אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל כב › פרט ב שיטת תוס' ורמב"ם

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל כב · פרט ב שיטת תוס' ורמב"ם

פרט א סוגיה בני עיר ששלחו שקליהן

רש"י במתני' ש"ח איני נשבע פרש"י שלא פשע שלא הזקיקתו תורה לישבע עליהן, משמע רק משבוע' פטור אבל אם ידעי' שפשע חייב כמ"ש רמב"ם, ותוס' ד"ה ש"ח אינו נשבע, נראה דה"ד דאינו משלם דאפי' שומר שכר אם פשע נראה דלא משלם מדפריך לקמן מהשוכר פועל לשמור, ולא משני כשפשע וה"ט דמכל דין הפרשה אמעיטו, והא דלא קתני אינו משלם דהוי רבותא טפי משים דעיקרה בשבועות דף מ"ב, וש"ך פ"ו כתב שאין ראיה כלל כי קתני ברישא שכרו לימים אין לי שכר שבת ואין אחריות שבת עליו, ואי כשפשע חייב אשי' אין לי שכר והיא ש"ח מ"מ חייב, ותומים כת' שמבואר בסי' ש"ג שומר צריך לשכור ריעים ומקלות ואם לו שכר ה"ז פשיעה וחייב, הרי יש לפניך פושע דאיתא בשומר שכר ולא בשומר חנם, לפ"ז קושי' תוס' שפיר באופן שיש פשיעה אם שכר שבת יש לו א"כ אחריות שבת עליו לשכור ואם לאו פושע, ואם אין לו שכר שבת אין אחריות שבת עליי ולא צריך לשכור רועים ע"ש, ועי' קצה"ח שאסור לשכור פועלים בשבת עי' או"ח ש"ז ס"ח וישו"י כתב ע"פ תוס' לקמן האיך שומר הזרעים לעומר והא אסיר מן המשומר בשביעית, ותי' שאם יבא אחד ליקח יאמר לו שמיוחד לעומר ומעצמו ימנע מליקח, א"כ לא שייך פשיעה דלא קדים ברועים ומקלות דאסור למחות ושפיר כתב הש"ך א"כ ברישא אמאי פטור ופנ"י כתב קשיא לי מה ראי' מייתי מלקמן בהקדש נראה בפשיטות דכ"ע מודה דפטו' שהרי אפי' במזיק בידים פטור בהקדש דכתיב כי יאכל פרט למזיק וכתבו תוס' ב"ק דף ז' דאפי' מקרן פטור, עי' תוס' ב"מ דף צ"ט, ועי' תומים שכתב ונרא' דס"ל לתוס' לתוס' כמש"כ רז"ה ושמ"ק דהך קושי' דשוכר את הפועל לא קשיא כלל מן הקדשות דהנך עדיין לא קדשו כלל רק קושי' גמרא מה דתנן אין נשבעין על קרקעות וכאן קתני לשמור זרעים וצריכים לקרקע וא"כ ל"ק מידי דמזיק חייב ע"ש:

רא"ש מביא רי"ף כתב בתשובה המפקיד שטרות ומוד' שפשע בהו ונאבדו פטור מלשלם ודבריו נראין דכיון שהוציא את אלו מכלל פרשת שומרים אין לחייבו אלא מטעם אדם המזיק ופושע בדבר ונאבד לא חשיב מזיק כי פשיעה בבעלים פטור ואילו תשיב כמזיק אמאי פטור בבעלים ע"ש, ור"ן פ' שבועות הדיינין כתב וכן מוכח מב"ק דף צ"ג בההיא ארנקי של צדקה, דפשע וכו' והא תניא לשמור ולא לחלק לעניים אלמא אותן שנתמעטו מדין שומרים אף מחויב פשיעה נתמעטו ע"ש שמביא רשב"א שכתב דש"ח פטור אף משבועה דלא שלח בו יד ושאינה ברשותו דמכל שבועות פטרו הכתוב וחולק עליו ע"ש: ב"מ דף צ"ד מתנה ש"ח להיות פטור מן שבועה, והג"א שם מביא הר' ברוך כתב מדלא נקט גבי ש"ח להיות פטור מתשלומין כדקתני גבי שומר שכר משמע דלא מיפטר אם פשע אפי' התנו, ומח"א הלכות שאלה סי' א' מסביר, כיון דקיבל עליו לשמור שוב איני מועיל תנאי להיות פטור אפי' מפשיעה דנמצא תנאי סותר את המעשה שהרי קיבל עליה לשמרם, ומ"ש רמב"ם פ"ו משאלה יש לשומר להתנות שאינו שומר כדרך השומרי' אלא מעות שהפקיד אצלו בזוית ביתי אני מניח אותם וכו' איני סותר לזה דרמב"ם איירי דיקא כשפירש שאינו מקבל עליו להיות שומר כדרך השומרים אלא להניחם במקום שאינו מן משומר דנמצא שלא קיבל עליה לשמור אבל כל היכא בקבול עליה לשמור אלא שמתנה להיות פטור אם יהי' פשיעה נמצא תנאי סותר את המעשה ואפי' נימא דתנאה מהני אף לפשיעה דלא כר' ברוך איכא לאפלוגי ע"ש:

רמב"ם פ"ב הלכות שכירות, שלשה דינין האמורין בתור' בארבעה השומרין אינן אלא במטלטלין יצא קרקעות עבדים שטרות ויצאו הקדשות וכו' מכאן אמרו חכמים שימר תנם שלהן אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם ואם קני מידו חייב באחריותן, ותקנו חכמי' שנשבעין על הקדש שבועות השומרין כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות, יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גניבה ואבידה ומתה וכיוצא בהן וכו' אבל אם פשע חייב לשלם שכל הפושט חזיק הוא, ואין הפריש בין דין מזיק קרקע לדין המז' מטלטלין ע"ש, וראב"ד משיג אם אמת הוא זה, ש"ת למה אינו נשבע על טענתו שלא פשע שהרי אם פשע משלם וכו' ואין פושע מזיק שאם היה כן פשיעה בבעלים למה פטור אלא שאין פושע דומה למזיק, ועי' ש"ך סי' ס"ו באריכות לח"מ הקשה לרמב"ם קשה קושי' תוס' מה פריך משוכר את הפועל לוקמי אם פשע, וחידש בעיני שרמב"ם נקוט אם פשע בעבדים ושטרות וקרקעות ולא נקט קדשים, יען בקדשים פרט למזיק שפטור בחזיר בידים מכ"ש מפשיעה וחידש שאין אחרונים הרגישו בזה ועי' פ"ה טוען ונטען שראב"ד סובר שבועה שאינו ברשותו חייב בשטרות וכיוצא בהן ע"ש במפרשים וטור סי' צ"ה וב"י וב"ח וט"ז הקשה א"כ מאי פריך מבני עיר וכו' דלמא נשבעין שבועה שאין ברשותו ע"ש:

וש"ך תירץ דמשמע לש"ס דמתני' מיירי ע"כ בשבועה שלא פשע מדקתני ונגנבו או נאבדו נשבעים אפי' איכא סהדי שנגנבו או נאבדו דאל"כ הול"ל שנגנבו, רק השבועה אם לא פשע והמגיה בט"ז כתב ג"כ כזה, ותומים תי' דגבי הקדש הראב"ד מודה דא"צ לישבע שאינו ברשותו כמש"כ ריטב"א בהקדש אין אדם נחשד לשלוח יד ומה"ט לא מתחייב בדברים רק בקנין ושער המשפט בסי' צ"ה כתב דכיון דקודם שנתרמה התרומה נשבעי' לבני עיר אפי' שבועה שלא פשע, א"כ דוחק לאמור דמשנתרמה התרומה דקתני נשבעים לגזברים לאו היינו שבועה דרישא ע"ש, ולדעתי הקלישה לישב כי עי' ב"מ דף הקשה על הך שבועה נימא מגו דחשיד אממונא חשיד על השבועה, ותי' אביי דלא חשיד די"ל ספק מלוה ישינה עליו, וא"כ בהקדש לא שייך זאת דמאי ספק מלוה יש לו על הקדש ודו"ק:

בני הבחור המופלג כה' שמעין נ"י, אמר לישב קושי' הראב"ד האיך מציאות שפשיעה בבעלים פטור כיון שמזיק הוא, ואחר עי' בכלל היזק שאינו ניכר פטור אבל שימר חייב אפי' בהיזק שאינו ניכר, א"כ מגלה התורה אם בעליו עמו פטור מדין שומרי' ממילא פטור מהיזק שאינו ניכר, אבל פושע בהיזק ניכר באמת לרמב"ם חייב מצד מזיק, אבל באמת לא נראה כן הרמב"ם פ"א משכירות שכתב סתם אם בעליו עמו פטור הפושע ע"ש ושפיר הקשה ראב"ד: רמב"ם פיו משבת השוכר את הפועל לשמור לו את הפרה ואת התינוק לא יתן לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו ואם הי' שכיר שבת וכו' לפיכך אחריות שבת עליו ע"ש ולח"מ פ"ב משכירות הקשה בגמרא אוקמי בשקני מידו, ורבינו ז"ל לא הזכיר קנו מידו ע"ש, ואולי רמב"ם סובר כרז"ה רק מזרעים הקושי', ע"כ לא כתב כאן זרעים ולא צריך קנו מידו:

רמב"ם שכירות פ"ב הקדיש ואח"כ פדהו וכו' עד שתהי' תחלתן וסופן הדיוט ע"ש ונראה עי' ב"ק קי"ב אם חיוב השומרין משעת קבלת השמירה, וכן סובר רמב"ם, א"כ פטור בהקדש ואח"כ נעשה הדיוט, ובהדיוט ואח"כ נעשה הקדש ג"כ פטור, יען רק אם בשעה שפשע בר חיוב אז מתחיל השיעבד למפרע אבל אם בשעה שפשע פטור היך יתחיל למפרע ועי' בשמ"ק כתובות דף ל"ד שמישב סתירת רמב"ם בענין זה עי' הטיב שם:

תומים סי' ס"ו כתב דרמב"ם השמיט הך מילתא זרעים דקשי' לי' לרבנן דס"ל דלא כר' יוסי ב"מ קי"ח, דמתנדב ש"ח דלמא לא ימסור לצבור יפה כמבואר בסוף ב"מ, א"כ איך אמרי' שכרו לימים אין נוטל שכר שבת ולפיכך אין אחריות שבת עליו הא אסור להניחו בשבת לשמור בחנם, וע"כ צריכין לקצוב אותו בהבלעה, וצ"ל ר"י היא דאמר מתנדב וכו' וא"כ הרמב"ם דפסק כת"ק דלא כר"י השמיט מילתא זרעים דאינו במציאות כלל ע"ש, קצת צ"ע הא אסיר בשבת לקנות מהפקר עי' במקנה כלל ל"ג פרט ו':

לעיל הבאתי מרדכי אם נאנס השליח מפסיד שכרו, ועי' ב"מ קי"ח אקני להו רבנן ד' זוזי כי היכי דלא ליתו בעלי זרוע ושקלינהו מיניהו וכתב השמ"ק פי' כיון דידעי בעלי זרועות דאי שקלינהו פסיד הקדש הנהי ד' זוזי פרשו ולא שקלי ע"ש, משמע ששוכר אינו מפסיד שכרו:

ובני הבחיר המופלג כ"ה שמעין ני') מחלק בטוב טעם דוקא באונס דשליח מפסיד שכרו כמבואר בירושלמי עי' ש"ך סי' כ"א, אונסא חייבו לא אמרי' אבל באונס של בעה"ב חייב ומיושב גם קושי' מבני עיר שנשבעין ליטל שכרן אשר הבאתי לעיל, וחכם בני ישמח לבי גם אני ב"ה כי סברה ישרה, כעת מצאתי בנתיבות סי' של"ה מחלק כעין זה ע"ש:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה