עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל כ · פרט א אין אומרים חטא בשביל שיזכה חברו
שבת דף ד' בעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור התירו לו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת או לא התירו, א"ל ר"א בר אביי לרבינא ה"ד אילימי בשוגג ולא אידכר ליה למאן התירו וכו' א"ר שינא לעולם בשוגג ולמאן התירו לאחרים מתקיף לה רב ששת וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וכו':
תוס' והא דאמר בעירובין רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד איסורי זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה, התם כדי שלא יאכל ע"ה טבל על ידו דאמר ליה מלא לך כלכלה של תאנים, אבל הכא שלא נעשה האיסר ע"י אין אומרי' לו חטא אפי' איסור קל שלא יבא חבירו לידי איסור חמור, ואומר רב"א אפי' למדביק עצמו אין לפשוט משם להתיר, דהתם עדיין לא נעשה איסור ומוטב שיעשה איסור קל ולא יעשה איסור חמור ע"י, אבל הכא המעשה של איסור כבר נעשה וממילא יגמר לא יעשה אפי' איסור קל בידים, והא דתנן מי שחציו עבד וחציו ב"ח כופין את רבו אע"ג כל משחרר עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו, שאני פ"ו דמצוה רבה היא כדמשני בר"א שנכנס לבהכנ"ס ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו להשלימו מצוה דרבים שאני, עי"ל דדוקא היכי דפשע קאמר וכי אומרים לאדם חטא בשבט שיזכה וכו', וא"ש הא דאמרי' בפסחים נ"ט דאתי עשה דפסח ודחי עשה דהשלמה ועברי כהנים בעשה דהשלמה ומקריבין למחוסר בפורים, וכן בעירובין ק"ג כהן שנמצא בו יבלת חבירו חתכה לו בשיניו אע"ג דהוי שבות, וגבי חציה שפחה כופין רבה גיטין דף ל"ת משום שהיתה מחזרת וממציאה עצמה לזנות ודוחים לאנוסין והוי נמי כמצוה דרבים, וחדושי רעק"א כתב קשה לי הא הך חילק דפשע לחוד אינו מספיק על האי דעירובין דהא אם יאכל ע"ה הוא פושע בעצמו דאינו מעשר וע"כ דקיימי ג"כ בתירוצם הראשון כיון דנעשה האיסור ע"י החבר עליו לתקן, אלא דתירוצם זה הוא על האי דחציו עבד דהתם הטעם משום דלא פשע והיינו דבחדא לטיבותא סגיא או דלא פשע או דנעשה על ידו ורק הכא במדביק דהוי תרתי לריעותא דפשע ולא נעשה על ידו בזה אין אומרי' חטא, ולפ"ז מאי קשיא להו מההיא דחציה שפחה, הא י"ל דמיירי בשחרר האדון עצמו חציה דבא האיסר על ידו ע"ב ועי' כ"ס או"ח סי' ס"ב: תוס' קודם שיבא לידי איסור סקילה, וא"ת מאי בעיא היא זו אם התירו לרדותה פשיטא שלא ישמע לנו אם נאסור לו, ותי' ריב"א דאם לא התירו לא מיחייב סקילה כיון שמניח מלרדות ע"י מה שאני אוסרין לו, וכן בפסחים דף צ"ב, ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת אלמא לא מיחייב כרת הואיל ורבנן הוא דאסרי ליה למיעבד פסח, וא"ת והיכי אתי לידי חיוב סקילה והא התראה ספק הוא דבשעה שהדביק פת בתנור שמא הי' בדעתו לרדותה קודם שיבא לידי איסור סקילה ומה שלא רדה שמא שכח ההתראה, ותי' ריב"א דכיון שהדביק תכ"ד של התראה ובודאי תאפה אם לא ירדנה לאו התראת ספק הוא דודאי לא הי' בדעתו לרדות קודם אפיה ולא הוי ה"ס אלא בלוקח אם על הבנים ע"ש:
תו"י תימא למה"ר שמואל א"כ מאי מיבעיא כיון דבין התירו בין לא התירו לא מחייב פשיטא דלא יתירו, ונ"ל דכ"מ אם התירו דמחייב אם לא ירדה, א"נ היא גופא מיבעיא ליה התירו דאם לא יתירו מחייב ול"ד לההיא דפסחים כיון דפשע אי לא התירו דלא מחייב אע"ג דפשע מתחילה השתא מיהא אינו מניח מלרדות אלא ע"י שאסרו לו חכמים:
רשב"א כתב וא"ת בגיטין מי שחציו עבד וכו' כופין רבו וכו' ולי נראה דשאני התם כיון דחציו בן חורין לית בהו משום בהם תעבודו משום צד חירות שבו, וההיא אמתא דהוו עבדי בה אינשי איסורא משום שהרבים היו נכשלין בה התירו לו לשחררה וככוהו עכ"ל ומוסבר בקצה"ח סי' קע"א לכאורה קשה כיון דעובד את רבו יום אחד הרי מתקיים בהם תעבודו, אבל דהא דעובד רבו יום אחד אינו קנין הגוף דהא לעולם הוא חצי בן חורין ואסור בשפחה ואינו אלא שעבוד ואסור לעבוד בו עבודת פרך ע"ב, בזה מישב קושי' העולם על רשב"א מגיטין דף ל"ת ואביי משום מנתא דאיסורי וכו' ולרשב"א התם ליכא עשה משום צד חירות שבה, כיון דהאי שפתה בישא מותר לעבוד עבודת פרך עמה כמבואר בב"מ דף ע"ג במי שאינו נוהג כשירה אפי' ישראל גמור רשאי לעבוד בו עבודת עבדי גם הקשה על רשב"א, מגיטין דף הקשה רשב"א ר"א משחרר משום צירף עשרה יעקר לעשה לעולם וכו' ותי' משום מצוה דרבים, והקשה מהא דחנן חצי עבד דכופין ותי' דהא נמי מצוה גדולה לא לתהי, ומאי קשה מח"ע כיון דהוא עצמו כתב דבח"ע לית ביה משום לעולם ב"ת וטוב גיטין, דף מ"א משיג עליו, ועי' שו"ת ח"ר סי' כ"ג:
עירובין דף ל"ב, במאי קמיפלגי, רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד הוא אסורא קלילא ולא נעביד ע"ה איסורא רבה, ורשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דנעביד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפי' איסורא קלילא לא ליעבד, ועי' תוס', וריטב"א כתב הא דאמרי' בשבת וכי אומרין לו לאדם עמוד וחטוא כדי שיזכה חבירך אפי' אליבא דרבי אתי' דשאני התם שאין לו היתר לומר לו כן אלא א"כ הוא עושה מעצמו, אבל קשיא דאשכחן בעלמא שהתירו ב"ד שיעשה איסור קל כדי שיזכה חבירו בחצי עבד שכופין את רבו וכו' וי"ל דעשה לעולם בהם קיל טובא דאפי' למלויי ביה עשרה שרי ולא הקפידה תורה אלא שלא לשחרו בתורת נדבה דמחזיק לו טובה אבל כל שעושה לשום דבר מצוה שרי וכו' ויש מתרצין הא דאמרי' בשבת אין אומר לאדם חטא וכו' כיון שחבירו פשע אע"פ שעשה בשוגג מ"מ הו"ל לאסוקיה אדעתיה וכו', עוד יש לתרץ דשאני התם שאין אומרים לאדם שיחטא בשביל שיזכה חבירו לפטרו מקרבן וחיוב חטאת וזה נכון מאוד עכ"ל, וכ"כ הר"ן בגיטן דף ל"ח כל משחרר עבדו עובר בעשה משמע דלאו עשה גמור, בגמרא פרכינן מר"א ששחרר עבדו ומפרקינן מצוה שאני ואי עשה גמור הוא היכי דחינן עשה שבתורה משום האי מצוה, ויש מתרצים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא ליתן להם מתנה תנם כענין שכתוב בגוים לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך עצמו והו"ל כנותן דמי עצמו עכ"ל, וכתב המג"א בסי' צ', צ"ע א"כ מאי קפריך בגמרא מצוה הבא בעבירה, דלדבריו ליכא עבירה כלל לרשב"א דף ל"ח הקשה דאפי' לגר אוכל נבילות מותר ליתן מתנת חינם כ"ש לעבד שקיבל עליו כל מצות כישראל ע"ב:
גיטין מ"א מי שחציו עבד וכו' תוס' וא"ת וכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך וי"ל התם פשע וכו', וטוב גיטין כתב להסביר מש"כ רשב"א דלא שייך בחצי עבד עשה לעולם, דה"ט דחצי עבדות לתודהרי אין ראוי להשתמיש כלל. כי אם מצד שיעבד חצי החירות, והרי בחלק החירות השיעבוד שעליו אין בו עשה וא"כ במה שמוחל שיעבד זה אין בו עבירה וממילא נפקע שיעבוד העבד שיש בו עשה כיון שא"י לכופו מצד חצי החירות ולכן בטל זה העשה ואף דע"י שמוחל שיעבוד צד חירות גורם שיבטל גם שיעבוד צד עבדות מ"מ לית לן בזה, וזה ברורין של דברים לענ"ד עכ"ל:
תוס' ב"ב דף י"ג וא"ת היכי כפינן לשחררו וכו' וכי אמרי' חטא בשביל וכו' והא דשחרר ר"א עבדו, התם משום דר"א גופי' עשה מצוה בכך שהשלים המנין ואומר ר"י דמשום מצוה רבה שרי וכו':
המאירי שבת דף ד' כתב א"א חטא בשביל וכו' ושמא תאמר בעירובין התירו לעשר שלא מן המוקף משיאכל ע"ה טבל תירצו חכמו הצרפתים שלא נאמר שם אלא מפני שאם יחטא ע"ה נמצא חבר גורם לו אבל בזו שאינו גורם לא התירו וחכמי הדורות מוסיפים בתירץ זה שאף החבר אלו חטא ע"ה נמצא היא ניתן מכשול ויש לו חלק בעבירה, וחכמי לוניל תירצו שכל שהחבר יודע בע"ה שחיטא בידים נוח לו לעשות הוא איסור קל להיות זה ניצל מעבירה חמורה, אבל איסר הבא לע"ה מאליו כגון אפיה שאין הדבקה איסור חמור איני עובר עליו אפי' איסור קל, ויש מתרצים שזו שהתירו בעירובין דוקא כשלא התחיל ע"ה באיסור אבל זה שהתחיל באיסר אין מתירים לו לעשות בשבילו אף איסור קל אבל לעצמו מיהא התירו כל איסור סופרים שלא יבא לידי איסור תורה, עי' כ"ס:
ישו"י א"ע סי' ד' ס"כ ממזר מותר בשפחה כתב רמב"ם טעמא של דבר משום תקנת הילד אף שאין אומרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חברך עכ"ז בדבר הזה התירו וע"כ כמש"כ הב"ש דשפחה רק מדרבנן, ואני תמה מאוד דקי"ל בחצי עבד וחצי ב"ח כופין רבו ואמאי נכוף רבו דלישא שפחה אינו יכול מפני חציו בן חורין, אם לא יכופו אז יהי' מותר בשפחה משום תקנת עצמו אם התירו משום תקנת הולד כ"ש שיתירו לו מפני תקנת עצמו ע"ש:
מנחות דף מ"ח, תני רבי חנינא קמיה דרבי יוחנן שחט ארבע כבשום על ב' חלות מושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כך הפסדת את האחרונים, א"ל ר"י וכי אומר לו לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה והתנן אברי חטאת שנתערבו באברי עולה ר"א וכו', אמאי לימא עמוד וחטא בשביל שתזכה, עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרי' עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן ובחדא מילתא מי אמר והא תניא כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן וכו' אם הי' שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב, ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה, עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן, עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן, תוס' וא"ת יזרוק כדי לאוכלן חי, וי"ל דאין זה זכות ואין לחטוא בכך, ואין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב חטאת, ועי' פנ"י ביצה דף חי דמשום עשה דרגל לא שרינן ליטבל בשבת דעמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרי':
קידושין דף נ"ה בהמה שנמצא מירושלים למגדל וכו' זכרים עולות נקיבת זבחי שלמים וכו', תהי בה ר' יוחנן וכי אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתזכה וכו' ובחוסרת הש"ס הקשה בעירובין אמרי' ניחא ליה לחבר דליעבד איסור זוטא ולא ליעבד ע"ה איסורי רבה ועי' דף ס"ט זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי וכו' הקשה רשב"א וכי אומרים חטא בשביל שיזכה חבירך ע"ש: