח מחולין דף ט"ז הקשה תוס' לגירסא במכות לעולם לא קידשה לע"ל א"כ לר"ח הותרה הבמות א"כ מאי קאמר הכי לר"י אירחקו להו טפי אדרבה איקרבא להו טפי כיון דהותרה הבמות אבל לפי ר"ח ניחא דאע"ג דס"ל לר"י לא קידשה לע"ל אפ"ה קדושת ירושלם אין היתר הבמות אחריה ועוד ראיה מע"ז דף י"ג קאמר רבא בזה"ז לית בה משום מטיל מום בקדשים וכו' הא חזי להקרבה כשהוא תם וכשנעשה מום לא חזי להקרבה בבמה כדאמר זבחים דף ק"כ, אלא ש"מ דאפי' למ"ד לא קלע"ל אפ"ה אין היתר בבמה וכל העולם כולו דין במה עליהם:

ערכין דף ל"ב, מ"ט דמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתא ולא קידשה לע"ל דכתיב ויעשו בני גולה השבים מן השבי סוכות כי לא עשו מימי יהושע ב"נ אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא אלא מקש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, ואומר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותך בחידש כל דברים הללו אף ירושתך בחידש כל דברים הללו:

חולין דף ז' העיד ר' יהושע בן זרוז וכו' על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבו את בית שאן כולה על ידו וכו' ומי איכא למ"ד דבית שאן לא מארץ ישראל הוא והכתיב לא הוריש מנשה את בית שאן אישתמנותיה הא דאמר ר"ש וכו' הרבה כרכים כבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל והניחם כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית [ובית שאן מהן הי' ואותן שקדשו הן לא בטלו בחרבן שני כדאמרי' יבמות פ"ב והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת ירושה ראשונה ושנייה יש להם שבטלה ירושה ראשונה ונקראת שנייה ירושה, אבל ירושה שלישית אין להם שהשנייה לא פסקה הלכך בימי רבי נהגו איסר בארץ]:

זבחים ק"ז: איתמר המעלה בזמן הזה ר"י אמר חייב רל"ק אמר פטור, רי"א חייב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל רל"ק אמר פטור ק"ר קדשה לשעתה ולק"ל וכו' ועי' תוס' דף נ"ט ד"ה עד שלא נבנה מזבח שהקשה אמאי אר"י המעלה בזה"ז חייב דקדושה ראשונה קידשה לע"ל הא אינו ראוי לפתח אהל ע"ש:

מלא רועים אות ז' קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל יש מקום לטעות דס"ל קדושה שנייה קדשה אך זה א"א דא"כ האיך פוטר בזמן הזה כיון דשנייה קדשה הרי הוא מעלה בחוץ ע"כ צ"ל דס"ל אף שנייה לא קידשה ע"ב: שם דף ס' ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מע"ש לירושלים ויאכלנו בזמן הזה [דקסבר קדושת ארץ לא בטלה וצריכה הפרשת מעשרות מה"ת וקאמר יכול יאכלנו עכשיו בירושלים בלא פדיון] ת"ל והבאתם שמה עולותיכם מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית ע"ש, ועי' דף קי"ט א"ל מעשר שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוה [דכל ימי נוב וגבעון הי' הארון בקרית יערים כ' שנה] מעשר נמי לא הוו ע"ש:

יומא ס"ב, אמר שמואל שלמים ששחטן קודם שנפתחו דלתות ההיכל פסולין שחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה תוס' תימא דאר"י זבחי' ק"ז המעלה בזה"ז בחוץ חייב ואמאי הא אינו ראוי אל פתח אוהל מועד כיון דנהרס המזבח, וי"ל דמיירי שבנה המזבח במקומו והעלה בחוץ דס"ל קדשה לע"ל:

כתובות קי"א, הכל מעלין לא"י וכו' תוס' אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים והי' אומר רבי' חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בא"י כי יש כמה מצות התלויים בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם, עי' ח"ס רל"ו:

נדה דף מ"ו וסבר ר"י תרומה בזמן הזה דרבנן והתניא אשר ישבו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישית אין להן ר"י תני לה ולא סבר לה אר"ה וכו' אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאוריי' שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ואמינא להו אנא אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאוריי' חלה דרבנן דתנן בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתם וכי אסקינהו עזרא לא כולהו סלוק:

שמ"ק ב"מ דף כ"ה, אין מחללין על פירות בזה"ז משום דהוי להו כבהמה טמאה הואיל ואין ראוין ליאכל בירושלים בזה"ז או משום דלא קידשה לע"ל או משום דאין מזבח כדאמר בתמורה ועי' תוס' תמורה דף כ"ו הקשו למ"ד מקריבין אע"פ שאין בית, וא"ת דהא ליכא מזבח ע"ש:

מכות דף י"ט תוס' ואי סבר דלא קידשה אפי' בכור נמי תבעי, וא"ת אי לא קידשה א"כ לא משכחת להו מעשר דקדושת ארץ בטלה, וי"ל דודאי קדושת בית לא קידשה אבל קדושת הארץ קידשה לע"ל לענין מעשרות אבל קשה דאי לא קידשה קדושת הבית לעולם א"כ במות מותרת דהא בהא תלי' כדמוכח במגילה דף י' א"כ יבא מעשר שני ויהא נאכל בכל ערי ישראל וכו' וטעמא הבכור לאו משום קדושת ארץ אלא משום דאתקש בשרו לדמו דבעי שיהי' מזבח קיים בשעת אכילת בשרו הילכך כל כמה דילפי' דבכור לא מיתאכיל מעשר נמי לא מתאכיל בלא פדיון יע"ש:

ע"ז דף י"ג תוס' ד"ה ונשחטיה, פ"ה ואי משום שחיטה חוץ מקדשי בה"ב לא מיחייב, משמע דלא איירי הכא אלא בקדשי בה"ב וקשיא דא"כ כי משני רבא מפני שנראה כמטיל מום בקדשי בה"ב מאי מטיל מום איכא, לכך פי' ר"י דבקדשי מזבח איירי ובזמן הזה אין חייב שוחט חוץ מאחר שאינו ראוי לביאת פתח אוהל מועד מידי דהוה אשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור ועי' בתשובת אמרי אש יו"ד סי' קי"א שהקשה מתוס' על אחרונים שכתבו בבכור בזה"ז יש בו איסר כרת, וצ"ע איזה איסר כרת יש רק לאו יש בו לא תוכל לאכול וכו' ואין כוונת התוס' לומר דהאידנא פטור משום דאין דלתות להיכל וא"א לפותחן דאדרבה עתה כפתיחה דמי דהרי מקריבין אע"פ שאין בית אבל כוונת תוס' משום דאין בית בעוה"ר ואפי' מזבח שנפגום פסול ומכ"ש אם נהרס ואיננו וכשעלו בני גולה בנו מזבח עפ"י הנביאים ובכה"ג אר"י מקריבין אעפ"י שאין בית אבל אם אין מזבח א"א להקריב ואע"ג דאפשר לבנות מ"מ מחוסר מעשה הוא [א"ה עי' תוס' זבחים נ"ט] וגם בכורות ח"ל אפי' בזמן בהמ"ק קיים אין חייב על שחיטתו חוץ גם לגאונים שהכריחו מש"ס דבח"ל נוהג קידש בכור היינו לקדש אבל מודו דלא קרב כדאי' בכורות כ"ג דס"ל רע"ק הכי ע"ש ועי' חתן סופר ח"ב שער הקרבנות ועי' ט"א מגילה דף יו"ד:

קידושין דף ע"א, א"ר יוחנן היכלא בידינו הוא [שבועה בהיכלו של מקום] וכתב המקנה, מהרש"א בח"א כתב דס"ל כמ"ד בפ"ק מגילה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לע"ל, ואין זה מוכרחת הא איתא בנדרים דאם אמר כאימרא כדירים הוי נדר אלמא אע"ג דהשתא אין קרבן לפניו כיון דנודר בקרבן הוי נדר ה"נ בהיכל שהי' קודש בשעתא ג"כ הו"ל שבועה וילקוט הרועים מתקשה במהרש"א דכתב ר"י ס"ל כמ"ד קידשה לע"ל, הלא בהדי' בזבחים ק"ז סובר כן:

זבחים דף קי"ט, ת"ר כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים דברי ר"י, רש"א מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה תנא דב"י זו וזו שילה פרש"י ואפ"ה יש היתר בתריה דקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל, ובקדושת ירושלים גופה ס"ל דיש אחריה היתר כדאמרי' במגילה שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה, ופנ"י במגילה דף יו"ד מתקשה דהא הכא במגילה משמע דטעמא דמ"ד שמקריבין משום דסבר מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים ואית נמי היקישא משמע דבלא"ה מסברא יש לומר דקדושה ראשונה קידשה לע"ל וא"כ למ"ד זו וזו שילה:

ממילא מוקמי' הסברא דאין אחריה היתר כלל ע"ש, עי' ידב"ש דרוש ה': תורת משה פ' ויחי על פסוק בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ פרש"י ולא הכנסתיה לארץ, והקשה רמב"ן וכי בח"ל נקברה ועוד בקרא כתיב בארץ כנען, לענ"ד אעפ"י שא"י מוחזקת להיות לנו לנחלה מאבותינו אבל איננה מקודשת עד שקידשה יהושע ע"י כבוש ועזרא ע"י רשיון מלך כורש כמבואר ברמב"ם, וכל זמן שלא נתקדשה אם כי חשובה וטובה יותר מארץ מצרים ושארי ארצות כי זה שער השמים אבל מ"מ דין ח"ל יש לו לבד מערת המכפלה שקנאו אברהם למקנה מאדני הארץ בני חת, ויעקב קנה מקום למזבח בשכם במאה קשיטה, והה"נ אם הי' מכניס רחל לתוך העיר בית לחם והי' קינה שם מקום קבר מאדני העיר הי' המקום ההוא מקודש בקדושת א"י, אבל עכשיו שקברה בשדה במקום הפקר לא נתקדש המקום עד בימי יב"נ שנתקדש כל א"י אבל עד אז היא בארץ כנען כמו בח"ל ומעתה צדקו דברי רש"י זצ"ל עכ"ל: פרט ב'. רמ"בם:

רמב"ם פ"א הלכה א' הלכות תרומות, התרומות ומעשרות אינן נוהגין מה"ת אלא בארץ ישראל בין בפני בית בין שלא בפני בית הלכה ב' א"י האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבש רבים, אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפי' מן הארץ שניתן לא"א אינו נקרא א"י כדי שינהגו בי כל המצות [עי' מר"ם ברבי כתובות דף כ"ה כתב לישב קושי' מרי"ט דהקשה הא רל"ק סבר תרומה בזה"ז דרבנן וקאמר ביבמות אין מאכילין בזמן חזה ושוק אפי' תרומה דרבנן גזירה דלמא אתי למיכל תרומה דאוריי' אלמא בימי עזרא דהוי זמן חזה ושוק הוי תרומה דאוריי']:

הלכה ה' כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן שקדושה ראשונה לפי שהי' מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לע"ל כיון שעלה בני גולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולע"ל, והניחו אותם המקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו ולא פטרו' מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ורבינו הקדוש התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והוא נמנה על אשקלין ופטרה מן המעשרות וכתב ראב"ד א"א לא התיר רבי אלא מעשר ירק ופירות האילן שהן מדרבנן אף בא"י:

הלכה כ"ו התרומה בזה"ז ואפי' במקום שהחזיקו עולי בבל ואפי' בימי עזרא אינה מה"ת אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבואו ביאת כולכם כשהיו בירושה ראשונה וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית לא כשהי' בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזה"ז אלא מדבריהם כתרומה, ראב"ד כתב לא כיון להלכה דקי"ל כר' יוחנן דאומר תרומה בזה"ז דאוריי' והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא עי' או"ח קידושין דף ל"ז ד"ה אף החדש מלאכלו לפני העומר: מעשר שני פ"ב, מע"ש נאכל לבעליו לפנים מחומות ירושלים שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, ונוהג בפני בית ושלא בפני בית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מע"ש לא יאכל אלא בפני הבית, וכ"מ מביא סמ"ג עשין קל"ו כתב על מש"כ רבים אף מעשר לא יאכל אלא בפני הבית, ובספר התרומה שאם הפירות לא הוכשרו שמותר לאכלן בירושלים מניין לו ע"כ, ואיני יודע מאי קשיא ליה שרבינו מביא ראיה מפסוק שאינו נאכל אלא בפני הבית וכי לא הוכשר מאי הוי עכ"ל כפ"ת דף ל"ד שקאי על ספר תרומה ולא על רמב"ם:

מעשה קרבנות פי"ט, מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אע"פ שאין בית מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, ובפ"א מאיסר מזבח המטיל מום בקדשים בזה"ז אינה לוקה וצ"ע עי' באחרונים וט"א במגילה:

בית הבחירה פ"ו אין מוסיפין על העיר או על עזרות אלא עפ"י מלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועפ"י סנהדרין של ע"א זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות ומשה רבינו מלך היה:

הלכה י"ד, כל מקום שלא נעשו ככל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא הי' שם לא מלך ולא אורים ותומים ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידש לע"ל:

הלכה ט"ו לפיכך מקריבין קרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין ק"ק בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומע"ש בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה: לשעתה וקדשה לע"ל ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לע"ל ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לע"ל לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשמותי את מקדשכים ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדין, אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכו' תרומה [יעב"ץ בלחם שמים בנין בית הבחירה פ"ד, משמע לי דסבר רבינו דהך מילתא דקדושת הבית לא בטלה אזלא כמדס"ל ארון במקומו נגנז דאי למדס"ל ארון גלה לבבל גם קדושת הבית בטלה ע"י כך ע"ש]:

ראב"ד כתב, בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמרא אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י, ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' לר' יוסי דאמר קדושה שניה קדשה לע"ל לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהי' יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קדוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו, לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת, ועי' כ"מ שמתקשה על רמב"ם שכתב שעזרא לא קידשה אלא בחזקה, איני יודע מה כח חזקה גדול מכח כיבוש, ולמה לא נאמר בחזקה ג"כ משנלקחה הארץ מידינו בטלה חזקה ותו בראשונה שנתקדשה בכיבוש וכי לא הי' שם חזקה אטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש וצ"ע:

לח"מ כתב על קושי' אין מקדש ירקב, עי' פ"ב ממע"ש שכתב דמע"ש אינו נאכל היום בירושלים משום דבעינן שיהי' הבית בנוי דומי' דבנוי וכ"כ בטור סי' של"א דהי' ראוי לאוכלו בירושלים אע"פ שאין חומה דקדושת העיר ובית לא בטלו אלא שא"א לאוכלו כיון שאין מזבח דאתקש לבכור א"כ לא קשיא כלל לרבינו ממה ששנינו במשנה אין מקדש ירקב וכ"כ מג"א תקס"א, ל"נ דרמב"ם ס"ל כתוס' מכות דף י"ט דאפי' למ"ד קידשה לע"ל בכור ומעשר לא מתאכלי ודברי רמב"ם שרירן ע"ש, עי' יעב"ץ בסוף הספר לחם שמים, וכפות תמרים סוכה ל"ד מאריך בו:

תיו"ט עדיות פ"ח, כתב לתרץ קושי' כ"מ, דס"ל דכבוש הגוים אתא ומבטל כבוש ישראל משא"כ בחזקה שהחזיקו מיד מלך פרס שנתן להם רשיון להחזיק בה לא אתא כיבוש ומבטל לחזקה שהיתה מדעת הנותן, ואין להשיב מנתינת השי"ת שנתנה לישראל בראשונה, שיש להשיב, שכמו שהשי"ת נתן לישראל הארץ כך נבאו נביאיו שיעלה המחריבים ויטלו מהם וכן נבאו על כרש מלך פרס שיחזירה אבל על לקיחתה מידינו לא מצינו בה נבואה בפירוש ולפיכך שלא כדין נטלה מידינו ואין קרקע נגזלת כנ"ל לישב רמב"ם עכ"ל ועי' במלא רועים כעין זה:

ח"ס סי' רל"ג כתב לישב, דנ"נ וכורש שעפ"י ה' כבשו א"י נ"נ מישראל וכורש מבלשטצר והנביא קרא להם בגרון הוראת שעה היתה ולהם נקנה בכבוש ונתבטלה קדושתה ע"י כיבוש העמים, אך החזקה של עזרא מכורש מלך פרס מי מרמי ליה מיניה דכורש כי מה שכבשוהו ממנו והעכום מישראל אע"ג שהמה ד' חיות שראה דניאל לא ניתן להם רשות לכבוש ולא נשלחו מאת הקב"ה ולא קנה בכיבושיו ונשאר החזקה שהחזיקנו כורש בתקפו, זה נ"ל לדעת רמב"ם ז"ל, ואולי יטעון ראב"ד הא כתיב ובאו בה פריצים וחללוה כיון שבאו פריצים נתחללה בקדושתה ע"ש:

בתשובת מקום שמואל סי' ל"ז כתב השי"ת הבטיח לאבותינו לתת לנו הארץ בתנאי שישמרו מצות ה' שנאמר ויתן להם ארצות וכו' בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו, וא"כ ישראל במקדש ראשון שביטלו התנאי דאמרי' ביומא ט' מפני מה חרב מקדש ראשון שהי' בהם ע"ז וג"ע, א"כ נתבטל התנאי נתבטל גם המעשה דהכיבוש והחזקה כשנלקחה הארץ מידינו דכדין נטלו ומש"ה נפטרה ממעשרות ומשביעית שהרי אינו מא"י דלא לנו הוא, אבל במקדש שני הי' עוסקין בתורה ובמצות וג"ח ולא נחרבה אלא מפני שנאת חכם אף שעבירה חמורה עד שנחרב הבית בעבורה, מ"מ נתקיים התנאי ששמרו חוקי ה' ומצותיו ינצורו מהכרח שיתקיים גם המעשה שיהי' הארץ לנו דשלא כדין נטלו האומות מאתנו וקרקע אינה נגזלת ומש"ה חייב במעשרות ע"ש: מלא רועים אות ח' כתב על ראב"ד קשה טובא דהא ר' יוחנן קאמר המעלה חייב דס"ל קידשה לע"ל וקי"ל כר"י וכן פסק רמב"ם פי"ט ממעשה קרבנות ולא השיגו ראב"ד ש"מ דכוותי' ס"ל ואיך אפשר לומר דקדושת הבית בטיל: פי"ב משמיטה הלכה ט"ו, אין סומכין אלא על חומה מוקפת בשעת כיבוש הארץ כיצד עיר שלא הי' מוקפת חומה בשעת שכבש יהושע את הארץ אע"פ שמוקפת עתה הרי היא כבתי חצרים, ועיר שהי' מוקפת חומה בימי יהושע אע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת, וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהי' בימי יהושע:

כיון שעלה עזרא בביאה שנייה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שנייה כביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתם בימי עזרא מנו שמטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה ונתחייבו במעשר, וכן לע"ל בביאה שלישית בעת שיכנסו לארץ יתחילו למנות שמטין ויובלות ויקדשו בתי ערי חומה ויתחייב כל מקום שיכבשוהו במעשרות שנאמר והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר רשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך אתה נוהג בחידש כל הדברים האלו אף ירושתך אתה נוהג בחידש כל הדברים האלו אף ירושתן אתה נוהג בה בחידש כל הדברים האלו:

ראב"ד כתב חדוש גדול אני רואה בכאן דהוא סבר קדושת יהושע לא קדשה לע"ל והדר אמר אע"פ שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ר"ל שהקדושה הראשונה לא בטלה עד שבטלה הארץ חידש גדול הוא זה ואין סומכין עליו שהראשונות בטלו משבטלה הארץ אע"פ שחומתה קיימת ואם נפלה חומתן מיד בטלה קדושתן:

מל"מ מביא מרי"ט יו"ד סי' ל"ז בימי עזרא לא קדשו ערי חומה חוץ מאותם שהי' מוקפות חומה מימות הושע ע"ב, בזה מובן מה שכתב רמב"ם לע"ל יקדשו בתי ערי חומה אבל במלוא רועים אות ט' מתקשה בו אם יקדשו ערי חומה שלא קידם עזרא א"כ מה הוצרך ללמוד היקש פשיטא כיון דלא נתקדשו עדיין ע"ב:

מל"מ פ"י ממ"א כתב למ"ד דאית ליה תרומה בזה"ז מדרבנן משום קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל כ"כ בזה"ז אפי' בא"י אין אסורו אלא מדרבנן דכי היכי דבטלה קדושת הארץ לגבי תרומה ה"נ בטלה לגבי כ"כ, ונראה ה"ה לחדש למ"ד דחדש בח"ל מדרבנן ה"ה בזה"ז אף בא"י לא אסור כ"א מדרבנן וה"ה ערלה ע"ש, עי' תוס' זבחים דף ע"ג:

פרט ג'. לקוטים:

מלוא רועים כתב שיטת רמב"ם מבואר ג' חלוקים, א קדושת הבית שתלוי בקדושת השכינה אף קדושה ראשונה לא נתבטלה לפי ששכינה לא בטלה, ב וקדושת הארץ שתלוי אם הארץ שלנו אף בחורבנה יש חילוק בין קדושה ראשונה שהי' ע"י כיבוש ויצאה מאתנו ע"י כיבוש, משא"כ קדושה שנייה שניתן לנו במתנה מאת המלך המולך בכיפה והחזקנו בה לא יצאה ע"י כבוש ועדיין הוא שלנו לכך נוהג בי תרומות ומעשרות, ג וקדושת בתי ערי חומה דקדושתה תלוי שישיבות ישראל בתוכן אף קדושה שנייה בטלה, הרי נתבאר דעת הר"מ על נכון, ומוצא מקור הדינים לרמב"ם כך הוא, קדושת הבית יצא לו מזבחים ק"ז בשוחט ומעלה דס"ל לר"י קדושה ראשונה קדשה לע"ל והלכה כר"י, וקדושת א"י דבטלה קדושה ראשונה, כתב הכ"מ פ"א מתרומות דכמה תנאים ס"ל כן, וקדושת שנ"ה דלא בטלה מדר' יוסי דס"ל ירושת שלשי אין להם, אך קשה ביבמות פ"ב קאמרי' דר"י ס"ל תרומה בזה"ז דאורי' ורמב"ם פ"א מתרומה פסק תרומה בזה"ז דרבנן וכו':

ראב"ד ס"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לע"ל, שהרי פ"א מתרומה לא השיג על רמב"ם שכתב דלא קדשה, ובהא נחלק על רמב"ם דס"ל דאף קדושת הבית וירושלים לא קדשה לע"ל, ולענין קדושה שניה ס"ל דקדשה לע"ל לענין מעשרות ותרומה שהרי בפ"א מתרומה משיג וס"ל תרומה בזה"ז דאוריי' אבל בקדושת הבית נראה בפ"ו מבית הבחירה דס"ל דאף קדושה שנייה לא קדשה לע"ל, ויש לתמוה עליו דא"כ למה יתחייב בשוחט ומעלה בחוץ בזה"ז דקי"ל כר"י:

תוס' ביבמות כרמב"ם לענין תרומות ומעשרות קדושה ראשונה לא קדשה לע"ל אבל לענין קדושת הבית קדשה לע"ל, אך בקדושת ערי חומה נחלקו לרמב"ם קדושת ע"ח כא"י ולא קידשו לע"ל ותוס' ס"ל קידשו לע"ל כב"ת אבל תוס' זבחים דף ס' כתב להיפך דאף למ"ד קדושת ארץ קדשה לע"ל קדושת הבית לא קידשה כדאשכחן בנוב וגבעון ומספקא לי' לסברתם זאת לענין ערי חומה אי קדשו לע"ל ע"ב:

לכאורה קשה על אחרונים הנ"ל הא כיבוש מלחמה קונה כמבואר ברשב"א גיטין ל"ח ועי' שבילי דוד תרמ"ט, ונראה להסביר בטוב טעם ב"ה סברת רמב"ם שסובר מבהמ"ק וירושלים לא בטלה קדושה ראשונה כי בעה"מ בע"ז דף ל"ג שהקשה שם אין א"א דש"ל, הקשה הא עכו"ם מישראל קונה דכתיב וישב ממנו שבי, אבל מגבוה לא קני דכתיב ל"ה הארץ מלואה על כן סובר רמב"ם מבהמ"ק לא נתבטל הקדושה ודוק עם סברת ח"ס זכיתי לישב קושי' נפלאה אשר הקשה שו"מ גם ביד שאול סי' רע"ו שבעה"מ כתב שכלי שרת לא נתחללו כי אין חילול בכלי שרת הא מבואר בנדרים ס"ד בלשאצר נשתמש בכלי קודש שנעשו חול ע"ש והאיך יכולים לבעה"מ להעשות חול דע"י פריצי עכו"ם לא נתחלל וע"י פריצי ישראל בתורת מעילה בקדה"ג אין מועיל אחר מועיל ומסיים הוא תימא גדולה עד יבא מורה צדק עכ"ל אבל לפי ח"ס מיושב בנ"נ ה' ציוה לעלות לכבוש ירושלים ואז בודאי כיבוש עכו"ם קונה כקוש' בעה"מ ויצא לחולין, ועי' במקנה כלל ה' פרט ג' שם הבאתי שמ"ק נפלאה אם שוללים לקחו ס"ת במצות המלך קנו ובטל הקדושה, גם הבאתי פמ"א ע"ש: כפתור ופרח פ"ו מביא רבינו ברוך מפריש רצה להקריב קרבן בשנת טוב לאלף הששי ועי' כפ"ת סוכה דף ל"ד וח"ס סי' רל"ו ש"ו נב"י או"ח סי' ל"ה, וחתן סופר ריש ח"ב ועי' ירושלמי מגילה פ"א הלכה י"א שאל אנטונינוס לרבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו עי' במפרש שאל אם מותר לו לבנות מזבח להקריב לשם, א"ל גנוז ולא להקריב ולמה לא יהי' מותר להקריב צ"ע ואולי שלא במקום המזבח רק במה ועי' תשובת בנין ציון סי' א' ב' ג':

ר"ש שביעית פ"ו כתב ואפי' אית ליה לר' יוחנן בטלה קדושת הארץ דתרומות ומעשרות, לא קשה מידי הא דשמעינן ליה בזבחים ק"ז דמעלה בזה"ז דלא בטלה קדושת הארץ ואע"ג דבחורבן בית הראשון לא בטלה קדושת הבית קדושת הארץ דתרומה ומעשר בטלה דאין זה תלוי במחיצות דקדושת מחיצות מילתא אחריתי ויתכן דנפקא לו כדרשינן אשר לא חומה אע"פ שאין לו עכשיו והי' לו קודם לכן א"נ מדכתיב זאת מנוחתי עדי עד דהני קראי מוכחי דירושלים אין אחריה היתר, ועי' דברי אמת:

בקול סופר בסופו נדפס קונטרס גדול בסוגי' מאכילין קל קל באות כ"ב כתב נב"י בסי' ל"ו התפלא על רמב"ם שפסק פי"ד ממ"א בחולה נבילה ותרומה נותני' נבלה והקשה הנב"י בגמרא קאי אי תרומות ומעשרות מה"ת אז נבילה קל מתרומה אבל מקדושת עזרא ואילך שפסק רמב"ם פ"א מתרומה אינם מחויבים מדאוריי' א"כ נותני' תרומה ולא נבילה ואיך סתם הרמב"ם ע"ב, ונלע"ד לחדש בעזה"י בביאת כל ישראל אז מחויב כל ישראל להפריש תרומות ומעשרות, אבל מימי עזרא הגם שנתקדשה הארץ אבל לא הי' ביאת כל ישראל אז לא הוטל עליהם החיוב להפריש תרומ"ע אלא הוי מצות רשות מי שחפץ להפריש תרומ"ע עושה מצוה, ואותו תרומה שהפריש הוה דאוריי' להתחייב מיתה דהא היא בא מקדושת א"י שנתקדשה גם לעתיד וכ"ל רמב"ם לפיכך לא חייבין אותן מה"ת ומיושב קושי' כ"מ פ"א מתרומה הלכה כ"ה איך אמרו ביבמות פ"ב ר' יוחנן סובר כר"י הא עכ"פ לא הוי ביאת כולם, לפמ"ש ניחא אי קדושה שנייה נתבטל ואין לארץ קדושה כלל אז אפי' הפריש תרומ"ע רק איסר דרבנן אבל אי קדושה שנייה קדשה לע"ל א"כ אין בפירות חסרון שלא יתקדשו בקדושת תרומות אבל הקב"ה לא נתן חיוב רק אם כל ישראל יחנו יחדיו בא"י אבל עכ"פ נשאר מצוה דרשות ומי שמפריש הוי תרומה מדאוריי' ואסור בטומטם לאכול ומיושב כמה קושי' מ"ל פ"י מתרומות הלכה י"ז ע"ש:

מ"ר נשא פי"ד, לי גלעד ולי מנשה אם בא אדם לומר מפני מה בנה יהושע מזבח בהר עיבל והלא המשכן קיים אמור לו אני שאמרתי ובנית שם מזבח לה', יהודה מחוקקי זה דוד אם יאמר לך אדם למה הקריב דוד בשעת איסור במות אמור אלקים אני הוא שאמרתי להקם לה' מזבח ועי' ילקוט תהלים ובספר דרכי הוראה בהוספות לפרק שלישי, כתב ראינו לדעת המדרש מזבח יהושע ודוד הוראת שעה הי' אע"ג שלא הוקם עדיין המקדש בירושלים והותרו במות, ע"כ לומר דס"ל למדרש דאף קדושת משכן אין אחריה היתר עי' ירושלמי פ"ק מגילה, והש"ס בבלי לא חשוב אלו להוראות שעה אחרי שפשטות המשנה זבחי' ק"ב דעד שלא הוקם המקדש הותרו הבמות ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה