אור ברסלב
עט סופר חלק ג עט סופר חלק ג כלל עב אין מבטלין איסור לכתחילה

עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ג כלל עב אין מבטלין איסור לכתחילה

עט סופר חלק ג כלל עא תרי ותרי

פרט א':

תרומה פ"ה משנה ט' תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין בשוגג מותר במזיד אסור כתב הר"ש הא דאמרי' ביצה ד' תנן אין מבטלין איסור לכתחילה אין לשון זה שנוי בשים מקום אלא ממתני' דהכא דייק לה, ירושלמי בשם ר' יוחנן כל איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור ולא מתני' היא שוגג מותר מזיד אסור מתניתא בתרומה אתא מימר לך אפי' שאר כל הדברים ומפרש פי' בתרומה עון מיתה ע"ב ונראה כוונה אחרת עפ"י אב"מ בתשובה סי' ח"י מישב קושי' פד"ר דרוש י"ט הקשה למה מי שאחזו בולמס נותן לו טבל ותרומה למה לא נעשה תיקון אחר להנצל מאיסר טבל ומתרומה והוא שיתקן ויפרש תרומה ויערב אותה עם חולין דהא מה"ת חד בתרי בטיל אפי' למדס"ל אין מבטלין איסור מדאוריי' פשיטא דאינו אלא איסורא בעלמא אפי' לאו ליכא ואב"מ תי' אפי' למדס"ל אין מבטלין איסור אינו אלא דרבנן אבל בתרומה מה"ת אסור דאנו מוזהרין על התרומה שלא נפסידנה כדכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי כדתנן פ"ח דתרומה ורמב"ם פי"ב מתרומות וכשמבטל תרומה בתוך חולין הרי נהפך האיסור להיתר ונעשה מתרומה חולין ומישב בזה בזרוע בשילה חידש דבכל תורה אין מבטלין איסור לכתחילה והכא מותר וקשה מזה לפוסקים דס"ל אין מבטלין איסור אינו אלא מדרבנן בהנ"ל ניחא זרוע בשילה היא ממתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומותי וע"ש בהגה, א"כ קשה האיך ילפי' בביצה מתרומה על שאר איסורין שאין מבטלין ע"ב [בספר תקון משה דף קמ"ה כתב שלא קשה כיון כבר נתערב ומה"ת בטל ברוב אין כאן עוד עשה דשמירה מ"מ אסור להוסיף] ח"כ הירושלמי מתני' בתרומה ור"י אשמעינן אפי' בשארי איסורים גם צ"ע ממשנה תרומה פרק י"א מגורה שפינה ממנו תרומה אין מחייבין ללקט אחת אחת ונותן לתוכו חולין ופר"ח צ"ט ס"ק ח' מביא מזה ראיה שאין מבטלין איסור רק אסור מדרבנן כשיטת תוס' ע"ב ולפי אב"מ בתרומה לכ"ע אסור מדאוריי' קשה טובא ממשנה הנ"ל ערוך לנר יבמות דף פ"ט מביא ראיה לראב"ד ולאב"מ אין ראיה שם בתרומה לכ"ע אסור רשב"א גיטין נ"ג מביא שיטות אם לטמא תרומה אסור מה"ת:

ביצה ד' א"ר מתנה עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט מרבה עליהן עצים מוכנין ומסיקן והא קמהפך באיסורא כיון דרובה דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך, [וכתב רשב"א שבת כ"ט לא מתורת ביטול נגעו בה דכל שהוא בעין וניכר בשעת תשמישו אינו בטל אלא הכא אינו צריך לבטל אלא צריך רוב כדי שלא יראה כמטלטל את האיסור אלא כמטלטל בהיתר וטלטול איסור כטלטל מן הצד] והא קמבטל איסורא לכתחילה ותנן אין מבטלין איסר לכתחילה ה"מ בדאוריי' אבל בדרבנן מבטלין, ולרב אשי דאמר כל דשל"מ אפי' בדרבנן לא בטיל מא"ל, ה"מ דאיתיה לאסורא בעיניה הכא מקלא קלי אסורא, [עי' פמג"ד סי' צ"ט במשבצות זהב ס"ק י"ב באריכות]: תוס' וא"ת לעיל גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטלו וי"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלים היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאוריי' כגון תרומה דאיכא שום דבר דאוריי' כגון דגן תירוש ויצהר אפי' במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע בחולין צ"ח גבי פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סבר וכו' ואמאי לא הוסיף עליהן עד ששים כדי לבטל אותם אלא ש"מ כיון דעיקר איסורו דאוריי' כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין:

רא"ש פסק והא דקאמרינן נמי מבטלין איסורא דרבנן לכתחלה היינו דוקא היכא דמקלי קלי איסורא אבל בעלמא אין מבטלין לכתחילה אפי' באיסורא דרבנן ואפי' אין לו מתירין, ויש"ש כתב זה נגד כל המחברים דס"ל דלעולם מבטלין איסור לכתחילה וכו' והיינו דוקא דבר שעיקרא מדרבנן כמוקצה אבל תרומת פירות אף שהוא מדרבנן מ"מ עיקרא מן התורה וכן חצי זית חלב, וק"ו בשר עוף בחלב אפי' למאן דס"ל שהוא מדרבנן, ותרומות ח"ל קילא טפי מותר לערב חד בתרי ולבטלה כדאי' בבכורות:

צל"ח כתב בשבת דף כ"ט הקשו בגמרא על הא דאמרי' מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים כיון דאדליק בהו פורתא הוי להו שברי כלים וכי קא מהפך באיסורא קמהפיך ומשני דעביד להו כדרב מתנא דאמר מרבה עליהם עצים מוכנין ומסיקין, והנה לא הקשו שם הקושיא של אין מבטלין וכו' ונראה דאין מבטלין איסור לא שייך שם כלל, ששם בעודו כלי מרבה עצים מוכנין ובעודו כלי גם הוא עצמו היתר הוא אלא אח"כ כשידליק פורתא יהי' איסור וכיון שבשעה שמבטלו עדיין היתר הוא אין זה מבטל איסור רק מבטל היתר בהיתר ועי' בצ"צ סי' פ' אמנם בחמץ קודם פסח אף שעדיין היתר מ"מ כיון ששמו עליו אסור לבטלו לכתחלה:

פסחים דף ל' אמר רב קדירות בפסח ישברו, ואמאי לשהנהו אחר הפסח וליעבד בהו שלא במינן גזרה דלמא אתי למיעבד במינו, תוס' תימא לר"י נהי דס"ל דטעם חמץ בקדרה חשוב משהו שאין רגילים להשתמש הרבה ביחד מ"מ הא אין מבטלין איסור לכתחלה ואפי' איסור דרבנן אין מבטלין וכו' ר"ן כתב דאפשר חמץ וכיוצא בו דכי אשתמש בהיתרא אשתמש והשתא ליתא לאיסורא בעינא הקילו לבטל לכתחילה:

גיטין דף נ"ד תניא כפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו ר"י ור"ש אומרים בשוגג יעלו במזיד לא יעלו ע"ש שהקשה והכא מדאוריי' חד בתרי בטיל וקניס ר"י שוגג אטו מזיד, והקשה פלתי צ"ט ס"ק ה' אי אפי' מדאוריי' לא בטיל מ"מ מדאורייתא מותר לבטלו במזיד האיך קניס שוגג אטו מזיד כיון במזיד מותר מה"ת ומלוא רועים תי' לפי נב"י יבש ביבש לכ"ע מה"ת אסור ואגוזי פרך ורמוני באדין יבש ביבש:

ע"ז דף ל"ג איבעיא להו מהו ליתן לתוכו שכר [לתוך כלי שהי' בו יין כסך] רב נחמן ורב יודא אסרי ורב שרי [דמבטל כח היין] הר"ן כתב מהא שמעינן דמים של מלוי וערוי מותרים בשתיה והקשה הרשב"א א"כ מצינו שמבטלין לכתחילה שהרי נותנין מים או שכר בכלי זה לבטל טעם היין והמים והכלים מותרין ותי' ר"י שבליעת היין אינה אלא משהו וכיון דא"א לבא לידי נתינת טעם מבטלין לכתחילה, וכן כתב ראב"ד דמהא שמעינן דמבטלין איסור משהו לכתחלה ואפי' בשאר איסורין כגון טיפת חלב שנפלה לתוך הקדירה ודוקא כשהאיסור נפל שם הוי משהו וכו' או שנפל בכלי שאין מבשלין בו אלא בישול מרובה אבל אם נפל בכלי שאפשר ליתן בתוכו תבשיל מועט אסור לבטלו ולי נראה שאין מכאן ראיה לפי שהכשר מים של מלוי אינו מטעם שמפליטו הכלי מהיין ובולעים איסורו שלא מצינו שהצונן יפליט אלא מפני שמפיגין טעם היין הנבלע בכלי ומבטלין טעמו ולא שמערבין אותו עם ההיתר אלא כאלו שורפין אותו במקומו, ועוד שאפי' תאמר שמערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל אלא למי שמכוין לבטיל כדי להינות ממנו הא לאו הכי לא שאם לא תאמר כן א"כ האיך הכשירה תורה למ"ד אין מבטלין איסור הוא דאוריי' כלי מדין הגעלה בבני יומין והרי הוא מבטל איסור הבלוע במים שהוא מגעיל בהן אלא ודאי לא אמרו אין מבטלין אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי להינות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האיסור שרי עכ"ל, [ועי' שעה"מ פט"ו ממ"א דמשמע מתוס' פסחים ל' ד"ה ולשהנהו דל"ל האי סברא ע"כ קשה על ר"ן בפסחים דמקשה נמי קושי' תוס' ולפי דבריו כאן לא קשה מידי ברוך טעם שער התערובות פ"ג כתב דסברת ר"ן בע"ז אליבא דהלכתא כר"ש דדבר שא"מ מותר אבל לר"י דס"ל דשא"מ אסור ממילא אסור לבטל איסור אף בלא מכוון א"כ בפסחים הסוגי' לרב דס"ל כר"י הוכרח לתרץ משום היתירא בלע ע"ש]: חולין דף צ"ח, אריב"ל משום בר קפרא, כל איסורין שבתורה בששים וכו' והתניא זהו היתר מכלל איסור וכו' והקשה תוס' ומחי קושיא דלמא היינו דוקא לענין שאין מבטלין איסור לכתחלה והכא שרי וכו', ורשב"א כתב בשם תוספות דמדאוריי' מבטלין והא דאמרי' אין מבטלין מדרבנן והא דאמרין חידש הוא ה"ק חדוש הוא שחדש בו תורה שמצוה לבטלו מה שאין כן בשאר איסורין דמ"מ גנאי הוא לבטל איסור לכתחלה וכאן מצוה לבטלו וכו' ומ"מ דעת ראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחילה מדאוריי' אמרו מדקאמר הכא חדוש הוא, מיהו היכא דעבר ובטלו מדאוריי' בטיל אפי' במזיד:

ומדרבנן במזיד לא בטל, ופר"ח סי' ס"ד כתב גם לרבא דס"ל כ"מ דא"ר לא תעביד לא מהני מודה בצורם אוזן בכור מטעם שכתבו תוס' דכיון דממילא מותר אינו בבל תאכל אפי' נעשה בידים וה"ה בביטל כיון דאם נתבטל ממילא שרי וכו' ומביא ריב"ש דמה שמשימין חלב בין נסר לנסר בקנקנים בסדקים אין בכך כלום שאין כוונתו לבטל איסר ליהנות בו לא מקרי מבטל איסור כמש"כ ב"י פ"ד על דבש שנפלו נמלים שיחמם הדבש עד שיהא ניתך ויסננו ואין כאן משום מבטל איסור שאין כוונתו אלא לתקן הדבש והכי מוכח במס' תרומה תרומה שנפלו מותר לטחון ע"ש מה שמשיג על ריב"ש שכתב שמי הגעלה אסורין ופלא:

קהלת יעקב אות אין מבטלין, כתב ששה דינים נאמרו בזה, א אין מבטלין דוקא במידי דאכילה אבל סכך מותר לבטל, ב במצוה לא אמרי' אין מבטלין, ג תויו"ט פ"ד דתרומה משנה האיסור מכמות שהוא מותר, ד אין אין מבטלין דוקא בודאי איסור ולא בספק עי' ש"ך צ"ב ס"ק ח', ה מרי"ט היתר בהיתר מותר לבטל, ו כתב הרמ"ע דוקא באפשר אין מבטלין אבל בדאי אפשר בלא"ה מותר:

השעה"מ פט"ו ממ"א מביא קושי' לתוס' דמבטלי' איסור רק מדרבנן אסור א"כ מאי קאמר בחולין ק"מ דלא אמרה תורה שלח לתקלה, והא ודאי דאם שלחה ליכא איסור משום דאזלי' בתר רובא, הרי בהדי' לערב איסור בידים אסור מה"ת ע"ש ונב"י ח"ב סי' מ"ה מביא קושי' מגאון סדר משנה שהקשה על תוס' ע"ז דף כ' להקדים נתינה דגר למכירה דוקא בא"י באותן הימים שאין נכרים מצוים וצריך למכור בזול ולשיטת דמבטלין איסור מותר מה"ת א"כ הי' הנבילה שוה הרבה לישראל שהרי יכול לבטלה ברוב ותי' הנב"י יבש ביבש שאיסור בעין בעולם אסור מה"ת לבטלו ע"ש ומלוא רואים כתב הפר"ח צ"ט ס"ק ח' מביא ראיה לשיטת שמבטלין איסור מותר מה"ת מתרומות מגורה שפינה ממנה תרומה אין מחייבין להיות מלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכו חולין ע"ב ולנב"י יבש ביבש לכ"ע אסור מדאוריי' קשה ממשנה הנ"ל כ"ס או"ח צ"ו מביא מח"ס כנב"י:

יד המלך פט"ו ממ"א מאריך בענין זה, וכתב כל מחלוקת של ראב"ד ורבינו הוא רק בביטל מיעוט ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן סוברים כל הפוסקים דהביטול לכתחילה אסור מדאוריי' הנה המקור של שני עניני רוב האלה נפרדות המה דרובא דאיתא קמן מקרא מלא דיבר הכתוב אחרי רבים להטות ורובא דליתא קמן הלכתא גמירי לן עי' חולין י"א והענין דברובא דאיתא קמן דהרוב הוא מבורר אז בטל המיעט בתוכו ונהפך להיות כרוב כמו בסנהדרין דאחר שנמנה ורבו מחוייבים המיעוט להיות כמרובים, ובכל תערובות ברובא דאיתא קמן נהפך מדאוריי' המיעוט להיות כרוב משא"כ ברובא דליתא קמן דכיון דאין הרוב מבורר לכן אין כחו להפוך המיעוט להיות כרוב רק דהמיעוט בכל מקום שהוא קאי וקיימי במקומו כמו שהי' וכל כחו של רובא דליתא קמן אינו משום שלילות המיעוט דנאמר עליו כמאן דליתא רק דכל כחו הוא דכשאנו דנין על כל חלק וחלק פרטי מהספק אמרי' דאותו חלק לאו ממיעט רק מהרוב הוא וממילא הותר בכך כל תערובות כולו אבל המיעוט בעצמותו בכל מקום שהוא נשאר באיכותו כמקדם, בזה שפיר יש מקום לאזהרת התורה לחול ולאסור שילוח הזה דכמו דהוא עצמו אסור לאכלו כשהוא בידו כמו כן אסור מן התורה לשלחו להכשיל חבירו אשר יבא האיסור לידו להאכילנו בבלי דעת ע"ב שמביא ראיה מבגד שאבד בו כלאים שאסור למכרנו לנכרי וכדרוסה שאסור למכור ע"ש: רדב"ז ח"ג סי' תקמ"ז מביאו היד המלך ומתקשה בו מאוד וכ"ל ולענין אם מותר לקחת מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים, הדבר ידוע שאסור דהוי השעה שלקחו מן הגוי כאילו מבטלו לכתחילה והא כתיבנא דבדבר שיש לו עיקר מן התורה אע"ג דהשתא הוי מדרבנן לא מבטלינן לכתחילה דלא התירו לו בדיעבד אלא מפני הפסד ממונו אבל לקחתו מן הגוי לכתחילה הוא ואסור ודבר ברור הוא עכ"ל ולדעתי הקלושה כוונת רדב"ז עפ"י חקירת פמג"ד בסי' ס"ב ובפתיחה לתערובת אם שייך ביטול בגוי אם נתערב אבמה"ח בתרי אם מותר לב"נ א"כ כל זמן ביד עכו"ם לא בטול ורק כאשר יקנה ישראל יהי' בטיל א"כ מבטל לכתחילה, ועי' נב"י ח"ב א"ע סי' מ"ב, ועוד להסביר חקירת רדב"ז כי אם נתערב ואיסור חלב או חזיר בעכו"ם אין זה איסר ולא שייך ביטול כי היתר בהיתר הוא רק כאשר יקח ישראל ואז מבטל לכתחלה:

המקנה דף ל"ט כתב אפי' אם מדאוריי' מותר לבטל איסר היינו בענין שאחר שיבטל לא יכיר המבטל את האיסר אבל אם המבטל יכול להכיר האיסור פשיטא דאסור לגרום איסור לחבירו שאינו מכיר כיון שהוא מכיר עובר על לפ"ע ל"ת מכשול כדאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה ורבים מתקשים הא בטל ברוב ולק"מ כיון שמשלח יכול להיות שיכיר בט"ע או באיזה סימן אסור לספק לחבירו כיון דאצלו ניכר האיסר ע"ש, ושמן רוקח יו"ד סי' י"ד. על קושי' שעה"מ לשיטת דמה"ת מותר לבטל איסר לכתחילה, קשה מחולין ק"מ דלא אמרה תורה שלח לתקלה, ראיתי בספר מנוחת אשר בסוגי' דזרוע בשילה כתב עפ"י ישו"י ביו"ד קכ"ו כתב דפלוגתא דר"י ורבנן במב"מ בהא פליגי דהנה הר"ן בנדרים כתב דהא דרבנן סברו דילפינן מדם הפר ומדם השעיר משום דשניהם עולין לגבי מזבח הו' כמו היתר בהיתר וגם שמם שוה בעצם הו' מב"מ בכל הצדדים אבל איסור שנתערב בהיתר אף דשווים בעצם ובשמם מ"מ בצד השני:

אינם שווים דזה נקרא איסור תה נקרא היתר, וע"כ גם לר"י ג"כ מפלגינן בין היכא דמבטל אפשר להיות כבטל או להיפך וכתב הישועת יעקב דטעונא דר"י דחשוב מב"מ אף באיסור והיתר עפ"מ שכתבו התוס' בחולין דף ק' בד"ה שאני חתיכה הואיל וראוי' להתכבד אינו בטיל אף דאסור בהנאה כיון דאם נאמר שנתבטל ממילא יהי' ראוי להתכבד א"כ מהראוי שלא תתבטל, וא"כ ה"ה בזה לענין מב"מ טעמא דר"י דאינו בטל משום שאם נאמר שתתבטל נעשים שווים בכל הצדדים לכך אינו בטול ורבנן סברו כיון דכל זמן שלא נתערב זה היתר נקרא וזה איסור לא הו' מב"מ ובטל עכ"ל ומסיים ודבריו ברורים כשמש, והנה הגם דלרבנן לא מיקרא מכח זה היתר בהיתר כיון שקודם הביטול הו' איסור הגם אם נאמר דמבטלין איסור לכתחילה מדאורייתא וא"כ יש בידו להביא ההיתר מ"מ כיון דאינו הוכרח לבטל ואין ההיתר עתיד לבוא בודאי לא מיקר' משום זה דבר שיש לו מתירין שמשום זה יהא גם עתה נקרא שמו היתר אמנם היכא דחייב לבטלו מכח מצות התורה כגון שלח תשלח את האם וממילא תתבטל כמו שהי' קושייתם א"כ בהיתר זה דבוודאי עתיד לבוא אם נאמר שיהא בטל נקרא עתה שם היתר עליה והו' היתר וא"כ לא יוכל להיות בטל ושפיר אמרה הגמ' לא אמרה תורה שלח לתקלה כיון דמצוה לשלוח ובודאי יבא ההיתר אם נאמר שתתבטל וא"כ עתה מיד שם היתר נקרא עליו והו' היתר בהיתר ולא בטל. שו"מ חלק ששי סי' נ"א מביא קושיא בשם פמג"ד לרוב פוסקים שמותר לבטל איסר מה"ת א"כ למה כלי חרס אשר יבושל בו ישבר למה לא יערב הכלי בין שארי כלים. פנ"י פסחים דף ל' כתב דלא אמרי' אין מ"א לכתחילה אלא כשאיסור בלע ולא היתר כחמץ קודם פסח, וראש יוסף משיג הבאתי בכלל ירך ע"ש:

פרט ב'. אין מבטלין איסור:

רמב"ם פ"ג ממ"א הלכה י"ג, בימי חכמי משנה גזרו על גבינת עכו"ם ואסרום מפני שמעמידין אותה בעור קיבה של שחיטתן שהיא נבלה, וא"ת והלא עור הקיבה דבר קטן הוא עד מאוד בחלב שעמד בו ולמה לא יבטל במיעוטו מפני שהוא מעמיד הגבינה והואיל ודבר האסור הוא שהעמיד הרי הכל אסור וה"ה כתב בגמרא ע"ז דף ל"ה נתנו בה האמורים טעמים הרבה לפי שא"א בלא צחצוחי חלב או לפי שמחליקין פניה בשומן חזיר ורבינו לא חשש לטעמא מפני לטעמים אלו יש להקשות יבטל במיעוטו ע"ש, ויש"ש פרק כל הבשר סי' ק"ו הקשה א"כ וכי הני אמוראי נשתבשו ח"ו ולא ראו מה שראו הם אם לבם של ראשונים כפתחו של אולם לבינו כמחט סדקית ע"ב: בספר ילקוט גרשוני באות דבר המעמיד מביא בשם שו"מ לישב דבאמת זה ודאי להתיר תמיד מטעם שנתבטל במיעוטו זה א"א דביטול שייך בענין מקרה שקרה לפעמים שנפל איסור להיתר שייך ענין ביטול אבל להתיר תמיד ע"י ביטול זה לא מצינו ולכך כל אמורא בפ"ע שפיר אמר דל"ש ביטול אבל אחרי דהאמוראי' נחלקו זה ס"ל לפי שא"א בלא צחצוחי חלב וזה ס"ל מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר עכ"פ מאן דס"ל הא לא ס"ל הא וא"כ שוב לא הוי ענין תמידות דהרי זה ס"ל שעושין כן וזה ס"ל שאין עושין כן ועכ"ח שאין מתנהגין כן בתמידות וא"כ שוב הוי מקרה בלבד ושייך ביטול ולכך נתן הרמב"ם הטעם מפני שמעמיד דהא אין לומר שעושין כן בתמידות דהא שאר אמוראי אומרי' שאין עושין כן ומוכרח הטעם דהוי מעמיד עכ"ד ע"ש: לפי הנ"ל אמרתי לישב רמב"ם באופן אחר עפ"י רדב"ז שהבאתי לעיל שאסור ליקח מן העכו"ם אם נתבטל האיסור כי זה כמבטל איסור לכתחילה, ולא קשה קושי' ה"ה למה אסור גבינה של עכו"ם, המעט שנשאר נתבטל, אבל ליקח מעכו"ם זה כמבטל איסור לכתחילה, וזה לכל אמורא לעצמו שסובר שנשאר צחצוחי חלב או שומן של חזיר, ממילא אסור ליקח, אבל לאחר שיש פלוגתי בין אמוראים א"כ אין זה ודאי כמש"כ שו"מ רק במקרה, וכבר הבאתי מש"ך ותה"ד בספק מותר לבטיל איסור על כן שפיר כתב רמב"ם טעם דבר מעמיד ולא טעמים אחרים ומיושב גם רדב"ז כי לכאורה יהי' רדב"ז נגד ה"ה וראשונים, אבל בזה ניחא רדב"ז קאי שבודאי נתבטל איסור תוך ששים: שלטי גבורים סוף ע"ז כתב מה שמגעילים הכלי אינו נקרא מבטל איסור לכתחילה, וכ' הסמ"ג הטעם דדוקא לאכול האיסור ע"י ביטול אז אין מבטלים אבל גבי כלים אין עושין שום דבר מהמים שנפלט בהם האיסור, ולי נראה טעם אחר דכשהוא מגעיל אינו מבטל האיסור רק הוא מפרידו מן הכלי וחשוב כמו ניקור בשר מן הדם וחלב דכי היכי דהתם בשביל שמפריד האיסור מן ההיתר אינו נקרא מבטל איסור לכתחלה הכי נמי חשיבא הגעלה מפריד האיסור מן הכלי שהי' נבלע בו שמפליטו ממנו ע"י הגעלה:

פמג"ד צ"ט במש"ז ס"ק ח' כתב קשה לי על ב"י וט"ז כתבו מקור הדין מהא דערלה ר"י ור"ש והוא ברייתא והא משנה מפורשת בתרומה פ"ב משנה ט' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו עוד אם שוגג מותר ומזיד אסור כמ"ש הר"מ ורע"ב דאין מבטלין איסר ופסקה הר"מ פי"ג מתרומה הלכה יו"ד ולמה תפסו ב"י וט"ז ממימרא ולא ממשנה:

מחהש"ק סי' תק"א תה"ד ביו"ט שני דרבנן מותר להרבות עליו פתילות חדשות ובטלן ברוב:

כדקי"ל בעצים שנשרו מדקל ביו"ט היינו דוקא בפתילה דהוי דבר יבש וסגי ברוב אבל שמן לח אפי' מב"מ קי"ל בעי ששים:

כסף נבחר כתב, דנוכל לומר לרשב"א וראב"ד דס"ל דמדאוריי' אסור לבטלו איסר לכתחילה, ה"מ כשנוטל איסר בעין ומבטלו, אבל אם כבר בטל אלא שאין בהיתר שיעור לבטלו, מודה ראב"ד דאינו אסור אלא מדרבנן, כיון שאינו עושה אלא כדי להציל את ההיתר:

ר"ן ס"פ גי"ה מביא רא"ה דכל שנתבטל חד בתרי כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר אם בא לבשלן כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחילה ומשום מבטל איסור לכתחילה ליכא שכיון שכל אחד ואחד בפני עצמו מותר אין כאן איסור:

תה"ב בית רביעי שער שלישי מאריך בשיטות ומסיים נמצאו שלשה מינין בביטל איסורין, אחד, איסור של תורה בין שיהי' שיעורו של תורה בין שיהי' שיעורו של דבריהם, והשני איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריי', והשלישי איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאוריי', איסור של תורה ושיעור של דרבנן ואין צריך לומר אם נפל בשיעור שאין בו כדי לבטלו אפי' מדאוריי' אין מרבין עליו היתר כדי לבטלו שאין מבטלין איסור לכתחילה ואין צריך לומר שאין מערבין אותו בידים כדי לבטלו, עבר וביטלו או שריבה עליו היתר אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למי שבטלו בעבורו, איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאוריי' אין מערבין אותו לכתחילה בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל שם מעצמו אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו היתר ומבטלו, איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאוריי' כדתרומה וחלה של ח"ל מערבין ומבטל לכתחילה אותה ברוב ואפי' להאכילה לזרים, ורבינו שמעון ז"ל לא אמר אלא לכהן טמא אבל לא לזרים, ויש אומרי' שלא אמר כ"ז אלא בתרומת וחלת של ח"ל אבל לא בשאר איסורים ויש לחוש לדבריהם ע"ש, ובדה"ב כתב המחבר כתב באיסור דרבנן כגבינה של עכו"ם וכיוצא בה אם נפל לפחות מששים מותר להוסיף וראיה מעצים שנשרו וכו' ואינו נכון התם מקלא קלי, ומשמרת משיג התם משום דשיל"מ ע"ב:

ע"ז דף ע"א, תוס' ד"ה הכא במ"ע דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא, תימא ליבטל ההוא פורתא בששים, י"ל דמין במינו הוא וקסבר לא בטיל ושעה"מ פט"ו ממ"א, יש לדקדק מאי קושי' הא קי"ל אין מבטלין וכו' ואע"ג דסתם יינם דרבנן וקי"ל מבטלין, מ"מ כבר כתבו תוס' ביצה דף ד' דוקא במידי שעיקרו מדרבנן כמוקצה אבל בדבר שיש לו שורש מן התורה לא, ונראה שהרי כתב רשב"א בסי' תס"ג דהא דאין מבטלין אסור היינו דוקא במתכוין לבטל את האיסר אבל אם אינו מכוין לא, וכ"כ טא"ח סי' תנ"ג, וא"כ ה"כ כיון שאינו מכוין לבטל האיסר אלא לשום את היין בתוכו מותר אפי' לכתחילה, אבל מדברי תוס' פסחים דף ל' נראה דאפי' באינו מכוין ע"ש, ותו לפמ"ש ט"ז יו"ד קל"ז דהא דאמרי' דכיון שאין כוונתו לבטל האיסור מותר אפי' לכתחילה היינו היכא דלא אפשר בלא"ה, עדיין קשה דהכא נמי אפשר בענין אחר:

בבד"ה שער רביעי דף פ"א דפוס וויען, מצאתי מרגליות ואעתק לשונו, עוד אני אומר שאין דין איסור בטילין לכתחילה אלא במה שמתקיים האיסור בתוכו כגון נבילה וחזיר לתוך אוכל של היתר אעפ"י שיש בו ששים של היתר מ"מ האיסור קיים ושמו עליו דמעיקרא אוכל והשתא אוכל אבל יין במים שהוא נפסל לגמרי וכן רוטב חזיר מועט לתוך ששים של מים מותר לבטל אפי' לכתחילה, הא למז"ד למי שבא להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה כשהיא בעין שבודאי מותר לו לעשות כן ואח"כ מותרת לו אלו דברים ברורים ומאירים עינים עכ"ל, ועי' עט סופר כלל ל"ג הרבה בפרט א' ב': מג"א שכ"ג ס"ק י"ד, אסור לבטל איסור בשבת או ביו"ט דאין לך תקון גדול מזה והיכא דמקלי קלי איסורא שרי כמ"ש תק"ז ועי' דג"מ, ומחהש"ק כתב שכוונה לדעת המחבר בסי' צ"ט דס"ל באיסר דרבנן שאין לו עיקר מה"ת מותר בחול להוסיף עד ס' ובשבת אסור ות"ש כתב יבש ביבש מין במינו שנתבטל חד בתרי אם רוצה לבשלו צריך ששים ומותר להוסיף כמבואר בסי' ק"ט אסור ביו"ט וכן מים שלא לנו מותר לערב עם מים שלנו אסור ע"ש, צ"ע במים רק מצנן וכי אסור לצנן מים עי' צל"ח דף יו"ד ביצה ביו"ט מותר לתקן:

פרט ג'. פסק:

רמב"ם פט"ו ממ"א הלכה כ"ה, אסור לבטל איסורין של תורה לכתחילה ואם בטל ה"ז מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובות זו אלא על זה העובר שבטל האיסור אבל לאחרים הכל מותר [וטור כתב בשם רבינו כלשון הזה דוקא למבטל עצמו אם הוא שלו קנסינן לאוסרו עליו או למי שכיון לבטלו בשבילו עי' כ"מ]: הלכה כ"ו, כיצד הרי שנפלה סאה של ערלה לתוך מאה סאה שהרי נאסר הכל לא יביא מאה סאה אחרת ויצרף כדי שתעלה באחד ומאתים ואם עבר ועשה כן הכל מותר אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחילה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא:

בזה, וכ"מ מביא הורה רבינו שמחה על מי חלב שנפלו לתוך תבשיל של בשר וצוה להוסיף מים עד שיבטלו מי חלב בששים דמי חלב מדרבנן, ומביא הג"מ דיי"נ שנאסר ע"י כח עכו"ם אין מבטלין אותו לכתחילה דהוי כאלו יש עיקר בתורה כיון דכתיב ישתו יין נסיכם, מיהו לפי אמת מפשט דברי רבינו נראה שכל שאינם איסורי תורה ממש מותר לבטל איסור לכתחילה ע"ש שמביא הגהו' מרדכי רק בדבר שאין לו שורש דאוריי' וראיה שרמב"ם לא נקיט חצי שיעור ופלא גדול כמובן כי רמב"ם פסק ח"ש אסור מה"ת: מל"מ מביא תוס' בכורות דף כ"ג סבר דהא דקי"ל דהמבטל איסור במזיד אסור ובשוגג מותר כסבור שמותר לבטל חשוב שוגג, ועי' רמב"ם פ"ה מתרומות הלכה ח' אין תורמין וכו' אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד ונראה שדין זה סותר למ"ש תוספות ועי' ט"ז צ"ט שלא הזכיר רמב"ם וכ"נ:

פי"ג מתרומות הלכה י' סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונפלו חולין אחרי' עד שהוסיפו על מאה אם בשוגג ה"ז עולה במאה ואחד ואם במזיד הרי הכל מדומע שאין מבטלין איסורי תורה לכתחילה, תרומות ח"ל מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו [משמט כר"ש דוקא לכהן ולא לזר ודו"ק]: המחבר בסי' צ"ט, פסק כרמב"ם דאיסר דרבנן מרבה עליו וכו' אבל לערבם בידים אסור, ורמ"א פסק כרא"ש דאסור לבטל או להוסיף באיסר דרבנן, וש"ך הקשה כאן פסק המחבר באיסר דרבנן מותר להוסיף ולבטל ובאו"ח תרע"ז במותר שמן שבנר שנתערב ואין ששים לבטלו י"א שאין להוסיף עליו ולבטל והרי חנוכה דרבנן, ומג"א תי' משום דהוי דשיל"מ לכך החמיר: טא"ח תנ"ג שמותר לטחון החיטים מבוקעי' ואין כאן מבטלין איסר לכתחילה שאין כוונתו לבטל והקשה פר"ח למה ליה האי טעמא תיפק ליה דאינו מבטל איסור אלא היתר דהשתא כולי היתרי הוא כמש"כ ר"ן בג"ה בשם רא"ה דיבש ביבש שנתבטל ברוב כשבא לבשלו מותר להרבות עליו לבטלו בששים ואין כאן משום מבטל איסר לכתחילה כיון דכל אחד ואחד בפני עצמו מותר ופסק המחבר ק"ט וי"ל דכיון שהוא מערבו לבטלו כדי שיאכל בפסח הרי הוא כמבטל איסור לכתחילה, דאלת"ה וכי מותר לערב חמץ בששים קודם פסח לאכלו בתוך פסח והנה תשובת רשב"א פליג על הטור אף שאין מכוין לבטל אפ"ה מקרי מבטל איסר מיהו מש"כ רמ"א קט"ו בחמאה של עכו"ם מותר לבשל לכתחילה כדי שילכו צחצוחי של חלב וכן מש"כ המחבר בסי' פ"ד בדבש שנפלו בו נמלים וביאר הב"י משום שאין כוונתו לבטל ולא שום אדם יחלק בדבר שמאחר שאינה נהנה מן האיסור אלא רוצה להפריד האיסור מן ההיתר כדי לאכול ההיתר הרי אין כאן מבטל האיסר דאלת"ה האיך התירה התורה להגעיל אלא ע"כ לומר כמש"כ הר"ן כיון שמתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מאיסור שרי וה"נ דכוותי', גדולה מזו מצאתי ברע"ב תרומה פ"ד תאנים שחורות מעלות את הלבנות פי' שכולן מצטרפים לבטלן לפי שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבן הכל ביחד, וביאר בתיו"ט דאף כי אין מבטלין איסור לכתחילה, ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור, אבל כה"ג שאינו מרבה היתר אלא משנה האיסור מכמות שהי' ש"ד ע"ד:

ט"ז באו"ח סי' תרכ"ו גבי שישפיל הענפים של אילן ויערבם בסכך הקשו הא אין מבטלין וכו' ותי' הב"ח בשם מרדכי דקודם יו"ט שאינו איסור עדיין, ועוד אין מבטלין הוא דרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצוה ללה"נ, וכתב הט"ז מזה למדנו בתערובות חמץ קודם פסח בלח בלח ואין ס' שיכול להרבות עליו ואפי' לכתחלה כיון שהוא קודם האיסור אבל מג"א כתב בשם הר"ן אע"ג דאיסור שיכול להסירו אינו בטל מ"מ הכא אגמרי למשה בפלגא סגי דפרוץ כעומד מותר אלא דהכא כיון שהן מעורבין בעי רובא א"כ אין כאן מבטל איסור עכ"ל, מרי"ט בי"ד סי' ח"י כשנתערב היתר בהיתר לא מקרי מבטל איסור:

מג"א בסי' תמ"ז מביא צ"צ סי' פ' יין לבן שהוכה מראיתו ומשימים לתוכו חלב בהמה וחלב חטה פחות מששים אסור דגזרי' שמא יבא לשתות ממנו עם בשר או בפסח ואע"פ שנתבטל בששים הו"ל מבטל איסור לכתחילה עכ"ל וכתב מג"א כיון שאין כוונתו לערבו כדי לשתותו בפסח או עם בשר א"כ לא הוי מבטל איסור דאין כוונתו אלא לתקן היין כמו דבש בסי' פ"ד ומנחת יעקב כלל ס' כתב שאני גבי דבש שאינו חפץ בתולעים ובטעמם משא"כ כאן הוא חפץ חלב עצמו להשים תוך היין א"כ שפיר מקרי מבטל איסר ע"ש ועי' נב"י ח"ב סי' מ"ו וח"ר סי' כ"ו שמחדש רק אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר עי"ז מתבטל בזה אזלי' בהר הכוונה שאם הכוונה לבטל אסור ואם הכוונה לדבר אחר מותר כמו בחיטים שיש בהם מבוקעים שמותר לטחון אף שעי"ז מתבטלים מ"מ הכוונה רק לטחון לעשות קמח אבל אסור לערב חיטים מבוקעים בידים כדי לטחון ע"ש בזה נדחה דברי מג"א ונתקיימו דברי הצמח צדק ועי' שמן רוקח סי' י"ד כתב ג"כ בדבש כבר מעורב אבל לערב לכתחילה אין משם ראיה ע"ב:

פלתי צ"ט ס"ק ד' כתב דעת ראב"ד דהוי דאוריי' ויש להבין כיון דזרוע נותן טעם באיל הוי איסור דאוריי' וחדוש הוא דשוי' התורה בזרוע בשילה א"כ איך התירו לבשל בקדירה של חטאת שלמים דמ"ש זרוע עם איל ומ"ש: חטאת ושלמים ואסור לבטל דבר תורה וצריך לומר דבלוע בכלי לא חשוב ביטול איסור עד שאמרו שלא חל עליו שם חנ"נ וגם שם איסור גמור לא מיקרי עליו ואינו בכלל ביטול איסור משא"כ שם זרוע באיל הוי שפיר בכלל ביטול איסור הוא:

חו"ד צ"ט ס"ק ח' כתב ש"ך הקשה מנר חנוכה, ונראה דיש לחלק בין איסור אכילה לאיסר הנאה, דבאיסר אכילה שאינו אסור רק בטעימת טעמא דאיסורא וכיון דמבטל ליה שוב אינו מרגיש הטעם משא"כ באיסר הנאה כשנוטל ומבטלו הרי נהנה במה שנוטל ומבטלו ולכך אסור לבטלו כמו שאסור לפטם בהמה באיסר הנאה דאין לך מבטל גדול מזה דהא הבהמה תהי' מותרת אח"כ אף שנתפטם ואפ"ה אסור שנהנה במה שבהמה נעשה שמינה בזה וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה שמרבה ומשביח ההיתר במה שזורק האיסור לתוכו ומוקצה למצוה איסור הנאה הוא דהא צריך לעשות לו מדורה ולשורפו עכ"ל, ועי' תשובת מהרי"א או"ח קל"ג:

שלט"ג בע"ז פרק הפועלים, דבר שאסור מדרבנן, אי ליתא בעינא כגון שנפל לקדירה ונימוח וטעמו כבלע בהיתר שאינו בעין מותר להוסיף עליו לבטלו אבל חתיכה דאיסור שנפלה להיתר אע"פ שאינה ניכר מ"מ אינו נימוח והוא בעין אסור להוסיף ועי' סי' ק"ט אם נתערב יבש ביבש חד בתרי ובא לבשלם יחד מותר להוסיף משום דכל אחד בפ"ע מותר אין כאן איסור ועי' תשובת ר"ן סי' נ"ז:

פרט ד':

ח"ס יו"ד סי' שי"ט מביא קושי' פד"ר בשם ח"ץ וגם תי' ביבש אסור מה"ת וכתב בכל זה קושי' עצומה וגדולה היא דנהי דאסור לבטל איסור להפכו להיתר אבל הכא שהותר לחולה האיסור להדיא אלא שמצוה להאכילו הקל קל ואנו מבטלים להאכילו מאשר הוא איסור בעין פשוט דמחויב למיעבד כן א"כ נפרש תרומה ויבטלנה ולא שיהי' מותר לאדם אחר אלא לפקוח נפש של חולה זה, ואנו אין לנו בזה אלא ישובו של יעב"ץ ח"ר סי' קל"ה, דאיתא בירושלמי רפ"ד דדמאי דהדרא לטיבלא ע"ב, ושו"מ ח"ר סי' ט': ח"ס בסי' ס"ז ראיתי חידש שכתב כהן מותר לערב תרומה בתבשילו פחות מנתינת טעם ויכול להזמין ישראל על שולחנו, ומ"מ אסור לכהן לערב תרומה בתוך קדירת ישראל פחות מנתינת טעם, נהי משום מבטל איסר לכתחילה ליכא גבי כהן דהא היתרא הוא לגביה מ"מ ה"ל כמערים להאכיל תרומה לישראל ע"ב, לפי אב"מ בתרומה מצוה לשמור אותו שלא יבטל, גם כהן אפי' לאכול בעצמו אסור לעשות מקדשים חולין ולבטל בששים: בני הבחור החריץ מו"ה שמואל בנימן ני' רצה לחדש במין במינו כ"ע ס"ל אין מבטלין מדאורי' עפ"י ר"ן נדרים כ"ב כתב דכל דבר שדומה לחבירו אינו מחלישו אלא מעמידו ומחזקו וכ"כ תוס' ע"ז ס"ו ד"ה מכלל, א"כ י"ל דוקא באינו מינו כיון דאיסר נאבד לגמרי בתערובות ס"ל שמותר לבטל אבל מב"מ דאיסור במקומו עומד ורק מצד רוב בטיל ומותר לאכלו אסור לבטל כמו יבש ביבש לנב"י וח"ס ומיושב הרבה בזה כמובן:

ישו"י צ"ט, הקשה לראב"ד שאסור לבטל מה"ת האיך יליף טע"כ מגעולי עכו"ם הר"ן הקשה למה לי קרא לטכ"ע הא ילפי' מקרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן, ותי' דה"מ כשאוכל הרוטב בעין אבל כשנתערב בטל ברוב כמו מב"מ וצריך קרא שלא יתבטל, א"כ מאי ראיה מגע"נ שם לכתחילה מיירי ואין מבטלין איסר לכתחילה ע"ב:

תרומות פי"א משנה ח', המערה מכד לכד ונוטף ג' טפים נותן לתוכה חולין, וכתב תיו"ט אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואין מתכוין לבטל, מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בעיני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מיתר, ועי' כ"מ תרומות פט"ו הלכה י"ט: בינה לעתים פ"ב הלכות יו"ט כתב הא דפסק המחבר ביו"ד באיסר דרבנן יש לבטלו היינו יבש ביבש כיון דקודם הספה הי' כל חד בספיקא דרבנן ולקולא, משא"כ בלח בלח שנתערב בפחות מששים דנכנס הכל בחזקת איסור דאין כאן שום ספק על דבר שהכל נתערב ביחד וכ"ע מודו דאסור לאכלו א"כ הרי כאן ביטול איסור גמור ואפי' בדרבנן אין לבטלו, לפ"ז הרווח לנו בזה שני קושי' שיש על המחבר, א' דפוסק במותר שמן חנוכה שאין להוסיף עליו ולבטלו, וכן בסי' קט"ו הקשה ט"ז על ב"י דכתב דמותר לבשל חמאה של נכרי ואין בזה משום ביטול איסור צחצחות חלב שבה דאין מכוון לבטלו, והקשה ט"ז הא ב"י ס"ל דמבטלין איסור דרבנן ומכ"ש חמאה דאין לו עיקר בשל תורה לפמ"ש הכל ניחא דלח בלח ס"ל למחבר דאין מבטלין אפי' בדרבנן ע"ש:

בתשובת פני אריה סי' ב' וח"ס סי' ס"ז מזכירו, כתב באריכות ותוכן דבריו דהא דגמרינן מאחרי רבים דחד בתרי בטל ומותר לאכול התערובות אע"ג דאכיל גוף האיסור, לא משום שהאיסור עצמו נהפך בעצמותו להיות היתר הוא דשרי' אלא האיסור בכל מקום שהוא איסור הוא, אך מפני שזה כלל גדול בתורה אחרי רבים להטות לומר שאין המיעט יכול להכריע את הרוב לעולם אלא הרוב מכריע את המיעוט להיות כמוהו וכיון דלהסיר את האיסור מתערובות אינו יכול שהרי אינו ניכר ולאסור גם את המותר: א"א שהרי ההיתר הוא הרוב ואין בדין שיהי' מוכרע מן המיעוט ע"כ כל התערובות נאכל ומזה נמשך ממילא שגם האיסור נאכל עם היותו איסור בעצמותו, הלכך כשהותר אף לאכלן ביחד מותר וכו', ובטעם הדבר שהחמירה תורה כ"כ בתערובות לח כי טעכ"ק דאוריי', והקילה הרבה בתערובות יבש שיתבטל חד בתרי, משום דבתערובת לח אין הרוב היתר עומד בפני עצמו אלא כל חלק וחלק מן ההיתר יש בו מקצת מן האיסור שנתערב ונאחז עמו ולהכי אין בכח הרוב הזה להכריע את המיעוט להיות כמוהו אלא כל שהאיסר נרגש בו בטעמו עשאהו תורה ככולו איסר לענין אכילה וכו' אבל יבש ביבש שהיתר עומד בפני עצמו ועדיין כולו היתר הוא אין הדין נותן שיאסר ההיתר שהוא הרוב בשביל מיעוט האיסר שאינו ניכר וע"כ המיעט נמשך אחר הרוב, והנה טעם זה נכון כשאנו באים לדון על אכילת התערבות בדיעבד אחר שכבר נתערב, אבל איך יספיק זה הטעם להתיר לערב בידים, ונראה ברור כשמש דבאיסר שעומד בעינו בתערובות לא נחלקו תוס' מעולם דודאי אסור לבטלו מדאוריי' בין במינו בין שלא במינו שא"א לגוף של איסור שיתהפך להיות בעצמותו היתר בשום פנים וכו' האיך יקבל הדעת בשר של שור הנסקל וכיוצא מאיסר הנאה התירו לו התורה לערב בידים ואכל ושבע ודשן והזהירו בלאו להשליך לכלב בעבור הנאה הבאה לו באכול כלבו וכי איזה הנאה מרובה זו או זו, ומאי האי שאמרו חמץ אינו ברשותי וכו' הא ברשותו הוא לערבו לכתחילה כהיתר לאכלו וכו' רק בפליטת איסור וטעמו שאין כאן שום גוף ממש מאיסור אלא טעם בלבד שנבלע בהיתר פלוגתי' תוס' וראב"ד ע"ש, ומרגליות מצאתי בתשובת מרי"ם יו"ד סי' ט' שמסביר מה דתמה פמג"ד [ומל"מ מעילה] שלא מצינו היתר שנתערב בב' חתיכות איסור דנימא תהפוך לאיסור שילקה על חתיכה אחת מ"ש מאיסור שנהפך להיתר וכתב דוקא בהיתר שאם לא נהפך האיסור להיתר יכריע המיעוט את הרוב היתר להיות אסור כולו מספק, לכך מכריע הרוב ונהפך, משא"כ היתר ברוב איסור גם אם לא נהפך מ"מ נשאר כולו אסור מספק ולא יכריע כלל הרוב איסור להיות מותר ממילא לא נהפך כלל ונשאר ההיתר היתר ואיסור אסור והכל איסור מספק קבוע ע"ש באריכות:

פמג"ד סי' צ"ט ס"ק י"א, שאלה אם חלב הנאסר בהנאה מותר לבטל להדליק נר חנוכה וכן אתרוג של ערלה ותרומה טמאה אי מותר לבטל ע"ב, ברוך טעם כתב נימא ע"ז של ישראל קרינן לכם כיון שיכול להפקיע האיסור ע"י ביטול בתערובות, ע"כ נ"ל בע"ז ובחמץ שאמרה תורה שמחויב לבערן בודאי אין לבטל ולהפקיע מצות ביעורו עי' במקנה כלל כ"ב פרט ג' באריכות: בספר חכמת שלמה סי' ט' ראיתי שכתב לישב קושי' מרדכי בסנהדרין יש קבוע, כבר ידוע מחלוקת רא"ש ור"ן אי נימא קבוע למפרע, דר"ן כתב כיון דקבוע חידש הוא לא אמרי' קבוע למפרע, ורא"ש בתשובה מוכח דאמרי' קבוע למפרע, נראה דראש לטעמי אזל שכתב בהך דקפץ אחד מהמנויים דלא בטל ברובא כי רוב רק ספק ותורה חידשה דניזל בתר רובא א"כ לדידי' קבוע מדינא והלכך אמרי' קבוע למפרע, אבל ר"ן אזל לטעמיי' דס"ל דרוב מדינא הוי כודאי וקבוע חידש הוא ולהכי לא אמרי' קבוע למפרע דמה דגלי גלי והנה ר"ן בסוכה דף ט"ו ומג"א תרכ"ו כתב דכל דבר המעורב מגרע האחד כח חבירו אלא דכללא בידם דהרוב יש בידו כח לגרע המיעוט משא"כ למיעוט אין כח לגרע הרוב א"כ בקבוע הניכר דא"א להרוב לגרע כח המיעוט כיון שניכר לפנינו והרי המיעוט בתקפו נהי דגם להיפוך אינו מגרע מ"מ הוי ספק מה"ת וכו' אבל בסנהדרי' נהי דניכרים הרוב והמיעוט וקבועים הם מ"מ הרוב מגרע כח המיעוט דהרי הם אומרים בבירור שהמיעוט טועים הם ע"ש:

אגב אכתב מה שנלענ"ד לישב קושי' מרדכי מסנהדרין, כי קבוע שייך רק אם שהולכין אחר הרוב בכל זאת נשאר המיעוט כמו ט' חניות וכדומה המיעוט נשאר במקומו אז אמרי' קבוע' אבל אם הולכין אחר הרוב לא נשאר שום מיעוט בעולם בזה לא אמרי' קבוע, ובסנהדרין המיעוט צריכין לבטל דעתם ולהסכים לרוב א"כ לא נשאר שום מיעוט ולא שייך בזה דין קבוע: רמ"א קי"ב, כל מקום שנתערב פת של עכו"ם בשאר מאכל בטל ברוב בין בלח בין ביבש אבל אסור לערב כדי לאכלו, ועי' ישו"י קי"ג סק"ב צידד להתיר:

רשד"ם יו"ד סי' כתב דעד כאן לא קאמרי הני פוסקים דמותר לערב איסר דרבנן לכתחלה אלא למי שהי' לו איסור דרבנן וכדי שלא להפסידו התירו לו לערבו אפי' לכתחילה אבל לקנות כדי לערבו זה לא עלה בדעת בן אדם:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה