עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל כח · פרט א ליבון רעפים
חולין דף ל"א, אר"נ בית הרחם אין בו משים ריסוקו אברים, א"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך תיניק בן יומו א' תטמא בזיבה וכו', ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט, [אלמא משים ר"א נמי לית ביה] כגון שיצא דרך דופן, ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן, מי קדוש הב"ע שהפריס על גבי קרקע [פרש"י ננער לעמוד ותחב כרסותיו לעמוד דאמרי' לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת, למה לא פי' כפשוטה שהפריסה עי' פלתי סי' ט"ו, וגם לא משני תיכף בסייעתא ראשונה בהפריס ע"ג קרקע, עי' פלתי]:
תוס' משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטרך ליה לאשמועינן, דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות, וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום א דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא, א"נ כשתיה הרבה אחרי כן, וי"ל דאם איתא דאתרעי ריסוק אברים מחמת בית הרחם, א"כ הי' לנו לחישבו לאונס לעניין זיבה:
חדושי ר"ן כתב, ראשונים פירשי אפי' במקשה לילד קאמר, דאי כשאינה מקשה פשיטא דאין בו משום ר"א. דא"כ רוב הנולדים ימותו, וא"ת א"כ מאי קא מייתא סייעתא מתינוק בן יומו דלמא האי בשאינה מקשה, י"ל דה"ק אם איתא דבמקשה איכא משום ר"א בשאינה מקשה נמי הו"ל למימר דמחמת אינהו מיקרי אלא ודאי אפי' במקשה ליכא מעים ר"א, ולדידי קשיא לי' אי הכי מאי מקשה מעגל שנולד ביו"ט וכו' ואיצטרך לאוקמינהו כהפריס עג"ק, לוקימנהו באינה מקשה, לפיכך נ"ל דר"נ אפי' באינו מקשה לילד איצטרך דאין חוששין לר"א ומאן דדחי סייעתא נמי ס"ל דא"ל דאפי' באינו מקשה חיישינן, וכ"ת א"כ רוב הנולדים ימותו, איכא למימר דודאי פשיטא לן דבריבא ליכא ריסוק איברים אלא מיהי אי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה היי מיעוטא דשכיח כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא בשהיית מעת לעת לא סמכינן אריבא כדכתבינן לעיל בסרכות ריאה, מ"ה קמ"ל ר"נ דמיעוטא דמתרסקי בבית הרחם מעוטא דלא שכיח היא ולא חיישינן כלל, ומאן דדחי ליה ס"ל דמעוטא דשכיח הוא, וריף כתב אר"נ בית הרחם אין בו משים ר"א, ועי' ר"ן וכ"כ הרא"ש כאן אר"נ בית הרחם אין בו משום ר"א, ובביצה דף ז' כתב ועגל שנולד ביו"ט מותר הוא הואיל ומוכן הוא אגב בהמה וכו', והא דמותר לאכלו ביום היינו היכא דקים ליה דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור, עד ליל שמיני כדאיתא בשבת קל"ה, וגם צריך שיפריס על גבי קרקע שיצא מספק ריסק איברים כדאיתא בפרק אלו טריפות, ועי' ק"נ, וכ"כ הטור בסי' תצ"ח, וב"י הקשה דהא דאוקימנא בשהפריס ע"ג קרקע לאו לקושטא דמילתא אוקימנא הכי אלא לדחויי דלא ליסייע לר"נ, אבל לפום קושטא אע"פ שלא הפריס עג"ק נמי שרי, וראש בעצמו כתב דברי ר"נ סתם ולא הצריך שיפריס עג"ק, ומרין חביב תי' לענין יו"ט ראוי להחמיר ושנסתלק עצמנו מכל ספק ולא נשתטנו כיון שאחר שעבר מעת לעת יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדשיל"מ שהחמירו בו ביו"ט, ולענין טריפה פסק כר"נ שאין לאסור אכילתו בשביל זה ע"ש וד"מ כתב קשה לי דה"ל להזכיר ג"כ איסור שחיטה לכתחילה בלא יו"ט כיון דאפשר להמתין עד למחר, וכתב דודאי אין חוששין לריסוק איברים כל זמן שאין אנו רואים שינוי באיברים הפנימים, אבל אם אנו רואים שינוי באיברים הפנימים חיישינן ליה, ולכן לענין איסור טריפות מותר לשחטו דאנו סומכין שאלו הי' מרוסק היינו רואים בו שינוי איברים אח"כ, ובלא שינוי ודאי אמרי' דלא נתרסק אבל לשוחטו ביו"ט אסור דחיישי' שמא יראה בו שינוי אח"כ ע"ש:
וים של שלמה אלו טריפות סי' ס"ג כתב לישב, מש"כ הראש וגם צריך שיפרוס עג"ק קאי אמ"ש דאי לא כלו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפרוס עג"ק דלא אמר ר"נ דלא חי חיישינן לר"א אפי' אית ביה ריעותא אלא בכלי לו חדשיו אבל בלא כלו חיישינן וכמו שפסק הרוקח סי' תס"ח, ואפי' שהייה מע"ל לא מהני ליה כל זמן דאית ביה האי ריעותא שלא עמד, והשתא מ"ש הראש בפ"ק דביצה וגם צריך שיפרוס עג"ק כדאיתא בפרק א"ט [היינו לפי מה שהקשה המקשה מעגל שנולד ביו"ט ותירץ הב"ע שהפריס עג"ק ואיירי] כמו שדחה לשם אפי' בכלו לו חדשיו, וממילא לפי האמת בלא כלו לי חדשיו לית ליה היתר עד שיפרוס עג"ק וכן עיקר, ופר"ת תצ"ח משיג עליו:
וט"ז יו"ד בסי' ט"ו הקשה בכל מקים שיש חשש ריסוק הני שהיי מעת לעת עכ"פ כמו עמדה א"כ אמאי נאסר בלא כלו חדשיו אחר ששהתה ז' פעמים מעת לעת ע"ש בנקודת כסף:
בח בסי' תצ"ח כתב, ד"מ כתב דכלי לו חדשיו צריך שיפרס עג"ק אם רוצה לשחטו ביו"ט משום דחיישי' שמא ימצא רעיתא באבריו הפנימים ונמצא ששחט ביו"ט שלא לצורך ודבריו נכונים, ואע"ג דגבי עוף הנדרס דצריך בדיקה פסקו ראש ורבינו דיכול לשחוט ביו"ט לא חיישינן שמא ימצא טרפה, שאני התם כיון דשהה מעת לעת אחר שנדרס ויצא מכלל ריסוק אברים ואין צריך בדיקה אלא משום דחיישינן שמא נשתברו רוב צלעותיה או אחד משארי מיני טריפות, בהא ודאי סמכינן ארובא דבהמות בחזקת היתר עומדת ויכול לשחטו ביו"ט, אבל עגל זה שאינו בכלל הרוב שהרי תיכף שנולד אתיילד ביה ריעותא שאינו יכול לעמוד, חיישינן לריסק לענין זה שאינו יכול לשוחטו ביו"ט עד שיפרוס עג"ק, כדי שיצא מספק ריסוק איברים לגמרי כ"ל: וט"ז הקשה על ד"מ א"כ מאי פשיט ר' זירא מבדיקת הרעפים, בנדרסה הי' לי חזקה טובא כשנולדה, משא"כ ברעפים לא הי' חזקה טובה אי פקעי אי לא, ונק"כ כתב מה שהקשה מאי פשוט ר' זירא מרעפים, דודאי הפשטן לא ס"ל לחלק בהכי, מיהו אנן דמספקא לן הלכתא אי לקולא אי לחומרא כיון דלא אפשיטא בעיין הלכך היכא דאיכא חזקה טובה קי"ל לקולא ולכך פסק הראש להקל, אבל בעגל דליכא חזקה טובה קי"ל לחומרא, מיהו בלא"ה נמי לק"מ דהא דפשיט מרעפים דסתם רעפים נמי רובם טובים דלא פקעו והוי כמו חזקה ועוף שנדרס דמוקמי' אחזקתו רוב בהמות כשרים הם, וה"נ רוב רעפים לא פקעי, משא"כ בעגל שנולד דמיד כשנולדה אית ריעותא ואינו בכלל רוב ודו"ק, עי' באמרי בינה הלכות יו"ט סי' ח':
פר"ח בסי' תצ"ח כתב על חילק של ד"מ בין עוף שנדרס לעגל שנולד, אין זה כלום דכ"ש הוא דהשתא התם האית ביה ריעותא דצריך בדיקה מותר לשחטו ביו"ט, בנ"ד דליכא ריעותא דליצטרך בדיקה לאו כ"ש דמותר לשחטו, ותו דספק טריפות התרת ומותר לשחטו מיד ביום שנולד אע"ג דאית ביה ריעותא דלא עמד כ"ש לשחיטת יו"ט דלא חיישינן דאית לן מתוך, ועוד דבגמרא הכי איתא אר"נ ביה"ר אין בו משום ריסוק איברים ובעינן לסיועיה מברייתא דעגל שנולד ביו"ט וכו', והא ע"כ מחמת איסור שחיטת ביו"ט צריך לאוקמא בשהפריס עג"ק, וא"כ מאי סייעתא מייתי, ועוד אמרי' ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן, ודחי הב"ע שהפריס עג"ק מוכח בהדי' דלרב נחמן אין צריך לאוקמי בהכי ומותר לשוחטו ביו"ט ע"ש:
ברוך טעם מסביר בטוב טעם דברי יש"ש שיש חילק בין כלו חדשיו ללא כלו, איתא בחולין דף ט' אר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה, ויש מחלוקת הפוסקים אם נולד ריעותא מחיים יש סוברים כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת חוששין לריעותא דטרפות הנראה בעוד שלא יצא מחזקת איסור דאינה זבות אמנם מתוס' יבמות דף ל' מוכת אף מריעותא בחיים לא חיישינן ועי' ש"ך סי' נ' אמנם ליכא הוכחה מתוס' כ"א בריעותא דאתי לאיסורא מעת הירעותא כגון בדרוסה וכו' אבל בריעותא דיש לחוש מחמתה שנטרפה הבהמה מעת הלידה אפשר לומר גם תוס' מודה דחוששין לריעותא כזו המספקת לנו דלמא לא הי' לבהמה שום חזקת כשרות, דנטרפה תיכף ביום הולדה בריסוק, ונראה בכה"ג מתלי תלי בדעת ט"ז סי' י"ח סק"י בנאבד הסכין שהי' לו חזקה אז ואלו בא לשאול היינו מורים לו היתר ע"כ גם בנמצא אח"כ פגום כיון שאפשר שנפגם אח"כ אין הספק אסרו, אבל אם לא נאבד הסכין וחייב לבודקו, ואלו בא לשאול קודם שנולד הספק של עכשיו שנמצא פגום לא היינו מורים להיתר ע"כ יש להחמיר מספק כאלו אין כאן חזקה ע"ש, א"כ לפי דברי ר"נ דאין צריך להמתין מפני חשש ר"א ממילא מיד כשנולד הולד מחזיקים בחזקת היתר, ע"כ אף אם נתגלה אח"כ באיזה שעות שאינה עומדת והוי כרעיתא, מ"מ מעמידין בחזקת שהחזיקו בו קודם שנודע ריעותא, אך כ"ז בשכלו לו חדשיו, אבל אם לא כלו עדיין חדשיו, ועומד מלידתו עד ז' ימים בספק ולא שייך לומר כלל חזקת היתר באותו ולד כל זמן שלא יצא מספק נפל, א"כ אם בתוך ז' ימים נולד ריעותא חשש ריסק איברים כי אינה עומדת שפיר יש לחוש מחמת ריעותא זו לריסק איברים ומיושב מהרש"ל ע"ב:
בספר ברית אברהם יו"ד סי' י"א כתב לישב יש"ש, אף שט"ז הרבה לתמוה מה חילק בין כלו ללא כלו חדשיו לענין ריסוק אברים, כבר הובא באחרונים דברי רבינו שפירא בלא כלו חדשיו הוולד חלוש ביותר ושייך טפי חשש ריסוק איברים, אך התב"ש סי' ט"ו מתפלא כיון ששהה ז' ימים נתברר שכלו חדשיו, ולדעתי נראה דברי רש"ל דבלא כלו בעינן הפריס משום ריסוק איברים מטעם דהוא חלוש, ולא יקשה כלים קושי' תב"ש, לפי הנראה מתוס' דף נ"א באיכא רעותא דאינו הולך, דאל"ה פשיטא דאזלי' בתר רוב וולדות, אבל באיכא רעותא לא שייך להתיר משום רוב דהא חזינן דיצאה מרוב וולדות שהולכים, וזה אין יכול לעמוד ה"ד דיש לחוש שיצא מן הרוב ונתרסק בבה"ר כעין סברת תב"ש במים במוח, וקמ"ל ר"נ דאין בבה"ר משום ר"א ותולין הא דאין הולך משום כאב רגלים, ונראה אף דיצא מרוב, הא ידוע תוס' חזקה שלא נתבררה וכו' ודעת ראש שם לפי המסקנא דאזלי' בתר רוב כשרים הגבינות דהוי חזקה שנתבררה מחמת הרוב, ואף שאין להכשיר הגבינות מחמת דהיא מרוב בהמות כשירות דחזינן דהיא מן המיעט שהיא טריפה, ח"מ מכשירו מטעם חזקה קמייתא ואמרי' השתא היא דנטרפה, וכל כמה דאפשר לאתר ולומר שברגע שאח"ז יצאה מן הרוב תלינן ומתירן הגבינות, א"כ י"ל ה"ד הכא חילין הריעותא דאינו הולך משים כאב רגלים דאפשר שאחר שיצא מרחם לאויר עולם יצאה מן הרוב, אבל אי נתלה הרעותא דאינו הולך משום ריסוק בבה"ר אז היי יציאתו מן הרוב בשעה שהיו הילד בבה"ר וכיון שהחזקנו את העובר הלזה שהוא מן הרוב וולדות שלא יתרסקו ויכול לילך מיד ועכשיו חזינן רעותא שאינו הילך תולין שבהיותו באויר העולם יצא מן הרוב ונקטי' כאב רגלים ולא משום ריסוק אברים א"כ גם לדעת ראש דאזלי' בתר רוב בעינן חזקה שנתבררה בשעתו דהיא מן הרוב ואז אנו מאחרין לומר שאחר זה יצאה מן הרוב, וא"כ בלא כלי חדשיו דבעי' ז' ימים רק אח"כ עדות שהי' כלו חדשיו עכ"פ הך חזקה לא נתברר בשעתו ע"ש באריכות:
קצת נ"ל כי לכאורה יש לחקור האיך אנו שוחטין ביו"ט ואזלי' בתר רובא כי ידוע הר"ן בביצה דלא אזלי' בתר רוב ביו"ט יען שיש לו מתירין ע"כ אין לוקחין ביצה ביו"ט עי' במקנה כלל ל"ח פרט ד' [ויש"ש כתב שאין שוחטין כלל ביו"ט עי' מג"א סי' תצ"ח סקט"ז אולי מטעם זה כי בדשיל"מ אין הולכין בתר רוב] , אילם זה אינה כי גם למחר אין אנו בודקיו על חי טריפות וסמכינן על הרוב, ע"כ אין נפ"מ וסומכין גם ביו"ט על הרוב, אבל בריסק איברים אם נמתין עד למחר יצא מספק ריסק, ולא צריכין בענין זה לאמיר דאזלי' בתר רוב, ע"כ יש להחמיר ביו"ט על חשש ריסוק איברים: