עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יז · פרט ד ליקוטים
כ"ס יו"ד כ"ט מביא רמב"ם פי"א מנזקי ממון מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי ליתן ואין מי יקחנו נראה להלכתא ס"ל זכר טרפה אינו מוליד, והאריך בסוגי' בסברה בטריפה לא שייך רוב בעילת אחר הבעל כי רוב טריפה אינו מוליד א"כ כוונת ראוי ואין לו הייני שיש לו יורשי' שנשתחרר והילוד הגם טריפה אינו מוליד מ"מ מיעוט איכא ומ"מ אין לו יורשים לגבות דלמא לאו אבוה הוא, מ"מ איכא נפקותא דבתפסו ל"מ מינייהו ע"ב [ומכבר ב"ה גם אני זכיתי בו עי' שערי צדק יו"ד סי' ע"ט]:
ח"ס יו"ד נ"ב, כתב באלו העופות שניקב הגלגולת וחי יב"ח ומולידים מ"מ טריפה הם כיון שאין הטריפות מחמת עצמם שסוף הקרום לנקב ונקיבת הקרום אינו חי יב"ח א"כ היא טריפה מיד בנקיבת הגלגולת וכ"כ שמ"ח וכן ראוי להורות בכל כיוצא בזה:
נדה דף כ"ג, אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום טהורה עי' רש"י ורשב"א, ורמב"ם פי' מא"ב כתב נברא וושט שלו אטום וכו' וכתב הכ"מ יש לתמוה על רבינו למה השמיט הא דושטו נקיב ואפשר שהוא ז"ל מפרש טעמא דרבא משום דסבר טריפה חיה כפר ש"י וכיון דקיימא לן טריפה אינו חיה לית הלכתא כרבא, ואחי מורי הגאון נ"י בספרו בית אפרים דף ב' כתב לאחרונים אם נולד בטריפה במעי אמו כ"ע ס"ל טריפה חיה, א"כ צ"ע מש"כ רש"י טריפה חי' וכ"מ כתב טריפה אינה חיה באופן זה כ"ע ס"ל דחיה, ובזה מיושב קושי' תוס' בכורות דף ג' דרבא ס"ל טריפה אינה חיה ואפ"ה ושטו נקוב אמו טמאה וי"ל כיון דנולד במעי עמו ס"ל חיה, וגם י"ל דעכ"פ בניקב הוושט במעי אמו הי' ס"ל דלא הוה נבילה וע"כ היא טמא אבל רמב"ם לא ס"ל לחלק בין אם נולד הטריפות במעי אמו או אח"כ והוה נבילה וע"כ פסק דאינו מטמא וטהור:
בקהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות קכ"ב מביא חקירה אם ראובן הי' נשוי עם לאה ונעשית טריפה וקידש אחותה אי הוה מקודשת דלא מקרי בחייה כיון דטריפה אינו חיה והו"ל שלא בחייה דהא מדכתיב יעמד חי גבי שעיר משתלח ילפינן פרט לטרפה ומביא ה"ה פי"ג מגירושין בשם ירושלמי דטריפה לא התירו אשתו אלא לאחר י"ב חודש ועי' בא"ע סי' י"ז סל"ז, ועי' בספר ג"וו א"ע כלל ב' סי ד' ראובן שמת והניח בן קטן טריפה ואח"כ מת אם חשוב זרע מעליא ופוטר מיבום ומסיים אם עברו עליו י"ב חודש הוי בן קיומא הן לפטור הן לזקוק ליבום ע"ש וברכ"י א"ע סי' ט"ז:
ב"ק דף י"א אר"א בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו פרש"י שנהרג בתוך ל' יום ור"ת פי' שנטרף היינו שנעשה טריפה ע"ש, ושמ"ק מביא פי' אפי' נטרף ולא מת הואיל ונעשה טריפה בתוך ל' וא"א לו לחיות אע"פ שחי לאחר ל', מה שפירשו קדמינינו דיקא בנתחדש לו טריפה זה מעתה אבל אם הולד בסימני טרפות חייב לפדותו לאחר שלושים, שהרי שני ראשים טריפות הוא שכל יתר כנטול דמי ופירשו עלה במנחות שנותן עשר סלעים לכהן מפני שהכתוב תלאן בגלגולת יראה משמועה שהזכרנו שלא נאמר כן אלא דטריפה של שני ראשים מטעם דבגלגולת תלא רחמנא הא בשאר טרפות לא ע"ש, ועי' תשובת מהרי"א יו"ד רנ"ב, וח"ס חלק ו' סי' ס"ד שכתב לדעתי גם בטריפה שייך במ"ע של ביום השמיני ימול כמו כשר גמור, גבי פדיון אמרו בב"ק אך למעוטי תוך שלושים והתם הוא דמיעוט רחמנא אבל היכא דליכא מיעוט הרי הוא ככל אדם ע"ש, ותוס' רי"ד שבת דף טריפה דאף אין יכול לחיות הרי הוא כחי לכל דבר ואם נולד טריפה בר מילה לשמונה הוא ודחה שבת, ועי' ראש ונת"י:
או"ה כלל ל"א אות י"ד כתב כל חלב של טריפה הרי הוא ככל שאר חלב דאוריי' דאע"פ שהי' טריפה היתה ראוי להיות אם דאם הי' מעוברת כבר הי' יכולה להוליד בטריפות ודנין בספיקותא לחומרא דלא ממעיטינן מאמו אלא חלב שחוטה, ופרי מגדים פ"ז אות ט"ז וחדושי רעק"א על ש"ך: מלוא רועי' אות כ"ד כתב לרשב"א שיותרת טריפה משום כנטול דמי ויכולה לחיות ימים רבים, אם הרג את אדם שיש לו יותרת אם חייב מיתה כיון שיכול לחיות כמה שנים, עוד הקשה האיך מועיל י"ב חודש לספק טריפ' שמא עלה בה סתימה עבה המתקיימת שנים רבות בכ"ז טריפה היא ע"ש:
רמב"ם פ"ד ממ"א לומד טריפה מלכלב תשליכון אותו ובגמרא איתא מזאת החיה וכו' ומ"ח מישב רמב"ם לשיטתו כל ספק מותר מדאוריי' ומיסבר בחו"ד שתורה קאי על ודאי א"כ אם נלמד מזאת החי' אשר תאכלו משמע ודאי חיה מותר לאכול ולא ספק, אבל אם נלמד מלכלב תשליכון רק ודאי טריפה אתה משליך לכלב ולא ספק ומומר ודו"ק:
עיין בספר תפארת הקודש על הפטורת בהקדמה מהגאון ר' דוד אב"ד ור"מ דק"ק פראג זצ"ל:
מכות דף ז' ע"א ר"ע ורבי טרפון אומרי' אלו היינו בסנהדרין לא היתה אדם נהרג מלעולם ופריך הגמ' הכי עבדי ר"י ור"א אמרי תרווייהו אמרו להו ראיתם טריפה הרג או שלם הרג, אמר רב אשי אם תמצא לומר וכו' ומקשי בבועל ערוה היכי הוי עבדי ראיתם כמכחול בשפופרת ע"כ ובתוס' בד"ה כמכחול תימא עובדי כוכבי ומחלל שבתות מאי איכא למימר דהתם לא מצינו למפטרי' והיכי קאמרי לא הי' אדם נהרג ותירץ דלא שכיחי כולי האי כי אם ברוצח ועריות עוד י"ל דאיכא למימר גברא קטילא בעינא למקטל והוי עדות שאי אתה יכיל להזימ' עכ"ל ואיכא למידן על תי' שני דהתחיל בשני קושיות ע"ז ומחלל שבתות מה איכא למימר ומתרץ רק קושי' אחד על מחיל שבת ולא מתרץ על ע"ז היכי עבדי ועוד יש להקשות לחה לא אמרי' ר"י ור"א על הא דמקשי הש"ס ברוצח היכי עבד או בבועל ערוה הוי ליה לשנוי נמי ראיתם אם הרוצח טריפה הי' או בבועל ערוה טריפה היה כמתרץ התוס' וליישב נקדים גמר' דסנהדרין דף ע"ח ע"א וז"ל אמר רבא טריפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור מאי טעמא בפני ב"ד חייב משום דכתיב ובערת הרע מקרביך ושלא בפני ב"ד פטור דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ולא שמיה עדות עכ"ל ואיתא בש"ע סימן ז' בשם הב"ח הביא הש"ך על הא דכתב בש"ע שם גבי עד אם נעשה דיין פסק ש"ע אם ראו שלשה אפי' כיונה ראיתם בתורת עדות ראוי לדון אם ראו ביום אבל אם ראו בלילה אין דנין וכתב הב"ח ה"ה אם ראו בשבת וביו"ט, העולה מזה דעל כל עבירות שבתורה יכולין לומר שנמצא שאדם הית' נהרגים ואי כתירוץ תוס' ראיתם אם הבעל איתו העבירה שמעידין עליהם שאינו טריפה י"ל דאשכחן אם ראו ב"ד עצמו אותו מעשה יכולין לדון עליו כמ"ש רבא הנ"ל אע"פ שאי אתה יכול להזימ' משא"כ בחלל שבת דאפי' אם ראו ב"ד עצמו אינן יכולין לדון ע"פ ראיתן כמו שפסק הב"ח משום דראי בשעה שאין יכולין לדון אלא היכי דמקבלין ע"פ עדות וגבי עדות י"ל כתירץ התוס' ראיתם שאותו מחלל אינו טריפה היה, והשתא יובן כוונת התוס' ועוד י"ל דאיכא למימר ראיתם שמחלל אינו טריפה הי' ובכיון נקטו התוס' המחלל ולא מצי לשנוי ג"כ על קושי' השני' ע"ז דהא יקשה על עובדי כוכבים לא שייך לומר ראיתם העו"כ איני טריפה דאכתי תקשי הא מצינו אם ב"ד ראו בעצמן יכולין לדין עליו אפי' שאי אתה יכול להזימה כמו שאמר רבא הנ"ל גבי טריפ' שהרג וא"כ היכי עבדי אם היתה מזדמנ' שראו ב"ד בעצמן ולא יכולין להציל אלא על מחלל שפיר קאמר תוס' ראיתם שמחלל אינו טריפה דהא אפילו נזדמן שראו הב"ד בעצמן אינן יכולין לדין משום טריפ' היה דאכתי יקשה היכי עבדי אם הי' מזדמן שב"ד בעצמן ראו ודו"ק עכ"ל יע"ש:
מ"נח סי' ת"ט מביא שבטריפה לא שייך והצילו העדה ע"כ ב"ד שראו טריפה שהרג נעשו עדים, ועי' ט"א ר"ה כ"ו, וכתובות ל"ו, עי' בספר עורה שחר אות טריפה מביא הלק"ט נסתפק אי חייבין במזיק טריפה חמשה דברים או שאין לו רק דין עובר שהמזיקו משלם דמיו, ועי' בספר בן יהודא סי' י"א במכה אביו טריפ' חייב ואם אחד מכה חבירו טריפ' פטור, וע"ש בהסכמה מהגאון שו"מ ז"ל:
מנ"ח סי' ר"ס כתב לענ"ד לפי מה דקי"ל המקלל חבירו שנגמר דינו פטור דדרשינן בעמך במקוים שבעמך פרש"י סנהדרין דף פ"ה הראוי להתקיים ולא שסופו למות, נלענ"ד ה"ה המקלל טריפה נמי פטור דלא קרינן במקוים שבעמך כיון שטרפה איני חיה, ולכאורה קשה למה ליה לגמרא לרבות מקלל לאחר מיתה או"א מאביו ואמו קלל או מפסוק ומקלל ע"ש דף פ"ה, הא על אב בלא ריבו ידעינן דחייב לאח"מ דאי אמרינן דא"ח לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקוים שבעמך, א"כ גם המקלל אביו טרפה פטור לפמ"ש, א"כ האיך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושי' הש"ס דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלי' בתר רובא, הא מבואר בחולין גבי אין לוקחין ביצים בלא סימני' הקשו ראשוני' הא עופות טהורים מרובים ניזל בתר רובא, ותי' הר"ן דאיכא ב' מיעוטי' מיעוט טמאים ומיעוט טריפה, א"כ האיך חייב במקלל אביו הא הוי שני מיעוטי דלמא לאו אביו הוא ודלמא טריפה, אע"כ דחייב אף על אביו טריפה ולא דרשי' במקוים בעמך א"כ למה לי קרא לרבות לאח"מ, אבל באמת ל"ק דאין ענין לכן, דשם מהטהורים אפשר יש מאות טריפות, א"כ הטריפות והטמאים אפשר הויין רוב נגד הטהורים אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט, מ"מ נ"ל ברור דמקטל חבירו טריפה פטור דלא קרינין מקוים בעמך ע"ש:
שו"מ ח"ד סי' כ"ג כתב על ראית פר"ח מגיטין דיורשי' שנולד אח"כ, כי צריך להבין כיון דאין הולכין בממון אחר רוב האיך משכחת דמשלם כופר ליורשים דלמא לאו אביו הוא וצ"ל כמש"כ הפלאה סוף פ"ק דכתובות כיון דכבר הוחזק לאביו גם לענין ממון הוי אביו, לפ"ז כאן דהספק לענין ממון נולד תיכף בעת שהוליד דהרי צ"ל דעשאו טריפה קודם שהוליד ואז לא הי' רוב שכבר הוחזק ונפטור ואיך יתחייב אח"כ ע"ש שמאריך ועי' כ"ס: