עט סופר חלק א· רבי אליעזר זוסמן סופר
עט סופר חלק א כלל יד · פרט ב
בספר ארעא דרבנן אות אין שבות במקדש מאריך ואעתק בקיצר, מביא כ"מ בליל שבת אין אבוקות בידם, דאפשר בנרות הדלוקים מע"ש, בזה ניחא פ"ק יומא י"ט תנא לא הי' מתעסקין בנבל וכינור וכו' כיון דהי' אפשר בפה לא התירו שבית דרבנן בנבל וכינור, אמנם קשה מפסחים ס"ד כיצד תולין ומפשיטין וכו' ובשבת קכ"ד מסקינן טעמא דר"א דאסור הואיל ואפשר בלא זה, ורמב"ם פ"א מקרבן פסח פסק כת"ק במקלות דאין שבות במקדש כלל אפי' דאפשר בלא"ה נגד כ"מ, גם מסוגי' עירובין ק"ג חותכין יבלת במקדש מתבאר אפי' באפשר לעשות בע"ש ואיכא למידק ממנחות צ"ז לא קנים סידרן ונטילתן דוחה שבת דתנן כלל ארע"ק כל מלאכה שאפשר לעשותה בע"ש אינה דוחה שבת, ואיכא למידק מירושלמי מובא בתוס' יומא י"ג אשה אחרת מתקינן לכה"ג ופריך ויקדש מאתמול ומשני יכפר בעדו ולא בעד ב' בתים, משמע דס"ל אם אפשר לעשותו מאתמול לא דחינן, והקשה על לח"מ על רמב"ם אם הי' יבישה חותכה אפי' בכלי שאין שבות כלל, דהא הרכבתי והבאתי מחוץ לתחום לא דחו דאפשר לעשותו מאתמול, ופלא ר' יוסף מסיק בסוגי' שבות דמקדש במקדש התירו שבות דמקדש במדינה לא התירו, עוד הביא בספר הליכות עולם כלל גדול בפסחים דף ס"ה שבות צריכה התירו שבות שאינה צריכה לא התירו, אבל אני אומר לך הך כללא לאו הילכתא דרמב"ם פסק רוחצין עזרה בשבת וכו' עוד איתא בפסחים מ"ז שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו, ותוס' כתבו שם דהא דאין שבות במקדש היינו במלתא דבעלמא ליכא אלא איסורא דרבנן אז לא גזרו במקדש כיון דליכא איסור דאוריי' בשום מקום אבל במילתא דבעלמא איכא איסורא דאוריי' אע"ג במקדש ליכא אלא איסור דרבנן גזרינן במקדש אטו עלמא, וניחא לי סוגי' זבחים ע"ט מ"ס גוזרין גזירה במקדש, ורמב"ם פ"ב משופר כתב שב"ד זריזין הם, למדני מדבריו כשם שאין שבות במקדש מפני שכהנים זריזים הם, כך י"ל אין שבות במקום ב"ד לפי שהם זריזין, ואיכא למידק מביצה דף ל"ו לא דנין גזרה שמא יכתב, וקשה הא אין שבות במקום ב"ד, ועפרא דארעא כתב לדידי לא קשה דהא דאמרי' דב"ד זריזין הם היינו לזרז אחרים העושין השבות אבל אם הם בעצתם עוברין השבות אין חילק בין ב"ד לשאר העם:
יד מלאכי כללי דינים אות פ', אין שבות במקדש היינו בדבר שאין תיקונו מצוי ושכי' כל כך אבל תקון כלי שיר שהתיקון קל ומצוי בהם אפי' במקדש גזרו כשאינו מעכב העבודה בהכי וע"ש ברשב"א בחדושי סוכה:
אות פ"ב, אין שבות במקדש היינו דוקא בתוך המקדש אבל חוץ למקדש לא דחינן שבות אף שהוא לצורך הבאת קרבן למקדש כגון הרכבת הפסח וכן מחמר כיון שהיא חוץ למקדש:
אות צ"ד, אין שבות במקדש היינו היכי דלא אפשר בלא"ה, אבל בדאפשר לא פר"ח במים חיים פ"ב מעבודת יוכ"פ, וכתב עוד שם, בטבילה ראשונה שהיתה בחול לא הותר בה להטיל עששיות של ברזל, אלא בד טבילות שהי' במקדש אין שבות והכי דייק מתני' דלא קתני להו מקמי טבילה ראשונה אלא בתר דטבל טבילה ראשונה קתני ואם הי' כה"ג זקן או אוסטניס מחמין לו חמין: