אור ברסלב
עט סופר חלק ג עט סופר חלק ג כלל סו סריס ואיילנות

עט סופר חלק ג· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק ג כלל סו סריס ואיילנות

עט סופר חלק ג כלל סה פתיחה לכלל חזקה דרבא

פרט א

נדה דף מ"ז מתני' בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות תביא ראיה שהיא בת כ' שנה והיא איילונית לא חולצת ולא מתייבמת, בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים שנה והוא סריס לא חולץ ולא מיבם:

גמרא ורמינהו אחד לי בן ט' שנים ויום אחד, ואחד לי בן עשרים שלא הביא ב' שערות, א"ר שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סריס, אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא סריס ש"מ, וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה. תני ר' חייא עד רוב שנותיו תוס' מכאן ואילך גדול הוא והוי ודאי סריס:

יבמות דף פי, איתמר אכל חלב מבן י"ב עד בן שמונה עשרה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות, רב אמר נעשה סריס למפרע ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה, תוס' ולאחר מכאן הביא שערות, רבותא נקט דאע"פ שהביא שערות לא אמרי' דאיגלאי מילתא למפרע שהי' קטן עד עכשיו שהביא שערות אלא חשיב ליה גדול לרב מי"ב ולשמואל מי"ח: תוס' נעשה סריס למפרע ולקי על חלב שאכל ולא הוי התרא' ספק עי' עט סופר לקמן בכלל התראות ספק:

מתקיף רב יוסף לרב איילנות לר"מ יהי' לה קנס [אלמא תנן כתובות דף ל"ה איילנית אין לה:

קנס ומוקמינן לה כר"מ דאמר קטנה אין לה קנס ואיילנית הואיל ואין לה שערות קטנה היא בימים שהי' ראוי' לנערות ולא אמרי' כיון שעברו י"ח ולא הביאה נעשית גדולה לחייב קנס את האונסה בימי נערות]:

תוס' לשמואל ניחא כיון שימי קטנות נמשכים עד י"ח א"כ אין כאן נערות דימי נערות הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה כשפוסקין אז ימי קטנות אבל לרב יהא לה קנס שפוסקין בזאת ימי קטנות כמו בשאר נשים: ערוך לנר כתב מש"כ תוס' ששה חדשים הסמוכים לי"ב ודעת רמב"ם פ"ב מאשות אינה כן אלא דכל זמן שפסק הקטנות מתחיל ימי נערות וכו' לכן י"ל דרמב"ם ותוס' לא פליגו דודאי היכי דהביאה ב' שערות אפי' אחר זמן רב מתחיל זמן נערות, דהשערות הם סימן נערות כמש"כ רמב"ם אבל היכי דלא הביאה ב' שערות רק דגדלות שלה מתחיל ע"י סימני סריס ואיילנות, בזה י"ל גם רמב"ם מודה דליכא נערות רק בחדשי נערות של כל אשה דהיינו בששה חדשים שאחר י"ב ע"ב, ועי' בית מאיר סי' קנ"ה באריכות: א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר [לעולם נעשה גדולה למפרע והא דאין לה קנס לר"מ משום דמקטנותה יצתה לבגר דנערות בסימנים תלוין וזו שאין לה סימנים חשבינן כל ימי קטנותה קטנה ובימי נערות בוגרת וזו וזו לר"מ אין לה קנס אבל לרבנן איילנית בימי קטנותה יש לה קנס דרבנן פליגי ואמרו קטנה יש לה קנס ימי קטנות עד י"ב שנה ויום אחד]:

א"ל כל כי הני מילי מעלייתא יתאמרו משמאי, דתניא אין הסריס נידון כבן סורר ומורה וכו' ואין איילנית נידונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצתה לבגר:

א"ר אבהו סימני סריס ואיילנות ובן שמונה אין עושין בהם מעשה עד שיהי' בן כ' [להחזיק בגדולים וסריסים עד שיהיו בני עשרים ולא הביאו, ומשנים עשר עד עשרים מצפים להם אם יבואו, הרי הם קטנים עד עכשיו ואם לא יביאו גדולים הם] מבואר ברש"י אם מביא שערות עד עשרים לא אמרי' למפרע נעשה גדול אלא קטן הוא עד עכשיו, ועי' ריב"ש סי' תס"ח שכתב הפרש בין הבאת שתי שערות בן כ' לסימני סריס, דהבאת שערות אינו נעשה גדול למפרע אלא משעת שיביאם ואילך ובסימני סריס אחר בן עשרים נעשה גדול למפרע מבן י"ג שנה ויום אחד לפי שעתה נתברר שהיא סריס ממעי אמו, ומה שלא הביאה שערות הי' בסבת זה והא דבעינן שערת זהו במי שעתיד להביאם אבל זה שהוא סריס ממעי אמו ואינו עתיד להביאם הרי הוא גדול מי"ג שנה ויום א' כן כתב רבינו מאיר הלוי ז"ל עי' ב"י ח"מ רל"ה:

כתובות דף ל"ו, הממאנת אין לה קנס, הא קטנה בעלמא אית לה מני רבנן היא דאמרו קטנה יש לה קנס אימא סיפא איילינות אין לה קנס אתא לר"מ דאמר קטנה אין לה קנס והא מקטנתה יצתה לבגר רישא רבנן וסיפא ר"מ וכו' ורש"י כתב אין לה קנס ולפי שאין קנס אלא לנערה וזו שלא תביא שערות לעולם כל כ' שנה היא בחזקת קטנה ומשם ואילך בוגרת, וכתב השעה"מ פ"ב מאישות וצ"ע דנקטיה למילתיה כשמואל ע"ש:

מל"מ מא"ב פי"ז סוף הלכה ט"ו כתב דע דאיילנות נרא' דאסורה לכ"ג משום דמקטנותה יצאת לבוגרת דהא אמרי' למ"ד דקטנה אין לה קנס איילנות אין לה קנס משום דמקטנתה יצאת לבגר וה"נ דכותה, ומ"ח ח"ר סי' יו"ד מאריך בו:

קידושין דף ד' גופא ויצא חנם אלו ימי בגרות, אין כסף אלו ימי נערות, ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות וכו' ואמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאיילונית סד"א בנערות תיפק בבגרת לא תיפק קמ"ל, מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו וכו' אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאיילנות סד"א דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא סימני נערות לא הוי זבינה קמ"ל:

ריטב"א הקשה הראב"ד אכתי למה לי קרא דהאי גברא אימת קא זבין לה אם בשמכרה קודם י"ב שנה, תיפק ליה דהא מקמי דהוי בוגרת כשהיא בת עשרים נפקה לה בשש, ואם כשמכרה כשהיא בת ט"ז שנה מפני שלא הביאה סימנים והיא קטנה ואלו לתשלום שש הי' לה לעבוד עד בת כ"ב שנה והשתא נפקא כשהיא בת כ' שנה בבגרות הניחה למ"ד דאיילנות וסריס שלא הביאו סימנים כי הוה בני עשרים הוי גדולים מכאן ולהבא, אלא למ"ד נעשה גדולה למפרע היכי ס"ד דלא תיפק דהא איגלאי מלתא למפרע דזבינה לא זבינה דכי זבנה כשהיא בת ט"ז גדולה הוה, ואיכא למימר דלעול' כשמכר' כשהיא קטנה כשהיא בת עשר ומפני שלא הביאה סימנים עבדה עד ט"ז ויוצאה בשש, וכשהגיע לעשרים ויודע שהיא איילנות נעשית גדולה למפרע ואיגלאי מילתא שהי' דינה לצאת בשנת י"ב שנה ומחצה דהוה בוגרת ויש לאדון לשלם לה כל מה שנשתעבד בה מי"ב שנה ומחצה ומעלה עד ט"ז וכו' ויש לראב"ד ז"ל בזה תי' נכון שאינה נעשית גדול או גדולה למפרע אלא כשהביאה סימני סריס ואיילנות ע"ש, ושעה"מ פ"ב מאישות:

תוס' וא"ת ובקטנותה האיך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילנות היינו כשהיא בת עשרים ולא הביאה שערות וכו' וי"ל דהכי קאמר דלא הוי זבינא וצריך האדון להחזיר מעשיה והאב יחזיר הכסף, ותוס' רי"ד תי' היכא דנמכרה בעודה קטנה שנה או שתים קודם כ' שנה והגיעו כ' שנים והוחזקה איילנות והיא יוצאה מאדון ה"א כיון דלא בא לכלל נערות איגלא מילתא למפרע שלא הי' מכר ע"ש:

רמב"ם פ"ד מעבדים כתב קטנה שהיא איילונית בסימניה ואינה ראויה להבאת שתי שערות יש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה, ועי' מל"מ שם: פרט ב'. פסק:

רמב"ם פ"ב מאישות הלכה ג', הגיעה לי"ב שנה ויום אחד ולא הביאה ב' שערות אע"פ שנראה בה סימני איילונית עדיין קטנה היא עד כ' שנה וכשתביא ב' שערות אפי' בשנת כ' תהיה נערה ששה חדשים ואח"כ תקרא בוגרת:

הלכה ד', הי' בת כ' שנה פחות ל' יום ולא הביאה ב' שערות ונראו בה כל סימני אילונית הרי היא אילונית ואם לא נראו בה כל סימני אילונית עדיין קטנה היא עד שתביא ב' שערות או עד שתהי' בת ל"ה שנה ויום אחד: הלכה ה' הגיעה לזמן הזה ולא הביאה ב' שערות הרי זו נקראת אילונית אע"פ שלא נראה בה סימן מסימני אילונית נמצאת אתה למד שהאילונית אין לה ימי נערות אלא מקטנותה תצא לבגרות:

פ"א מהלכות נערה בתולה הלכה ח' מאימתי לבת קנס מאחר שלש שנים גמורות עד שתבגרה וכוי, ואלו שאין לה קנס הבוגרת ואיילינות וכו' כתב ראב"ד זה טעות שאילונית לחכמים יש לה קנס עד שתהי' בת עשרים שמקטנת יצאה לבגרות, וכ"כ הטור בסי' קע"ז לא נהירא שהרי הוא פסק כרבנן שקטנה יש לה קנס והאילנית דינה כקטנה עד שתהי' בת כ' שנה ומשם ואילך דינה כבוגרת שמקטנותה יוצאה לבגרת, וב"י כתב רמב"ם סבר דכיון גבי קנס נערה כתיב אע"ג דלחכמים קטנה בכלל כיון דכתיב נערה חסר ה"א איכא למימר דהיינו דוקא קטנה דאתי' לידי נערות אבל אילונית דלא אתיא לידי נערות לא ועי' כ"מ:

פי"א מגירושין הלכה ד' עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהי' נערה או עד שיוודע שהיא איילונית, בד"א בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשה בת י"ב שנה ויום אחד, אבל אם הגיע לזמן הזה ונבעלה הואיל והבעילה קונה מן התורה הרי אינה ממאנת ואינה צריכה בדיקה למיאן שחזקתה שהביאה סימנין:

יש"ש פרק ערל סי' ל"א מש"כ רמב"ם עד שיתודע שהיא איילנות אינו ר"ל סימני איילונית לחוד שהרי כבר כתב בהלכות אישות שאפי' נראה בה סימני איילנות עדיין היא קטנה עד בת כ' אלא ר"ל עד שיודע שהיא איילנות ממש היינו בת כ', ותימא גדולה למה פסק כשמואל נגד רב באיסורי ע"ב, ושעה"מ פ"ב מאישות:

ראיתי ביד ינ"פ הרבני החריף ובקי מו"ה יחיאל אויש כי' קונטרס בסוגי' זו ח"ת מרבינו כ"ס זצק"ל לא אמנע הטוב ואעתיק איזה דברים שרצה לישב רמב"ם שפסק כשמואל, הנה בסנהדרין דף ג' וב"ק כ"א הקשה תוס' לשמואל שאין הולכין בממון אחר רוב, הא אפי' בדיני נפשות הולכין בתר רוב ע"ש והאריכו אחרונים להסביר תי' של תוס' והיותר נכון לענ"ד מש"כ ש"ש ש"ד פ"ח, פ"ט, דאזלי' בנפשות אחר רוב רק אם כבר החזיקי הרוב מקודם שנעשה המעשה, וכן בממון בכה"ג אזלי' בתר רוב אבל אם אנו באין לדון על רוב בתר דנעשה מעשה המכירה סובר שמואל דאין הולכין בתר רוב ע"ב, ומעתה נעיי' בברייתא דתני דאין איילנית נידונית כנערה המאורסה שמקטנותה יצאת לבגרת משמע אבל נידונית כאשת איש שזינתה בחנק לרב דנעשה איילנות למפרע ואם זינתה בת י"ב אז היא ספק קטנה או גדולה, כי קטנה ע"פ רוב דאינה איילנות רק אח"כ כשהגיעה לבת כ' ואית בה סימני איילנות וע"כ היא ממיעט איילינות אמרי' ע"פ חזקה דרבא שנעשה גדולה למפרע, והא מעשה זנות נעשה בת י"ב והרוב בא זמן רב אח"כ איך נהרגה ע"פ רוב שהי' גדולה אז וצ"ע, אלא י"ל כל זה אנו צריכין לחדש לשמואל דס"ל אין הולכין בממון א"ר וקשה קושי' תוס' וצ"ל כתירץ של ש"ש, אבל לרב דס"ל גם בד"מ אזלי' בתר רוב וליכא ראיה לזה הסברא וא"ש הברייתא רב לשיטתו, אבל להלכה דאין הולכין בממון א"ר א"כ קשה, ע"כ פסק כשמואל:

עוד כתב ראיתי בש"ש ש"א פ"ג, וכן אאמ"ו ז"ל הקשה לרמב"ם דספק דאוריי' מה"ת לקולא א"כ מבן י"ב עד כ' שספק אם הוא גדול או קטן מותר לו לאכול חלב מספק ואיך אחר שיתברר אח"כ שנעשה סריס למפרע יהי' לוקה על מה שאכל בהיתר, וש"ש הקשה ג"כ לפוסקים דספק אסור, הא רוב אינם סריסים ומותר לו לאכול, במכ"ת נעלם מש"כ ב"ש קנ"ה כיון דלא הביא ב' שערות תו ליכא רוב ע"ב ורק לרמב"ם קשה, לענ"ד י"ל דאיכא ס"ס, ספק נשרו וספק שמא יהי' סריס, כיון דיצא מרוב כמש"כ ב"ש:

טור ח"מ רל"ה כתב הרמ"ה אע"ג דמכר קידם שנתברר שהוא גדול כגון קודם עשרים ולא הביא ב' שערות ולא נולד לו סימני סריס ולאחר זמן הביא ב' שטרות שעתה נתברר שעכשיו הגדיל אין מכירתו כלום עד עתה קטן הי', מ"מ אם נתברר שהוא סריס כגון בן עשרים שלא הביא ב' שערות ונולדו לו סימני סריס בין הביא אח"כ ב' שערות בין לא הביא אי נמי עברי רוב שנותיו ולא הביא ב' שערות אע"פ שלא נולדו לו סימני סריס בין הביא אח"כ בין לא הביא ב' שערות איגלי מלתא למפרע שהי' סריס ממעי אמו הלכך כל שאלו הביא ב' שערות קודם שמכר הי' ממכרו מכר עתה נמי שנתברר שהוא סריס הוי מכר למפרע, ב"מ:

סי' קנ"ה ושעה"מ פ"ב מאישות הקשו על טור כאן פסק נעשה סריס למפרע ובא"ע סי' קע"ז פסק קטנה יש לה קנס וה"ה איילנות עד עשרים שנה ע"כ דסובר כשמואל, ועי' מחנה חיים ח"ר סי' יו"ד שמישב בטוב טעם: ריב"ש סי' תע"ד מובא בב"י קע"ב, וידוע שסימני סריס צריך שיהי' בו והוא בן עשרים אבל קודם לזמן הזה אין נקרא סרים אפי' יש בי כל סימני סריס ולא הביא ב' שערות, אמרי' עדיין קטן הוא, וכן אם הוא בן עשרים והביא ב' שערות לא דיינן ליה כסריס אע"פ שנולדו בו סימני סריס אחרי כן אלא אמרי' דכיון שהגיע לעשרים ולא נולדו בו סימני סריס, לא סריס הוא, ומה שלא הביא ב' שערות עד עתה לפי שעדיין קטן היה, ומשעת הבאת סימנים ואילך הוא גדול, ואם אחר כך נולדו סימני סריס חולי הוא ואין זה סריס חמה שהוא לקוי ממעי אמו, ואם הוא בן עשרי' ולא הביא שתי שערות ונולדו בו סימני סריס אע"פ שהביא ב' שערות לאחר מכן הרי הוא כסריס לכל דבריו דכיון שהוא בן כ' וקדמו סימני סריס להבאת שתי שערות כסריס דיינין ליה, ואם הגיע לרוב שנותיו ל"ו שנים ולא הביאו ב' שערות אע"פ שלא נולד בו סימני סריס הוי סריס ואפי' הביא שתי שערות לאחר מכאן מכיון שנתאחרו כל כך דאז סריס הוא:

ריט"א בכורות דף כ"ד בדפי הספר, כתב לישב רמב"ם שפסק כשמואל עפ"י תוס' ריש חולץ מעוברת סבר רל"ק צריכה חליצה מאחים איגלאי מילתא למפרע לא אמרי', כתב תוס' אע"ג בקידש אחת מ"ב אחיות חשבינן בת יבום כיון אם יבא אליהו ויאמר דהא קדיש, לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע עתידות לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע ע"ב וכיון דהכא איפסקא הלכתא כרל"ק דלא אמרי' איגלאי למפרע ע"כ כפי סברת התוס' ה"ה הכא כיון בשעת אכילה או בשעת מכירה לא הי' אפשר להתברר אם סריס הי' או לא דא"א לידע עתידות דמאן לימא לן שלא יביא ב' שערות קודם עשרים הכא נמי לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע כרל"ק מש"ה פסק כשמואל ע"ב שו"מ סי' שצ"ח, בח"ג:

ירושלמי פ"י יבמות, ר"ש ורבנן פשיטא הדא מילתא פחות מבן עשרים שהביא ב' שערות למפרע נעשה איש, ויותר מבן עשרים שהביא ב' שערות מכאן ואילך הוא איש, מה פליגו בן עשרים, שמואל אמר למפרע נעשה איש רב אמר מכאן ואילך איש, מתניתא פליגי בין על דין ובין על דין הסריס אין נעשה בן סורר ומורה שאין בו הקפת זקן, ויתר בו שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים כמאן דאמר אין מקבלין התרייה על הספק, מתניתא פליגי על שמואל, אחד בן ט' ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות כמה דתימר בן תשע שנים ויום אחד ועד בן שנים עשר ויום אחד שהביא ב' שערות למפרע נעשה איש ודכוותיה בן עשרים שנה שלא הביא ב' שערות מכאן ואילך הוא נעשה איש, מה עבד לה שמואל פתר לה סמוך לעשרים, עכ"ל, ובית מאיר סי' קנ"ה מרמיז על הנ"ל והקשה מכתובות דף כ"ט קטנה מבת יום אחד ועד שהביא שערות יש לה מכר ואין לה קנס משתביא ב' שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר, ומשמע אפי' אם הביאה שערות רחוק מי"ב שנים יוכל האב למכרה וכן פסק רמב"ם פ"ד מהלכות עבדים, שיוכל למכרה עד שתביא שערות, וע"כ דלא אמרי' בשערות נעשה גדולה למפרע ופליגי על ירושלמי הנ"ל:

ומ"ח ח"ר סי' יו"ד כתב לישב ומחדש דבודאי לענין עונשים ומלקות פועלים שערות למפרע להיות גדולה מי"ב שנים אבל לענין מכר דנתנה התורה רשות לאב למכור בתו והי' בסברא שגם אם היא נערה יוכל למכרה ומנא ידעי' שלא יוכל למכרה כמו שיוכל לקדש אותה לאיש בזמן נערות דאמרי' ק"ו השתא מכורה כבר יצאת מכ"ש שלא יוכל למכר' עי' קידושין דף ד' ויצאה חנם ילפי' בוגרת ע"ש ומבואר בכתובות דף מ"ה דבוגרת דהוי נשתנה גופה ה"ה נערות דילפי' מן אין כסף דוקא נערות ע"י שערות שנשתנה הגוף הוא מוציאה מרשות אדון אבל ימים בלי נערות בודאי אין מוציאין אותה מאדון וה"ה שיוכל האב למכרה אפי' היא גדולה לענין מצות שבתורה, ומיושב קושי' בית מאיר ע"ש תשובה ארוכה ונפלאה:

המחבר ח"מ סי' ל"ה, הגיע לעשרים שנה ולא הביא ב' שערות ונולד בו סימן מסימני סרים הרי הוא גדול ויעיד, ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו, וכתב הסמ"ע בפרישה כתבתי דאפי' נולד לו סימני סריס קודם שהגיע לבן עשרים דלא נעשה גדול ע"י, מ"מ כשמגיע אח"כ לעשרים שנה נעשה גדול ע"י להבא, וכן מוכח בא"ע סי' קע"ב, גם בס"ס קנ"ה, ועי' שו"מ ח"ג סי' שצ"ח שהקשה הבית יצחק שמבואר שם דנעשה גדול למפרע, וכן בח"מ רל"ה סי"ב ופלא על הסמ"ע:

תוכן העניינים

עט סופר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה