אור ברסלב
עט סופר חלק א עט סופר חלק א כלל יז

עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר

עט סופר חלק א כלל יז

עט סופר חלק א כלל טז

פרט א טריפה חיה

חולין דף מ"ב, ארל"ק רמז לטרפה שאינה חיה מה"ת דקתני במתני' כל שאין כמיה חיה טרפה מנ"ל, דכתיב וזאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה חיה לא תיכול מכלל דטריפה לא חיה, ולמ"ד טרפה חיה מנ"ל, נפקא ליה מזאת החיה אשר תאכלו זאת החיה אכול חיה אחרת לא תאכל מכלל דטריפה חיה, ועי' חולין דף ק"מ ובכורות דף ג', ותמורה דף י"א שם מביא תוס' צ"ע הא דאמר רבא הכא טרפה חיה וביבמות דף ל"ז אמר רבא ספק טריפה משהינן להו י"ב חודש ואחרונים כתבו שלא נמצא מאמר זה בש"ס, וצ"ע, ועי' רמב"ם פט"ו ממעשה קרבנות ובלח"מ:

הר"ן כתב רמז לטריפה שאינה חיה מנ"ל, פי' דאי טריפה חיה או אינה חיה נפ"מ לספק טריפה למ"ד חיה אסורה לעולם, ולמ"ד אינה חיה כל ששהתה י"ב חודש מותרת שבידוע שלא הי' טריפה קודם לכן ומש"ה בעי למ"ד שאינה חיה שהוא מתיר אותה לאחר י"ב חודש מנ"ל דילמא י"ח טריפת אגמריה רחמנא למשה שיהו אסורות אע"פ שהן חיות וכו' וא"ת והיאך נחלקו חכמי ישראל בדבר שאפשר לעמוד עליו ישהו את הטרפות י"ב חודש לראות אם הם חיות אם לאו, י"ל שכבר שיהו מהן הרבה ולא היו מתקיימות, ואפ"ה מי שהי' אומר טרפה חיה מדרך קבלתו או מדרך חכמתו לא הי' חוזר בו שהי' יכול לומר במקרה מתה ולא שהחולי גרם לה או שהי' חולה ואומר אלו הי' טבעה חזק היתה מתקיימת:

יש"ש א"ט סי' פ' מביא תשובת רשב"א שנמצא בהמה ותירת אבר ועברו עליה י"ב חודש והאריך בו וכתב מי שלבו נקפה יאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב ורוב בע"ח שנטרפו אינן חיין אבל אפשר שמקצתן חיין בהיות חזק גופן וטבען א"כ כבר בטלת כלל משנתינו שאמרו שאין כמוה חיה וכו' שמא נתחלפה בהמה זו באחרת וכו' ועוד אני אומר שלא אמרו יתירות זו אינו חיית אלא כך אמרו שכך קבל משה מסיני שהותירות כנטול וכל שאילו ינטל אינו חיה וב"ח אפי' מעתה שלא נטול טריפה כאלו נטול ואע"פ שהוא מרבה כחול ימים ע"ש, ויש"ש כתב מה שדחה עיקר בעיני שלפעמים אחד מאלף יבא הענין שטריפה חיה וחכמים לא נתנו כלל אלא אכל שכמוה חיה אינה טריפה אבל לא נתנו כלל שכמוה חיה שבודאי כשרה ומש"ה לא מכשירים בשיהוי אלא בספ' טריפ' ע"ש, ועי' ש"ך סי' נ"ז סקת"ית, וכתב פלתי סי' מ' ה"ה טריפה אינו יולדת רוב אבל מיעוט יולדת:

הדג"מ בסי' כ"ט כתב אמר עולא ח' טריפות נאמרה למשה מסיני לכאורה למה הוצרך להלכה למ"מ והלא כתיב זאת החיה שאינה חי לא תאכל וא"כ דבר זה מה שאינה יכולה לחיות הי' יכול מ"ר לידע בחכמת הטבע, אלא דאנן פסקי' לס"ט י"ב חודש אבל ודאי טריפה לא מהני, ואומר אי משום קרא זאת החיה ה"א באמת שאם חי י"ב חודש ואפי' תאמר שהוא דרך נס מ"מ הרי היא חיה והיא שכשירה והוצרך הל"מ ששמונה טריפות הללו טריפה אפי' יחי' ימים ושנים רבות ע"ש:

או"ה סי' מ"ט, כתב הסמג אבל אם הטרפות נולד עמה כולם אסורים למפרע מיום ראשון שנתחלבה זאת הבהמה עכ"ל, ואין להתיר אותם שנעשו קודם י"ב חודש מטעם דטריפה אינה חיה י"ב חדש דזהו דוקא בטריפות אחר שאירע לה מחדש כגון דרוסה וכה"ג אבל מה שנולד עמה אנו רואין שאין מזיק לה בחיותה והרי היא כבעל ה' רגלים שהיא חיה כמה שנים ואין טריפות משום שנוטה למות, ועי' פרי מגדים נ"ז סקמ"ח, ופלתי סי' מ' בחסר לב, וכתב ראש יוסף דף נ"ו בשם רשב"א לא אמרי' אינה חיה רק בנולד טריפות אח"כ אבל בנולדה כך אפשר לחיות ומיושב קושי' תוס' חולין י"א שפיר מייתי ראיה מפרה דילמא נולדה כך ע"ש:

חולין דף ע"ה, בעי ר"ח נולדו בדגים סימני טריפה מהו, תיבעי למ"ד טרפה חיה, ותיבעי למ"ד טרפה אינה חיה, תיבעי למ"ד טריפה חיה בהמה הוא דנפישא חיותא אבל דגים דלא נפישא חיותייהו לא, או דילמא אפי' למ"ד טרפה אינה חיה ה"מ בהמה דיש במינה שחיטה אבל דגים דאין במינן שחיטה לא תיקו, ורמב"ם פ"ב ה"ו מטמ"א כתב ודגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו, נולד בהן טריפה ונתטמאו כשהן מתנדנדין הרי יש בדבר ספק אם הן חשובין כמתים הואיל ונטרפו או אינן מקבלין טומאה עד שידמו כאבן ולא יתנדנדו:

סנהדרין דף ע"ח, אמר רבא ההורג את הטריפה פטור כתבו תוס' אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ותדע דהא רבא אית ליה טריפה חיה, ועי' תוס' נדה דף כ"ג ע"ב, ועי' חר"ן חולין י"א שכתב אפי' למ"ד חיה עדים זוממין שהעידו בטריפה לא קטלינן להו דאע"ג דטריפה חיה סופה למות מחמת אותו חולי ואגברא קטילא הוו מסהדי, ועי' פלתי נ"ז סק"י מישב בזה קושי' פר"ת על יש"ש דלמא איוב ממיעוט הי' ע"ש:

רמב"ם פי"א משחיטה כל בבהמה או עיף שנולד בהן ספק טרפות אם הי' זכר ושהה י"ב חדש ה"ז בחזקת שלמה כשאר כל הבהמות ואם היתה נקבה עד שתלד, ועי' פ"ד ממ"א הלכה ט', ועי' ש"ך ופר"ח סי' נ"ז בשנה מעוברת צריך י"ג חודש, ודג"מ סי' פ"ד:

סנהדרין דף פ"ח אמר רבא הכל מודים בהורג טריפה שפטור תוס' אפי' למ"ד טריפה חיה דסופו שימות בחבלה זו ע"ש רמב"ם הלכות רוצח פ"ב ההורג את הטריפה פטור מדיני אדם וכל אדם בחזקת שלם והורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו רופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות עי' מנ"ח ל"ד שצריך לשלם הדמים ששוה ליורשים עי' במקנה ח"ר בהקדמה פלפול גדול ממורי מר"ם שיק ז"ל על קושי' אחי מירי הגאון רבי יעקב שלם ז"ל מכות ט"ו לענין אונס לא שייך בטלו או לא בטלו והקשה דמשכחת באשה טרפה ובטל מצות ולו תהי' לאשהע"ש:

נדה דף כ"ג בעאי מיניה ר' ירמה מר"ז לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא היא קבל בה אביה קידושין מהו למנפ"מ לאיתסורי באחות תוס' לענין גופה לא בעי אם הבא עליה חייב משום א"א או חייב ההורג דפשיטא ליה דאינה חיה ג' שנים שתהא בת ביאה ולא שנה שלא תהא טריפה, ע"ש וב"ש סי' ל"ו ואחרונים הביאו מכאן ראיה שקידושין תופסין בטריפה ועי' רמב"ם פ"א מא"ב הלכה י"ב הבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב חי הוא אע"פ שסופו למות מחולי זה, עי' שו"מ ח"ר סי' ר"א בסוף הספר: תמורה י"א ר"ח סבר כמ"ד טריפה אינה חיה ועי' רמב"ם פט"ו מעשה קרבנות ה"ב האומר לבה של זו עולה הואיל והדבר שהנשמה תלוי בה כולה עולה ולח"מ הקשה אי סבר טריפה אינה חיה הו"ל למפסק בדבר שעושה טריפה ע"ש: חולין דף נ"ג בשרקפא דספק טריפות שדרינהו לשמואל חנקינהו ופריך ולשהינהו יב"ח ע"ש ומאי קושי' הא שמואל סובר בנדה כ"ד המלת ברי' שיש לה שני גבין אמו טמאה לידה אף מהוא טריפה בע"כ סובר טריפה חי' עי' פלתי סי' ל' ומלוא רועים:

סנהדרין ע"ח אמר רבא שור טריפה שהרג חייב ושור של אדם טריפה שהרג פטור, ורב אשי אמר אפי' שור טריפה נמי שהרג פטור, וכתב רמב"ם נזקי ממון פ"י ה"ב שור שהוא טריפה שהרג את הנפש או שהי' השור של אדם טרפה אינו נסקל שנאמר וגם בעליו יומת כמיתת בעליו כן מיתת השור וכיון שבעליו כמת הם חשובים ואינן צריכין מיתה ה"ז פטור, וכתב ראב"ד ואם לפני ב"ד הרג נהרג משום ובערת הרע עכ"ל, ומ"מ כתב ויש לחלק דהאי קרא ובערת לא כתיב אלא כאדם, וח"ס או"ח סי' ק"ה, וק"פ מביא קושיא מתלמיד אחד שמבואר בחולין קל"ט וק"מ גם בעוף שייך ובערת:

מנ"ח סי ת"ר כתב הרודף אחר טריפה אפשר אף הנרדף בעצמו אסור להרגו כיון דאין זה ש"ד ופ"נ ולא נתנה ש"ד לדחות אצלו אבל אם הרגו אינו חייב ע"ב ועי' בהקדמה לספר מקנה שכתבתי באריכות שגם אחר מותר להרוג הרודף מצד שליחות של נרדף ע"ב ובסי' רצ"ו כתב לענין אם ישראל מחויב למסור נפשו בעד חברו טריפה, ומותר לחלל שבת בעבור טריפה:

ויש לי צ"ע אם רודף אחר ערוה שהיא טריפה אם מותר להרגו כיון שטעם שמותר להרגו מצד פגמה אם שייך כן בטריפה, ועי' טא"ע סי' כ' ורמב"ם פ"א מא"ב הבא על הטריפה או ששכב עם בהמה טריפה חייב אפי' מפרכסת עי' סנהדרין ע"ח:

מרדכי חילין סי' תרל"ה, פסקו תוס' אם עשה גבינות מבהמות ושחטו ונמצא טריפה אין להתיר מטעם דאוקמי' אחזקה קמייתא דהשתא נטרפה, דלא מקרי חזקה כיון שלא הוברר לנו שעת כשרותה מתי היתה, כדמוכח דאמר מנ"ל דאזלי' בתר רובא ממכה אביו וכן בעדים זוממים ומפרה אדומה ודילמא טריפה נינהו אלא משום אזלי' בתר רובא, ואמאי דלמא משום דמוקמני' אחזקתייהו שאינה טריפה דפרה בת שתים, וגם האב יש לו יותר על שנה כיון שיש לו בן וכן העדי' וא"כ הוה להו בודאי שעת כשרות אלא ש"מ דלא מקריא חזקה כיון שלא נתברר שעת כשרותן מתי עכ"ל ופלא ועי' תוס' נדה דף ב' ע"ב ג"כ, ועי' בן יהודא סי' י"א:

פרט ב טריפה יולדת

חולין דף נ"ז אר"ה סימן לטריפה יב"ח, מיתיבי סימן לטריפה כל שאינה יולדת רשב"ג אימר משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה וכו' ומסיק והלכתא בזכר כל י"ב חודש בנקבה כל שאינה יולדת, ועי' פר"ח נ"ז סקמ"ז מסתברא שהעובר ג"כ הוי ראיה לפיכך אם שחטהו ונמצאת מעוברת כשרה ע"ש, ופלתי נ"ז סק"ז וראש יוסף נ"ז הקשה ליש"ש שצריך עיבור ולידה א"כ מאי הקשה על אמימר במצא בצים ועי' כ"ס יו"ד סי' כ"ט ויעבץ בסוף הספר על חולין:

ע"ז דף ה', אר"א מנין למחוסר אבר דאסיר לבני נח דכתיב מכל החי מכל בשר שנים אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה, האי מבעי ליה למעוטי טרפה דלא, טרפה מלהחיות זרע נפקא, הניחא למ"ד טרפה אינה יולדת אלא למ"ד יולדת וכו' אמר קר אתך בדומה לך, ועי' רש"י דף נ"א וזבחים דף קי"ו, ועי' תוס' למ"ד טריפה יולדת ולדידיה טריפה נמי חיה: הפר"ח במים חיים סי' ב' מסופק דקי"ל טריפה אינה יולדת אם ה"ה זכר אינו מוליד, ומביא ראיה מגיטין דף מ"ג איבעי להו מי שחצי עבד וחצי בן חורין שקדש ב"ח מהו, ת"ש המית חציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבי וחצי כיפר ליורשיו ואי אמרת קדושיו לאו קידושין יורשין מנ"ל ודחינן בשעשאו טריפה ומאי יורשיו נפשיה, ואם איתא הא משכחת לה יורשי ממש כשעשאו טריפה ושחררו ונשא אשה והוליד אלא משמע ודאי טריפה אינה מוליד ולא בעי לאוקמי בריתא לבר מהלכתא דאתי' כמ"ד דטרפה יולדת ע"ש, ושעה"מ פי"א משחיטה, ואב"מ בתשובות סי' ז', קצת ראיה נ"ל מגיטין דף מ"ג עבד טריפה לא שוה פרוטה, ואם טריפה מוליד למה לא שוה פרוטה ואורח מישור בהגה על ד"מ סי' נ"ז מביא מגאון ר' דוד אפענה ים ז"ל ראיה מע"ז דף ה' אר"א מניין למחוסר אבר דאסור לב"נ דכתיב מכל החי וכו' האי מבעיא ליה למעוטי טריפה, טריפה מלהחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טריפה אינו יולדת וכו' א"כ קשה איך יכולין ללמוד זכר טריפה מלחיות זרע אלא ע"כ זכר טריפה אינו מוליד, ומשיג עליו הלא לענין קרבן מיירי שם לב"נ דאסור להקריב טריפה א"כ אם התורה אסרה נקבה טריפה מ"ש זכר מנקיבה אף דיוכל להוליד ע"ש ובאר יעקב סי' נ"ז כתב שגגה גדולה שגג בזה דלא איירי כלל לענין קרבן שם כי אם במחוסר אבר דהוי קיום העולם משא"כ טרפה דלא הוי קיום עולם ע"ש באריכות, מנ"ח סי' א' כתב אם אדם טריפה חייב בפו"ר תלוי אי טריפה מוליד ודאי חייב דטרפה חייב בכל המצות:

מנחת יעקב כלל ע"ג כתב באו"ה דיש סי' לזכרים כל זמן שנזקק לנקבות ולא ידעתי מאין לו והוא להדי' נגד משמעות הש"ס פא"ט דקאמר בזכר י"ב חודש ובנקיבה עד שתלד משמע דבזכר א"א למצוא זולת דחי י"ב חדש עי' באר יעקב נ"ז, עוד כתב המנחת יעקב מתשובת רשב"א צ"ח משמע בנקיבה אף שיולדת אין להכשירה בטריפה ודאי, ומהרש"ל כתב לפעמים א' מן אלף שטריפה חיה ותתי מ"ו הקשה מתוס' חולין הקשה כיון דפרה בת ב' שנים וכו' ואי כדעת מהרש"ל לק"מ דהא האי חזקה ג"כ רובא קאתי וחי' מ"מ שפיר הקשה תוס' מנ"ל למילף דאזלי' בתר רובא דלמא לא אזלי' בתרא עד דאיכא תרי רובא כמו הכא דרוב בהמות בחזקת כשרות ורוב טריפות אינה חיה ע"ש ופלתי נ"ז סק"ח:

בספר יהושע בכתבים סי' רכ"ב מביא ראיה דטריפה אינו מוליד דאל"ה היכי מביא בגמרא ראיה הורג נפש ועדים זוממין דלמא טריפה הרג אע"כ דאזלי' בתר רובא עדיין קשה האיך משלם קנס בשיר שנגח את העבד דלמא עבד טריפה הוי ואין לומר משום דאזלי' בתר רובא דהא אין הולכין בממון אחר הרוב אלא ע"כ טריפה אינו מוליד והעבד הזה כבר הוליד ש"מ דאינו טריפה ע"ש: מכות דף ז' תוס' כמכחול בשפופרת תימא עכום ומחלל שבת מא"ל, י"ל דאיכא למימר ראיתם שהמחלל אינו טריפה דאם הוא טריפה א"כ הוי עדות שאא"י להזימה, והקשה מהרש"א א"כ גם בנואף נימא כן דלמא טריפה הוי ועי' פלתי נ"ז סק"ח:

פרט ג אם יש חילוק בין בהמה לאדם

זבחים דף קי"ז תוס' ודילמא נח טריפה הוה, וא"ת והלא חי אח"כ ג' מאות שנה, וי"ל דשמא לא הי' בכח ובריאת כראוי לו וסוגי' כמ"ד טריפה חיה, ור"ת הי' רגיל לחלק בין טריפות דאדם לטריפות דבהמה משום דאדם אית ליה מזלא וקשה בחולין דף מ"ג מייתי ראיה אטריפות דבהמה, ובאר יעקב בסי' נ"ז כתב שכוונת ר"ת באדם דאית ליה מזלא מהני ליה רפואה, ושפיר פריך מאיוב דלא מצינו שעשה לו רפואה, ובזה הדרך מיושבים דברי תוס' גיטין דף נ"ו ד"ה ונקר במוחו ז' שנים ועוד יש חילק בין טריפות דאדם לבהמה ולא הקשה כמו שהקשה תוס' על ר"ת (ומצאתי תשובה נפלאה בשו"מ ח"ר סי' ר"א גם מאריך שם אם קידושין חלין בטריפה ועי' תומים סי' ז' ועי' פלתי נ"ז:) די"ל דעשה לו רפואה, ומיושב קושי' תוס' זבחים קי"ז דלמא נח וכו' די"ל דגם נח עשה לו רפואה, והן הן פסקי תוס' בזבחים דטריפות אדם חי יותר מבהמה, ג"כ באם יעשה לו רפואה דלא כפר"ח סי' ל"א, ועי' רא"ש אפרים סי' ל"ה אות ק"מ:

ברכת הזבח כתב ר"ת רגיל לחלק בין אדם וכו' עי' תוס' ר"פ אלו טריפות ושם תראה דאיכא טריפה בבהמה ובאדם לא הוה טריפה כגון בניקב קרמא עילא דטריפה גבי בהמה אבל אדם אינו טריפה אלא בחסרון גלגולת אבל מ"מ מה שהוא טריפה ממש גבי אדם שוין בהמה ואדם למ"ד טריפה אינו חיה גם אדם אינו חי אלא דבטריפות גופא איכא לחלק בין אדם לבהמה לר"ת וכו' וכתבתי זה להוציא מלב הכ"מ פי"ג מגירושין אמ"ש רמב"ם והעלה ממני אבר שא"א שינטל וחי, וצ"ע בר"פ א"ט ממ"ש תוס' משמע שאדם טריפה חי יותר מי"ב חדש עכ"ל ואני אומר נשתקע הדבר ואף שבפסקי תוס' משמע קצת כדעת הכ"מ יש לישב וצ"ק כתב אני אומר דלא ישתקע דבאמת בטרפה גמורה אדם ובהמה שיין אבל בנחתכו רגליו מן ארכובה למעלה כיון דר"ש ס"ל דיכולה היא ליכוות ולחיות וכשרה כדאמרי' בחולין דף מ"ב שפיר יש לחלק בין אדם לבהמה דאדם אית ליה מזלא יכולה ליכוות ולחיות עכ"ל ועי' פר"ח ל"א ס"ק ז', ובא"ע סי' י"ז כתב ב"ש ס"ק צ"ז הקשה בכ"מ הא קי"ל דלא דמי טריפות אדם לטריפות בהמה ומי יאמר אדם טריפה אינו חי ואפשר כיון דמצינו במתני' מארכובה ולמעלה תנשא קים להו טריפות זו א"א שיחי' אדם, ותיו"ט יבמות פט"ז מ"ד:

ח"ט סי' נ"ב כתב צע"ג מאי פריך מאיוב הא תוך י"ב חודש הוה דכל משפטו אינו אלא יב"ח ואין לומר דפריך מדחי אח"כ קמ שנה, ז"א דבאמת לא נשפך מרירתו אלא לפי יסורים דימה עצמו כאלו נשפך מרירתו ופריך איך עלה על דעתו שנשפך מרירתו הא לא חי א"כ קשה מאי קושיין הא תוך י"ב חודש הוה, מזה אומר אני דודאי אדם חלוש טפי מבהמה אך ע"י רפואה יש מאותן הטריפות דאדם דאית לי' מזלא יחיה וכו' ושפיר פריך מאיוב דלא עשו לו רפואה וכ' ואדם לא יחיה בלי רפואה אפי' זמן קצר וכו' והקשה מס"פ קומץ גבי מי שיש לי ב' ראשים באיזה מהן מנית תפילין ע"ש:

מנ"ח סי' ל"ד, אם עשה חברו טריפה כגון שנקבו קרום של מוח חובשין וממתין אולי יעלה תרופה למכתו אך אם בינתים מת אפ"ל לסוברים דטרפה רובא אינה חי ומיעוטן חיים א"כ אין הורגין אותו אך לסוברים טריפה אינו חי בשום ענין אפשר דהורגין אותו, גם נראה אם הרג חברו ונמצא שהוא טריפה ביתרת, תלוי בשיטת רשב"א דיתרת הוא רק הל"מ דכנטול דמי אבל מרבה כחול ימים ונהרג עליו, אבל אם נאמר דהרי הוא כטרפה אינו נהרג עליו, גם כתב שחייב מלקות ההורג טריפה כמו חובל בחבירו ואין לך חבלה גדולה מזה, ועי' בית יצחק או"ת הלכות ק"ש סי ח"י, שמביא שמנ"ח סי' מ"ט כתב דאין לוקין בחבל' בטריפה, וכן מקלל טריפה פטיר ממלקות: ערוך לנר כריתות פ"ה, ד"ה אבל טריפה אינה, מזה משמע דאם נעשה עי"כ טריפה אף שאינה מתה מ"מ מקרי דם הנפש, לפ"ז חתך רגל הבהמה מארכובה ולמעלה שנעשה טריפה ויצא דם אותו דם מקרי דם הנפש ולהיפוך זה אם אח"כ שחטה ויצא דם דרך הסימנים לא מקריתו דם הנפש שכיון שכבר יצא הנפש בשעה שנעשה טריפה אבל ק"ל דאיך נאמר דע"י טריפות מקרי יצא הנפש דאף לענין רציחה אמרינן בסנהדרין ע"ח גברא קטילא קטיל הרי זה דוקא לענין ישראל אבל ב"נ שהרג טריפה חייב הרי דע"כ ע"י טריפות לא מקרי עדיין מת ומה דפטור ישראל ע"כ הלכה למשה מסיני הוא, ועוד דטריפה מותר לעבוד כדאמרי' בכורות דף מ"ו אלמא דחשבינן ליה כחי ומסתמא ג"כ אם קדש אשה הוא אשת איש וא"כ ע"כ לא חשבינן ליה כיצא נפשו ולכן אפי' עיקר טריפה הוי איך יחשב דם הנפש ע"ש:

פרט ד ליקוטים

כ"ס יו"ד כ"ט מביא רמב"ם פי"א מנזקי ממון מי שהמית חצי עבד וחצי ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי האחר ראוי ליתן ואין מי יקחנו נראה להלכתא ס"ל זכר טרפה אינו מוליד, והאריך בסוגי' בסברה בטריפה לא שייך רוב בעילת אחר הבעל כי רוב טריפה אינו מוליד א"כ כוונת ראוי ואין לו הייני שיש לו יורשי' שנשתחרר והילוד הגם טריפה אינו מוליד מ"מ מיעוט איכא ומ"מ אין לו יורשים לגבות דלמא לאו אבוה הוא, מ"מ איכא נפקותא דבתפסו ל"מ מינייהו ע"ב [ומכבר ב"ה גם אני זכיתי בו עי' שערי צדק יו"ד סי' ע"ט]:

ח"ס יו"ד נ"ב, כתב באלו העופות שניקב הגלגולת וחי יב"ח ומולידים מ"מ טריפה הם כיון שאין הטריפות מחמת עצמם שסוף הקרום לנקב ונקיבת הקרום אינו חי יב"ח א"כ היא טריפה מיד בנקיבת הגלגולת וכ"כ שמ"ח וכן ראוי להורות בכל כיוצא בזה:

נדה דף כ"ג, אמר רבא ושטו נקוב אמו טמאה ושטו אטום טהורה עי' רש"י ורשב"א, ורמב"ם פי' מא"ב כתב נברא וושט שלו אטום וכו' וכתב הכ"מ יש לתמוה על רבינו למה השמיט הא דושטו נקיב ואפשר שהוא ז"ל מפרש טעמא דרבא משום דסבר טריפה חיה כפר ש"י וכיון דקיימא לן טריפה אינו חיה לית הלכתא כרבא, ואחי מורי הגאון נ"י בספרו בית אפרים דף ב' כתב לאחרונים אם נולד בטריפה במעי אמו כ"ע ס"ל טריפה חיה, א"כ צ"ע מש"כ רש"י טריפה חי' וכ"מ כתב טריפה אינה חיה באופן זה כ"ע ס"ל דחיה, ובזה מיושב קושי' תוס' בכורות דף ג' דרבא ס"ל טריפה אינה חיה ואפ"ה ושטו נקוב אמו טמאה וי"ל כיון דנולד במעי עמו ס"ל חיה, וגם י"ל דעכ"פ בניקב הוושט במעי אמו הי' ס"ל דלא הוה נבילה וע"כ היא טמא אבל רמב"ם לא ס"ל לחלק בין אם נולד הטריפות במעי אמו או אח"כ והוה נבילה וע"כ פסק דאינו מטמא וטהור:

בקהלת יעקב בחלק מדות חכמים אות קכ"ב מביא חקירה אם ראובן הי' נשוי עם לאה ונעשית טריפה וקידש אחותה אי הוה מקודשת דלא מקרי בחייה כיון דטריפה אינו חיה והו"ל שלא בחייה דהא מדכתיב יעמד חי גבי שעיר משתלח ילפינן פרט לטרפה ומביא ה"ה פי"ג מגירושין בשם ירושלמי דטריפה לא התירו אשתו אלא לאחר י"ב חודש ועי' בא"ע סי' י"ז סל"ז, ועי' בספר ג"וו א"ע כלל ב' סי ד' ראובן שמת והניח בן קטן טריפה ואח"כ מת אם חשוב זרע מעליא ופוטר מיבום ומסיים אם עברו עליו י"ב חודש הוי בן קיומא הן לפטור הן לזקוק ליבום ע"ש וברכ"י א"ע סי' ט"ז:

ב"ק דף י"א אר"א בכור שנטרף בתוך ל' יום אין פודין אותו פרש"י שנהרג בתוך ל' יום ור"ת פי' שנטרף היינו שנעשה טריפה ע"ש, ושמ"ק מביא פי' אפי' נטרף ולא מת הואיל ונעשה טריפה בתוך ל' וא"א לו לחיות אע"פ שחי לאחר ל', מה שפירשו קדמינינו דיקא בנתחדש לו טריפה זה מעתה אבל אם הולד בסימני טרפות חייב לפדותו לאחר שלושים, שהרי שני ראשים טריפות הוא שכל יתר כנטול דמי ופירשו עלה במנחות שנותן עשר סלעים לכהן מפני שהכתוב תלאן בגלגולת יראה משמועה שהזכרנו שלא נאמר כן אלא דטריפה של שני ראשים מטעם דבגלגולת תלא רחמנא הא בשאר טרפות לא ע"ש, ועי' תשובת מהרי"א יו"ד רנ"ב, וח"ס חלק ו' סי' ס"ד שכתב לדעתי גם בטריפה שייך במ"ע של ביום השמיני ימול כמו כשר גמור, גבי פדיון אמרו בב"ק אך למעוטי תוך שלושים והתם הוא דמיעוט רחמנא אבל היכא דליכא מיעוט הרי הוא ככל אדם ע"ש, ותוס' רי"ד שבת דף טריפה דאף אין יכול לחיות הרי הוא כחי לכל דבר ואם נולד טריפה בר מילה לשמונה הוא ודחה שבת, ועי' ראש ונת"י:

או"ה כלל ל"א אות י"ד כתב כל חלב של טריפה הרי הוא ככל שאר חלב דאוריי' דאע"פ שהי' טריפה היתה ראוי להיות אם דאם הי' מעוברת כבר הי' יכולה להוליד בטריפות ודנין בספיקותא לחומרא דלא ממעיטינן מאמו אלא חלב שחוטה, ופרי מגדים פ"ז אות ט"ז וחדושי רעק"א על ש"ך: מלוא רועי' אות כ"ד כתב לרשב"א שיותרת טריפה משום כנטול דמי ויכולה לחיות ימים רבים, אם הרג את אדם שיש לו יותרת אם חייב מיתה כיון שיכול לחיות כמה שנים, עוד הקשה האיך מועיל י"ב חודש לספק טריפ' שמא עלה בה סתימה עבה המתקיימת שנים רבות בכ"ז טריפה היא ע"ש:

רמב"ם פ"ד ממ"א לומד טריפה מלכלב תשליכון אותו ובגמרא איתא מזאת החיה וכו' ומ"ח מישב רמב"ם לשיטתו כל ספק מותר מדאוריי' ומיסבר בחו"ד שתורה קאי על ודאי א"כ אם נלמד מזאת החי' אשר תאכלו משמע ודאי חיה מותר לאכול ולא ספק, אבל אם נלמד מלכלב תשליכון רק ודאי טריפה אתה משליך לכלב ולא ספק ומומר ודו"ק:

עיין בספר תפארת הקודש על הפטורת בהקדמה מהגאון ר' דוד אב"ד ור"מ דק"ק פראג זצ"ל:

מכות דף ז' ע"א ר"ע ורבי טרפון אומרי' אלו היינו בסנהדרין לא היתה אדם נהרג מלעולם ופריך הגמ' הכי עבדי ר"י ור"א אמרי תרווייהו אמרו להו ראיתם טריפה הרג או שלם הרג, אמר רב אשי אם תמצא לומר וכו' ומקשי בבועל ערוה היכי הוי עבדי ראיתם כמכחול בשפופרת ע"כ ובתוס' בד"ה כמכחול תימא עובדי כוכבי ומחלל שבתות מאי איכא למימר דהתם לא מצינו למפטרי' והיכי קאמרי לא הי' אדם נהרג ותירץ דלא שכיחי כולי האי כי אם ברוצח ועריות עוד י"ל דאיכא למימר גברא קטילא בעינא למקטל והוי עדות שאי אתה יכיל להזימ' עכ"ל ואיכא למידן על תי' שני דהתחיל בשני קושיות ע"ז ומחלל שבתות מה איכא למימר ומתרץ רק קושי' אחד על מחיל שבת ולא מתרץ על ע"ז היכי עבדי ועוד יש להקשות לחה לא אמרי' ר"י ור"א על הא דמקשי הש"ס ברוצח היכי עבד או בבועל ערוה הוי ליה לשנוי נמי ראיתם אם הרוצח טריפה הי' או בבועל ערוה טריפה היה כמתרץ התוס' וליישב נקדים גמר' דסנהדרין דף ע"ח ע"א וז"ל אמר רבא טריפה שהרג בפני ב"ד חייב שלא בפני ב"ד פטור מאי טעמא בפני ב"ד חייב משום דכתיב ובערת הרע מקרביך ושלא בפני ב"ד פטור דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ולא שמיה עדות עכ"ל ואיתא בש"ע סימן ז' בשם הב"ח הביא הש"ך על הא דכתב בש"ע שם גבי עד אם נעשה דיין פסק ש"ע אם ראו שלשה אפי' כיונה ראיתם בתורת עדות ראוי לדון אם ראו ביום אבל אם ראו בלילה אין דנין וכתב הב"ח ה"ה אם ראו בשבת וביו"ט, העולה מזה דעל כל עבירות שבתורה יכולין לומר שנמצא שאדם הית' נהרגים ואי כתירוץ תוס' ראיתם אם הבעל איתו העבירה שמעידין עליהם שאינו טריפה י"ל דאשכחן אם ראו ב"ד עצמו אותו מעשה יכולין לדון עליו כמ"ש רבא הנ"ל אע"פ שאי אתה יכול להזימ' משא"כ בחלל שבת דאפי' אם ראו ב"ד עצמו אינן יכולין לדון ע"פ ראיתן כמו שפסק הב"ח משום דראי בשעה שאין יכולין לדון אלא היכי דמקבלין ע"פ עדות וגבי עדות י"ל כתירץ התוס' ראיתם שאותו מחלל אינו טריפה היה, והשתא יובן כוונת התוס' ועוד י"ל דאיכא למימר ראיתם שמחלל אינו טריפה הי' ובכיון נקטו התוס' המחלל ולא מצי לשנוי ג"כ על קושי' השני' ע"ז דהא יקשה על עובדי כוכבים לא שייך לומר ראיתם העו"כ איני טריפה דאכתי תקשי הא מצינו אם ב"ד ראו בעצמן יכולין לדין עליו אפי' שאי אתה יכול להזימה כמו שאמר רבא הנ"ל גבי טריפ' שהרג וא"כ היכי עבדי אם היתה מזדמנ' שראו ב"ד בעצמן ולא יכולין להציל אלא על מחלל שפיר קאמר תוס' ראיתם שמחלל אינו טריפה דהא אפילו נזדמן שראו הב"ד בעצמן אינן יכולין לדין משום טריפ' היה דאכתי יקשה היכי עבדי אם הי' מזדמן שב"ד בעצמן ראו ודו"ק עכ"ל יע"ש:

מ"נח סי' ת"ט מביא שבטריפה לא שייך והצילו העדה ע"כ ב"ד שראו טריפה שהרג נעשו עדים, ועי' ט"א ר"ה כ"ו, וכתובות ל"ו, עי' בספר עורה שחר אות טריפה מביא הלק"ט נסתפק אי חייבין במזיק טריפה חמשה דברים או שאין לו רק דין עובר שהמזיקו משלם דמיו, ועי' בספר בן יהודא סי' י"א במכה אביו טריפ' חייב ואם אחד מכה חבירו טריפ' פטור, וע"ש בהסכמה מהגאון שו"מ ז"ל:

מנ"ח סי' ר"ס כתב לענ"ד לפי מה דקי"ל המקלל חבירו שנגמר דינו פטור דדרשינן בעמך במקוים שבעמך פרש"י סנהדרין דף פ"ה הראוי להתקיים ולא שסופו למות, נלענ"ד ה"ה המקלל טריפה נמי פטור דלא קרינן במקוים שבעמך כיון שטרפה איני חיה, ולכאורה קשה למה ליה לגמרא לרבות מקלל לאחר מיתה או"א מאביו ואמו קלל או מפסוק ומקלל ע"ש דף פ"ה, הא על אב בלא ריבו ידעינן דחייב לאח"מ דאי אמרינן דא"ח לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקוים שבעמך, א"כ גם המקלל אביו טרפה פטור לפמ"ש, א"כ האיך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושי' הש"ס דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלי' בתר רובא, הא מבואר בחולין גבי אין לוקחין ביצים בלא סימני' הקשו ראשוני' הא עופות טהורים מרובים ניזל בתר רובא, ותי' הר"ן דאיכא ב' מיעוטי' מיעוט טמאים ומיעוט טריפה, א"כ האיך חייב במקלל אביו הא הוי שני מיעוטי דלמא לאו אביו הוא ודלמא טריפה, אע"כ דחייב אף על אביו טריפה ולא דרשי' במקוים בעמך א"כ למה לי קרא לרבות לאח"מ, אבל באמת ל"ק דאין ענין לכן, דשם מהטהורים אפשר יש מאות טריפות, א"כ הטריפות והטמאים אפשר הויין רוב נגד הטהורים אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט, מ"מ נ"ל ברור דמקטל חבירו טריפה פטור דלא קרינין מקוים בעמך ע"ש:

שו"מ ח"ד סי' כ"ג כתב על ראית פר"ח מגיטין דיורשי' שנולד אח"כ, כי צריך להבין כיון דאין הולכין בממון אחר רוב האיך משכחת דמשלם כופר ליורשים דלמא לאו אביו הוא וצ"ל כמש"כ הפלאה סוף פ"ק דכתובות כיון דכבר הוחזק לאביו גם לענין ממון הוי אביו, לפ"ז כאן דהספק לענין ממון נולד תיכף בעת שהוליד דהרי צ"ל דעשאו טריפה קודם שהוליד ואז לא הי' רוב שכבר הוחזק ונפטור ואיך יתחייב אח"כ ע"ש שמאריך ועי' כ"ס:

תוכן העניינים

עט סופר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה