עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א הקדמה
יתברך הבורא ויתהלל הנותן תורה לעמו ישראל, להורות הדרך אשר ילך האדם ומצא מרגוע לנפשי ויחי לעולם, כי אורך ימים ליום שכולו ארוך, בימינה להוגה בה לשמה, כאשר צוני ה' מה הוא בחינם כי ה' חפץ למען צדקו, כי אם תצדק מה תפעל לו, כן אתה בחינם לא להרבות כבוד ביתו, ולהשיג מטרת חמצו לישב על גפי מרומי קרת, רק ילמוד לשם שמים, וסוף הכבוד לבא, אשר מרמיז מעשה המנורה זהב טהור בלי סיגים מחשבו זרות, כסתריה ופרחיה ממנה מעצמה, תהי', כי לא יבושו כל החוסים בהשי"ת, ולא צריך לעשות פעולה להגדיל שמו, כאמור רע"ק בשמך יקראוך וממקומך יושיביך, וסד"ש סי' אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, מלאכת רבנות ודיינות, ההוראה ועסוק בתורה יומם ולילה להבין ולהורות כי הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה, אבל שנא את הרבנות ושדרה הנמשכת לך מן הרבנות ולא התנאה ותשתרר על העם ע"ב, בכל דבר שאדם עושה, וכל תפילה ותחנונים אשר ישפוך שיחו לפני השי"ת יצייר תמיד בנפשו שויתי ה' לנגדי, לא יתאונן אדם מת שנוגע לו ולגופו, כי אם מה שנוגע לכבוד השי"ת ולנפשו, כי קרוב ה' לקראיו באמת, כפי' רמב"ם עמו אנכי בצרה אם משתתף כבוד ה' בצרתו, אז אחלצהו ואכבדהו ע"ב, כאמור מן המצר קראתי רק ה', אז ענני במרחב ה', אבל מי שהשליך נפשו מה שנוגע לנפש אחרי ניו, וצועק כל היום מפני חמת המציק אשר הציק לו אשר כונן להשחית קניני ארציי, כי דר שמשו שמש הצלחה לא יהל עוד עלי אוהלו, ופחד אחזתהו כי שודד משכנו, וניע תנוע נודד ללחם ואין, אז רחוק ישועתו, כי ה' לא קרא, גם ה' הסיר תפילתו, כי מי ביקש רמוס חצרי, וכל היום שמי מנואץ אמר ה', עוד משמים ירעים עליו בקולות וברקים, עד שיקחו עיניו לדעת מה הוא יבקש משי"ת ותפילתו לחיקו ישוב כי תפילה לעני כי יעטוף בכחלצות עניית ודלות, בכל זאת רק לפני ה' מה שנוגע לה' ישפוך שיחו, אז ישועת ה' קרוב לבא אולי כוונת הפסוקים, אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני, כי המה אזנו לי ובימי אקרא, אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני. צרה ויגון אמצא, ובשם ה' אקרא, אנה ה' מלטה נפשי, חנון ה' וצדיק ואלקינו מרחם, ומוקשים מאוד להבין שאמר מצאוני, ואח"כ אמצא בעתיד, ונראה שאמר מלך החסיד, אהבתי כאחז"ל שכנ"י אמרה לפני הקב"ה אימתי אני אהובה לפניך בזמן שאתה שומע קול תחנוני עי' ילקוט מה לפעמים נראה כאמור סכות בענן לך מעבור תפילה, חלותי היא זה חולה שלי, שאני גרמתי שנשתנה ימין עליון יען שכל התפילה הי' מה שנוגע לקנינו זמניי, צרות גופניי, כי באמת ה' ברוב חסדיו הטה אזנו לי, עוד הם מדברים אני אשמע, אבל ובימי מה שנוגע לדבר יום ביומו אקרא, צעקתי במר לבי בעבור חבל מות וצרי שאול אשר מצאוני, אבל החשתי מטוב מה שנוגע לנפש, נאלמתי דומיה, על כן עוד צרה ויגון לעתיד אמצא, ורחוק ישועתי מדברי שאגתי, אולם כאשר בשם ה' אקרא מה שנוגע לה' ולנפש, אנה ה' מלטה נפשי, אז חנון ה' ומרחם, וז"כ מש"ט הנפלא קפימל ז' [אמרו הנביאים לפני הקב"ה למה אתה מטיב לאו"ה, א"ל לפי שכתבתי ומשלם לשונאיו וכן הוא אומר הוי רב את יוצרו [ישעי' מ"ה] בא חבקוק עשה לו צורת עונה באדין ואמר איני זז מכאן עד שתענני שנאמר ואצפה אמר הקב"ה אני מחזר על כל מי ששבר קרדומו יבא אצלי, התחיל צווח עד אנה ה' שועתי ולא תשמעו ענהו הקב"ה ואמר לו בן תורה אתה ולא ע"ה, כתוב לך אלף בלוה ואח"כ תאמר הודעני את הקץ וכן הוא אומר ויענני ה' עי' ילקוט חבקוק) ומאמר חתום וסתום להבין דברי חכמינו ז"ל, נראה כמו בעניני גשמיי צריך אדם לעשות השתדלות להביא טרף לביתו כי ברכת ה' בא תבא אם האדם סולל המסילה בזיעת אפי, כאחז"ל יכול יושב ובטיל ת"ל בכל אשר תעשה, ורק אם יסכרו מעיינות מערכת הטבע שאין עוד לאדם מבוא להחיות נפשו אז ה' יפתח ארובות אוצר הטוב להריק ברכה להם מן השמים כן דרכו בקודש בהשלמת נפשיי אשרי ההולכי בתורת ה' מנעוריו איש מלחמה ללחום נגד תכסיסי יצה"ר העומד על המצפה ללכוד ברשתו ישרי לב, ואם האויב מתגבר כי כוחו עז וחיציו שנונים כמעט שכנה דומה נפש ילוד אשה, אז השי"ת עומד בימינו לעזור לו, דבא לטהר מסייען לו, כאחז"ל צפה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה' לא יעזבנו בידו, אבל אם אין אני לי מי לי, כי עזרת ה' רק עם גבורי בה שיעשו מה שביכלתם, ולא להשליך על ה' לבדו, וכן אריכות הגלות בעוה"ר לא ה' פעל כל זאת, כי לא קצרה יד ה' מלהושיע, כי עונותיכם הבדי, ו צועק הנביא, כי היום אם בקולו תשמעו וכל תפילה ותחינה יהי' בעבור גלות השכינה ומה שנוגע לקדושת ארץ הקדושה, אולם לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפני ה', ולא מה שנוגע לכבודו, כי אם צעקת בנ"י מעבודה קשה וצרת ועול הגלות, כפי' הכ"ל פסוקי' בידמי, קול נשמע מציון, קול נהי וקינה מה שנשמע, רק איך שודרנו מה שנוגע להם בשנו מאוד כי עזבנו ארץ. באמת אנו בושים ונכלמים עד מאד מנהי זה שהוא התפעלות על דברים פחותים וגרועים ועזבנו ההרגש והצער על דברים עיקרים שהם ארץ הקדושה שאבדנוה והי' מקום השלמית, כי השליכו משכנותינו הבתים המקודשים שהי' משכן לשכינה כל הדברים האלו העצמיים עזבנום כאלו לא היו ולא עלו על זכרוננו ונהי הי' בלבד על כי שודדנו, ואיש המעולה אשר לבבי פונה אל רום ההצלחה העליונה לא ישים לב ולא יתפעל כלל מהדברים הזמניים ע"ב, על כן כאשר חבקוק צועק על אורך הגלות, עד אנה אזעק ולא תשמע השיב לו השי"ת, אני מחייר על כל מי ששבר קידומו יבא אצלי כוונה עמוקה מי שעושה כל מה שביכלתו רק נשבר קרדומו ואין לו עוד כח לחפור בו, יבא אצלי ואעזור לו, דתחיל צווח עד אנה ה' כי גם אין לנו פה לעשות חיל נגד או"ה למה תעמיד מרחוק, און ועמל תביט ולא תושיע, והשיב לו השי"ת אם המון עם הנדכאים ומרגישים צרת גופניי, ואל על לא יקראו אין חידש כל כך. אבל בן תורה אתה, צריך להבין לצעוק מה שנונע לשי"ת, כי צרת יחיד מה שנונע ליחידי של עולם זה צרה, כתיב אלף בלוח לבך ובלב כל העם, אז תאמר הודעני את דקץ, וכן עשה וכן הוא אמר וענני ה':
הנה אם כל הדברים אשר יעשה האדם לעבודת הקודש צריך לעשות רק לשמה עאכו"כ לימוד תוה"ק מנול הוא אם לומר שלא לשמה כאחז"ל טוב שלא נברא כי מהפך ח"ו דברי אלקים חיים, ושמתם היא סם חיים לשמר, ואחריתה עדי אובד סם המות מי שעוסק שלא לשמה ורק להשיג מקל לחם ולעלות על במתי הצלחה, רבים כשל יכשלו להשפיק בילדי נכרים ויאומר לכל אשר מבקש העם כשר ולא ימסר נפש להחזיק הבדק ולעמוד במרין נגד שבולת הזמן בעכור כבוד ביתו, גם לא יבחר לישב בכפרים גם שאנשים שם יראים ושלמים כי אם במקום גדולים לטייל בגנות ופרדסים אהבת עולם בתענוגים, ומי שלמד רק לשמה ממאס בתענוגים ומבקש רק מקום תווה, כאחז"ל רבי יוסי ב"ק אמר אם אתה נותן לי אלפים אין אני דר אלא במקום תורה, ואולי הכוונה במאמר ר"מ אמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו, נקרא ריע, אהוב אוהב את המקום וכו' ופלא המשך נקרא אהוב והוא אוהב הקב"ה כפשוטו מקום קאי על הקב"ה, ונראה כיון שלומד לשמה אינו בוחר המקום שידור אצל נגידים שיהי' לו הין ועושר בבית או העיר יהי' נאה בקול המון חוני, אלא כל העולם כולו יהי' עיר קטנה ואנשים מעט עניים ואביונים די לו לדור שם, רק אם נקרא שם אוהב וריע שהם יראים ואוהבי תורה המשמחים לקראתו זה המקום הוא אוהב יען שמקרבים לתורה ע"ש על כן התפלל מודה אני לפניך ששמת חלקי מיושבי בהמ"ד ולא מיושבי קרנות אני משכים וכו' ופלא כי יושבי קרנות המו הפחותים בעם שיתי שכר, וכי לבד שאין לו חלק עמהם משבח לה', גם אפי' נגד סוחרי ונכבדי ארץ, נחלה שפרה לו כי חלקו בתוה"ק ומיושבי בהמ"ד, אבל הכוונה שני בחורים יושבים ביחד בחדר ולומדים בהתמדה משים לילות כימים, ורק כוונת הלב מבדיל ביניהם, זה לומד לשמה וחבירו לומד שלא לשמה בהגיע הימים שיהי' בקי בש"ע וישיג עטרה לראשו לישב בקרן בן שמו, וזה הכוונה ולא מיושבי קרנות, כי נם הוא משכים כעת כמוני היום אבל מה יהי' בסופו כי רץ לבאר שחת לשתות מי מרים המאוררים להשיג תאותו ורבים הללים ועצומים כל הרגיה כל הלומד שלא לשמה והלל אמר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מח אני, כי הי' נשיא וידוע עונותנותו ואמר אם אני כאן הכל כאן אשר פלא להבין, וכיונה כי הלל קיבל הנשיאות לא לכבודו וכבוד ביתו ולא דרש בעבור עצמו כי אם לכבוד התורה, על כן אין להתירא גם אם גדולים ממנו עומדים לפניו כיון כל כוונתו לשם שמים ברצות ה' דרכי איש הכל ישלם עמו ואין לו אויב או שינא, כי אמת ניכר, ואמר אם אין אני לי, יען שאין אני דורש לי לטובתי, אין אני מתירא בפני שום אדם מי לי, אולם כשאני לעצמי דורש אז ידעתי מך ערכי מה אני, על כן אמר אם אני כאן במקום שאני עומד בעבורי ולכבודי אז אתבונן כולם שעומדים פה הכל כאן כנגדי, אבל אם אין אני כאן מי כאן ודו"ק:
קורא הנעים ידעתי מן ערכי מי יאומר זכיתי לבי שלמדתי רק לשמה, אבל ב"ה לא למדתי שלא לשמה מעולם בימי בהרותי לא עלתה במחשבה שאהי' רב רק אחת שאלתי מ"ה לישב באוהל תורה ללמוד קנט עם אחרים לי כן נתרגלתי מידי אמרים אאמ"ו החסיד ז"ל אשר הי' גדול בתורה ולא קיבל רבנות ויושב בלחץ מאוד אבל הי' מזכה רבים כידוע ומסורפים בעולם ולי בספר שם הגדולים החדש] וליקוטי חבר מביא סיפר המעשה ממנו שרופא אחד בפ"ב הוכיח אותו שמגדל כל שבעה בנים [מדי דברי ואזכור שמותם עיני עיני ירדו מים שהלכו לעולמם, אחי היקרים ארזי הלבנון, אדירי תורה, מהו' אברהם ליב, מהו' משה וואלף, מהו' שמעון הרש וגאון ר' יעקב שלום, וגאון ר' חיים סופר ב"מ מחנה חיים זיע"ע] רק לתורה מה יהי' תכלית כולם לידפק על פתחי נדיבים כדרך רשעים פערו מיהם בלי חוק ואבי ז"ל השיב לו, כל ימי אני מניח חפילין תפילין ולא עלה במחשבה לפני מה התכלית אם אניח על זרוע וראשי תפילין, רק אעשה כאשר ציוני אלקי, ואצל תפילין כתוב המצוה ולמדתם את בניכם אין אני חוקר על תכלית רק אעשה רצון השי"ת, ולא יבושו כל החוסים בו, וכן אמי מורתי הצנועה ע"ה מעולם ואודה לה' בברכה או בתפילה שהי' מתפללת כל יום בדמעות שליש שבניה יהי' עשירים רק יראים מגודלים בתורה, ואודה לה' בזכות הורי ומורי כתב סופר ומרם שיק זיע"ע זכיתי לישב באוהל תורה ללמוד עם בחורים ל הלכתי בגדולות ובנפלאות, רק לאט לרגל המלאכה מלאכת שמים אשר לפני להנחיל צאן קדשים בדרך הלימוד למקור חיים, וכן בספר המקנה עשיתי כן שיהי' תועלת לצעירי ימים לברר וללבן שיטת ראשונים ואחרונים, ומעט ת"ח אשר חנן ה' את עבדו, ואודה לה' על תגמלהו עלי, אגידה ואדברה עצמו מלספר, כי ב"ח גם גדולי ישראל אשר קטנם עבה ממתני עוסקים בו על כן הרהבה נפשי עוז להקריב כעת על מזבח הדפוס ספר קטן על נה כללים וה' יתנני לחן שאזכה לזכות רבים שלא אבוש ולא אכלם בעוה"ז ובעוה"ב:
אליך ה' דלפה נפשי, חזקנו ואמצנו לתורתך ולעבודתך שאזכה לישב באוהל תורה ברווחת הלב, הסיר ממנו כל צער ויגון, חנני ה' להוציא לאור עוד ספרים להרחיב גבול התורה, ויקוים בו מקרא שכתוב הנה דברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך עד עולם:
פה ק"ק פאקש ב' דר"ה תמוז יצ"פ של אאמ"ו ז"ל תרחם לפ"ק:
ה"ק זוסמן באאמ"ו פישל סופר ז"ל:
בני יששכר:
מ"ר רות. רבי כהן ור' ישוע בשם ר' לוי אמר לשעבר הי' אדם עושה מצוה והנביא כותבה. ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה, אליחו ומלך משיח והקב"ה חותם על ידיהם:
לא נביא ולא בר נביא אנכי, והרהבה בנפשי עוז ליכתב לדורות המצוה גדולה אשר עשה הנגיד ונדיב דחשוב דחבר כ"ה יששכר המכונה ר' בער דייטש נ"י אבן יקר פה יען שבהמ"ד הישן קמן מהכיל ב"ה ת"ח ובחורים שלומדים כל יום. ובפרט בשבת קודש אשר הקהל הבאים לשמוע קודם תפילת מנחה דברי מוסר ואגדה, הסיר ה' את נדבת לב הנ"ל ובנה בית ארמון כליל הדר עם כל הכלים שולחן ומנורה בתכלית היופי, המזכה רבים זכות רבים תלוי בו, ואתן בספר שם בני יששכר טוב מבנים ובנות שם עולם עומדת לעד, ונתחנך ביום ד' דסליחות תרמ"ז לפ"ק, באסיפת קהל ה' קרובים ורחוקים הבאים לכבוד התורה ואמרנו תהלים בשיר ובשמחה להודות לה' על כל הטוב וחסד, כה לחי ע"ע אמן: