עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל טז
פרט א כל שאינו בזה אחר זה
קידושין דף נ' מתני' המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשת גמרא מה"מ אמר רמב"ח אמר קרא אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לו ליקוחין אפי' באחת מהם, א"ל רבא א"ה היינו דכתיב ונכרתו הנפשות וכו' אלא א"ר קרא בזה אחר זה, ומתני' כדרבה, דא"ר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו וכו' ומדקדק המקנה למה רמב"ח לא מפרש טעמא דאשה ובתה דכתב ביה נמי לא תקח ע"ב, ועו' רמב"ם פי' המשניות שכתב טעמא דמתני' מלצרור כרמב"ח ופלא:
תוס' רי"ד, יש מקשים והרי איסורין דאמרי' אין איסר חל איסור ואיתנהו בבת אחת דבאיסור ב"א חייב שתים, ואין זה קושיא דבודאי במה שאדם אוסר בפיו כגון קדושי אחיות והמעשרות ולחמי תודה, י"ל זו הסברא דהאי אין איסר חל על איסור מפני שכבר הוא מוזהר ועומד כגון אשת את ואח"כ נעשית אחות אשה, אבל כשבאים כיחד כגון א"א ואשת אח חייב דהי מנייהו מפקית וא"ת כל שאינו בזה אחר זה איני בב"א א"כ לא יחיל אחד מהן ויהי' פטור אלו הם דברי בדות:
זבחים דף ל' ה"ז תמורת עולה תמורת שלמים ה"ז תמורת עולה דברי ר"מ, ור"י אומר אם לכך מתכוון מתחילה הואיל וא"א להוציא שני שמות כאחת דבריו קיימין, תוס' וא"ת והא כל שאינו בזא"ז, וי"ל כגון שאמר חציו לדחי עולה וחצי לדמי שלמים, ועוד כגון שאינו בזא"ז בב"א אינו מיירי בדבר שאי אתה יכול לקיים את שניהם שסותרין זה את זה כגון מקדש אשה ובתה דהי מינייהו מפקת, וכן קיים לכי ומופר לכי דנדרים, וכן ד"א דעירובין אבל הכא מקיימו תרוויהו, וכן בגיטין הכותב כל נכסיו לשני עבדיו קנו ומשחררין זה אחר זה, ולא אמרי' כל שאינו זא"ז אפי' בב"א אינו משום דהתם בזה אחר זה א"א לקיים את שניהם, דבזה אחר זה קמא קני נפשי' וקני חבריה ובתרא לא קני כלל אבל בבת אחת אפשר לקיים את שניהם דאמרי' קני ומשחררין זה את זה, והא דאמרי' קידושין דף ז' חצייך בחצי פרוטה וחצייך בח"פ דאינה מקודשת וקמבעיא ליה שני חצייך בפרוטה מהוא לא שייך למימר תיפשט מדרבה דאמר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, דכל שאינו בזה אחר זה מיירי בדבר שאין השני יכול לחול מחמת שחל הראשון תחילה, כגון שתי אחיות ושתי תרומות, הלכך בבת אחת אינו משום הי מינייהו מפקת אבל גבי קידושין בזא"ז אינו לא זה ולא זה, אבל בבת אחת תפסי תרווייהו, והא דמנחות דף י"א ריבה שמנה יע"ש:
עירובין דף מ"ט, מי שבא בדרך וחשכה לו ומכיר אילן או גדר ואמר שביתתי תחתיו לא אמר כלום, גמרא מאי לא אמר כלום, אמר רב לא אמר כלום כל עיקר אפי' לתחתיו של אילן לא מצי ליליך, ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אכל לתחתיו מצי אזיל אמר רבה מ"ט דרב משום דלא מסיים אתריה, א"ד א"ר מ"ט דרב משום דקסבר כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו, תוס' ועוד אור"י לא דמי לתמורת עולה ושלמים, דהתם אפשר להתקיים כדאמר התם דתרעה עד שתסאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, אבל הכא לא קני כל ח' אמות והי מינייהו מייתי דאי קני הני ד' לא קני הני ד', ובמקדש אשה ובתה אי תפסי קידושין לא תפסי בהא וכן קיים לכי ומופר לכי עכ"ל, ותשובת רמ"ץ או"ח סי' מ"ג כתב דברי תוס' ברורין דהרי מצינו דעשה דל"ת היכא דקאתי בהדדי והיכא דבעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה לא מהני אלמא דל"ש בכעין זה הך דכל שאינו בזאח"ז וכו':
מנחות ע"ח אביי אמר דכ"ע לקרבן גדול מכווין ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מפלגי וכו' מבואר דס"ל דכ"ע ס"ל כל שאינו בזא"ז אינו בב"א עי' מלא רועים:
גיטין דף מ"ב, תני חדא הכותב נכסיו לשני עבדיו קני ומשחררין זה את זה, ותניא אידך האומר כל נכסי נתנים לפלוני ופלוני עבדיו אף עצמו לא קני, מאי לאו הא רבי והא רבנן, לא אידי ואידי רבנן הא דאמר כולם הא דאמר חצי חצי, תוס' ונראה לרבינו שמואל דרבה לטעמא דאית ליה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, ובזה אחר זה לא קנה כיון דשייר, ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו, בהתם הוי בזא"ז אם מכר חציו תחלה, וקצת קשה לפירושו דא"כ כי אמר כולו נמי לא ליקני בב"א כיון דבזא"ז שני לא קנה, כמו ב' אחיות, אלא ודאי לא שייך כל שאינו בזא"ז אלא היכא שראשון מונע את השני מלחול כמו באחיות שמונעין קדושי ראשונה מלחול שנייה אבל הכא הא דלא קנה שני בזא"ז לאו משום דלא חזי לקנות אלא משום דכבר נסתלק הנותן ואין לו בהם כלום מידי דהוה אנותן כל נכסיו לשנים וכתב לכל אחד נכסי נתונים לך במתנה וזיכם להם בבת אחת דקנו כל הנכסים ואין לדמות ממון הראוי לחלוק ואיתי' לחצאין כדאמר התם אמעשר עכ"ל:
נדרים דף ס"ט, בעי רבה קיים ומפר לכי בבת אחת מהו, ת"ש דאמר רבה כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו, וכתב ר"ן כמו גבי ב' אחיות כיון דלא מצי למקדשינהו בזא"ז אפי' בב"א ליכא לחדא מינייהו ספק קידושין כלל, ה"נ ליכא לספוקי בהקמה ובהפרה כלל ומצי בחר הכי להפר ולקיומי כדבעי, ולא נתחוורו לי דברי רמב"ם בזה, וכ"כ הרא"ש דה"נ ליתא לא הקמה ולא הפרה, ועי' רש"י נראה כרמב"ם, עי' כס"נ:
רמב"ם סוף נדרים אמר לה קיים ומופר לך בבת אחת הרי זה קיים, וכתב כ"מ נראה שהוא מפרש דהכי פשטוה כיון דהפרה אינו יכול אחר הקיום אפי' בב"א אינו חלה, ואין לומר דנימא איפכא כיון דקיום אינו חל אחר ההפרה אפי' בב"א אינו חל, דכיון דאיכא לאפרושי לקולא ולחומרא נקטינן לחומרא, ועי' ט"ז רל"ד, ותח"א הלכות נדרים סי' ל"ח:
פרט ב
מחנה חיים ח"ר סי' כ' כתב ניישב רמב"ם, כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו זה דוקא אם נשאר לאדם עוד חפץ אשר יוכל להיות כמו שמבקש להיות למשל שיש כאן גוף לקדש אבל היא אחות אשתו וכח קידושין של אחותה מגרע שלא יחולו בה קידושין מאיש הזה, וכן במעשר הגם אם יקח טבל ויפריש פעם שנית אחר שכבר תיקן כרי הנ"ל לא מהני, הגם שגוף המעשר ראוי להעשות מעשר אבל יען שכבר הפרש תבואה פעם ראשון למעשר שם ראשון מעכב שם שני, וכן במעשר בהמה הלא הטלה האחד עשר ראוי להיות מעשר בהמה אבל יען שקרא כבר לטלה על הראשונים למעשר לא יוכל להיות עוד טלה אשר יקבל שם מעשר על הטלאים הראשוני' אז הסברא כיון דמה דבזא"ז היי הטעם דשם אחד על ב' חפצים מעכבים זא"ז ה"ה בב"א אינו אבל אם ע"י קריאת שם הראשון לא נשאר עוד גוף לקרוא עוד פעם שנית זה השם למשל בנדרים דף ל' בעי ר"א נתן לאשה שתי פרוטות וכו' ועתה נחקור הלא הקמה והפרה אין בזה אח"ז ואנו רוצים לומר גם בב"א אינו נראה אם דומה למקדש שתי אחיות או לא, ונאמר בע"כ שם הקמה סותר לשם הפרה דהא לאחר שהקים לא יוכל להפיר הגם שיש כאן נדר שצריך הפרה ולהתיר לה אשר אסרה על נפשה ואעפ"כ לא יוכל עוד הבעל אחר הקמה וע"כ דשם הקמה מדחה שם הפרה וממילא הגם שאמר בב"א הקמה והפרה לא הוי הפרה יען שאחר הקמה ג"כ לא משכחת הפרה אבל אם אנו רוצים לומר שגם הקמה לא תהי' יען שאחר הפרה לא משכחת הקמה זה טעות כמו דחכם עוקר כן הבעל עכ"פ מיגז גייז משעה שהפר אין כאן בעולם עוד נדר ואיסור ימה יקים לה אם אין כאן נדר להקים אבל בב"א שיש כאן נדר להקים נתקיימה הקמתו ולכן פסק רמבם דגמרא מביא דין רבה וע"כ רק לפשוט דהוי הקמה ולא יכול עוד להפר ודו"ק ומצאתי ראיה מפורשת בתוס' גיטין דף מ"ב:
והקשתי לאחי מורי הגאון ני' מבכורות דף ט' חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים ונתן טלה אחד לכהן, מאן תנא א"ר ירמיה דלא כריה"ג, דאי ריה"ג האמר אפשר לצמצם, אמר אביי אפי' תימא ריה"ג שאני התם דכתיב הזכרים לה', תוס' וא"ת דמוקי מתני' כריה"ג דאפשר לצמצם ואפ"ה אינו נותן כי אם טלה אחד לכהן משום דכתיב הזכרים, אמאי לא אמר כל שאינו בזא"ז בב"א אינו ולא קדש לא זה ולא זה וי"ל דלא מסתבר למימר הכי אלא בדבר התלוי במעשה, אבל קדושה הבא מאליה לא אמר הכי וכו' ולפי סברה הנ"ל לא שייך שאין בזה אחר זה, כיון שאין כאן עוד פטר רחם, ועי' מ"ת ח"ב על או"ח סי' י"א מה שהשיב, משם ראיה לסברה הנ"ל:
ר"ן קידושין כתב, כל שאין בזא"ז וכו', ואע"ג האומר ה"ז תמורת עולה ושלמים הרי היא תמורת עולה ושלמים דאע"ג דבזה אח"ז אין דבור האחרון כלום, החם שאני משום דאפשר לשניהם לחול בב"א דתמכר ויביא בדמי חציה עולא וחצי שלמים אבל הכא כיון שא"א שיחולו קדושי שתיהן כאחת דחייבי כריתות נינהו לא תפסי נמי בחדא מנייהו דהי מנייהו תפסה ע"ש, ומ"ח בח"ר כתב ופלא בעיני מאוד בשלומא במקדש ב' אחיות דשניהם ראוי' לקבלת קדושין דהא פנויות הנה ואף עפ"כ לא יוכל איש לקדש אותם זה אחר זה נמצא שיש כאן גוף שראוי לקדש בכ"ז לא תופס לו בה קידושין אז בסברא שגם בב"א אינו, אבל כאן אם הקדיש מתחילה לשם עולה אז אין לו עוד בהמה, ובעבור זה אין חל עליה אח"כ קדושת שלמים יען שאין לו ממון להקדיש, אבל אם אמר בפעם אחת תמורת עולה ושלמים דיש כאן ממון בשעת הקדש תלו שניהם ע"ש שמאריך עם תוס' ב"ק דף ע"ו מעיקרא תירא דראובן: ר"ן גיטין דף מ"ב כתב רבינו שמואל ז"ל פירש דרבה לטעמיה דאמר דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו, והכא אינו בזה אח"ז שאם נתן המחצית לזה ואחר זמן נתן המחצית האחר לזה ודאי לא קנו דהא איכא שיור בכל חד וחד הילכך אפי' בב"א לא קנו, ולא דמי לשחרר חציו ומכר חציו דהתם הוי בזה אחר זה אם מכר חציו תחילה עכ"ל, וגד"ת שער מ"ג חלק ב', כתב וקשה דהרי הכותב כל נכסיו לזה וכל נכסיו לזה דבזה אח"ז לא מהני ואפ"ה בנתנם בב"א קנ"ו, ושמא איכא למימר דהאי דאמרי' כל שאינו בזא"ז לא קנה אפי' בב"א היינו דיקא היכא דבזה אח"ז אינו כלל שאינו מועיל כלום לא לראשון ולא לשני ככותב חצי לזה וחצי לזה דשום אחד מהם לא קנה משום דבכל חד איכא שיור אבל כל דאיכא מידי דבזה אחר זה איני בטל לגמרי ויש בו קצת תועלת דהיינו בכותב כל נכסיו לכל אחד מהם דודאי האחד קנה, וכי אמרי' דלא מהני הוא לשני משים דכבר הם של ראשין שנתנו לו תחלה ואין מקום לזה שנתנו לו אחריו בכה"ג אם נתנם בב"א מהני לשיקנו שניהם, אלא דממה שהרגיש משחרר עבדו חציו ומכר חציו לא משמע הכי עכ"ל, וטוב גיטין כתב צע"ג דהא המקדש ב' אחיות ג"כ הוי בזא"ז תפסי קידושי הראשונה ואפ"ה אמרי' כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו עכ"ל:
מחבר סי' תע"ה ויאכלם ביחד כזית מכל אחד, וט"ז מביא מהר"ל מפראג הקשה מקידושין כל שאין בזה אחר זה אפי' בב"א אינו, ולא הבנתי מאי קושיא, דכאן שניהם הם כאלו גוף אחד ממש משא"כ בקידושין ע"ב: נדרים דף חי, מתיב רב המנונא נזיר להזיר מכאן שנזירות חל על נזירות, ה"ד אלימא וכו' אלא לאו דאמר הרני נזיר היום הרני נזיר היום וקתני נזירות חל על נזירות, לא הב"ע כגון שקיבל עלי שתי נזירות בב"א, והקשה הר"ן ולהא קרא למה לי פשיטא דה"ל כאומר הריני נזיר ששים יום ע"ב, קצת צ"ע שהי' הי"מ כל שאינו בזא"ז בב"א נמי ליכא וק"ל: שבילי דוד סי' ט"ז מביא, הפלאה הקשה אם האיסר בגיריתן דווקא דרך חיתון הרי הוה קדושין שאמ"ל, ולא דמי לשארי ח"ל דבלא קידושין אסור כמש"כ תוס', ולענ"ד הרי לרמב"ם בכל ח"ל אין לוקה רק בבעל וקידש, אע"כ הכוונה לרמב"ם דווקא היכא דאפשר למיעבד מסירין לביאה, משא"כ היכא דא"א להיות מסירין לביאה מהני, ועי' סי' מ"ד עוד מזה:
פרט ג קדושין שאין מ"ל
קידושין דף נ"א, איתמר קידושין שמ"ל אביי אמר הוי קידושין רבא אמר לא היו קידושין אמר רבא בר אהינא אסברה לי כי יקח איש אשה ובעלה קידושין המסירין לביאה הוו קידושין, קידושין שמ"ל לא הוי קידושין, פרש"י קידש אתת משתי אחיות ולא פירש איזה מהם דאין יכול לישא אחת מהן דשמא זו היא אחות אשתו, כי יקח איש דהיינו קידושי כסף דגמרינן להו קיחה קיחה, וכתיב ובעלה דבעינן ראויה לביאה, ועי' דף ט, ומקנה כתב משמע דלא שייך קידושין שח"ל אלא בקידושי כסף ושטר שלפני הביאה אבל המקדש בביאה עצמה אף שהיא ביאה אסירה אינו בכלל זה ע"ב: ריטב"א כתב צע"ג דהא אי אמרי' ברירה קדושין שהן מסירין לביאה מתחילתן היא, אבל תוס' רי"ד כתב בחמש נשים אין לסמוך על ברירה ולומר זו אני רוצה והוברר הדבר שזו קדש שכיון שבשעת הקידושין הי' ספק מה ברירה יש לומר שלא ידע איזו קידש בודאי אם היה אימר איזה שארצה היום אי מחר בזה הי' יכול לסמוך על ברירה כיון שתלה ברצונו אבל זה שקידש מתחלה בספק שלא בירר איזה קידש אין לומר שם ברירה ועי' בפני שמאריך, ואב"מ סי' מ"א מתקשה מיומא נ"ה לקחי קיניהן אמרי' ברירה ולא תלה ברצונו ע"ב:
תנן המקדש אשה ובתה וכו' מעשה בחמש נשים אמרי חכמים אין אחיות מקודשת הא נכריות מקודשת, ה"ד אילימא דאמר כולכם קני את וחמור היא ואת וחמיר לא קני, אלא לאו דאמר להו אחת מכם וקתני אין אחיות מקודשת וכו' אביי מתרץ לטעמיה, המקדש אשה ובתה וכו' ואם אמר הראוי לביאה תתקדש לי אינה מקודשת וכו', והילכתא כוותיה דאביי ביע"ל קגם: תוס' קידושין שאמ"ל, וקשה דהא חייבי לאוין אינם ראוים לביאה יתפסו בהי קידושין, לכך נראה לפרש קידושין שאמ"ל כלומר שאסור הביאה ע"י קידושין והיינו היכא דקידש אחת משתי אחיות בסתם שמקודם הקידושין היתה כל אחת מותרת ועכשיו ע"י קידושין נאסרי שתיהן אבל חייבי לאוין איסור הביאה לא באה ע"י הקידושין שהרי מקודם לכן נאסרו בביאה כמו אחר הקידושין, והקשה המקנה רבא לקמן דף ע"ח באלמנה לכה"ג ורמב"ם סובר פרק ט"ו מא"ב בכל חייבי לאוין אינה לוקה אא"כ קידש בתחילה א"כ הו"ל קידושין שאמ"ל שהרי לא הוזהרו על ביאה אלא ע"י קידושין, וצ"ל דס"ל לתוספות אע"ג דלאו ליכא אלא ע"י קידושין מ"מ איסור דאוריי' איכא בלא קידושין ע"ב, ועי' מנ"ח תכ"ז האיך אמר רבא בגירותן אית להו חתנות וחייב על כל ביאה ע"י קידושין הא הי"ל קידושין שאין מסורין לביאה ודורש לציין דרוש י"ג, תי' דרמב"ם לשיטתו שפוסק בהלכות אישות שכל הבועל פנוי' בלי קידושין לוקה משום קדשה ומה שכתב שכל ח"ל בלי קידושין אינו במלקות היינו משום הלאו הזה אבל לוקין משים קדשה וא"כ לא נאסרה הביאה ע"י קידושין שהרי גם בלי קידושין הי' אסירה משים קדשה, משא"כ פלוגתי' דאביי ורבא בקידש אחת משתי אחיות שקודם קידושין כל אחת היתה מותרת לו ע"י שיוכל לקדשה ולבעלה ועכשיו נאסרו שתיהן ע"ש באריכות, א"כ משמע מהנ"ל גם שנסתוסף איסור ע"י קידושין מה שלא הי' קידם קידושין בכ"ז לאביי מהני, אבל אב"מ בסי' מ"א כתב איכא למידק בגיטין מ"ג איבעיא ח"ע וחצי בן חורין שקידש בת חורין מהו יכו' תיפוק ליה דהוי קידושין שאמ"ל דאתי צד עבדות ומשתמש באשת איש ועי' יבמות דף מ"ה, ואפשר כיון בח"ע אפי' בלא קידושין אסיר בבת חורין לא היי קידושין שאמ"ל כמש"כ תוס' בחייבי לאוין קידושין תופסין, אמנם נראה דוקא בחייבי לאוין גרידא היא דתפסי קידושין כיון דלא נסתוסף איסור מחמת קידושין אבל מקדש אחת משתי אחיות והמה חייבי לאוין לאביי לא הוי קידושין אע"ג דנאסרו קידם קידושין כיין דנתוסף איסור אחות אשה מחמת קידושין הו"ל קידושין שאמ"ל מיהו שם ביבמות לא קאי הכי ע"ש עכ"ל, אבל ראיתי בספר איגרא רמה נגד סברה הנ"ל, כי כתב לישב קושי' תוס' גיטין דף מ"א ד"ה לישא שפחה, וא"ת וליתי עשה פ"ו וידחה העשה דלא יהי' קדיש לכאורה לא קשה, דהא כתבו לקמן אע"ג דבני מן הפנוי בנו מ"מ היכא דליתא בתורת קדושין בשום מקום בנו לא חייס אחריו, והנה כאן ע"כ קושתם דישא ב"ח בלא קידושין דע"י קידושין א"א כמו שכתבו לקמן דיבא צד עבדות וישתמש באשת איש ע"כ כוונתם דישא בלא קידושין וא"כ לא משכחת כלל שיוכל לקדש ח"ע וחב"ת לפ"ז דהא הוי קידושין שאמ"ל, בל"ז ליתא לזה כיון שאין הקידושין גורמין האיסר דבלא הקידושין נמי אסור לבא עליה משום צד עבדות שבו, אמנם דלאחר דנאמר דיבא העשה וידחה הל"ת דלא יהא קדש א"כ בלא קידושין לית כאן איסור עבדות נמצא שהקידושין גרמי האיסור והוי קידושין שאין מסורין לביאה ולא קשה מידי ודו"ק כי עמוק הוא, ועי' שבילי דוד בסי' מ"ד כתב רשב"א דף ז' מביא ראב"ד באמר התקדשי לחצי הוי קידושין תיפוק ליה דהוי קידושין שאמ"ל, [אב"מ בסי' ל"א] ותי' דעכ"פ לחציו שקידש מותר בביאה רק חציו השני מעכב אבל עכ"פ אם יקדש אח"כ גם לשני לא יהא מעכב עליו ע"ש:
רשב"א הקשה לאביי המקדש אשה ובתה כאחת אמאי אין מקודשת דהא לדידיה דרבה לית ליה, וי"ל דבתר דשמעה מרבה סבריה, ואפשר לאביי מודה בשאין מסירין לביאה באשה ובתה כאחת שהאחת אוסרת ביאה השניה אלו חלין הקידושין שאינן קדושין וצל"ע עכ"ל ומוסבר באב"מ סי' מ"א, דאחת משתי אחיות אין האחת אוסרת השניה אלא מחמת ספיקא היא דאסירה אבל גבי אשה ובתה או שתי אחיות כאחת דאוסרת אחת את שניה בודאי ה"ל קידושין שאין מס"ל אפי' לאביי ובעינן כי יקח אישה ובעלה, ומקנה תירץ דאף בלא סברא דרבה מ"מ א"א שיתפסו שתיהן אלא אחת כמו במעשר ובחלות תודה, א"כ י"ל דס"ל לאביי דטעמא דמתני' משום שהוא רוצה שיתקדשו שתיהן וזה א"א הוי קני את וחמור דלא קנה משא"כ במקדש אחת מהן קני שפיר ע"ב:
מנחת חינך בסי' ר"ג כתב לישב קושי' רשב"א, הנה מבואר ביבמות דף מ"ט דאמר אביי הכל מודי' בבא על הסוטה שאין הולד ממזר דהא תפסי בה קידושין אם נעשה דבר זה תחת בעלה אין צריך גט רק יפקעו הקידושין, ובנ"י שם מבואר כרש"י דכל היכי דצא תפסו בה קידושין אם נעשה דבר זה תחת בעלה אין צריך גט רק נפקעו הקידושין ממילא, ובאב"מ סי' חי' תי' בזה קושי' תוס' שהיקשו לרע"ק אין קידושין תופסין בח"ל א"כ הוי מכלל עריות ואין זקוקה ליבום תיתי עשה ודותה ל"ת שאין בו כרת, ותי' עפ"י רש"י הנ"ל כיון אפי' אם ידחה הל"ת מ"מ המצוה אינו אלא בביאה ראשונה וא"כ אח"כ הוי ח"ל, ולר"ע אין קידושין תופסין בח"ל ממילא נפקעו הקידושין בלא גט, וא"כ לכתחלה הוי כמקדש אותה על זמן וקנין לזמן הוי קנין פירות, וק"פ באשה לא אשכחן א"כ אינה מקודשת כלל דלא הוי רק ק"פ א"כ אין מצוה כלל ע"ש, א"כ במקדש אשה ובתה אם נימא דהוי קידושין א"כ כ"א נעשית עליי ח"כ מחמת אשה ובתה או שני אחיות וא"כ לא יוכלו להתקדש רק רגע אחת כיין דתיכף דנתפסו הקדושין נעשית ח"כ ואין קידושין תופסין ממילא נפקעו לרש"י ע"כ אינה מקודשת כלל ע"ב כי מתוק: ת"ש דתני טוביה לזה ה' בנים וכו' עי' במקנה דף ס"ד, ודורש לציין דריש י"ג שהאריכו למה כולן איסורין ולא אזלינן בתר רוב רק מדרבנן איסורי דבע"ח לא בטלי והא דאין אני מתירין ע"י נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש היינו משום הדרא לניחותא, אלא לפי מל"מ פ"א ממשכב יתושב דכל שבא מעורב בעולם לא שייך ביטול ע"ש באריכות, ועי' כלל ל"ח פרט ט' במקנה:
שבילי דוד בסי' מ"ד כתב יש לעיין באומר אחת משתי אחיות מקודשת לי אסורות לעלמא למ"ד קידושין שמ"ל היי קידושין, נימא כ"א אוקי אחזקה ותשרי לעלמא לתוס' שכתב בחולין דף ט' בשני נזירות ואימר אחד להם ראיתי שנטמא אחד טהור כל אחד מטעם דמוקי אחזקה אף דאיכא רעיתא יפ"י הרגיש קצת בזה:
על קושי' תוס' למה בחייבי לאוין תיפסי קידושין, כתב בתשובת מר"ם מינץ סי' כ"ה ליישב עפ"י ר"ן פ"ק דכתובת הקשה על רמב"ם דפסק דחופת נדה לא מהני ופסק כרב דיש חופה לפסולות, ותי' הלח"מ ומרי"ט דשאני גבי אלמנה לכ"ג דהוי חופה הראיי' לביאה לפי דעתו שרוצה לבא עליה באיסור, אבל בחיפת נדה שאין דעתו לבא עליה באיסור הוי חופה שאר"ל, א"כ ל"ק קושי' תוס' דבקדש אחת משתי אחיות דאין דעתי לבא עליה באיסור שפיר ס"ל לרבא דהוי קידושין שאמ"ל משא"כ בקידש ח"ל דדעתו לבא עליה באיסר היי קדושין המסירין לביאה ע"ש:
לעיל הבאתי מש"כ מנ"ח לישב קושי' רשב"א עפ"י רש"י יבמות דף מ"ט אם לא הי' תופס קידושין בסוטה הי' פוקעין קידושין ע"ב בזה מובן בגיטין דף פ"ג מודה ר"א אם אמר הרי מותרת חוץ מפלוני וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה שמותרת לזה שנאסרה עליו ונדחק התוס' הטעם שנתרוקן לו כל האישית ע"ב לפי הנ"ל מובן בטוב כיון שנשאת ונעשה א"א ממילא פקעי קידושי ראשון ומותרת בנתארמלה לכל העולם, אבל צע"ג שם בדף פ"ב אשת שני מתים משכחת אם ראובן קידשה חוץ משמעון, ושמעון קידשה סתם ע"ש, כיון שקידשה שמעון ונאסרה על ראובן ופקעי קידושי ראובן והיכי משכחת אשת שני מתים, ע"כ נראה דבר חדש רק אם לא תל קידושין בסוטה א"כ גוף הזה אין ראוי לקדש לבעלה עוד לעולם אז פקע מגוף הזה גם קידושין ראשונה, אבל בא"א עדיין הגוף הזה ראוי לחול קידושין אם נתארמלה ונתגרשה, א"כ גם מראובן לא פקע קידושין שלו כי אם מת שמעון אחיו יקח אותה כי מצוה ליבם אותה, וכן לקמן אם אמר חוץ לא שייך פקעי אם ניסת לאחד מן השוק כי עדיין ראוי אם מת בעלה שראשון יוכל לקדשה גם שיש לאו לא יוכל לשוב לקחתה, כי על חייבי לאוין חל קידושין ודו"ק היטי' רק לר"ע שסוב' אין קידושין חל על חייב לאוין שפיר כתב אב"מ שהבאתי לעיל, והנה במשנה תני המקדש אשה ובתה או אחותה עדיין קושי' רשב"א עומדת על שתי אחיות כי אם מתה אחת מותר השני' ורק על אשה ובתה שפיר כתב המנ"ח ודוק היטיב, גם מיושב קושי' תוס' ביבמות שהקשה מנדה, ועי' מהרש"א ורש"י קידושין ס"ח:
פרט ד שיטת רי"ף ורמב"ם
רי"ף כתב איתמר קידושין שאין מ"ל כגון שאומר לאב אחת מבנותיך מקודשת לי בפרוטה זו, אביי אמר לא הוו קידושין, והלכתא כוותי' דאביי ביעל קגם, וכתב הר"ן רב אלפס ז"ל כתב משנתינו בצורתה ולא העמידה באומר דראוי לביאה מכם תתקדש לי, וטעמו זל משום דלא אצטרכינן לאוקמי בהכי אלא משום פירכא דאת וחמור ותקשה למ"ד לא קנה ואע"ג דקי"ל קנה דאשכחן דכוותי' בתלמו' פרכא אליבא דלאו כהלכתא, ומיהו לדידי' דקי"ל דאת וחמור קנה מחצה מתוקמי לו מתני' אליבא דאביי דקי"ל כוותיה, כפשטה בדאמר כולכם ולא קשי' לך מידי, אבל בה"ג ורמב"ם העמידו מתני' דוקא באומר הראוי מכם לביאה מקודשת לי הא לאו הכי אין אחת מקודשת ויש לתמוה למה, ונראה שהן סוברין דהכא אליבא דהלכתא מקשה דאפי' לדידן, דקי"ל קנה מחצה הכא לא מיקדשא חדא מינייהו משום בשלמא במקנה איכא למימר שדעתו הוא שיקנה מי שיוכל לקנות שאין טעם לומר שמפני שזה אין לו יד לקנות שלא יקנה מי שיש לו יד, אבל מקדש זה קנה הוא אותן נשים בכלכלה של תאנה ולא ניתנה להם אלא כדי שיזכה בכולן שכן דרך הלוקח ליקח רע ויפה כאחת ע"ב, ורא"ש כתב ויש מחלקין דהתם דמפיק להו בתרי ואמר את וחמור קאמר רב נחמן דקנה מחצה אבל הכא דבחדא לישנא מפיק להו דאמר כולכם מודה רב נחמן דלא קנה:
רמב"ם פ"ט מאישות, קדש נשים רבות כאחת ואמר הרי כולכם מקודשת לי והי' בהן שתו אחיות אין אחת מקודשת ואם אמר הראוי מכם לי לביאה מקודשת חוץ מאחיות וכתב ה"ה רבינו פסק פכ"ב ממכירה דאת וחמור קני מחצה וכו' ואפשר שאין קידושין ודיני ממונות שוין בזה, ועוד שהוא במלה אתת מקדשן ואומר כולכם מקודשת ולא נחלק דבורו וכיון שאין אחיות מקודשת אף האחרות אינן מקודשת, והקש הלח"מ א"כ האיך הקש' למ"ד את וחמור לא קנה הא אפי' למ"ד קנה מחלק בין קידושין וכו' וקצה"ח בסי' ר"י מביא בשם חכם מו"ה יצחק פרענקל ז"ל לישב רמב"ם עפ"י הגמ' דהיכא דקנין הוא לאחד בשני דברים אמרי' מגו דלא קנה זה לא קנה זה אבל אם הוא לשני בני אדם אע"ג דאחד לא קנה השני מיהת דבר קנין הוא קנה מחצית והאי דכולכן מקודשת לי דומיא למי שהקנה לאחד ע"ש, ובמקנה כלל י"ב פרט ו' באריכות:
מל"מ פ"ז כתב נסתפקתי באומר לשליח צא וקדש לי אשה ובא השליח ואמר אחת מבנותיך מקודשת לפלוני מהו, אין לך קפידא גדולה מזו שלא עלה בדעתו שקידש לו אשה שאסורה לבא עליה ואדעתי' דהכי לא עשאו שליח, והביא תוס' קידושין דף ז' איבעי לך שני בנותיך לשני בני בפרוטה מהו בתר נותן ומקבל אזלינן וכו' כתבה תוס' שבירר לאיזה מהם כגון רחל לראובן ולאה לשמעון, דאל"כ הוי קידושין שלא נאסרו לביאה וקשיא לי לעולם שלא בירר, והא קי"ל דקידושין שאין מ"ל הוי קידושין, אך ניחא דמיירי שבנים עשאו שליח לאביהם, ובטל השליחות ע"ש וב"ש סי' ל"א, ורבינו ירוחם כתיב כ"ב חלק ה':
המקנה מישב שיטת רי"ף דלא הביא סוג' דלקמן, לכאורה קשה מה מקשה הגמרא ורבא ל"ל לשנוי כרבה וכו' דמה ענין זה לקידושין שאין מס"ל בקידוש אחד משתי אחיות כיון דליכא כאן אלא חדא קידושין שפיר הו"ל אותן קידושין שמ"ל דע"י אותן קידושין עצמן נאסרה הביאה, משום ספק אתות אשה, משא"כ בקידש שתיהן שהקידוש ידוע לכל אחד בודאי אלא שכל אחד נאסרת מחמת קידושי חברתה א"כ קידושין דידה מסורין לביאה והעיכוב הוא מחמת קידושי האחרות מנ"ל להקשות, ונראה דאתי שפיר דאף בלא סברה דרבה מ"מ א"א שיתפסו שתיהן אלא אחד כמו במעשר, ובחלות תודה, וא"כ אין כאן אלא קידושי אחד שנתפסו וכיון דלא נתברר איזה שנתפס הו"ל אותן קידושין עצמן כמו קידש אחד משתי אחיות דהוה ממש כמו קידש אחד מהם ושפיר מקשה, ומיושב קושי' רשב"א לאביי מ"ט דמתני' י"ל דס"ל לאביי דטעמא דמתניתן משום שהוא רוצה שיתקדש שניהם, וזה א"א הוי קני את וחמור דלא קנה משא"כ במקדש אחת מהן קני שפיר וא"ל רבא לטעמך דלאביי פליג על רבה ע"כ צ"ל במתני' קני את וחמור לא קני וא"א לפרש כולכם כמשמעו, משא"כ למאי דקי"ל כרבה אינו מוכרת לחלק בקני את וחמור מפרש מתני' כפשוטו: