אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כז › פרט א ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כז · פרט א ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף

עט סופר חלק א כלל כז

קידושין דף סג' מתני' האומר לאשה ה"א מקודשת לו ע"מ שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת:

רא"ש הביא הקשה בתוס' מאי קמ"ל דבכל הנהי תנאי פריך פשיטא ותירצו קמ"ל דמקודשת כיון שדבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל ואינה יכולה לומר לדברים הללו ולמלאכה זו לא הייתי חפיצה, ובתוספתא פ"ג שנינו ע"מ שאדבר עליך לשילטון אם דבר עליה כדרך המדברים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, במה שאדבר עליך לשלטון, אם דבר עליה בעו"פ מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, משמע שדברים ידועים הן מה יש לו לדבר עליה עכ"ל ורמב"ם כתב פ"ה הי"ט, אמר לה ה"א מקודשת לי בשכר שאדבר עליך לשלטון ודיבר עליה לשלטון והניח השלטון ולא תבעה אינה מקודשת אלא אם נתן לה פרוטה משנו שההנאה שבאה לה מדבריו הרי היא כמלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת וכתב ריטב"א דבר לשלטון מקודשת פי' הר"ם שדבר והועיל לה דיבורו דאי לא לא עבד כלום שלא נתכוונה זו אלא להנאתה:

אמר רל"ק והוא שנתן לה שוה פרוטה ובשכ' לא והתניא בשכר שהרכבתיך על החמור, שהושבתיך בקרון או בספינה אינה מקודשת בשכר שארכבתיך על החמר שאושיבך בקרון או בספינה מקודשת, וכ"ת הכי נמי בדיהב לה ש"פ והא בשכר קאמר וכו' אמר לך רל"ק האי תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף, ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, וכתב ריטבא קשיא לן אתי לא מייתי ליה מרישא דאי יהיב לה ש"פ רישא דבשכר שהרכבתיך אמאי לא מקדשא, וי"ל ברישא דהוה מלוה קודמת לקידושין דעתה אמלוה ואינה מקודשת אבל סיפא דמלוה מאוחרת דעתה אפרוטה ע"ש:

מח דתניא עשה לי שירים ונזמים וטבעות ואקדש אני לך כיון שעשאן מקודשת דברי ר"מ, וחכ"א אינה מקודשת עד שיגיע ממון לידה, האי ממון ה"ד אילימא אותו ממון מכלל דת"ק סבר אפי' אותו ממון נמי לא אלא במאי בו מקדשא, אלא לאו בממון אתר ושמע מינה במקדש במלוה קמפלגי וסברי דכ"ע ישנה לשכירות מתחלה עד סוף והוה מלוה וכו' [פרש"י ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כל פרוטה ופרוטה כשנגמרה נתחייב בה בעל המלאכה לפועל בשכירות עשיית המלאכה הילכך כשמחזירן לה ההוא הויא לה מלוה למפרע] לא כ"ע מקדש במלוה אינה מקודשת והכא בישנה לשכירות מתחילה ועד סוף קמיפלגי מר סבר אינה לשכירות אלא בסוף ומ"ס ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וכו' ובפלוגתא דהני תנאי, דתני' בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת, בשכר שאעשה עמך מקודשת וכו':

תוס' יש להביא ראי' דהלכה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מע"ז דף וכו' תנן הגיע לכיפה אסיר לבנותה וקאמר ר"א דאם בנה שכרו מותר ומפרש טעמא משום דישנה לשכירות מתחילה עד סוף ואימת קמיתסר בתניש אחרון לית בה שוה פרוטה ש"מ דהכי הלכתא דליכא מאן דפליג, ואין נפקותא לענין חזרה דהא דאמר רב ב"מ דף ע"ז פועל יכול לחזור בו אפי' בחצי יום, היינו אפי' למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף אבל איכא נפקותא לענין קידושין דאי ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף חשיב האי שכירות מלוה ואינה מקודשת ולענין ע"ז אם בנה שכרו מותר ואע"ג דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מ"מ אינה משתלמת אלא לבסוף כדאמרי' ב"מ דף ס"ה כשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת, ואב"מ כ"ח כתב משמע מתוס' דלמ"ד אין לשכירות אלא לבסוף ניחא דאין משתלמת אלא לבסוף, ולפי קונטרס הספיקות דבשכר חפץ דמחויב לשלם תיכף השכירות ליותא ממכר וא"כ למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף נמי צריכין אני לטעמא דשכיר שנה בשנה עי' לקמן:

ב"מ דף ס"ה, מרבין על השכר ואין מרבין על המכר וכו'] ת"ש רישא ומ"ש סיפא, רבה ור"י אמרי תרווייהו, שכירות אינה משתלמת אלא בסוף והאי כיון דלא מטא זימניה למיגבא לאו אגר נטר ליה משווא הוא דהכי שויא והאי דקאמר ליה אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה אוזולי הוא דקא מוזיל גביה, סיפא כיון דזביני ננהו ובעי למשקל דמי מעכשיו הלכך אגר נטר ליה היא ואסיר, אמר רבא דקו בו רבנן בהא מילתא ואוקמיה אקרא, כשכיר שנה בשנה, שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה אחרת:

תוס' שכירות אינה משתלמת אלא בסוף, אפי' למ"ד דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף, מודה דאינה משתלמת אלא לבסוף כדיליף הכא מקרא, ואפי' למ"ד אינה אלא לבסוף מודה דפועל יכיל לחזור בו ואפי' בחצי יום, וכשהוא חוזר הרי הוא סוף שאינה רוצה לעשות מלאכה יותר יע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה