עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק ג כלל עא תרי ותרי
פרט א':
יבמות דף ל' גמרא ואילו בגירושין ספק קרוב לו פסק קרב לה לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזק' היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק תוס' וא"ת דהכא מוקמי' אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק הי' עומדת בחזקת איסר שבעלה עדיין חי, ובחולין דף ט' אמרי' בהמה בחייה בחזקת איסר עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחט' בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה, ומשמע דווקא לענין ריעותא דאיתיליד אחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב וכו' אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעת שנולד הספק הי' עדיין בחזקת איסור וכו' ועי' ש"ך יו"ד סי' נ':
רשב"א כתב לישב דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה ממילא או שלא נשחטה כהלכתא אסורא, עד שיתחדש בה ענין המכשירה, והלכך כיון שאתה בא להתירה ולומר דנעשה בה מעשה שהכשירה עליך הראיה ודכוחה הכא כיון שזו מתחלתה צרה לערוה הוא, ואלו מת בעל ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו כשאתה בא לאסרה ולומר דנעשה בה מעשה האוסר עליך הראיה, וכן הדין בקדושין כי האי גונא:
וגבי גירושין מי לא תבן, הי' עומדת בר"ה וזרקו לה גט קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מע"מ מגורשת ואינה מגורשת וס' רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן וכו' דהוי ליה ספיקא דאוריי' ומתני' בכת אחת דה"ל ספיקא דרבנן וממאי דמתני' דהכא בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן דאמרי' אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמ' אחזקה מידי דהוי אנכסי דבר שטיא ע"ש:
יבמות דף פ"ח תצא מזה ומזה אמר רב ל"ש שניסת בע"א אבל ניסת עפ"י שני עדים לא תצא וכו' סוף סוף תרי ותרי נינהו והבא עליה באשם תלוי קאי א"ר ששת שניסת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קיימא באמרת ברי לי [כגון ע"י סימנים ואשה תלוי אינו בא אלא מי שלבו נוקפו, ובכתובות פי' רש"י אלו הי' קיים הי' בא]:
מתיב רבא מניין שאם לא רצה דפנו, ת"ל וקדשתו בע"כ, היד אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה ולא קאמרה ברי לי צריכה למימר דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעידיה וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן לה מיניה איסור כהונה שאני:
אמר שמואל לא שנו אלא שלא מכחשתו אבל מכחשתו לא תצא במאי עסקינן אילימא בבי תרי כי מכחושתא ל"ה מאי הוי אלא בחד טעמא דמכחשתו הא שתקה תצא:
והאמר עולא כל מקום שהאמינו תורה ע"א הרי כאן שנים ואץ דבריו של אחד במקום שנים הכא במ"ע בפסולי עדות וכו':
תוס' הבא עליה באשם תלוי, וא"ת למאי דאסקינן דף ל"א דתרי ותרי ספק דרבנן ומוקמי לה אחזקה אמאי נקוט אשם תלוי אפי' חטאת איכא דוקמה בחזקת אשת איש ועוד מאי קא משני בניסת לאחד מעידיה היכי שבקינן ליה הא מיחייב מיתת ב"ד דאוקמה אחזקה, ואר"י דמה שאשה דייקא ומינסבא מרעא ליה לחזקה וכו' וכתב מהרש"א צ"ע דהא בב' עדים קאיירי ובשום מקום לא מצינו דנימא דדייקא ומינסבא בב' עדים כיון דליכא חומר בסופה [פלא עי' תוס' כתובות דף כ"ב ודף כ"ו וב"ב ל"ב שיש חומר בסופה] גם לקושתם שהוקשה דבניסת לאחד מעידיה היכי שבקינן ליה הא מחייב מיתה דאוקמה בחזקה, איכא למימר דלאו קושי' הוא דלא אמרי' דבתרי ותרי אוקמא אחזקה אלא למאן דמספקא ליה אבל לגבי העד הזה שאומר ברי לי לא אוקמא אחזקה, ולקמן דף צ"ג דמבעי' לן עד אחד ביבמה אהא דקאמרי' התם מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני כתבו תוס' אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם אר"י היכי דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא ה"ל למימר תצא מ"ד אניסת לאחד מעדיה עכ"ל ודבריהם אלו סותרין דבריהם דהכא והם מטין לדברינו עכ"ל:
נמ"י כתב הרי כאן שנים, הרי הוא חשוב כשנים כגון מעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמא ואם בא אח"כ עד אחד להכחישו חשבינן לה כחד גבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים ומיהו אם באו שנים והכחישו לא חשיב איהו כתרי לבהדי תרי אלא כחד לגבי תרי, וכתב ריטב"א נראין דברים כדברי ר"י ז"ל שאמר דדוקא בעדות דבר שבערוה דבעינן שנים והאמינוהו לזה כשנים אבל באיסר דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינוהו אלא כחד כי אתא אחרינא ואכחשיה הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל, פנ"י כתובות דף כ"ב מביא ספרי פ' שופטים לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה דר' יודא, והא דאמרי' משום עגונא הקילו רבנן היינו שלא להחמיר מדרבנן ע"ב:
בריטב"א כתובות דף כ"ב מצאתי שכתב יש שפירוש שבעדות האשה לא האמינו ע"א שאין דבר של ערוה פחות משנים. ומה שאשה נשאת בע"א אינו אלא מדרבנן שהקילו משום עגונה ואפקיענהו לקדושין וכי אמרינן שהאמינה התורה עד אחד כתרי זה בשאר איסור שע"א נאמן בהם מן התורה ורבנן נמי כבי תרי בעדות אשה, ולפ"ז אפי' באיסורין דעלמא אם באו שני עדים בזה אחר זה אין דבריו של שני במקום ראשון וראשון נאמן אפי' להקל ופשיטא דמימרא דעלמא משמע ה"ה באסורין דהא בכל מקום קאמר ע"ש עי' ש"ש ש"ז פ"כ באריכות:
דף צ"ג בעי מר' ששת ע"א ביבמה מהו טעמא דע"א משום מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר וכו' א"ל חכיתיה א"ל מת בעלך ואח"כ וכו' ה"ד אלימי תרי ותרי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני תוס' אע"ג תרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם, אר"י היכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא הוה לן למימר תצא מידי דהוה אניסת לאחד מעידיה:
קידושין דף ס"ו ה"ד אילימא דבי תרי אמרי אישתבאי ובי תרי אמרי לא אישתבאי מה חזית דסמכת אהני וכו' פרש"י ואי אמרת אוקי אתתא אחזקה ה"מ אי היא קמן והי' באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה בכשרות, ותוס' הקשה הא אמרי' לדברי דמכשיר בה מכשיר בבתה, וחדושי הרי"ם בכתובות כתב דהנה תוס' כתב דמיגו לא מהני להכריע בתרי ותרי דלא עדיף כאלו הי' עוד עדים דתרי כמאה, וקשה לכאורה למה מוקמינן אחזקה בתרי ותרי הא ג"כ שייך סברא זו דחזקה לא עדיף מעדים ותרי כמאה אמנם נראה דחזקה יש ב' טעמים, מצד ראיה שהחזקה מורה שהוא כן כמו שהי' קודם ולא נשתנה כמו כל חזקת הגוף, ועוד גם בלי ראיה אין להוציא דבר ממה שהי' כבר בלי ברור וכמו הממע"ה דסברא הוא דדבר שהיה בחזקתו אין להוציא בלא ראיה כנ"ל ולכך בשלמא מגו שהוא רק מצד ראיה שאמת ואין ראיה יותר מעדים שייך סברת תוס' כנ"ל אבל גבי חזקה נהי דמצד ראיה שייך ג"כ כהנ"ל דאינו מועיל להכריע בתרי ותרי דלא עדיף מעדים מ"מ טעם הב' הנ"ל שייך דמ"מ נשאר הדבר כמו שהי' מוחזק עד עתה דכיון שהוא תרי ותרי ואין לנו בירור אין להוציא הדבר מחזקתו מספק ושפיר מדויק לשון הש"ס יבמות דף ל"א דאמר בתרי ותרי אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק ולא אמר כדאמר בכל דוכתי בקצרה דמוקמי' אחזקה ולמ"ש מדויק דבתרי ותרי אין טעמו שחזקה מברר כמו בכל מקום רק דאין לאסרה מספק כיון שאין בירור אין מוציאין הדבר ממה שהי' ומיושב כמה פליאות שהקשה תוס', דבשאר ספק דמהני החזקה דמעיקרא לברר שכשר שפיר מהני חזקת אם לבת דמאחר שיש ראיה שהאם היתה כשירה ממילא גם בתה כשרה מחמת ראיה זו עצמה, משא"כ בתרי ותרי דמצד ראיה לא מהני כלום רק שאין מוציאין ממה שהי' מוחזק לנו מספק בזה שפיר האם דוקא שהיתה מקודם בחזקת כשרות אין מוציא מספק מחזקתה אבל הבן שמיד שנולד הי' ספק לא שייך כלל שאין מוציאין ונשאר ספק משום תרי ותרי דהא אין שום ראיה להכשירו ומעולם לא הי' מוחזק:
לכשר ולא דמי כלל לשאר ספק דשפיר לדברי המכשיר וכו' משא"כ בהנ"ל: פרט ב':
כתובות דף כ"א, א"ר אבא אר"ה אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקרא ערער על אחד מהן עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם [הוו להו נוגעין בעדות שגנאי להם שישבו עם פסול בדין] ערער דמאי אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו [כי אמרו לא גזל היו להו תרי ותרי ולא מתכשר בהכי]:
תוס' וקשה דהכא אליבא דר"ה קיימינן דאית ליה דזו באה בפני עצמה ומעידה דאית לן למימר אוקי גברא אחזקתיה ע"ש לענ"ד לישב שרמב"ם פ"ז מיסודי התורה כתב שנצטוונו לחתוך את הדין עפ"י שנים עדים כשרים ואע"פ שאפשר שהעידו בשקר הואיל וכשרים הם אצלינו מעמידין אותן על כשרותן עכ"ל וחזקת כשרות מצד רוב בני כשרים הם עי' פנ"י גיטין דף י"ז ותב"ש סי' כ"ט כתב במים במוח דאתרע רובא, רוב בהמות כשירות אץ להם מים במוח כלל והא מדאית ליה מים במוחו הרי אינו מהרוב הבריאות אתרע רובא ע"ש, וכן בעדים רוב כשרים אבל כיון שיש ב' עדים שהעידו שהוא גזלן יצא מרוב כשרים ואין ראוי עוד להיות עד, אבל בב' כיתות מכחישים זה את זה שלא העיד עליהם רק הכחשה ממילא הוא סבר ר"ה כל כת כשר להעיד אוקמי' אחזקה ולא איתרע הרוב:
רי"ף אר"ה אמר רב שלשה וכו' וערער דגזלנותא נמי לא אמרן אלא דקא מסהדי תרי דגזלנא הוא ואתו תרי ומסהדי דהדר בתשובה דלא קמכחשי להנך אבל אי אתו תרי ואמרי לאו גזלנא הוא דמכחשי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי לבהדי תרי והוה ליה גברא ספק פסיל הילכך לא מחתמינן ליה כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה וראיה לדבר הא דת"ר שנים שהי' חתומים על השטר ומתו ובאו שנים ואמרו כתב ידם הוא אבל אנוסים הי' וכו' ומקשינן ומגביהן ביה אמאי תרי ותרי נינהו אלמא לא אמרי' אוקי גברא אחזקיה ומפקינן ממונא אפומיה עכ"ל:
ובעה"מ תרי ותרי נינהו פי' ואפי' משחתמו אמאי אין מעידין הא איכא למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקה דכשרות, ואין להקשות מהא דת"ר שנים שהי' חתומים על השטר ומקשינן ומגביה ביה אמאי תרי ותרי נינהו, דהתם לאו אגופייהו דעידי השטר באו אלו להעיד שהרי מתו אלא על השטר הם באים להעיד שפסול הילכך תרי ותרי נינהו ולא מגבינן ביה אבל הכא שעל גופו של הדיין מעידין הוו להו תרי ותרי ואוקי גברא אחזקה דכשרות ע"ש:
ר"ן כתב, מש"כ רבינו חננאל ז"ל דמאי דפרכינן אילימא ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו דהכי קאמר אפי' משחתמו אמאי אין מעידין עליו נימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה חלוק עליו רב אלפסי ונראה שהוא מפרש כרש"י וארישא קאי דעד שלא חתמו פרכינן ואמאי מעידין עליו וחותם דהא איכא למימר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה ואע"ג דאיכא למימר נמי אוקי גברא אחזקתו חזקה דממונא אלימא טפי ואפי' לא מכרעה מילתא אית לן למימר דממונא היכא דקאי ליקים, וא"ת והא אמרי' ב' כיתי' המכחישות זו באה בפני עצמה ומעידה אלמא אע"ג דפסלי אהדדי מוקמי' להו אחזקתיה אפי' לאפוקי ממונא י"ל דהא דאמרי' מאי חזית דסמכה אהני סמוך אהני ולא מהניא ליה חזקה קמייתא היינו כי הכא שיש לנו לדון בבת אחת על שני עדיות ומש"ה כל תרי ותרי לא מכשירין ליה דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אבל בשתי כיתות המכחישות זו את זו כשבאה כל אחת בפני עצמה אין אנו צריכין לדין אלא עליה וכיון שהי' אחד מהן כשרה בודאי על כל אחת שבאה לפנינו בפני עצמה אמרי' שזו היא הכשרה ומפקינן ממונא אפומא וכו' ועוד ראיה מיבמות דף צ"ג אשה שהלך בעלה וכו' ואקשי' מאי חזית דסמכת אהני סמיך אהני ולא תצא ועוד ממזר ספק ממזר הוא, ואי אמרת אוקי תרי להדיא תרי ואוקי אתתא אחזקתה הכא דין הוא שתצא שהרי חזקת' לשוק והולד ממזר גמור, אלא ש"מ דלא אמרי' אוקי תרי ואוקי אתתא אחזקה להוציא מבעלה באומר ברי לי שמותרת היא, כ"ש דליכא למימר אוקמא אחזקה לאפוקי ממונא, אבל היכא שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק משמע דמדינא אית לן למימר אוקמי אחזקה כיון שאין אנו צריכין להוציא כלום מתחת המוחזק ע"ש:
רשב"א כתב מסייע לה להאי סברא דר"ח ז"ל מב"ב שני כיתי עדים וכו' זו באה בפני עצמה ומעידה משום דאוקי גברא על חזקה ומפקינן ממונא אפומייהו אלמא האי חזקה דאוקי גברא בחזקת כשר עדיפא מאידך דאוקי ממוניה בחזקת מריה ולא תימא ה"מ במוחזק לנו בחזקת כשר אבל גברא דלא ידע לא דכל ישראל בחזקת כשרים ולא בחזקת גזלנים והך סייעתא ליתא דשאני התם כיון שבאו זה אחר זה דמי לשני שבילין ששניהם טהורים ואע"ג דלאפוקי הוא כיון שבאים זא"ז כשרים שאין הכחשתם פסול ברור שאפי' באותו עדות קי"ל נהי דאתכחש באכילתה באבתא מי אתכחש' אבל שני עדים שבאו לפנינו על אחד ודאי פסלה לה אפומייהו דהני כי היכי דלא ליפוק ממוניה אפומייהו דהא בספק יוצא דינו מלפנינו ודברי רי"ף עיקר דלעולם הך חזקה דממונא בחזקת מריה מכרעא טפי שהיא שב וא"ת ע"ש:
ש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו כתב נראה ב' כיתות עדים המכחישים זה את זה אמרי' סלק עדותן דתרווייהו כמאן דליתיה ואי הוי חייב ש"ד בלא עדותן כגון שבועות שומרים או מודה במקצת או היסת השתא נמי משתבע הך שבועה, ועי' תומים וקצה"ח, וש"ש ש"ז פ"כ:
פרט ג':
דף כ"ב, ת"ר שנים אומרים מת, ושנים אומרים לא מת שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ר' מנחם בר יוסי אומר תצא, א"ר מנחם ב"י אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת אבל נשאת ואח"כ באו עדים לא תצא מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה באשם תלוי קאי, אד"ש כגון שנשאת לאחד מעדיה היא גופה באשם תלוי קאי באומרת ברי לי:
תוס' הבא עליה באשם, תימא דבחטאת קאי דהא מסקי' ביבמות ל"א תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאוריי' אוקמיא אחזקה ומאי משני נמי כשניסת לאחד מעדיה הא עד נמי בחנק קאי דאוקמי אחזקה ואומר ר"ת דחזקה דאשה דייקי ומנסבא מרעי ליה להך חזקה דמה"ט נמי שרינן לה כי ליכא עדים כלל אע"פ שהיא בחזקת א"א וכתב מהרש"א דהבא עליה אפשר לפרש בשוגג דלא ידע שהי' א"א כלל ולכך בתר דאתברר ליה דא"א הי' חייב חטאת דאוקמי אחזקה אבל כשניסת לאחד מעדיה משמע דידע ההוא עד בהנהו סהדי דאמרו לא מת וכיון דאוקמוה אחזקה ה"ל ההוא עד שנשאה בעונש חנק דמזיד הוא וק"ל עכ"ל: פנ"י כתב לא פירשו רבותינו טעמא דר' מנחם בר"י מ"ש דכיון בנשאת ואח"כ באו עדים מודה דלא תצא כמו שפי' ר"ת דחזקה דאשה דייקא ומנסבא מרע לחזקה, א"כ בבאו עדים ואח"כ ניסת אמאי תצא דהא הכא כ"ש דדייקא טפי כיון שכבר באו עדים שבעלה חי וכו' וביבמות דף פ"ח מייתי הש"ס ברייתא וקדשתו בע"כ ור' מנחם בר"י היא, שמעינן מהא דלר' מבר"י בבאו עדים ואח"כ ניסת אסורה מדאוריי' דהא מקרא יליף ולא משום זילותא דבי דינא אטו משום זילותא דבי דינא נתיר איסור דאוריי' וכו' לכך נראה דר' מנחם בעיקר דינא דאוריי' פליג אדרבנן דמאי דסברו רבנן דלא תצא משום חזקה דייקי ומינסבא מרע לחזקת א"א לר' מנחם לית ליה האי סברה כלל מש"ה תצא אפי' ניסת לאחד מעדיה ואומרה ברי לי דאכתי בחזקת אשת איש קאי אלא אפ"ה מודה לרבנן בניסת ואח"כ באו עדים שלא תצא היכי דנשאת לאחד מעדיה ואמרת ברי לי דכיון שכבר נישאת בחזקת היתר כבר יצאה מחזקת א"א וכ"כ הגאון ר' אברהם ברודא עי' ח"צ סי' ב' אלא שכתב אפי' נשאת לאדם אחר ואינו אומרת ברי לי זה לא נלע"ד ע"ש:
קצת להסביר הנ"ל עם ט"ז סי' ח"י ס"ק יו"ד, שמחבר פסק אם נאבד הסכין לאחר שחיטה קודם שבדקו ואח"כ נמצא והוא פגום שחיטתו כשרה הואיל ויצא בהיתר בזה מתורץ מה שיש להקשות מסעיף ט"ו אם נפל הסכין ע"ג קרקע קשה דוקא שראינו שנפל על חודו אבל מספיקא אין תולין לומר שנפל על חודו, והכל ניחא דודאי בכל התורה אנו הולכין אחר החזקה אא"כ הדבר לפנינו לבודקו אז לא סמכינן אחזקה, וכן הוא כאן בסכין דכל שהוא לפנינו חייבים אנו לבודקו מש"ה בסעיף ט"ו שלא נאבד הסכין ממילא חייב לבדקו וכל שלא בדקו אין לו חזקה טובה ולא הי' לו שעת הכושר שום פעם עדיין אלו בא לשאול קודם שנולד ספק זה של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורים לו היתר ע"כ יש להחמיר מספק משא"כ כאן שנאבד הסכין והי' לו אז חזקה טובה ואלו בא אותו פעם לשאול היינו מורים לו היתר נמצא שהי' זמן להיתר ע"כ אמרי' דאף בנמצא אח"כ והוא פגום כיון שאפשר שנפגם אחר שחיטה וכבר הי' לו היתר אילו בא לשאול אין הספק אסרו אח"כ ע"ש א"כ כיון שנשאת ויצאה בהיתר אין כאן עוד חזקת איסור. ועי' ת"ש סי' י"ח ס"ק כ"ט שכתב הא דכתב פר"ח ומה בכך שיצא בהיתר כיון שנמצאת אח"כ פגומה הרי נתבאר שלא יצא בהיתר כ"א באיסר עכ"ל, לענ"ד יש לחלק בכך וראיה מכתובות דף כ"ד א"ר יוסי גדולה חזקה וכו' הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי הגבול, פרש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכולים להוציא דבר מחזקתו עכ"ד, וחזקה זו אינה כשאר חזקות כגון סכין שנבדק ומקוה שנמדד שבחר כשרותן בשעת שנתחזקו דהא הכא לאו ברור כשרותן מעולם ולא נתחייסו כלל רק ה"ק שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראיה ברורה והי' מהני להם החזקה לפלגא שלא אסרום בתרומה מפני שהי' מותר להם ואסרו להם קדשים שעדיין לא נהגו בו היתר, וה"נ אמרי' בקידושין דף ע"א כאן להשיאו אשה כאן להוציא אשה מידו אלמא דדבר שביד אדם בחזקת היתר אע"ג דלית ליה חזקה ברורה מתחילתו אין מוציאין ומפקיעי' התירו כ"א בראיה ברורה כמו שאין מוציאין ממון מיד המחזיק בו וה"נ כשנאבד הסכין שרשאי לאכול וה"ל כמוחזק בידו בהיתר אין מוציאין אותו ממנו כ"א בראיה ברורה ע"ש:
מר"ם שי"ק בא"ע סי' נ"א הקשה מאי קשיא לתוס' בחטאת קאי לפמ"ש תוס' לקמן בזרק ליכא למימר אוקמה אחזקה א"כ הומ"ל שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה וכולם מודים דזרק לה גט וא"כ אין כאן חזקת א"א, לכך הקשו הבא עליה באשם תלוי קאי דזה:
קשה בכל גווני ונראה דלק"מ דמבואר ביבמות דאפי' היכי דזרק לה בודאי גט חשבי' לה עדיין בחזקת א"א וע"כ הא דכתבו תוס' לקמן בזרק דליכא למימר אוקמי אחזקה היינו מדרבנן אמרי' כיון דודאי זרק החזקה כמאן דליתי וספיקי דרבנן הוא אבל מה"ת החזקה בתוקפה עדיין אע"ג דודאי זרק ושפיר הקשה תוס' דנוקמה אחזקה ע"ש:
שמ"ק כתב הבא עליה באשם תלוי פי' אי אמרי' דמשנשאת לא תצא דכיון דתרי ותרי נינהו הוה ליה כשתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב ואינו יודע איזה מהן של חלב ואכל אחד מהן יש לו להביא אשם תלוי על הספק ואפי' אכלו במזיד, והכא נמי עומד בכל ביאה וביאה באשם תלוי שאינו יודע איזו כת מהם מעידה אמת עכ"ל, הנה ח"ס ח"מ סי' כ"ט מחדש וכתב לענ"ד, דמי שאכל חתיכה שהי' ספק חלב וספק שומן אין חילוק בין ידע שהי' בו ספק ואכלו ובין טעה וסבר שהוא ודאי שומן, לעולם מייתי אשם תלוי אעפ"י שהזיד לאכול ספיקא דאוריי' ולכשנודע לו שהי' ודאי חלב מייתי חטאת דלעולם שוגג הי' שסמך עצמו על דעתו עכ"ל ורבים מתמיהים שרש"י כריתות י"ז כתב בפירש להיפך, ועי' מחנה חיים ח"ג על א"ע בסוף הספר שכתב לישב, והנה מבואר בשמ"ק כח"ס, ועי' רש"י גיטין דף ע"ג ע"ב רי"א מגורשת ואינה מגורשת ודו"ק ועי' רע"ב ותוי"ט בכורים פ"ב בחלב כוי:
ת"ר שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ה"ז לא תינשא ואם נישאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה ה"ז לא תינשא ואם נשאת תצא, מ"ש רישא ומ"ש סיפא:
תוס' וא"ת שנא ושנא דרישא אית לן לאוקמא בחזקת פנוייה וסיפא בחזקת אשת איש, וי"ל כיון דלא מפליג בין באו עדים עד שלא נישאת לבאו עדים משנישאת ש"מ דלא ר"מ ב"ר יוסי היא אלא רבנן א"כ סיפא נמי אמאי תצא הא שמעינן להו דאמרי לא תצא וכתב מהרש"א צ"ע מאי קושיא דהא הך ברייתא אתיא בפשיטות ככ"ע ולא איירי בנישאת לאחד מעידיה, ובנתקדשה לא תצא דמוקמי' לה אחזקת פנויה, ובנתגרשה מוקמינן לה אחזקת א"א ואסורה לנושאה בחנק עכ"ל:
אמר אביי תרגמה בעד אחד, ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוי ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים סיפא ע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה תרווייהו בא"א קמסהדי והאי דקאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים:
תוס' תרווייהו בפנויה קמסהדי, תימא אמאי לא תינשא לכתחילה דהוה לן לאוקמי אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קידושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה והני ב' סהדי ח"א קרוב לו וח"א קרוב לה, דכיון דודאי זרק לה הקידושין לית לן למימר אוקמי אחזקה להתירה לכתחילה ע"ש:
דף כ"ו רשב"ג היינו ר"א וכו' אלא הב"ע דמחזיק לן באבוה דהאי כהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה ואתא ע"א ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה ואתו בי תרי ואמרי בן גרושה ובן חלוצה הוא ואחתינוה ואתא ע"א ואמר ידענא ביה דכהן הוא וכ"ע מצטרפין לעדות וכו' רשב"ג סבר אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן [פרש"י ואנן מסקינן ליה ואי קשיא תרי ותרי נינהו אוקי תרי לבהדי תרי ואוקמיה אחזקיה קמייתא דאסקינן ע"פ עד אחד שהוא נאמן דהא אכתי אין עוררין דקול לאו עוררין הוא] ולמה כתב רש"י חזקיה קמייתא דאסקינן עפ"י עד ולא כתב משום חזקה דאבוהי, עי' ש"ש ש"ו פט"ז שכתב לישב קושי' תוס' על רש"י בינאי למה לא מהני חזקת האם לינאי ע"פ תוס' בבכורות ובחולין דף י"א בלוקח בהמה מניקה וכו' דאי אמרת אוקי הפרה בחזקת שלא ילדה אדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו ע"ש ויבמות דף ס"ו בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדים תרומה מפני חלקו של עובר, משום דס"ל עובר במעי אמו זר הוא ע"ש א"כ ניחא דלא מהני חזקת האם לינאי כי אדרבה איכא חזקת זרות נגד חזקת האם והוא דכיון דבמעי אמו זר היה אוקי אחזקתיה דעדיין זר הוא בזה מיושב רמב"ם פ"כ מא"ב דאין ע"א נאמן להאכיל בתרומה דאוריי' ותמה ר"ן פ"ב בכתובות אמאי אינו נאמן דקי"ל ע"א נאמן באיסורין ע"ש לפ"ז ניחא היכא דאתחזק איסור אין ע"א נאמן וש"ך קכ"ז כתב בשיטת רמב"ם דע"א נאמן אפי' נגד חזקה אינו מוכרח על כן לא כתב רש"י חזקה דאבוהו משום יש כנגדו חזקת זרות במעי אמו, אבל חזקה שהי' לו בשעה שהעיד עליו העד הראשון שפיר הוי חזקה דהי' ודאי כהן מחמת שהוחזק לן בכהן ע"י העד ובתחלה הי' העד נאמן דנגד חזקת זרות יש לו חזקת אבוהו, ומש"ה אנן מסקינן ליה ע"י אותה חזקה: תוס' אנן מסקינן ליה, ונראה לר"י דתרי ותרי ספיקא דרבנן ומדרבנן החמירו דלא מוקמי' לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו, ובעירובין דף ל"ה, הא דלא מוקמי' אחזקתה דלא ניטמאת, משום עירובי תחומין דאוריי' א"כ שאני התם דאיכא רעיתא דהרי נטמאת לפניך ובשנים אומרים מת ושנים אומרי' לא מת לא תצא ולא מוקמי' אחזקת א"א היינו משום דחזקה אשה דייקא ומינסבא מרעי לה לחזקת א"א וכו' ורבינו יצחק בר ברוך פי' דלא אמרי' בכל הני אוקמי אחזקה לפי שהשנים שמוציאים אותו:
מחזקתו של היתר הם מעידים תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרי' אוקמה אחזקה וכו' ואין נראה לרבינו יצחק דהא הכא בשמעתין מוקמינא ליה אחזקה אע"ג דכבר פסלוהו השנים והוציאוהו מחזקתו ואין סברא שיועיל מה שעד אחד המכשיר העיד קודם ע"ש:
כתובות דף כ' ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל אנוסים הי' קטנים הי' הרי אלו נאמנים, ואם יש עדים שכתב ידם הוא אין אלו נאמנין ומגביה ביה כשטרא מעליא ואמאי הא תרי ותרי נינהו וכו' אלא אר"נ אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מריה [בחזקת הלוה, ואם קרקע היא תעמוד בחזקת המוכר ודקתני בברייתא אין נאמנים לא דליהוי שטרא מעליא למיגביה ביה אלא דלא קרעינן ליה ואי תפס מידי והדר אתי האי ותבע מיניה לא מפקינן מיניה דאמרי' אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי]:
תוס' וא"ת לר"נ אמאי לא מגבינן ביה בשטרא הא סבר כר"ה בשתי כיתות עדים מכחישות דכל אחת באה לפני עצמה וכו' וי"ל דהתם באה כל אחת בפני עצמה ומעידה משום דמוקמי' כל אחת בחזקת כשרות אבל הכא שאומרים קטנים הי' או קרובים משנולדו עד עתה שנתרחקו ליכא למימר אוקמינהו אחזקתייהו דפסלינן אותן משנולדו ואנוסים הי' נמי מחמת נפשות לא שייך לאוקמי אחזקה דהא לא פסלו להו כלל:
פרט ד':
ב"ב דף ל"א, זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אר"נ אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא. א"ל נהי דאיתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש, לימא רבא ור"נ בפלוגתא דר"ה ור"ח קמיפלגי, דאיתמר ב' כתי עדים המכחישות זא"ז אר"ה זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפ"ע ומעידה, ור"ח אמר בהדי שיקרא למה לי וכו':
תוס' תימא בין לר"ה בין לר"ח נהמניהו לבתראי במיגו דאיבעי פסלינהו לקמאי בגזלנותא ונראה לי דמגו במקום עדים לא אמרי ועוד דמיגו לא יוכל לסייעם יותר משני עדים ואפי' הי' עמהן ק' עדים אין נאמנין דתרי כמאה ע"ש:
ורמב"ן כתב לא קושיא היא שאין אומר מגו בעדים להאמינן יותר ממה שהאמינם תורה משום מגו ולא נאמר מגו בעדים אלא במקום חשש נוגעין בעדותן כדאמרן לעיל אי נמי במקום שחוזרין ומגידין דאמרי' מגו דיכול לשתוק והוה הפה שאסור הוא הפה שהתיר הא בעלמא להמינו להו טפי מדינא לא אלא אי מעצמן נאמנין בעדותן אין ואי לא ליכא למימר נאמנין בדין מגו ע"ש [ועי' כתובות י"ט שהקשה תוס' מה חידש בעידי זוממין כי יש להם מגו לפסלם כתב ג"כ כהנ"ל ע"ש בשמ"ק, וריטב"א קידושין דף מ"ג, ותוס' כתב שם עדים צריכין שבועה לא מהני אבל תוס' שהקשה שיהי' נאמנים אנוסים מחמת ממון במגו נפשות נראה דלא ס"ל סברא הנ"ל]: ש"ש ש"ו פכ"ב כתב, בהא דקי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל מן התורה אוקי אחזקה קמייתא נראה דהיכא דליכא חזקה אלא רוב הו"ל ספיקא דאוריי' ומשום דתרי סהדי עדיף מרובא ואין הרוב יכול להכריע בתרי ותרי ודוקא חזקה קמא הוא דמהני מן התורה אינך יכול להוציאו מחזקתו קמא, אבל רובא אינו אלא ראיה שנוטה להתיר יותר מלאיסור ע"ש לפ"ז בשנים אומרים שנמצא יתירת בבהמה ושנים מכחישים כיון דחזקה ליכא דהא לפי העדים שנמצא יתירת נולדה טריפה מבטן אע"ג דאיכא רובה אינו מכריע נגד העדים והו"ל ספיקא דאוריי' וכן מוכח מתוס' דמגו לא עדיפי מעדים וכו' ומה"ט נראה דתרי אמרי פרע תוך זמנו ותרי אמרי לא פרע אין הלוה חייב לפרוע ולא אמרי' אוקי תרי בהדי תרי ואוקי אחזקה דלא פרע תוך זמנו דהך חזקה אינו אלא כמו סברא דלא פרע ועדיפי מרובא ואלפי ראיות וסברות לא מהני בתרי ותרי אלא דוקא חזקה קמא הוא דמהני ע"ש: עירובין דף ל"ה, רבה ור"י דאמרו תרווייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחת אומרת מבעוד יום נטמאה ואחת אומרת משחשיכה, [ובהא פליגי ר"י סבר אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הוי, ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקיע ליה מחזקה בספיקא דאוריי' לא אזלינן בתר חזקה]:
תוס' דר"מ לית ליה אוקי תרי בהדי תרי, אע"ג בכתובות דף כ' אמרי' אוקי תרי בהדי תרי אפי' בדאוריי' דהכא שאני דודאי השתא טמאה היא: רבא אמר התם תרי חזקה לקולא והכא חדא חזקה לקולא [רבא אמר גבי נגע באחד בלילה נמי אפי' יש שני כיתי עדים אחת אומרת קידם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תקשי, התם תרי חזקה נינהו לטהר מש"ה אזלינן לקולא דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה וחי הוי, ועוד העמד נוגע על חזקתו ראשונה וטהיר הי' הכא במתני' חדא חזקה הוא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתה, ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא]: ריטב"א תימא מי הזקיקו לרש"י לפרש דברי רבא בדאיכא הכא והתם שתי כיתות, תירצו בתוס' דס"ל לרש"י דכל היכא דליכא עדים הא ודאי אלימא טובא חזקת העירוב שהי' בחזקת טהור ולית לן לאשגוחי בתר חזקת גברא דהוה קאי בחזקת ביתיה, אבל כשיש כת שמעידה כנגדה לא משגחי' בתר חדא חזקה דלקולא ור"ם בר שניאור ז"ל נתן טעם לדבר למה אלימא חזקת העירוב שבכל מקום אין לנו לידון חזקה אלא מדבר שהספק בא ממנו וכן גבי מקוה אמרי' העמד אדם על חזקתו ולא אמרי' העמד טהרות על חזקתן, דטעמא דלא אזלינן בתר חזקת טהרות משום דכיון דודאי נגע בהם פקעה חזקה מינייהו כדאמרי' גבי שליה בבית עכ"ל ועי' ריטב"א קידושין דף ע"ט:
גיטין דף ט' אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ערער כמה אילימא ערער חד והאמר ר"י אין ערער פחות משנים ואלא ערער תרי, תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, אלא ערער דבעל:
תוס' סמוך אהני שפוסלין החתימה ולוקמא בחזקת אשת איש עכ"ל, וכתב מהרש"א ע"פ מ"ש פ"ד אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא אי לאו דנוקמ' אחזקת אשת איש ודו"ק, ותשובת רעק"א ח"ב סי' קי"א כתב תמוהים דברי מהרש"א ואינו מובן לי דמשמע דאם תרי ותרי ספיקא דאוריי' בלא"ה פרכינן שפיר דהוי ספיקא דאוריי' אלא כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן ליכא קושיא רק מכח חזקת אשת איש וזה תמוה, דתרי ספיקא דרבנן היינו במקום חזקת היתר אבל בליכא חזקת היתר פשיטא דהוי ספיקא דאוריי' ולא צריך לבא מדין דאוקמינן בחזקת אשת איש עכ"ל, לענ"ד לישב עפ"י פנ"י שכתב לוקמי בחזקת אשת איש כוונתם בזה דאף שעידי הקיום הם עדים אחרים אפ"ה לא שייך למימר אוקי תרי עידי קיום להדי תרי מערערים שאומרים מזויף ונשאר הגט בחזקתו דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד דמי וה"ל כאלו לא נתקיים כלל דאפי' הכי מותרת להינשא על זה כתבו תוס' דלא שייך לומר כן דכיון שעדים המערערין פוסלין החתימה תו לא שייך לומר אוקי הגט אחזקה דתרי כמאה והרי המערערים מכחישן עידי החתימה וגם עידי הקיום ומשום הכי אוקי איתתא בחזקות אשת איש עכ"ל א"כ יש חזקת שגט כשר:
דף ע"ח, רבה ור"י דאמרי תרווייהו הכא בשתי כיתי עדים עסקינן אחר אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה תוס' וא"ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת א"א ולא תהא מגורשת כלל, וי"ל כיון דספיקא דרבנן היא כדאמרי בפ' ד' אחין נתנו לה דין מגורשת ואינו מגורשת: פרט ה'. שיטת רשב"א ור"ן:
רשב"א קידושין דף ס"ו מביא שיטות דסוברים תרי ותרי ספיקא דאוריי' ולא אמרי' אוקמי אחזקה, וכתב ואינו מחוור דאדרבה לכאורה משמע ביבמות דאסיקנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא ואוקי מלתא אחזקתה מידי דהוה אנכסי דבר שטיא ובשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרי' לא נתקדשה מדאוריי' מוקמי' לה בחזקת פנויה וכו' והא דתניא שנים אומרי' מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואקשינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי' קאי ולא פרכינן בחטאת קאי איכא למימר דלרוחא דמלתא קא פריך הכי דאפי' למ"ד דתרי ותרי ספיקא דאוריי' הוא ומפקינן לה מחזקתה מ"מ הבא עליה באשם תלוי וכיון דאסיקנא שנשאת לאחד מעדיה ובאומרת ברי לי אע"ג דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא לא מפקינן לה דהא אינהו בדינא קאמרי ולגבי עצמן נאמנין הן בדיעבד ע"ש ועי' שעה"מ פי"ב מגירושין שמתקשה ברשב"א:
פנ"י בכתובות כתב עדיין תמיה קיימת בדברי רשב"א דכיון דקי"ל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדאוריי' לא הוי ספקא אלא אזלי' בתר חזקה א"כ מאי מהני ברי דידהו הא בחנק קאי כקושי' תוס' אמנם לאחר העיון יגעתי ומצאתי שרשב"א סובר דלעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר ועשה תורה ספק זה כודאי עד שב"ד עונשין וסוקלין על חזקה כיון שהעובר מוזהר עליו כוודאי משא"כ אם העובר אומר ברי עד החזקה לא שייך לגביה לומר שהוא מוזהר על הספק כודאי מחמת החזקה, ונ"ל דלא מיבעי למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אפי' לגבי חזקת ממון דעדיף מחזקת הגוף א"כ כ"ש דעדיף ברי ושמא מחזקת הגוף וכ"ש היכא דאיכא נמי חזקת כשרות, אלא אפי' למ"ד דברי ושמא לא מהני לגבי חזקת ממון ואפי' באיסורין לא מהני אפי' בהדי חזקת כשרות, היינו לעלמא דלא מהימנינן להו אבל לגבי דנפשייהו מהימנא דהא לא עבדי אסורא וממילא שאין הב"ד נזקקין להם כיון דאיכא למימר קושטא קאמרי ומספיקא לא קטלינן להו והתורה אמרה נקי אל תהרוג ע"כ אין ב"ד עונשין עד שיקבל התראה והיינו משום דאי לא קיבל התראה מצי למיטען ברי נגד רוב וחזקה ועי' שם בק"א [בזה מובן סברת תוס' שמחדש בנסקלין בנשרפין שאין הולכין בתר רוב כי בין מיתה למיתה אין הולכין בתר רוב. כי שם כל אחד טוען ברי לי שהוא מנסקלין ונקי אל תהרוג במיתה חמורה ומיושב קושי' העולם מבת כהן כיון שקבלה התראה עפ"י רוב היא בת כהן ודו"ק]:
ריטב"א בקידושין כתב דודאי תרי ותרי ספקא דאוריי' ולא אמרי' אוקמי איתתא בחזקתה או גברא:
בחזקתיה או בחזקת אבהתיה לגמרי לסמוך בדבר לעשות מעשה לכתחילה אלא דשבקינן ליה אמאי דאיתחזק עד השתא ואי הוי אכיל אפי' תרומה דאוריי' לא מחתינין ליה מינה אבל אין משיאין בתו ואלמנתו לכהונה לכתחלה וה"ה נמי שאין מניחין אותו להקריב ע"ג מזבח שכיון שיש פסול דהאיך אין מניחין בתו להנשא לכהונה ומניחין אותו להקריב קרבן והיינו דפרכינן הכא סמוך אהני דנהי דכל כי האי גונא קאי אחזקיה ולא מפקינן איתתא מתותי גברא וגבי ממונא קאי בחזקתיה מ"מ אינו כשר גמור ואין עושין בה מעשה הכשר לכתחילה להשיא בתו לכהונה ולא להניחו לעבוד עבודה והאיך הניחו לינאי לעבוד:
ר"ן בכתובות כתב מדאמרי' הבא עליה באשם תלוי קאי, איכא מאן דבעי לאוכיח דהלכתא כי האי לישנא דאמרי' ביבמות תרי ותרי ספיקא דאוריי' ולא אמרי' אוקי מילתא אחזקה ומש"ה בא עליה אשם תלוי אבל לההוא לישנא דאמרי' התם אוקי מלתא אחזקה לא משכחת לה דליקום הבא עליה עליה באשם תלוי דאי הוה קיימא בחזקת אשת איש הבא עליה בחטאת קאי והא ודאי ליתא דמסקנא דשמעתא דיבמות סלקא תרי ותרי ספיקא דרבנן משום דאמרי' אוקי אתתא אחזקה ושמעתין לא קשיא בדין הוא דלימא הבא עליה בחטאת קאי אלא נקוט לרווחא דמילתא לומר שאפי' למ"ד דמקל טפי הבא עליה באשם תלוי קאי ע"ש ושעה"מ מביא שמהח"ש תמה עליו דאכתי קשה דמאי משני בנשאת לאחד מעדיה מ"מ קשה לפום מסקנא תרי ותרי ספיקא דרבנן והבא עליה בחטאת קאי אפי' נשאת לאחד מעדיה ע"ש וכתב לישב שר"ן כתב לעיל בשלשה שישבו לקיים השטר היכא שאין צריך להוציא מיד המוחזק מדינא אוקי אחזקה מה שדחה בההיא דהכא סברת האומרי' תרי ותרי ספיקא דאוריי' היינו משום דאינהו ז"ל ס"ל דאפי' היכי שאין אנו צריכין להוציא כלום מיד המוחזק כגון שנים שאמרו נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא אמרי' אוקמי אחזקת פנויה אלא ספק דאוריי' הוה והבא עליה באשם תלוי קאי ובעו לאוכיח כן ממה דפריך בגמרא הבא עליה באשם תלוי קאי ול"ק הבא עליה בחטאת קאי דאוקמי אחזקת אשת איש שהרי מה שאנו אומרים שחייב חטאת מכח חזקת א"א אין אנו מוציאין אותה מבעלה מכח חזקה זה דבלא"ה הרי הוא חייב להוציאה משום ספק אשת איש וחזקת הלזו לא תוסיף תת כחה להוציאה מבעלה וכיון שכן הו"ל למימר דבחטאת קאי דאוקמי אחזקתה כיון דאין אנו מוציאין כלום מיד המוחזק בכח חזקה זאת ואהא הוא שדחה ר"ן דבריהם מכח מסקנא ביבמות תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאוריי' אוקמי אחזקה כל שאין צרך להוציא בלום מיד המוחזק וא"כ הכי נמי הבא עליה בחטאת קאי אלא לרוחא דמילתא נקיט, ומעתה אין מקום לקושי' מהרח"ש דלמסקנא דמילתא לא קשה להר"ן משום דכל שאנו באים להוציא מבעלה מכח אשת איש לא אמרי' אוקי תרי וכו':
שעה"מ שם מביא רבינו ירוחם שכתב הלך בעלה למד"ה ואמרו לה שמת בנה ואח"כ בעלה ונתיבמה ואח"כ אמרה לה בהיפך תצא והולד ממזר ודוקא שבא ע"א תחילה ואח"כ באו שנים. אבל באו שנים תחלה לא תצא ולא דמי לשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דנשאת ואח"כ באו עדים תצא דהתם דאיתחזק איסורא דא"א והכא לא איתחזק איסורא דאשת אח אם מת הבן תחילה פקעה ליה חזקת איסור אשת אח ע"ש:
ראב"ן פ' אשה רבה כתב הא דמתרץ אביי פ' ד' אחין וכולן שהי' בהן קדושין או גירושין בספק דתרי ותרי ספקא דרבנן והקשה ר' משה הא אמר אביי בינאי מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואי שני כיתות ספקא דרבנן נימא אוקי לאשה דלא אשתבאי אינה קושיא ביבמות מיירי שבאו שנים ואמרו קרוב לה נפל הגט ולא הספיקו להתיר הצרה עד שבאו שנים ואמרו קרוב לו נפל דכיון דתרווייהו הכיתות אתו קודם גמר דין הרי מכחישות זה את זה ואין כאן עדות וגבי ינאי באו שנים ואמרו דאמו נשבית קודם שנולד ינאי והוי ליה בן חללה ופסקו עדים שאתה בן חללה ואח"כ באו עדים שלא נשבית ולהכי לא אמרי' אוקי תרי שהרי כבר יצתה מחזקת כשרות ע"פ הראשונים עכ"ל עי' כסף נבחר:
כריתות דף כ"ד, אר"י אמר רב מודים חכמים לר"מ באשם תלוי שהוזמו עדיו דיצא וירעה בעדר וכו' מתיב רבא שור הנסקל אינו כן אם עד שלא נסקל יצא וירעה בעדר ה"ד אלימא דאתי בי תרי אמרי הרג ובי תרי אמרי לא הרג מאי חזית דציית לבתראי ציית לקמאי אלא לאו בעדי הזמה ודכוותי' גבי אשם תלוי בעדי הזמה ופליג:
תוס' אם עד שלא נסקל, וא"ת מאי פריך והא אמרי' בסנהדרין דף ט"ו כמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון דאין הבעלים נהרגים בעדות מוכחשת השור לא יהרג וכו', וי"ל דמייתי ליה משום סיפא דקתני משנסקל מותר בהנאה אמאי לא ציית לקמאי לאוסרו בהנאה אלא לאו בעדי הזמה ע"ש: דברי אמת קונטרס ח' סימן ב', הקשה לשיטת תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדאוריי' אזלינן בתר חזקה מאי פריך אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי השור אחזקתו שהי' בחזקת היתר הנאה, אלא ודאי תרי ותרי ספקא דאוריי' ולהכי פריך היכי קתני מותר בהנאה, ועל ר"י בר ברוך תלונתו שחלק בין כשהשנים שמעידין תחלה הם מוציאין אותו מחזקתו אז לא אזלי' בתר החזקה אמאי לא נסתייע מהאי:
לישנא שאמרו מאי חזית דציית אבתראי ציית אקמאי ע"ש באריכות ושו"מ מהדורא תליתאה סי' קנ"ב:
מר"ם שיק א"ע סי' נ' כתב הא דמהני ברי לי דהיינו לגבי דידה אבל לא להבנים דאכתי תרי ותרי נינהו אי הם ממזרים או לא ולא דמי לסוף פ"ק דכתובות דמהני ברי דידה לבתה דהתם מהימנת מטעם ברי ושמא משא"כ כאן דלא מהימנת להיות מותרת לעלמא אלא לגבי נפשה שאומרים שברי להם ואין לנו כח להוציא מהם, וכ"כ בנב"י ח"ע סי' ס"ה, לכאורה כהן מוזהר שלא יחלל זרעו בעמיו עי' קדושין דף ע"ח א"כ יהא אסור לכהן אפי' באומר ברי לי א"כ מאי פריך ביבמות דף פ"ח מוקדשתו דופנו דלמא כהן שאני משום הבנים ועי' בית מאיר קנ"ב, לכאורה ראיה לרמב"ם פי"ז מא"ב דכהן הדיוט אינו מוזהר על לא יחלל ע"ש:
פרט ו'. רמב"ם:
פי"ב מגירושין שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אפי' הבעל עומד והיא אומרת לא נתגרשה הרי זו בחזקת א"א גמורה מפני שהעדים סומכין אותה ואפשר שתעיז פניה לפיכך אם נשאת תצא והולד ממזר בד"א כשאמרו ועכשיו נתגרשה שהרי אומרין לה אם אמת הדבר הוציאי גיטיך אבל אם אמרו העדים מכמה ימים נתגרשה יש לומר אבד הגט והואיל והיא אומרת גרושה אני בודאי ושני עדים מעידין לה אע"פ שהשנים מכחישין אותן אם נשאת לאחד מעידיה לא תצא שהרי הוא ובעלה יודעין בודאי שהיא מותרת וחזקה היא שאין מקלקלין עצמן אבל אם נשאת לאחר הואיל והדבר אצלו ספק וכן אם אמרה אינו יודעת אפי' נשאת לאחד מעידיה הרי זו תצא והולד ספק ממזר:
הלכה י"ח, בא ע"א והעיד שמת בעלה והתירוה להנשא על פיו ואח"כ בא אחד והכחיש את הראשון ואמר לא מת הרי זו לא תצא מהתירה ותנשא שע"א נאמן בעדות אשה כב' עדים בשאר עדיות ואין דבריו של אחד במקום שנים: הלכה י"ט, באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אמר לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהיא ספק ואם נשאת לעד שהעיד לה והיא אומרת בריא לי שמת הרי זו לא תצא ה"ה מביא ירושלמי עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואומר לא מת הרי זו לא תצא מפני שאמר משנשאת הא אם אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא, א"ר יוחנן זו דברי רבי מנחם ברבי יוסי אבל דברי חכמים בין שאמר משנשאת בין שאמר עד שלא נשאת לא תנשא ואם נשאת לא תצא למדנו מן הירושלמי כשם שנחלקו רבי מנחם וחכמים בתרי ותרי כך נחלקו בחד וחד וכשם לדעת חכמים דקי"ל כוותיה בתרי ותרי אם נשאת לאחד מעידיה ואומרת ברי לי לא תצא כך בחד וחד אם נשאת לא תצא זה דעת רבינו אבל רמב"ן חלק בזה ואומר דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ע"ש באריכות:
הלכה כ"ג, שני עדים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ה"ז לא תנשא ואם נשאת תצא מפני שהיא ספק ואם נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי שמת ה"ז לא תצא:
ב"י סי' י"ז מביא תשובת רא"ש ע"א אומר מת וע"א אומר לא מת קודם שיתירוה להנשא אם עברה ונשאת תצא ואפי' נשאת לאחד שמעיד שמת דאוקי חד לגבי חד ואוקי אחזקתה א"א ואפי' למ"ד בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לאחד מעידיה לא תצא שאני התם דאיכא תרי סהדי דמפקי לה מחזקת א"א אבל הכא דליכא אלא חד סהדא מודה:
פ"ח משגגות הלכה ג' כל הבא על אשת איש שע"א אומר מת בעלה וע"א אומר לא מת חייב באשם תלוי וה"ד לספק מגורשת שהרי נקבע האיסור אבל ספק מקודשת לא נקבע האיסור, כתב הלח"מ תוס' הקשה בחטאת קאי ותי' דחזקה דאשה דייקו ומנסבא מרעה לה לחזקה דאשת איש ותירץ זה מספיק לשנים אומרים נתגרשה דהתם נמי דייקו ומנסבא דיראה שמא יזומו עדים ע"ש ועי' תוס' ב"ב דף ל"ב:
פי"ב מעדות, שנים שהעידו על אחד שהוא פסול בעבירה מאלו עבירות ובאו שנים והעידו שעשה תשובה וחזר בו או שלקה ה"ז כשר אבל אם באו שנים והכחישם ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל ה"ז ספק פסול לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיודע שעשה תשובה [כרי"ף] רבים מקשים משני כיתות מכחישים זא"ז דאוקמי' כל כת בחזקת כשרות ולא פסלינן מספק ב"ח תירץ דבשני כיתי עדים ליכא מאן דמסהיד עליו לפסול אלא דאנן חזינן לפי דבריהם חד מהם מסהיד שקרא ולהכי מוקמי' כל כת בחזקתו אבל הכא קא מסהידו דהאי גברא פסול הוא כה"ג לא מוקמי' אחזקתיה דכל תרי ותרי אע"ג דאית ליה חזקת כשרות ספיקא דרבנן הוא: ח"ץ תי' בשני כיתי עדים איכא תרתי' לטיבותא חדא חזקת כשרות דמעיקרא ועוד דודאי כשרים אבל הכא שהעידו עליו ליכא אלא חזקה דמעיקרא ותרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן:
ובהגהות ט"ז בשם מהר"י תירץ בשני כיתות מעיקרא לא מקבלינן סהדותי' דתרי אתרי אם לא:
בהזמה דחידש הוא לאפוקי בשנים המעידים על אחד דודאי מקבלין לפוסלו אלא שאח"כ באו שנים להכשירו מש"ה נשאר בספק ע"ש וקצה"ח סי' ל"ד ועי' פרט ב' מש"כ לישב קושי' תוס' ושער המשפט סי' ל"ד מסופק אם דוקא להוציא ממון פסול אבל להחזיק ממון לנתבע כשר להעיד הוא ואחר עמו: פכ"ב שתי כיתי עדים המכחישות זו את זו שבא ע"א מכת זו וע"א מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי אחד מהן שקר ואין ידוע מי הוא משניהן באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלין כל אחד מהן בפני עצמה וש"ך סי' ל"א כתב צ"ע איך הדין בשני עדים המכחישין זה את זה, ונראה מר"ן פ"ב גבי ע"א אומר נתגרשה מוכח דשני עדים מכחישים זא"ז נמי פסולין לעדות אחרת כמו אחד מכת זו ואחד מכת זו ועי' תומים:
פ"ט מאישות אמר ע"א מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי הרי זו מותרת אחד אומר מקודשת ואחד אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נישאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי וכתב ה"ה דטפי עדיף כשאין עד אחד אומר כדבריה משאם הוא אומר כן, והטעם מפני שכל שאין לה עד כלל חזקה אינה מעיזה פניה להכחיש העד אם הי' אמת דהא ליכא מי שמסייע אבל כשעד אחד אומר כדבריה סומכת עליו ומעיזה לפיכך לכתחילה לא תנשא וראב"ד משיג ע"ש, ועי' ב"ש סי' מ"ז וח"מ:
פ"כ מא"ב הלכה ט"ז מי שהוחזק אביו כהן ויצא עליו קול שהוא בן גרושה או חלוצה חוששין לו ומורידין אותו בא ע"א אח"כ והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה על פיו באו שנים עדים אח"כ והעידו שהוא חלל מורידין אותו מן הכהונה, בא ע"א והעיד שהוא כשר מעלין אותו לכהונה שזה האחרון מצטרף לעד הראשון והרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידין שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול שהשנים כמאה וישאר כהן בחזקת אביו כתב ה"ה י"מ דוקא לתרומה דרבנן מעלין אבל לתרומה דאוריי' כיון דתרי ותרי נינהו לא אמרי' אוקי מילתא אחזקה ע"ש ועי' דברי אמת קונטרס שמיני באריכות: