אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כו › פרט ג

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כו · פרט ג

פרט ב

רי"ף בפרק גי"ה כתב א"ר בשר שחוטה וכו' הא מילתא פסקי רבואתא כלוי וסייעוה למילתא מבת תהיא וכו' וקיי"ל כל היכי דפליגי אביי ורבא דהילכתא כרבא ממילא שמעינן מינה דהלכתא כרב וכו' ואנן לא איסתבירא לן אלא כדפסקי קמאי ז"ל וכו' ועוד דתני אין צולין שני פסחי' כאחד כלוי דייקא, ועוד כד דייקא למימרי' דרב משכחת ליה דשאיך בההוא מימרא דיליה דאמר בהדין פירקא איקים רב אמירא עלי' ודרש כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואמרי' מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה כר"י דאמר מין במינו לא בטיל דאר"י אין דם מבטל דם ורבנן פליגי וקיי"ל דכל איסורין שבתורה בששים ואפילו נתערב גופו של איסר בדבר של היתר וכ"ש מריחא בעלמא דלא אסרינן ליה והא דתני רב כהנה פת שאפה עם הצלי אסירה לאכלה בכותח וההוא ביניתא דאיטוי בהדי בישרא ואסרה רבא למיכליה בכיתחא לאו ברב שייכן בלחוד אלא אפי' כלוי אסירי למיכלינהו בכותח, מ"ט כיון דשרי למיכלינהו בלא כותחא אי שריה ליה בכותחא אישתכח כמאן דשרי לאטויי בשר שחוטה בהדי בשר נבילה לכתחלה ולוי לא קא שרי הכין אלא דיעבד דהא לוי שצלאו קאמר ולא קאמר צולן לכתחלה, ועוד דפת שאפה עם הצלי כיון דשריא בלחוד בלא כותחא הוי לה כדבר שיל"מ וכל דבר שיל"מ אפי' באלף ל"ב וכל דבר שהוא אחד מאלף כריתא בעלמא הוא ואפ"ה באלף לא בטיל הואיל ויש לו מתירין, והאי פת נמי הכין הוא ולאו משו' דס"ל כרב:

ור"ן כתב דברי רב אלפס אינן מחוורין, מש"כ דרב לטעמי דמין במינו ל"ב ומ"ה אסר בריחא ליתא דהא אמרי' בפלוגתי דתנאי בהרודה פת חמה שהוא מיך באינו מינו ומה דקאמר דלוי לא שרי לכתחילה אלא בדיעבד ליתא מדמקשינן ממתני' דאין צולין שני פסחי' ולא משני התם לכתחילה, ומש"כ דפת שאפה עם הצלי הוי כדבר שיל"מ ריחו לא בטיל אינו מחוור שהרי רבא כי אמר ריחא לאו מלתא היא אפי' בפני עצמו דהא בת תהיא הכי הוא והיאך איפשר דבפני עצמו לאו מילתא וכשנתערב בדבר שיל"מ יאסור תערובות ועוד דבשיל"מ לא בטיל רק במינו אבל שלא במינו בטיל ע"ש, ועי' רמב"ן ובעה"מ בפסחים:

חדושי אנשי שם כתב, מנ"ל לרי"ף למידק דלוי כר' יודא דלית לי' ריחא מילתא דילמא ר"י לטעמי ובמינו כגון בשר שמן ובשר נבילה כחושה אית לי' ריחא מילתא ופת חמה וחבית פתיחה דשלא במינו לית ליה, ושמא אין סברא לחלק לענין ריחא בין במינו לשלא במינו דכל ריחא במינו חשיב דליכא למיקם אטעמא, ורב אלפס ז"ל לא אמר דחדא באידך שייכא אלא על דרך זה דכל ריחא מין במינו הוי וכל דבר שאפי' אחד באלף לא בטיל כריחא בעלמא היא ועי' ח"ס בחידושיו:

שעה"מ ממ"א כתב, דמעולם לא כתב הרי"ף דטעמי דרב משום דס"ל מין במיני לא בטיל דודאי פלוגתי' דרב ולוי אפי' במבשא"מ פליגי כמבואר מרודה פת חמה, אלא דס"ל דע"כ מימריה דרב גבי בשר שחוט' שייכא דוקא לפום שיטתיה דס"ל מין במינו במשהו, משום דבשלימא במשא"מ שייך שפיר למי' דכיון דריחא מילתא היא וחשיב כגופו של איסור מש"ה אסיר ואע"כ דמסתמא ודאי אין בריחו אלא מששו אפ"ה הא קיי"ל דאיסור ניכר אפי' באלף לא בטיל וכן נמי קי"ל דתבלין הואיל ולטעמא עבידי לא בטיל והלכך כיון שהוא מריח ריח איסור הו"ל כאיסור ניכר אמנם במין בתינו לו יהי' דנימא דריחא מילתא היא וחשיב כגופו של איסור אכתי אמאי לא נימא דליבטיל בס' והכא לא שייך דחשיב כאסור ניכר כיון שהוא מב"מ, אלא ע"כ דטעמיה דרב משום דלטעמיה אזיל דס"ל מב"מ במשהו ע"ב באריכות: לענ"ד לישב לשין ריף מש"כ דשאיך באידך רב שדרש כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' ואם כוונת רי"ף רק להויכוח שרב סובר כר"י מב"מ לא בטיל הי' יכול להביא מה שמפורש בכמה מקומות שרב ושמואל סברו מב"מ לא בטיל ועי' אחרוני' על כן נראה כיונה אחרת ואקדים איזה הקדמות ר"ן סוף הפרק גה"נ כתב איכא למידק כיון דרב כר"י ס"ל למה לי שנתן טעם בחתיכ' דהא אפי' במשהו נמי מיתסרא כיין דמב"מ לא בטיל ועוד אפי' אי לא אמרי' ח"ע נעשה נבלה כיון שנאסר' אותה אוסרת שאר חתיכות בפליטת אותו האיסור משו' מב"מ ונראה דכל שלא נתן טעם בחתיכי אע"ג דמיתסר לא חשיב איסורי למימר בה ח"ע נעשה נבילה, וכל שאינה נעשה נבילה אינה אוסרה כל החתיכות כולן דאע"ג דאמר ר"י מב"ת ל"ב לא שמעינן ליה הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו עכ"ל וחידש שר"ן בסוגיא לא כתב שצריך ליתן טעם ] ונראה סברה אחת שרק אם טעם של היתר מעורב בו לא אמרי' מב"מ לא בטיל אולם אם טעם של איסור של אינה מינו מעורב בו עם מינו, אין זה מעכב מלמימר בו מב"ת לא בטיל ועי' ובני הבחיר המופלג כה' שמעון נ"י רצה לחדש רק אי אמרי' מב"מ בטעמא אז אם טעם אחר של היתר מעורב יתחליש האיסר ההולך עמו שפיר כתב ר"ן דלא אמרי' מב"מ לא בטיל באופן זה שהיתר הולך עם האיסר אבל אי אתרי' דאזלינן במב"מ בתר שמא, גם אם הילך עמו טעם אחר שאינו מינו בשמא שפיר אמרי' מב"מ לא בטיל ולא מגרע גרע טעם אחר ששוה בטעמא רק בשמא אינה שוה, והנה הש"ך ק"ח מביא שהקשה דקי"ל דאין הנאסר יכול לילך ולאסור במקום שאין האיסור בעצמו יכיל לילך ולמה אמרי' אזיל היתר ומפטם האיסור, ותי' דריחא שאני ועי' ט"ז ק"ה וש"ך ק"ה ס"ק י"ט באיסר כחוש בלא פיטום פולטת רוטב של איסר אמרי' אזיל היתר ע"ש הטיב דשייך לסוגיא:

לכאורה יש להקשות מה שסובר רב דאזיל היתר ומפטם האיסר וחוזר האיסר ונותן טעם בהיתר ומב"מ לא בטיל, גם ההיתר חוזר עם האיסר א"כ נתערב היתר עם האיסר, לפי סברת הר"ן לא אמרינן מב"מ לא בטיל אם נתערב היתר עם האיסור, אבל רב סבר חתיכא עצמו נעשה נבילה ונאסר ג"כ מהנבילה וז"כ רי"ף דשייך באידך מימר, דרב דסובר חתיכה עצמה נ"נ, ולא כ' שרב סובר מב"מ לא בטיל כי טעם היתר מעורב בו, רק בעבור שסובר ח"ע נ"נ שפיר יוכל לאסור מצד מב"מ לא בטיל בזה י"ל קושי' הגאון ר' ליב קסיויטץ ז"ל למה נקט שומן גם בשני כחושים יש משהי ומב"מ לא בטיל, כי רבותא אשמעי' לא מבעי בשני כחושים שמשהו ריח היתר מתערב עם משהו ריח איסר בתנור ונבלעו בהיתר שניהם יחדיו שאסור כי משהי איסר איסר משהי היתר ואפי' היתר שומן ואז לא נאסר ממשהו ריח איסר הכחיש בתנור שנעשה נבילה כאשר כתב ר"ן שצריך ליתן טעם לעשות נבילה, אבל אמרי' מפטם לאיסור ונאסר ונעשה נבילה מנבילה הכחושה וחוזר עם המשהו איסור להיתר ואיסר מצד מב"מ ומיושב קושי' תוס' גם בשניהם כחושים סובר רב שאסו' כי משהוא יכול לאסור משהו ומיושב קושי' צל"ח וחרי"ל כי גם בגדי וטלה לא צריך לנתינת טעם כי משהי מגדי נאסר וחוזר לגדי וכן משהו מטלה נאסר וחוזר לטלה, ולא שייך כאן לאמור שכח אחר היתר מעורב בו כי אין כאן היתר כלל הכל אסיר רק אינו מינו זה כנגד זה ובטיל זה בזה, אבל המין לא בטיל והיתר אין בו כלל או לסברת בני ר' שמעון ני' כי כאן הקושי, אם אזלי' בתר שמא וטלה וגדי שני מינים הם, לא שייך סברת ר"ן שכת היתר מעורב בו כאשר כתבתי לעיל:

לכאורה אי אמרי' ששני פסחים נחשב כהיתר בהיתר ובהיתר לא אמרי' ח"ע נעשה נבילה א"כ הדרה הקושי' כיון שיש כת היתר מעורב לא אמרי' מב"מ לא בטיל, א"כ גם לרב בטיל מאי מקשה מאין צולין וכו') אבל ניחא כיון דתני אין צולין לכתחילה וצריך לומר כתה"ב וגו"ו שהבאתי יען שחשוב כהיתר בהיתר, א"כ לא בטיל כלל, וכאשר הגיע זמן איסור לא בטיל כי אז נולד האיסר בתערובת כסברת המרדכי ועי' חו"ד סי ק"ו מש"כ כעין זה בא"א לסחטו, ומיושב ג"כ קושי' תוס' וצל"ח ומרי"ל, גם באינו מינו לא צריך לטעם כי משהו לא בטיל, בשלומא ללוי פריך שפיר כי סובר אפי' משהו אין בריח כמבואר במחהש"ק ובאחרוני' ואין להשיב לפי סברת אחרונים יען שהיתר הי' ניכר גם בנולד בתערובת בטיל, עי' במנ"ח סי' ג' שאין זה מוסכם כל כך, וגם כאן שניהם הי' ניכר ודו"ק, וידעתי כל הנ"ל דרך חידוד ופלפול הקב"ה חדי בפלפולא דאוריי':

עוד הארכתי בענין אין מבטלין לכתחלה ורשב"א כתב יען שהיתר הוא ועי' מחהש"ק שאין כוונתו לבטל, לפי אב"מ בתשובה סי' חי בקדשים שאסור לטמא וחיוב לשמור בקדושה אז לכ"ע מבטילן איסור דאוריי' כידוע, א"כ בשלומא בענין איסר שפיר שייך הסברה בשעת היתר מותר לבטל כי אין קפידת התורה שאיסר לא יהי' בטיל מעולם רק שלא יהנה, ועי' ר"ן פ"ב בע"ז שמותר להגעיל ולשפוך המים, אבל בקדשים קפידת התורה שיהי' בקדושה ואפי' למים אסיר לבטל ולהאביד א"כ גם בזמן היתר אסור וכיון שאסור לאכול פסת שלא למנויו גם לבטל בפסח אחר אסור ומיושב כמה קושי' אבל עדיין צ"ע:

להסביר קצת שהיתר בהיתר לא בטיל, ח"ס או"ח סי' ק"ז מסביר עפ"י ר"ן בנדרים בדשיל"מ כידוע א"כ היתר בהיתר מין במינו היא, ועי' תשובת רע"ק איגר סי' ר"ז, ר"ט, ותשובת ר"ן סי' נ"ט, אולי עפ"י פנ"י סוף ביצה כתב להסביר פלוגתי' דר"י ורבנן, ר"י סבר יען שמיעט לא נשתנה ורבנן סוברים להיפך יען שרוב לא נשתנה, ואעתק לשונו, סברא גדולה יש לומר דמב"מ לא הוי בכלל אחרי רבים להטות דומי' דסנהדרין בעינן דמיעוטא כמאן דליתי' דמי לגבי רוב שכן מצות הכתוב שהמעוטים יבטלו דעתם ויטו אחר הרוב ויסכימו כולם כאחד וא"כ יש לנו לרבות בכיוצא בזה בענינא איסורין במבש"ח שטעמו וממשו של איסור המיעט נתבטל לגמרי וכמאן דליתי דמי שהרי עיקר הטעם וממשות משל הרוב, משא"כ במב"מ שהטעם וממשות שוין ואין הרגיש בין הרוב למועט שלא נאבד שמו וממשו וטעמי' של המיעוט מש"ה לא שייך בו כמאן דליתא דמי והו"ל כקבוע בפני עצמו כדאשכחן בדם הפר ודם השעיר דדם השעיר המועט כיון שלא נשתנה ממראיתו מש"ה אכתי דם השעיר קרינן ביה, אבל לרבנן דפליגי עלי' דר"י משמע להו איפכא דאדרבה במב"מ שייך לומר אחרי רבים להטות דמיעוטא כמאן דליתא דמי ובטיל לגבי הרוב כיון שהרוב לא נשתנה כלל ע"י המיעוט שכל הרגיש הטעם וממשות נקרא על שם הרוב, משא"כ מבשא"מ לא שייך לומר כמאן דליתא דמי שהרי הרוב נשתנו על ידו מכמות שהי' וטעמא וממשות של המיעוט ניכר ונרגש ומש"ה אזלינן בתר טעמא וממשו עכ"ל, א"כ היתר בהיתר שלא נשתנה לא שם איסור ולא שם היתר כי כולם היתר אין זה דומי' לסנהדרין ולא בטיל:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה