אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א פתיחה

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א פתיחה

עט סופר חלק א הקדמה

פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה ה' זה השער לה' צדיקים יבאו בו, ומבואר במדרש ש"מ, לעוה"ב אומרים לאדם מה הי' מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, והם אומרים לו זה השער של מאכיל רעבים הכנס בו, אחד אומר משקה הייתי והם אומרים לו זה השער של משקה הצמאים הכנס בו, וכן למלביש ערומים ולמגדל היתומים ולגומל חסדים וכן לכל מצוה. אמר דוד אני עשיתי את כולם פתחו לי את כולם לכך אומר פתחו לי שערי צדק אבא בם:

והנה בפסוק צריך לדקדק שהתחיל בלשון רבים שערי צדק, ואח"כ זה השער לה' בלשון יחיד, ונראה אשר שמענו וידענו אם אחד יש לו בקשה ממלך צריך לבקש רשות לבא לפניו וקודם שיקבל פני מלך צריך לילך חדר לפנים מחדר שם עומדים שרי פרתמים עם לבושי כליל יומו שלופי חרב נרות דולקים והכל בעבור כבוד ומורא המלכות:

אבל יועץ של מלך אשר על ידו מתנהג המלכות, או משמחת המלך, לא צריכים לבקש רשות, וגם לא צריכים לילך חדר לפנים מחדר, כי ילכו בפתח החדר אשר מלך יושב שם כן מלכותא דרקיע אני תפילתי לך ה' עת רצון לקבל תפילתינו, וכמה כמה שערים צריך התפילה ליכנס עד שתבא לפני מלך מה"מ הקב"ה כאשר כתבו ספרי מוסר על פסוקי זמרא תיקונים שלא יתעכב התפילה מליכנס לפנים, והנה משה ואהרן לא הי' צריכים לכל הכנות אשמע מה ידבר ה', ואמר משה ואהרן כהניו משרתי אל עליון. אבל שמואל לא הי' במדריגה גדולה כמשה אלא קראו שמו צריך לקראו בשם ה' שיקבל ברצון, ודע"ה אמר בעינותנתו פתחו לי שערי צדק, ביקש זכיות וצדקות שיוכל לבא להודות לה' ולא יעכב השערים שערי שמים תפילתו, כי רבים המה השערים שתפילתו נכנס בתוכם זה השער אחד אשר בא יבא לה' רק צדיקים יבאו בו ולא צריכים לשערי רחמים רבים עוד דם מדברים ואני אשמע:

וכן רבותי אני אבקש פתחו לי שעלי צדקות וזכיות של אבותי ורבותי הקדושים ז"ל שיהי' לי כח לחינך הבית כי חרדה אחזתני כעת לצאת מבהמ"ר הישן אשר למד שם חותנו מורי הגאון ז"ל יותר מארבעים שנה זכה וזיכה רבים כמה תלמידים העמיד, כמה מאות תשובות השיב לשואלי דבר ה' הומה לבי לשאול לנפשי אם גם אני אזכה להרים קרן התורה ודגל היראה כמו הגאונים אשר הי' לפני אשר הזקנים מספרים לי מגדולות ונפלאות אשר עשו הגאון רבי יצחק נריסתאכער ז"ל אשר לוחם מלחמות ה' אידות דג שמירל נגד אחר כאשר נדפס בספר מקל נועם ואחריו הי' הגאון רבי יחזקאל בנעט ז"ל אשר הי' אח"כ בק"ק נייטרא, ואח"כ הגאון רבי פייבל האראוויטיץ ז"ל אשר היי אח"כ בק"ק פאפא ואח"כ חותני מודי הנאין ז"ל ירעתי מך ערכי מי נכי לעמוד במקום גדולים ועי' מיך פ' וירא, אדיב"ק בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם, א"ל הקב"ה אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד, אברהם אמר הנני לכהונה הנני למלכות, זכה לכהונה זכה למלכות, משה אמר הנני לכהונה והנני למלכות, א"ל הקב"ה אל תקרב הלום וע"ש ומ"ר ואתחנן, וכוונה כי נקל הדבר לעמוד במקום שלא הי' עומד אדם גדול בענקים כראשונה ולא ניכר חסרונו, אבל אם עומר במקום גדולים ועון קטון כגדול יחשב בערך שהי' לפניו, ואין זה דבר קטן לאחר שאברהם הי' נשיא אלקים ומנהיג העולם לבא אחריו, של נעליך מעל רגליך כי מי שיש לו מנעלים ברגליו יוכל לילך במרוצה כי לא ירגיש אם ידרך על אבנים וצרורות אבל אם ילך יחף צריך לילך בנחת לאט לאט שלא יגוף רגלו בקוץ ודרדע עלי דרך, כעין שע"א פי' המאמר ביכ"פ עומדים ישראל כמה"ש יחפו רגל כוונה שמרגישים אפי' בחט קטון ע"ב, על כן אמר של נעליך כדי שירגיש שעומד על מקום קדוש, שאברהם עמד, עאכו"כ מה אומר ואדברי רק זאת אשיב על לבי ואמצא מרגוע לנפשי, הקדושים יעמדו לימיני רעות צאנם צאן קדשים על מבועי התירה ויראה ועי' בי"א ערך חינוך אות ח' מדרש בראשית ברא אלקים:

ילמדנו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך, כך שנו רבותינו ז"ל. הבונה בית חדש מברך שהחינו כדי שיעשה נחת רוה ליוצרו ע"ש כאשר סי' היד יוסף זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלקים, כי מי שמכיר טובות ה' ונותן הודיה ותודה בזה סולל המסילה ש"ה עוד ייטיב עמו כי אם כופר בטובות ה' יסברו מעיינות החסד ולא ייטב עוד עמו, ואמר זובח תודה יכבדנני. וגם שם לו הדרך שאראנו עוד בישע אלקים ע"ב כביכול שמחה לפני השי"ת אם יוכל להטיב כפי' ראשונים שכר מצוה נ"כ מצוה, ולהיפך עצבות לפני המקום אם צריך להסתיר פניו, כאחז"ל בחנינה יש מקום להקב"ה ומסתרים שמיה ושם בוכה, ועי' י"א ערך חרבן באריכות ע"כ מברך שהחיינו ונותן תודה לה' בזה עושה נחת רוח ליוצרו מובן סוף המדרש, כשם שהאדם מברך להקב"ה כך הוא מברכו והבן. והארכתי במאמר עי' י"א ערך רב אות ע" ויקרא יעבץ לה' ויאמר אם ברך תברכני בתורה. והרבית גבולי בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא אשכח תלמודי ע"ש, ובתפילת חכ"ק כשנכנס לבהמ"ד מודה אני וכו' אני עמל ומקבל שכר וכו' סי' מורי בכ"ס או"ח סי' ח"י, מי שעמל בתורה ומייגע עצמו גם אם לא מחדש דבר יש לו ג"כ שכר ע"ש וחותני מודי ז"ל סי' טוב סחרה משכר כסף, יען מחרוץ מחריצות והשתדלות יש לו ג"כ שכר בעמלו וזה מחרוין תבואתו, וממסחר כסף אין לו שכר על עמלו ודו"ק:

גם הבונה הנגיד אשר זכה לבנות בית הזה יודה לה' ויברך שהחינו ומצינו בד"ה א' כ"ט ויאמר דוד לכל הקהל ברכו נא את ה' אלקיכם ויברכו כל הקהל לה' אלקי אבות. ופלא למה לא אמר נם הוא אלקי אבותם, וכוונה כי המלך ראה את אשר הכינו והתנדבו מוהב וסגולת מלכים למשכן ע"כ אמר ברכו אלקיכם ולא הזכיר האבות כי ראוי הם בעצמם שה' עליהם נקרא, אבל הם חשבו שרק זכות אבות הי' בעדם להתנדב כן וברכו אלקי אבותם. וכן הנגיד יברך ה' אלקי אברהם מר אביו היקר ומוקיר רבנן החשוב כ"ה ר' אברהם דייטש ז"ל אשר הי' מגדל כל בניו לתורה הי' בעזרו להתנדב כן, גם הנ"ל יולדתו אמו הצדקת פייערל ע"ה וינוחו על משכבותם שהניחו אחריהם זרע ברוכי ה' כה לחי, ואמר כי תבנה בית ועשית מעקה לגגיך. וקצת להבין המשך המדרש בראשית ברא עם הבונה בית מה שייכות זה לזה, ומובן עפ"י מדרש עינותך תרבני מלך ב"ד מזכיר שמו תחילה והשי"ת מתחיל בראשית ברא ואח"כ אלקים ועי' בע"ק ונראה עונותנותו ואחרי ה' תלכו אחז"ל לילך כדרכי ה' ולא יתנאה בן אדם, ועושר שבונה בית בל יתגאה בעשרו, וע"ד מוסר כי תבנה בית יעשה מעקה וגדר לגגו הגאוה מכ"ש במצוה כבר מאריך החה"ב שיצה"ר מסיתו להתנאות על מצוה, אולי הכוונה והסיר שמן מלפנינו, השמן הוא היצה"ר שמשטין שלא לעשות מצוה ואם לא שמע לו לכה"פ משתדל לאחר שעושה המצוה שיתנאה זה והסיר שמן נס מאחרינו, רק ישמח שזכה למצוה גדולה כזו לשם שמים:

ואח"כ אמרתי חריפות מחותני הגאון ז"ל:

מה טובו אהלך יעקב, אר"א מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה הי' כלבו, בקש לומר לא יהא להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר מה טובו אהליך יעקב וכו' כנחלים נטיו, כקש לכלותן בדבר שאין בו ממש כנחל זה שמושך בימות הגשמים ופוסק בימות החמה, אמר לו הקב"ה רשע לא כן אלא נטיו, אין נטיו אלא נהר הנני נוטה אליה כנהר שלום, כשם שנהר הזה אינו פוסק לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, כך אין זרעו של אברהם יצחק ויעקב פוסק לא בעוה"ז ולא בעוה"ב ילקוט]:

כי בהכנ"ס ובהמ"ד היא שעמדה לנו בגלות שארכו הימים בעו"ה ישראל מפוזרים בכל פנות העולם כמעט ח"ו נגזרנו מארץ חיים אבדו תקותינו, רק ע"י קיבוץ בבית הכנסת ובמ"ר לשמוע תורה לא נשכח התורה מפינו, ואיש אל רעהו אמר חזק ונתחזק בעד תורת אלקינו, נצח ישראל לא ישקר, עוד גואלינו חי לא בן אדם ויתנחם אם התמהמה חכה לישועת ה' בהרף עין, וברית כרותה אף גם זאת בהיותם וכו', ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך וכו', ויעקב מצא באר מים חיים כאשר נפוצים יהיו בשדה, זו בהכנ"ס מן הבאר ישקו העדרים משם שומעים את התורה וגללו האבן זה היצה"ר עי' ערך בהכנ"ס אות נ' על כן בלעם הרשע רצה לעקור אשישי התורה ועמודיה וב"ה בכל מקומות ישראלים דרים בנו בית ועד ומקום תפילה גם בעת שחושך כיסה ארץ וערפל לאומים באורים במערות כבדו ה', גם עמודים יכין ובועז עי' בהקדמה לפלס חיים ויששכר וזבולין כרתו ברית זה יושב באוהל תורה יודה דיעה בני יששכר יודעי בינה, וזבולן לחוף ימים ישכון להביא טרף לבית יששכר, ועי' ערך יששכר מאמר נפלא פירותיו של יששכר נסין הי' וזבולן נוטל מהם ע"ש כוונה כי השכר ושפע אשר ראוי ליששכר השמיע לזבולן אחיו, כי עץ חיים למחזיקים, ואמר שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו כי זה לעומת זה, ע"י החזקת זבולון גורם שיששכר יוכל ללמוד ברווחת הלב ויפריח ויציצו אשכלות התבונה בעץ הדעת התוה"ק, כי אם אין קמח אין תורה, וזכות יששכר עומד לזבולן שנתעשר ונתעלה יתר אל אחיו, ואמו ת"ח שתולים בבית ה' ושתולים בחצרות ה', עוסקים בסחורה לשם שמים להחזיק התורה יעמדו יחדיו יפריחו זה את זה, וז"כ הכרובים פרשו כנפים, זה כצל החכמה, וזה בצל הכסף פניהם איש אל אחיו, כל אחד משתדל לטובת אחיו, וארון התורה מצא קן לה חסו בצל כנפיהם, ורק אחז"ל באין עושין רצונו של המקום אז פניהם אל הבית, כל אחר משתדל לעצמו ועי' בי"א באריכות ועי' ערך ארון אות א' [א"ר לוי כשהכניס שלמה את הארון לבהמ"ק הרטיבו כל העצים וארזים שהי' שם ועשו סירות שנאמר שתולים בבית ה' בחצרות אלקינו יפריחו ומהם הי' פרנסה גדולה לפרחי כהונה עד שעמד מנשה והכניס צלם בבהמ"ק ונסתלקה השכינה ויבשו הפירות שנאמר ופרח לבנון אומלל ובערך בהמ"ק אות ע"ד מבואר בשעה שאלו שבחוץ עושה פירות היו אלו שבפנים עושין פירות ע"ש, כוונה אחת שלומה המלך צד כל מיני אילנות עץ הדעת ועץ עושה פירות, כולם יתאחדו חכמים ונבונים וסוחרי ארץ, בשעה אלו בחוץ עושין פירות ומחזיקים, מתרבה הדעת, וכשהעמיד מנשה צלם הכמות זרות בילדי נכרים יפסיקו ופרחי כהונה בחורים צאן קדשים אשר הי' להם החזקה ספק ויבשו וירוממו עמודי תורה כפי הה"ק ותקע כף ירך יעקב וה' ירחם במהרה כי עת לחננה:

והנה פירותיו השכר של הנדיב ר' יששכר נסין יהי' יברך ה' אותו באריכות ימים ושנות חיים טובים בעושר וכבוד עוד יזכה לעשות דברים טובים הרבה, ואתן תודה גם לאחיו אהובי הרבני המופלג ונגיד ונדיב כמו"ה ישראל דייטש ני' אשר טרח מאוד בבנין בית הזה ישלם ה' פעלו וצדקתו עומדת לעד:

הנה בלעם רשע בע"כ הי' צריך לאמור מה טובו אוהליך, ומקש לכנותן שרק בימי גלות וחושך שלא יהל אור הצלחה על אהלי יעקב והם עניים ודלים כימות זרם וגשמים, אז ילכו לבקש ה' בכהכנ"ס ובמ"ד, אולם בימות החמה ששמש הצלחה בגבורתה תזרח עליהם, אז יפסקו וישקרו באמונתם ח"ו, אמר הקב"ה רשע כנהר שאינו פוסק לעולם, כאשר נראה ב"ה גם נגידים ושרים עוד יהודא דר עם אל ועם קדושים נאמן ויקוים לא ימישו מפיך לעולם, בכל מדינה ומדינה בכל עיר ועיר יש יחידי סגולה אחוזי חרב פיפיות ללחום מלחמות ה' בעבור תוה"ק, וה' יתן שיקוים הנה נוטה עליה כנדר שלום לכל ישראל אמן:

ועי' ערך כהמ"ק אות צ"א וירא כל המלאכה ויברך משה. מה ברכן, א"ל השרה שכינה במעשה ידיכם, רמ"א כך בירכן ה' אלקי אבותיכם יוסיף וכו' והם אמרו לו ויהי נועם ה' עלינו וכו', גם שכבר נגמר המלאכה עוד צריך עזרת ה' לשמור ולהציל מכל פגעי הזמן מאש מרעש מזרם ומטר, כי אם ה' לא ישמור שוא שקד שומר, וכן אני מתפלל יהי' נועם ה' עלינו שיהי' אחדות ושלום בינינו ובין לומדי תורה, וה' ישמור מכל רע, ויוסף עליכם וכל המחזיקים הן שדרים כאן או ממרחקים מחזיקים ש"ס חברא אשר ב"ה עץ חיים היא להחזיק עוסקי ולומדי תורה, מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים:

הסכמות כבר נדפס ב חלקים של ספר המקנה:

פתיחה לכלל קבוע:

פרי מגדים ק"י, כתב ויש לחקור בדין קבוע שלשה חקירות:

א כיון דקבוע חידוש הוא דחדית לן רחמנא דבעלמא אזלינן בתר רובא דליתא קמן, וכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן א"כ כ"ש דלא ליהני ס"ס בקבוע דלא עדיף מרובא, א"ד אין לך בו אלא חידושא אבל ס"ס מהני, המשל בזה ט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת ספק נבילה או ספק טריפה ולקח ואין יודע מהו:

ב כיון דגלי קרא דלא ניזול בתר רובא כ"ש בתר חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף, א"ד היכי דגלי גלי וכו', ומתוס' פסחים דף ט' מבואר דבקבוע מהני חזקה שהרי הקשה על רש"י דפי' לענין בדיקה וכו' ועיי' בשלום ירושלים שקלים פ"ז שמאריך בזה ובשעה"ת ח"ג דף מ' כתב לפמש"כ תוס' נדה דף ח"י כיון דאחת מוכרת בשר נבילה איכא חזקת איסור, ק"ק אמאי בקבוע הוי ספק השקול נימא כיון דאמרה תורה דהוי כמע"מ והוי ספק השקול נוקי בחזקת איסור ויהי' ודאי אסור דחזקה היי כודאי, לכאורה מוכח מה שמסופק בפרי מגדים אי חזקה מהני בקבוע, וחי"ד כתב בפשיטות דלא מהני, מכאן נפשיט כדבריו עכ"ל:

ג גם הפלתי חקר כן בלקח מן הקבוע דאסור אם הוא עומד ובשרו בידו סמוך לחנות מוכרת בשר שחוטה אם לא מתירין דהא קורבא דאוריי' ורובא דאוריי' רק רובא עדיף מקורבא, ובקבוע דלית ביה רובא וא"כ הדרן לקורבא דקורבא דאוריי' ע"ש. מעשה שהי' קודם שנולד הספק נמכר חצי של בהמה אחת בחזקת כשרות מי נימא דגם חצי השני מותר מאחר דחציו הנמכר מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש, א"כ אין נחלק בהמה אחת לומר שחציו מותרת וחציו אסורה עי' פר"ח ובספר בית הלל, ופלתי כתב עפ"י שמ"ק ב"מ דכל דפריש מרובא פריש לאו ודאי הוא רק התורה התירה הספק וכו' א"כ הנכון כפר"ח דחצי הצלע הראשונה מותרת וחצי השניה אסורה, ושב שמעתי' ש"ד פ"ד כתב אחר העיון רואה אני את דברי המתירים הכל גם חלק הנשאר בחנות קבוע וכו' בטהרות פ"ו איפלגי תנאי בכגון זה שם, המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירה לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהוא ברה"ר ספיקו טהור. ר"ש אומר רה"ר מפסקת, וכתב שם הרמב"ם בפי' ז"ל מאחר שאמרנו שאשר שנגע בו ברה"ר טהור לפי שהי' שם בחזקת חי הנה מן הראוי שיהי' טהור אשר נגע בו לפני זה והוא ברה"י כי אין יאמר שהיא מתה ברה"ר חי ולפני זה כשהי' ברה"י הי' מת זה יהי' שקר ע"ש, פי' כלל מ"ט פרט ה', מה שהבאתי מגאון רבי משולם טוסמניץ ז"ל בזה:

ה צרור החיים מביא קושי' בשם ח"ס מנ"ל למעט מוארב לו ט' ישראלים ונכרי אחד דאלים כח הקבוע לידחת הרוב, דילמא אתי' למעט קרוב כגון מחצה ישראל ומחצה נכרים וישראלים קרובים לזורק ואי לאו קבוע הי' חייב דקרבא דאוריי' וגלי לן קרא דקבוע מדתה קורבא, ועי' חתנ"ס: ו בחתנ"ס אות קל"ה תביא קושיא בשם ביאר מרדכי על דין בש"ע או"ח סי' י"ב בנפסקו שני חוטין פסול שיש לחוש החוט הנפסק הוא מאותו החוט הנפסק מקודם וחסר חוט אחד שלם והקשה ז"ל אמאי לא נימא כל דפריש, ותי' דלא אמרי' כל דפריש אלא כשאנו דנין על הפריש ולא כשאנו דנין להתיר הקבוע הנשאר עכ"ל [קצת צ"ע מסי' רצ"ב עי' פרט]: עי' ארח י"ג: ח שמ"ק פ"ק דכתובות, הקשו התוספות הא דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין להוי ההוא רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, ולאו קושיא היא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא כגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרי' מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי' אבל הכא מי איכא למיתי ליה בתורת טעמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אלא א"כ היה כשר עכ"ל:

ט פלתי בקונטרס בית הספק, יש לדייק לרבא דס"ל רוב ע"ה מעשרין הן מה בכך הא איכא מיעוטא דלא מעשרין, ודאי אי ע"ה באו אצלינו למכור עירות אמרי' כל דפריש ומותרים ומעושרין הם אבל אם אנו באין להם ליקח מהן פירות הו"ל קבוע וכחפ"מ דמי, וצ"ל דשאני דמאי דלא אוקבע מעולם אסורה אולי מעולם לא הגיע לידי חיוב מעשר דהכניס דרך גנים בחוץ:

י במקנה כלל ל"ח פט"ו הבאתי בשם הגאון ביאר מרדכי לישב קושי' מנחל איתן, דהא קבוע חידש הוא שיבטל את הרוב, והיינו היכא דהחשיבות קבוע היא מבלי צירוף אזי גלתה התורה דמבטל הרוב, אבל היכי דמבלעדי רוב לא גרע לן הקבוע דאף אם נערפה שם העגלה דלמא העגלה טריפה היתה ואינה אסורה אלא דאזלינן בתר רובא, דרוב בהמות אינן טריפות וא"כ כל החשיבות הקבוע אינו אלא משום רוב ואז אינו חשוב שיבטל רוב דמהי תיתי יהי' עדיף מרובא כיון דכל כחו אינו אלא משום רוב ע"ש ומצאתי ג"כ בשלום ירושלמי שקלים פ"ז שמאריך בסוגי' דנזיר שם רק חזקה שלית עושה שליחתו גורם האיסר ע"ש:

יא פ"ד ידים משנה ד' בו ביום בא יהודא גר עמוני וכו' א"ל ר' יהושע כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות, ופי' רע"ב כל דפריש מרובא פריש, ותוס"ח הקשה דנגזור שמא יקח מן הקבוע, ומורי מרם שיק או"ח סי' קמ"ב כתב כיון דנתגייר ובקטן שנולד דמי אין לך פירש גדול מזה ע"ש, ועי' מ"ח על יו"ד ח"ב סי' ז' באריכות, והנה כל דבר שנשתנה אמרי' כל דפריש:

יב המחבר בסי' ק"א אם נחתכה חתיכה אחת אין תולין לומר של איסר נחתך אפי' נחתכו רובן וכתב הט"ז אע"ג דבכל דוכתי' תולין ברוב יראה דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא והוה כמו כל דפריש מרובה פריש ונמצא שהאיסר שהוא המועט לא נשתנה והופרש מקדמותו, אבל אין לומר הטעם דכל קבוע כתפ"מ דכאן יש לפניך שני קבועות האחד החלק הנחתך והשני שנשאר שלא נחתך וא"כ טפי הי' לומר שהאיסר בחלק שנחתך כי חלק זה הרוב נגד הקבוע השני ע"כ צ"ל שהסברא הוא שהוא בחלק הנשאר קיים, עי' פר"ח ופלתי ק"ז בדגים שעירו מאלפס ובינת אדם סי' ל"ד שואל ומשיב ח"ה סי' ע':

יג בית אפרים א"ע סי' ד' כתב נלענ"ד לידן בדבר החדש דע"כ לא אמרי' כל דפריש אלא דוקא אם הדבר הנפרש והנבדל היא הדבר אשר אנו דנין עליו כגון בבשר הנמצא הלך אחר הרוב כיון שארי באים לדון על הבשר והרי זה הבשר פירש ומרובא פירש, וכן גבי ציבורין וכו' משא"כ אם אין לנו עסק לדון על גוף הדבר הנפרש כלל רק שאנו צריכין לידע אם זה הנפרש הוא מחנות זה או מזה ואין נפ"מ לענין הנמצא רק לענין החנות אז לענ"ד בכה"ג כיון שהחניות קבוע ובהם אמרי' כל קבוע אע"פ שהספק נופל על דבר הנפרש מ"מ הרי עיקר הספק לאיסור ולהתיר הוא על דבר הקבוע אמרי' ביה כל קבוע כמע"מ ע"ש, וכ"כ הנתיבות רצ"ב:

יד שושנת עמקים כלל י"ד כתב שהיתר אין נהפך לאיסר י"ל קבוע אף באין ניכר כמחצה דמי כנראה מתוס' מנחות כ"ג ד"ה נבילה בטילה, ולא דמי לאיסר בהיתר דבטל הוא באין ניכר משא"כ היתר באיסר דאין נהפך תו קבוע הוה והבן, ועי' מעילה י"א המפרש מעות לנזירתו ומל"מ מעילה פ"ז ודו"ק וב"ה רבות בשנים שזכיתי לזה עי' כלל ל"ח פרט י"ב בספר המקנה: טו ש"ך ק"י ס"ק ל"ז מחדש כל שנתפזרה תחלה כולן נעקרו מקביעות הראשון שוב לא חשוב קבוע גם שחזרו ובאו במקום אחד, ודג"מ הקשה מנזיר דהדרא לנוחתא, אולי שם הדרך שתשוב לביתה לקביעת הראשון, ופר"ח ס"ק כ"ח כתב אם נתפזרו כולן בפנינו וחזרו והוקבע מותרין דכיון שהותרו הותרו שוב אינן חוזרין לאיסרן:

טז באיזה ענין הוי פירש כתב בינת אדם אות ט' מצינו מחלוקת בין רש"י לרשב"א בחידושיו דף צ"ה מסתברא דוקא חוץ למקולין אבל במקולין אסור דהא נולד הספק בקבוע ולא עוד אפי' ראה אותו יוצא מן המקולין אסור ולאפוקי מדעת רש"י שכתב דנמצא ביד נכרי במקולין עכ"ל ונ"ל דע"כ לא פליג רשב"א אלא במקולין דס"ל לרשב"א כיון דכן דרך לטלטל הבשר שבמקולין ע"י הלוקחין שמוציאם אותו ממקום למקום לראות השמנה היא אם רזה ומחזירים אותו לטבח וא"כ דרכו בכך לטלטל בכל המקולין, אבל בט' ציבורין של חמץ וכן בטבעות של ע"ז דאמרי' התם סתם פירש משמע רק שפירש מן הצבור אפי' בסמוך לו זה מקרי פירש וכו' לפ"ז מקום שמוכרין אווזות שחוטות על השלחן ונמצא אחד מהן טריפות אע"פ שאווזא אחת מונחת לבד על השלחן ע"פ מקרה זה לא מקרי פירש אפי' לרש"י אבל אם נפלה אחת מהן על הקרקע זה מקרי פירש לכ"ע עכ"ל [ועי' רש"י נדה חי פרש"י פירש נמצא בקרקע] ועי' ח"ס צ"ט:

טוב פר"ח ס"ק כ"ח, דע דקבוע מקרי בין נשאר האיסור קבוע במקומו הראשון יבין שנעקר כל הקביעות ונקבע במקום אחר כמ"ש תוס' ביומא דאי פרש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי חצר אחרת, וכן מוכח מרמבם פ"ב דשבת וכו' ואם נעקרו כולן מקביעותן אע"ג דכולהי ניידי ואין כאן קבוע מ"מ כולן אסורין דהא איסורא איתיה התם ואף אם פירשו מהם מקצת אותם שפי' מותרים דכל דפריש מרובא פריש והשאר אסורין משום דאיסורא ברובא איתיה ע"ש:

חי מנחת חינוך סי' עח כתב, אם נאמר גבי ט' חניות דאזלינן בתר רובא גבי בן נח ג"כ דסברא הוא דכל דפריש מרובא פריש עכ"פ זה ודאי דדין קבוע ל"ש אצל ב"נ דפסוק דילפינן קבוע בישראל נאמר וארב לו, וגם בישראל הוי קבוע חידש ע"ש, ובהשמטות במקנה ח"ר, וקצה"ח רצ"ב: יט פנ"י כתובות ט"ו ובקידושין ע"ב, הקשה כיון דלא משכחת לספק ממזר שמותר מדאוריי' אלא בשתוקי דהיינו בדאזלא איהו לגבייהו דאמרי' כל קבוע וכו' א"כ אמאי לא ילפינן מהא דכל קבוע וכו' ולמאי איצטרך למילף מיארב וקם עליו ע"ש:

כ בסוף תשובת מהרי"א ביו"ד, הקשה בסנהדרין ע"ט פרש"י קבוע כמע"מ ממש לא פחות ולא יותר וכו' דאי פחות ממחצה אמאי פטיר הא רובא ישראל ע"ש ילפי המשנה ריש סנהדרין מקרא אח"ר להטות הטייתן לטובה ע"פ אחד והטייתן לרעה ע"פ שנים וכו' והא קשה לי על ש"ס מנ"ל דפרט לזורק אבן אתי בכה"ג במספר שוה בין כולם כגון ט' ואחד, דלמא אתי קרא למעט דוקא בכה"ג במספר שאינו שוה בין כולם כגון יוד ישראל וכותי אחד דה"א כיון דרוב גדול ישראל הם חייב קמ"ל קרא דקבוע המיעוט נחשב כמי פחות אחד ממע"מ היינו הכותי כחמש כותים וששה ישראל ופטור משום ל"ת אח"ר לרעות אבל במספר שוה בין כולם דאם נאמר קביע נחשב כפחות ממע"מ דהי"ל הטייה לריב עפ"י שניים באמת היא חייב ע"ש:

כא קונטרס הספיקות כלל ו' מביא ג"פ שמחדש גם בדיני נפשית אין הולכין בתר רוב אם לא שהוחזק האיסר ע"י רוב קודם המעשה, יעי' ש"ש ש"ד פ"ח, א"כ קשה היכי ילפי' קבוע מארב לו, דלמא משום דאין הולכין בד"נ בתר רובא והתם ליכא למימר דרוב בא קודם המעשה שהרי קידם המעשה היו ישראלים ונכרים נכרים כל אחד בפני עצמו ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה