עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל טו
פרט א סומא פטור ממצות
ב"ק דף פ"ז, רי"א סימא אין לו בשת וכן היה ר' יודא פוטרו מכל מצות האמורות בתורה, א"ר שישא בריה דרב אידי מ"ט דר"י אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים, תוס' ונראה דאע"ג דפטר ר"י סימא מכל מצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה מיפטרא במצות עשה שזמ"ג ולא מחייבינן אפי' מדרבנן משום שיש מצות הרבה דמחייבת בה' אבל סומא אי פטרת ליה מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ הו"ל כמו נכרי שאין נוהג בתורת ישראל כלל ע"ב, ושמ"ק כתב פטור לגמרי מכל המצות ואפי' מדרבנן וממידת חסידות בלבד חייב, דאל"כ מאי קאמר ר' יוסף דאנא לא מפקדנא דהא ע"כ עביד ומפקיד מדרבנן וחייב משום לא תסור ע"ש, א"כ משמע בלאוין חייב הסומא:
פסחים קי"ו א"ר אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין, אינו והאמר מרימר שאלתינהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי רב יוסף אמרו רב יוסף, מ"ד בי רב ששת אמרו רב ששת, קסברו רבנן מצה בזה"ז דרבנן, מכלל דר"א בר יעקב סבר מצה בזה"ז דאוריי' והא ר"א בר יעקב היא דאמר מצה בזה"ז דרבנן, קסבר כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תיקון, לרב ששת ולרב יוסף נמי הא ודאי כל דתקון רבנן כעין דאוריי' תיקון הכי השתא בשלמא התם מדהוה ליה למכתב בנני הוא וכתיב בננו זה ש"מ פרט לסומין הא דאתא אבל הכא אי לאו בעבור זה מאי לכתוב אלא בעבור מצה ומרור הוא דאתא, א"כ משמע במסקנא דר"י ור"ש ס"ל סומא חייב לומר הגדה כמו שאר אנשים ומלוא רועים מתפלא על תוס' מגילה י"ט שכתבו שר"י ור"ש סברו מצה בזה"ז דרבנן ע"ב, ב"י סי' תע"ג סומא פטור מלומר הגדה מ"מ חייב מדרבנן ולהוציא אחרים יכול למ"ד מצה בזה"ז דרבנן כך פשוט ב"פ, ע"פ ופלא מגמרא משמע להיפך דסומא חייב לומר הגדה כמו שאמרו ר' יוסף ור' ששת עי' שער אפרים סי' כ"ז בזה:
תוס' מגילה י"ט קשיא דאמרי' בפסחים דר"ש ור"י אמרו אגדתא בלילי פסחים ומוציאין האחרים משים דסברי מצה בזה"ז דרבנן קשה היכי אתי אינהו דהוו תרי דרבנן דהא סימא פטור מלומר האגדה ומפקי האחרים דחייבים מיהא דרבנן וליכא בהו אלא חד דרבנן, וי"ל דסומא עדיף מקטן שהרי נתחייב כבר מדאוריי', משא"כ בקטן:
מגילה דף כ"ד, רי"א כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע, תו' קשה דהא ר"י אמר סומא פטור מכל מצות וא"כ אי איירי הכא בסומא אפי' ראה מאורות ונסתם נמי וכו' וי"ל מדרבנן מיהא חייב ואפי' נסתמא משנולד מ"מ חייב מדרבנן שלא יהא כעכום ולא יהא נוהג בו דת יהודי כלל ע"ש:
מלוא רועים כתב מראש קידושין דף ל"א משמע דרק ממ"ע שז"ג פטור, לכאורה הי' נראה ליתן טעם לדבר דר"י יליף דסומא פטור מדכתיב אלה המצות וחוקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו בחוקים ובמצות, וקשה דהא גם נשים אינם במשפטים דאשה פסולה לדין כמבואר בח"מ סי' ז', אלא ע"כ דבמצות שאשה חייב גם הוא חייב, אך מתוס' ומראש גופי' נראה שרק חייב מדרבנן ע"ש:
חוס' ר"ה ל"ג, יש לדקדק מדתנן ר"י אימר כל שלא ראה מאורות מימיו לא יפרס על שמע משמע הא ראה ונסתמו פורס ואמאי והא פוטר ר"י סומא מכל מצות, אבל אי מדרבנן חייב ניחא ומש"ה הי' שחת ר' יוסף מש"ה הי' יכיל לברך בכל מצות ייכול לומר וצונו כיון דמחייב מדרבנן כדאמרי' בשבת דף כ"ג היכן צונו מלא תסור ע"ש, ונב"י ח"ב סי' קי"ב מאריך ומתפלא דכיון דסומא פטור מכל מצות גם לאו לא תסיר אינו מצוה והאיך יאומר וצוני ע"ש, ובהשמטות בסוף הספר וכן הקשה הטור אבן, גם ערבות נראה דלא שייך בסומא ולא זכיתי להבין דברי מורי בכ"ס כ"ט ע"ש, ומרדכי פ"ב דמגילה נשאל להר' טוביא מווינא איך סגיא נהור פוטר בני ביתו מקידש לר"י דאמר סומא פטור וכו' ועי' מג"א רס"ב, ומר"ם על סמג בהלכות מגילה כתב ג"כ סומא שראה מאורות בימיו אפשר לבא לידי חיוב דאוריי' אם יתפקחו עיניו אע"ג דחיובו השתא מדרבנן פורס על שמע ומוציא רבים דמחייבי מדאוריי' ע"ש, וש"ך יו"ד סי' א' סקל"ו מביא אור זרוע סובר דסומא שלא ראה מאורות כל ימיו פסיל השחיטה, ומתקשה בו מה חילק ע"ש, ונראה הנב"י ח"ב או"ח סי' א' הקשה מדוע שחיטת קטן כשר ולא אמרי' לאו בר זביחה כמי שפסול בתפילין דלאו בר קשירה, ותי' יען שאסור להאכיל לו נבילות, וחידש שלא הביא הש"ך סקכ"ז שמשיג על הלבוש, והנה פרי מגדים חקר אם סומא חייב בל"ת ועי' עין זוכר מערכת ס' שמאריך בזה, א"כ קשה למה כשר לשחוט כי אינה זביחה אם פטור גם מל"ת, וצ"ל כמרדכי שיוכל להתפקח ויהי' בר שביחה אולם מי שנולד סומא אין דרך להתפקח ע"כ שחיטתו פסול. ועי' בהגהות לספר מוצל מאש י"ב סוג ה' באריכות:
פרי מגדים בפתיחה כוללות סוף חלק שלישי, שאלה ראובן שלח סומא לקדש לו אשה, תשובה לא נפלאת מחלוקת הפוסקים אם הלכה כר' יודא או לא וכו', לפ"ז י"ל למאן דפסק דסומא אינו חייב במצות מה"ת לאו בר שליח הוא דבעינן אתם גם אתם שיהא שליח ומשלח שוין ואף דמג"א בסי' נ"ג כתב דחייב מה"ת מ"מ מידי ספיקא לא נפקי ולהרם כל מידי דרבנן הוי מה"ת מלא תסור, י"ל יכול לעשות שליח דחייב הוא מה"ת וכו' מיהו אם המשלח ג"כ סומא י"ל דודאי יכול לעשות שליח דבעינן שיהא המשלח ושליח שוין והרי הם שוין, כעכום עושה שליח עכום, והנה ראיתי אע"ג לר"י סומא פטור מכל המצות היינו מעשין לעשות בקום עשה הא לאוין מה"ת מצוה שלא לעבור עי' מכות ט' סומא אין גולה מקרא ע"ש:
מנחת חינך סי' ב' מחדש שסומא חייב בשבע מצות בני נח נהי דלא נתקדש בסיני אבל לא נפיק מב"נ ופשיטא שב"נ סימא חייב דליכא גביה קרא לפטור, וסי' כ' כתב אם סומא חייב על ב"י, וסי' כ"ו כתב אם סומא שימר שבת לא חייב כב"נ, ועי' מ"ח ח"ג על או"ח סי' ל"ו הקשה מחולין צ"ו האיך סומא מותר באשתו אם פטור גם מל"ת ע"ש:
רא"ש בב"ק פסק לית הילכתא כר"י אלא כסתמא דמתני', אבל רבינו ירוחם ערך אדם ריש נתיב י"ג פסק סומא פטור מכל המצות פי' מדאוריי' אבל מדרבנן חייב וכן מוכח בפסחים דחייב מדרבנן וכן מוכח שם דמוציא אחרים בדבר שחייבין מדרבנן, ר"ת כתב שמברך על המצות שפטור, ויש חולקין עליו, סומא פורס על שמע אבל אינו עובר לפני התיבה פשוט בסיף מגלה וכן בילמדנו פ' ותכהין עיניו, ועוד פשום דאפי' לא ראה מאורות מימיו פורס על שמע, סומא חייב בציצית אע"פ שאינו רואהו לפי שאחרים רואין אותו, אבל אינו קורא בתורה על פה עכ"ל עי' ב"י או"ח נ"ג, ומג"א דפוסק כר"י ועי' סי' תקפ"ט רב"י נתיב ב' חלק ג' כתב סומא פסול לשליחות הגט בח"ל שאינו יכול לאמור בפני נכתב ע"ש וכיון שפוסק כר"י שפטור מכל מצות א"כ לאו בר כריתות:
טור סי' נ"ג סומא יכול לירד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה שאין לקראת תורה בע"פ, וכתב ב"י רבינו ירוחם כתב שאינו עובר לפני התיבה, אבל רמב"ם פ"ר מהלכות תפילה כתב סומא פורס על שמע ונעשה ש"ץ וכ"כ ראש בתשובה דסומא חייב בכל המצות ע"ש, ותשובת משאת בנימין סי' ס"ב:
פרט ב
ספר המכריע סי' ע"ו כתב שנשים אין מברכת על מצות עשה שז"ג, ואין להביא ראיה מן הסומין דאע"ג דר"י פטר את הסומא ממצות מדרבנן חיובי מיחייב משום דלא עבר על בל תוסף דהא לא תיפקד הוא בבל תוסיף וכיון שאין כאן איסור בל תוסף מצו רבנן שפיר לחיוביה וכיון דחייב מדרבנן בודאי כי הוא מברך על כל המצות אבל נשים דאי מחייבי להו רבנן עברן על בל תוסף דהא מיפקדן בכל לאוין שבתורה וכו' והגה שם כתב פליאה היכי תיסק אדעתין דסומא פטור אפי' מכל לאוין ולא עלה על לבו דההוא מ"ד כלל מעולם זולתי לפטרו מכל מצות עשה אבל מצות דשב ואל תעשה ודאי חייב וחייב, ובל תוסיף אזהרה דשב וא"ת הוא, ודאי דחייב כבשאר כל לאוין שבחזרה ע"ש, ועו' תשובת דבר שמואל סי' י"ב, ל"ג:
בשמים ראש סי' מ"ג מאריך בראיות שאין הלכה כר' יודא דהא בב"ב קל"ח או ראה דרשי' סומא פסול לעדות ואיכא אמוראי טובא דמכשרי באמת, והרי הוא עדות שא"א יכול להזימה, וכן בתכלת מרבה אני כסות סומא שישנו בראיה אצל אחרים וכו' ומחדש לר"י פטור רק ממצ"ע אבל בלאוין נהי דפטרי מעונש אי לא עביד אבל חיוב מחייב, והלכה בזה קושי' רבינו טובי' דלמה ליה לראב"י פסחים קי"ו ג"ש דזה תיפוק ליה דפטור מכל המצות עי' דבר שמואל סי' י"ב, ומיושב כיון נראה מן גמרא דאם אגדה דאוריי' אשה חייבת בה שכל חיובי לילה הן עליה כמו מצה דאתקש לחמץ וכיון דישנו לסומא בלאו מוזהר הוא באכילת חמץ וחיי' במצה ובכל מצות הלילה אי לאו דמעטי' קרא בפירש מהגדה ועי' מנ"ח סי' כ"ו שכתב ג"כ אפי' על שבעה מצות ב"נ שמחויב הסומא אבל אין עונשין אותו, ובסי' כ' כתב לדעת כ"מ שאין עובר בל יראה בטמון חמץ א"כ סימא אינו עובר בלאו בל יראה גם אם סומא חייב בכל המצות מ"מ כאן כיון שאינו רואה אין עובר, עי' או"ח סי' ע"ה לענין גילוי ערוה עכ"ל, אולי לחלק כיון שחמץ נראה לאחרים:
רדב"ז ח"ר סי' ל"ט, פסק אין הלכה כר"י אלא כסתמא דמתני' שסומא כאדם בריא לכל דבריו חוץ מלענין עדות והגדה וסנהדרין ומלקרא בתורה לפי שהוא כקורא בעל פה ועלייה לרגל וחגיגה ומכל אלה נתמעט הסומא בהדיא ומינה אתה למד דלכל שאר הדברים הרי הוא כאדם שלם וחייב בכל המצית האמורות בתורה מדאיצטרך למעט הני הילכך סומא חייב במצות כה תברכו את בנ"י ע"ש:
הרבני הבקי מו"ה איצק ווייס נ"י הראה לי ירושלמי סוטה פ"ב ה"ה ונעלם מעיני אשה פרט לסומא שאין לו עינים, היא סומא מתניתא דר' יודן פיטרו מכל מצות האמורות בתורה, וק"ע פי' אפי' ממצות ל"ת לכך אינה שותה, ושירי קרבן הקשה לר"י למה לי ונעלם מעיני אשה למעט סומא דכיון דפטר מכל מצות א"כ אינה נאסרת עליו אף שזנתה ע"ש, ועי' חידושי רעק"א ביו"ד סי' א' שמאריך בענין זה ומביא ראיה שחייב בל"ת דאי נימא שפטור מל"ת מה לי קרא או ראה לפסול סומא מעדות והא הוה עדות שא"א יכול להזימו, [ועי' במל"מ פ"א מאישות ה"ח איסר סוטה לבעלה רק איסר עשה ודו"ק] וחקר אי סומא חייב באכילת מצה וקידש היום דילפי' מהיקשא כל שישנו בב"ת חמץ ישנו באכילת מצה, וזכור ושמור, וכיון דחייב בלאוין גם אצלו שייך ההיקש:
ויש לי צ"ע אי אמרי' שסימא פטור מכל מצות ל"ת ג"כ א"כ בודאי לא חל קידושין באשה סומית, ולרש"י ולנמ"י ביבמות דף מ"ט מבואר אם לא הי' תופס קידושין בסוטה הי' פוקעין קדושין ועי' בכלל קידושין שאין מל"ב, הארכתי בזה, א"כ באשה שנעשה סומית היה פוקעין קידושין, וזה דבר חדש ולא באתי רק לעורר:
בספר שרש יעקב על יבמות חקר אם שייך מצות יבום בסימא אי חיי' בל"ת מי נימא כיון דהא דאשת אח מתייבמת אינו מטעם עשה דוחה ל"ת דהא היא ל"ת שי"ב כרת רק דלא נאמר כלל איסר אשת אח לענין יבום וסומא ולר"י ג"כ לייבם דהואיל שמקייים לאחיו זרע ע"ש:
ירושלמי פ"ב מנות מאן תנא דסומא פטור מגלות ר"י דר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה משמע גם מל"ת פטור:
רא"ש הלכות תפילין סי' י"ז מביא פסק לגאון שסומא פטו' מתפילין וציצית דכתב וראיתם פרט לסומא ופלא שמבואר בגמרא שכסית סימא מרבינן מאשר תכסה בה עי' בארצות החיים סי' י"ז באריכות: